פסקי דין על איינהורן אבי - יוסף | פסקי דין על ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ' ארדן הנדסת חשמל בע''מ

5350/02 בשא     30/03/2004




בשא 5350/02 איינהורן אבי - יוסף נ' ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ' ארדן הנדסת חשמל בע''מ




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון
בש"א 005350/02
בש"א 005351/02
בתיק עיקרי: א
004725/02

בפני
:
כבוד הרשם ר. ארניה
תאריך:
30/03/2004




בעניין:
איינהורן אבי - יוסף


ע"י ב"כ עו"ד
רויטל טביב
המבקש



נ
ג
ד



1.
ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ
2.
ארדן הנדסת חשמל בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
ארז רייפנברג
המשיבות

החלטה
בפני
בקשה למחיקת כותרת, בקשה למתן רשות להתגונן, ובקשה לביטול עיקול זמני.
כתב התביעה

1.
ע"פ הנטען בכתב התביעה, המשיבה 1 הינה חברה פרטית אשר קיבלה על עצמה את זכויות והתחייבויות שותפות רשומה בשם "סימנס מערכות מיתוג" (להלן: "סימנס"), החל מיום 22.12.99.

2.
ע"פ הנטען בכתב התביעה, המשיבה 2 הינה חברה פרטית אשר אליה עברה פעילות סימנס, החל משנת 2000.

3.
המבקש הינו בעל עסק המכונה "א.ב. קבלן לעבודות חשמל ותקשורת" העוסק בביצוע עבודות חשמל לפרוייקטים שונים.

4.
ע"פ הנטען בכתב התביעה בחודש 1/99, הזמין המבקש מסימנס לוחות חשמל לשם ביצוע פרוייקט חשמל באולם ספורט נוה עופר. לטענת המשיבות, בגין הזמנה זו נותר המבקש נותר חייב לסימנס את הסך של 54,530.01 ₪.

5.
ע"פ הנטען בכתב התביעה, המשיבה 2 סיפקה למבקש בהתאם להזמנתו ציוד ולוחות שונים במועדים שונים, אשר את תמורתם לא פרע במלואה, לפי הפירוט שלהלן:
(א)
חודש 1/00 - סך של 8,625.98 ₪, בגין "פרוייקט קודק";

(ב)
חודש 7/00 – סך של 37,993.41 ₪, בגין "פרוייקט בי"ס עצמאות";

(ג)
חודש 7/00 – סך של 41,181.62 ₪, בגין "פרוייקט בי"ס ש"י עגנון";

(ד)
חודשים 00 / 5-4 – סך של 31,272.27 ₪, בגין "פרוייקט בי"ס צביה";

(ה)
חודש 6/00 – סך של 8,612.37 ₪, בגין "פרוייקט בי"ס נס ציונה";

(ו)
חודש 3/00 – סך של 4.114.96 ₪, בגין "פרוייקט בי"ס מענית".

6.
אשר על כן, הגישו המשיבות תובענה זו כנגד המבקש, בסדר דין מקוצר, על הסכומים הנ"ל המסתכמים, לטענת המשיבות בסך של 81,804.73 ₪ למשיבה 1 וסך של 177,506.61 ₪ למשיבה 2, והכל בצירוף ריבית בשיעור 16% לשנה בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970, וסע' 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961.
כן עתרו המשיבות לקבלת צו עיקול זמני ונעתרתי לבקשה (בש"א 3784/02).

7.
עוד יצויין כי בסיכומי המשיבות הודיע ב"כ המשיבות כי הוא מעמיד את סכום תביעת המשיבה 2 כנגד המבקש על הסך של 104,185 ₪ בלבד (קרן בסך של 78,464 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור), וזאת נוכח העובדה שהצדדים נדברו ביניהם והגיעו להסכמות בדבר שיעור ההנחות המגיעות למבקש.


8.
המבקש הגיש בקשה למחיקת כותרת, בקשת רשות להתגונן, וכן בקשה לביטול העיקול הזמני. שלוש הבקשות נידונו במאוחד, והחלטה זו תתייחס לשלושתן.
מחיקת כותרת כתב התביעה

9.
טענתו של המבקש בראש זה הינה כי התביעה אינה על סכום קצוב, וזאת משום שאינו עומד במבחן לעניין זה, דהיינו: שחישוב הסכום יהיה עניין אריתמטי גרידא ללא צורך בשומה או הערכה.
לטענת המבקש הסכומים הנתבעים הינם רוויי טעויות ועל כן אין הם מהווים "סכום קצוב".


10.
טענה זו יש לדחות. התביעה מבוססת על חשבוניות שהוציאו המשיבות או סימנס למבקש, ועל קבלות בגין תשלומים שבוצעו. אמנם, המבקש כופר בחבותו לשלם את יתרת סכום החשבוניות ואולם, אין בכך ולא כלום לענין התאמת התביעה להליך סדר הדין המקוצר.
הלכה פסוקה היא כי סכום התביעה חייב להיות קצוב אך איננו חייב להיות מוסכם. לעניין זה ראה: ע"א 38/77 ישראל יואל צימרינג ואח' נ' דבורה גורדין פ"ד ל"א (3), 40; ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ פ"ד ל"ח (1), 613 בעמ' 615.
כפירתו של הנתבע בפרט זה או אחר של החשבון תהיה טעונה בירור עובדתי בשעת הדיון (באם תינתן רשות להתגונן) אך אינה פוסלת את התביעה מלהיות בת בירור בסדר דין מקוצר (בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", בעמ' 79).



11.
טענה שניה של המבקש בראש זה היא שהתביעה אינה מבוססת על חוזה או התחייבות בין הצדדים.
אף טענה זו יש לדחות נוכח הנטען מפורשות בסעיף 3 לתצהיר המבקש על פיו הוא מודה בקשר החוזי שבינו לבין סימנס והמשיבה.
יש לזכור שעל פי תקנה 201 לתקסד"א אמנם נדרשת ראיה בכתב לקיומו של קשר חוזי בין הצדדים.
דא עקא, פסיקת בית המשפט העליון
הקלה ביותר בעניין דרישה זו של הדין, וקבעה כי אין צורך בראשית ראיה לקיומה של "הסכמה ספציפית" לעניין רכיב זה או אחר של התובענה ודי בהסכמה הכללית להתקשרות בין הצדדים בכדי לעמוד ביסוד הדרישה: ע"א 316/64
אירגון פועלים ע"ש בן עמי נ' קק"ל
, פ"ד י"ח(4) 356, 363.
אין ספק בעיני כי תביעת המשיבה והמסמכים שצורפו לה עומדים בדרישה זו, קל וחומר לאור האמור בתצהירו של המבקש בבקשת הרשות להתגונן.

אשר על כן, הבקשה למחיקת כותרת כתב התביעה נדחית.

רשות להתגונן


12.
כמפורט בסע' 20 לתצהירו, המבקש טוען כי מבדיקה שערך, סך תשלומי היתר ששילם "על החשבון" עולים על המגיע למשיבה, וזאת לאור הנחות בשיעורים של 25% עד 30% שאמור היה לקבל בגין כל רכישה. לטענת המבקש סך כל הסכומים שאמור היה לשלם מגיע לסך של 174,095 ₪.

המבקש מוסיף וטוען בסע' 21 ו - 22 לתצהירו כי סך הסכומים ששילם בפועל למשיבות מגיע לסך כולל של 304,152.83 ש"ח.
לפיכך, לטענת המבקש, שילם סכומים ביתר ועל כן מן הראוי ליתן לו רשות להתגונן מפני התובענה.
כמו כן טען המבקש בסעיפים 6-5 לתצהירו כי בלוחות החשמל שסיפקה המשיבה ניתגלו ליקויים רבים.

דיון בטענות המבקש
מהם הסכומים ששילם המבקש?


13.
המבקש צירף לתצהירו מסמכים המעידים על ביצוע תשלומים למשיבות (נספחים ד' – ז' לתצהירו). על מסמכים אלה התבסס כאסמכתא לכך שביצע תשלומים ביתר, ואת הסכומים הללו חיבר כדי להגיע לתוצאה ששילם סך של 304,152.83 ₪, כפי טענתו (ר' עמ' 6 ש' 26-25 לפרוט').
דא עקא, בחקירה הנגדית הסתבר כי חלק מהמסמכים מתייחס לאותו תשלום, ובמילים אחרות: יש יותר ממסמך אחד על אותו התשלום. ברור אם כן שלא ניתן לצרף את אותו תשלום פעמיים (לענין זה ראה: עמ' 6 ש' 27 ואילך לפרוט').
נשאלת אם כן השאלה, ב"קיזוז" הסכומים המפורטים במסמכים המיותרים – מהו הסכום האמיתי ששילם המבקש למשיבות?


14.
המשיבה הודתה בדיון במספר סכומים ששולמו ע"י המבקש (עמ' 3 ש' 20 ואילך).
ניתן למקד את ההסכמות והמחלוקות בין הצדדים כדלקמן:
(א)
נספחים ד1 – ד9: סכום כולל של 84,284 ₪ - שולמו, ואיך על כך מחלוקת.
(ב)
נספח ד10 – שיק ע"ס 21,249 ₪ - אשר המבקש כופר בכך שחזר (עמ' 7 ש' 2 לפרוט').
(ג)
נספחים ד11 – ד14 - סכום כולל של 29,512 ₪ - שולמו, ואין על כך מחלוקת.
(ד)
נספחים ד15 ו – ד15 א'
- לטענת המשיבה השיקים חוללו.
(ה)
נספחים ד16 – ה3 – סכום כולל של 54,166 ₪ - שולם, ואין על כך מחלוקת.
(ו)
נספחים ו1 – ו5 – מבטאים את אותם סכומים המפורטים בנספחים ד13, ד14, ד16, ד1, ד12 (ר' עמ' 6 ש' 27 עד עמ' 7 ש' 1 לפרוט') ועל כן אין להתייחס אליהם כלל.
(ז)
נספח ז' – סכום של 12,594 ₪ - שולם, ואין על כך מחלוקת.
(ח)
נספחים ח1 – ח3 – שלושה שיקים ע"ס של 48,594 ₪ - לטענת המבקש השיקים ניתנו ללטיף ונפרעו.
אדון עתה ברשימת התשלומים השנויים במחלוקת:


15.
נספחים ד10, ד15, ד15א
כאמור לעיל, המדובר בתשלום ע"ס של 21,249 ₪ מיום 12.9.00 אשר לטענת המבקש בהשיק בגינו נפרע, ואולם המשיבות חולקות על כך. המשיבות מוסיפות וטוענות כי המסמכים שהוצגו כנספחים ד15 ו – ד15 א' הם שיקים נוספים על אותו הסכום שבאו לפרוע את התשלום בגין השיק ד10, אשר כאמור לעיל חולל. ואולם, אף שיקים אלה חוללו.
טענתן זו של המשיבות, על כל יסודותיה, דהיינו שהשיק נשוא ד10 חולל, דהיינו נשוא נספחים ד15 וד15א' באו לבצע את התשלום נשוא ד10, לאחר שהשיק הנ"ל חולל, וכי שיקים אלה בעצמם חוללו – נתגלתה כנכונה מהודאת המבקש עצמו בחקירתו, בעמ' 7 שורות 7-3:

"נכון שד' 15 זה המשך של ד' 9
(צ"ל – ד'10 - הערה שלי, ר.א.). זה אותו שיק. השיק שחזר בד 15 זה השיק שהופקד בד' 9 (ושוב: צ"ל ד10 – הערה שלי, ר.א.) ע"ס 21,249 ₪. אני לא רואה שהצ'ק שמופיע בד'15 למטה חזר. רשום על גבי הצ'ק (אישור המסלקה)
הוראת ביטול. הצ'ק בוטל. אני נתתי הוראת ביטול".
מכאן: המבקש מנסה לשים יהבו על תשלום שבפועל לא בוצע, עקב ביטולו של השיק על ידיו, כפי שהודה בחקירה!
לפיכך, אין לי אלא לקבוע כי הגנה זו נתגלתה, בראש זה, כהגנת בדים באורח חד משמעי.




16.
נספחים ח1 – ח3
אלו הם צילומי שיקים ע"ס 48,594 ₪, אשר המבקש טען כי מסר לאדם בשם לטיף שהיה אותה עת עובד החברה.
ואולם, בניגוד לשיקים האחרים אשר לגביהם המבקש טרח והמציא תדפיסי בנק המעידים על פירעון השיקים, הרי שלגבי שיקים אלה לא עשה כן. ברור, שעצם מסירת השיקים למשיבה אין בה כדי להעיד על פירעון הסכום הנקוב בהם והיה על המבקש להמציא את תדפיסי חשבון הבנק המעידים על כך.
זאת ועוד, הוכח (מב/2) כי לכאורה אותו לטיף החל לעבוד בסימנס בחודש ספטמבר 1999 ואילו שיקים אלה נמסרו בחודשים אפריל ומאי 1999.
ברור לחלוטין, אם כן, שהגנתו של המבקש בראש זה הינה קלושה, ואולם אף על פי כן אין מקום לנעול את שערי בית המשפט בפני
ויש מקום ליתן לו יומו בראש זה.


17.
העולה מן המקובץ בעניין זה הוא כי הוכח שהמבקש שילם למשיבה סכום של 180,566 ₪ בלבד (נספחים ד1 – ד9, ד11 – ד14, ד16 – ה3, ז') ואילו סכום נוסף של 48,594 ₪
(נספחים ח1 – ח3) – ספק רב אם שולם.
בכל מקרה ברור שסכומים אלה (גם נביא בחשבון את הסכום נשוא נספחים ח1 – ח3) רחוקים ביותר מהסכום של 304,152.83 ₪ שהמבקש טען ששילם.
מהם הסכומים שחייב היה המבקש לשלם למשיבות


18.
המבקש טען בסעיף 20 לתצהירו כי עקב הנחות שמגיעות לו, לטענתו, חיובו לשלם למשיבות הינו סכום של 174,905 ₪ בלבד.
הצדדים נדברו ביניהם ובהתאם הגיעו לסיכום על פיו הוכרו הנחות מסויימות למבקש (צורף לסיכומי המשיבות), ולפיכך מסיים ההסכם בין הצדדים את המחלוקת בעניין שיעורי ההנחות המגיעים למבקש, לטענתו.
לפיכך הועמדה סכום קרן החוב של המבקש למשיבה 2 על הסך של 78,464 ₪, כך שסכום קרן החוב הנטען של המבקש למשיבות עומד על הסכום של 132,994.01 ₪.


19.
יוצא אם כן, כי הסכומים ששילם המבקש למשיב גבוהים מיתרת החוב.
על כך משיבות המשיבות בסיכומיהן בשניים:
ראשית, הסכומים ששולמו, לא שולמו כתמורה לפרוייקטים המצויינים בכתב התביעה, אלא לפרוייקטים אחרים וקודמים;
שנית, יש לצרף לקרן החוב ריבית בשיעור של 16% בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970.


20.
אשר לטענה הראשונה – זוהי טענה של המשיבה בלבד, אשר לא בוססה בתצהיר כלשהו אלא נטענה בסיכומים. מכל מקום, טענה זו גם אין לה אחיזה בחקירתו הנגדית של המבקש אשר הכחיש אותה ואינה נלמדת ממסמכי המשיבות.
אשר לטענה השניה – סעיף 11(ב) לחוק הנ"ל, קובע שהנפגע זכאי לריבית בשיעור הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א – 1961 על הסכום המצוי בפיגור. המשיבות טוענות כי שעור זה הינו 16% בשנה.
דא עקא, לאור התוצאות המפורטות לעיל כלל לא ברור האם היה סכום כלשהו המצוי בפיגור, שכן כאמור לעיל, כאשר משווים סכומי תשלומים שבוצעו בפועל ולאור העובדה שלא הוכח כי סכומים אלה שולמו בגין פרוייקטים אחרים, הרי שלא הוכח כי קייים פיגור כלשהו.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל –ניתנת בזאת למבקש רשות להתגונן בגין ראש זה.

טענות בדבר קיום ליקויים בלוחות החשמל ונזקים שונים שנגרמו למבקש


21.
המבקש טען בסעיפים 6 – 5 לתצהירו כי נתגלו ליקויים רבים בלוחות החשמל שסיפקו לו המבקשות.
כידוע הלכה פסוקה היא כי על הנתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו: ע"א 688/89 הילולים נ' הבנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מ"ה (3) 188, עמ' 200 – 199 ופסה"ד המוזכרים שם.
טענות המבקש בעניין זה נטענו בעלמא וללא כל פירוט – כגון מה הליקויים ומה הנזקים שנגרמו לו עקב הליקויים הנ"ל. המבקש אף הודה בחקירתו כי איננו מסוגל לכמת את הנזקים שנגרמו לו עקב הליקויים הנטענים (עמ' 8 ש' 2 – 1 לפרוטוקול).
אשר על כן יש לדחות את טענתו בראש זה.

עיקול זמני


22.
כידוע, על פי הדין נטל הראיה על התובע (המשיב) בבקשה זו להציג ראיות מהימנות לכאורה הן לקיומה של עילת תביעה והן לקיומו של חשש הכבדה – חשש להברחת נכסים. לעניין זה ראה: תקנות 374(ב) ו - 362(א) לתקסד"א, בש"א 4459/94

סולומונוב נ' שהרבני
פ"ד מ"ט (3) 479, ע"א 8420/96
דן מרגליות נ' משכן בע"מ
פ"ד נ"א (3) 789, בש"א (ת"א) 18280/02
כלל נ' רינות
תק – מח 2003
(1) 32.



23.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי להותיר את צו העיקול הזמני על כנו.
לטעמי המשיבות המציאו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד המבקש. אמנם נכון כי למשיב הגנה לכאורה מפני טענות אלו, ואולם עדיין אין בכך כדי לגרוע ממהימנותן של טענות התביעה.
זאת ועוד: המשיבות המציאו אף ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש הכבדה.
כפי שהוסבר לעיל, המבקש סמך יתדותיו על מסמכים רבים שהוצגו באופן כפול ובכך ניסה לשכנע כי שילם סכומים מעל סכום חובו. כמו כן הסתבר כי סכומים שהמבקש טען כי פרע – שולמו באמצעות שיקים שחוללו. הדבר לא מנע מהמבקש לטעון כי הסכומים הללו שולמו, עובדה שנתגלתה כעורבא פרח.

זו התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב, ומהווה נסיון הטעייה שאין לעבור עליו לסדר היום. התנהגות כזו אף מלמדת על קיומו של חשש סביר להכבדה מצידו של המבקש על ביצוע פסה"ד.
אשר על כן אני מורה על הותרת צו העיקול הזמני על כנו.

סוף דבר


24.
צו העיקול הזמני יישאר על כנו.


25.
ניתנת בזאת למבקש רשות להתגונן למבקש בשתי שאלות בלבד:
(א)
האם נפרעו השיקים נספחים ח1 – ח3 ע"ס כולל של 48,594 ₪?
(ב)
האם הסך של 180,566 ₪ ששילם המבקש למשיבות בצירוף הסך של 48,594 ₪ (אם יתברר כי נפרעו) שולמו בגין הפרוייקטים נשוא כתב התביעה (אשר יתרת קרן החוב בגינם הוא 132,994.01 ₪ בלבד) שמא סכומים אלה שולמו בגין פרוייקטים אחרים?
המבקש ישלם למשיבות סך של 2,500 ₪ + מע"מ כהוצאותיהן בגין דחיית הבקשה לביטול צו העיקול הזמני, ללא קשר לתוצאות.
הוצאות הבקשה למתן רשות להתגונן בסך 5,000 ₪ + מע"מ יחולו לפי התוצאות.


_____________
רפי ארניה, רשם







בשא בית משפט שלום 5350/02 איינהורן אבי - יוסף נ' ניסקו חשמל ואלקטרוניקה בע"מ' ארדן הנדסת חשמל בע''מ (פורסם ב-ֽ 30/03/2004)