פסקי דין על דביר חיים | פסקי דין על תביעות לכיש-שלוחת אשדוד

1880/02 בש     17/06/2002




בש 1880/02 דביר חיים נ' תביעות לכיש-שלוחת אשדוד




בעניין:

4



בתי המשפט


בית משפט השלום אשדוד
בש 001880/02

בתיק עיקרי: פ
001446/02

בפני
:
סגנית נשיא, כב' השופטת ו. מרוז
תאריך:
17/06/02




בעניין:

דביר חיים



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד גבאי גיל

המבקש


נ
ג
ד


תביעות לכיש-שלוחת אשדוד



ע"י ב"כ
עוה"ד
טנא עדנה

המשיבהְ


החלטה

א.
העובדות

א.1
זוהי בקשה לעיון חוזר, בה עותר המבקש מבית המשפט, לעיין מחדש בהחלטתו מיום 18.4.02 ולבחון, באם אכן קיימות ראיות לכאורה, התלויות ועומדות נגד המבקש, אשר יש בהן כדי לבסס את העבירות
המיוחסות
לו בכתב האישום.

א.2
בתאריך 16.4.02 הוגשה נגד המבקש בקשה למעצר עד תום ההליכים, בב"ש 1650/02 (להלן: "הבקשה"). ביחד עם הבקשה, הוגש נגד המבקש כתב אישום, המייחס לו עבירה של
מכירת סם מסוכן, בכך שבתאריך 14.4.02 מכר המבקש, בבית ברח' הרותם 10 באשדוד, סם מסוכן מסוג הירואין,
לאדם בשם לאוניד שולמן, בתמורה לסך של 100 ₪.

א.3
במועד הדיון בבקשה, הסניגוריה הציבורית היתה מצויה בשביתה ולפיכך, הדיון התקיים, מבלי שהמבקש היה מיוצג. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט בהחלטתו, כי על אף שלכאורה, התקיימו התנאים למעצרו, קנויה בידו הזכות, להגיש בקשה לעיון חוזר, אם וכאשר יהיה מיוצג על ידי סניגור.

א.4
על בסיס החלטה זו, עתר סניגורו של המבקש, בבקשה דנן, לשוב ולבחון, את שאלת קיומן של הראיות לכאורה, המצויות בתיק החקירה, נגד המבקש.

א.5
הסניגור הצביע על עובדות, העולות מתיק החקירה, שיש בהן, לטענתו, כדי לכרסם כרסום של ממש, בראיות התלויות ועומדות נגד המבקש. כך, לטענתו, העד שולמן, אשר רכש, לכאורה, את הסם מהמבקש, העיד כי רכש סם מסוג "קוקאין" בעוד שבפועל, נתפס ברשותו סם מסוג "הירואין". די בכך, לטענת הסניגור, כדי לשמוט את היסוד לאישום המיוחס למבקש.

א.6
בנוסף, הסניגור הצביע על סתירה, שקמה, בין עדותו של שולמן, לבין עדות העד ביטון, מתנדב מטעם המשטרה, אשר ניצב בעמדת תצפית, לעבר ביתו של המבקש והבחין, לטענתו, במבקש ובעד שולמן, שעה שהיו בחניית הבניין, משוחחים זה עם זה ובתוך כך, מחליפים דבר מה, איש עם רעהו. אל מול עדות זו, עומדת עדותו של שולמן, ממנה עולה, כי לכאורה, רכש את הסם מידי המבקש, בביתו.

א.7
הסניגור מתייחס לעניינים נוספים; כך, הוא מייחס למשטרה התנהגות חמורה, של הכנסת מילים בפיו של שולמן. כמו כן, הוא טוען, כי העובדה שחיפוש בביתו של המבקש וב"זולה" המיוחסת לו – לא העלה דבר – אף היא תומכת בכרסום שחל בראיות התביעה. הסניגור מעלה טרוניות כלפי המשטרה, על שלא הוסיפה וחקרה דמויות נוספות, אשר נכחו במקום, עובר לאירוע הנדון.

א.8
הסניגור מוסיף וטוען, כי אין לייחס לעדותו של שולמן משקל, הואיל ומדובר בנרקומן, אשר במהלך עדותו, ביקש למלט את נפשו מפני אימת הדין ובנסיבות אלו, טפל את האשמה על המבקש.

ב.
דיון
והכרעה

ב.1
לאחר שעיינתי היטב, בתיק החקירה, ובחנתי את טענות הסניגור, נחה דעתי כי אין בהן כדי לשנות את החלטתי מיום 18.4.02 וכי הראיות לכאורה, המצויות בתיק החקירה, יש בהן כדי לבסס את הרשעתו של המבקש בדין.

ב.2
המבקש אינו חולק, כי הינו מכיר את העד שולמן, הכרות אישית וכי פגש בו ביום האירוע. המבקש כופר בעובדה, כי מכר לעד שולמן סם.

ב.3
בנסיבות אלו, מקום המפגש שבין השניים, אם אירע במדרגות ביתו של המבקש, כטענת העד שולמן, או ברחבת החנייה, כפי שציין העד ביטון – אינו עניין מהותי, נוכח ההסכמה הקיימת כי הפגישה אכן התקיימה.

לפיכך, המחלוקת הנטושה בין גרסת
המבקש לבין גרסת העד שולמן הינה, אם במהלך המפגש,שנערך בין השניים, המבקש אכן מכר סם לשולמן.

ב.4
לעניין זה, העיד העד ביטון על ה"עסקה" לכאורה, שנערכה, לנגד עיניו, בין השניים והעד אפרון, הוסיף והעיד, כי סמוך לאחר המפגש, נתפס ברשותו של
שולמן הסם, אשר לדבריו, רכש מהמבקש.

ודוק; המבקש אישר את גירסת העד ביטון, באשר למקום המפגש, בחניית ביתו, אף במהלך הדיון במעצרו, בבית המשפט, מיום 15.4.02 בתיק מעצרים 1112/02.


לפיכך, על יסוד עדויותיהם של העדים, ביטון, אפרון ושולמן - קמה תשתית ראייתית לכאורה, להוכחת עסקת הסם שהתקיימה בין המבקש לבין שולמן.

ב.5
בית המשפט ער לעובדה, שהעד שולמן, ציין בעדותו, כי רכש מהמבקש קוקאין, בעוד שבפועל, מיוחסת לו רכישת הירואין. לעניין זה, ראוי לציין, כי בפני
העד הונח החומר, אשר נתפס ברשותו ולגביו, אישר העד, כי רכש אותו מהמבקש. לפיכך, שאלת הגדרתו של הסם, איננה רלבנטית, שהרי העד אישר, לכאורה, כי הסם שנתפס ברשותו, הוא הסם שרכש מהמבקש.

ב.6
יתר טענותיו של הסניגור אינן רלבנטיות לדיון דנן והמקום הראוי לבחנן, הינו במהלך הדיון בכתב האישום. כך, השאלה, אם הושמו דברים בפיו של העד, כפי שנטען – הינה שאלה של מהימנות ומשקל – אשר לא זה המקום לבחנה. כך אף
באשר למשקל שיש ליחס לתוצאות
החיפוש שנערך –בבית המבקש וב"זולה" שברשותו וכך אף בנוגע לבחינת מהימנותו של העד שולמן.

ב.7
יוצא איפוא, כי נכון לשלב הדיון, בו אנו מצויים, הונחו בפני
ביהמ"ש ראיות לכאורה, אשר יש
בהן כדי לבסס את הרשעתו של המבקש בעבירה המיוחסת לו.

ב.8
אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום ז' בתמוז, תשס"ב (17 ביוני 2002) במעמד הצדדים.

ו. מרוז
- שופטת


001880/02בש 139

מותר לפרסום מיום
19/04/07






בש בית משפט שלום 1880/02 דביר חיים נ' תביעות לכיש-שלוחת אשדוד (פורסם ב-ֽ 17/06/2002)