פסקי דין על אביתר זכאי | פסקי דין על בורסון השקעות | פסקי דין על יעסור | פסקי דין על חברת זלמן סטמבלר ואח' |

456/05 עע     03/07/2006




עע 456/05 אביתר זכאי נ' בורסון השקעות בע"מ, יעסור בע"מ, חברת זלמן סטמבלר בע"מ ואח'




בעניין:


בית הדין הארצי לעבודה




עע 000456/05




אביתר זכאי

המערער



1 . בורסון השקעות בע"מ

2 . יעסור בע"מ
3 . חברת זלמן סטמבלר בע"מ
4 . מרדכי מנדלסון
5 . זלמן סטמבלר




המשיבים


בפני
: השופט עמירם רבינוביץ
, השופט שמואל צור
, השופטת ורדה וירט-ליבנה
,


נציג עובדים מר יוסף קרא,
נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה

בשם המערער -
ע"ד יורם צח
בשם המשיבים -
עו"ד יצחק קירה ועו"ד אוהד ריצ'מונד


פסק דין

השופט שמואל צור

הנפשות הפועלות

1.
המערער הוא יועץ השקעות בכיר, בעל ניסיון ומוניטין בתחום

השקעות בשוק ההון. משך שנים רבות הועסק המערער במקצועו בבנק המזרחי ותפקידו האחרון בבנק היה מנהל "עמדה", החברה לניהול קרנות נאמנות של הבנק.

2.
המשיבה מס' 1 (להלן – בורסון) הינה חברה שנוסדה בשנת 1992 ועסקה בזמן הרלבנטי לעניינו, בניהול תיקי השקעות בשוק ההון עבור לקוחותיה. בורסון הפסיקה את פעילותה בחודש ספטמבר 1995. בעלי מניותיה של בורסון הינם המשיבים 2 – 4. המשיב מס' 4 (להלן – מר מנדלסון) היה מנכ"ל בורסון מאז היווסדה ועד ספטמבר 1994 ולאחר מועד זה היה חבר הדירקטוריון שלה. המשיב מס' 5 (להלן – מר סטמבלר) הינו בעל מניות יחיד של המשיבה מס' 3 (חברת זלמן סטמבלר בע"מ), הוא כיהן בזמן הרלבנטי כמנכ"ל המשיבה מס' 2 (להלן – יעסור) וכמ"מ יו"ר הדירקטוריון שלה וכן כיהן כדירקטור בבורסון מיום 31.8.94 ואילך.

הרקע העובדתי
3.
בשנת 1994 חל משבר בשוק ההון בישראל שהביא לנפילה בערך המניות שנסחרו בבורסה בישראל. כתוצאה ממשבר זה נקלעה בורסון לקשיים ובעלי המניות שלה שקלו להפסיק את פעילותה או למוכרה.

4.
מר סטמבלר הכיר את המערער בתפקידו בבנק המזרחי והתגבשה הצעה לפיה יתמנה המערער כמנכ"ל של בורסון. מהלך זה נועד לחלץ את בורסון מן המשבר אליו נקלעה ולהמשיך את פעילותה העסקית, תוך ציפיה להרחבת היקפי הפעילות עם התאוששות שוק ההון (סעיף 3.7 לתצהירו של מר סטמבלר). בין הצדדים גובשה תכנית עסקית לפיה, יחד עם מינויו של המערער כמנכ"ל בורסון, תרכוש יעסור 34% ממניותיה של בורסון בהשקעה של כ-1.5 מליון ש"ח, המשיבים 2 – 4 יעמידו לבורסון הלוואת בעלים של 140,000 ש"ח ולאחר שלוש שנות שרות כמנכ"ל יוקצו למערער 22% ממניות בורסון.

5.
תכנית זו משתקפת בשורה של הסכמים שנחתמו בין הצדדים הנוגעים לדבר והם:

(1)
הסכם מיום 1.5.94 בין יעסור לבין בורסון ובין חברת זלמן סטמבלר בע"מ ומר מנדלסון בדבר הקצאת 34% ממניות בורסון ליעסור תמורת 1.5 מליון ש"ח (נספח ח' לתצהירו של מר סטמבלר).

(2)
הסכם
מיום 30.6.94 בין בורסון לבין המערער בעניין מינויו של המערער כמנכ"ל בורסון (נספח ה' לתצהיר מר סטמבלר; (להלן – הסכם ההעסקה). הסכם זה קובע את תנאי העסקתו של המערער וכן את זכאותו ל-22% ממניות בורסון לאחר שלוש שנות עבודה.

(3)
הסכם מיום 30.6.94 בין יעסור, בורסון, חברת זלמן סטמבלר בע"מ ומר מנדלסון מצד אחד לבין המערער מצד שני המאשר – בכפוף לשינויים קלים – את הסכם 1.5.94 (סעיף קטן (1) לעיל) ומסדיר הענקת הלוואת בעלים לבורסון בסך 140,000 ש"ח (נספח ו' לתצהירו של מר סטמבלר (להלן – הסכם הלוואת בעלים).

(4)
הסכם מיום 30.6.94 בין יעסור, בורסון, חברת זלמן סטמבלר בע"מ ומר מנדלסון מצד אחד לבין המערער מצד שני בו מאשרים הצדדים כי טרם הוצגו למערער הנספחים של הסכם ההעסקה והקצאת המניות למערער ובו מסכימים הצדדים לחתום על הסכם ההעסקה בלא לראות את הנספחים ומתאפשר למערער לבטל את הסכם ההעסקה אם תימצא בנספחים הוראה העומדת בניגוד לתנאים שהוסכמו בין הצדדים (נספח ד' לתצהיר מר סטמבלר; להלן – הסכם הנספחים).


יושם אל לב כי שלושה מבין ארבעת ההסכמים הללו נושאים אותו תאריך, כך שיש לראותם כמשקפים מהלך עסקי אחד וכולל בין הצדדים.

6.
ביום 15.8.93 מכרה קונקורד הולדינגס לימיטד, חברה הרשומה באיי הבתולה (להלן – קונקורד) לבורסון, חבילה של 400,000 מניות של יעסור למטרת השקעה שוטפת (ספקולציה). תמורת חבילת המניות התחייבה בורסון לשלם לקונקורד סכום של 3,160,000 דולר. מתוך סכום זה שילמה בורסון לקונקורד סך של 1,854,194 דולר וביום 2.2.94 נערך הסכם בין השתיים לפיו תשלם בורסון לקונקורד סך נוסף של 45,810 דולר תוך 3 חדשים בלא ריבית ויתרת התמורה (1,260,000 דולר) תשולם ב-6 תשלומים שנתיים בתוספת 6% רבית דולרית החל מחודש דצמבר 1994 (להלן – הסכם רכישת מניות יעסור).



7.
ביום 3.5.94 נערך הסכם נוסף בין קונקורד לבין בורסון לפיו הודיעה בורסון לקונקורד כי אין ביכולתה לפרוע את יתרת חובה בגין רכישת מניות יעסור. על רקע העובדה שביום 17.3.94 משכה קונקורד מבורסון סך של 500,000 ש"ח ועל רקע ירידת ערכן של מניות יעסור בשוק ההון, הסכימו הצדדים שקונקורד תקבל לידה חזרה את יתרת מניות יעסור עבורן טרם שילמה בורסון, והסכום של 500,000 ש"ח אשר נמשך על ידי קונקורד מבורסון יהווה פיצוי מוסכם וסופי בגין ירידת ערך המניות המוחזרות ובגין הנזק שנגרם לקונקורד (להלן – הסכם החזרת מניות יעסור).

8.
המערער נכנס לתפקידו כמנכ"ל בורסון ביום 1.9.94, אך אין חולק כי עוד מספר חדשים קודם לכן, התנהל מו"מ אינטנסיבי בין הצדדים בקשר להסדר העסקי החדש. במסגרת משא ומתן זה, שהחל עוד בחודש אפריל 1994, התאפשר למערער לראות ולבחון את כל המסמכים הנוגעים לבורסון ואת כל המידע המבני והעסקי הרלבנטי, כפי שהעידו מר מנדלסון ומר סטמבלר וכפי שהעיד המערער עצמו (סעיפים 9 – 10 לפסק הדין של בית הדין האזורי). בשלב
זה יש מקום לציין כי המערער הודה שפרטי עיסקת רכישת מניות יעסור על ידי בורסון היו ידועים לו (עמוד 18 לפרוטוקול מיום 21.5.02 בבית הדין האזורי) אך טען כי הסכם החזרת מניות יעסור לא הובא לידיעתו.

9.
בניגוד לציפיות הצדדים, לא חל שינוי לטובה בפעילותה העסקית של בורסון. ביום 8.12.94 הכין המערער "תכנית הפעלה מצומצמת", לפיה זקוקה בורסון לתמיכה שוטפת של 34,000 ש"ח ולהזרמה חד פעמית של 100,000 ש"ח (נספח נ/8 לתצהיר מר סטמפלר). ביום 22.3.95 הכין המערער דו"ח לחברי דירקטוריון בורסון על פעולותיו כמנכ"ל החברה (נספח נ/7 לתצהיר מר סטמבלר). דו"ח זה משקף גרעון חדשי שוטף וכלולה בו הצעה להמשך פעילות החברה בהשקעה של 948,600 ש"ח או, לחילופין, הצעה להפסקת פעילות החברה בהשקעה של 1,848,600 ש"ח.

10.
בעקבות דו"ח זה של המערער, הודיעה יעסור – מבעלי המניות של בורסון – כי היא רואה במערער אחראי אישית למצבה של בורסון וכי אין בדעתה להעמיד לרשות בורסון את הלוואת הבעלים בסך 140,000 ש"ח (מכתב מיום 5.4.95; נספח נ/10 לתצהירו של מר סטמבלר).


על רקע המציאות שנוצרה, הודיע המערער על התפטרותו מן המשיבה בתוקף מיום 7.5.95. בקשת דירקטוריון בורסון לעכב את ההתפטרות ב-30 ימים כדי לאפשר לחברה להערך להמשך פעילותה או להפסקתה – לא נענתה.

הדיון בבית הדין האזורי
11.
בבית הדין האזורי בתל אביב הגיש המערער תביעה נגד המשיבים לתשלום סכום של כ-875,000 ש"ח. לטענת המערער, הוא התפטר מתפקידו עקב הרעת תנאים מוחשית. לטענת המערער, כשלון הפעלתה של בורסון נעוץ היה במצגי שווא שהוצגו בפני
ו על ידי המשיבים, ובמיוחד על ידי מר סטמבלר. לטענתו, מצגי השווא היו הוצאת סכום של 500,000 ש"ח מן החברה בלא שמידע על כך הובא לידיעתו, מתן התחייבות ל"גב פיננסי" לבורסון והתחייבות להעמדת הלוואת בעלים לבורסון בסכום של 140,000 ש"ח. בשל כך, כך
טען המערער, נגרמו לו נזקים של אי תשלום משכורת ותנאי העבודה המוסכמים מחודש מרץ 95 ואילך. המערער תבע פיצוי על מניעת השתכרותו לתקופה של 3 שנים, כפי שנקבע בחוזה ההעסקה. כמו כן תבע המערער לקבל 22% ממניות בורסון להן היה זכאי לאחר שלוש שנות עבודה, וכן מענק בשיעור 10% מכל רווח צבור מעבר לסכום של 250,000 ש"ח.

12.
המשיבים הכחישו את טענות המערער וטענו כי הוא ניהל את בורסון ברשלנות ובחוסר מקצועיות ולא עשה דבר כדי להביא את החברה למצב של ריווחיות עסקית. לטענתם, המערער התפטר מבורסון מרצונו ולא נגרם לו כל נזק עליו יש לפצותו. המשיבים הגישו תביעה שכנגד לפיצוי על נזקים שנגרמו להם מפעולות המערער בסכום שהועמד על מליון ש"ח.

13.
בית הדין האזורי (כב' השופטת אהובה עציון ונציגי ציבור מר דיין וגב' מרקוביץ; תיק עב' 301087/96) קיבל את תביעת המערער בחלקה בלבד. בית הדין האזורי דחה את טענות המערער בדבר מצגי שווא של המשיבים כלפיו, אך קיבל את תביעתו לתשלום שכר ותנאי עבודה נלווים לחדשים מרץ – אפריל 1955 ו-7 ימים בחודש מאי של אותה שנה. בית הדין האזורי חייב את המשיבים 1 – 4 לשלם למערער סכום של 77,657 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 28.11.96 והוצאות משפט בסכום של 5,000 ש"ח. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לתשלום שכר עבודה לתקופה של 3 שנים ואת תביעתו ל-22% ממניות בורסון – כמו כן דחה בית הדין האזורי את התביעה שכנגד שהגישו המשיבים.

14.
בדחותו את עיקר תביעתו של המערער פסק בית הדין האזורי:

(1)
אי גילוי עובדות מהותיות בקשר להסכם קונקורד: בית הדין האזורי קיבל את טענת המערער כי לא הובא לידיעתו הסכם החזרת מניות יעסור לפיו נשאר בידי קונקורד סכום של 500,000 ש"ח כפיצוי על אי רכישת כל מניות יעסור על ידי בורסון. בקשר לכך ציין בית הדין כי הדו"חות הכספיים הסקורים (בלתי מבוקרים) ליום 30.6.94 וליום 30.9.94 אשר הוצגו למערער, לא שיקפו נכונה את מצבה של החברה שכן נרשם בהם הסכום של 500,000 ש"ח כנכס של החברה.
בית הדין האזורי קבע כי אמנם המשיבים לא נקטו בצעד אקטיבי להבאת הסכם החזרת מניות יעסור לידיעת המערער, אך הם גם לא עשו זאת במכוון כדי להטעותו. בית הדין האזורי קבע כי ניתנה למערער הזדמנות נאותה לעיין בכל המסמכים של החברה ולעמוד אל- נכון על מצבה. מכאן – כך פסק בית הדין האזורי – המשיבים לא הפרו את חובתם לנהוג כלפי המערער בדרך מקובלת ובתום לב והתנהגותם אינה נגועה באי גילוי עובדות רלבנטיות.

(2)
גב פיננסי: בית הדין האזורי לא קיבל את טענת המערער כי ניתנה לו התחייבות ל"גב פיננסי יציב ואיתן" בפעילותו כמנכ"ל בורסון. בית הדין קבע כי לא ניתן לראות ב"עלון תדמית" שהופץ עם תחילת פעילותו של המערער בבורסון, משום התחייבות של המשיבים כלפיו למתן גב פיננסי (עמודים 13 – 14 לפסק הדין).

(3)
הלוואת בעלים: בית הדין קבע שהסכם הלוואת בעלים לא ציין תאריך מוגדר למתן ההלוואה. במקרה זה, כך קבע בית הדין, יש לקיים את ההסכם תוך זמן סביר, לפי סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973). בקשר לכך קבע בית הדין כי תוך 7 חודשים מיום שהחל המערער בתפקידו, התברר שהחלפת הבעלים לא תתרום משמעותית למצבה של בורסון ומנגד תגרום לנזק למשיבים. בית הדין קבע שפרק זמן זה הוא סביר ולכן אין לראות באי העברת ההלוואה משום הפרת הסכם.

הערעור
15.
בערעור, תוקף המערער את אותם חלקים בפסק דינו של בית הדין האזורי הדוחים את עיקר התביעה. המערער חוזר על עיקר טענותיו שהועלו בפני
בית הדין האזורי. לטענתו, במסגרת המו"מ עימו, הטעו אותו המשיבים ומסרו לו מידע כוזב באשר למצבה של בורסון ובכך נהגו עימו שלא בדרך מקובלת ובחוסר תום לב. עיקר הטענות מכוון כלפי העובדה שבמאזנים הסקורים של החברה ליום 30.6.94 וליום 30.9.94 אשר הוצגו בפני
המערער, הופיע סכום של 500,000 ש"ח כנכס של בורסון, בשעה שבורסון ויתרה על סכום זה עוד ביום 3.5.94. לטענת המערער, מי שעמד מאחורי מצג כוזב זה הוא מר סטמבלר אשר פעל כך במכוון כדי לשחרר את עצמו מערבותו האישית כלפי חברת קונקורד על סכום של 1.3 מליון דולר. לטענת המערער, לו ידע על תמונת המצב לאשורה, "לא היה צריך להתנהל כסומא בארובה בשלושת החדשים הראשונים בהם ניסה בכל כוחותיו לחלץ את בורסון ממצוקתה" (סעיף 8.11 להודעת הערעור). מוסיף המערער בנקודה זו וטוען כי טעה בית הדין בפוסקו כי על המערער בעצמו היה לגלות את העובדות הנכונות בעניין זה. לטענתו, על המשיבים היה לחשוף את מסמך ההתקשרות של בורסון עם קונקורד ולא ניתן להטיל על המערער אחריות למצוא מסמך שלא ידע על קיומו.

המערער חוזר על טענתו כי יעסור התחייבה לספק לבורסון גב פיננסי "יציב ואיתן". לטענתו, האמור בעלון שהפיץ עם תחילת עבודתו כמנכ"ל בורסון כלל הודעה בדבר מעורבותה של יעסור בעסקי בורסון כשותפה,
דבר שנעשה ביוזמתו של מנכ"ל יעסור מר סטמבלר ובכך יש משום מצג כלפי המשקיעים המחייב גם את המשיבים. לטענת המערער, מצג השווא השלישי של המשיבים כלפיו הוא אי מתן הלוואת בעלים בסך 140,000 ש"ח. לטענתו, עוד בדצמבר 1994 הגיש המערער תכנית הפעלה מצומצמת הכרוכה בהזרמה חד פעמית של 100,000 ש"ח ותמיכה שוטפת של 34,000 ש"ח לחודש, כך שלפחות באותו מועד היה על המשיבים לכבד את התחייבותם להלוואת בעלים.

המערער טוען כי היה על בית הדין האזורי לחייב את מר סטמבלר באופן אישי כלפיו וכן מלין המערער על כך שבית הדין לא פסק לו פיצוי על הפרת הסכם העבודה, למרות שקבע שהיתה הפרה של ההסכם.

16.
המשיבים תומכים בפסיקת בית הדין האזורי. המשיבים טוענים כי פסק דינו של בית הדין האזורי הוא עובדתי וערכאת הערעור אינה מתערבת בו. לטענתם, כל העובדות הרלבנטיות בקשר להעסקתו של המערער היו ידועות לו ובכלל זה מצבה הכספי של בורסון. לטענתם, בניגוד לציפיות מן המערער, לא עלה בידו להפיח רוח חיים בבורסון ולהעלות אותה על דרך המלך. לטענתם, בחודש מרץ 1995 דרש המערער מבעלי המניות להזרים לבורסון 948,600 ש"ח לצורך הפעלה או 1,850,000 ש"ח לצורך סגירה, תוך שהוא מבקש לעצמו 51% ממניות החברה תמורת הפחתת שכרו. לטענתם, דרישות אלה של המערער נגועות בחוסר תום לב ומהוות הפרה של ההסכמים עימו.


המשיבים טוענים כי לא הציגו בפני
המערער מצג שווא. לטענתם, המערער ידע כי הדו"חות שהוצגו לו היו דו"חות סקורים ולא מבוקרים. לטענתם, הויתור על הסכום של 500,000 ש"ח נעשה בתמורה לביטול חוב של בורסון לקונקורד בסך 1,260,000 דולר, חוב שהמערער היה מודע לו. לטענתם, גם אם בורסון היתה מקבלת את ה-500,000 ש"ח ואת הלוואת הבעלים בסך 140,000 ש"ח לא היתה נמנעת קריסתה, זאת לאור הדו"ח של המערער ממרץ 1995. מוסיפים המשיבים וטוענים כי לא היתה כל התחייבות מפורשת של יעסור לתמוך בבורסון ולשמש לה "גב פיננסי יציב ואיתן" וכי צדק בית הדין האזורי בכך שלא חייב את מר סטמבלר באופן אישי.

17.
המשיבים לא הגישו ערעור על דחיית תביעתם שכנגד כלפי המערער וכן אין הם מערערים על פסיקת בית הדין האזורי בעניין הזכויות המגיעות למערער על פי הסכם ההעסקה שלו.

דיון והכרעה
18.
לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים בכתב ובעל פה, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב על התשתית העובדתית שנפרשה בפני
ו ומסקנותיו מסתברות נכונה ממנה. אנו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. מבלי לגרוע מקביעתנו זו, נוסיף ונרחיב במספר נקודות העולות מן הערעור שבפני
נו.

מעמד המערער
19.
בין המערער לבורסון נחתם הסכם העסקה מיום 30.6.94 (נספח ח' לערעור). לפי הסכם זה שכרה בורסון את שרותיו של המערער לתפקיד המנכ"ל. הסכם זה משקף יחסים של עובד ומעביד בין הצדדים ונקבעו בו תנאי שכר ותנאי עבודה ותנאים אחרים המקובלים בחוזה אישי. אלא שעל יחסי הצדדים יש להשקיף בראיה רחבה יותר. ההתקשרות בין בורסון למערער היתה מורכבת יותר מהסכם העסקה גרידא. עם המערער נחתמו הסכמים נוספים. נפרשו בפני
ו נתונים עסקיים הנוגעים לפעילות החברה והתאפשר לו לבחון אותם לפניי ולפנים. יותר מכך, התאפשר למערער לבטל את הסכם ההעסקה אם נספחי הסכם ההעסקה – שלא היו בפני
ו בעת החתימה על הסכם ההעסקה – אינם תואמים את התנאים שהוסכמו בין הצדדים במהלך המו"מ (סעיף 3 להסכם הנספחים מיום 30.6.94).

20.
בחינה מקרוב מעלה שהסכם ההעסקה שבין המערער לבורסון היה חלק ממערך עסקי רחב שנועד לאפשר המשך פעילותה של בורסון לאחר המפולת בשוק ההון של שנת 1994. במערך זה, ההתקשרות בין המערער לבין בורסון כללה בחובה גם מרכיבים של שותפות עסקית:

(1)
יעסור רכשה 34% ממניות בורסון תמורת הזרמת כ-1,5 מליון ש"ח ובכך ניתנה לבורסון תמיכה כלכלית לחידוש פעילותה (הסכם מיום 1.5.94 – נספח ח' לסיכומי המשיבים).

(2)
בהסכם ההעסקה נקבע כי המערער יהיה זכאי ל-22% מהון המניות של בורסון לאחר השלמת שלוש שנות שרות כמנכ"ל, מהלך שהיה הופך אותו לבעלים חלקי של בורסון ולשותף של יעסור בה.

(3)
בורסון והמערער ראו עצמם כצדדים לעיסקה כלכלית ובהסכם הנספחים הגדירו עצמם כמי שמנהלים "משא ומתן במטרה להגיע להסכם שיתוף פעולה ביניהם" (ה"הואיל" הראשון בהסכם הנספחים).

(4)
על רקע ניסיונו של המערער והמוניטין שלו כבעל מקצוע, ניתן לו חופש פעולה מקצועי רחב מעבר למקובל בחוזה העסקה רגיל. כך, בסעיף 23 להסכם ההעסקה, נאמר:

"מוסכם על הצדדים, כי ביסוד העסקתו של אביתר כמנכ"ל החברה עומדת המגמה לשלב כח מקצועי, מיומן ומנוסה. משום כך כל התערבות של הדירקטורים או בעלי המניות של החברה בניהולה השוטף של החברה, יעשו בדרך של שיתוף פעולה והתייעצות הדדית עם אביתר, ומתוך כוונה לאפשר לו לנהל את החברה ניהול מועיל, ולמצות את כישוריו לטובת החברה ובעלי מניותיה".

(5)
המערער עצמו, במסגרת העלון שהוציא עם תחילת כהונתו כמנכ"ל, שם דגש על השינויים הארגוניים שחלו ובין השאר הציג עצמו
כמנכ"ל - שותף וכבעלים של 22% מהיום המניות של החברה (נספח ה/2 לסיכומי המערער).

21.
עניין לנו איפוא בהעסקת עובד עם מאפיינים ברורים של שותפות עסקית. במצב דברים זה לא יהא זה מדויק להשקיף על המערער כעל עובד "תמים" או "פגיע" שכוחו של המעסיק רב ממנו. מדובר בהתקשרות בה המערער הוא שותף פוטנציאלי התורם את הידע והמוניטין המקצועי שלו למערך עסקי חדש. במצב דברים זה ניתן – כפי שעשה בית הדין האזורי – לייחס גם למערער, במעמדו זה, אחריות לבחינת מצבה של החברה לאשורו. אכן, מעמדו של המערער כשותף פוטנציאלי אינו משחרר את החברה מחובתה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ולהציג בפני
ו תמונת מצב מלאה לגבי מצבה של החברה, אך בה בעת מעמדו זה מטיל גם על המערער חובה לערוך בדיקה נאותה משל עצמו לגבי מושא התקשרותו, כפי שאמנם עשה בעזרת יועצים מקצועיים מטעמו. אין אפוא להטיל את כל האחריות לאי הצגת תמונת המצב המדויקת באשר לויתור בורסון על הסכום של 500,000 ש"ח לפיתחם של המשיבים בלבד.

מידע על ההסכם לויתור על סכום של 500,000 ש"ח
22.
בשנת 1993 רכשה בורסון מקונקורד חבילה של 400,000 מניות של יעסור שהיו שייכות לקונקורד. תמורת המכירה היתה 3,160,000 דולר ממנה שילמה
בורסון
לקונקורד 1,854,190 דולר עבור חלק יחסי מחבילת המניות.

ביום 2.2.94 נערך הסכם בין קונקורד לבורסון באשר לרכישת יתרת חבילה המניות ועל פיו התחייבה בורסון לשלם לקונקורד סכום של כ-1,2 מליון דולר, ב-7 תשלומים: בורסון התחייבה לשלם סך של 45,810 דולר תוך 3 חדשים בלא ריבית והיתרה ב-6 תשלומים שנתיים החל מדצמבר 94, בצירוף ריבית דולרית של 6% (נספח ג' להודעת הערעור).

בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי בעלי המניות בבורסון יהיו ערבים בערבות אישית לקיום התחייבויות בורסון לפי ההסכם. הסכם זה היה בידיעתו של המערער (עמוד 18 לפרוטוקול הדיון מיום
21.5.02).

23.
ביום 3.5.94 נערך הסכם נוסף בין בורסון לקונקורד בו הודיעה בורסון כי אין ביכולתה לפרוע את יתרת חובה לפי ההסכם מפברואר אותה שנה. מהסכם זה עולה כי, ביום 17.3.94, קונקורד "משכה" מבורסון סכום של 500,00 ש"ח ובין הצדדים הוסכם כי יתרת מניות יעסור אשר טרם שולמה עבורה על ידי בורסון יוחזרו לקונקורד והסכום של 500,000 ש"ח אשר נמשכו על ידי קונקורד כאמור, יהווה פיצוי מוסכם וסופי בגין ירידת ערכן של המניות המוחזרות ובגין הנזק שנגרם לקונקורד (נספח א/3 להודעת הערעור).


המערער טען כי הסכם זה לא הובא לידיעתו וכי הוא לא השתקף גם בדו"חות הכספיים המסוקרים ליום 30.6.94 וליום 30.9.94. על יסוד כך טען המערער כי המשיבים הטעו אותו באשר למצבה האמיתי של בורסון.

24.
בית הדין האזורי קבע כי אמנם הדו"חות הכספיים הבלתי מבוקרים לא שיקפו נכונה את תמונת המצב הנובעת מהסכם הויתור וכי המערער לא ידע על כך עד 8.12.94 (סעיף 7 לפסק הדין). עם זאת בית הדין קבע כי המערער בדק לעומק את מסמכי והסכמי החברה על אף שניתנה לו אפשרות לעיין בכל חומר הנוגע לחברה. מצד שני קבע בית הדין כי המשיבים לא נקטו בצעד אקטיבי כדי להביא את דבר ההסכם לידיעת המערער, אך הם לא הסתירו במכוון את הסכם הויתור (סעיף 14 לפסק הדין).

25.
פסיקת בית הדין האזורי בעניין זה מבוססת על התשתית העובדתית שנפרשה בפני
ו ומסקנותיו מסתברות ממנה. כפי שכבר ציינו, עניין לנו בהתקשרות עסקית בין צדדים "שווים" שהיו מעוניינים בקיום ההתקשרות ביניהם. אכן, אין הסבר מוכח כיצד זה נשמט הסכם הויתור משלל המידע שהוצג למערער ועוד יותר מכך תמוהה העובדה שהנתונים עליו לא השתקפו בדוחות הכספיים הבלתי מבוקרים. אפשר שהדבר נעשה בהיסח הדעת ואפשר שהיה תולדה של רשלנות ברמה זו או אחרת. עם זאת, לאור המעמד השווה של שני הצדדים, לאור האפשרות שניתנה למערער להגיע למלוא המידע בכוחות עצמו ולאור הקביעה שהמשיבים לא פעלו במכוון להסתיר את המידע – יש מקום לקבל את מסקנת בית הדין האזורי כי המשיבים לא הטעו את המערער.

26.
הצדדים הכבירו טענות בשאלת הכדאיות הכלכלית של הסכם הויתור. בקשר לכך ביקשו המשיבים לשכנע שהסכם הויתור חסך לבורסון התחייבות כספית של 1,2 מליון דולר בעוד המערער טען שהסכם הויתור נועד לשחרר את מר סטמבלר מהתחייבויותיו האישיות להסכם רכישת המניות.


אין בידינו נתונים ומידע מספיק כדי להתייחס לטענות אלה. לכאורה עסקת הויתור היתה כדאית שהרי במחיר של 500,000 ש"ח השתחררה בורסון מהתחייבות של 1.2 מליון דולר, אף שמדובר בהתחייבות הנפרשת על פני 6 שנים בצירוף ריבית עסקית מקובלת. מצד שני, אמנם מר סטמבלר ובעלי המניות האחרים של בורסון השתחררו מערבותם האישית לעסקת רכישת מניות יעסור (סעיף 3.5.2 להסכם הרכישה מיום 2.2.94), אך לא ניתן לקבוע שהדבר פגע במצבה הכלכלי של בורסון או נועד להטעות את המערער.

27.
מעבר לכל זאת, לא הוכח בבית הדין האזורי הקשר הסיבתי שבין עסקת הויתור לבין מצבה של בורסון תחת ניהולו של המערער. בורסון תחת ניהולו של המערער לא המריאה ולא הגיעה למצב של איזון או לרווח. מציאות זו היא תולדה של סיבות רבות, שהעיקרית בהן היא בוודאי אי ההצלחה שבהשגת לקוחות משקיעים. מדו"ח
פעילות החברה שהכין המערער לחודש מרץ 1995 עולה שמצבה הכספי של בורסון היה בכי רע הרבה מעבר לחוסר של 500,000 ש"ח במאזן נכסיה הכספיים. על כל פנים, באין הוכחה בדבר קשר סיבתי ברור ומסתבר בין חוסר זה לבין מצבה העגום של החברה בחצי השנה הראשונה לפעילותו של המערער כמנכ"ל, לא ניתן לקבוע כי המשיבים – בהימנעותם ממסירת המידע למערער על הסכם הויתור – גרמו לו נזק בר-פיצוי.

התחייבות ל"גב פיננסי יציב ואיתן"
28.
צדק בית הדין האזורי בדחותו את טענות המערער בנקודה זו. בין הצדדים נערכו שורה של הסכמים כדי לעצב את התכנית העסקית החדשה לקראת כניסתו של המערער לתפקיד מנכ"ל בורסון. אין בהסכמים אלה כל התחייבות של המשיבים כלפי המערער להעניק לו "גב פיננסי יציב ואיתן". המערער מבסס את טענתו בעניין זה על תוכן של "עלון" מידע שהופץ סמוך לכניסתו לתפקידו כמנכ"ל. בית הדין האזורי קבע כי מדובר בעלון שנועד לקידום תדמיתה של בורסון בעיני לקוחות פוטנציאלים (עמוד 14 לפסק הדין). מדובר בעלון שהמערער עצמו ניסח והפיץ עם תחילת עבודתו, כך שלא ניתן לראות באמור בו משום התחייבות עסקית של מי מן המשיבים כלפיו מעבר להסכמים החתומים שבין הצדדים. אדרבה, ניתן לקבוע שהאמור בעלון בעניין ה"גב הפיננסי" דווקא תואם את המציאות ששררה לפיה יעסור השקיעה בבורסון בדרך של רכישת מניות בורסון (הסכם מיום 1.5.94; נספח נ/2 לתצהירו של מר סטמבלר). רכישה זו של מניות בורסון על ידי יעסור, בתמורה להזרמת 1,5 מליון ש"ח לבורסון, היא הגב הפיננסי שניתן לבורסון, עליו מדבר ה"עלון". על כל פנים, נעלה מספק כי האמור בעלון – אף אם היה בידיעתו של מר סטמבלר – אינו יכול להוות מקור משפטי להענקת "גב כלכלי איתן" לבורסון מצד מי מן המשיבים.

הלוואת בעלים
29.
בהסכם מיום 30.6.94 בין המשיבים 1 – 4 לבין המערער, אושר ההסכם מיום 1.5.94 בדבר הקצאת 34% ממניות בורסון ליעסור וכן נקבע בו כי המשיבים 2 – 4 יעבירו לבורסון הלוואת בעלים בסך 140,000 ש"ח, צמוד למדד בלא רבית, אשר תוחזר תוך שנתיים ימים. לא נקבע מועד להענקת ההלוואה. בקשר לכך קבע בית הדין האזורי, בצדק, כי יש לקיים את ההתחייבות תוך זמן סביר. עוד קבע בית הדין כי מספר חדשים מאז החל המערער את עבודתו (ספטמבר 1994) הוא זמן סביר, ומשעה שהתברר, לאחר כ-7 חדשים (מרץ
95), שסכום ההלוואה לא יתרום משמעותית לשיפור מצבה של החברה ורק יגרום נזק למשיבים, אין באי העמדת ההלוואה משום הפרת הסכם.

30.
הסכם יש לכבד. הסכם המחייב צד לעשות מעשה ולא נקבע זמן לביצועו, יש לקיימו תוך זמן סביר (סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973). השאלה מהו זמן סביר היא תולדה של בחינת נסיבות כל עניין ועניין. במקרה זה סבר בית הדין האזורי כי אי קיום ההסכם בעניין העמדת הלוואת בעלים לבורסון עד מרץ 95 נופל, בנסיבות העניין, בתוך פרק הזמן הסביר.


אנו מאשרים את פסיקת בית הדין האזורי בנקודה זו ונוסיף שגם אם היינו רואים באי העמדת הלוואת בעלים משום הפרת ההסכם כלפי בורסון, הרי גם כאן לא הוכח הקשר הסיבתי בין אי העמדת ההלוואה לבין כשלונה של החברה. בחודש מרץ 1995 עמדה בורסון במצב שיש צורך להזרים לה כמליון ש"ח לצורך המשך הפעלתה וכ-1,8 מליון ש"ח לצורך הפסקת פעילותה. במצב זה, על פני הדברים, לא ניתן לאמר שמצבה של בורסון הגיע לאן שהגיע בשל אי העמדת הלוואות בעלים בסכום של 140,000 ש"ח או שקיום ההלוואה היה מציל את החברה.

הסכם עבודה לתקופה קצובה
31.
בראשית מאי 1995 המערער התפטר מתפקידו כמנכ"ל בורסון. בתביעתו טען המערער כי התפטרותו נגרמה בשל הפרת ההסכמים מצד המשיבים וכי הנזק שנגרם לו הוא, בין השאר, מניעת השתכרותו לתקופה של שלוש שנים, כקבוע בהסכם ההעסקה. בקשר לכך עמדה לדיון בבית הדין האזורי השאלה האם הסכם ההעסקה הוא לתקופה קצובה. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בשלילה (עמוד 23).

לדעתי, קביעה זו אינה מדויקת כל צורכה, אף שתוצאת פסיקת בית הדין בנקודה זו – נכונה.

32.
סעיף 3 להסכם ההעסקה בין המערער לבין בורסון, קובע לאמור:

"א.
אביתר מצהיר כי הינו בעל ידע ונסיון בניהול תיקי השקעות בבורסה, יעוץ ותכנון פיננסי, והוא מתחייב להעמיד את כל קשריו וכישוריו לרשות החברה ולעסוק אך ורק בעסקי החברה, כל עוד החברה תבקש זאת אבל למשך לא יותר מ-3 שנים מיום חתימת הסכם זה...

ב.
מכל מקום, הן החברה והן אביתר מתחייבים בזאת כי קשר העבודה בין הצדדים יימשך שלוש שנים לפחות, אלא אם הוסכם על דעת שני הצדדים להפסקתו במועד מוקדם יותר".



הוראה זו בהסכם העבודה הינה לתקופה קצובה והיא מגלמת בחובה התחייבות של בורסון להעסיק את המערער לתקופה של לפחות שלוש שנים. אכן, ניתן לטעון כי בסעיף 3(א) נאמר שהמערער מתחייב לעבוד בעסקי החברה "... כל עוד החברה תבקש זאת..." ובכך שומרת לעצמה בורסון את הזכות להפסיק את העסקת המערער גם לפני תום תקופת שלושת השנים. אלא שבסעיף 3(ב) נאמר שקשר העבודה בין הצדדים יימשך שלוש שנים לפחות, אלא אם יסכימו הצדדים להפסיקו קודם לכן והוראה זו ברורה ומפורשת יותר השוללת הפסקת עבודה חד-צדדית לפני תום תקופת שלוש השנים. מכאן שמדובר בהסכם לתקופה קצובה.


33.
אולם על אף העובדה שמדובר בהסכם לתקופה קצובה, אין המערער זכאי להבנות מכך. הסכם לתקופה קצובה ביחס לעובד משמעו שהמעסיק מתחייב להעסיק את העובד פרק זמן מוגדר והעובד רשאי להסתמך על התחייבות זו. אלא שהסתמכותו של עובד על הסכם לתקופה קצובה מותנית בכך שהוא עצמו מוכן להמשיך ולעבוד.
על פני הדברים, תביעת עובד המבוססת על הסכם לתקופה קצובה אינה מתיישבת עם מהלך של התפטרות העובד מעבודתו, אלא אם ההתפטרות נובעת מהפרה של ההסכם על ידי המעסיק – הפרה שגרמה והצדיקה בנסיבות העניין את מעשה ההתפטרות.


במקרה הנדון המערער אינו זכאי לפיצוי על מניעת שכרו למלוא תקופת שלוש השנים לא בגלל שהחוזה אינו לתקופה קצובה, אלא בשל כך שהמשיבים לא הפרו את הסכם ההעסקה עימו, כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומהאמור בפסק דיננו כאחד.



סיכום
34.
המערער התקשר עם בורסון בחוזה העסקה רחב שהיה בו גם מרכיב ברור של שותפות עסקית. למערער התאפשר לבדוק את מצבה של החברה לפניי ולפנים והוא עשה זאת. מידע על ויתור החברה על 500,000 ש"ח לא נמסר
למערער
על
ידי המשיבים אך הדבר לא נעשה במכוון. בכל
מקרה, המערער
לא הוכיח שאי מסירת המידע היא שהביאה לכשלון פעילותה של החברה. למערער ולמשיבים כאחד היה עניין בהצלחתו של המערער בתפקידו כמנכ"ל וציפיה להעלאתה של החברה על פסי פעילות חדשים וטובים. ציפיות אלה נכזבו, כנראה בשל חוסר יכולתו של המערער לגייס לקוחות משקיעים בהיקף הנדרש ואפשר שגם מסיבות אחרות. על כל פנים, לא ניתן לקבוע שכישלונה של בורסון בתקופת פעילותו של המערער נגרם בשל מחדלי המשיבים ולכן אין המערער זכאי לפיצוי כספי מהם מעבר למגיע לו על פי חוזה ההעסקה עימו, כפי שפסק בית הדין האזורי.

35.
סוף דבר – הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבים יחדיו בסכום של 7,500 ש"ח.


ניתן היום ז' בתמוז, תשס"ו (3 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.



השופט עמירם רבינוביץ


השופט שמואל צור


השופטת ורדה וירט-ליבנה



נציג עובדים מר יוסף קרא



נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה










עע בית הדין הארצי לעבודה 456/05 אביתר זכאי נ' בורסון השקעות בע"מ, יעסור בע"מ, חברת זלמן סטמבלר בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 03/07/2006)