Google

מדינת ישראל, משרד העבודה והרווחה - עשה זאת בעצמך בע"מ, פישמן אליעזר, גנשר יוסף ואח'

פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על משרד העבודה והרווחה | פסקי דין על עשה זאת בעצמך | פסקי דין על פישמן אליעזר | פסקי דין על גנשר יוסף ואח' |

800156/98 פ     26/03/2008




פ 800156/98 מדינת ישראל, משרד העבודה והרווחה נ' עשה זאת בעצמך בע"מ, פישמן אליעזר, גנשר יוסף ואח'




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
פ
800156/98


בפני
:
כבוד השופטת יהלום הדס


30/03/2008




בעניין
:
מדינת ישראל
, משרד העבודה והרווחה



ע"י ב"כ עו"ד
שקורי – פליישמן
המאשימה


נ
ג
ד



1 . עשה זאת בעצמך בע"מ


2 . פישמן אליעזר

3 . גנשר יוסף

4 . פישמן איל

5 . אבן רונית

6 . פישמן ענת

7 . פישמן רונית


ע"י ב"כ עו"ד
גולדהר
הנאשמים

גזר דין
1.
ביום 29.5.07, ניתנה הכרעת דין, במסגרתה הורשעו הנאשמים בעבירות של עסקת עובדים ביום המנוחה השבועי, ללא היתר.

2.
טיעונים לעונש נשמעו ביום 3.3.08.

לא נשמעו עדים במסגרת זו.

3.
אדון להלן בטענות הצדדים.

4.
מספר העבירות שלגביהן יש לקצוב את העונש

על פי
הכרעת הדין, הוכרעו הנאשמים בהעסקת 4 עובדים ביום שבת 7.3.98 ו-4 עובדים ביום שבת 25.4.98.

מדובר על 8 עובדים בסך הכל.

אינני מקבלת את טענת הנאשמים לפיה יש לקבוע את העונש על פי שני אירועים – שתי עבירות, ולא שמונה.
חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א – 1957, קובע בסעיף 26, כי הקנס על העסקת עובד בניגוד להוראות החוק, מתייחס "על כל עובד שהועבד".
משמע – המחוקק הביע דעתו במפורש, כי כל עובד שהועסק ביום המנוחה, מהווה עבירה נפרדת.

5.
לאור האמור, יש לראות את הכרעת הדין כמתייחסת לשמונה עבירות נפרדות.

6.
האם מדובר בהרשעה ראשונה

לגבי הנאשמים 7-2- לא הוכח כי הורשעו בעבר.


לגבי נאשמת 1, מפנה ב"כ המדינה לפסק הדין בענין פ(תא) 1114/00 מדינת ישראל
נ' הנדימן עשה זאת בעצמך ואח'
(

פסק דין
של כב' השופטת לקסר מיום 26.12.06) וכן לעניין ע"פ 1003/00 הנדימן – עשה זאת בעצמך נ' מדינת ישראל
(

פסק דין
מיום 30.10.02).

משכך, אין מדובר בהרשעה ראשונה של הנאשמת 1.

7.
טענה לענין מדיניות משרד התמ"ת כיום

טוענים הנאשמים כי מדיניות משרד התמ"ת כיום היא שאין מגישים כתבי אישום כנגד מנהלים שאינם פעילים.

עוד טענה, כי למעט הנאשם אייל פישמן, אף אחד מהנאשמים אינו מנהל פעיל.

8.
איש מהנאשמים לא בא למסור עדות.

בראשית הדיון שנקבע לטיעונים לעונש, טענה ב"כ הנאשמים כי הנאשם איל פישמן היה אמור לבוא אך נאלץ לטוס לחו"ל.


אין בכך הסבר כלשהו לשאלה מדוע לא התייצב אף אחד מהנאשמים האחרים על מנת להעיד בדבר מידת מעורבותו בניהול החברה.

9.
לא הוכח קיומו של נוהל כנטען על ידי ב"כ הנאשמים.
ב"כ המדינה הבהירה, כי כל מקרה נשקל לגופו, ולא הוכח אחרת.

10.
לפיכך, בבואי לגזור את עונשם של הנאשמים 2-7, אתייחס לכולם במידה שווה, משלא הוכח אחרת.

11.
טענה לפיה החברה היום משתדלת ליישם את הוראות החוק

אלמנט זה הוא אכן בעל חשיבות בקביעת שעור העונש.
למרבית הצער לא הובאה כל ראיה לתמוך בטענה זו, למעט טענה בלתי מבוססת של ב"כ הנאשמים.

12.
הגנה מן הצדק

נטען כי הטענה נדחתה בבית הדין הארצי אך אין מדובר ב

פסק דין
חלוט שכן הוגשה בקשת רשות ערעור.

לענין זה יובהר, כי העונש נגזר לפי המצב המשפטי הידוע כיום.
בהקשר לכך, טענת הגנה מן הצדק אינה עומדת לנאשמים.

13.
הימשכות ההליך

ההליכים בבית דין זה נמשכו מעל ומעבר לכל פרק זמן סביר.
אכן, זכותם של הנאשמים לטעון טענות המקימות להן הגנה בדין הפלילי, אך, אין זו זכותם להשהות את ההליך מעבר לבקשות המוגשות.
די להפנות לבקשות הרבות לדחיית מועד הדיון מטעמים שונים, לרבות ניסיון לדחות את הדיון האחרון – שנקבע לטיעונים לעונש – ניסיון שלא צלח.
14.
הגשמת תכלית החקיקה
תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, כפי שהובאה בשורה ארוכה של פסקי דין, הוא תכלית כפולה:
"ראשית מטרה חברתית לפיה ראוי לייחד יום מנוחה שבועי לכל אדם כדי שיוכל לנוח בו ממלאכתו, לשהות עם משפחתו או בחברת ידידים ולהתפנות לנופש ולבידור על פי חבירתו והעדפתו. כן נועדה קביעת יום המנוחה להגן על בריאותו של העובד, ולהבטיח
תנאי עבודה הוגנים.
התכלית השניה – התחשבות ברגשי הדת של תושבים גדולים בציבור".

(בג"צ 5073/91 תאטרות ישראל בע"מ נ' עירית נתניה, פ"ד מז' (3) 192 וכן ע"פ 1003/00 הנדימן – עשה זאת בעצמך נ' מדינת ישראל
משרד התמ"ת, פד"ע לח' 262, ע"פ 217/68 יאמקס בע"מ נ' מדינת ישראל
, פ"ד כב'
(2) 343.

15.
תכלית החוק הינה מתן יום מנוחה לכל עובד, על פי דתו, על מנת להגן על בריאותו וגופנית והנפשית ולהבטחת תנאי עבודה הוגנים.
משכך, בקביעת גובה העונש יש להתחשב במידת ההפרה של הוראות החוק.

נוכח תכלית זו, הרי שמיקומה של החנות מחוץ למרכזי ערים, טענה שהועלתה על ידי הנאשמים,
אינו שיקול לקביעת גובה העונש.

16.
בקשת התחשבות בשל גובה הקנס ומצבה הכלכלי של הנאשמת


גובה הקנס הוא נגזרת ישירה של מספר העבירות.

טענת "מצבן הכלכלי של רשתות קמעונאיות" לא הוכחה וודאי שלא לגבי הנאשמת כאן.

17.
סוף דבר


לאחר ששקלתי את מכלול ההיבטים, כפי שהועלו בטענות המדינה מחד ובתגובת הנאשמים מאידך, אני קובעת להלן את גזר הדין.
18.
הנאשמת 1 תשלם את מלוא הקנס בגין 8 עבירות, לפי 12,900 ₪ לעבירה, סה"כ 103,200 ש"ח.

19.
על הנאשמים 2-7 אני גוזרת קנס בסך 5,000 ₪ לכל עבירה וסה"כ
40,000 ₪ לכל אחד מהם.

20.
בנוסף לאמור, יתחייבו הנאשמים 7-2, על פי סעיף 72 לחוק העונשין, שלא לעבור עבירה מסוג העבירות בגינן הורשעו בהליך זה, תוך תקופה של 3 שנים מהיום, וזאת עד לסכום המקסימלי לכל עבירה.

21.
הנאשמים מופנים לזכותם להגיש ערעור על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, במועדים הקבועים בחוק.

22.
המזכירות תשלח את גזר הדין לצדדים בדאר.

ניתן היום י"ט ב אדר ב, תשס"ח (26 במרץ 2008) בהעדר הצדדים


יהלום הדס
, שופטת


אתי קובה -קלדנית.






פ בית דין אזורי לעבודה 800156/98 מדינת ישראל, משרד העבודה והרווחה נ' עשה זאת בעצמך בע"מ, פישמן אליעזר, גנשר יוסף ואח' (פורסם ב-ֽ 26/03/2008)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים