פסקי דין על דורית שחר | פסקי דין על תלמה נסיעות ותיירות בע"מ

1506/02 עב     19/02/2003




עב 1506/02 דורית שחר נ' תלמה נסיעות ותיירות בע"מ




1
בית הדין לעבודה
עב' 1506/02

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
השופט, חיים ארמון

נציג ציבור (עובדים): מר אריה ביתן
נציג ציבור (מעבידים): מר שמעון כהן

בפני
:

דורית שחר

בענין:
התובעת
ע"י עו"ד שרה אביטל
נ ג ד
תלמה נסיעות ותיירות בע"מ
הנתבעת
ע"י עו"ד מירב מרקו

פ ס ק ד י ן
1. בכתב התביעה ובנספח שצורף לו, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה רכיבים שונים (דמי מחלה, גמול עבודה במנוחה השבועית, החזר הוצאות אש"ל בחו"ל, החזר הוצאות נסיעה בארץ ובחו"ל, תמורת הודעה מוקדמת, ורכיב בגין ביטוח מנהלים), בסך כולל של כ-14,000 ₪, בצירוף פיצוי הלנת שכר.

2. התביעה הוגשה במקורה בדרך של "דיון מהיר", לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ומשם הועברה לבית דין זה. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את זכאותה של התובעת לרכיב כלשהו מרכיבי התביעה.

3. התיק נקבע תחילה לדיון של פישור בפני
נציגי ציבור, אלא שהתובעת לא התייצבה לדיון זה. לאחר מכן, נקבע התיק לדיון מהיר, והנתבעת היתה זו שלא התייצבה לדיון. לפיכך, ניתן

פסק דין
המקבל את התביעה בהעדר הנתבעת, על יסוד האמור בכתב התביעה בלבד.

4. פסק הדין האמור בוטל, לבקשת הנתבעת, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות משפט.

5. לאחר מכן, חלף זמן רב שבמהלכו ניהלו הצדדים מו"מ לפשרה, אלא שהמו,מ לא הניב פשרה בין הצדדים. בינתיים, ביקשה התובעת להעביר את התיק לפסים של דיון רגיל ולא לדיון מהיר. בקשתה התקבלה, אם כי לא מטעמיה, והתיק נקבע לדיון מוקדם.

6. בעת הדיון המוקדם, הודיעו באות כח הצדדים כי למעשה כתבי הטענות אינם משקפים את טענותיהם המדוייקות של הצדדים וכי למעשה יש צורך בכתבי טענות מתוקנים. עם זאת, הסכימו באות כח הצדדים שבמקום להגיש כתבי טענות מתוקנים - יינתן צו לגילוי מסמכים ולאחר קיומו - יגישו הצדדים רשימה מוסכמת של מוסכמות ופלוגתות שתשקף את הגרסאות הנכונות של הצדדים.

הומלץ לב"כ הצדדים שלא לנקוט דרך זו, אלא לרכז את מאמציהן בהשגת פשרה בין הצדדים. עם זאת, לאור רצונן המשותף של ב"כ הצדדים ניתן תוקף של החלטה להסכמתן, והתיק נקבע להוכחות למקרה שיתברר שאכן יש צורך לדון בתובענה.

7. הרשימה האמורה לא הוגשה במועד שנקבע בהחלטה, אך גם לא הוגש הסכם פשרה כלשהו. הצדדים התייצבו לישיבת הוכחות בפני
נו, ובמועד הישיבה - הגישו באות כח הצדדים את הרשימה שניסחו בענין המוסכמות והפלוגתאות, רשימה שהיתה אמורה לשקף את גרסאותיהם המדוייקות של הצדדים.

8. בעת ישיבת ההוכחות, התברר כי למעשה הצדדים יכולים להגיע להסכמה על רכיבי התביעה כולם מלבד בענין פיצוי הלנת שכר על משכורת חודש אפריל 2000 בסך (נטו) של 4,600 ₪. בענין המחלוקת שנותרה - על פיצוי ההלנה - הסכימו הצדדים כי נפסוק לפשרה, לאחר שיוגשו לנו טיעונים בכתב. הטיעונים אכן הוגשו, וכעת אנו נותנים

פסק דין
זה. העיכוב במתן פסק הדין ממועד הגשת אחרון הטיעונים (26/11/02) ועד היום, נגרם בעטיו של אב בית הדין, ועל כך שלוחה לצדדים התנצלותו.
9. נעיר כי הסמכתנו לפסוק לפשרה מתאפשרת מכח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (החל בבית הדין לעבודה לפי סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969).
שיקולינו העיקריים בענין הפסיקה לפשרה, הם אלה:

10. אין חולק שהתובעת לא קיבלה את שכר חודש אפריל 2000, בכל התקופה שמהמועד לתשלום השכר (1/5/00) ועד לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה על כך בבית הדין (30/9/02) (הסכום שולם כנראה ביום 4/10/02).

11. בין הצדדים היתה מחלוקת לפחות על חלק משכר העבודה האמור (סך השווה ל-653 דולר), שלגביו טענה הנתבעת כי היא זכאית לקזזו משכר העבודה, בשל טענת הנתבעת על חוב של התובעת בסכום זה. בנוסף - אין חולק כי התבל אצל הנתבעת צו עיקול על זכויות התובעת אצל הנתבעת. מנגד - אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובעת גם את הסכום המוגן מעיקול.

12. בנוסף לאמור לעיל, יש רגלים לטענת הנתבעת על החשש שלה לשלוח שיק משכורת לכתובתה של התובעת שהיתה רשומה אצלה (בשלומי), באשר אין חולק שהתובעת כבר לא גרה באותה כתובת. באשר לטענת התובעת בדבר הכתובת שנרשמה על כתב התביעה, הרי שניתן לראות שגם ההזמנה לדיון שנשלחה לתובעת לישיבת הפישור, על פי הכתובת שבכתב התביעה, חזרה בציון "לא ידוע", והתובעת עצמה, במכתבה לבית הדין בענין ישיבת הפישור ציינה כי הכתובת למשלוח המכתבים היא כתובת אחרת מזו שצויינה בכתב התביעה. על כן, אין מקום לקבל את טענת ב"כ התובעת בענין משלוח השיק לכתובת הרשומה בכתב התביעה.
13. גם את טענת ב"כ התובעת בענין יציאה לידי חובה בהפקדת השיק בבית הדין אין לקבל, לאור ההלכה הפסוקה שלפיה הפקדת סכום משכורת בבית הדין, איננה מוציאה את המעביד ידי חובתו לתשלום השכר.

14. גם במהלך ההתדיינות בתובענה, הכינה הנתבעת שיק לזכות התובעת, בגין משכורת חודש אפריל 2000 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (זמן פרעונו היה 3/3/02). בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה אם נכונה טענת הנתבעת על כך שלאחר הכנת השיק, ביקשה התובעת שלא לקבלו אלא אם השיק יהיה על מלוא סכום התביעה, אלא שאם אכן הנתבעת לא היתה מוכנה לשלם את הסכום, סביר להניח שלא היתה מכינה את השיק, כפי שלא הכינה אותו קודם לכן. אילו השיק נועד רק לצרכי הצגת הנתבעת כאילו היתה מוכנה לשלם - הנתבעת , היתה הנתבעת יכולה לרשום אותו עם מועד פרעון מוקדם יותר. לפיכך, הדעת נותנת שטענת הנתבעת בדבר סרובה של התובעת לקבל לידיה את השיק, איננה משוללת יסוד.

15. לא צריכה להיות מחלוקת על כך שהנטל לדאוג לכך ששכר המגיע לעובד יגיע לעובד, מוטל על המעביד, וכי על כן - הנתבעת היתה זו שאמורה היתה לדאוג לכך שהתובעת תקבל את השכר המגיע לה, ולא היתה יכולה להסתפק בהזמנת התובעת לבוא למשרדיה. עם זאת, גם העובד אמור לנהוג בתום לב, ולתת למעביד אפשרות סבירה לשלם את השכר, לרבות באמצעות מתן כתובת נכונה למשלוח שיק או מתן פרטי חשבון בנק להפקדת המשכורת.

16. אילו התביעה היתה נדונה לגופה, ולא היתה מושגת הסכמה על פסיקה לפשרה, לא היתה כבר אפשרות לפסוק לתובעת פיצוי הלנה כלשהו, וזאת בגין העובדה שהתובעת כלל לא תבעה את שכר חודש אפריל 2000 בכתב התביעה וגם לא פירטה רכיב זה של התביעה בנספח לכתב התביעה. אף אם בנסיבות המוזרות של ההתדיינות בתיק זה, ניתן לראות את את המסמך בקשר למוסכמות ולפלוגתאות שהוגש ביום 30/9/02, כ"תיקון" של כתב התביעה, הרי שתיקון זה נעשה זמן רב לאחר חלוף תקופת ההתיישנות של הזכות לפיצוי הלנה, כך שלא ניתן לראות את התובעת כמי שהיתה יכולה להיות זכאית לפיצוי הלנה על שכר חודש אפריל 2000, אילו היתה התובענה נדונה לגופה.

שיקול זה - שייתכן שיישומו במלואו ימנע מעימנו לפסוק לתובעת סכום כלשהו, נראה לנו כמכריע. עם זאת, משהוסמכנו לפסוק לפשרה, אנו סבורים שניתן להתחשב בכך שהתובעת ויתרה על טענותיה האחרות, מתוך תקווה לקבל לפחות חלק מפיצוי ההלנה, וגם הנתבעת עצמה היתה מודעת לכך שייתכן שהיא תחוייב - במסגרת הפסיקה לפשרה - בפיצוי הלנה.
הפסיקה לפשרה

17. בהסתמך על השיקולים המפורטים בסעיפים 16-10 לעיל, ובמיוחד השיקולים שנרשמו בסעיף 16 לעיל, הגענו למסקנה לפיה נכון יהיה לחייב את הנתבעת, בפשרה, לשלם לתובעת פיצוי הלנה מופחת עד מאד, בגין האיחור בתשלום שכר חודש אפריל 2000. פיצוי ההלנה שאנו פוסקים הוא בסך 500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/3/03 אם לא ישולם טרם מועד זה.

18. אין אנו פוסקים הוצאות משפט כלשהן, אך אנו מותירים על כנו את החיוב בהוצאות שנעשה במסגרת בש"א 3256/01.

19. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.
ניתן היום, י"ז באדר א' תשס"ג, 19 בפברואר 2003, בהעדר הצדדים.
_______________ ________________ __________________
חיים ארמון
, שופט נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)








עב בית דין אזורי לעבודה 1506/02 דורית שחר נ' תלמה נסיעות ותיירות בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/02/2003)