פסקי דין על בן דוד דנה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

6724/05 בל     13/03/2006




בל 6724/05 בן דוד דנה נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב – יפו
בל 006724/05


בפני
:
כב' השופטת דוידוב מוטולה סיגל
תאריך:
16/03/2006





בעניין
:
בן דוד דנה



ע"י ב"כ עו"ד
גבאי

המערערת

נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עו"ד
קפשוק

המשיב


פסק דין

1.
לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (להלן גם-"הועדה), מיום 9.8.05, אשר קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 10%.

העובדות


2.
המערערת, ילידת 1972, מעצבת גרפית במקצועה, נפגעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה ביום 8.5.00. כתוצאה מהתאונה נפגעה בברך ימין. במהלך חודש 3/03 עברה ניתוח ארטרוסקופיה במהלכו נגרם לה תסחיף ריאתי. כתוצאה מכך, ולאחר בירור שגילה בעיה של קרישיות יתר, מעבר לבעיה האורטופדית (עליה לא הוגש ערעור), היא נזקקת לתרופות נוגדות קרישה ודילול דם באופן קבוע – לגישתה תוך קשר סיבתי לתאונה.

3.
ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת ביום 19.5.05 10% נכות יציבה מיום 1.7.03 (וטרם לכן – נכות זמנית בשיעורים משתנים).


על החלטה זו הוגש ערר על ידי המערערת. הועדה לעררים, בהחלטתה מיום 9.8.05, קבעה כי:

"לדעת הועדה, הטרומבוזיס בוריד הפמורלי ארעה לאחר ניתוח אורטופדית בברך ימין וסביר מאוד שהייתה קשורה לטראומה הניתוחית. בירור העלה הפרעות של קרישיות יתר (תסמונת אפלא
apla
) ומשום כך מקבלת התובעת טיפול אנטי-קואגולנטי לכל ימי חייה. הטיפול הזה ניתן בגלל קרישיות היתר שאינם קשורים לחבלה או לניתוח האורטופדי ונתגלו כתוצאה מבירור של הטרומבופיביטיה. אילולא התגלתה קרישיות היתר, הייתה מקבלת נכות עבור הטיפול האנטי-קואגולנטי לתקופה של 6 חודשים לפחות ומכיוון שקיבלה נכות זמנית, אין מקום להעניק נכות נוספת עבור הטיפול הנ"ל, הניתן בגלל המחלה היסודית. ובכך התייחסה לחוו"ד ד"ר שינדלר לעניין קרישת היתר".



על כך הוגש הערעור שבפני
.


טענות הצדדים


4.
ב"כ המערערת טען כי הרכב הועדה כלל אורטופד, כירורג פלסטי וכירורג של כלי דם, כאשר הנושא שעמד לבדיקה הוא תחום ספציפי של קרישיות יתר.

5.
עוד נטען, כי הועדה קבעה כי קרישיות יתר הנה תסמונת
apla
, בעוד שהנכון הוא שקרישיות יתר נגרמת מקיומו של נוגדן בשילוב עם קריש דם, כאשר במקרה הנדון, קריש הדם נגרם במהלך ניתוח הארטרוסקופיה והוא למעשה גרם לתסמונת ה
apla
שבלעדיו לא הייתה מופיעה.

6.
ב"כ המערערת מוסיף וטוען כי הועדה התעלמה, ולחלופין לא נימקה, מדוע היא שוללת ממצאים של עיבוי דפנות הורידים ברגל שנותחה, עיבוי בכלי הדם של הריאות וממצאים נוספים שהם תוצאה של התסחיף הריאתי.

לגישתו, הועדה הכירה בכך שהנפיחות בורידי הרגל היא תוצאה של הטיפול הניתוחי עקב התאונה, כאשר נפיחות זו הנה אחד מהסימנים כאשר למכלול הסיבוכים שנגרמו למערערת ולפיכך היה על הועדה לקבוע קשר למכלול התסמינים הנ"ל.

לחלופין, היה על הועדה לנמק מדוע היא קובעת קשר סיבתי לנפיחות בווריד מצד אחד, ושוללת את הקשר בכל הקשור לעיבוי דופן הוריד וקרישיות היתר ולהיזקקות לתרופות נוגדות קרישה מצד שני.

7.
כמו כן, ב"כ המערערת טען כי טעתה הועדה משלא נימקה את דחיית מסקנתו של ד"ר שינדלר (מטעם המערערת) בחוות דעתו.

8.
ב"כ המשיב טען כי הרכב הועדה היה נכון, שכן תפקידה של הועדה הוא לא לקבוע דרך טיפול בקרישיות היתר, אלא לקבוע באם יש קשר סיבתי בין התאונה לבין הטענה לנכות בגין קרישיות היתר. לכן כירורג כלי דם הוא המומחה המתאים.


כמו כן נטען כי המערערת עצמה נעזרה בחוו"ד של אורטופד וזה איננו מומחה לקרישה, והציגה את העניין בערעורה בפני
הוועדה כפגימה הקשורה לכלי הדם, ולאו דווקא לקרישיות יתר.

9.
ב"כ המשיב מוסיף וטוען כי הועדה התייחסה לטענות המערערת ולחוות דעתו של ד"ר שינדלר והסבירה מדוע אין קשר בין הנכות המוכרת לבין הטענה לגבי קרישיות יתר. הועדה מסבירה כי קרישיות היתר נתגלתה כתוצאה מהבירור שנערך למערערת ולא בשל התאונה ו/או הניתוח בעקבותיה.

הכרעה


10.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהודעת הערעור, בפרוטוקול קדם המשפט ובשאר החומר שבתיק, החלטתי כי יש לקבל את הערעור, מהנימוקים שיפורטו להלן.

11.
אין חולק כי בית דין זה מוסמך לדון, בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק"); דב"ע נז/50-1 אורי רשתי – המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי כרך ל(2) 198).

12.
על פי סעיף 118 לחוק, ועדה רפואית היא שאמורה לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה, וככל שהתשובה חיובית – גם את דרגת הנכות. לועדה הרפואית לפיכך הסמכות הבלעדית לקבוע אם הנכות שטוען לה הנפגע נובעת מהפגיעה בעבודה, ואם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות.

13.
כבר נקבע כי:

"כאשר עניינו של מבוטח מובא לפני ועדה רפואית, ויש עימו חוות דעת רפואית של רופא מומחה, הרי שעה שעל פניו לא ניתן לומר שאין כל קשר בין מומחיותו של הרופא והפגימה אליה מתייחסת חוות הדעת, מן הראוי שבין חברי הועדה יימנה לפחות רופא אחד בתחום המומחיות של נותן חוות הדעת, על מנת שיוכל להתמודד, מקצועית, עם חוות הדעת.."
( דב"ע נא/01-31 מרדכי סוסן - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כג 505).

14.
בענייננו, המערערת המציאה לועדה חוות דעת של אורטופד - ומומחה בתחום האורטופדי אכן נכלל בין חברי הועדה. בנוסף כללה הועדה מומחה לכירורגיה של כלי הדם, כאשר המערערת טוענת (הגם שלא טענה זאת בפני
הועדה) כי לא די בכך, וכי היה צורך במומחה ספציפי לתחום קרישיות היתר.

15.
כבר נקבע כי:

"לדעתנו, יש ליתן בידי הועדה כלים טובים וראוים יותר כדי שתיטיב לעשות את מלאכתה ולקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה ובאיזו מידה.


כיום מונה מדע הרפואה תחומים רבים אשר אף הם נחלקים לתחומים צרים וספציפיים, ועל הוועדות הרפואיות להביא בחשבון התפתחות זו ולפעול על פיה.


יש לפרש את תחום סמכותה של הועדה הרפואית ודרך פעולתה כנובע מסעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] פרשנות ליברלית יותר...


עם זאת יש לאזן בין הצורך
לכלול בהרכב הועדה הרפואית מומחה בתחום צר וספציפי של הפגימה הנדונה לבין היכולת המעשית והתקציבית לכלול בועדה רפואית מומחים של תת התמחות בכל תחום שהוא.


האיזון המתאים והנכון בין שני האינטרסים הוא זה: כאשר מוגשת לועדה חוות דעת אשר ניתנה על ידי מומחה בתחום הספציפי (כמו – מומחה לכף היד), על הועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, נוסף על החובה לכלול בהרכבה אורטופד מהתחום הרחב.


גם כאשר לא הגיש הנפגע חוות דעת של מומחה מטעמו, רשאית הועדה לפי שיקול דעתה, להתייעץ עם מומחה ספציפי בתחום צר יותר, אם מצאה לנכון לעשות כן ותלונות הנפגע מצדיקות זאת – הכל מכוח סמכותה לפי תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). שיקול דעתה של הועדה הרפואית בנושא זה יהיה כפוף לביקורת שיפוטית"
(עב"ל 452/99 המוסד לביטוח לאומי
– סעדיה יהודה, פד"ע לו 186).


16.
במקרה שלפנינו, לא ברור אם הועדה שקלה היעזרות במומחה להמטולוגיה וקרישה לצורך בחינת הקשר הסיבתי, ואם מומחיותו של הכירורג לכלי דם שנכלל בהרכב הועדה כוללת גם את התחום הנ"ל. לאור זאת, ועל מנת להסיר ספק, ראוי כי עניינה של המערערת יוחזר לועדה על מנת שתשקול היעזרות במומחה כאמור ותנמק החלטתה.

17.
באשר לשאר טענות המערערת – לא מצאתי כי יש בהן ממש וזאת שכן הועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר שינדלר והסבירה מדוע אינה מקבלת אותה, וכן הסבירה מהו ההבדל בין הטרומבוזיס ברגל – לגבי הוכר קשר סיבתי, לבין בעיית הקרישה הכללית.
18.
סוף דבר – הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 16 לעיל. המשיב ישלם למערערת את הוצאות המשפט בסך 1,000 ₪ בצרוף מע"מ.


ניתנה היום י"ג באדר, תשס"ו (13 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.



דוידוב מוטולה סיגל
, שופטת

ק: נעמי ט.






בל בית דין אזורי לעבודה 6724/05 בן דוד דנה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 13/03/2006)