פסקי דין על זינגר יצחק

1034/05 תד     14/05/2007




תד 1034/05 מדינת ישראל נ' זינגר יצחק




1


בתי המשפט
בית משפט לתעבורה פתח תקוה
תד 001034/05


בפני
:
כבוד השופטת א. וישקין
, ס. נשיא
תאריך:
14/05/2007


בעניין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עוה"ד
אביב שרון

המאשימה

נגד


זינגר יצחק
– בעצמו
הנאשם

ע"י ב"כ עוה"ד
ארבל אשר





הכרעת דין

הנאשם מואשם כי ביום 29.10.04 בשעה 05.45, נהג ברכבו מסוג טנדר "איסוזו" בכביש 5 למערב. נטען, כי בנתיב נסיעתו נמצא רכב פיאט, אשר האט בשל תקלה ואף נעצר על גבי נתיב הנסיעה.
הנאשם פגע ברכב הפיאט תוך ניסיון סטייה לשמאל (להלן: "תאונה ראשונה"). בהמשך, הפיאט נזרק לנתיב סמוך, ושם נפגע על ידי רכב סיטרואן (להלן : "תאונה שניה"). נוסעי הפיאט נחבלו, וגב' גורדון סופיה ז"ל נהרגה.

אין מחלוקת בדבר התרחשות התאונה ותוצאותיה.
עיקר טענת ההגנה הינה, כי האחריות רובצת לפתחם של אחרים.

מזמינני הסנגור בסיכומיו לקבוע, כי עצירת הרכב על גבי נתיב הנסיעה מעבירה האשם לגרם התאונה על כתפיו של נהג הפיאט ובלשון הסנגור: "חוסר אחריות זה, אינו רק בבחינת אשם תורם, גובל הוא בניתוק הקשר הסיבתי אם לא למעלה מכך".
בנוסף, מפנה הסנגור חיציו כנגד נהג הברלינגו, ומבקש לראות בו האשם בתאונה. אליבא דגירסת הסנגוריה, אחריותו מתבטאת בכך שלא שמר מרחק מרכב הנאשם, ופגע ברכב הפיאט העומד, בו נמצאה המנוחה.

בדין, מפנה התובע לכך, שמבחינה משפטית אין משמעות לשאלה האם היתה המנוחה בחיים לאחר פגיעת הנאשם ברכבה. לא מצאתי כל הכרח לקבוע ממצא עובדתי בשאלה זו.

משעה שהגעתי למסקנה כי הנאשם אחראי ל"תאונה הראשונה" הרי לאור קביעות סעיף 309 (5) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. מכאן ואילך, אחראי הנאשם, גם לתאונה השניה ותוצאותיה שהרי יצר בפני
נהג הסיטרואן מצב של תאונה בלתי נמנעת.

עד תביעה 1 סמיון קורבקו:
בפני
הוגשו הודעותיו בחקירה המשטרתית ת/12, ת/13, ת/14.
העד מספר, כי נסע בשעה 05.15, מאריאל לפתח תקוה, מקום עבודתו כמנהגו מידי בוקר. הכביש היה רטוב וגם ירד גשם לפרקים. במהלך הנסיעה "שמע שיש בעיה במנוע" ולפיכך, רצה לעצור בצד אלא שמפאת כלי רכב שנסעו מימינו ומשמאלו, נאלץ להשאר בנתיבו – נתיב אמצעי. בשלב זה, כבה רכבו ונעצר על גבי הנתיב, לדבריו, ניסה מס' פעמים לשוב ולהתניעו ואז חש פגיעה ברכבו.
העד עומד בתוקף על גירסתו כי מיד משהבחין בבעיה במנוע "עשה וינקרים".
דבריו אלה, עולים בקנה אחד עם האמור בהודעותיו.

העד חוזר על דבריו בת/12, לפיהם החל להאט כדי עצירה מרחק של 50 מ', זאת לנוכח הצעת הסנגוריה בחקירה נגדית, לפיה עבר מרחק של כ – 500 מ' מרגע התקלה עד לעצירה.
עונה העד: "במשטרה אמרו לי שהמרחק היה קרוב ל – 500 מ', אבל אני לא יכול להגיד לך מרחק, אני לא יכול להעריך". עמוד 7 שורה 26, וראה דבריו בעמוד 8 בסוגיה זו.

העד מספר על מכה אחת ובעקבותיה אובדן הכרה. העד איננו יכול ליתן אינפורמציה רלוונטית בשאלה האם בעקבות התאונה רכבו עף קדימה באותו נתיב.

במכלול העדויות אשר הונחו בפני
, לא נשמעו ראיות שיש בהם כדי להעמיד ספק עובדתי בדברי נכונות תיאורו של עד זה. כל שבפי הסנגוריה בסוגיה זו הינו אימוץ המצב העובדתי המתואר על ידי העד בצד קריאה לראות בהם רשלנות רבתי.


בחנתי עדותו של העד בפני
, תוך השוואתה לדבריו בחקירה. נוכחתי כי העד מספר כפי התרשמותו וכפי קליטתו החושית, תוך ששב ומדגיש כי איננו יכול לדייק בהערכותיו.
גם מקום שמונחת בפני
ו "קביעה משטרתית" בדבר מרחק – איננו ממהר לאמצה ואיננו "מתיישר" לפיה. בכך ניכרים דברי האמת אשר בפיו.

עד תביעה 2 ויטלי גורדון, בנה של המנוחה:
העד מספר, כי נסעו מאריאל לפתח תקוה כשהרכב כבה. העד מעריך, כי המשיכו לנסוע מרחק שבין 300 ל – 500 מטר שהרכב מקרטע ובמהלך "הגלישה" מנסה הנהג להתניע.
לדברי העד - עד למכה חלפו כ – 40 שניות, חצי דקה ומסייג דבריו שהמדובר בהערכה. כמו כן, מספר העד כי במהלך ההמתנה ביקש לצאת מן הרכב, אלא שלא יכול היה לעשות כן בשל כלי הרכב שנסעו משני הצדדים. (עמוד 24 שורה 5).
בכך תמיכה לדברי עד תביעה 1, לפיהם לא יכול היה לסטות ימינה או שמאלה בשל מציאות כלי הרכב בנתיבים הימני והשמאלי.

העד מספר כי הבחין בטנדר הקרב מאחור: "ראיתי רכב טנדר מתקרב אלינו. ראיתי שהוא בטוח פוגע בנו, כי הוא היה קרוב מאוד. אני חושב שכנראה הוא הבחין בנו מאוד מאוחר, אז הוא ניסה לסטות הצידה, הכביש היה חלק וזה הבהיל אותו לראות שאנחנו עומדים והוא כנראה שם ברקס, ואז האוטו לא היה בשליטה שלו". עמוד 24 שורה 9 ואילך.

בחינת דברי העד וניסוחם מעלה, כי העד נזהר שלא "להעצים" אשמת הנאשם אף על פי שמודע לכך שהמדובר בנהג אשר נטען נגדו כי גרם ברשלנותו למות אימו (של העד). דברי העד עולים בקנה אחד עם הממצאים שיפורטו בהמשך, לפיהם פגיעת רכב הנאשם (איסוזו) בפיאט היתה תוך סטיית האיסוזו לשמאל.

מכאן, מסקנתי, כי המדובר בעד אשר דברי אמת בפיו, ולפיכך, ניתן לסמוך על דבריו.

יוער, כי ההגנה מאמצת בסיכומיה תיאורו של עד זה לגבי קרות התאונה הראשונה, ואין בפיה כל טענה כנגד אמינותו. אולם, אין מקום לגישה סלקטיבית. למען הסר ספק, אציין כי הריני מאמצת דברי עד זה כמכלול. (העולים בקנה אחד עם דברי עד תביעה 1), לפיכך, הריני קובעת מספר ממצאים עובדתיים:

1. 1. עובר לתאונה, לא יכול היה נהג הפיאט לסטות לימין ולשמאל בשל נסיעת כלי רכב במסלולים שמימינו ומשמאל.
2. 2. מייד עם תחילת התקלה במנוע – הדליק נהג הפיאט אורות מצוקה.
3. 3. עצירת הרכב התרחשה על גבי הנתיב האמצעי.
4. 4. המדובר בשתי תאונות:
הראשונה – פגיעת טנדר האיזוסו (רכבו של הנאשם) ברכב הפיאט העומד.
השנייה – פגיעת רכב הברלינגו – רכבו של העד (סמי סמארה) ברכב הפיאט הנמצא בסטייה.
5. 5. ויודגש, העד מספר מפורשות כי בעקבות "התאונה הראשונה" נזרק רכבם לימין. ראה עמוד 24 שורה 20 וכן עמוד 25. עומד על כך שהרכב נזרק לימין אלא מקבל כאפשרות שעדיין נשאר בנתיב המקורי אם כי בסטייה.
6. 6. העד מספר, כי לא בחן בעיניו את נזקי כלי הרכב לאחר התאונה, ומספר כי עסק בחילוץ אימו המנוחה. על רקע זה, יש להבין תשובתו בחקירה נגדית שהתאונה השניה הינה חזית אחור.

העד חש, כי הפגיעה השניה העוצמתית והחזקה מבין השתיים התרחשה – בחלקו האחורי של רכבו. אין בפיו תיאור מדוייק של מיקום הנזק בברלינגו או ברכב הפיאט.
מכאן, שאין בדבריו תמיכה כלשהי בגירסת ההגנה לפיה, התאונה השניה הינה חזית אחור "קלאסית" כמשמעותה המקובלת.




עד תביעה 3 סמארה סמי:

העד מספר על נהיגה בכביש גשום וחלק. לדבריו, נסע בנתיב השני משמאל, הבחין בטנדר לפניו נותן ברקס לפיכך, מייד לקח ימינה. בהגיעו לקרבת הטנדר ומימינו, נזרק אליו רכב הפיאט. העד מספר, כי בלם בלימת חירום והתנגש בו מאחור. (עמוד 26, 27).

העד עומד בתוקף על גירסתו לפיה עובר לאימפקט לא נסע בעקבות הנאשם, אלא מימינו וכן מתעקש כי בזמן האימפקט היה הפיאט בסטייה.
"בזמן המכה הייתי במצב ישר והפיאט בתפנית כלשהי לימין". עמוד 20 שורה 7.

בסיכומיו, "מכתיר" הסנגור את העד בתואר "שקרן", וזאת על שום מה? על שום שטען שבשעה שנשאל העד לנזקי רכבו, ענה "לא היה נזק גדול". במקביל, מאשר העד כי הרכב הורד מן הכביש...

לבד מכך שאיננה מקובלת עלי מטעמי נימוס, מטבע הלשון שבה משתמש הסנגור, אף לגופו של עניין, אינני רואה שקר בדבריו של העד. אכן, התבוננות בצילום רכבו מראה כי למראה עיניים, נזקי רכבו אינם גדולים. בפי הסנגור טרוניה על כך בתיק החקירה אין צילום תקריב של הרכב. אולם, בשל התקדמות הטכנולוגיה, ניתן להגדיל הצילום הרלוונטי הנמצא בחומר החקירה עשרות מונים, וזאת באמצעים פשוטים, ואין המדובר במכשול בלתי עביר.
כמו כן יש להזכיר, לבקשת הסנגור הוצא צו המורה לבעל הרכב בו נסע עד תביעה 3, מעבידו, להעמיד לרשות הסנגוריה דו"ח שמאות. צו זה הוצא ביום 5.4.06, וכן ראה החלטה ביום 19.11.06.

אשר לצילומים נוספים שנערכו על ידי הבוחן קפלן – העד נתן הסבר סביר לבית המשפט בדבר העובדה שנשבר דיסקט הצילומים, השברים נמסרו לבית המשפט.


אשר לאמירותיו של הסנגור בסיכומיו, בהם נרמז כאילו החליט הבוחן באופן זדוני להעלים ממצאים או לעוות המסקנות – לא מצאתי כל ביסוס עובדתי לחשד זה, דעתי בסוגיה זו שונה!. במקביל, יש לשוב ולהפנות לאמור בדו"ח הבוחן ובת/18. המתעדים הנזקים.

בעניין זה יש להעיר, כי לדברי מומחה ההגנה דרעי, אמור הבוחן בכל מקרה לתעד ממצאיו באמצעות צילום וידאו.
עיון בנ/13 הנוהל משטרתי הרלוונטי, איננו מעלה חובה להנציח בצילום וידאו, ובכל מקרה איננו מחייב זאת, אלא מצביע על אפשרות לתיעוד.
יש להצטער על כי מומחה ההגנה לא דייק בדבריו.

עדת תביעה 4 גב' נועה זינגר:
המדובר בבתו של הנאשם (כבת 25 שנים), אשר ישבה לימינו ברכב בזמן התאונה.
הצדדים הסכימו להגשת הודעתה במשטרה ואף צימצמו חקירתה למינימום ההכרחי, וזאת מטעמים אנושיים מובנים.

ניכר בה בעדה הניצבת בפני
, כי בהיותה מודעת היום למשמעותם "המפלילה" של התבטאויותיה בחקירה נמצאת בזמן עדותה בפני
, במצב שהוא למעשה בלתי אפשרי באופן אובייקטיבי. מחד, ניכרת בה נטית הלב – האנושית והטבעית לעזור ולחלץ את אביה מן האישום הכבד המיוחס לו, ומאידך, העדה מבינה היטב חובתה לומר אמת בבית המשפט כמו בחקירה המשטרתית...

מדובר במצב אשר איננו קל.

בהודעתה בחקירה מציינת העדה, כי הבחינה בנתיב השני משמאל במכונית פרטית, האורות האחוריים שלה דלקו תקין... "וככל שאנו מתקרבים אל אותה מכונית, פתאום אני מבינה שהמכונית הזאת עומדת על הנתיב השני משמאל ואני מרגישה שאבא שלי מאט ואז אני אומרת לאבא שלי "תפנה שמאלה", ואני לא מבינה למה אבא שלי לא פונה שמאלה. לא הבנתי למה אבא שלי לא פונה שמאלה כי יש רכב בנתיב השני משמאל ואז הרכב של אבא שלי מתנגש בחלק האחורי של הרכב שהיה לפנינו, ואז אנחנו ממשיכים שמאלה ופוגעים בגדר בטון". ראה ת/17 עמוד 1 שורה 23 ואילך.

ובהמשך, עונה לשאלות הבוחן בעמוד 2 לת/17.
"אני לא טובה במרחקים, אבל בעניין של זמן אני מהרגע שראיתי את האורות האחוריים של הרכב שנתקענו בו, ועד לרגע שנתקענו בו, עבר המון זמן ואבא שלי התקרב למכונית שבנתיב השני משמאל, וראיתי שאבא שלי מאט אבל לא מספיק, אנחנו ממשיכים להתקרב לרכב שלפנינו ואז אני אומרת לאבא שלי "תפנה שמאלה" ואני לא הבנתי למה אבא שלי לא סובב את ההגה שמאלה".

ובהמשך, בעמוד 13 שורה 12 – "היה פער עצום בין המהירות של הטנדר שבו נסעתי לבין אותה הפיאט".
כמו כן, מספרת העדה כי בהמשך ניסה האב להסיט ההגה שמאלה אלא שהרכב לא הגיב.

בעדותה בפני
, חזרה העדה ואישרה כי הבחינה במכונית הפיאט במרחק די גדול עמוד 31 שורה 18, וכן כי "עבר המון זמן שראינו את הרכב מהכביש".
העדה מנסה "לפרש" את דבריה הראשוניים בחקירה ולמתנם על ידי שמוסיפה כי המדובר בשברירי שנייה.
במקביל מציינת, כי כשלא הבינה מדוע אביה איננו פונה לשמאל, הסתכלה על פניו. ראה עמוד 32 לפרוטוקול.

הריני קובעת, כי אימרתה של העדה באוזני לפיה המדובר בשבריר שנייה, הינה אימרה אשר נולדה לצורך עדותה בבית המשפט, וזאת מתוך מטרה למתן משמעותה המפלילה של עדותה. אימרה זו איננה עולה בקנה אחד עם מכלול עדותה בחקירה המשטרתית ובבית המשפט.




ככל שמדובר בנוסעת ולא בנהגת, הריני קובעת, כי לגבי העדה היושבת ברכב כנוסעת ולא כנהגת, מטבע הדברים, רמת תשומת הלב המיוחסת לה פחותה מזו המיוחסת לנהג עצמו. אף על פי כן השכילה הנוסעת להבחין בסכנה, לפני שהבחין בה אביה האוחז בהגה.

אינני מקבלת ההסבר לפיה הגיב אביה מבלי שתגובה זו הובנה על ידי העדה.

הריני קובעת, כי העדה הקדימה ליתן דעתה על הסכנה כבר בשלב הראשוני, שעה
שהרכב שלפניהם "קירטע" אך עדיין היה בתנועה.

בהמשך, העדה הבחינה בכך שהרכב עומד, העדה המתינה לתגובת אביה ומשזו בוששה לבוא, מיהרה להפנות תשומת ליבו לכך שהרכב עומד. הסברה באוזני כי המדובר בשברירי שניות, איננו מצליח לסבר את האוזן.
הריני קובעת, כי הקדימה את אביה באיתור הסכנה ובפרק זמן משמעותי, פרק זמן שאיפשר לה להפנות תשומת ליבו של אביה לנעשה.

עדויות המומחים:
הבוחן המשטרתי ארז קפלן העיד בפני
ועדותו נתמכה בשלל מסמכים וביניהם, קביעותיו:
1. 1. בזמן האימפקט, עמד רכב הפיאט או היה לקראת עצירה בנתיב השני משמאל.
מפנה הבוחן לתרשים ת/5, סימני דחיפה שהושארו על ידי רכב האיזוסו.
2. 2. אורות החירום של הפיאט דלקו בעת התאונה. בת/18 מתעד בדיקתו לפיה מתג אורות החירום היה לחוץ וכשחוברו כבלי המצבר – החלו האורות לפעול אוטומטית. יודגש כי עדי תביעה 1,2 עמדו בתוקף על גירסתם כי אורות החירום ברכבם פעלו מרגע תחילת הבעיה במנוע. העד קובע, כי עובר לאימפקט או בסמוך לו, נתן הנאשם פולס היגוי לשמאל, עניין המקבל ביטוי בסימן דחיפה ו' בתרשים שנוצר מסטיית האיזוסו לשמאל.
קביעה זו, עולה בקנה אחד עם דברי הנאשם ובתו, בדבר הסטת הרכב לשמאל עובר לאימפקט.

העד קובע כי האימפקט בתאונה הראשונה היה בנקודה אותה מסמן ד', קרי, נתיב שני משמאל.
העד מפנה לסימן דחיפה ו' ריכוז שברי זכוכיות ובוץ. הצבעת הנאשם ועדויותיהם של סמיון ויטלי ונועה, מתאימים לקביעה זו.

הבוחן קובע, כי בעקבות התאונה הראשונה נדחף הפיאט לימין באלכסון, עמוד 35 שורה 1.

העד הסביר קביעותיו בהבדלי התנע ובהפרשי המהירות בין הפיאט הנמצא בעמידה או בנסיעה איטית לבין האיסוזו. עמוד 36 שורה 8.

יודגש, כי הן העד ויטלי גורדון והן העד סמארה מספרים, כי בעקבות התאונה הראשונה נזרק הפיאט לימין.

העד קובע, בעקבות פיזור השברים כי הברלינגו ברח לשמאל, וכן קובע, את איזור האימפקט בתאונה השניה. קביעתו כי האימפקט התרחש בנתיב השלישי משמאל, כלומר בנתיב הנמצא מימין לנתיב נסיעתו המקורי של הנאשם. העד קובע, כי לא ניתן לחשב מהירות כלי הרכב המעורבים.

לגבי התאונה הראשונה, מדובר בפגיעה של חזית ימין בחלק אחורי שמאלי של רכב הפיאט, שגרם לזוית אלכסונית של הפיאט. עמוד 37 שורה 15. כמו כן, מסביר כי הברלינגו הסתחרר וכי האיסוזו נעצר במעקה הבטחון. מפנה הבוחן תשומת לב לכך שהמדובר בכביש רטוב, ולפיכך לא נותרו סימני בלימה.
בסוגיה זו, קם מומחה ההגנה מר דרעי וקובע כי ניתן להגיע לממצאי מהירות באמצעות נוסחת התנע הקווי.
מר דרעי מקבל העובדה שהפיאט והאיסוזו פגעו בגדר הבטיחות עובר לעצירתם הסופית – עמוד 25, 19, עמוד 26 שורה 28, פרוטוקול מיום 6.12.06.


מומחה ההגנה מדבר בשני קולות: בעמוד 24, שורה 27 לפרוטוקול מיום 6.12.06 תחילה אומר שאי אפשר לדעת באיזה מצב היה מוט ההילוכים, אח"כ מתבונן בתמונה וקובע, שהמדובר בהילוך סרק – בשורה 27 : "זה מצב סרק" כך אני רואה "ניוטרל".
דא עקא, בעמוד 28, אומר: "מאחר והפיאט היה משולב בהיגוי, הכוונה בהילוך עמוד במצב של עמידה...". (שורה 9).

המומחה קבע מרחקי הטלה של הפיאט ביחס לשתי פגיעות, וכן קובע עובדתית, כי לפני האימפקט השני נעצר הפיאט על הנתיב.

מעדות כלל העדים אשר העידו בתיק זה והנאשם בכללם, אין כל ביסוס עובדתי לקביעה זו, בהעדר הסבר לאופן קביעת מרחקי ההטלה נוצר חשש "שההנחה" של המומחה "שודרגה" והפכה לקביעה עובדתית...
בסופו של יום, ולאחר דיון בתמיהות העולות מאופן הכנת חוות הדעת ומסקנותיה (כפי שיפורט בקצרה בהמשך), נאלץ העד ומודה כמי שכפאו שד.
בעמוד 27 שורה 6, ישיבה מיום 6.12.06:

"אם היה ממשיך באותו קו בחזית אחור ישר, הוא היה מעביר לו את כל האנרגיה תנע קוי. במקרה הזה אין תנע קווי. יש תנע קוי, אבל לא כמו שבעוצמה במלואה...".

כשלנגד עיני חוזר ההדרכה שעניינו תנע קווי, ת/29, הריני קובעת, כי יש לדחות השימוש שעושה מומחה ההגנה בנוסחאות התנע הקוי. במילים אחרות, הצדק עם הבוחן המשטרתי ארז קפלן בסוגיה זו.

בתמצית, יש להפנות לעמוד 4 בחוזר הנ"ל המעמיד תנאי "שמסלול תנועתו לא שונה בגין פגיעה נוספת", עניין אשר איננו ישים עובדתית באירוע הנדון בפני
.


בעמוד 5, נקבע: "בכל מקרה שהגלגלים לא ננעלו אך הרכב הוסט ונוצרה זוית החלקה בין כיון גלגול הצמיג לכיון תנועת הצמיג ישתנה ערך החיכוך כתלות בזוית ההחלקה".
בעמוד 5, "במקרה של סבסוב, ערך מקדם החיכוך משתנה מרגע לרגע, וערכו עולה ככל שזוית ההחלקה גדלה....".
בענייננו, ברור שהברלינגו קיבלה סבסוב...

אשר למכלול חוות דעת מומחה ההגנה:
בראש ובראשונה, יש להתפלא על כי מומחה המעיד על עצמו כבעל ניסיון רב בהגשות חוות דעת לבתי משפט טורח לכלול בחוות דעתו עדויות שמיעה כה רבות.
על כך פליאתי גדלה. פליאתי מתעצמת כיצד נעלמו ענינים אלו מתשומת ליבו של הסנגור שהינו פרקליט ותיק מנוסה, וכיצד הוא עצמו לא מצא לנכון להורות למומחה ההגנה שלא יכלול בחוות דעתו הכתובה נושאים וענינים המהווים פלישה לתחומים זרים למומחיותו של הכותב חלקים שמהווים עדות שמיעה ברורה....

למען הסר ספק אציין, כי הנני מתעלמת מכל החלקים בדו"ח המומחה אשר אינם קבילים בהיותם עדות שמיעה.

מומחה ההגנה מספר, כי ביקר פעמיים במקום התאונה בחודשי הקיץ, אלא שמטעמים השמורים עימו נמנע מלציין עניין זה בחוות דעתו.

לעניין שדה הראייה, משנשאל אם ערך נסויים עם האוטו, עונה: "כן נסעתי, לא רשמתי זאת בדו"ח, כי לא עשיתי ניסוי מסודר". עמוד 30 שורה 26.

אי עריכת ניסוי הינה עניין שבשיקול דעתו של המומחה אולם טענה בדבר עריכת ניסוי "לא מסודר" – אשר לא נרשם – הינה טענה אשר מקומה לא יכירנה, מקום שמומחה מבקש להיות ראוי לתואר זה.




בסוגיית שדה הראייה:
הריני קובעת, כי על פי מכלול העדויות אשר הונחו בפני
, בכללם צילומי לילה, הצבעה וממצאי הבוחן קפלן, שדה הראיה במקום הינו 800 מ' כיון נהיגת הנאשם.

עוד יש להפנות כי מומחה ההגנה לא הכיר (או שמא הכיר ולא ידע לומר מה הכיר) נתוני התאונה.
ברוח זו, יש לפרש קביעתו כי הפיאט הגיעה מנתיב ההאצה...
עניין אשר גרם להוצאת הנאשם עצמו משלוותו עד כי נאלץ לקרוא קריאות ביניים כלפי העד. עמוד 22 לפרוטוקול, מיום 6.12.06.
כמו כן, לא ידע העד המומחה להגיד כמה נוסעים היו באיסוזו. עמוד 38 שורה 1, הבוחן מטעם ההגנה כלל לא טרח לעיין בצילומי הבוחן המשטרתי, ולראשונה ראה אותם בבית המשפט במהלך הדיון... עמוד 18 שורה 24.
צר לי לקבוע, כי אין זו דרך עבודה ראויה למומחה.

אשר לאחריות:
מפי מומחה ההגנה עצמו נמצאנו למדים, כי למעשה לא היתה לנאשם סיבה ראויה מדוע לא הבחין בפיאט מבעוד מועד ומדוע לא הבחין בכך שהמדובר במטרה נייחת...
מסכים מומחה ההגנה שאם אכן אורות הפיאט דלקו, לא היתה סיבה לנאשם להכנס בפיאט. ראה עמוד 19 שורה 14.

הריני קובעת, כי בין אם פעלו איתותים לימין ובין אם לאו, משעה שדלקו אורות הפיאט, אורות המצוקה, כפי קביעתי דלעיל, חייב היה הנאשם להבחין שהמדובר ברכב מאט וברכב עומד.

מומחה ההגנה אשר השכיל לרכז חיציו כנגד נהג הברלינגו על כי לא שמר מרחק – נמנע מלייחס לנאשם עוון דומה של אי שמירת מרחק.
ראה עמוד 45 שורה 11.

הסברו של המומחה בסוגיה זו, אין בו כדי לסבר את האוזן.

מומחה ההגנה טוען, כי ב"כדי להכריע בשאלה האם דלקו אורות הפיאט היה על הבוחן לאסוף החלקים להוציא את העין של הפנסים ולשלוח למעבדה". דבריו של המומחה יכולים להיות מובנים אך ורק על רקע מחדלו לבחון צילומי הבוחן המשטרתי לפני כתיבת עדותו. למרבה הצער, מצא לנכון לומר דבריו גם לאחר שעיין באולם בית המשפט עובר לעדותו בצילומי הבוחן ואמור היה להבחין בכך שהחלק האחורי של הפיאט נמחץ כליל ואף נוסר!!! על ידי כוחות ההצלה.

קובע מומחה ההגנה מר דרעי, כי התאונה השניה, התרחשה באותו נתיב בו התרחשה התאונה הראשונה. אולם לא הצליח לבסס הכיצד הגיע לקביעה זו. מנגד, לא הצליח מומחה ההגנה להצביע על כשלים בקביעת הבוחן המשטרתי לפיה התאונה השניה, התרחשה בנתיב השלישי משמאל.

הריני מאמצת קביעת הבוחן המשטרתי ומעדיפה אותן על פני קביעותיו של מומחה ההגנה ממכלול הטעמים שפורטו לעיל.
לסיכום, וכאמור לעיל, מצאתי כי נוסחת התנע הקוי איננה ישימה לאירוע הנדון בפני
.

אשר לגירסת הנאשם:
בעדותו בפני
מאשר הנאשם כי הבחין בפיאט בשלב מוקדם שעה שהפיאט קירטע. עמוד 11 שורה 24. מכאן ואילך, היתה עליו החובה להתאים מהירותו ואופן נסיעתו למתרחש בדרך שלפניו.
הנאשם מספר כי הנתיב משמאלו היה פנוי. ראה עמוד 3 שורה 9, עמוד 10 שורה 14.
אם נכונים דבריו, לא רק שיכול היה להאט מהירותו, ואילו אף לעצור מאחורי רכב הפיאט אפשר ויכול היה מבעוד מועד לסטות לנתיב השמאלי. ניסיון הסטיה אשר ביצע עובר לאימפקט היה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.




הריני זהירה מלקבוע קביעה עובדתית בשאלה האם הנתיב השמאלי היה פנוי די צורך פנייה לשמאל, זמן ניכר לפני האימפקט, באשר בפני
עדויותיהם של יושבי הפיאט לפיהם היו בנתיב השמאלי כמו בנתיב הימני, כלי רכב. במקביל, הריני ערה להבדיל במיקומם של העדים השונה ממיקומו של הנאשם, עניין אשר יש בו כדי להשליך על הקביעה העובדתית.

מכל מקום, טוען הנאשם, כי הבחין באורות האחוריים של הפיאט וכן באלומה של האורות הקדמיים, בכך די כדי להביאו להבחנה, כי המדובר ברכב המאט כדי עמידה ובהמשך, ברכבו עומד.
יתרה מזאת, משקבעתי עובדתית כי אורות החירום, אורות המצוקה פעלו, יש לדחות דברי הנאשם בסוגיה זו. מכאן ואילך, אפילו אליבא דמומחה ההגנה ואליבא דהנאשם עצמו, התאונה היתה נמנעת.

ראה דבריו בעמוד 9 שורה 27: "אם הוינקרים של הפיאט היו עובדים, התאונה הזאת היתה נמנעת במאתיים אחוז".

אשר לעובדה שבתו השכילה להבחין בסכנה מבעוד מועד, ואף נאלצה להזהירו, נשאל הנאשם בחקירה חוזרת:
ש. "אם הבנתי נכון, האימרה של נועה היא סימולטנית במהלך התאונה"
ת. כן".
משעה שהושמה בפי העד – הנאשם התשובה הרצויה, משקלה אפס.

כמו כן, יש להעיר כי טענה בדבר סימולטניות לא נשמעה מפי העדה עצמה...



אשר למצב המשפטי:
ברע"פ 4261/04 יעקב פארין נגד מדינת ישראל
.
נדונה סיוטואציה דומה בה התרחשה תאונת חזית אחור שתוצאותיה קלות. המערער אשר נהג באותו כיון נסיעה, לא הבחין מבעוד מועד בכלי הרכב ובנהגים פגע בהם ובהמשך הסתחרר ונפגע על ידי כלי רכב נוספים.

כבוד בית המשפט המחוזי קבע בע"פ (מחוזי ת"א) – 70082/03:
"רשלנותו התבטאה בכך שלא הבחין במועד בהתרחשות על הכביש, ומשהבחין למרות שצריך ויכול היה להבחין בכך – היה מאוחר מדי והוא לא הספיק לעצור. לפי דו"ח הבוחן ת/8 שלא נסתר, שדה הראייה היה 120 מטר לפחות".

וכן:

"באשר לרשלנות: מדובר בכך שהמערער נהג במהירות שלא התאימה לנסיבות, ולא הבחין במה שצריך היה להבחין, עד אשר היה מאוחר מדי".

וכבוד בית המשפט העליון אישר דבר ההרשעה וכתב:
ברע"פ 4261/04 יעקב פארין נגד מדינת ישראל
:
"מבחינת נסיבות האירוע, לצד התוצאה הקשה של התאונה, אין לדעתי להתעלם מן העובדה, עליה עמדו הערכאות הקודמות, כי המערער הופתע מהמחזה שנגלה לנגד עיניו, והגיב, אמנם בדרך שגויה והרת אסון למפגע שהיה זה מכבר בכביש, עקב התאונה הראשונה. לא הוכח כי נהיגתו של המערער היתה "פרועה" – הוא לא חטא באי שמירת מרחק ונסע, על פי האמור בכתב האישום, במהירות של 57 קמ"ש בכביש החוף. כמו כן, יש לזכור כי כלי רכב נוספים היו מעורבים בתאונה, ומתיאור ההתרחשות אנו למדים כי לא רק המערער כשל בניסיונו להמנע מהתנגשות".



לעניננו, הנאשם נסע כאשר שדה ראייתו פתוח למרחק משמעותי, בין אם המדובר
ב – 800 מטר או רק 500 מטר, או לדבריו 150 מטר.
הנאשם, אף לגירסתו, הבחין כי רכב הפיאט נוסע לפניו. הנאשם אמור היה להבחין מבעוד מועד בכך שהפיאט מאט כדי עצירה, ובסופו של דבר עוצר.
מחדלו של הנאשם מתעצם לנוכח העובדה כי בתו "הצליחה" להבחין בסכנה פרק זמן משמעותי לפניו.

הנאשם היה אמור לנקוט באצעים למניעת הפגיעה בין על ידי האטה מבעוד מועד, ובין על ידי האטה כדי עצירה, בין אם על ידי מעבר לנתיב אחר מבעוד מועד.

אשר לאחריות המשפטית בגין גרם מוות:

משעה שגרם הנאשם ל"תאונה הראשונה" והביא לפציעת המנוחה ולסטית הרכב בו נמצאה, מכאן ואילך, ישא באחריותו לתוצאה הכוללת.

אשר לנהג הפיאט:
לא הונחו בפני
כל ראיות המביאות למסקנה, כי שגה בפעילותיו משעה שהחלה הבעיה במנוע, או כי יכול היה לנהוג אחרת.
במילים אחרות, הנטען על ידי ההגנה בסיכומיה לגבי "חוסר אחריותו" איננו מגובה בחומר הראיות.

אשר לנהג הברלינגו סמארה :
משקבעתי שרכב הפיאט נהדף לעברו, לא מצאתיו אשם באי שמירת מרחק כנטען בסיכומי ההגנה.




סוף דבר, לאור כל האמור, התביעה הרימה את מלוא נטל ההוכחה עליה, והריני מרשיעה הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ו באייר, תשס"ז (14 במאי 2007), במעמד הצדדים



א. וישקין
, שופטת
סגן נשיא


קלדנית: ליאת















תד בית משפט לתעבורה 1034/05 מדינת ישראל נ' זינגר יצחק (פורסם ב-ֽ 14/05/2007)