פסקי דין על סילוק שלמה אליהו | פסקי דין על פרקליטות מחוז ת"א - פלילי

70175/03 עפ     14/01/2004




עפ 70175/03 סילוק שלמה אליהו נ' פרקליטות מחוז ת"א - פלילי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
עפ 070175/03


בפני
:
כב' השופטת ס' רוטלוי
תאריך:
14/01/2004




בעניין:
סילוק שלמה אליהו



ע"י ב"כ עו"ד
גולן דוד

מערער

נ ג ד


פרקליטות מחוז ת"א - פלילי



ע"י ב"כ עו"ד
הדס שפיר

משיבה



פסק דין

ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש לתעבורה בתל אביב בת"ע (ת"א) 10468/02, שניתן ביום 23.1.03 ע"י כב' השופט ויטלסון.

1.
ביום 9.10.01 נהג המערער במכוניתו בעיר בני ברק והיה מעורב בתאונת דרכים בה נחבל הולך רגל, ילד כבן חמש שנים. המערער עזב את מקום התאונה, לא הגיש עזרה לנפגע, לא השאיר לו את פרטיו ולא מסר דיווח למשטרה.

בגין מעשיו אלה הורשע המערער על פי הודאתו בביצוע העבירות של: עזיבת מקום תאונה (עבירה לפי תקנה 144(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961), אי הגשת עזרה (עבירה לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה), אי מסירת פרטים (עבירה לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה), ואי דיווח למשטרה (עבירה לפי תקנה 144(א)(4) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה).

בגין עבירות אלה נגזרו על המערער העונשים הבאים: פסילה בפועל מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים, פסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים, תשלום קנס בסך 500 ₪ וכן ששה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור את העבירות בהן הורשע.

2.
ערעורו של המערער נסב על חומרת העונש שנגזר עליו - הן כנגד אורכה של תקופת השלילה בפועל, והן כנגד הטלת עונש מאסר על תנאי.

באשר לעונש של מאסר על תנאי מעלה המערער שתי טענות.
ראשית, הוא טוען, כי מאחר והעונש הוטל עליו שלא בנוכחותו, יש לראותו כבטל בשל חריגה מסמכות,זאת בהתאם לסעיף 129 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המחייב את נוכחות הנאשם בעת גזירת עונש מאסר, לרבות מאסר על תנאי.
שנית, טוען המערער, כי גם לגופו של עניין לא היה מקום להטיל עונש כה חמור, שכן עונש זה לא התבקש על ידי המשיבה וביהמ"ש לא ציין בגזר הדין מדוע בחר לסטות לחומרה מן העונש לו עתרה התביעה.

באשר לאורכה של תקופת הפסילה בפועל מציין ב"כ המערער מספר נסיבות, שיש בהן כדי להצדיק הקלה בעונשו של המערער, והן: הודיית המערער בעבירות שחסכה זמן שיפוטי יקר, העובדה שהמערער לא היה אחראי לקרות התאונה, שנגרמה בשל ריצת הילד לכביש שלא במעבר חציה, העובדה שהילד קם על רגליו לאחר התאונה לנגד עיני המערער וכן העדר קשר סיבתי בין עזיבת מקום התאונה על ידי המערער ואי הגשת העזרה ובין החבלה הקלה שנגרמה לילד. עוד מציין ב"כ המערער כי הלה הגיע לתחנת המשטרה שעות ספורות לאחר המקרה בכוונה לדווח על מעורבותו בתאונה, אך משלא נמצא במקום שוטר אותו הכיר העדיף לחזור ולדווח על התאונה למחרת.

בדיון הוסיף ב"כ המערער וציין את נסיבות התאונה, את גילו הצעיר של המערער בעת קרות התאונה ואת העובדה שעזב את המקום בשל בהלה שאחזה בו. כן הדגיש את נסיבותיו האישיות של המערער, שאביו נפטר לאחרונה והוא האח הבכור במשפחה בת 11 נפשות והיחיד בעל רשיון נהיגה.
המערער עצמו אמר בדיון כי התאונה התרחשה בעת שאביו היה חולה וכי לא פעל בשיקול דעת. המערער הביע צערו על האירוע ואמר כי לא יחזור על מעשים אלה שוב.

3.
לאור כל אלה טען ב"כ המערער כי העונש שהוטל על המערער הנו חמור יתר על המידה ועתר להשבת התיק לביהמ"ש קמא לצורך שמיעת טענות המערער בטרם ייגזר עליו עונש מאסר על תנאי, ולחלופין להצהיר על בטלותו של עונש המאסר על תנאי ולהפחית מאורך תקופת הפסילה שהוטלה עליו.

באותו דיון הציע ב"כ המערער הצעה ולפיה יסכים להותרת עונש המאסר על תנאי על כנו במידה והמשיבה תסכים לקיצור תקופת הפסילה בפועל אולם המשיבה סרבה להצעה זו.

4.
טענות המשיבה הן כדלקמן:
באשר להטלת המאסר המותנה שלא בנוכחות המערער טוענת ב"כ המשיבה, כי האיסור לגזור מאסר בהעדר נאשם, ע"פ סעיף 129 לחוק סדר הדין הפלילי, אליו מפנה ב"כ המערער, מתייחס רק לנאשם שאינו נוכח, ושחל עליו סעיף 128(1) לחוק, היינו, נאשם שהוזמן לתחילת משפטו, לא התייצב והודה בכתב בכל עובדות כתב האישום. האיסור אינו חל לטענתה, על המערער, שנכח בדיון הראשון, הורשע בנוכחותו, ובחר להיעדר מהדיון השני ולהסתפק בנוכחות סנגורו. משלא חל על המערער סעיף 128(1) לחוק, ומשהיה מיוצג ובחר שלא להופיע לדיון שנקבע לטיעונים לעונש יש לראות בכך הסכמה מכללא להסתפק בנוכחות הסנגור.
בנוסף, לו סבר המערער כי נוצר עיוות דין בכך שדינו נגזר בהיעדרו, היה עליו להגיש בקשה לביטול

פסק דין
בהתאם לסעיף 130(ח) לחוק, ובקשה כזו לא הוגשה על ידו.

עוד טענה ב"כ המשיבה כי לו תתקבל טענתו של המערער בעניין זה הרי שיימצא זוכה פעמיים מהיעדרו בדיון שכן מחמת העדרותו לא ניתן היה להפעיל שתי פסילות מותנות, שהוטלו עליו בגין הרשעות קודמות. לדבריה, מדובר כאן בשימוש בשיקולים טקטיים לעניין ההתייצבות או העדרות מן הדיון, כאשר המערער מנסה לסכל את עשיית הצדק בהסתמך על כללים פרוצדורליים שלא נועדו למטרה זו.
יש לציין, כי ב"כ המערער טען כי הפסילות הקודמות לא היו ניתנות להפעלה לאור הסעיפים בהם הורשע במקרה זה.

לעניין עונש הפסילה, שהוטל על המערער הפנתה ב"כ המשיבה לגליון ההרשעות הקודמות של המערער. למערער עבר מכביד, 15 הרשעות קודמות, ובהן כאלה המלמדות על זלזול בחוקי התעבורה ועל חוסר אחריות.
לדבריה, העבירה בה הורשע המערער הנה עבירה המעידה על זלזול ובריחה מאחריות, כדברי ביהמ"ש קמא, התנהגותו של המערער אכן מוכיחה כי "אינו ראוי לאחוז בהגה", ולאור זאת אין מקום להקל בעונשו.

5.
לענין המאסר המותנה - אני סבורה כי בענין זה שגה בית משפט קמא שעה שהטילו מבלי שנתבקש לכך על ידי התביעה ומבלי שנימק מדוע הוא רואה לנכון לעשות כן חרף עמדת התביעה, וזאת ללא קשר להצדקה להטיל במקרה זה מאסר מותנה. לפיכך, אינני רואה לנכון להיכנס לסוגייה הקשורה בטיעונו של המערער אם ניתן היה להטיל במקרה זה מאסר מותנה שלא בנוכחות הנאשם.
אני רואה לנכון לציין את בואו של המערער לבית המשפט בידים לא נקיות, שכן עיון בתיק בימ"ש קמא מצביע על כך שהנאשם בחר להופיע בביהמ"ש בדרך כלל יחד עם סנגורו, לא פחות מ- 5 פעמים ורק לישיבה של הטיעונים לעונש, שאף הוקדמה לפי בקשת הסנגור, הוא בחר שלא להופיע, אולי משיקולים טקטיים, והוא אף לא פנה לאחר מכן לבית המשפט בבקשה לביטול גזר הדין על יסוד עיוות הדין שנגרם לו, לדבריו, בעקבות פסק הדין שניתן בהעדרו .

6.
לענין הפסילה בפועל -
לא מצאתי פגם בשיקולי בית משפט קמא וזאת לאור הנסיבות החמורות של המקרה ולאור הרשעותיו הקודמות של המערער המלמדות על זלזול בחוק ובאנשים. הטעונים שהושמעו בערעור בגין רשלנות תורמת כביכול של הילד הנפגע או רצונו של המערער להודיע למשטרה בערב, רצון שנבלם מחמת העדרותו של שוטר מסויים שרק אצלו היה מוכן להגיש את ההודעה, הם טיעונים עובדתיים, שכלל לא הוכחו ואין מקומם בערעור. יתרה מזו, הטיעונים לגבי מידת האשם של הילד הנפגע עומדים בסתירה להודאתו המלאה של המערער בעובדות ובעבירות הנובעות מהן. זאת ועוד, הטיעון של המערער כי ראה את הילד הנפגע הולך לדרכו איננו מהווה צידוק לאי מסירת פרטים, שהיא אחת מהעבירות שבהן הורשע המערער.

על כל אחת מן העבירות שבהן הורשע המערער מחויבת פסילת מינימום בת 3 חודשים מכוח סעיף 38(1) לפקודת התעבורה, ולפיכך, פסילה בפועל בסך 12 חודשים הינה עונש קל, יחסית, לנוכח חומרת העבירות. קולת העונש בולטת גם לנוכח הרשעותיו הקודמות של המערער, שהנו נהג צעיר, בעל רשיון נהיגה מ 1999 ואשר הספיק לצבור מאז קבלת רשיון הנהיגה עבירות מרובות המצביעות על זלזול בחוקי הבטיחות והתעבורה ועל זלזול בחוק. העבירות כוללות נהיגה של נהג חדש ללא מלווה, אי ציות לשוטר במדים, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא חגורת בטיחות, נהיגה בדרך עירונית מעל המהירות המותרת, נהיגה שלא בכיוון החץ, אי מתן זכות קדימה במעבר חציה, אי ציות לתמרור עצור, וכן עבירות "טכניות" נוספות. הכמות המרובה של ההרשעות בזמן כה קצר אכן מצביעה על נהג, שלא ראוי שיהיה בידו רשיון נהיגה ויסכן את הציבור. אם הייתה התביעה מגישה ערעור נגדי על קולת העונש, כי אז היה מקום להחמיר בנושא הפסילה בפועל.

בית המשפט העליון אמר לא אחת כי יש מקום להחמיר בעונשם של נהגים המתייחסים ברשלנות ובאי איכפתיות כלפי חיי אדם וכי "במציאות המצערת שלנו יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים על אלה הפוגעים בבטיחות התנועה בדרכים" (רע"פ 2621/91 ארביב נ' מ"י פ"ד מה(2) 580; רע"פ 4484/92 רפאל נ' מ"י פ"ד מו(5) 176).


העונש, שהוטל עליו על ידי בית משפט קמא בהתחשב בכל נסיבות לחומרא ולקולא, הינו קל ואיננו צריך לשקף רף ענישה ראוי בנסיבות דומות.

7.
אשר על כן, אני מקבלת את הערעור בכל הנוגע להטלת המאסר המותנה המבוטל בזאת. כל יתר פרטי גזר הדין יעמדו בתוקפם ועל המערער להפקיד את רשיון הנהיגה שלו מחר 15.1.04, עד השעה 12:00 במזכירות ביהמ"ש.


ניתן והודע היום, כ' בטבת התשס"ד, 14 בינואר 2004, במעמד הצדדים והמערער.

רוטלוי סביונה, שופטת







עפ בית משפט מחוזי 70175/03 סילוק שלמה אליהו נ' פרקליטות מחוז ת"א - פלילי (פורסם ב-ֽ 14/01/2004)