פסקי דין על דר' אריה ירום | פסקי דין על ווין דור המרכז הארצי לחלונות דלתות ובניה | פסקי דין על יעקב זילברמן |

2234/04 א     29/07/2007




א 2234/04 דר' אריה ירום נ' ווין דור המרכז הארצי לחלונות דלתות ובניה בע"מ, יעקב זילברמן





בתי המשפט
1
ת.א. 002234/04
בית משפט השלום ירושלים
תאריך:08/08/200729.7.07
לפני: כב' השופט אברהם רובין
התובע
והנתבע שכנגד
דר' אריה ירום

בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד איתן פרנס

נ ג ד

הנתבעים
והתובעים שכנגד
1. ווין דור המרכז הארצי לחלונות דלתות ובניה בע"מ

2. יעקב זילברמן
ע"י ב"כ עו"ד טל רונן-כהן

פסק דין
1. כללי
התובע בנה בית בישוב גבעת זאב, ולשם כך פנה לנתבעים על מנת שיספקו לו חלונות ודלתות מאלומיניום (להלן: "המוצרים"). התובע שילם מראש את מלוא התמורה בסך של 106,385 ש"ח, אך לאחר שהעבודה התמשכה יתר על המידה לטעמו, ולאחר שהנתבעים דרשו ממנו תוספת למחיר, הוא הודיע על ביטול ההסכם, ולכן המוצרים לא הותקנו בביתו. בתביעה שלפניי עותר התובע להשבת הסכום ששילם בצירוף פיצויים בסך של 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. הנתבעים טוענים שהתובע ביטל את ההסכם שלא כדין, ולפיכך הם הגישו נגדו תביעה שכנגד, בסכום של 54,411 ש"ח, בגין ההוצאות שנגרמו להם עד ביטול החוזה, וזאת עקב כך שהאלומיניום כבר הוזמן על ידם וחלק מהמוצרים אף יוצרו בפועל.

2. העובדות
בחודש מאי 2003 נוצר קשר בין התובע לבין הנתבע 2 (להלן - "זילברמן"), שהוא בעליה של הנתבעת 1, העוסקת בייצור והתקנת מוצרי אלומיניום. (להלן אתייחס לשם הנוחות בלבד לשני הנתבעים בשם "זילברמן", מבלי לגרוע מן הצורך לדון בהמשך הדרך בשאלת אחריותו האישית של זילברמן). התובע שלח לזילברמן מפרט של המוצרים המבוקשים עבור ביתו, וביום 12.6.03 שלח זילברמן לתובע הצעת מחיר על סך של 98,506 ש"ח (ראו ת/1 ו-ת/2). המחיר שהציע זילברמן היה נמוך משמעותית מהמחיר שהציעו לתובע קבלני אלומיניום אחרים, ולכן קיבל התובע את הצעת המחיר, וביום 27.6.03 נחתם הסכם בין הצדדים (ת/3). להסכם צורפו המפרט והצעת המחיר. בסעיף 10 להסכם נקבע כי המוצרים יסופקו לבית התובע תוך 45 ימי עבודה מ"סיום המדידות הסופיות" בבית. במעמד חתימת ההסכם, שילם התובע מראש את כל התמורה החוזית בסך של 106,385 ש"ח (כולל מע"מ), וסכום זה נמצא בידי זילברמן עד עצם היום הזה.

3. בין הצדדים נטושה מחלוקת לגבי השתלשלות האירועים המדוייקת לאחר חתימת החוזה, אולם אין חולק כי חלפו להם מספר חודשים לאחר שנחתם ההסכם, ולמרות שנערכו מדידות מסויימות בבית, ואף הורכבו משקופי עזר, טרם סופקו והותקנו המוצרים בבית התובע. אין גם חולק כי ביום 20.10.03 התייצבו עובדים של זילברמן בבית התובע וערכו מדידות נוספות. בעקבות מדידות אלו, ובעקבות שינוים שביקש התובע להכניס במפרט, העביר זילברמן לתובע הצעת מחיר חדשה, המגלמת בתוכה דרישה לתוספת מחיר בסך של 55,922 ש"ח לפני מע"מ (ת/6). בעקבות דרישה זו התנהל בין הצדדים דין ודברים, במהלכו טען זילברמן בפני
התובע כי התוספת נובעת מכמה וכמה סיבות; ראשית, חלק ניכר מן התוספת נובע מכך שבמפרט המקורי ששלח התובע לזילברמן לא נכללו ארגזי תריסים, ולאחר ביצוע המדידות הסתבר שיש להוסיף אלמנטים אלו להצעת המחיר. שנית, במפרט הראשון נתבקשו אמנם חלונות פנורמיים, אך לטענת זילברמן לא נאמר בו כי התובע מבקש שחלונות אלו יבנו מזכוכית פנורמית העשויה מקשה אחת, ולכן הוא סבר שהתובע מבקש חלון פנורמי זול יותר, אשר עשוי ממקטעי זכוכית (סגמנטים), המחוברים זה לזה ויוצרים חלון מעוגל. שלישית, התובע נדרש לשלם סך של 8,564 ש"ח בגין פירוק והרכבה של משקופי עזר, אשר בוצעו לבקשתו פעמיים. רביעית, לשיטת זילברמן יש להוסיף על כל ההזמנה 8% בגין הגוון המיוחד של האלומיניום שהוזמן (iron 903) , ולא רק על הפריטים הצבועים. התובע טוען כי בנוסף לתוספת הכספית שנדרשה ממנו, התברר לו להפתעתו, במהלך השיחה עם זילברמן, כי מירוץ 45 הימים להתקנת המוצרים לא כולל לשיטת זילברמן את ימי שישי.

4. חלפו להם ימים ספורים, ובטרם הספיק התובע להודיע עמדתו לגבי התוספת הנדרשת ממנו, שלח זילברמן לתובע, ביום 9.11.03, הצעת מחיר מתוקנת, שבה התוספת שנדרשה הועלתה לסכום של 68,204 ש"ח לפני מע"מ (ת/7). התובע טוען כי הוא הופתע מאוד לקבל דרישה נוספת זו, ואילו זילברמן טוען שהתוספת נובעת משינויים נוספים שביקש התובע. כך או כך, התובע טוען כי התלבט קשות אם להעתר לדרישות זילברמן, כיוון שמחד הוא סבר שהן מוגזמות וחסרות בסיס, אך מצד שני, כספו כבר היה בידי זילברמן, והבית עמד פרוץ לרוחות הסתיו הממשמש. במצב דברים זה, החליט התובע להיעתר לדרישת התוספת הראשונה, הנמוכה יותר, אך קודם לכן התובע דרש וקיבל מעובד של זילברמן בשם פסקל, מכתב המאשר שהמחיר כולל רשתות גלילה (ת/8). וכך, לאחר קבלת ת/8 חתם התובע על התוספת הנדרשת בת/6 בצירוף המילים: "בכפוף להסכמים אחרים שהוסכמו ולתכתובת ביננו" (ראו - הערה בכתב יד בת/6). התובע, אם כן, הסכים לשלם את התוספת הנמוכה של 55,922 ש"ח לפני מע"מ כנדרש בת/6, ולא 68,204 ש"ח כנדרש בת/7.

5. את האישור של ת/6 שלח התובע לזילברמן ביום 12.11.03, ובאותו היום שלח לו זילברמן מכתב (ת/9) בו הוא מאשר בתודה את הסכמת התובע לתוספת הגבוהה יותר של 68,204 ש"ח בצירוף מע"מ. כמו כן, הודיע זילברמן לתובע כי המוצרים יותקנו בביתו בתוך 45 ימי עבודה מיום אישור ת/6, קרי מיום 12.11.03. לנוכח מכתב זה בערה חמתו של התובע, כיוון שלא רק שהוא שוב נדרש לשלם 68,204 ש"ח, למרות שהוא הסכים לתוספת של 55,922 בלבד, אלא שבמקום שמניין ימי ההתקנה יתחיל מיום ביצוע המדידות הסופיות , 20.10.03, הבהיר לו זילברמן שהמועד יתחיל להימנות רק מיום 12.11.03. לא זו אף זו, אלא שבמכתבו (ת/9) דרש זילברמן לקבל את מלוא התוספת בשלושה שיקים דחויים שימסרו לו מראש. על רקע זה שוב התנהל דין ודברים בין הצדדים, במהלכו שלח התובע לזילברמן מכתב נוסף, בו הוא הציע לו להתקין לפחות חלק מפריטי האלומיניום, בשווי הסכום שכבר שולם לזילברמן בפועל (ת/10). זילברמן השיב למכתב זה ביום 17.11.03 (ת/11), וטען שהמכתב ת/10 לא ברור לו. כמו כן, במכתבו זה (ת/11) דרש זילברמן, בפעם השלישית, תוספות נוספות, הפעם עבור רשתות הגלילה (12,620 ש"ח), ועבור ציפוי גליפים (64 ש"ח למטר). התובע טוען כי בתגובה למכתב זה הוא הפנה את תשומת ליבו של זילברמן לכך שלפי ת/8 מחיר רשתות הגלילה וציפוי הגליפים נכלל במחיר הכולל, אולם זילברמן השיב לו שלא כך הדבר.

6. הנה כך, הגיעו הדברים עדי משבר, וביום 18.11.03 שלח התובע לזילברמן מכתב המבטל את ההסכם (ת/12). מפאת חשיבות המכתב לענייננו נביאו להלן בשלמותו:

"בתאריך 27.6.03 נחתם ביננו הסכם לביצוע עבודות אלומיניום. לאור אי עמידת חברתכם בהסכם, כגון אי עמידה בלוח הזמנים, התקנת משקופי עזר בצורה לא תקינה ולא לפי רצוננו, דרישה למחירים גבוהים יותר מאשר סוכם, ולאור העובדה שהחלונות לא הוספקו (כך במקור), אנחנו מבקשים להפסיק את ההתקשרות איתכם. אנו מבקשים לקבל מיד חזרה את הסכום של106,386 שקל ששילמנו, פחות 1,333 שקל עבור שני פריקסטים שהותקנו. מיותר לציין שאי עמידת חברתכם בלוח הזמנים גרמה לנו נזקים ואנו מבקשים למנוע נזק נוסף. אי הענות שלכם לזכותנו כצרכנים ולקבל את כספנו בחזרה כשהסחורה לא נמסרה אינה כמקובל בחוקי המסחר ההוגן. אי קבלת כספנו חזרה תאלץ אותנו לבקש כל סעד חוקי לשמירת זכויותינו, כולל סעד בית המשפט. אנו גם מוכנים להגיע לבורר מקובל, למשל חברת קליל. אתם מוזמנים לבוא ולקחת את משקופי העזר שפורקו לאור אי התאמתם".

למכתב זה השיב זילברמן במכתב משלו מיום 18.11.03 (ת/13), בו הוא הודיע כי הוא דוחה את הודעת הביטול.

7. כאן המקום לציין, כי יום לפני ששלח התובע לזילברמן את הודעת הביטול, הזמין זילברמן מחברת קליל את כל האלומיניום הדרוש לצורך ביצוע העבודה, ולאחר קבלת מכתב הביטול הגיע האלומיניום למפעלו של זילברמן. זאת ועוד, לאחר ביטול ההסכם, ניהלו הצדדים מו"מ, אשר במהלכו אף ייצר זילברמן חלק מהמוצרים. ואולם, בסופו של דבר לא הגיעו הצדדים להבנה, ולאור זאת נותרו כל המוצרים בידי זילברמן, וכך גם כספו של התובע, אשר לא הושב לו עד היום. זהו, אם כן, הרקע העובדתי לתביעה ולתביעה שכנגד שלפניי.

8. טענות התובע
התובע טוען בסיכומיו, כי זילברמן טווה לו מלכודת, שהדרך היחידה להחלץ ממנה היתה ביטול ההסכם. התובע טוען כי מהרגע הראשון שהמפרט הועבר לזילברמן, היה ברור לו - לזילברמן - או היה צריך להיות ברור לו, כי התובע זקוק גם לארגזי תריסים, שהרי ההזמנה כללה תריסים ומנועים לתריסים והיכן יותקנו אלה אם לא בארגזים? כמו כן, היה ברור לזילברמן כי הזכוכיות הפנורמיות המתבקשות הן זכוכיות שעשויות מקשה אחת, ולא זכוכיות המורכבות מסגמנטים. חרף זאת בחר זילברמן לא להתייחס לנושאים אלו עובר לכריתת ההסכם, אלא בחר לעורר אותם רק בהמשך הדרך כאשר הוא כבר החזיק בידיו את הסכום הניכר ששילם לו התובע. כמו כן, התובע טוען כי זילברמן כלל בהסכם, בכוונה, את המונח העמום "מידות סופיות", שמאפשר לזילברמן לשלוט כרצונו במועד אספקת המוצרים.
התובע טוען כי המלכודת הושלמה בכך שזילברמן העלה רק בחודש נובמבר את דרישותיו לתוספת מחיר, ובמקביל הודיע על דחיית ביצוע העבודה בתואנה שטרם בוצעו "מדידות סופיות". התובע טוען כי לא היתה לו ברירה אלא להסכים לדרישותיו הכספיות של זילברמן, והוא אכן הסכים להן, אלא שאז הגיע הקש ששבר את גב הגמל בדמותו של ת/11, בו נדרשה תוספת מחיר שלישית, עבור רשתות הגלילה וציפוי הגליפים.
לשיטת התובע הדרישות לתוספת מחיר היו מלכתחילה חסרות יסוד, וכאשר הצטרפה אליהן ההודעה על דחית של מועד אספקת המוצרים, וכן דרישה לתשלום בשיקים מראש, קמה לו לתובע הזכות לבטל את ההסכם, ומכאן שהוא זכאי להשבת כספו. התובע אף טוען כי יש להטיל אחריות אישית על זילברמן, הן מכוח דיני הרמת המסך, והן מכוח התנהגותו העולה כדי חוסר תום לב ותרמית.

9. טענות זילברמן
זילברמן כופר מכל וכל בטענות התובע. לטענת זילברמן דווקא התובע הוא זה אשר רימה אותו, כיוון שבתחילה הוא שלח לו את המפרט ת/1, ואילו כאשר הגיעו הצדדים לחתימת ההסכם מסר לו התובע מפרט אחר, דומה אך לא זהה (נ/1), וזהו המפרט שצורף בסופו של דבר להסכם.
זילברמן טוען כי תנאי החוזה היו ברורים ומוסכמים; היה ברור שהמפרט אינו כולל ארגזי תריסים, כיוון שהם אינם מופיעים בשרטוטים, היה ברור שהזכוכיות תיבננה מסגמנטים, והיה ברור שמדידות סופיות ניתן לבצע רק לאחר סיום עבודות הריצוף הטיוח והחיפוי בבית. כמו כן טוען זילברמן, כי העיון במפרט שצורף להסכם מלמד שהוא אינו כולל רשתות גלילה וציפוי גליפים. לפיכך, טוען זילברמן, כי כל דרישותיו לתוספת מחיר היו מבוססות כדבעי, ומאחר וגם איחור במדידות לא היה, הרי שההסכם בוטל שלא כדין על ידי התובע. זילברמן מוסיף וטוען, כי גם אם היו הפרות של ההסכם, הרי שלא מדובר בהפרות יסודיות, ולכן התובע היה מנוע מלבטל את ההסכם ללא התראה. זילברמן מכחיש את הטענה כי דרש תשלום מראש עבור תוספת המחיר, כיוון שלדבריו הוא הסכים לקבל את התוספת בשיקים דחויים. זילברמן טוען כי לאחר ביטול ההסכם שלא כדין הוא כבר לא יכול היה לבטל את ההזמנה מקליל, ולכן למרות שבסופו של דבר, התובע לא קיבל דבר הרי שהוא חייב לשלם לנתבעת את הוצאותיה, העולות כדי הסכום ששולם לנתבעת מראש בתוספת 54,411 ש"ח. את טענתו זו מבסס זילברמן על דו"ח המומחה שטרן אשר בדק לבקשת זילברמן את היקף העבודות שביצעה הנתבעת עד הגשת התביעה שכנגד, וחיווה דעתו שזילברמן הספיק לבצע 65% מהעבודה.
דיון והכרעה
10. העולה מן המקובץ הוא, שעלי להכריע בשתי שאלות עיקריות; האחת - האם ההסכם בוטל כדין על ידי התובע, והשניה, מה תרופתו של התובע, בהנחה שההסכם בוטל כדין, ומה ההוצאות שנגרמו לנתבעת, בהנחה שההסכם לא בוטל כדין.
נפנה איפוא לבחון את עילות הביטול להן טוען התובע.

11. ארגזי התריסים
אין חולק כי במפרט שהעביר התובע לזילברמן לא נכללו ארגזי תריסים. העד המומחה מטעם התובע (כהן), העיד כי יש כמה דרכים לשרטט ארגזי תריסים, ולדבריו במפרט שהועבר לזילברמן לא נעשה שימוש באף דרך, ולכן זילברמן יכול היה להבין שלא נדרשים ארגזי תריסים (עמ' 11 ש' 23-22, עמ' 12 ש' 16-14). ויוער, כי עובדה זו לכשעצמה אינה אמורה להפתיע, כיוון שאין הכרח להזמין ארגזי תריסים מיצרן האלומיניום דווקא, אלא ניתן להזמין ארגזי תריסים מעץ או מגבס מספק אחר. לנוכח עדותו זו של המומחה טוען התובע, כי כאשר נוכח זילברמן לדעת שאין ארגזי תריסים בשרטוטים הוא היה חייב לשאול אותו אם הוא מעוניין בהם, ולהבהיר לו מראש שאם התשובה חיובית, אזי מחיר הפרוייקט יתייקר בהיקף משמעותי של 30%-20%.

12. דין טענת התובע להידחות. התובע הכין לבדו את המפרט, ללא עזרת בעל מקצוע, ואין ספק שהוא שגה בכך שלא שרטט את ארגזי התריסים במפרט. במצב דברים זה צדק זילברמן בכך שנתן הצעת מחיר שאינה כוללת ארגזי תריסים. התובע לא פנה לזילברמן כיועץ אלומיניום, אלא כספק הנדרש לתת הצעת מחיר, ולכן זילברמן לא היה חייב לשאול שאלות, אלא הוא היה רשאי להניח שאת ארגזי התריסים מזמין התובע מספק אחר. אני ער לכך שלפי דברי שני המומחים שהעידו ניכר לעין שהמפרטים לא נעשו על ידי מומחה אלומניום (המומחה כהן בעמ' 11 ש' 33-32, ועדות המומחה שטרן בעמ' 18 ש' 36-35), אולם אין בכך כדי לשנות את מסקנתי הסופית. אמנם, מקובל עלי כי גם בעל מקצוע שפונים אליו לרכישת סחורה ולא לייעוץ חייב להעמיד את הלקוח, במיוחד לקוח הדיוט, על כשלים שיש בשרטוטיו, או במפרט שהכין, ברם, במקרה דנן לא מדובר בטעות על פני המפרט, כיוון שאין חולק שיש מקרים בהם אנשים לא מזמינים את ארגזי התריסים מיצרן האלומיניום דווקא, ועל כן זילברמן היה רשאי להניח כי זהו המצב גם במקרה דנן.

13. כל האמור לעיל מבוסס על ההנחה שזילברמן לא שאל על ארגזי התריסים, אך לדבריו הוא שאל גם שאל, והתובע ורעייתו השיבו לו כי הם מתכוונים להתקין ארגזי תריסים סמויים מעץ או מגבס (עמ' 33 ש' 36). גרסתו זו של זילברמן הגיונית, כיוון שיש לו אינטרס לגיטימי להגדיל את רווחיו, ולכן יש לו אינטרס לברר עם הלקוח האם בטעות לא שורטטו ארגזי תריסים, ואולי הוא מעוניין להוסיפם להזמנה.
על כן, אני סבור שבין אם זילברמן שאל על הארגזים ובין אם לאו, אין פגם בדרישתו של זילברמן לתוספת מחיר בגין ארגזי התריסים.

14. זכוכית פנורמית
מן הראיות והעדויות עולה כי לזילברמן היה צריך להיות ברור, מהרגע שהוא שקיבל את המפרט הראשון, כי החלונות הפנורמיים אמורים להבנות מזכוכית מקשה אחת. המומחה כהן העיד, שכאשר מבקשים זכוכית הבנויה מסגמנטים יש לשרטט במפרט קווים המציינים את הסגמנטים (עמ' 16 ש' 3-1). והנה, בשני המפרטים, הן בת/1 והן בנ/1, החלונות הפנורמיים משורטטים ללא פסים, וגם המומחה שטרן, שהעיד מטעם זילברמן, הסכים כי מכך יש להסיק שהוזמנו חלונות העשויים זכוכית מקשה אחת (עמ' 19 ש' 9-8). אכן, בנ/1 נרשמה ליד פריט 4 המילה "סגמנטים", אך זילברמן הודה כי מילה זו הוספה בכתב ידו לאחר שהתובע חתם על ההסכם (עמ' 34 ש' 4). לפיכך מסקנתי הינה שזילברמן הוא זה ששגה בכך שסבר כי מתבקשים חלונות פנורמיים מסגמנטים, ועל כן הוא לא היה רשאי לדרוש מהתובע תוספת מחיר עבור חלונות העשויים מקשה אחת.
15. מדידות סופיות וחישוב מועד האספקה
בסעיף 10 להסכם נקבע כי המוצרים יותקנו תוך 45 ימי עבודה מלקיחת "המידות הסופיות" בבית. ואולם, בשונה מסעיף זה הודיע זילברמן במכתב ת/9, כי המוצרים יותקנו תוך 45 ימים מיום אישור תוספת המחיר. האם דרישה זו תואמת את הסכמת הצדדים? התשובה לכך שלילית, כפי שיוסבר להלן.
המפתח לחישוב מועד ההספקה הוא מועד ביצוע המדידות הסופיות, ולגבי מועד זה חלוקים הצדדים. לשיטתי, אין ספק שהמדידות הסופיות נעשו לכל המאוחר ביום 17.11.03, כיוון שבמועד זה ערך זילברמן את חישובי האופטימיזציה (חישובים שנעשים לפני הזמנת האלומיניום, ותכליתם לתכנן את חיתוך הפרופילים באופן האופטימלי אשר ידרוש הזמנת חומר גלם בכמות קטנה ככל האפשר), ובמועד זה הוא אף הזמין את האלומיניום מקליל. ויודגש, כי גם המומחה שטרן, וגם זילברמן עצמו, הודו כי חישוב אופטימיזציה והזמנת האלומיניום נעשים אחרי המדידות הסופיות (שטרן - עמ' 18 ש' 4-3, זילברמן - עמ' 36 ש' 20). המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל היא, שהמדידות הסופיות הן אותן מדידות שבוצעו בבית התובע ביום 20.10.03, וממועד זה יש למנות את מועד האספקה. זילברמן חולק על מסקנה זו, משום שלטענתו נערכו מדידות נוספות בבית שבועיים מאוחר יותר: "לפתחים שביקשת אתה ממני ליצרם בדחיפות" (עמ' 37 ש' 27-25). טענה זו אינה משכנעת. לא ברור למי מכוון זילברמן באומרו "ביקשת", אך אם כוונתו לתובע, אזי את הבקשה לייצור הפתחים בדחיפות העביר התובע רק ביום 15.11.03 (ת/10), ולא סביר שבין מועד זה לבין ביטול ההסכם נעשתה מדידה. ואם כוונת זילברמן לעו"ד פרנס שחקר אותו, הרי שעו"ד פרנס נכנס לתמונה רק בחודש דצמבר 2003, קרי - לאחר שהוזמן האלומיניום מקליל. לפיכך, מסקנתי הינה שצודק התובע בכך שהמדידה הסופית בוצעה ביום 20.10.03. אני ער לכך שבמכתבו מיום 15.11.03 (ת/10), כתב התובע כי המידות שנלקחו במועד זה "אינן סופיות", אולם לדברי התובע הוא כתב זאת כדי להפיס את דעתו של זילברמן ותו לא. כך או כך, בעיני חשובה יותר השאלה מתי זילברמן סבר שנלקחו המידות הסופיות, וכאמור לעיל העובדה שהוזמן האלומיניום בלי שנעשתה מדידה נוספת אחרי 20.10.03, מכריעה את הכף ומלמדת שהמדידות מיום 20.10.03 אכן היו סופיות, ולכן ממועד זה יש למנות את ארבעים וחמישה ימי ההספקה.

16. בפי התובע טענה נוספת, לפיה רק בשלב מאוחר יחסית אמר לו זילברמן כי בחישוב 45 ימי ההספקה אין להביא בחשבון את ימי ו', מפני שהם אינם ימי עבודה. התובע טוען כי הוא הופתע מאוד לשמוע זאת, כיוון שהחוזה המקורי נחתם במפעל התובעת ביום ו' (ראו - כותרת ההסכם נ/1). גם בעניין זה הצדק עם התובע. ההסכם נוסח על ידי זילברמן, ולכן במקרה של ספק יש לפרש את ההסכם לרעת מנסחו. כלל זה חל שבעתיים בעסקאות צרכניות, שבהן בדרך כלל כוחו של הספק גדול יותר מזה של הצרכן. על כן, מאחר והמונח ימי עבודה יכול לסבול הן את הפירוש לפיו יום ו' הוא יום עבודה, והן את הפירוש לו טוען זילברמן, לפיו יום ו' אינו יום עבודה, אזי יש לפרש את ההסכם לרעת מנסחו, ולקבוע כי ימי ו' היו אמורים להיכלל במונח "ימי עבודה".
התוצאה היא אם כן, כי הודעתו של זילברמן לפיה מועד האספקה ידחה עד לאחר אישור התוספות שנדרשו על ידו, וכי בחישוב המועד לא יובאו בחשבון ימי ו', לא עלתה בקנה אחד עם הוראות החוזה.

17. רשתות גלילה וציפוי גליפים
במפרט המקורי לא התבקשו רשתות גלילה וציפוי גליפים. המומחה כהן אף העיד כי רשתות אינן פריט סטנדרטי, ולכן יש לבקש אותן במיוחד (עמ' 15 ש' 13-12). ואולם, התובע טוען כי בגדרו של ת/8 אישר לו העובד של זילברמן - פסקל - כי רשתות הגלילה וציפוי הגליפים יבוצעו ללא תוספת מחיר. העיון בת/8 מלמד כי פסקל אכן אישר את ביצוע רשתות הגלילה וציפוי הגליפים בלי ציין כי עבודות אלה טעונות תשלום נוסף. יתר על כן, בסייפת מכתבו מבקש פסקל כי התובע יאשר את "נספח השינוים והתוספות", וברור שהכוונה לנספח כלשהו שנשלח לתובע לפני משלוח ת/8. והנה, אין חולק כי בשום מסמך שנשלח לפני ת/8 לא היתה דרישת תשלום עבור רשתות גלילה וציפוי גליפים, ומכאן שהתובע רשאי היה להבין שפסקל מסכים לכך שלא תיגבה תמורה נוספת בעבור אלמנטים אלו. יתר על כן, יום לאחר משלוח ת/8 שלח זילברמן לתובע הצעת מחיר מעודכנת (ת/9), אשר גם בה לא נדרשה תוספת מחיר עבור רשתות גלילה וציפוי גליפים. אין פלא, איפוא, שהתובע הסיק כי תוספות אלו יבוצעו ללא תוספת מחיר, ואין פלא שהוא נדהם ורגז כאשר בת/11, שנשלח חמישה ימים אחר כך, הוא נדרש לפתע לשלם תוספת של 12,620 ש"ח עבור רשתות הגלילה, ועוד 64 ש"ח למטר בגין ציפוי הגליפים.

18. מה הסברו של זילברמן להשתלשלות דברים זו? זילברמן טוען שכאשר שלח את ת/9 הוא לא היה מודע למכתב ששלח יום קודם לכן פסקל, ולכן הוא לא כלל בת/9 דרישה לתוספת מחיר. טענה זו אינה מקובלת עלי, משום שפסקל לא הובא לעדות. אכן, זילברמן ציין כי פסקל היה נשוי לבתו והתגרש ממנה, ולכן יש יחסים מתוחים בין הצדדים, אולם אין בכך כדי להצדיק את אי זימונו של פסקל לעדות, כדי שבית המשפט יוכל להתרשם האם אכן לא עודכן זילברמן על משלוח ת/8.
מסקנתי הינה, איפוא, שגם בנושא רשתות הגלילה וציפוי הגליפים לא היה יסוד לדרישת זילברמן לתוספת מחיר.

19. ביטול ההסכם
העולה מן המקובץ הוא, שעובר לביטול ההסכם נדרש התובע ללא הצדקה לשלם תוספות מחיר ניכרות בגין זכוכיות פנורמיות, ובגין רשתות גלילה וציפוי גליפים. כמו כן, נאמר לתובע במפתיע כי מועד האספקה ימנה מיום אישור תוספות המחיר, וכי חישוב מועד האספקה לא יכלול את ימי ו'. הדרישות וההודעות הללו היו מנוגדות להסכמות שבין הצדדים, כפי שהוסבר לעיל, ולכך יש להוסיף את העובדה כי זילברמן היתנה את תחילת העבודה בתשלום מראש של דרישותיו הכספיות, למרות שכבר החזיק במשך חודשים סכום ניכר ששילם התובע מראש. לאור זאת מסקנתי היא שזילברמן הפר את החוזה בכך שהתנה את ביצועו בקיום דרישות שלא נכללו בו מלכתחילה, ומכאן שלתובע קמה זכות לבטל את החוזה.

20. זילברמן טוען כי לא התנה את ביצוע החוזה בתשלום מראש, כיוון שהוא הסכים לקבל שלושה שיקים דחויים כאמור בת/9. ואולם, בעניין זה אני מקבל את טענת התובע כי מבחינתו, כאדם נורמטיבי, שיק הוא כמו כסף מזומן, ולכן הוא לא היה מוכן למסור שיקים דחויים תוך נטילת סיכון שהוא יאלץ לבטלם.

21. זילברמן טוען שגם אם היו הפרות של ההסכם, הרי שמדובר בהפרות לא יסודיות, ולכן לא ניתן היה לבטל את ההסכם ללא התראה. טענה זו אינה מקובלת עלי משני טעמים. ראשית, ההפרה היסודית של ההסכם אינה נעוצה רק בדרישות לתוספת מחיר, ובהודעה בדבר הארכת תקופת ביצוע ההסכם, אלא ההפרה היסודית באה לידי ביטוי גם בהודעתו החד משמעית של זילברמן כי החוזה לא יבוצע כלל אם לא יתקבלו כל דרישותיו . הסירוב לבצע את ההסכם ללא הצדקה מהווה הפרה יסודית צפויה, המקנה לתובע זכות לבטל את ההסכם. יתר על כן, יש מקרים בהם הצטברות של הפרות לא יסודיות עולה כדי הפרה יסודית המצדיקה את ביטול ההסכם ללא התראה (ראו - ע"א 262/86 רוט נ. deak פ"ד מה (2) 353, 372). כזהו המקרה שלפניי, שבו שרשרת ההפרות של זילברמן גרמה לתובע לאבד את אמונו בזילברמן, ולסרב לשלם לו סכום נוסף בטרם יווכח שלפחות חלק מהעבודה בוצע.

22. אסכם ואומר כך; זילברמן העמיד את התובע במצב בלתי אפשרי, שהקנה לתובע את הזכות לבטל את ההסכם. זילברמן קיבל מראש את כל התמורה בגין העבודה, וחרף זאת העלה דרישות כספיות שלרובן לא היה מקום, ואף דחה ללא הצדקה את מועד ביצוע העבודה. כמו כן, זילברמן התנה את הביצוע עצמו בכך שכל דרישותיו לתוספות יתקבלו, והוא אף דרש לקבל שיקים דחויים מראש. כל זאת דרש זילברמן לפני שסיפק לתובע אפילו חלון אחד, למרות שחלק ניכר ממחיר העסקה שולם לו מראש, ולאחר שסירב להצעה לספק לפחות חלק מהמוצרים תמורת הכסף ששולם לו עם חתימת ההסכם חודשים קודם לכן. אכן, התובע מודה בהגינותו כי בסופו של דבר הוא היה מוכן לשלם את שתי תוספות המחיר הראשונות שדרש זילברמן בת/6 ובת/7, אבל כאשר הוא התבקש לשלם תוספת נוספת עבור רשתות הגלילה וציפוי הגליפים, בניגוד גמור למובטח במכתבו של פסקל (ת/8), נשבר כליל אמונו בזילברמן, והוא לא היה מוכן להמשיך ולשים את כספו על מה שנראה לו כקרן הצבי. יצויין כי לא שוכנעתי שזילברמן הוא נוכל, אשר מראש הכין מלכודת לתובע, אבל אני סבור כי כבעל מקצוע אשר קיבל לידיו את כל תמורת העסקה מראש, היה על זילברמן להיות הרבה יותר זהיר בדרישותיו, ובכל מקרה אסור היה לו להתנות את ביצוע החוזה בכך שכל דרישותיו יענו. במצב דברים כזה, היה רשאי התובע לבטל את ההסכם, ומשביטל אותו כדין הוא זכאי להשבת כל מה ששולם על ידו בצירוף שיערוך כחוק.

23. אחריותו האישית של זילברמן
כאמור בראשית פסק הדין, לצורך הנוחות נעשה לעיל שימוש בשמו של זילברמן כמי שייצג את חברת ווינדור (נתבעת 1), אולם עתה יש לברר האם אכן יש מקום להטיל על זילברמן אחריות אישית להשבת כספו של התובע.
זילברמן הוא בעל מניות בווינדור (עמ' 31 ש' 36), וכן מנהל בה (סעיף 4 לתצהיר זילברמן). כיוון שכך אחריותו האישית של זילברמן יכולה להיות אחריות ישירה מכח הפרת דיני התרמית ותום הלב, או אחריות אישית עקיפה מכח דיני הרמת המסך. לעניין האחריות הישירה יאמר, כי לא כל הפרת חוזה של חברה יכולה להיזקף אישית לחובת בעל מניותיה, כיוון שאז אין משמעות לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. לכן נפסק, כי ראוי להטיל אחריות אישית ישירה רק מקום בו רובץ לפתחו של המנהל או בעל המניות אשם אישי סובייקטיבי (ע"א 10385/02 מכנס נ. ריג'נט השקעות פ"ד נח (2) 53). עמדתי לעיל על כך שאינני מקבל את טענת התובע לפיה זילברמן טמן לו מראש ובזדון מלכודת, ולכן אינני סבור שבנסיבות העניין יש הצדקה להטיל על זילברמן אחריות אישית ישירה מכח דיני התרמית ותום הלב. על כן, יש לבחון עתה האם יש הצדקה בנסיבות העניין להרים את מסך ההתאגדות.
24. התנאים להרמת מסך קבועים בסעיף 6 לחוק החברות תשנ"ט-1999, אך כפי שמציינת ד"ר חביב-סגל בספרה, דיני הרמת המסך עברו שינויים בשנים האחרונות, ולפיכך יש להבחין בין שלוש תקופות שונות; הראשונה - זו שקדמה לחקיקת חוק החברות, השניה - זו שהחלה בחקיקת החוק והסתיימה בחקיקת תיקון מספר 3 לחוק, והשלישית - זו שהחלה לאחר חקיקת תיקון מספר 3 (ראו ע. חביב-סגל "דיני חברות" (2007) כרך א' עמ' 286). לענייננו רלוונטית התקופה השניה, שבמהלכה עמד בתוקפו סעיף 6 בנוסח זה:
"6. (א).....
(ב) על אף הוראת סעיף 4, רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי בחיקוק או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן (ג).
(ג) בית המשפט הדן בהליך נגד חברה רשאי במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:
(1) השימוש באישיותה הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם.
(2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".

הפסיקה קבעה כי ניתן להרים מסך לפי סעיף 6 במקרים בהם החברה היא למעשה קליפה ריקה, ואינה משקפת עסק אמיתי בעל תשתית כלכלית (חביב - סגל בעמ' 311). ואכן, גישה זו מוצדקת כיוון שהיא מגבירה את האמינות של עקרון האישיות הנפרדת (שם, בעמ' 354-353). ד"ר חביב סגל מציינת כי אחד השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע האם להרים את המסך הוא שיקול שעניינו פיזור הסיכון העסקי, ולכן יש לגלות נטיה רבה יותר להרים את המסך כאשר מדובר בנושה קטן של חברה (שם בעמ' 357-356). הפסיקה גם קבעה כי יש לגלות נטיה רבה יותר להרמת מסך כאשר מדובר בחברה משפחתית קטנה (ע"א 10582/02 בן אבו נ. דלתות חמדיה תק-על 2005 (4) 270). מאידך, הפסיקה גם קבעה כי יש לגלות נטיה פחותה להרמת מסך כאשר מדובר בנושה רצוני של החברה - כגון נושה חוזי - מאשר כאשר מדובר בנושה לא רצוני שלה (ע"א 407/89 צוק אור נ. קאר סקיוריטי פ"ד מח (5) 661, 698).

25. יישומם של העקרונות דלעיל על המקרה שלפניי מצדיק את הרמת המסך, מן הטעם שהראיות שהוצגו מלמדות כי הנתבעת 1 היתה קליפה ריקה, נטולת תוכן כלכלי ממשי, אשר שימשה לצורך התקשרויות חוזיות. הנה כך, החוזה עם התובע נחתם בשם "ווינדור", אך את הקבלה בגין התשלום קיבל התובע מחברה אחרת בשם "יאנג אלום". מעדותו של זילברמן מסתבר כי לא מדובר במקרה גריידא, כיוון שלדבריו ל"ווינדור" כלל לא היה תיק במע"מ בשנת 2003 (עמ' 32 ש' 23). לאור זאת יש להניח כי הכסף ששילם התובע נכנס לקופתה של "יאנג אלום", למרות שזילברמן טען שלא כך הדבר (עמ' 36 ש' 24). מאידך, כאשר התבקש זילברמן לתת שיק בטחון בגין המקדמה ששילם התובע, הוא נתן לו שיק של "ווינדור" ולא של "יאנג אלום" (עמ' 36 ש' 22-21). מעשה זה מלמד על כך שזילברמן השתמש ב"ווינדור" כמסגרת לקבלת התחייבויות, אך כאשר מדובר בזכויות - קרי התמורה החוזית - הן הועברו ל"יאנג אלום". רמז נוסף וברור לכך שכל הפעילות העסקית הממשית מתבצעת תחת קורת הגג של "יאנג אלום", ולא של "ווינדור", ניתן למצוא בעובדה שאישורי ההזמנה של קליל הוצאו לחברת "יאנג אלום" (נספח יח/2 לתצהיר זילברמן), וכך גם תעודות המשלוח (נספח כד' 3-1), החשבוניות (נספחים כח-כט) והקבלות (נספח ל). העולה מן המקובץ הוא שזילברמן עשה שימוש ב"ווינדור" לצורך חתימת החוזה ומסירת שיק הבטחון, אך בפועל מי שקיבלה את הכסף היא חברת "יאנג אלום". "ווינדור" שמשה, איפוא, כקליפה ריקה לצורך ההתקשרות החוזית בלבד, ולכן יש הצדקה להורות על הרמת המסך ועל חיובו של זילברמן בחובה של הנתבעת 1.
26. הזמנת האלומיניום מקליל ויצור חלק מהמוצרים
למקרה ששגיתי במסקנתי דלעיל, שההסכם בוטל כדין, אדון להן בקצרה בטענת זילברמן לפיה עקב ביטול ההסכם נגרמו לו הוצאות העולות על הסכום ששילם התובע מלכתחילה, ולפיכך לא רק שהתובע אינו זכאי להשבה, אלא שעליו לשלם סכום נוסף של כ- 54,000 ש"ח, למרות שעד היום הוא לא קיבל אף לא חלון אחד. נקודת המוצא לדיוננו בנושא זה הינה העובדה שעד יום 17.11.06 - יום לפני ביטול ההסכם - לא נגרמו הוצאות לזילברמן, למעט הוצאות לא משמעותיות בגין מדידות שנעשו בבית והרכבת משקופי עזר ופירוקם. עיקר ההוצאות נגרמו לזילברמן עקב הזמנת האלומיניום מקליל ביום 17.11.03, ולאחר מכן בגלל ייצור חלק מהפריטים. התובע טוען כי מיד כשקיבל זילברמן את מכתב הביטול היה עליו לבטל את ההזמנה בקליל. טענה זו הגיונית וסבירה במסגרת כללי הקטנת הנזק, וגם זילברמן לא כפר בה, אלא שלטענתו לא ניתן היה לבטל את ההזמנה בקליל. זילברמן העיד כי הוא אפילו התקשר לאחראי בקליל - מר דבוש - אך דבוש סירב לבטל את ההזמנה (עמ' 38 ש' 30-28). עדותו של זילברמן בנקודה זו אינה נראית לי. ראשית, הטענה לפיה הוא ניסה בפועל לעצור את ההזמנה נטענה לראשונה בחקירה הנגדית, ולא נטענה בתצהיר. שנית, לא נראה לי סביר שקליל ניגשת מיד לביצוע הזמנה בטרם יהיה לה כיסוי כספי, ואכן כאשר זילברמן נשאל בעניין זה הוא אישר שהזמנה גדולה לא תבוצע על ידי קליל בטרם ינתן לה כיסוי כספי (עמ' 38 ש' 35-34). ושלישית, מנספח יח/2 לתצהיר זילברמן עולה שקליל אישרה את ההזמנה רק ביום 8.12.03, דהיינו שעד מועד זה ניתן היה לכאורה לבטל את ההזמנה. במצב דברים זה, אילו ביקש זילברמן לשכנע בגירסתו, היה עליו לזמן לעדות נציג מחברת קליל, אך הוא לא עשה כן, ולפיכך גרסתו נדחית.
התוצאה היא, שגם אם הייתי משתכנע כי התובע ביטל את ההסכם שלא כדין, אזי היה מקום לחייבו רק בעלות המדידות, הרכבת משקופי העזר, והרווח הצפוי לזילברמן מהעסקה (לעניין מתח הרווחים ראו - עדות זילברמן עמ' 8 לפרוטוקול ש' 22-21).

27. עגמת נפש
בנסיבות העניין, כפי שתוארו לעיל, אני סבור שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 7,500 ש"ח.

28. עלות פריקסטים
אין חולק כי לבקשת התובע התקין זילברמן בביתו שני פריקסטים שבגינם זכאי זילברמן לסך של 1,333 ש"ח (ראו - ת/12). לפיכך, יש לקזז סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מסכום פסק הדין.

29. סוף דבר
לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה, ואילו התביעה שכנגד נדחית.
לפיכך אני מחייב את הנתבעים לשלם, יחד ולחוד, לתובע את הסכומים שלהלן:
א. 105,052 ש"ח (סכום זה כולל קיזוז בגין הפריקסטים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.6.03 ועד ליום התשלום בפועל.
ב. 7,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ג. הוצאות משפט, וכמו כן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום י"ד באב, תשס"ז (29 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

אברהם רובין
, שופט








א בית משפט שלום 2234/04 דר' אריה ירום נ' ווין דור המרכז הארצי לחלונות דלתות ובניה בע"מ, יעקב זילברמן (פורסם ב-ֽ 29/07/2007)