פסקי דין על רב בריח מוצרי ביטחון בע"מ | פסקי דין על שמואל רוזן | פסקי דין על חב' שמואל רוזן (1986) | פסקי דין על חב' פלד נוי ואח' |

1002/04 קפ     10/04/2005




קפ 1002/04 רב בריח מוצרי ביטחון בע"מ נ' שמואל רוזן, חב' שמואל רוזן (1986) בע"מ, חב' פלד נוי בע"מ ואח'




בעניין:
1




בתי המשפט


בית משפט השלום חיפה
קפ 001002/04


בפני
:
כב' השופט דניאל פיש
תאריך:
10/04/2005




בעניין
:
רב בריח מוצרי ביטחון בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
מושקט יורם
הקובלת


- נ ג ד -


1. שמואל רוזן

2. חב' שמואל רוזן (1986) בע"מ

3. חב' פלד נוי בע"מ
4. חב' אינטרלוק בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
רונן

הנאשמים

החלטה

1.
הקובלת, רב בריח מוצרי בטחון בע"מ, הגישה קובלנה פרטית נגד ארבעה נאשמים. הקובלת הינה הבעלים של סימני מסחר רשומים
"רב בריח" ו- "פלדלת" וכן סמל "השרירן". סימן המסחר של הקובלת, "רב בריח", הינו סימן שירות המסווג בסוג 37 לפי התוספת הרביעית לפקודת סימני מסחר [נ"ח], התשל"ב– 1972, בפרק העוסק בשירותים, "שירותי נעילה, התקנה, שימור ותיקון מנעולים, צילינדרים ומפתחות. שירותי חירום, הקשורים לפתיחת דלתות נועלות מנעולים וכד'."

2.
במשך שנים רבות היה נאשם 1 מפיץ מורשה של הקובלת באיזור עכו וצפת באמצעות שתי חברות שבבעלותו וניהולו, הן נאשמות 2-3. ביום 31.3.04, נמסרה לנאשמים הודעה על ביטול הסכם ההפצה. על פי הנטען בקובלנה המשיכו הנאשמים לעשות שימוש בסימני המסחר וסימני השירות של הקובלת במקומות שונים בעסקיהם.

3.
בהקראה שהתקיימה ביום 24.2.05 העלו הנאשמים טענה מקדמית בהתאם לאמור בסעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב- 1982, לפיה אין העובדות המפורטות בקובלנה מהוות עבירה. לטענתם, התוספת השניה של חסד"פ מאפשרת הגשת קובלנה על פי סעיף 60 לפקודת סימני מסחר [נ"ח], התשל"ב- 1972 (להלן- "הפקודה") בלבד, ולא ניתן להגיש קובלנה בגין הפרת סימן שירות. בנוסף, נטען שהקובלנה נגועה בפגם מהותי בכך שהאישומים כוללים הן הפרת סעיף 60 לפקודה והן סעיפים 59 ו- 59א לפקודה. לגישת הנאשמים
לא היה מקום לכלול בגדר סעיפי החוק לפיהם הואשמו את סעיפים 59 ו- 59א לפקודה.

דיון

4.
סעיף 1 לפקודה מגדיר את שני המונחים העומדים לדיון בבקשה, סימן מסחר וסימן שירות:
"סימן מסחר" - סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לענין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם;
"סימן שירות" - סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לענין השירות שהוא נותן;
בהמשך קובע סעיף 2 לפקודה כי:
"הוראות פקודה זו החלות על סימני מסחר יחולו על סימני שירות, בשינויים המחוייבים לפי הענין, וכל מקום בפקודה זו שנאמר בו "סימן מסחר" - אף סימן שירות במשמע, ו"טובין" - אף שירות כמשמע, והוא כשאין הוראה אחרת לענין זה."

לטעמי, אין בעובדה שהתוספת השניה לחסד"פ כוללת את סעיף 60 לפקודה בלבד, שם נעשה שימוש במונח סימן מסחר, ולא במונח סימן שירות, כדי למנוע הגשת קובלנה על הפרת סימן שירות.

5.
הליך הקובלנה, בו מגיש גורם פרטי אישום פלילי נגד גורם אחר הינו הליך משפטי ארכאי שנותר כשריד וזכר מתקופה מוקדמת של התפתחות הדין הפלילי. הובעו דעות כי הגיע העת לבטלו כליל, למעט בתחומים מעטים (בש"פ 3503/91 אבי שוברט נ' שאול צפריר, פ"ד מו(4) 136; מסקנות ועדת מצא – 1996). חלק מהעבירות שעל פיהן ניתן להגיש קובלנה, הינן בעלות אופי פרטי לחלוטין ואחרות הינן בעלות עניין ציבורי מובהק. המשותף בין שני הסוגים הינו חשש מצד המחוקק שהאכיפה מצד המדינה עלולה להיות בלתי-מספקת ולכן החליט לאפשר אכיפה על ידי גורמים פרטיים (עניין שוברט לעיל, בעמ' 144- 145).

6.
בפקודת סימני המסחר מוסדר כל הנושא של סימן שירות, למעט הגדרת המונח עצמו, על דרך ההפניה כאשר סעיף 2 מחיל את כל הוראות הפקודה על סימני שירות, בשינויים המחוייבים. מבחינה זאת, אין טעם ליצור הפרדה בין אכיפת הנושא של סימן שירות לבין הנושא של סימן מסחרי. בשני המקרים ההנחה זהה, שללא אפשרות להגיש קובלנה עלולה האכיפה ללקות בחסר.

7.
אי-הכללת הוראה נפרדת ביחס לסימני שירות במסגרת החוק אינה פוגעת בעקרון החוקיות או באפשרות של נאשם להתמודד עם אישום המוגש נגדו. הגדרת היסוד העובדתי בעבירה ברורה, כך שניתן לדעת את תחומי האסור והמותר בהתאם לחובה המוכתבת על ידי עקרון החוקיות. כפי שציין השופט חיים כהן בע"פ 205/73 רוס נ' מדינת ישראל,
פ"ד כז(2) 365, בע' 372:

כלל גדול הוא בדיני העונשין: "אין עונשין מן הדין" (סנהדרין נ"ד, ע"א, ועוד) – לא מקל וחומר, ולא מגזירה שווה, ולא מכל היקש או אנאלוגיה, אלא מן החוק הכתוב והחקוק בלבד. החוק הוא אשר יכול לעשות מעשה פלוני, על מרכיביו המוגדרים, לעבירה פלילית; ומה שלא עשה החוק בלשון ברורה ומפורשת, אין שום פרשנות ואנאלוגיה והגיון יכולים לעשות.

כאן העונש הינו מן הדין, מן החוק הכתוב והחקוק. ההפניה נעשית במסגרת החוק עצמו ואין צורך להזדקק לכלי עזר. התוצאה מכל האמור לעיל הינה כי הטענה המקדמית לפיה לא ניתן להגיש קובלנה בנוגע להפרת סימן שירות נדחית.

8.
בנוגע להכללת סעיפים 59 ו- 59א לפקודה במסגרת סעיפי החוק אשר פורטו באישומים יש לציין כי במקרה של פקודה סימני המסחר מדובר בחקיקה המשלבת הוראות מתחום המשפט האזרחי עם הוראות מתחום המשפט הפלילי. בעיקרו, סעיפים אלה הינם בעלי גוון אזרחי. סעיף 59 לפקודה עוסק במתן צו מניעה ודמי נזק בגין הפרת הוראות הפקודה וסעיף 59א עוסק בהשמדת סחורה, העברת הבעלות בה או נקיטת פעולות אחרות בנוגע אליה. לסעיפים אלה אין, לכאורה, תחולה ישירה במישור הפלילי. ואולם, ניתן לפעול על פיהם בעקיפין באמצעות סעיף 61 לפקודה הקובע שלאחר הרשעה בעבירה כאמור בסעיף 60 רשאי בית המשפט, בין במקום העונשים שנקבעו ובין בנוסף עליהם, ליתן ציווי כדי למנוע את הישנותה של העבירה, או במסגרת סעיף 77 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977. כיוון שממילא אין הם מעלים או מורידים בנוגע לאישומים עצמם, איני רואה שיש הכרח במחיקת סעיפים אלה מהקובלנה.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים
.

ניתנה היום ג' תמוז, תשס"ה (10 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.

דניאל פיש
, שופט


קלדנית: שרה ש.






קפ בית משפט שלום 1002/04 רב בריח מוצרי ביטחון בע"מ נ' שמואל רוזן, חב' שמואל רוזן (1986) בע"מ, חב' פלד נוי בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 10/04/2005)