פסקי דין על אברהם אבי לוי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4862/05 בל     29/10/2007




בל 4862/05 אברהם אבי לוי נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה



בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
בל 004862/05


בפני
:
כב' השופטת לאה גליקסמן
נ.צ (עובדים) מר ברוך אייזנברג
נ.צ (מעבידים) מר עמוס לוטן
תאריך:
29/10/2007




בעניין
:
אברהם אבי לוי

התובע


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד דר מנחם



נ
ג
ד



המוסד לביטוח לאומי
הנתבע


ע"י ב"כ עו"ד
חיה שחר






פסק דין


1.
התובע, שהוא הבעלים של חנות ספרי לימוד ומכשירי כתיבה הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה באוטם שריר הלב בו לקה ביום 25.8.03 כפגיעה בעבודה. המוסד לביטוח לאומי
דחה את התביעה, ומכאן תביעתו בפני
נו.

2.
המסגרת הנורמטיבית להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה:
כאשר מדובר בהכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, נקודת המוצא היא שבמבוטח מקננת מחלת לב כלילית, אשר בסופו של דבר, ללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם שריר הלב. לעתים, ניתן לקשור בין אירוע חריג בעבודה, שהוא הגורם המשרה (הזרז –
trigger
) לבין הופעת האוטם במועד בו הופיע. ...
מכאן, ומאחר שאוטם שריר הלב מופיע על רקע מחלת לב, המתפתחת משך תקופה ארוכה, ומרבית גורמיה אינם קשורים לעבודה, הרי שיש לקבוע אם היה קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, וככל שקיים קשר סיבתי, יש לקבוע אם הגורם המשרה תרם תרומה ממשית להופעת האוטם (..).

על פי רוב ניתן משקל רב לגרסה הראשונה שמוסר מערער אשר הופיעה במסמכים הרפואיים של חדר מיון בבית החולים, סיכום מחלה בבית החולים ופנייתו הראשונה לרופא בקופת חולים. כן ניתן משקל להודעתו של המבוטח בפני
החוקר של המוסד לביטוח לאומי
, כי ניסיון החיים מלמד שעל פי רוב הגרסאות הראשוניות הן אשר משקפות את אשר אירע עובר לבואו של האוטם.
עב"ל (ארצי) 462/02 נחום אברהם – המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם; 4.2.2007).

3.
לאור האמור, השאלה העומדת להכרעה בשלב זה של ההליך היא האם התובע הוכיח כי ביום 25.8.2003 התרחש אירוע חריג.

4.
גרסת התובע ועדיו:
4.1.
לגרסת התובע בתצהירו:

הוא בעלים ומנהל חנות למכירת ספרי לימוד ומכשירי כתיבה ברח' סוקולוב 51 חולון הנקראת "הכל לנוער". ביום 25.8.2003 התרחש אירוע חריג בעבודה. לפני סגירת החנות, נכנסה אישה "והתחילה לבלבל את המוח" בקניית ספרים. התנהגות האישה הייתה חריגה ביחס להתנהגות קונים אחרים. האישה התלוננה שהספרים יקרים, ושהיא מחפשת ספרים יד שנייה. האישה השתהתה בקנייה, בדקה את הספרים. 5 עובדים היו בחנות והושבתו מעבודה עקב ההתנהגות החריגה של האישה. התובע התעצבן על כך שהוא משלם לעובדים שלא עבדו עקב המהומה שנוצרה, ובמקביל נקלע לחילופי דברים עם הלקוחה. באותה עת החל להרגיש לא טוב, ובהמשך הערב אושפז עקב האוטם בו לקה. התובע הדגיש בתצהירו כי אותו יום הרגיש טוב והיה במצב רוח מרומם, הוא אוהב את עבודתו, וכי האירוע היה חריג וללא תקדים, בכך שהוא נגרר לעצבנות ולהרמת קול.

4.2.
גרסת עדי התובע:

מטעם התובע העידו שני עדים נוספים, אשר עבדו עמו בחנות במועד האירוע. העד אורי יורי גורליק העיד בתצהירו כי ביום 25.8.03, בשעות הערב, על סף סגירת החנות, נכנסה אישה לחנות והתחילה לבחור ספרים משומשים ולעכב את עובדי החנות, ונוצר ויכוח בינה לבין התובע. האישה הייתה עצבנית כי עמדה בתור להיכנס לחנות והיא התווכחה עם התובע. התובע הסביר לה שצריך כבר לסגור, אבל היא התווכחה עם התובע ועצבנה אותו. כן הצהיר כי זה היה אירוע חריג ולא היו אירועים כאלה לפני כן. בגלל האירוע, התובע הרגיש לא טוב. העדה גילה אליהו הצהירה כי ביום 25.8.03 היה אירוע חריג בין התובע לבין לקוחה, אשר התלוננה שהספרים לא טובים וצעקה. התובע עמד חסר אונים מול הלקוחה וביקש ממנה לסיים. כן הצהירה כי מדובר באירוע חריג, ובכל תקופת עבודתה לא היה אירוע כזה. לאחר שהלקוחה עזבה את החנות, התובע חש שלא בטוב.

5.
על יסוד התרשמותנו מעדויות העדים בפני
נו ומכלל חומר הראיות שבתיק, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח התרחשות אירוע חריג ביום 25.8.03, מנימוקים שיפורטו להלן.

6.
מסמכים מוקדמים לתביעה לבית הדין:
6.1.
כאמור, בהתאם לפסיקה, על פי רוב, הגרסאות הראשוניות של המבוטח (בבית החולים, בטופס התביעה למוסד, בהודעה לחוקר המוסד) הן הגרסאות המשקפות נכונה את האירועים עובר להתרחשות האוטם. מחומר הראיות עולה כי במסמכים אלה לא הועלתה הגרסה כי האירוע שהתרחש ביום 25.8.03 היה אירוע חריג.
6.2.
בטופס התביעה למוסד, במשבצת "תיאור הפגיעה" נכתב רק "התקף לב בחנות".
במכתב ששלח התובע למוסד, ובו פירוט האירוע (צורף כנספח לכתב התביעה), ציין התובע כי הוא בענף ספרי לימוד 35 שנה, כי עבודתו דורשת ממנו "מאמץ כביר והרבה סבלנות" וכי האוטם התרחש בחודש אוגוסט שהוא "חודש שיא בענף שלנו". במכתב תיאר התובע בפרטי האירוע כי לפני הסגירה נכנסה אישה לחנות ו"התחילה לבלבל את המוח", כי "היא המשיכה להתווכח" וכי "המשא ומתן עמה" נמשך כחצי שעה ומנגד עמדו 5 עובדים וראו את המתרחש, ו"לפתע פתאום התחלתי להזיע, לקבל סחרחרת וכאבים בחזה. מצב זה נמשך בערך עד השעה 9". במכתב זה, על אף אזכור האירוע, לא צוין כי הוויכוח עם האישה היה כרוך בהתרגזות ובהרמת קול חריגים, דהיינו אירוע חריג.

6.3.
בהודעה לחוקר המוסד, אמר התובע כי "מדובר בתקופה שהיא הלחץ הכי חזק בכל עונות השנה. הלחץ מתחיל מה- 5.8.03 לאחר שחוזרים מחו"ל ומקבלים את רשימות הספרים וזה נמשך עד יומיים לפני החגים". כן אמר ש"הלחץ מבחינתי שנמשך כל העונה הבוערת מתבטא בלחץ עבודה פיזי נפשי, אנשים באים ומתלוננים על הספרים שהם יקרים למרות שאני לא אשם בזה, קונים בחנויות אחרות ספרים משנים קודמות ובאים כדי שאני אחליף להם, ואז יש צעקות בחנות, סיטונאים שמביאים סחורה צריך לבדוק אותה כי חסרים ספרים, יש ויכוחים ביננו על כך שחסרים ספרים, אין ספרים שהזמנתי, יש ויכוחים על ספרים משומשים שאנשים קנו מזמן וטוענים שקנו אותם לפני יומיים, אז יש ויכוחים מרימים צעקות ואני עונה להם, אני למעשה לא צועק חזרה אבל אני מתאפק ואוכל את עצמי מבפני
ם, נכנסים לחנות מבול של אנשים ..". בהתייחס לשאלת החוקר אם הלחץ של 25.8.03 היה שונה מימים קודמים לו השיב התובע כי "זה כל הזמן אותו דבר. יש לחץ באוגוסט בכל הימים. אין הבדל בלחץ העבודה".
בתשובה לשאלה מה היה שונה בהתנהגות של האישה מיום 25.8.03 מהתנהגות של אנשים אחרים השיב התובע כי "לא היה שינוי בהתנהגות של האישה או שוני באירוע הזה מאירועים דומים שקורים כל יום בתקופת הלחץ. יש הרבה נשים או אנשים כאלה בכל יום. זה היה מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל".
מעדותו של התובע בפני
חוקר המוסד עולה כי בחודש אוגוסט קיים לחץ מתמשך (שהוא כידוע אינו בגדר אירוע חריג) וכי הויכוח עם הלקוחה והתנהגות הלקוחה לא היו אירועים חריגים.
בהמשך ההודעה לחוקר העיד התובע, בתשובה לשאלה "אז מה השוני בהתנהגות של האשה הזו" כי ".. שרתו אותה חמישה עובדים והיא התלוננה ולא בצדק אז אני נכנסתי לפעולה והתרגזתי. היא גם הייתה אחרונה בחנות ואני משלם שכר לחמישה עובדים והיא אולי תקנה ברווח של 10 ₪ אז זה מרגיז". אנו סבורים, כי עצם היות האישה הלקוחה האחרונה באותו יום אינו יכול להיחשב כאירוע חריג, שכן בכל יום יש "לקוח אחרון", ומשהתנהגותה והויכוח עמה לא היו חריגים, לא ניתן לקבוע כי ביום 25.8.03 התרחש אירוע חריג.

7.
בעדותו בבית הדין ניסה אמנם התובע להמעיט בלחץ הרגיל הקיים בחנות בחודשי הקיץ וטען כי "אני לא מתרגש מזה" ולהעצים את הויכוח עם האישה בטענה שלא היה מקרה כמו המקרה של הגברת (ע' 11, ש' 10 – 11), אולם אנו סבורים כי יש להעדיף את דבריו לחוקר המוסד על פני עדותו בבית הדין, שניכר בה שהייתה מגמתית במטרה להעצים את האירוע שהתרחש ביום 25.8.03.
8.
גם העד מטעם התובע אורי גורליק אישר כי במהלך חודש אוגוסט היו ויכוחים בחנות (ע' 8 ש' 7 – 10). עוד יש לציין כי על פי עדותו הויכוח נמשך כמה דקות (ע' 9 ש' 13), בעוד שלגרסת התובע הויכוח נמשך כחצי שעה. גם העדה גילה אליהו ניסתה להעצים את האירוע מיום 23.8.2003 ולתארו כאירוע חריג, ואפילו הכחישה שהיו ויכוחים וצעקות בחנות (ע' 17), בניגוד לדברי
התובע עצמו והעד אורי גורליק, אשר העידו כי בחודש אוגוסט יש ויכוחים וצעקות בחנות.
9.
כללו של דבר

: על יסוד התרשמותנו מהעדויות והראיות, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי ביום 25.8.03 התרחש אירוע חריג. לפיכך, התביעה נדחית.
10.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, 29.10.2007,
בהעדר הצדדים.


______________
_______________
______________
נ.צ. (עובדים)


לאה גליקסמן
, שופטת

נ.צ. (מעבידים)
מר ברוך אייזנברג

אב"ד

מר עמוס לוטן








בל בית דין אזורי לעבודה 4862/05 אברהם אבי לוי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 29/10/2007)