פסקי דין על יוסי גפני | פסקי דין על מועצה מקומית גדרה | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד הפנים |

7034/04 בשא     25/11/2004




בשא 7034/04 יוסי גפני נ' מועצה מקומית גדרה, מדינת ישראל - משרד הפנים




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א
בשא007034/04


בפני
:
כבוד השופטת יהלום הדס


28/11/2004





יוסי גפני

בעניין
:

ע"י ב"כ עו"ד
לוין ולנדאו

המבקש


נ
ג
ד


1 . מועצה מקומית גדרה
ע"י ב"כ עו"ד זילוני ולולצי

2. מדינת ישראל - משרד הפנים


ע"י ב"כ עו"ד דוייטשר
מפרקליטות מחוז ת"א
המשיבים

החלטה

1.
המבקש הגיש בקשה למתן סעדים זמניים כנגד פיטוריו עפ"י הודעה שנמסרה לו ביום 30/8/04, לפיה יחסי העבודה יסתיימו ביום 30/11/04.

הבקשה הוגשה כנגד המועצה המקומית, ראש המועצה וכנגד משרד הפנים.

2.
המשיבים הגישו תגובות לבקשה.

3.
בישיבת 3/11/04 הסכים ב"כ המבקש למחיקת המשיב 2 – ראש המועצה, מתיק בית הדין.

כן ביקש למחוק סעיפים מהבקשה שהגיש, והגדיר את הסוגיות שבמחלוקת במסגרת הסעד הזמני והן:
"מהו ההסכם החל, תוקפו של מסמך 1/1/90, החובה ליידע את הארגון היציג וההליכים עפ"י חוקת העבודה, האם ההחלטה התקבלה במהלך תקין בהתייחס לפרוטוקול ישיבת המועצה".
4.
בפני
י העידו נציג משרד הפנים, המבקש והעד מטעמו מר רן שרעבי, וכן ראש המועצה.

5.
העובדות העולות מחומר הראיות הן אלה:
א.
המבקש מועסק כמהנדס המועצה המקומית גדרה משנת 1978, משך כ- 27 שנים.
ב.
בשנת 1990 נחתם הסכם עבודה אישי בין המבקש למועצה, שהוגדר כ"הסכם נבחרים", וזאת במסגרת תוכנית נסיונית שהפעיל משרד הפנים במספר רשויות מקומיות. שכרו של המבקש הועמד על 94% משכר ראש הרשות, ובנוסף הוענקו זכויות נוספות.
ג.
ביום 4/8/04 קיבל המבקש מכתב הזמנה לשימוע, מאת ראש המועצה. במכתב פורטו הטענות כנגד המבקש.
ד.
ביום 18/8/04 נערכה ישיבת מליאת המועצה בה נדון עניינו של המבקש ונערכה הצבעה. המבקש לא השתתף בישיבה.
ה.
ביום 30/8/04 קיבל המבקש מכתב בו הודע לו על פיטוריו החל מיום 30/11/04.
ו.
המבקש ממשיך בתפקידו, לרבות פעילות שוטפת עם ראש המועצה, זאת כפי שהתברר מעדותו של ראש המועצה בדיון בפני
י.

6.
טענות המבקש הן כדלקמן:
א.
לא נתקבל אישור משרד הפנים לפיטוריו, זאת בניגוד להוראות סע' 11 להסכם העבודה האישי של התובע.
ב.
ככל שניתן אישור כנ"ל, הרי שהוא פסול משניתן ללא שנערך למבקש שימוע ע"י משרד הפנים.
ג.
הפיטורים נעשו ללא קבלת הסכמת הארגון היציג – הסתדרות המהנדסים, כנדרש בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות.

הסתדרות המהנדסים אינג' עמוס לידרור, הודיע על התנגדות להליך.
ד.
נפלו פגמים בדיוני המועצה מיום 18/8/04 המאשרים את הפיטורים:
1.
דחיה של מועד הדיון ללא הסבר.
2.
אי קבלת כל החומר הנוגע למבקש.
3.
התחמקות ראש המועצה ממתן תשובות לשאלות שהופנו אליו.
4.
מחטף.
ה.
פיטורי המבקש נעשו בחוסר תום לב.
ו.
בשירות הציבורי ניתן וראוי ליתן סעד של אכיפה.
ז.
טענות לעניין מאזן הנוחות.

למבקש טענות רבות נוספות, חלקן נמחקו עפ"י הודעת בא כוחו, וחלקן מתייחסות להליך פיטורים קודם, משנת 2000.

7.
טענות המשיבה – המועצה המקומית הן כדלקמן:
א.
המבקש הסתיר מבית הדין כי עפ"י הנחיות משרד הפנים, תנאי לקבלת שכר בכירים הוא העסקת העובדים עפ"י הסכם בכירים, ואילו המבקש נמנע מלחתום על הסכם כזה.
ב.
בשנת 1993 הפיץ משרד הפנים ואגף הממונה על השכר במשרד האוצר, חוזר בדבר העסקת בכירים ברשויות המקומיות לו צירף הסכם שעליו נדרשו לחתום כל הבכירים ובכללם מהנדס הרשות. המבקש לא חתם על ההסכם.
ג.
ההחלטה על פיטורי המבקש נבעה מנימוקים ענייניים.
ד.
למועצה המקומית פררוגטיבה ניהולית לסיים את העסקתו של המבקש, בכפוף להוראות סע' 144(א) לצו המועצות המקומיות ולפסיקה.
ה.
הסכם ההעסקה של המבקש משנת 1990, בטל, כפי שנקבע בעניין ע"ע 1183/01 עמוס אהרון נ' המועצה האזורית מרחבים.
ו.
אין צורך באישור משרד הפנים לפיטורי המבקש.
ז.
על העסקתו של המבקש לא חלה חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות. בכל מקרה – הסתדרות המהנדסים אינה הארגון היציג.
ח.
המבקש פוטר בהליך תקין, זומן לשימוע בהודעה מפורטת, ישיבת המועצה זומנה כדין, המבקש בחר שלא להתייצב בפני
המליאה.
ט.
טענות לעניין מאזן הנוחות.

8.
תגובת המשיבה – מדינת ישראל, משרד הפנים

א.
הסמכות לפטר את מהנדס העיריה נתונה למועצת העיר ולה בלבד.
ב.
הסכם המודל משנת 1990, אינו עוד בתוקף, לאור הלכת פס"ד מרחבים.
ג.
המבקש כפוף ל"חוזה בכירים".
ד.
מי שנהנה מהטבות של הסכם הבכירים, אינו זכאי להגנות מכח חוקת העבודה.

9.
עסקינן בהחלטה בצו הזמני. מובהר ומודגש בזאת כי הקביעות העובדתיות שבהחלטתי זו, הינן לכאוריות בלבד.

10.
אדון להלן בטענות הצדדים.


11.
שיהוי
בקצירת האומר יאמר שאין לקבל את טענת המשיבה לענין השיהוי בהגשת הבקשה, משהוגשה הבקשה במועד שבו עדיין מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

12.
ההסכם החל על הצדדים
ביום 1/1/90 חתם התובע על הסכם עבודה (מב/2) המכונה ע"י הצדדים "הסכם מודל".
ההוראות הרלבנטיות הן כדלקמן:

"3. מוסכם ומוצהר במפורש כי כל תנאי העסקו של העובד וזכויותיו המוגדרים בחוזה זה, באים להוסיף על זכויותיו עפ"י כל דין ו/או עפ"י הסכם קיבוצי ו/או עפ"י הסדר קיבוצי ...."
.
......
11. א. הרשות והעובד רשאים להביא את עבודתו של העובד לידי סיומה בהודעה מוקדמת של 120 יום ובלבד שהפיטורים ע"י הרשות קיבלו את אישורו מראש של שר הפנים או כל עובד אח ר במשרד הפנים שהוסמך לכך על ידו ...".

חוזה זה נחתם במסגרת תכנית נסיונית של משרד הפנים שכללה עובדים בכירים ב- 12 רשויות מקומיות.
דברים אלה מצויינים במפורש בבקשה ובתצהיר המבקש, על אף שבעדותו חזר בו מהאמור בתצהירו בעניין זה.

13.
בעקבות הליך הפיטורים הקודם של המבקש, הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה


(בשא 4111/00, עב 7099/00) במהלכה ניתנה החלטת השופטת הראשית פוגל (שכיהנה אז כסגנית שופט ראשי), המבטלת את הודעת הפיטורים.
ההחלטה מיום 1/1/02 צורפה מב/3.
עיון בהחלטה מעלה כי התייחסה היא גם להסכם החל על התובע ביחסיו עם המועצה, וכך נאמר:
"א.

זאת ועוד, מאחר שהמשיבה טענה כי ההסכם המקורי משנת 90 אינו חל על המבקש, וכי ההסכם החדש הוא אשר קובע את זכויותיו, הרי שעליה נטל ההוכחה להוכיח את טענתה, דהיינו להמציא את החוזה המאוחר אשר לטענתם חל על תנאי העבודה של המהנדס.

מאחר והמשיבה לא עשתה כן, אני קובעת כי ההסכם המקורי משנת 1990 תקף.
אין חולק כי לא נעשתה כל פניה לשר הפנים או למי מטעמו בטרם ההודעה על פיטורי העובד, לאור זאת נראה כי הכוונה לגרום לפיטורי העובד ללא אישור שר הפנים או מי מטעמו נעשתה שלא כדין.
ב.
הזכות לפטר עובד בכיר שמורה למועצה בלבד, זאת עפ"י הוראתו המפורשת של המחוקק, אלא שעל המועצה היה ליידע את שר הפנים בצירוף הנימוקים העניניים אשר הביאו אותם להביא לפיטורי המהנדס, כמובן לאחר מתן הודעת הודעה מוקדמת כנדרש.
ג.
לאחר שקבעתי כי החוזה האישי (נספח ב' לבקשה) שנחתם עם המבקש הינו הסכם העסקה תקף, הרי שגם חוקת העבודה חלה במקרה זה.

סע' ג' להסכם העבודה האישי של המבקש קובע מפורשות: " ... כל תנאי העסקתו של העובד וזכויותיו המוגדרים בחוזה זה, באים להוסיף על זכויותיו עפ"י כל דין ו/או ע"י הסכם ו/או הסכם קיבוצי ו/או עפ"י הסדר קיבוצי ו/או נוהג ו/או זכויות מכל סוג ולא לגרוע מהם ...".

14.
ביום 24/6/03 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין ע"ע 1183/01 עמוס אהרון נ' המועצה האזורית מרחבים ומדינת ישראל
(להלן – עניין מרחבים) בפסק הדין נדון מעמדו של הסכם המודל, דוגמת זה שעליו חתום המבקש.
בפסק הדין ניתח בית הדין הארצי את הנחית משרד הפנים והממונה על השכר באוצר בדבר החתמת הבכירים במועצות המקומיות על הסכמי בכירים, תחת הסכם המודל שעליו חתמו בשנת 1990.
כך נאמר בסע' 20 לפסה"ד:
"אין ספק שעם הנהגת חוזה הבכירים נפל דבר ובא סוף על ההסדרים הקודמים שנהגו ברשויות המקומיות. לא זו בלבד שהסכם המודל לא אושר ע"י הממונה על השכר, אלא שניתן לאמר שהדרישה להנהיג הסכם במתכונת של חוזה הבכירים ביטלה – ולו גם במשתמע – את ההסדרים שנהגו עפ"י הסכם המודל.
אכן, חוזה הבכירים יצר מציאות חדשה. הוא קבע סטנדרטים אחידים להעסקת בכירים ברשויות המקומיות, בהתחשב בגודלן של הרשויות המקומיות ובהתחשב במדיניות השכר בשירות הציבורי בכלל. מציאות זו מן הראוי שתחול על כלל העובדים הבכירים ברשויות המקומיות".



(ההדגשה הוספה).

בסע' 21 לפסק הדין הנ"ל מתייחס בית הדין לעובדות שהובאו בפני
ו וכך נאמר:
"ממסכת הראיות שבאה בפני
בית הדין האזורי עולה בבירור כי בעניינה של המועצה, נעשתה פעולה משותפת ומתואמת של משרדי האוצר והפנים. נערכה בדיקה. קויימו הדרישות הקבועות בחוק לקיום הליכי השימוע.
נמצא כי המערער מקבל שכר ותנאים חורגים שלא קיבלו את אישורו של משרד האוצר ...
הסכם המודל שנערך עם המערער נמצא חורג מההסדרים שאושרו ע"י הממונה על השכר. על רקע זה נדרשה המועצה שלא לפעול בהתאם לתנאים החורגים שבהסכם והמועצה אמנם עשתה כן ... דרישות הממונה על השכר נעשתה משיקולים ענייניים ומקצועיים גרידא, דרישת הממונה לא נועדה לפגוע במערער אלא להביא ל"ישור קו" בחזית השכר ברשויות המקומיות.
אין ספק שתוצאות מהלך זה פגעו במערער ובתנאים מסויימים מתנאי עבודתו, אלא שפגיעה זו, בנסיבות העניין, היא עניינית מתונה וסבירה ...".
(ההדגשה הוספה)

15.
העולה מפסק הדין מרחבים הוא כי בית הדין בחן את סבירות החלטת הממונה, לאור הדרישות שהועלו על ידי הממונה בעניין זה כלפי המועצה המקומית, ולא כלפי העובד כפרט.
יש לבחון את העובדות שבפני
כפי שהובאו בשלב זה של ההליכים:
העד יואל ינון ממשרד הפנים העיד כי לא פנו בעניין זה אל המבקש ישירות אלא למועצה המקומית, כי הפניה נעשתה בחוזר מנכ"ל משנת 1993, פעם נוספת בשנת 2001 ולאחר מכן למועצה בגדרה בשנת 2003. העד הבהיר כי לא נעשתה פניה לגבי המבקש ספציפית אלא לגבי כלל העובדים.


לתגובת המשיבה צורפו מסמכים, נספח ב' לתגובה, כדלקמן:
מכתב מיום 23/6/03 מאת מר יואל ינון ממונה פיקוח ובקרה במשרד הפנים, לראש המועצה הקודם מר רדיע, בו מצויינים שמות של 4 עובדים אשר ראש המועצה נדרש להסדיר את חוזה העסקתם. בין העובדים נכלל שמו של המבקש.
מכתב מיום 13/7/03 מאת ראש ענף פיקוח במשרד הפנים, לראש המועצה הקודם מר רדיע, אף הוא דורש להחתים את הבכירים לאלתר על חוזה בכירים בהתאם לחוזר משנת 1993.
מכתב מיום 31/12/03 מאת מר יואל ינון לראש המועצה הנוכחי, מר בן נון, בעניין העברת חוזים מתוקנים של מהנדס ומזכיר המועצה גדרה.

הובהר בשלב זה שכלפי המועצה המקומית, התבצעו כל ההליכים הנדרשים ע"י משרד הפנים והאוצר, נשלחו דרישות מתאימות, נדרש דיווח בעניין לרבות שמות פרטניים של עובדים.

16.
המבקש – גפני, העיד כי לא פנו אליו בשנת 1991 על מנת שיחתום על חוזה בכירים וכי את טיוטת חוזה הבכירים ראה לראשונה בהליך הפיטורים הראשון.
המבקש אישר כי משנת 1990 קיבל שכר נבחרים ומסוף שנת 1998 קיבל שכר בכירים.
לדבריו, הדבר נעשה עפ"י הנחייתו של הממונה על השכר באוצר מר נחמני, במסגרת תוכנית הבראה של המועצה.
לדבריו, הסכים להפחתת השכר כי לא היתה לו ברירה וכי לא פנה אז לייעוץ משפטי.
המבקש נשאל אם נדרש בכתב לחתום על חוזה בכירים והשיב שלמיטב זכרונו – לא.
הצדדים התייחסו למכתב שהובא לידיעת המבקש, מתאריך 1/12/98. לאחר הדיון בפני
הוגשה לתיק בית הדין הודעה מטעם המבקש, לה צורף המכתב מהתאריך הנ"ל, שזה נוסחו:

"לכבוד מר אליהו רדיע, ראש המועצה
הנדון: שכר בכירים
1. בהמשך לסכום דיון .... התחייבה המועצה להפחית את שכר המזכיר הגזבר והמהנדס עפ"י טבלת הבכירים המשותפת למנכ"ל משרד הפנים והממונה על השכר מיום 23/3/93 .... .
2. לאור האמור לעיל אבקשך לבצע הסיכום החל ממשכורת חודש דצמבר המשולמת ב- 1/1/99 ולהודיעני.
בכבוד רב,
ש. נחמני".

העולה מהמכתב הוא כי הפחתת השכר לא נעשתה במסגרת "תכנית הבראה" כלשהי כי אם במסגרת אותה הנחיה משותפת למשרד האוצר ולמשרד הפנים.
בתשובה לשאלות ב"כ המדינה, השיב המבקש כי לא שמע על הדרישה משנת 1993 לעבור לחוזה בכירים, וזאת עד להליך שהתנהל בשנת 2000.

המבקש נשאל בעדותו ע"י ב"כ המדינה והשיב:

"לשאלתך אם היום אני יודע על הדרישה לעבור לחוזה בכירים, אני מוכן לעבור (צ"ל – והאם אני מוכן לעבור, ה.י.), אני משיב שעלי לשקול זאת.

היום אני מקבל שכר לפי בכירים ולא לפי דירוג דרגה.

לשאלתך אם אם אני מוכן לקבל שכר לפי דרוג דרגה, אני משיב שלא.

לשאלתך אם אני רוצה הגנה של ההסתדרות וגם שכר בכירים, אני משיב שאני רוצה עפ"י ההסכם שיש לי היום"
(עמ' 12 ש' 19).

17.
כל האמור לעיל מביא למסקנה כי אין לקבל בשלב זה את עדותו של המבקש לפיה לא ידע על הדרישה לחתום על הסכם הבכירים.

המבקש ממלא תפקיד בכיר ביותר במועצה, מועסק שנים רבות, כאשר פעם אחר פעם מקבלת המועצה דרישה להחתימו על הסכם בכירים, ובשנת 1998/99 אף מפחיתה את שכרו, ולא בעטיה של תוכנית הבראה כלשהי כי אם בעקבות דרישה ספציפית של הממונה על השכר.

לא יעלה על הדעת שהמבקש לא בירר מדוע מופחת שכרו, מכח מה, ומהי אותה הנחיה משנת 1993 המצוינת במכתבו של הממונה על השכר.

18.
מכל מקום, אין חולק כי המבקש ידע על הדרישה לחתום על הסכם בכירים, לפחות משנת 2000, בעקבות הליך הפיטורים הראשון.
ודוק, משנשאל המבקש ע"י ב"כ המדינה אם הוא מסכים לחתום על ההסכם כיום, השיב כי "עליו לשקול זאת".

19.
ב"כ המבקש העלה בסיכומיו טענה לפיה סמכותו של הממונה על השכר יכולה לבוא לידי ביטוי רק בכל הנוגע לתנאי שכר, ולא בנוגע לתניות אחרות בהסכם העבודה שאינן קשורות בשכר.

לכך התייחסו המשיבות, וטענו כי ההנחיה משנת 1993 והמכתבים בעקבותיה, הינם פרי החלטה משותפת של משרד האוצר - הממונה על השכר, וכן של משרד הפנים.

זה לעניין תנאי שכר וזה לעניין כל התנאים האחרים שבהסכם.

דברים אלה באים לידי ביטוי גם בפסק הדין בעניין מרחבים, עת נאמר:

"ממסכת הראיות שבאה בפני
בית הדין האזורי עולה בבירור כי בעניינה של המועצה, נעשתה פעולה משותפת ומתואמת בין משרדי האוצר והפנים ... נמצא כי המערער קיבל שכר ותנאים חורגים שלא קיבלו את אישורו של משרד האוצר ..."
(ההדגשה הוספה).


משעסקינן בהחלטה משותפת של משרד האוצר ומשרד הפנים, ומשהובהר שהסכם המודל היה הסכם נסיוני, הרי שאין מניעה כי גופים אלה יחליטו על שינוי התניות שבהסכם המודל, הן בנוגע לשכר ונילוות והן תניות אחרות שאינן נוגעות לשכר.

20.
קבעתי עובדתית, בשלב זה, כי המבקש ידע על הדרישה לחתום על הסכם בכירים.
סירובו לחתום, ויהיו הסיבות לכך אשר יהיו, אינו יכול להצמיח לו עילות מכח הסכם המודל, אשר ניתנה הוראה על ביטולו עוד בשנת 1993.

טענתו של המבקש בעניין זה, הינה חסרת תום לב.

מעבר לכך, טענתו עומדת בסתירה לפסה"ד בעניין מרחבים ולהלכה שנקבעה בו, לפיה הסכמי המודל פגו מן העולם, ואיתם כל התניות הנקובות בהם.

21.
טוען המבקש כי החלטת כב' השופטת פוגל מהווה מעשה בית דין לגביו.

המדינה טוענת בתגובה כי ההחלטה אינה יכולה להוות

פסק דין
כלפיה, משלא היתה צד להליכים.

המבקש התיחס לכך בסיכומיו וטען כי עסקינן ב

פסק דין
חפצא המהווה מעשה בית דין כלפי כולי עלמא.

משהמדינה לא היתה צד להליך הרי שלא יכולה היתה להביא בפני
בית הדין את השיקולים שהנחו את הממונה על השכר ואת משרד הפנים בהחלטתם לבטל את הסכם המודל.
בנוסף, החלטת כב' השופטת פוגל היתה החלטת ביניים, וככזו, הקביעות שבה לכאוריות בלבד וניתנות לשינוי. אין מדובר ב

פסק דין
אלא בהחלטה בהליך ביניים, וממילא אין מדובר ב

פסק דין
חפצא.


עוד יאמר כי ההחלטה מתיחסת למצב העובדתי עד שנת 2000, ואילו עתה עוסקים אנו במצב העובדתי נכון לשנת 2004.

לא יעלה על הדעת שהחלטה שניתנה בהתייחס למצב עובדתי נכון למועד שבו ניתן, תנציח מצב אשר מובהר כיום, בשנת 2004, כי הוא עומד בסתירה להנחיות מפורשות של הממונה על השכר ושל משרד הפנים, אשר המבקש מודע להן היטב, לפחות לאחר ההחלטה משנת 2000.

22.
סיכום ביניים
המסקנה הנובעת מהאמור לעיל הינה כי על העסקתו של המבקש לא חלות הוראות הסכם המודל משנת 1990, כי הסכם העסקתו שונה.

23.
הסכמת שר האוצר והארגון היציג

משבוטלו הוראות הסכם המודל, בוטלה גם ההוראה המתנה את פיטורי המבקש באישור שר הפנים.

הוראה זו אינה עוד בתוקף.

בנוסף, בטלה ההוראה הקובעת כי על העסקתו של המבקש יחולו, בנוסף להסכם המודל, גם הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים במקום העבודה.

24.
יש לבחון עתה, באיזה סטטוס משפטי עומד המבקש כעת.

לטענת המבקש – בכל מקרה לא חלות עליו הוראות הסכם הבכירים, משלא חתם על ההסכם ומשהמסמך שצורף בנספח א' לכתב התשובה, הינו בגדר טיוטה בלתי חתומה ואינו יכול לחייב את המבקש.

לטענת המשיבים – משבוטל הסכם המודל, הרי שעל העסקתו של המבקש חלות הוראות הסכם הבכירים, אף אם המבקש לא חתם עליו בפועל.


לשאלה זו חשיבות באשר לתחולת הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות על העסקתו של המבקש.

25.
בעניין זה מפנה המשיבה להוראות סע' 3 להסכם הקיבוצי בין ההסתדרות הכללית לבין מרכז השלטון המקומי מיום 3/3/99 (שצורף מוצג מב/ 31 לסיכומי המבקש).
להלן הוראות הסעיף:


"הסכם זה יחול, מהמועד הקובע, על כל העובדים בשירות המעסיקים הכלולים בהסכם זה, המיוצגים ע"י ההסתדרות הכללית החדשה, בדרוגים השונים, למעט עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בחוזים אישיים בלבד".


המשיבה הפנתה גם להחלטה בעניין ע"ע 1431/01 מדינת ישראל, הממונה על השכר נ' שלמה כפרי ואח' , פדע' לז 328, שם נדונה דרישת הממונה מגזבר המועצה, לחתום על הסכם בכירים ובמסגרת זו לוותר על תחולת ההסכם הקיבוצי לגביו, ומשסירב לעשות כן ,הופחת שכרו משכר הבכירים שקיבל קודם לכן.

בית הדין קבע כי הדרישה מהעובד להפחית בשכרו, מעוגנת בהסכם הקיבוצי מ- 3/3/99, הקובע כי ניתן להסדיר העסקתם של עובדים בחוזים אישיים, וכי אין בכך פגיעה בחופש ההתארגנות שלהם. כך נאמר, בעמ' 334:

"ההבחנה בין עובד עפ"י הסכם קיבוצי בשכר מופחת מזה שקיבל בפועל לבין עובד בחוזה אישי בשכר מלא היא עניינית. הוראה זו נועדה לא רק לשמור על מסגרת אחידה לשכר בשירות הציבורי אלא גם מאפשרת גמישות ניהולית לגבי בעלי שכר הגבוה יותר.

מטרות אלה מקובלות וראויות, ובלבד שהן מיושמות בתום לב
ומשיקולים ענייניים".


ועוד נאמר, בעמ' 334:

"דרישתו של המשיב להמשיך ולקבל שכר בכירים בלא לחתום על חוזה אישי כמוה בנסיון לאחוז בחבל משני קצותיו. מצד אחד להנות מן השכר המירבי המיועד לבעלי חוזים אישיים ומצד אחד להנות ממלוא הזכויות המעוגנות בהסכם הקיבוצי. דרישה זו לא רק שהיא עומדת בסתירה להוראות חוק יסודות התקציב אלא שהיא אינה מתיישבת עם ההסכם הקיבוצי מיום 3/3/99 ...".

26.
לענייננו – שעה שנקבע עובדתית כי המבקש ידע על הדרישה לחתימה על הסכם הבכירים, לפחות משנת 2000, אך לא חתם, הרי שטענתו כיום לתחולת הוראות חוקת העבודה, הינה טענה חסרת תום לב.

לאור הלכת פסק הדין מרחבים, על המבקש בנסיבות אלה חלות הוראות הסכם הבכירים, אף אם לא חתם עליו.
שעה שהובהר שהמבקש משתכר שכר בכירים, ולא לפי "דרוג דרגה", הרי שאחיזתו בהסכם המודל מהווה נסיון "לאחוז במקל משתי קצותיו", כפי שהוגדר בפסק הדין בעניין כפרי, ואין ליתן לכך יד.
מעבר לכך, משקבעתי עובדתית כי המבקש ידע על הדרישה לחתום על הסכם בכירים אך לא חתם, משכרו הופחת בפועל לשכר הנובע מהסכם הבכירים, הרי שההסכם שחל עליו למעשה, מכח התנהגות, הוא הסכם הבכירים, אף אם לא נחתם בפועל.
הסכם הבכירים קבע כי על העובדים מכח ההסכם לא יחולו הוראות חוקת העבודה.

27.
המסקנה העולה מהאמור לעיל, כי אין להחיל על פיטוריו של המבקש את הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות.

לאור קביעה זו, הרי שאין עוד צורך לדון בשאלת התנגדותה של הסתדרות המהנדסים לעריכת השימוע במועד שבו נערך, לשאלה מיהו הארגון היציג עפ"י חוקת העבודה ועוד.

28.
טענות בדבר פגמים בהחלטת מליאת המועצה

לטענת המבקש, בדיון שערכה מליאת המועצה בעניינו של המבקש ביום 18/8/04, נפלו פגמים היורדים לשורשו של ההליך והמאיינים את החלטת המועצה, התברר שהנוכחים לא קיבלו את כל החומר, לא קיבלו את דו"ח הביקורת של מבקר משרד הפנים, ראש המועצה סירב להשיב לשאלות שהופנו אליו.

מנגד טענה המשיבה כי ניתנה הזדמנות לכל הנוכחים להביע עמדתם, כי ראש המועצה ענה על השאלות שהופנו אליו ככל שמטרתן לא היתה ליצור פרובוקציה וכי רק בתום הדיון נערכה הצבעה.

פרוטוקול ישיבת המועצה מיום 18/8/04 צורף מוצג מב/15.

עיון בפרוטוקול מעלה כדלקמן:

מר רני שרעבי, שהעיד מטעם המבקש בפני
, הביע עמדתו, בפרוטוקול, על פני 3 עמודי פרוטוקול.

התנהל דו שיח בין ראש המועצה לבין מר אלי רדיע, במהלכו נשאל ראש המועצה האם שוחח עם המבקש על התלונות נגדו והאם היתה ביניהם חלופת מכתבים לעניין תפקודו. ראש המועצה השיב שאין לו מכתב בעניין ולשאלה האם דיבר עם המבקש ענה "אני בוחר שלא לענות לך" (עמ' 7) ולאחר מכן אמר "המכתב הזה הופנה לעובד. אם לעובד היו השגות או שאלות הוא היה יכול לשאול אותי. אני אומר לפרוטוקול שהוא לא שאל אותי" (עמ' 8).

בעמודים שלאחר מכן נשאל ראש המועצה ע"י מר רדיע שאלות בהתייחס למכתב ההזמנה לשימוע ששלח הוא למבקש. עיון בפרוטוקול מעלה כי ראש המועצה סירב להשיב כמעט על כל השאלות שהופנו אליו בעניין זה. במהלך הדברים הודיע כי "בתורו" יענה על כל השאלות, אך המשיך בסירובו לענות לשאלות שהופנו אליו.

בסיום הדברים, התייחס ראש המועצה למקצת מהטענות שהעלה מר רדיע בדבריו.
למרבית הטענות לא התייחס כלל.


מאידך, עיון בפרוטוקול מעלה כי התנהלה שיחה חופשית, ניתנה לכל אחד מהנוכחים ההזדמנות להביע עמדתו, ואכן מרבית הנוכחים הביעו עמדתם.


בסיום הישיבה התנהלה הצבעה בה הוחלט ברוב קולות על פיטורי המבקש.

29.
בעדותו בפני
העיד ראש המועצה:


"לשאלתך מתי נודע לי על הכשלים בתיפקוד גפני, אני משיב שנודע לי על כך כשהייתי ראש מועצה לאחר שלמדתי את הנושא, במהלך החודש או השבועיים שקדמו לשימוע. ריכוז המידע נעשה במהלך שמונת החודשים מאז מינויי"
(עמ' 8 ש' 22).


וכן:

"נכון שהפעם הראשונה שהעליתי את הדברים על הכתב היתה במכתב מ- 4/8/04, מב/7" (עמ' 27 ש' 4).


ראש המועצה אישר כי לא פנה למבקש בע"פ לעניין אולם הספורט, המתנ"ס ובריכת האיגום. עוד אישר כי בעבר ניסח טיוטת מכתב פיטורים אלא שלא שלחו.


בחקירה חוזרת הבהיר:

"שיטת העבודה שלי שונה, אני יודע לקיים פגישות עבודה דחופות עם כל מנהל מחלקה וכך עשיתי עם גפני כל חודש. במהלך הפגישות אמרתי לו דברים בע"פ. לא צריך לקיים פרוטוקול על כל פגישה כזאת. אני לא תופר תיקים" (עמ' 29 ש' 12).

30.
העובדה שראש המועצה לא ענה למרבית השאלות שנשאל, מעוררת ספק בשאלה האם ההליך התנהל כדין או שמא הצבעת חברי המועצה היתה בבחינת הבעת תמיכה ללא סייג בראש המועצה, ולא דוקא מסיבות ענייניות.

ב"כ המשיבה ניסתה להראות כי השאלות ששאל מר רדיע במהלך הדיון, היו קנטרניות ולא הצריכו תשובות אמיתיות.
אינני סבורה כי ניתן לאמר כך, ובודאי שלא לגבי כל השאלות שהועלו, אשר חלקן אכן מצדיקות מתן תשובה עניינית או בירור נוסף.

31.
בשלב זה יש לציין ולהדגיש, כי בראשית הדיון הודיע ב"כ המבקש כי מבקש הוא למחוק מהבקשה את כל הסעיפים העוסקים בסיבות לפיטורים - בשאלת תפקודו של המבקש, וכי מבקש הוא להותיר זאת לדיון בסעד העקרי.

הצדדים בחקירות הכבירו שאלות וחקירות, הן של המבקש, של ראש המועצה ושל מר שרעבי, לגבי שאלות הקשורות לתיפקודו של המבקש, לגדר סמכויותיו ולהחלטות שקיבל או שהיה עליו לקבל.

משנושא זה אינו חלק מהבקשה הזמנית, לא אתייחס אליו בהחלטתי ואף לא לעדויות שנשמעו בעניין זה ולהתייחסות הצדדים בסיכומים מטעמם.

אכבד בעניין זה את בקשתו המבקש, אשר הוא זה שקובע את גדר המחלוקת בתיק.
מכל מקום, לא הונחה בפני
התמונה המליאה בכל הנוגע לתפקודו המקצועי של המבקש במועצה, אלא תמונה חלקית בלבד.

32.
אי התיצבות לשימוע

מפרוטוקול הדיון עולה כי בתגובה למכתב ההזמנה לשימוע, מב/7, כתב המבקש מכתב, שצורף מב/8, בו הוא מתייחס לכל אחד מהסעיפים המצויינים במכתב ההזמנה לשימוע.

לדברי המבקש, מסר את המכתב לשלושה מבין חברי המועצה – רן שרעבי, אלי רדיע ויקותיאל תנעמי, וכי המסמך נמסר להם ביום השימוע (עמ' 6 ש' 22).

עוד העיד כי שוחח עם חלק מחברי המליאה לפני הישיבה – רדיע, שרעבי, חנינה, תנעמי, רוזנצווייג, סגל, וזאת בבתים של האנשים, ועם חלקם יותר מפעם אחת (עמ' 7) וכי בשיחות:

"ניסיתי להבהיר להם בעיקר את הרקע. אני לא חושב שהגענו לדבר על המישור המקצועי. לדעתי לא הייתי צריך להסביר לאף אחד את הרקע המקצועי כי אני חושב שהוא ברור לכולם"
(עמ' 7 ש' 7).

משנשאל
מדוע לא הציג את המכתב לראש המועצה השיב כי התכוון להופיע בישיבת המועצה ולהציג את עמדתו, אלא שלא עשה כן בהוראות ההסתדרות, וכן העיד:
"לא מסרתי את המכתב לאנשים
שמראש גיבשו את דעתם ללא קשר לעובדות. היה נראה לי מראש שיש רוב להחלטה לפטר אותי" (עמ' 8 ש' 7).

הובהר מחומר הראיות כי אי ההתייצבות לישיבת השימוע נבעה מהוראה מפורשת שקיבל המבקש מיו"ר הסתדרות המהנדסים.

המבקש העיד בחקירה נגדית:

"אם את אומרת שהתכוונתי מראש לא להגיע לשימוע אני אומר שזה לא נכון"
(עמ' 8 ש' 6).

לא הוכח כי אי ההתייצבות לשימוע נבעה מסיבה אחרת מאשר הנחיית הסתדרות הפקידים.

בעת שניתנה הנחיית ההסתדרות בעניין זה, סבר המבקש כי ההסכם החל עליו הוא הסכם המודל, המכפיף אותו להוראות חוקת העבודה.

המסקנה המתבקשת היא כי אי ההתייצבות לשימוע, על אף שזומן כדין, היתה פרי טעות בתום לב של המבקש.

העובדה שחלק מחברי המליאה ראו נייר עמדה בכתב שהכין המבקש קודם לישיבת השימוע, אין בה די.


על זכות השימוע כזכות יסודית בכל הליך מעין זה שבפני
יו עמד המבקש, ובמיוחד עת עסקינן ברשות מקומית שהיא גוף ציבורי, הכבירו בתי הדין לעבודה דברים.

שעה שעמדתו של המבקש לא נשמעה, בשל טעות שלו או של מאן דהוא אחר, ובמיוחד עת עסקינן בעובד שהועסק בתפקיד בכיר של מהנדס המועצה במשך 27 שנים, הרי שאני סבורה שיש מקום להורות על קיום שימוע נוסף בעניינו.


בקיום שימוע נוסף למבקש יהיה משום מענה גם על טענותיו האחרות, לפיהן חברי המועצה לא קיבלו את כל החומר הרלבנטי וכן כי הדיון נדחה על מנת לאפשר רוב לראש המועצה. משזו החלטתי, אין עוד צורך לדון לטענות אלה, בנכונותן ובמשמען לענין הליך הפיטורים.

33.
נפסק לא אחת כי ניתן לערוך לעובד שימוע מאוחר, ואין הכרח לבטל את הודעת הפיטורים.

ראו לענין זה עע 300085/98 פאדיה חדאד נ' עירית מעלות תרשיחא (לא פורסם), שם נאמר:

"...איננו מצהירים כי הליך הפיטורים נפגם אלא קובעים כי החטת הפיטורים תעמוד בעינה בשלב זה, אלא שהמערערת רשאית, כאמור, להשמיע את טענותיה בפני
"ועדת בירורים ופיטורים". בתום הליך השימוע ולאחר שתיתן דעתה לטענות המערערים, תיתן הועדה את החלטתה המנומקת ביחס לטענות המערערת כנגד פיטוריה, כאשר חזקה עליה שאם תשתכנע מטיעוני המערערת, תיתן החלטתה בהתאם".

(וראו גם עע 300146/98 פרנקשטיין נ' מועצה אזורית גליל תחתון, עע 1123/01 בי"ס תיכון עירוני נ' צויזנר פד"ע לו 438, ועוד)

34.
בנסיבות המקרה הנדון, סבורה אני כי כך יש לעשות, דהיינו – לא להורות על ביטול הפיטורים אך כן להורות על עריכת שימוע חוזר, בפני
מליאת המועצה, על כל פרטיו ודקדוקיו.

לפיכך, אני קובעת כי על המשיבה לערוך למבקש שימוע חוזר, לזמנו לצורך כך כדין, ולקבל החלטה בעניינו של המבקש, לאחר שיערך לו שימוע כדין
ויתאפשר לו להעלות מכלול טענותיו, ולאחר שראש המועצה יענה תשובות ענייניות לשאלות הענייניות המופנות אליו.

35.
משפיטוריו של המבקש אמורים להכנס לתוקף בסוף חודש נובמבר, ומפאת קוצר הזמן, אני מורה כדלקמן:

א.
תוקפו של מכתב הפיטורים שנמסר למבקש, יוארך עד ליום 15/12/04
ב.
מליאת המועצה תתכנס על מנת לדון בפיטוריו של המבקש, לא יאוחר מ- 7 ימים מהיום, לאחר שהמבקש יזומן לדיון מבעוד מועד.
ג.
החלטת מליאת המועצה, אחר ישיבת השימוע, תתקבל לא יאוחר מיום 15/12/04.

ד.
הודעה על כך תוגש לתיק בית הדין.

36.
בשלב זה ישא כל צד בהוצאותיו. נושא ההוצאות בגין בקשה זו יידון במסגרת ההליך העיקרי.


ניתנה היום י"ב בכסלו, תשס"ה (25 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים


יהלום הדס
, שופטת
תשובה חן-קלדנית.






בשא בית דין אזורי לעבודה 7034/04 יוסי גפני נ' מועצה מקומית גדרה, מדינת ישראל - משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 25/11/2004)