פסקי דין על שפונגין חנה | פסקי דין על דוד אברהם | פסקי דין על אברהם חווה |

4486/05 א     22/04/2007




א 4486/05 שפונגין חנה נ' דוד אברהם, אברהם חווה




1
בתי המשפט

א 004486/05
בית משפט השלום נתניה
22/04/2007
תאריך:
בפני
כב' השופטת אברמוביץ-קולנדר סמדר

שפונגין חנה

בעניין:
התובעת
אוריון אוחי מיכאל

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
1 . דוד אברהם

2 . אברהם חווה
הנתבעים
עו"ד טטרו אהרון

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
חלקי

1. התובעת, חנה שפונגין בעלת יחידת דיור ברח' הל"ה 38 בכפר יונה, הגובלת במגרש הנתבעים, דוד אברהם
וחווה. בית הנתבעים מצוי בקרבת הכביש ואילו בית התובעת גובל מאחור ובעורף יחסית לכביש. תובענה זו עוסקת במטרדים שונים שנגרמו לתובעת בשל מעשי הנתבעים המונעים ממנה שימוש סביר במקרקעין, וזאת לטענתה באופן בלתי חוקי וללא היתר.

2. התובענה הוגשה בגין גדר שמוצבת על השביל המשותף המונעת כניסת התובעת עם מכוניתה לחצר, בנית מרפסת בחריגה מהיתר המאפשרת לנתבעים "תצפית" על ביתה וכן הסרת לול תרנגולים שהוצמד למגרשה.

3. לענין הלול- הוסדר הנושא בין הצדדים. לענין הגדר - מאחר והוברר בדיון האחרון שמתנהל דיון בוועדה המחוזית לתכנון ובניה לגבי השאלה האם הגדר הינה בהתאם לתב"ע הקיימת, אזי קיבלתי בקשת הנתבעים להמתין עד להחלטת הוועדה. על כן הצדדים פסק דיני זה ידון בטענת התובעת לגבי המרפסת.

4. מהתמונות שהובאו בפני
וכן מהמסמכים עולה שהנתבעים ביקשו וקיבלו היתר בניה להקמת מחסן וכן חניה מקורה בשטח חצרם. בקדמת המחסן אכן הקימו חניה מקורה. מאחורי המחסן, ריצפו הם שטח של 2x3 מטר, בהגבהה - תוך התאמתו לגובה הדלת היוצאת מהמחסן. שטח זה הוגדר על ידי התובעת בתביעתה כ"מרפסת". כלל לא שוכנעתי שאכן שטח זה הינו מרפסת, ועל כן יכונה כ"שטח".

5. טענתם המקדמית של הנתבעים בסיכומיהם הינה שהתובעת הינה למעשה "טובלת ושרץ בידה" שכן כאשר בנתה ביתה הוא נבנה ללא היתר. לא אוכל לקבל הטענה מן הטעם שבמועד הגשת התביעה היה בידי התובעת כבר היתר בניה, כפי שאף מציינים הנתבעים בסיכומיהם.

6. השאלה הראשונה שיש לתת עליה את הדעת הינה האם השטח נבנה בהיתר אם לאו.

7. התובעת טענה שהשטח נבנה ללא כל היתר. הצדדים הסכימו שבבקשה להיתר בניה כלל לא מוזכר שטח זה.

8. בהתאם לחוק חוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 בנין מוגדר - כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות -
(1) כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע;

9. אין ספק שהשטח הינו חלק של מבנה (רצפה) המחובר למבנה המחסן חיבור של קבע, ועל כן בהתאם לסעיף 145 לחוק היה על הנתבעים לקבל היתר לבנייתו.
10. משלא עשו כן , נבנה השטח ללא היתר.
איני יכולה לקבל טענת הנתבעים שעל התובעת היה להציג מסמך לפיו השטח נבנה ללא היתר, שכן חזקה על הנתבעים שבנו המבנה, שאם קיים להם היתר יציגוהו, ומשלא עשו כן, לא הוכחה טענתם שקיים היתר לבניית השטח.

העובדה שכתב אישום הוגש כנגד הנתבעים רק לענין הגדר ולא לענין השטח המרוצף אינה משנה מסקנתי, שכן לא הוכח בפני
שקיים היתר לשטח או שלא היה נחוץ כל היתר לבניית השטח, העובדה שרשות מחליטה מטעמיה שלא להגיש כתב האישום, עדיין אינה "מכשירה" השטח והופכת אותו לבנוי בהיתר.

11. מהי המשמעות של בנית המבנה ללא היתר? התובעת טוענת שיש להסירו שכן עסקינן במטרד ליחיד.
העובדה שמבנה נבנה ללא היתר, גוררת עימה המסקנה שיש להעמיד לדין פלילי המפר. התביעה שבפני
מהותה הוגדרה כ:"צווים לסילוק מטרדים במקרקעין, פיצויים כספיים". על התובעת להוכיח שאכן נגרם לה מטרד כתוצאה משטח זה, וכי נגרם לה נזק בשל הפרת החובה החקוקה מצד הנתבעים.

12. לענין גרימת המטרד - לא שוכנעתי שכך אכן הדבר כפי שאפרט להלן.

13. התובעת טענה שהמחסן משמש כיחידת מגורים וכי הנתבעים נמצאים בשטח כל הזמן דבר המפריע לפרטיותה שכן כל העומד במרפסת יכול להשקיף על חלון ביתה, ועל כן החלון היחיד בסלון ביתה סגור כל הזמן.

14. מהתמונות שהוצגו בפני
על ידה עולה שמדובר בשטח קטן מרוצף אשר לא נמצא בו דבר, לא שולחנות ולא כיסאות, אף מהתמונות שצולמו לא נראים כל אנשים בשטח. על כן למעשה לא הוגשה כל ראיה לכך וכל תמונה למטרד כלשהו. אם אכן היה מדובר במטרד שפוגע בפרטיותה הייתי מצפה שיוצגו לכל הפחות תמונות המראות את בני המשפחה המבלים בשטח, או שיובאו עדויות אחרות מלבד עדות התובעת , ולא כך הוא.

15. יתרה מכך, מהתמונות ואף מחקירת הצדדים עולה שליד השטח קיימת החצר של הנתבעים אשר בה אכן יכולים לשהות. אף ממנה ניתן לצפות לבית התובעת ולגבי החצר אין כל טענה מצד התובעת. לא קיבלתי ממנה כל הסבר מספק מהו ההבדל בין השטח לחצר (למעט העובדה שהשטח גבוה ב- 75 ס"מ מהחצר).

16. לא הוצג בפני
כל מכתב של התובעת המופנה לנתבעים המציין שהשימוש שהינם עושים בשטח עולה כדי הטרדה. אם אכן היה מדובר במטרד המונע מהתובעת שימוש בחלונה, אזי מן הראוי שהיתה פונה לנתבעים ומבקשת מהם להסיר מטרד זה, בטרם תגיש תביעתה זו.

17. הנתבעת שבה וטענה שהמחסן משמש כמחסן בלבד, ובו מכונת כביסה, וכי השטח רוצף על ידם רק לאור העובדה שלא יהיה בוץ בכניסה למחסן. היא העידה שהינה תולה כביסה בשטח לפעמים, זאת ותו לא. עדות זו לא נסתרה למרות החקירה הנגדית שנערכה לה, ועל כן לא הוכיחה התובעת טענתה למטרד כלשהוא או לפגיעה בפרטיותה בשימוש שעושים הנתבעים בשטח.

18. אף מעדות השמאי מטעמה של התובעת עלה שאין כל פגיעה באור שמש בבית התובעת, אף הוא לא ראה כל אנשים בשטח כאשר היה במקום וצילם התמונות, ובכך מתחזקת מסקנתי שהתובעת אינה סובלת מכל מטרד בגין שטח זה.

19. טוענת התובעת לנזק כספי שנגרם לה כתוצאה מבנית הגדר שלא כדין, בעוולת הפרת החובה החקוקה. בכתב תביעתה טענה התובעת לנזק כספי 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בשל מעשי הנתבעים וכן לחילופין סך של 10,000 דולר בגין ירידת ערך שנגרמה לה בשל המטרדים כולם גם יחד.

20. משקבעתי שהנתבעים לא גרמו לכל מטרד, אין כל מקום לפצות התובעת בעוגמת נפש כלשהיא או להורות על הריסת המבנה הבנוי ללא היתר במסגרת הליך זה . עם זאת יכול ויוגש כתב אישום כנגד הנתבעים בגין הבניה ללא היתר, כאשר שם הסנקציות יהיו שונות.

21. מאחר וכאמור לעיל קבעתי שהנתבעים הפרו חובה חקוקה שכן לא קיבלו כל היתר בניה לשטח, עלי לדון בנזק שנגרם לתובעת בגין הפרת חובה חקוקה זו.

22. התובעת צירפה חוות דעת שמאי שהעריך ירידת הערך בגין הגדר שנבנתה ובגין השטח בסך של 16,800 דולר. התובעת לא ביקשה לתקן כתב תביעתה ועל כן ירידת הערך המקסימילית שאותה יכולה לתבוע, הינה כאמור בכתב התביעה - 10,000 דולר.

המומחה מטעמה לא הפריד בין נושאי ירידת הערך, אולם היה מקום לעשות כן, שכן עסקינן בשני עניינים שונים, האחד שטח מרוצף הגבוה ב- 75 ס"מ מהחצר אולם באותו גובה כדלת בית הנתבעים, והשני אי יכולת מעבר מכונית בשטח התובעת בשל גדר. אף בבית המשפט כאשר נשאל על כך השמאי לא ידע לאמר מהו הסכום המתאים בגין ירידת ערך השטח.
משכך ועל דרך האומדנא הגעתי לכלל מסקנה שיש לפצות התובעת בסך של 2,000 דולר בגין ירידת ערך שנגרמה לה כמפורט לעיל.

23. לענין הסעד הכספי בגין אובדן הנאה. קבעתי שבנית השטח אינה מגיעה לכדי מטרד ועל כן לא שוכנעתי שאכן נגרם לתובעת אובדן הנאה כלשהוא ממקרקעיה בשל הפרת החובה החקוקה של הנתבעים. אכן השטח גבוה ב- 75 ס"מ מהחצר אולם הינו כגובה דלת הבית, ועל כן אף העומד בבית יכול להציץ על בית התובעת.

24. לענין סעד ההריסה, מאחר וכאמור לעיל התביעה בעילת המטרד נדחתה, ואף התביעה בגין הנזק שנגרם בשל הפרת חובה חקוקה התקבלה בחלקה הקטן, ולאור העובדה שסעד הריסה הינו סעד קיצוני שיינתן רק במקרים חריגים וכאשר יוכח שבמאזן הנוחות הנזק למזיק גדול לאין שיעור מהנזק לניזוק, לא שוכנעתי שאכן יש מקום ליתן סעד זה, שכן התובעת לא הרימה נטל ההוכחה בענין זה כפי שפירטתי לעיל.
על כן ישלמו הנתבעים הסך של 2,000 דולר לפי ערכו בשקלים ביום התשלום. כן ישלמו הוצאות משפט שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק בסך של 3,000 ₪ .









א בית משפט שלום 4486/05 שפונגין חנה נ' דוד אברהם, אברהם חווה (פורסם ב-ֽ 22/04/2007)