פסקי דין על מוחמד יחיא | פסקי דין על משטרת אריאל

555/07 בשפ     06/03/2007




בשפ 555/07 מוחמד יחיא נ' משטרת אריאל






בבית המשפט העליון

בש"פ 555/07

בפני
:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


המבקש:
מוחמד יחיא



נ ג ד

המשיבה:
משטרת אריאל


בקשת רשות ערר לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969

בשם המבקש: עו"ד גלית לוי


בשם המשיבה: עו"ד זיו אריאלי



החלטה

הרקע
1. ביום 28.8.05 נתפס במחסום משטרתי רכב מזדה לנטיס ע.ר. 75-005-27 (להלן – הרכב), כאשר נהג בו עבד אל-קאדר (המחזיק). ברשיון הרכב צויין כי הבעלים הרשומים של הרכב הוא חאג' יחיא מוחמד. הבעלים הרשום הוא המבקש בהליך זה.

2. בדיקת מומחה מטעם המשיבה הראתה כי הרכב שנתפס הורכב משני חלקי רכבים שונים - אחד מהם הוא רכב מ.ר. 72-230-27, שעל גניבתו הודע למשטרה ביום 29.3.05. (להלן - חוות דעת המומחה). הבעלים הרשום של הרכב שנגנב הוא אליהו קרמן. חברת הביטוח aig שביטחה את רכבו של מר קרמן (להלן – המבטחת) הודיעה למשיבה כי פיצתה את המבוטח על גניבת רכבו ולפיכך היא עומדת בנעליו.

3. ביום 31.1.06 נשלחה חוות דעת המומחה מטעם המשטרה למבטחת וכן לבא-כוח המחזיק. ביום 22.2.06 הודיע בא-כוח המחזיק, כי לאחר שנודע לו כי הרכב מזויף, שוב אין הוא מייצג את המחזיק. בעקבות זאת, שלחה המשיבה הודעה למחזיק לפיה הרכב מזויף, וניתנה לו אפשרות להגיש בקשה לבית המשפט או למשטרה בענין זה. הדבר לא נעשה (ראו תגובת המשטרה בבית משפט השלום מיום 29.8.06).

4. משלא באה פנייה מהמחזיק, העבירה המשטרה את הרכב למבטחת. אין ראייה מספקת לכך כי קודם להעברת הרכב למבטחת פנתה המשטרה בפני
יה רשמית ומתועדת למבקש, בתורת הבעלים הרשום של הרכב, באשר לשחרורו של התפוס. בתגובת המשטרה לבית משפט השלום נאמר בקשר לכך אך זאת (סעיף 6):
לציין שהמבקש (הוא הבעלים הרשום של הרכב - א.פ.) לא נחקר מכיוון שלא אותר ולא נענה להזמנות. גם החשוד טען שלא יכול לאתרו".

למותר לומר כי התייחסות זו של המשטרה אינה מספקת את הדרישה הבסיסית לקיום פנייה מבוקרת של המשטרה לבעלים הרשום של הרכב ומתן הזדמנות להעלאת טיעוניו בטרם יימסר התפוס לצד שלישי.

5. ביום 23.8.06, כשנה לאחר תפיסת הרכב, הגיש המבקש בקשה לבית משפט כנגד המשטרה לשחרור הרכב התפוס.

6. ביום 31.8.06 דחה בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופטת נ' דסקין) את בקשת המבקש לקבל לידיו את הרכב בנימוק כי הליך שחרור תפוס על-פי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן - הפקודה) שוב אינו רלבנטי, שכן הרכב ה"תפוס" כבר אינו בידי המשטרה אלא הועבר לחברה המבטחת, ומכאן שלא ניתן לעשות שימוש בהליך האמור על פי הפקודה.

המבקש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת נ' אוהד). בית המשפט דחה את הערר מטעמים דומים לאלה של בית משפט השלום. הוא קבע כי מאחר ששוב אין כיום רכב "תפוס" בידי המשטרה, אין לקיים דיון בהחזרתו על-פי הפקודה.

7. על החלטת בית המשפט המחוזי מוגשת בקשת רשות ערר בפני
, אשר מוקמה, ככל הנראה, במסגרת סעיף 38א לפקודה. טענתו העיקרית של המבקש היא כי בתורת בעלים רשום של הרכב שנתפס בידי המשטרה נפגעו זכויותיו שלא כדין בכך שהרכב שבבעלותו הועבר על-ידי המשטרה לצד שלישי, בלא שהמשטרה פנתה אליו קודם לכן לברר את זכויותיו ואת טענותיו. משכך, יש לטענתו לפעול על-פי החוק לתיקון הפגיעה שנגרמה לו, כאמור.

8. עמדת המדינה היא כי אין מקום למתן רשות ערר, משלא נתקיימו נסיבות המצדיקות דיון בגלגול שלישי. לעמדתה, לא עולה כאן שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית, שהיא התנאי העשוי להצדיק מתן רשות כאמור. לגוף הענין, מבקשת המדינה לאמץ את עמדת הערכאות דלמטה, על-פיה אין מקום להפעיל כאן את הוראות סעיף 35 לפקודה, מאחר שמשיצא הרכב התפוס מידי המשיבה ועבר לידי המבטחת, שוב אין עניינו של המבקש חוסה תחת ה"מטרייה הנורמטיבית" המוסדרת בפקודה. אם מבקש הבעלים הרשום לבסס את זכויותיו לרכב על-פי טענותיו, עליו ליזום הליך אזרחי כנגד המבטחת להוצאת הרכב מידיה, או לפיצוי באם הרכב כבר אינו קיים ברשותה.

9. שקלתי את הענין ואת עמדות הצדדים, ובאתי לכלל מסקנה כי בנסיבות שפורטו, יש להתיר את הדיון בערר ולקבלו לגופו, ולהחזיר את הענין לערכאה הדיונית לצורך בירור כולל של סוגיית החזרת הרכב התפוס, וזאת מהטעמים הבאים:
המסגרת הנורמטיבית
10. המקור הנורמטיבי לתפיסת חפצים בידי המשטרה מצוי בסעיף 32(א) לפקודה, והוא כולל מספר חלופות שכל אחת עשויה לשמש מקור סמכות לתפיסת חפץ. איתור מקור הסמכות לתפיסה עשוי גם להקרין על התנאים הנדרשים לצורך שחרור החפץ והחזרתו לבעל הזכות בו בין מועד התפיסה לבין סיום הליכי החקירה או המשפט (בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1) 3416).

11. לאחר תפיסת חפץ בידי המשטרה, נתונה לבית המשפט סמכות להורות על שחרור החפץ בתנאים שיקבע. סמכות זו מוענקת על-פי סעיף 34 לפקודה הקובע:
"מסירת התפוס על פי צו
על-פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על-ידי קצין משטרה בדרגת מפקח-מישנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסוים (להלן - שוטר מוסמך), או על-פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו".

בצד סמכותו של בית המשפט להורות מה ייעשה בחפץ תפוס על-פי בקשת איש משטרה או בקשת אדם הטוען לזכות בחפץ, מורה סעיף 35 לפקודה מה ייעשה בחפץ אשר נתפס כאשר בתוך 6 חודשים מיום תפיסתו לא הוגש משפט אשר בו החפץ אמור לשמש ראייה, או לא ניתן לגביו צו בית משפט על-פי סעיף 34 לפקודה. במצב כזה קובעת הוראת חוק זו כי על המשטרה להחזיר את החפץ לאדם אשר מידיו הוא נלקח, ומוסמך בית המשפט להאריך את התקופה בתנאים שייקבעו.

זו לשון ההוראה:
"החזרת תפוס על-ידי המשטרה
אם תוך שישה חודשים מיום תפיסת החפץ על-ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראייה, ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח; אך רשאי בית משפט שלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע".

12. סמכות התפיסה של חפץ בהתאם לסעיף 32 לפקודה על פי כל אחד ממקורות סמכות התפיסה הקבועים בהוראה זו, סובבת סביב קיומו של יסוד סביר להניח כי החפץ קשור בביצוע עבירה שנעברה או שמתכננים את ביצועה, או שניתן כשכר עבירה, או שימש אמצעי לביצועה, או מקום שהחפץ עשוי לשמש ראייה במשפט בגין עבירה. התפיסה פוגעת, מעצם מהותה, בזכות האדם לקנין; לפיכך, בביצוע סמכות התפיסה ושחרור הנכס יש לאזן איזון ראוי בין מידת הפגיעה ההכרחית בקניינו של אדם כדי להגשים את תכלית ההליך הפלילי, לבין הצורך בהשגת האינטרס הציבורי הטמון בהחזקת המשטרה בחפץ הנגוע בכתם העבירה, או אמור לשמש ראייה במשפט. הצורך באיזון ראוי כאמור קיים לא רק בשלב התפיסה גופו, אלא גם לאחר מכן, וכל עוד המשטרה מחזיקה בתפוס, וכן בשלב שבו יש להכריע אם יש מקום לשחרור החפץ. באיזון החוקתי הנדרש לצורך הכרעה בגורל התפוס יש להתחקות אחר תכלית התפיסה, ואם תכלית זו פקעה, יש להחזיר את החפץ התפוס. כבר נפסק כי "עקרונות הדין בדבר תפיסת חפצים בידי המשטרה מחייבים החלת אמות מידה חוקתיות ביישומם" (פרשת חב' לרגו, שם).

13. במסגרת העקרונות האמורים, עולה השאלה למי תחזיר המשטרה חפץ תפוס שתכלית תפיסתו כבר נתמצתה. לענין זה קובעת הפקודה אחד משני המסלולים הבאים: החזרת תפוס על-פי צו שיפוטי (סעיף 34 לפקודה) והחזרת תפוס על-ידי המשטרה (סעיף 35 לפקודה).

מסלול החזרת התפוס על-פי צו בית משפט נועד למצב שבו המשטרה או מי שתובע זכות בחפץ מבקשים כי בית המשפט יקבע למי להחזיר את התפוס, או כיצד יש לנהוג בו, ומה התנאים לכך. שיקול הדעת בענין זה נתון לבית המשפט שהצדדים המעוניינים מופיעים בפני
ו, והוא מורה בצו מה ייעשה בחפץ.

בצד המסלול השיפוטי, קיים המסלול המשטרתי להחזרת התפוס. על פי ההסדר במסלול זה, אם בתוך 6 חודשים מיום התפיסה לא הוגש משפט שבו צריך החפץ לשמש ראייה, ולא ניתן לגביו צו שיפוטי, על המשטרה להחזירו למי שמידיו הוא נלקח. במסלול זה לא ניתן למשטרה שיקול דעת למי להחזיר את החפץ, שכן החוק מורה לה, בהתקיים התנאים המוקדמים, כי עליה להעבירו לידי המחזיק שמידיו הוא נלקח, או לחלופין, לפעול במסגרת המסלול המותווה בסעיף 34 לפקודה, ולקבל צו שיפוטי שיורה לה כיצד לנהוג בתפוס.

מן הכלל אל הפרט
14. בנסיבות מקרה זה הפעילה המשטרה את סמכויותיה להחזרת תפוס במסגרת סעיף 35, אך שלא בהתאם הוראותיו. עם חלוף 6 חודשים ממועד התפיסה, העבירה המשטרה את התפוס לידי חב' הביטוח העומדת בנעלי המבוטח, שהוא הבעלים של חלק מהרכב שנתפס. המשטרה מתרצת פעולה זו בכך שהמחזיק, שקיבל הודעה על הכוונה לשחרר את התפוס, לא פעל למימוש זכותו לקבלו, ולא הגיש בקשה לבית המשפט בענין זה אף שידע על כוונת המשטרה לשחרר את הרכב.

15. בפעולתה כאמור, חרגה המשטרה מהסמכות שניתנה לה בסעיף 35 לפקודה. שהרי כל שהוסמכה לעשות על-פי אותה הוראה הוא לשחרר את התפוס בהתקיים התנאים האמורים שם, לידי האדם "אשר מידיו נלקח", החפץ, כאמור שם. אם סברה המשטרה כי אין מקום להחזיר את הרכב למחזיק, היה עליה לפנות לבית המשפט בהליך על-פי סעיף 34 לפקודה ולקבל צו שיפוטי שיורה לה למי להחזיר את הרכב. במיוחד כך הוא, מקום שהבעלים הרשום של הרכב התפוס הוא אדם אחר, שלא הוכח כי היתה אליו פנייה פורמלית מצד המשטרה, וטענותיו בקשר לחפץ כלל לא נשמעו. על אחת כמה וכמה כך הוא, בנסיבות המאד מיוחדות ומורכבות של מקרה זה, שבו מדובר ברכב תפוס הבנוי, למעשה, משני רכבים מקוריים שחוברו יחדיו, כאשר הבעלים המקורי של חלק אחד הוא פלוני, ואילו הבעלים הרשום של הרכב המשולב התפוס הוא אלמוני, ואילו המחזיק ברכב האמור הוא פלמוני. העברת התפוס מידי המשטרה לידי חברת הביטוח, העומדת בנעלי הבעלים המקורי של "מחצית" מהרכב התפוס, וזאת שלא על פי צו שיפוטי היתה פעולה מחוץ לגדר סמכות המשטרה על-פי הדין.

16. חרף פעולתה ללא סמכות של המשטרה בהעברת התפוס לידי חב' הביטוח בלא צו שיפוטי, נקטו הערכאות קמא בעמדה, כי משבפועל נמסר התפוס לחב' הביטוח, יצא הענין מתחומי הפקודה, והנטל לברר את זכויות הבעלים הרשום על הרכב מוטל על שכמו, ובירור זכויותיו לרכב מטיל עליו את הנטל לנקוט הליך אזרחי ביוזמתו כנגד חב' הביטוח ולבסס בהליך כזה את טענותיו.

גישה זו אינה נראית לי כלל ועיקר. משמעותה הינה כי האחריות והנטל לפעולתה של המשטרה מחוץ לגדר סמכותה רובצים על שכם המבקש, הנאלץ, על-פי גישה זו, ליזום הליך אזרחי מורכב ויקר כדי לזכות ביומו בבית המשפט לטעון לזכותו לחפץ. לדבר יש השלכות מהותיות על המבקש לא רק מבחינת הזמן, הטרחה, והעלויות הכרוכות בייזום הליך שיפוטי, אלא גם מבחינת אופי הדיון, נטל הראייה, וכמות הראיות הנדרשת בהליך האזרחי, השונים מאלה המתקיימים בהליך על-פי סעיף 34 לפקודה, הנושאים בעיקרם אופי מינהלי (בש"פ 2671/01 סיני נ' מילרה, פד"י נה(4) 176, 187-190). וכך, בהליך אזרחי שנפתח ביוזמת התובע זכות בחפץ, נטל השכנוע רובץ עליו לבסס את זכותו לחפץ ביחס למי שקיבל לידיו את התפוס, ומחזיק בו, בעוד שאין זה כך בהליך שיפוטי לשחרור תפוס המוחזק בידי המשטרה, כאשר מספר גורמים טוענים לזכות בו, ובית המשפט מכריע ביניהם (בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2) 464, 477).

17. מקום שרשות מוסמכת, ובכללה המשטרה, פועלת מחוץ לגדר סמכותה, חובתו של בית המשפט לפעול, ככל הניתן, על מנת לתקן את הפגם, ולהחזיר במידת האפשר את המצב לקדמותו, כך שיתנהל הליך תקין גם אם בינתיים חלף זמן והשתנו הנסיבות. במידת הצורך, אפשר ויידרש להתאים את אופן הפעלת הסמכות לנסיבות כפי שבינתיים השתנו. במקרה זה, ראוי לתקן את הפגם בהליך בו נקטה המשטרה בדרך של קיום הליך לבירור התנאים לשחרור הרכב במסגרת סעיף 34 לפקודה, כאשר כל הטוענים לזכות ברכב יוכלו להתייצב בבית המשפט ולטעון את טיעוניהם, וזאת מבלי שינתן יתרון ראייתי כלשהו לחב' הביטוח שקיבלה לידיה את הרכב בהליך שלא התיישב עם הסדר החזרת תפוס על פי הפקודה. מסלול כזה צריך היה להינקט בידי המשטרה מלכתחילה. משלא ננקט כך, יש לנקוט בו כיום, גם לאחר מסירת החפץ למבטחת, תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות לנסיבות שהשתנו ובהתחשב בזמן שחלף. על הדיון להתנהל בהתאם לכללים החלים כאילו התפוס עדין בידי המשטרה, ואם הרכב שוב אינו קיים בעין בידי חב' הביטוח נותרת הזכות לו בשווה-כסף, כפי שיראה בית המשפט המוסמך לפסוק לטובת מי שיימצא זכאי לו במסגרת ההליך על-פי סעיף 34 לפקודה.

18. בית משפט זה עמד כבר בעבר על חשיבות ההפעלה הדווקנית והמדויקת של סמכויות המשטרה לפי סעיפים 34 ו-35 לפקודה, ועל הצורך להימנע מקיצורי דרך בענין זה. בהקשר זה נקבע:

"כאשר על הכף מונחת זכות יסוד של הפרט על קניינו ומנגד סמכות הרשות ליטול ממנו את קניינו, על הרשות למלא בקפדנות אחר הוראות החוק ולנקוט את הצעדים המתחייבים ממנו כדי להפעיל את סמכותה. דרישה זו אינה פורמאלית גרידא. היא נובעת מתפיסת היסוד של המחוקק ושל השיטה בדבר האיזון ההולם בין צרכי הציבור ובין זכויות הפרט, ואין להקל ראש בצעדים שיש לנוקטם בדרך לפגיעה באותן זכויות" (פרשת עובדיה, בעמ' 477; בש"פ 998/05 פפיסמדוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1) 3552, פיסקה 11).


המשטרה טעתה, איפוא, בשחררה את התפוס לחברת הביטוח ללא פנייה אל בית המשפט לפי סעיף 34 לפקודה. שגיאה זו יש לתקן עתה, גם אם הדבר ייעשה בדיעבד, תוך ההתאמות הנדרשות, כמתבקש מטיבו של הענין.

19. יש להחזיר, איפוא, את הענין לבית משפט השלום, כדי שידון בו במסגרת סעיף 34 לפקודה, כאילו הוגשה בפני
ו בקשת משטרה או בקשת אדם התובע זכות בחפץ לצוות מה ייעשה ברכב. בהליך זה ישותף המבקש כבעלים רשום, וכן יש לצרף את המחזיק ואת חברת הביטוח aig שלידיה נמסר התפוס, כדי שלכל אלה תינתן הזדמנות לטעון את טענותיהם. על בית משפט השלום לגבות ראיות במידת הצורך, לשמוע טיעונים, ולהכריע בשאלה מי מהצדדים השונים זכאי לקבל את הרכב. בהתאם להכרעה זו, יש להורות על הסעד הראוי, ולקבוע מה ייעשה ברכב. אם הרכב מצוי עדיין בעין בידי חב' הביטוח, לא יעלה קושי. אם הוא אינו מצוי בידיה, יש להורות כיצד לקבוע את שווה-ערכו בכסף (השוו לצורך הענין סעיפים 40 ו-41 לפקודה, בענין הערכת שווה-ערך של חפץ שחולט אשר נמכר או אבד).

20. לאור האמור, הערר מתקבל לאחר שניתנה רשות לכך, והענין מוחזר לבית משפט השלום בפתח תקוה כדי שיפעל בהתאם להנחיות שפורטו לעיל.

המדינה תשלם למבקש שכר טרחת עורך דין כולל בגין הליך זה בסך 6,000 ש"ח.

ניתנה היום, ט"ז באדר תשס"ז (6.3.07).

ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07005550_r03.doc יט
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 555/07 מוחמד יחיא נ' משטרת אריאל (פורסם ב-ֽ 06/03/2007)