פסקי דין על יוסי גפני | פסקי דין על מועצה מקומית גדרה | פסקי דין על מר ירון בן נון ראש המועצה | פסקי דין על אורית זילוני קליינמן ואח' |

8532/04 בשא     05/09/2005




בשא 8532/04 יוסי גפני נ' מועצה מקומית גדרה, מר ירון בן נון ראש המועצה, אורית זילוני קליינמן ואח'




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו
בשא

008532/04

בתיק

עיקרי: עב
010772/04

בפני
:
כב' השופטת אהובה עציון
תאריך:
05/09/2005




בעניין
:
יוסי גפני



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד לנדאו נעמי
עו"ד מרדכי לוין
המבקש


נ
ג
ד


1.מועצה מקומית גדרה

2. מר ירון בן נון – ראש המועצה


ע"י ב"כ עו"ד
אורית זילוני קליינמן
שרון לולצ'י
המשיבים

החלטה
לפנינו בקשה למתן סעד זמני למניעת פיטוריו של מהנדס המועצה המקומית גדרה, בטענה כי השימוע החוזר שנתקיים לו, בהמשך להחלטת כבוד השופטת יהלום הדס, התקיים שלא כדין.

התבקשנו להורות כדלקמן
:
1. להורות על דחיית מועד כניסת פיטורי המבקש לתוקף, עד לעריכת שימוע כהלכתו.
2. להורות לראש המועצה

ליתן בידי חברי המועצה את כל המסמכים שהוכנו והוגשו ע"י המבקש לבקשת ראש המועצה

טרם השימוע, לקראת השימוע.
3. להורות על כינוסה של מליאת המועצה פעם נוספת לצורך עריכת שימוע חוזר כהלכתו, וזאת לאחר שניתן זמן סביר בידי חברי המועצה לעיין במסמכים שיוגשו לידיהם.
4. להורות על בטלות החלטת המועצה בדבר פיטורי המבקש באשר נתקבלה שלא כדין.
5. כל סעד אחר שידרש בנסיבות העניין.
עקב תקלה מצערת ניתנת החלטה זו באיחור. עם הצדדים הסליחה.

התשתית העובדתית הרלבנטית להחלטה בבקשה לסעד הזמני שבפני
נו

–
1.
ביום 13.10.04 הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני לכניסת פיטוריו לתוקף, בין היתר בשל היות הליך הפיטורים פגום (בש"א 7034/04).
2.
החלטת כב' השופטת הדס יהלום, אשר התייחסה לנושאים רבים שאינם רלבנטיים לסעד הזמני דנא אלא לתיק העיקרי, קבעה בין היתר, לאור העובדות הלכאוריות שעמדו בפני
ה, כי יש לערוך למבקש שימוע נוסף מבלי להורות על בטלות הפיטורים (סעיף 34 להחלטתה מיום 25.11.2004).
3.
תוקפו של מכתב הפיטורים שנמסר למבקש הוארך עד ליום 15.12.04.
4.
על החלטת ביה"ד הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי. בקשה זו נדחתה במעמד צד אחד ביום 13.12.04.
5.
מועד השימוע הנוסף נקבע לבסוף, לאחר דחיות שונות ובקשה שהוגשה לביה"ד בעניין, ל 19.12.04.
6.
ביום 28.11.04 נשלחה למבקש הזמנה לשימוע חוזר, שצורף אליה מכתב ראש המועצה

מיום 5.8.04 המפרט את הנימוקים לפיטוריו. בהזמנה זו (מב3) התבקש המבקש להגיש מסמכים למזכירת לשכת המשיב 2 עובר לקיום השימוע, ככל שהוא מתכוון לעשות בהם שימוש במהלך הדיון או בסופו ו/או להציגם.
7.
ביום 30.11.04 העביר המבקש למזכירת לשכתו של ראש המועצה

קלסר עם מסמכים.
8.
ביום 19.12.04 התקיים השימוע הנוסף.
9.
המבקש הפסיק את טיעונו לפני תום הזמן שהוקצב לו בישיבת השימוע, כיוון שלדעת בא כוחו אי מסירת קלסר המסמכים לחברי המועצה, לפני מועד השימוע מאיין את הליך השימוע ואינו כדין.

בפתח הדברים, ברצוננו למקד את הדיון ולהדגיש כי הדיון הזמני שלפנינו עניינו אך ורק תקפות השימוע המאוחר שנערך למבקש, בעוד שבשאר הקושיות המשפטיות ידון ויכריע בית הדין בתיק העיקרי.

טענות הצדדים

10.
המבקש טוען כי הליך השימוע אינו תקין ועל כן יש להורות על עריכת שימוע חוזר, תוך דחיית מועד פיטוריו לתוקף.
11.
המבקש טוען כי כיוון שהמסמכים שהעביר, לבקשת ראש המועצה

, לא נמסרו לפני ישיבת השימוע לחברי המועצה, לא ניתנה לו זכות שימוע כדין, כיוון שלא כל ראיותיו נפרשו בפני
הגוף המכריע בעניינו.
12.

המבקש אף טוען כי מסמכים שונים הוצאו מהקלסר שמסר לראש העירייה והוסתרו בארון. מנגד, לטענת המבקש, נמסרו לחברי המועצה, מסמכים מטעם המועצה על ידי ראש המועצה

.
13.
נטל ההוכחה לגבי כשרות השימוע רובץ על המועצה, כיוון שמדובר בשימוע מאוחר.
14.
המשיבים טוענים, במענה לטענות המבקש, כי הליך השימוע המאוחר נעשה כדין בהתאם להלכות בית הדין בעניין.
15.
השימוע ארך כחמש וחצי שעות, בו ניתנה למבקש הזדמנות נאותה ומלאה להשמיע את טענותיו כנגד הליך הפיטורים, כשהוא מודע לטענות המועלות כלפיו.
16.
המבקש לא הגיש את טיעוניו בכתב ולא היה לו יסוד להניח שהמסמכים שהגיש יועברו לכל חברי המועצה. הוא לא ביקש זאת ואף לא הפנה משך כל פרק הזמן שדיבר בשימוע, לאיזה מהמסמכים שהעביר לתמיכה בטענותיו.
17.
היה זה מתפקידו וחובתו של המבקש, טוענים המשיבים, להפנות למסמכים ספציפיים
ולהציג אותם בעת השימוע, כשם שתפקידו וחובתו להכין את הטיעון שברצונו לטעון.
18.
המשיבים טוענים כי למבקש לא הייתה כוונה להציג את המסמכים בשימוע, הוא לא נערך להציגם ולא הפנה במהלך דבריו ולא למסמך אחד.
19.
להזמנה לשימוע צורפו המסמכים שהמבקש טען כי יש להביאם בפני
חברי המועצה ולא מסמכים מ'טעם ראש המועצה

'.
20.
המבקש התייחס בשימוע בפרטנות לנושאים שהועלו כנגד תפקודו.

ביום 21.12.04 התקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים. בדיון נשמעה חקירתו הנגדית של המבקש וכן חקירתו הנגדית של מר ירון בן נון, ראש המועצה

, מטעם המשיבים. בנוסף, נחקרו בשאלה ספיציפית מר לוינגר ומר אבי ברוך.

לאחר שעיינתי בעיון רב בבקשה ובתגובה, בסיכומי הצדדים ובפרוטוקול השימוע מיום 19.12.04 ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, להלן החלטתי
–

אבהיר ואדגיש כי הקביעות העובדתיות שבהחלטתי הינן, לאור אופיו של ההליך, לכאוריות בלבד.
השאלה המשפטית שעומדת בשורשו של הליך זה הינה תקינותו של הליך השימוע המאוחר.
האם בשל אי העברת המסמכים שהוגשו על ידי המבקש לראש המועצה

לעיונם של חברי המועצה עובר לשימוע, יש בכדי לפגוע בתקינות ההליך באופן שמנע מחברי ועדת השימוע לקבל החלטה מושכלת בעניינו של המבקש?
האם פגם זה יורד לשורשו של הליך השימוע ומבטל את החלטת הפיטורין?

כבר נפסק כי שימוע מאוחר נבחן במשנה זהירות ושומה על המעביד להוכיח כי השימוע, על אף תזמונו, נעשה "בלב פתוח ובנפש חפצה".
באורח זה נבחן את הליך השימוע שנעשה למבקש, בשים לב כי עסקינן ברשות מנהלית, על כל החובות הנגזרות ועולות מכך.
רבות נכתב על חשיבותה של "זכות השימוע" על מהותה ואופיה. מדובר בזכותו הבסיסית של העובד לשכנע את בעל הסמכות לשנות את דעתו (ע"ע 001027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזראל,

פסק דין
מיום 7.1.03, ע"ע 1290/02 מדינת ישראל נ' אלי שדה,

פסק דין
מיום 6.3.03).
לענייננו, יפים גם הדברים שכתב כבוד השופט ד"ר לובוצקי בספרו, סיום יחסי עבודה, פרק 5 עמ' 21 בעניין השימוע, לפיהם:

"הליך הטיעון קודם להכרעה בקשר לפיטורין אינו הליך של דיון משפטי. לפיכך אין חובה ליתן לעובד הזדמנות להבאת עדים ולניהול חקירות על עדותם, אלא מדובר בהגשת חומר בעל פה ובכתב, בהשמעת טענות ובהזדמנות להגיב עליהם"
(דב"ע נו/ 3-3 ידידיה שגב נ' מדינת ישראל,

פסק דין
מיום 29.9.95).


האם ניתנה למבקש הזדמנות אמיתית וכנה להישמע בפני
הגוף המוסמך
?

לדעתי, על סמך הנתונים שעמדו בפני
י ועל אף היותי ערה לכשלים מסויימים שייתכן שלכאורה נתקיימו בהליך – התשובה הינה חיובית.
המחדל העיקרי, עליו הצביע המבקש הוא אי העברת החומר שהועבר על ידו לראש המועצה

, לחברי המועצה. אכן, ייתכן כי קריאת החומר עובר לישיבת השימוע הייתה נותנת ליושבים בוועדה תמונה רחבה יותר לגבי טענות המבקש, אלא שאין לומר כי בכך ניטלה מהמבקש זכותו להישמע, או ש"לא היה לא יומו" בפני
ועדת השימוע. המבקש ידע גם ידע מהן הטענות המופנות כלפיו והוא, כעולה מפרוטוקול השימוע, אף התייחס אליהן. המבקש הוא שבחר שלא להעלות את טענותיו גם על הכתב, על אף שיכול היה לעשות כן והעדיף להעביר קלסר מסמכים בלא הנחיות ברורות לגבי "תפקידו" של הקלסר בשימוע.
המבקש נשמע, ואין לומר אחרת.
בבוחני האם במחדל הנטען יש כדי לפסול את ההליך כולו ולהורות על עריכת שימוע שלישי במספר (זאת אם ניקח בחשבון את השימוע הראשון, בו לא נכח המבקש ועל כך לא ארחיב כאן) בחנתי גם את דב"ע נו/ 58-3 מלי ליבוביץ נ' מדינת ישראל,

פסק דין
מיום 22.2.96.
ב

פסק דין
זה לא הומצאו לעובדת כל המסמכים הרלבנטיים עובר לעריכת השימוע. למרות הפגם בית הדין לא ביטל את פיטוריה, כיוון שהוכח בפני
ו כי העובדת ניצלה את זכות השימוע והתייחסה לטענות שהופנו כלפיה על ידי המעביד.

נראה לי, כי ניתן ללמוד קל וחומר מפרשה זו.
הרציונל העומד בבסיס השימוע הוא שעל העובד לדעת מהי עילת פיטוריו, להתכונן לשימוע ולנסות "להעביר את רוע הגזירה", מכאן כי חובה ברורה מוטלת על המעביד להעביר לעובד את כל החומר בענייינו שגרם לו לגבש את החלטתו כדי שהאחרון יוכל לשכנעו לבטל את ההחלטה שנפלה בעניינו. כאשר בית הדין משוכנע כי לעיתים עובד יכול לנצל את זכות השימוע עד תום, גם ללא שהועברו לו כל המסמכים בעניין, בהחלט ניתן להקיש וללמוד כי עובד יכול לנצל את זכותו לשימוע גם כאשר בפני
המעביד לא פרושים כל המסמכים התומכים בטענות העובד. לא הרי תורה שבכתב כתורה שבעל פה והמבקש יכול לנצל, באופן אמיתי, את זכותו לטעון ביום השימוע, גם ללא מסמכים מאמתים.
ממכלול הראיות שעמדו בפני
עולה כי אם היה המבקש מפנה למסמך ספציפי לחיזוק טענתו, הרי שהדבר היה מתאפשר וזה גרעין העניין, בסופו של יום.
ברי, כי אם למבקש היה חשוב להפנות למסמך ספציפי ממנו עולה תשובה לטענות שהופנו כנגדו היה עושה כן. כאמור, שוכנעתי כי הדבר היה אפשרי וכי זכות זו לא נמנעה ממנו.
יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי המבקש התכוון לעשות שימוש בכל המסמכים שהעביר ללשכתו של ראש המועצה

ועלה בי הרושם שהמסמכים ניתנו כחומר רקע לשימוע ומתוך ציפייה כי חברי המועצה "יעבדו" אותם עבורו

(כעולה מפרוטוקול הדיון עמ' 4 שורות 20-13, עמ' 4 שורות 23-22, עמ' 5 שורות 15-13 לפרוטוקול, עמ' 6 שורות 21-17, עמ' 7 שורות 6-1, עמ' 9 שורות 21-17 וכן כעולה מפרוטוקול השימוע עמ' 58-47).
אף מעדותו של ראש המועצה

עלה כי לא היה ברור "ברחל בתך הקטנה" מה עליו לעשות עם קלסר המסמכים שהועבר על ידי המבקש (עמ' 15 שורות 23-19 לפרוטוקול, עמ' 18 שורות 27-26, עמ' 19 שורות 6-1).
זאת ועוד, עו"ד אורית זילוני קליינמן, שנכחה כיועצת משפטית מטעם המשיבים בשימוע, הבהירה למבקש ולבא כוחו, כי ככל שברצונו וביכולתו להפנות למסמכים לשם תמיכה בטענותיו, ביכולתו לעשות כן ואין למשיבים כל
התנגדות לכך. המבקש בחר שלא לעשות כן. (למשל ראה עמ' 47 לפרוטוקול השימוע וכן עמ' 59 לפרוטוקול השימוע בדבריה המצוטטים של עו"ד ז'ילוני).
כמו כן הבהירה עורכת הדין, כי החומר יהיה פתוח בפני
חברי הועדה אחרי ישיבת השימוע לעיון, עובר להצבעה בעניינו של המבקש.
לא שוכנעתי כי היה ניסיון מכוון מצד ראש המועצה

להסתיר מסמכים מסוימים ולהראות דווקא מסמכים אחרים, להטיית עמדת וועדת השימוע. חובתו של המבקש הייתה לדאוג כי טיעוניו הכתובים ו/או המסמכים שבחר להציג בשימוע כתמיכה לטענותיו, יועברו באופן מסודר, או לפחות עם דרישה ברורה לגבי אופן העברתם, ולא כ"חומר אקדמי" שנועד לתמוך בכלליות בכל טענה שתועלה בדיון.
לגבי טענת המבקש כי השימוע נועד להיות "דיאלוג" והדבר לא התקיים במקרה זה, הרי שנראה לי שאין לקבוע מסמרות בעניין, בוודאי שלא בהליך זמני מעין זה.
דומני כי יש לבחון את נסיבותיו של כל שימוע, כאשר ניתן לומר ששימוע בוודאי אינו חייב להיות בכל מקרה בצורת דיאלוג, במיוחד כאשר המונולוג מגשים את ייעוד השימוע, לפי ההלכות בעניין.

סוף דבר


"לאחר שניתנה לאזרח הודעה המזמינה אותו להשמיע את טענותיו וניתנה לו הזדמנות הוגנת לעיין בחומר הנוגע לעניין, אנו מגיעים לשלב המימוש האקטיבי של זכות הטיעון. במסגרת זו על הרשות המינהלית מוטלת חובה לתת לנפגע העתידי הזדמנות הוגנת להציג את עמדתו ולשכנע את הרשות המנהלית בטענותיו. גם בשלב האקטיבי החובה מתחלקת לשניים: חובת שמיעה ראשונית - היא החובה ליתן לנפגע העתידי להעלות את טענותיו, וחובת השמיעה המשנית – היא החובה שבה חייבת הרשות המינהלית לאפשר לאזרח להשיב לטענות שהועלו נגדו".
(ר' הר- זהב, המשפט המינהלי הישראלי (הוצאת "שנהב" 1996, 274)

המבקש קיבל את זכותו לשמיעה ראשונית ומשנית ואינני מוצאת באי העברת המסמכים לחברי הוועדה פגם היורד לשורשו של הליך השימוע, כזה המבטל את הליך הפיטורים והמחייב עריכת שימוע מאוחר נוסף.
לאור האמור לעיל, בקשתו של המבקש, על תתי בקשותיה, נדחית.
שאלת ההוצאות תידון בהליך העיקרי.

ניתנה היום, א' אלול, תשס"ה (5 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.

_______________
אהובה עציון
, שופטת






בשא בית דין אזורי לעבודה 8532/04 יוסי גפני נ' מועצה מקומית גדרה, מר ירון בן נון ראש המועצה, אורית זילוני קליינמן ואח' (פורסם ב-ֽ 05/09/2005)