פסקי דין על אילן פרטוש | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3242/99 בל     25/06/2003




בל 3242/99 אילן פרטוש נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 003242/99
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
25/06/03

כב' השופטת נאוה וימן

בפני
:

ונציגי הציבור: כרמלה גרודסקי וחיים שובל
אילן פרטוש
התובע
יונה סירוטה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
יפעת קונה

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התובע, קבלן עצמאי העוסק בהובלות עבור חברת "תנובה", נפגע ביום 30.10.98 בתאונת עבודה, בעת שעסק בפריקת ארגזים ממשאית, נפל מהמשאית ונחבל בחלקי גוף שונים (להלן-"התאונה").

הנתבע הכיר בתאונה, שגרמה לחבלה במרפקו השמאלית של התובע, כ"תאונת עבודה", ושילם לו דמי פגיעה לתקופת אי כושר שנגרמה בעקבות השבר במרפק (עד 24.12.98).

בתביעה שלפנינו מבקש התובע כי בית הדין יצהיר כי בתאונה האמורה הוא נחבל גם בגבו, וכי נגרמה לו פריצת דיסק עקב התאונה, ויחייב את הנתבע לשלם לו דמי פגיעה עבור תקופת אי כושר שנגרמה לו עקב הפגיעה בגב ובעמוד השדרה (מ- 21.2.99 עד
8.4.99).

הנתבע דחה את התביעה, בגין החבלה בגב, בטענה שאין קשר סיבתי בין הנזק ממנו סובל התובע בגבו לבין התאונה.
יחד עם זאת, במכתב הדחיה הודיעה פקידת התביעות לתובע כי הוועדה הרפואית אשר תדון בקביעת דרגת הנכות שנותרה לו עקב התאונה, תהא רשאית לדון גם בקשר הסיבתי בין הפגיעה בגב לבין התאונה.

2. אלה עובדות הרקע לתביעה:
(1) גירסת התובע, לגבי נסיבות התאונה, נתמכה בעדות מר אטיאס, סגן מנהל חצר ושינוע ב"תנובה", ואינה שנויה במחלוקת, כפי שתיאר התובע בתצהירו:
"הייתי צריך לפרוק ארגזים ריקים מהמשאית.

פתחתי את ארגז המשאית ועליתי על הארגז ונעמדתי קרוב לשפת הארגז,
כשגבי לכיוון הפתח ופני לכיוון הקבינה.
התחלתי למשוך במוט משטח עם ארגזים ריקים.
לפתע, המוט ניתק, ואני נפלתי אחורנית מהמשאית, מגובה של 1.5 מטר.

על מנת לנסות לבלום את הנפילה, הושטתי את שתי הידיים אחורנית.
כמובן, שלא הצלחתי לבלום, ובעת הנפילה נחבלתי..."

(2) כאמור, אין מחלוקת שהתאונה ארעה, כפי שתיאר התובע, וכי הוא נחבל ביד ונגרם לו
שבר במרפק.
אשר לחבלות נוספות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, במיוחד טענתו בדבר חבלה בגב -
קיימת מחלוקת בין הצדדים, כפי שיובהר להלן.
נציין כאן רק זאת, שבבית החולים, שם טופל התובע שעות ספורות לאחר התאונה, אין
זכר לפגיעה בגב. יתר על כן, על פי הדברים שמסר התובע שם - לא נגרמו לו חבלות, מלבד
החבלה ביד שמאל, כפי שנרשם באנמנזה, בגיליון חדר המיון:
"לדבריו היום נפל בזמן עבודתו ונחבל ביד שמאל.
שולל חבלות אחרות".

(3) התובע הגיש לנתבע שתי תביעות, בגין התאונה האמורה:
בתביעה הראשונה, שהגיש לנתבע ביום 3.1.99 (מוצג נ/2 - להלן: "התביעה הראשונה") - במקום המיועד לציון "האיבר שנפגע" רשם התובע - "מרפק שמאל" ובתאור "מהות החבלה" הוא רשם "שבר" - משמע שנגרם לו שבר במרפק.
בתביעה השנייה, שהגיש לנתבע ביום 29.4.99, היינו כ- 4 חודשים לאחר התביעה הראשונה (ראה טופס התביעה, מוצג נ/3 - להלן: "התביעה השנייה") - הוא ציין את האיבר שנפגע - "מרפק וגב", ובתאור "מהות החבלה" הוא רשם:
"פריצת דיסק 4l - 5l ושבר במרפק שמאל".
(4) הנתבע אישר את התביעה הראשונה, הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה" שגרמה לשבר
במרפק, ושילם לתובע דמי פגיעה לתקופת אי כושר שנגרמה לו עקב הפגיעה במרפק
(מ- 30.10.98 עד 24.12.98).

(5) את התביעה השנייה, לתשלום דמי פגיעה נוספים, בגין הפגיעה בגב (פריצת דיסק), דחה
הנתבע, בטענה שאין קשר סיבתי בין המחלה ממנה סובל התובע בגב ובעמוד השדרה לבין
התאונה.
יחד עם זאת, הסכים הנתבע, כאמור, כי שאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בגב לבין
התאונה - תבדק על ידי הועדה הרפואית, בבואה לקבוע את שיעור הנכות שנותרה לתובע
כתוצאה מהתאונה, כפי שציינה פקידת התביעות במכתב הדחייה מיום 18.10.99:
"כידוע לך, תביעתך אושרה עד לתאריך 24.12.98 בגין חבלה במרפק.

הננו דוחים את התעודות הרפואיות בתקופה מיום 21.2.99 עד 8.4.99
מאחר והנו מסתייגים מן האבחנה הרפואית של כאבי גב, אשר לא הוכח
קשר סיבתי בינה לבין התאונה הנדונה.

הנך רשאי להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, והועדה הרפואית
בפני
ה תופיע, רשאית לדון בקשר הסיבתי בין האבחנה ממנה הננו
מסתייגים לבין הפגיעה מיום 30.10.98".

(6) משהוכרה התאונה כ"תאונת עבודה" - הגיש התובע ביום 6.5.99 טופס "בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה" (מוצג נ/1 - להלן - "טופס התביעה לגמלת נכות").

בטופס התביעה לגמלת נכות ציין התובע, בתאור "הפרטים על הפגיעה":
"נפלתי מהמשאית מגובה של 1/21. נפגעתי במרפק, ראש וגב".

התובע התייחס, אפוא, בטופס התביעה לגמלת נכות גם לחבלה בגב, וגם בתאור התלונות,
ההגבלות והכאבים, הוא ציין את הפגיעה בגב (בסעיף 23 לטופס):
"איני יכול ליישר את היד השמאלית.
כאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל. הגבלות בכיפוף".

התובע פעל, אפוא, כפי שהציעה פקידת התביעות במכתב הדחיה, משהגיש תביעה לקביעת
דרגת נכות מעבודה בגין התאונה שהוכרה, בהתייחס הן לפגיעה במרפק (שאושרה) והן
לפגיעה בגב (שנדחתה).

(7) ביום 16.12.99 הגיש התובע את התביעה שלפנינו, שבה הוא מבקש להכיר בחבלה בגב כתוצאה של התאונה, לקבוע כי נגרמה לו פריצת דיסק עקב התאונה ולחייב את הנתבע לשלם לו דמי פגיעה לתקופת האי כושר הנובעת מהחבלה בגב.
לכתב התביעה צורפו "תעודות רפואיות נוספות לנפגע בעבודה", המתייחסות לפגיעה בגב, לתקופת אי כושר מיום 21.2.99 עד 8.4.01.
יצוין כי, התעודה הראשונה לנפגע בעבודה, אשר אושרה על ידי הנתבע - לא צורפה לכתבי הטענות ולא הוגשה במהלך הדיון כראיה, הגם שמתוך כרטיסיו הרפואיים של התובע, מצאנו כי התעודה הראשונה לנפגע בעבודה, התייחסה לפגיעה במרפק בלבד.

בכתב התביעה - לא ציין התובע את העובדה שהנתבע הכיר בתאונה כתאונת עבודה, אישר את הפגיעה במרפק, כתוצאה של התאונה ושילם לו דמי פגיעה עבור תקופת האי כושר שנגרמה עקב השבר במרפק.

אין גם זכר בכתב התביעה, לעובדה שהתובע כבר הגיש תביעה לגמלת נכות בגין התאונה האמורה, וכלל את החבלה בגב, במסגרת אותה תביעה לנכות מעבודה.

(8) ביום 16.12.99, סמוך להופעתו בפני
הוועדה הרפואית, מסר התובע לוועדה מכתב, שבו ביקש כי הוועדה לא תדון בפגיעה בגב, כפי שפירט במכתבו (מוצג נ/4):
"הגשתי תביעה לבית הדין לעבודה בקשר לפריצת הדיסק, כך שאין
מקום שהוועדה תדון בעניין זה.
לכן, אני טוען לעניין הפגיעה במרפק השמאלי בלבד.
כתוצאה מהתאונה יש לי כאבים במרפק וכן הגבלות בתנועות.
לעיתים, יש "קנק" והמרפק נתפס עם כאב חזק מאד.
כמו כן, יש לי הגבלה ביישור. אינני יכול ליישר את המרפק".

עולה, אפוא, על פי הצהרת התובע, כי הגם שבתצהירו הוא ציין כי נחבל בחלקי גוף שונים
(ידיים, גב, רגל שמאל וראש), הוא טוען למעשה, לשתי פגיעות בלבד: במרפק שמאל
ובגב.
להזכירך, שבטופס התביעה לגמלת נכות, ציין התובע גם את הפגיעה בגב והתלונן על
"כאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל", אך כאמור, בהגיעו לוועדה הרפואית, הוא ביקש כי
הוועדה תדון בפגיעה במרפק בלבד, משציין רק אז (בדצמבר 1999) כי הגיש תביעה לבית
הדין לגבי הפגיעה בגב, ועל כן ביקש שהוועדה לא תדון בקביעת נכותו בגין הפגיעה בגב.

(9) דו"ח הוועדה הרפואית לא הוצג בפני
בית הדין, ואף אחד מהצדדים לא ציין האם הוועדה התייחסה גם לפגיעה בגב, אם לאו, מה היתה החלטת הוועדה הרפואית, ומה שיעור הנכות שקבעה הוועדה לתובע, בגין התאונה.

3. דיון והכרעה:

ב"כ הנתבע ציינה בסיכומיה, בין השאר, בהסתמך על פסיקת בית הדין הארצי, כי משפנה
התובע אל הוועדה הרפואית, בהגשת תביעה לגמלת נכות מעבודה בגין התאונה שהוכרה, בכך הוא "בחר את הדרך המשפטית בה ביקש ללכת, והיא דרך הוועדה הרפואית" - ואין הוא רשאי עוד לחזור ל"מסלול" הדיון בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין החבלה בגב, ככל שהיא נקבעת על ידי פקיד התביעות, ועל ידי בית הדין בתובענה נגד החלטת פקיד התביעות.

ב"כ התובע השיבה בכתב לסיכומי הנתבע, והיא מבקשת לא לדון בטענה האמורה של הנתבע, משיש בה, לדבריה, בבחינת שינוי חזית.

4. תגובת ב"כ התובע לטענת הנתבע - אינה מקובלת עלינו. הדיון בסוגיית הדרך הנכונה
לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בגב לבית התאונה - אינו בבחינת שינוי חזית.
הגם שהטענה לא הועלתה בכתב ההגנה היא הועלתה בפתח הדיון הראשון, משהתייחסו
אליה באי כח שני הצדדים (עמ' 2 לפרוטוקול הישיבה מיום 4.3.2001) ובכך הפכה הסוגיה
לחלק אינטגרלי מהדיון - סוגיה המצריכה פתרון.

5. לגופו של עניין - מקובלת עלינו טענת הנתבע, כפי שנפרט להלן:

בנסיבות המקרה, משאין מחלוקת כי ביום 30.10.98, תוך כדי ועקב עבודתו, התובע נפל מהמשאית, מגובה מטר וחצי, כפי שתאר בתצהירו, וכתוצאה מכך נגרם לו שבר במרפק, ומשהוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", משמע שפקיד התביעות הכיר בקיומם של שני היסודות המרכיבים "תאונת עבודה": "אירוע תאונתי" ו"חבלה" , ומשהגיש התובע תביעה לגימלת נכות מעבודה, בגין התאונה האמורה - כי אז, הדרך הנכונה לדון בכל תביעה בגין פגיעה או "חבלה" נוספת, הקשורה, לטענת התובע, לאותה תאונה - היא במסגרת הועדות הרפואיות.

ממה נפשך? - אם החבלה בגב נגרמה, אליבא דהתובע, כתוצאה מהתאונה, וכבר במועד הגשת התביעה השנייה (29.4.99) התובע ביקש להכיר בפריצת הדיסק כתוצאה של התאונה, כי אז היה עליו להמתין עם הגשת התביעה לגימלת נכות בגין התאונה האמורה, עד לסיום בירור התביעה על ידי פקיד התביעות - ורק לאחר מכן, בתום תקופת האי כושר כושר - להגיש את התביעה לגימלת נכות.
להזכירך, שהתובע העיד כי כבר בינואר 1999 הוא סבל מכאבי גב עזים, ואם כך - הרי שכבר בתביעה הראשונה (שהוגשה ב- 3.1.99) היה צריך לכלול את הפגיעה בגב.

ואם הופיעה הפגיעה הגופנית בגב רק סמוך להגשת התביעה לגימלת נכות - כי אז הדרך הנכונה היתה להביא בפני
הועדה הרפואית את שתי הפגיעות ולאפשר לועדה לקיים בדיקה ודיון הן לגבי הפגיעה במרפק והן לגבי הפגיעה בגב.

יתר על כן, אף אם הפגיעה בגב היתה מופיעה לאחר שהועדה הרפואית סיימה את הדיון
בקביעת דרגת הנכות (עקב החבלה במרפק) - גם אז היה על התובע להשאר "במסלול"
הועדות הרפואיות, ולפעול בדרך של בקשה לחידוש דיון בקביעת דרגת הנכות, שזו הדרך
החוקית היחידה, במקרה שנתגלתה פגימה חדשה, כפי שמתווה הדרך בתקנה 36 לתקנות
הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956.

ההלכה בעניין זה ברורה, כפי שנקבעה בדב"ע נב/ 27-0 יצחק זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח
לאומי, פד"ע כ"ה 49, ובמקרה אחר, שם העובדות דומות למקרה שבפני
נו, בדב"ע
נב/ 88-0 קופטי כמאל נ' המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ"ט 169:
"בדב"ע נב/ 27-0 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי
... נדון מקרה,
בו נפגע המבוטח בתאונת דרכים, שאירעה בדרך לעבודה, כאשר סמוך
לה סבל המבוטח מכאבים בכתף. על כך הגיש המבוטח תביעה למוסד,
והעניין הוכר כתאונת עבודה.

לאחר הגשת התביעה למוסד ו-12 ימים לאחר תאונת הדרכים, לקה
המבוטח באירוע מוחי. המבוטח הגיש תביעה שנייה למוסד, בה ביקש
לקשור את הופעת האירוע המוחי לתאונת הדרכים. פקיד התביעות דחה
את התביעה השניה.

המבוטח טען לפני ועדה רפואית לגבי הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים
לבין הופעת האירוע המוחי, אך טענתו נדחתה.

לאחר מכן פנה לבית הדין וביקש הכרעה לגבי אותו קשר סיבתי. נקבע, כי בנסיבות הללו בית הדין אינו מוסמך להכריע בקשר הסיבתי. בית הדין (בע'מ 52) אמר:

"הטעם הוא, שאין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים
משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה ילך.
אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה
בה ילך, היה עליו לחזור בו מהדרך האחת - פניה לבית-הדין, שעה
שהמסלול האחר, הוועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו...

אף בענייננו קיימת דרך אחת להכריע בשאלה, האם קיים קשר סיבתי בין
כאבי הגב שהופיעו כעבור שלושה חדשים לאחר הנפילה ביום 31.12.1986
לבין הנפילה.
הדרך היא, הכרעה על ידי ועדה רפואית, בהתאם לסעיף 61 לחוק.

על כן, נסתפק בהצהרה של בית הדין האזורי, כי נפילתו של המערער ביום
31.12.1986, בה נפגע המרפק שלו, היתה תאונת עבודה. טענת המערער
לגבי הקשר הסיבתי בין אותה תאונה לבין הופעת כאבי הגב כעבור
שלושה חדשים תוכרע בוועדה הרפואית".

הוא הדין בענייננו.
לא נעלם מעינינו כי סמוך לפני הדיון בועדה הרפואית, התובע הגיש לועדה מכתב
(מוצג נ/4) שבו ציין כי "הגשתי תביעה לבית הדין לעבודה בקשר לפריצת הדיסק, כך שאין
מקום שהועדה תדון בעניין זה. לכן אני טוען לעניין הפגיעה במרפק השמאלי בלבד".

אלא, שבכך בחר הנתבע בדרך לא דרך, משביקש להמשיך לפעול, במקביל, בשני
המסלולים.
כאמור, כפי שנפסק בעניין זכי מזרחי: "אין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים
שונים ועליו לבחור את הדרך בה ילך", וכך גם בעניין קופטי כמאל, הדומה לענייננו:
"קיימת דרך אחת להכריע בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין כאבי הגב
שהופיעו כעבור שלושה חודשים לאחר הנפילה... לבין הנפילה.
הדרך היא הכרעה על ידי ועדה רפואית, בהתאם לסעיף 61 לחוק".

להזכירך, שבמכתב הדחייה (בגין התביעה השנייה, המתייחסת לגב), ציינה פקידת התביעות במפורש, כי למרות שדחתה את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין האבחנה של כאבי גב - רשאי התובע להגיש תביעה לגימלת נכות, משהדגישה כי "הועדה הרפואית בפני
ה תופיע רשאית לדון בקשר הסיבתי בין האבחנה ממנה הננו מסתייגים לבין הפגיעה מיום 30.10.98.

אין, אפוא, כל בסיס לטענת ב"כ התובע (בעמ' 2) כי "כשבאים לועדה, הועדה אומרת
שביטוח לאומי לא הכיר בפגימה, לכן הם מסרבים לדון בה בכלל" - שהרי פקידת
התביעות הצהירה, ובכך התחייב המוסד, כי הועדה תהא רשאית ומוסמכת לדון גם
בקשר לפגיעה בגב, וזו, על פי הפסיקה, היתה הדרך הנכונה היחידה להכריע בשאלת
הקשר הסיבתי בין כאבי הגב שהופיעו מספר חודשים לאחר התאונה, לבין התאונה,
ובקביעת הנכות שנותרה לתובע בגין הפגיעה בגבו, ככל שהיא קשורה לתאונה ונובעת
ממנה.
יש לזכור, כי התובע גורס שכאבי הגב החלו אמנם סמוך לתאונה, אך הם היו חלשים
וחסרי חשיבות בעיניו, ורק מספר חודשים לאחר התאונה, אחרי שהכאבים במרפק חלפו,
רק אז "הכאב בגב היה רציני" (ראה עדות התובע, בעמ' 3).

6. הנה כי כן, משהכיר הנתבע בתאונה מיום 30.10.98 כ"תאונת עבודה" ולאחר שהתובע הגיש ביום 6.5.99 תביעה לגימלת נכות מעבודה, בגין התאונה האמורה - אין עוד מקום לדון בתביעתו, לגבי הפגיעה בגב, במסגרת של תובענה כנגד החלטת פקידת התביעות.

להזכירך, שכבר בטופס התביעה לגימלת נכות - התובע ציין את שתי הפגיעות, משרשם כי
"נפגעתי במרפק, ראש וגב", ובתאור התלונות, הוא פירט:
"איני יכול ליישר את היד השמאלית.
כאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל. הגבלות בכיפוף"

משכך, ברי כי הועדה הרפואית - היא שהיתה אמורה לדון בתוצאות התאונה, הן מבחינת הפגיעה במרפק והן מבחינת הפגיעה בגב, לרבות שאלת הקשר הסיבתי בין ארוע התאונה לבין הנזק בעמוד השדרה, אשר לדברי התובע החמיר וגרם לו סבל, רק לאחר שהחלים מהפציעה במרפק.

7. משהגענו למסקנה כי אין מקום לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בגבו של התובע לבין התאונה - במסגרת תובענה כנגד החלטת פקידת התביעות - כי אז נשמט הבסיס המשפטי לתביעה - ועל כן דינה להדחות.
יחד עם זאת, בהתחשב, מחד גיסא, בכך שהתובע פנה אל הועדה הרפואית וביקש שלא לדון בפגיעה בגב (למרות שכלל אותה בטופס התביעה לגמלת נכות כאחת הפגיעות שנגרמו לו בתאונה), ובפועל, הוועדה לא דנה בפגיעה בגב, ומאידך גיסא בכך שהועדה הרפואית, ומזכיר הועדה לא העמידו את התובע על משמעות "הוויתור" שלא לקיים את הדיון בקשר לנזק בגב, בעוד פקידת התביעות לא ראתה עצמה מנועה מלדון בפגיעה בגב, ולא העמידה את הדברים על מכונם, כי הדרך היחידה לבירור שאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בגב לבין התאונה היא במסלול הועדות הרפואיות - יש לצפות שהצדדים ימצאו את הדרך לתקן את הטעות ולהעמיד את התובע בפני
ועדה רפואית, אשר תשלים את קביעת דרגת נכותו, בגין התאונה האמורה, בהתחשב גם בתלונותיו לגבי הנזק בגב ובעמוד השדרה (כפי שהדגישה פקידת התביעות גם במכתב הדחייה).

8. למעלה מהצריך, נוסיף מספר הערות, בהתייחס לעדויות ולחומר הראיות שהובא בפני
נו,
בקשר לטענת התובע כי בעת התאונה הוא נחבל גם בגבו:
ראשית, התאונה ארעה בשעה 07.00 בבוקר, או בסמוך לכך, והתובע, כפי שציין בתצהירו,
המשיך לעבוד עד שעות אחר הצהריים.
שנית, משפנה לבית חולים, אחר הצהריים, הוא לא התלונן על כאבי גב - ולא טען, בשום
מקום, כי נחבל גם בגבו.
יתר על כן, בגליון חדר המיון, נרשם במפורש, כי הוא שולל חבלות אחרות, מלבד השבר
במרפק, כפי שנרשמה האנמנזה:
"לדבריו, היום נפל בזמן עבודתו ונחבל ביד שמאל - שולל חבלות אחרות".

שלישית, עולה מעדות התובע, בתצהירו ובחקירתו הנגדית, כי סמוך לתאונה הוא סבל
מכאבים ביד ובמרפק, ולא התלונן על כאבי גב.
להזכירך, שבטופס התביעה הראשון שהגיש לנתבע, ביום 3.1.99 - אין זכר לחבלה בגב,
ואין טענה בדבר כאבי גב וגם התעודה הראשונה לנפגע בעבודה - אינה מתייחסת כלל
לבעיה כלשהי בגב.
רביעית, אין מחלוקת, כפי שטוען גם התובע, כי בתקופה הראשונה שלאחר התאונה הוא
סבל בעיקר מכאבים ביד ובמרפק, וכי למרות שהיו לו גם כאבים בגב וברגל - הם לא
הטרידו אותו והוא לא ייחס להם חשיבות.
רק כעבור מספר חודשים, בסביבות מרץ 1999, החל התובע לסבול מכאבי גב עזים, הופנה
לבדיקת c.t ואובחן אצלו בקע דיסקלי.

בהתחשב בעובדות שצויינו לעיל - אין בידנו לקבוע מימצא כי התובע אכן נחבל בגבו
כתוצאה מהתאונה. יחד עם זאת, משאין מחלוקת כי התובע נפל מהמשאית, מגובה
של 1/21 מטר, ונחבל, בתאונה שהוכרה על ידי הנתבע כ"תאונת עבודה" - אין לשלול את
האפשרות שנגרם לו גם נזק בעמוד השדרה ובגב, אף אם הכאבים החזקים הופיעו כעבור
מספר חודשים.

אלא, שבקביעת הנזק, ובשאלת הקשר הסיבתי, כאמור לעיל - אין מקום לדון במסגרת
תביעה זו - אלא במסגרת הועדות הרפואיות.

9. התוצאה היא - שהתביעה נדחית.

10. אין צו להוצאות.
ניתן היום, , בהעדר הצדדים.
כרמלה גרודסקי
נציגת ציבור

חיים שובל
נציג ציבור

נאוה וימן

ש ו פ ט ת
003242/99בל 710 נעמי









בל בית דין אזורי לעבודה 3242/99 אילן פרטוש נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 25/06/2003)