פסקי דין על אתא טכסטיל בע"מ (בכינוס נכסים) | פסקי דין על לוי שטראוס בע"מ

74/86 רע     16/05/1986




רע 74/86 אתא טכסטיל בע"מ (בכינוס נכסים) נ' לוי שטראוס בע"מ




(פ"ד מ (2) 301)

בבית המשפט העליון

רשות ערעור מס' 74/86
השופטים: כבוד המשנה לנשיא מ' בן-פורת

המבקשת: אתא טכסטיל בע"מ (בכינוס נכסים)

ע"י ב"כ עו"ד ע' אלמגור
נגד

המשיבה: לוי שטראוס בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מ' גלוסקה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ש' אלוני) מיום 19.1.86 בה"פ 932/85.
החלטה

בית המשפט המחוזי בחיפה מינה למבקשת ביום 1.11.84 כונסי נכסים ומנהלים על כלל רכושה. עוד ביום 1.1.84 נכרת הסכם זיכיון בינה לבין החברה המשיבה, שעל פיו הוענקו לה זכויות בלעדיות לשווק ולייצר בישראל מוצרי טקסטיל הנושאים את השם "לוי'ס".

ביום 13.10.85 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה בדרך המרצת-פתיחה (ה"פ 932/85), ובה עתרה להצהרה, כי הזיכיון בטל החל מיום 28.2.85, או כי בוטל כדין על-ידי המשיבה. במסגרת קדם המשפט טענה המבקשת, כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית המשפט, אשר מינה את כונסי הנכסים, הוא בית המשפט המחוזי בחיפה. הזיכיון הוא "נכס" והמבקש לפגוע בנכסים המוחזקים בידי כונסי הנכסים או לטעון לזכות בהם, חייב, לדעתה, לפנות לבית המשפט, המפקח על כינוס הנכסים, או (לחלופין) לקבל את רשותו של בית המשפט האמור לפתוח בהליך עצמאי נגד כונסי הנכסים. עתירה כאמור מן הראוי שתוגש במסגרת הליכי הכינוס.

2. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת משני טעמים: האחד - שאין כל חוק המטיל מגבלות על הגשת תובענות נגד כונסי נכסים; האחר - שכלל לא ניתן להגיש את תובענת המשיבה על דרך של בקשה למתן הוראות. מכאן הבקשה לרשות ערעור.

3. הבקשה לרשות ערעור נשענת על הלכת המשפט המקובל, והקובעת, לטענת המבקשת, כי הדרך היחידה, הפתוחה בפני
המבקש לפגוע בנכסים שבחזקת כונסי הנכסים או לטעון לזכויות בהם, היא לפנות לבית המשפט, הממונה על כינוס הנכסים.

אכן, דומה, כי על-פי הלכת המשפט המקובל, תנאי מוקדם להגשת תובענה נגד כונסי הנכסים הוא קבלת רשותו של בית המשפט, אשר מינה את כונסי הנכסים והמפקח על פעולתם, אם כי אין כנראה הכרח, שהתובענה לגופה תתברר לפניו (w.w. kerr, the law and practice as to receivers (london 16th ed., by walton, 1983) 136; j. o'donovan, company receivers and managers (sydney, 1981) 296

זאת אין חולק, כי בישראל הלכה זו אינה אלא בבחינת כלי עזר פרשני. נראית לי גם הכרעתו של השופט הנכבד בבית המשפט קמא, כי אין להסיק מאימרת האגב של השופט ח' כהן (כתוארו אז) בע"א 548/76 יהודה ג'רבי מפעלי בניה בע"מ ואח' נ' רווה, עו"ד ואח', פ"ד לא (1) 25 את אשר טוענת המבקשת.

4. לדעתי, דין הבקשה להידחות. להלן טעמיי:

ניתן ללמוד היקש לענייננו (על דרך ההיפוך) מסעיף 2678 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן - הפקודה), הקובע לאמור:

"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".

עינינו הרואות, כי לגבי חברה בפירוק קיימת הוראה מפורשת, שלפיה לא ינוהל הליך נגדה אלא ברשות בית המשפט, ואילו לעניין חברה בכינוס נכסים אין הוראה דומה. טענת המבקשת, כי מן הראוי ללמוד גזירה שווה מאותה הוראה גם לעניין חברה בכינוס, אינה נראית לי. השיקול המדריך אותי הוא, שיש טעם להבחנה, בשאלה הנדונה, בין חברה בכינוס מזה לבין חברה בפירוק מזה. טעם זה מעוגן בשוני בין מוסד כינוס הנכסים לבין מוסד הפירוק. בעוד מטרתו של הפירוק היא חיסולה של החברה, הרי הכינוס הוא תהליך בחברה חיה ופעילה. על מהותו של הפירוק עמד א' פלמן בספרו דיני פירוק חברות בישראל להלכה ולמעשה (קרני, 1969) 18-19:

"פירוק-עסקים של חברה הוא, איפוא, תהליך משפטי לצורך הפסקת קיומה של חברה ומימוש רכושה על ידי מפרק לצורך חלוקתו בין הנושים והחברים לפי זכויותיהם בחברה. כלומר המפרק מממש את הרכוש, פורע את ההתחייבויות לנושים ומחלק את היתרה בין בעלי-המניות בהתאם לזכויותיהם לפי תזכיר החברה או תקנותיה. עם גמר הפירוק, החברה מתחסלת ונמחקת מפנקס-הרישום של רשם החברות".

(כן ראה: ש' לובנברג, י' וינרוט, דיני פירוק חברות בישראל (שוקן, תשל"ח) 17-18).

המלומד l.c.b. gower מציין בספרו principles of modern company law (london, 4th ed., by l.c.b. gower and others, 1979) 719 בהקשר של הליך הפירוק כלהלן:

"the closest analogy to what occurs is afforded by the administration of a deceased's estate;"

מכאן גם הצורך בקיומו של סעיף 267 לפקודה, אשר נועד להגן על האינטרסים של כלל הנושים במסגרת אותה חלוקה כללית ולמנוע מנושים מסוימים או מאנשים אחרים ליטול מרכוש החברה המתפרקת, כאמור ב-f.b. palmer, company law (london, 23rd., by c.m. schmitthoff, 1982) vol. 1 at 1181

"... proceedings against the company by way of action, execution, distress or other process should be suspended; otherwise the winding up would resolve itself into a scramble for the assets"

(ההדגשה שלי - מ' ב"פ).

על מהותו של סעיף 267 לפקודה עמד השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 505/62 שותפות אחים מאיר חיפה נ' מפרק חברת אשראי לעם בע"מ (בפירוק), פ"ד יז 833 בעמ' 839:

"טעמו של סעיף 156 הנ"ל (סעיף 267 לפקודה דהיום - מ' ב"פ) הוא, שעם התחלת הפירוק עוברת המלאכה של בדיקת חובות החברה למפרק, והנושים שאינם רשאים לתבוע בבית-המשפט, רשאים לתבוע על דרך של הוכחת-חוב לפני המפרק... הצורך בריכוז הבירורים בידי המפרק אינו סובל פיזור התביעות בבתי-המשפט למיניהם...".

בשונה מהליך הפירוק, כינוס הנכסים אינו מהווה בהכרח שלב בדרך לחיסולה של החברה אלא הליך, היכול גם להחזיר את החברה לפעילות תקינה. אף שכונסי הנכסים הם פקידי בית המשפט (ע"א 635/71, בר"ע 225/71 שיווק מוצרי אוטוקרס בע"מ ואח' נ' מרגוליס, עו"ד ואח', פ"ד כו (1) 682 בעמ' 691), אין המדובר בהליך של מימוש ושל חלוקה כללית של רכוש החברה. מכאן, שאין גם הכרח לפרוש על הנושים הגנה, באופן שקובע סעיף 267 לפקודה, על-ידי קיום כל ההתדיינויות דווקא לפני בית המשפט המפקח על הכינוס או באישורו. זאת ועוד, כינוס נכסים יכול שיהא לגבי חלק מכנסי החברה, ואז ברור בעליל, שאין הצדקה להחיל עליו את הוראת סעיף 267 לפקודה. באין יסוד הגיוני להבחין בין כינוס נכסים לגבי חלק מהנכסים לבין כינוס נכסים לגבי כלל הנכסים, יש גם בכך תמיכה במסקנה המקובלת עלי.

סיכומו של דבר, משנמצא, כי אין מניעה עקרונית להגיש את התובענה נגד החברה המבקשת בכל בית-משפט שלו הסמכות העניינית לדון בעניין, הייתי דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מירבית כחוק מהיום עד לתשלום.

ניתנה היום, ז' באייר תשמ"ו (16.5.86).








רע בית המשפט העליון 74/86 אתא טכסטיל בע"מ (בכינוס נכסים) נ' לוי שטראוס בע"מ, [ פ"ד: מ 2 301 ] (פורסם ב-ֽ 16/05/1986)