פסקי דין על בנק המזרחי המאוחד בע"מ סניף חצרות יפו | פסקי דין על כהן ובניו דגי נוי וחיות | פסקי דין על כהן חיים | פסקי דין על כהן יוסף ואח' |

200842/02 א     15/04/2003




א 200842/02 בנק המזרחי המאוחד בע"מ סניף חצרות יפו נ' כהן ובניו דגי נוי וחיות בע"מ, כהן חיים, כהן יוסף ואח'




בעניין:

8



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
200842/02
בשא 135082/02


בפני
:
כב' השופטת ד.גבע
תאריך:
15/04/2003




בעניין:
בנק המזרחי המאוחד בע"מ – סניף חצרות יפו



ע"י ב"כ עו"ד
זסלבסקי ואח'
תובע/משיב

נ
ג
ד


1. כהן ובניו דגי נוי וחיות בע"מ

2. כהן חיים

3. כהן יוסף
4. סולימני הרצל
5. סולימני צילה


ע"י ב"כ עו"ד
אורן מור

נתבעים/מבקשים


פסק דין
מונחת בפני
בקשת רשות להגן, בתביעה שהגיש בנק המזרחי המאוחד בע"מ [יקרא להלן: "הבנק" או "התובע"], נגד חברה פרטית, ונגד ארבע אנשים "הקשורים" לחברה [הנתבעת 1 תיקרא להלן: "החברה", הנתבעים 2-5
יקראו להלן: "הנתבעים" או "הערבים"].

להלן, בקצירת האומר, עובדות הצריכות לענין;

ביום 2/12/96 התקשרה החברה עם סניף חצרות יפו
של הבנק, כאשר חתמה החברה, על "הסכם ותנאי עסק כלליים" [נספח ב' לכתב התביעה].

הבנק נתן לחברה הלוואות, אשראיים, בסכומים שונים, אך החברה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק.

ביום 26/2/97 חתמו הנתבעים על "כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב" ועל "הודעה לערב" [נספח ג' לכתב התביעה יקרא להלן: "הערבות"], לפיו, ערבו כלפי הבנק לקיום כל התשלומים, ההתחייבויות והחיובים שהתחייבה החברה כלפי הבנק.

לחברה יתרת חוב בחשבון אצל הבנק נכון ליום 6/9/82 על סך 501,469 ₪.

חרף דרישות הבנק, הנתבעים לא פרעו את החוב, ומכאן התביעה.

הטענה העיקרית שטוענים הנתבעים להגנתם הינה כדלקמן:

בסניף הבנק התובע, נוהל חשבון נוסף של חברת רהיטים, שהיתה רשומה על שם בעלים שונים מבעלי החברה, בפועל,
הנתבעים ניהלו אותה, [להלן:"חב' הרהיטים"].

בשנת 2000, הבנק נתן לחברת הרהיטים אשראי בסדר גודל של 300,000 ₪.

פרצה שריפה, שכילתה את המלאי של חב' הרהיטים.

לבקשת הבנק, הסכימו הנתבעים, לסלק את כל החוב של חב' הרהיטים, בכפוף לביטול ערבותם האישית לחברה.
מנהלת סניף חצרות יפו
, של הבנק, הסכימה לתנאי שהעמידו הנתבעים. במאמץ הצליחו הנתבעים לכסות את חובותיה של חב' הרהיטים.
כאשר פנו למנהלת הסניף בדרישה לביטול ערבויותיהם האישית, כפי שסוכם, נדחו הנתבעים ב"לך ושוב" עד שהתברר להם שאין בדעתו של הבנק לעמוד בהתחייבותו לביטול הערבויות
האישיות.

לטענת ב"כ הבנק,
דינה של הטענה להידחות, בשל חוסר פירוט בסיסי ומכיון שממילא, היא קרסה, בחקירה נגדית של הנתבעים.

הנה כי כן, הנתבעים טוענים לקיומו של הסכם שבעל פה שנכרת בינם לבין הבנק, באמצעות מנהלת הסניף, שלפיו, הם הסכימו לפרוע חובות חברת הרהיטים כנגד הסכמת הבנק, לבטל את ערבותם לחובות החברה, נשוא התביעה.

יאמר מיד כי, בחקירה נגדית של הנתבעים, התמוטטה טענת הגנתם ונתגלתה כ"הגנת בדים" ואפרט:

יצויין, הנתבעים לא פירטו מי מביניהם הגיע להסכמה עם מנהלת הסניף.
לדבריהם:
"הנתבעים 2-5 הסכימו לסלק את כל החוב של חברת הרהיטים בכפוף לביטול ערבותם האישית לנתבעת 1 [להלן:"התנאי"].
[סעיף 11 לתצהיר].


תצהירי המבקשים, לרבות טענתם האמורה בסעיף 11 הנ"ל, הינם זהים.
לכן, אם יתברר שאחד מהנתבעים לא היה צד להסכמה כאמור, כי אז די בכך כדי שתתמוטט הגנתם זו של הנתבעים האחרים.

בחקירה נגדית נשאל הנתבע, הרצל סולימני אם הוא התעסק בעיניני הכספים של החברות והשיב: "בכלל לא". כאשר נשאל "אתם הייתם ערבים לחשבון לחברה השניה שבה פרצה האש" השיב: "אני לא יודע. אין לי מושג". ובהמשך, כשהופנה לתצהירו, לסעיפים 9-11 הרלוונטיים, לטענת הפרת ההסכם על ידי הבנק, השיב:
"אני אישית לא טיפלתי בנושא הזה, לא דיברתי אי פעם עם פקידי הבנק...חיים ויוסי הם שדיברו עם פקידי הבנק. אני לא.....אני לא הייתי מעורב בסגירת החובות. אני מעולם לא דיברתי עם מנהלת סניף הבנק....נכון, אף פעם לא פניתי למנהלת התובעת.
נכון שאני אף פעם לא פניתי אל מנהלת סניף הבנק ואם היו פניות אל המנהלת מטעם הנתבעים זה לא אני באופן אישי".
[עמ' 5 לפרוטוקול].

עוד בתצהירו [סעיף 20] טוען הרצל סולימני שניצה, [מנהלת הסניף], הודיעה לו:

"שמבחינת הבנק
ערבותו מבוטלת"

בחקירתו בענין זה, הודה הנתבע:

"זו אישתי היתה ששוחחה עם ניצה ולא אני".

[עמ' 6 לפרוטוקול].

הנה כי כן, טענת הנתבע 4 בדבר הסכם בינו לבין הבנק, לביטול ערבותו, התמוטטה ונתגלתה כ"הגנת בדים".

רעייתו, סולימני צילה, גם היא נחקרה.
לדבריה, מאז 17/12/00 אין לה מושג מה נעשה בחברה. [עמ' 6 לפרוטוקול].
לדבריה, לאחר שהיא עזבה את החברה היא לא ראתה את ניצה ולא ניהלה איתה שום מו"מ:
"אני אף פעם לא הייתי באופן אישי בקשר עם הבנק..הבנק הבטיח ליוסי וחיים בצורה אישית, שהם מבטלים את הערבויות שלי ושל חיים. לשאלתך, אם הבנק הבטיח לי, אני חוזרת ואומרת שאני הייתי במשרד, לא אני דיברתי עם הבנק".
[עמ' 7-8 לפרוטוקול].

הנה כי כן, גם לגב' סולימני, אין מושג כיצד נפרעו חובות חב' הרהיטים, היא לא הגיעה להסכם עם הבנק ואין לה מושג מידיעה אישית, על הסכם עם הבנק לביטול ערבויות הנתבעים, וכך גם הגנתה נתגלתה כ"הגנת בדים".

חיים כהן, בחקירתו מודה שביום 29/11/01 הם עדיין היו ערבים.
כשהוא נשאל אם הצליח לבטל את הסכם הערבות השיב:
"........הלכנו לבנק על מנת לסגור את נושא החשבון הזה, אבל לא הגיעו להסדר עם המנהלת".

בחקירתו הוא מסביר שהוא היה זה שעמד אל מול הבנק מטעם החברה והנתבעים.
מעדותו עולה שהוא, ביחד עם יוסי [נתבע 3], הלך לבנק, למנהלת, על מנת לסגור את החשבון ו"להוציא" אותם מהערבויות.
"היה מו"מ שהיה צריך לתת 300,000 ₪, אבל לא הסתדרו ביניהם".
[עמ' 9 לפרוטוקול].

הנה כי כן, גם מעדות זו לא עולה שהיתה הסכמה מטעם הבנק לביטול הערבויות. גם עדות זו נתגלתה כ"הגנת בדים".

אכן, צודק
ב"כ הבנק שחקירתו של חיים כהן, סתמה את הגולל
על טענת קיומו של הסכם לביטול הערבויות.

בהיותו של חיים כהן, לדבריו, זה שעמד מטעם הנתבעים, אל מול הבנק, ומאחר ומחקירתו עולה שאומנם, התקיים מו"מ אלא שבסופו:

"...לא הסתדרו ביניהם".
קרי, שהמו"מ לא הבשיל לכדי הסכם – נתמוטטה הגנתם של הנתבעים כולם.

יתר על כן, הנתבעים עצמם צרפו לתצהירים, הסכם שנערך בין כהן יוסף מצד אחד, לבין כהן חיים
וסולימני צילה, מצד שני.
ההסכם נערך ביום 29/11/01. [מאוחר למועד הרלוונטי].
בהתאם להסכם, סעיף 4,
"יוסי" הוא הנתבע 3, מתחייב לשחרר את הנתבעים 2 ו- 5 מערבותם האישית כלפי הבנק.

התחייבות זו בהסכם אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענת המבקשים שכבר הופטרו מערבותם. מההסכם נלמד שבמועד חתימתו, הנתבעים ידעו שהם ערבים לבנק.

יוסף כהן אומנם לא נחקר.
דא עקא, מאליו מתמוטטת הטענה, החוזרת גם בתצהירו, לנוכח עדויות שלושת הנתבעים בחקירתם.

ובמיוחד לנוכח עדותו של כהן חיים
שכאמור, עולה ממנה שאומנם, היה מו"מ אך, לא התגבש לכדי הסכם.
למעלה מהצורך, אציין כי, אם הנתבע 3 לא עמד בהתחייבויותיו בהסכם, כלפי הנתבעים 2 ו- 5, אין לאחרונים אלה להלין על הנתבע 3. ואולם, אין בהתחייבויות של הנתבע 3, בהסכם,
כלפי הנתבעים האחרים, כדי להוות הגנה כלשהי כלפי תביעת הבנק.

למען הסר ספק, אציין כי, לב"כ הנתבעים, בסיכומיו, טענות המשתמעות מהבקשה.

לראשונה, בסיכומיו, בלשון רפה, טוען ב"כ הנתבעים שיש להקנות למבקשים רשות להגן בשל כך, שבקשתם לבנק, להעברת מסמכים רלוונטיים, "נפלה על אוזניים ערלות".

טענה כזו יש לאמת בתצהיר. אין לה זכר בתצהירי המבקשים, גם לא צורף לבקשה לראיה לכאורה לדרישת מסמכים הדרושים לנתבעים להגנתם. כך או כך, אין פירוט, מהם המסמכים הדרושים לנתבעים להגנתם.

בנסיבות אלה, דינה של הטענה להידחות.

ב"כ הנתבעים בסיכומיו, אומנם, טען שלנתבעים טענות נוספות כמו "התניות שרות בשרות", "אילוץ", ו"הערמת קשיים", ע"י הבנק, בפני
נסיונם של הנתבעים לחסל את יתרות החובה.


טענות אלו נטענו, באופן סתמי לחלוטין, ללא הצגת מינימום של פרוט נתונים.
ידועה ההלכה, העוברת כחוט השני בפסיקה, שמי שלא מתכבד ומפרט פרטי הגנתו, אינו זכאי לרשות להגן.

אשר על כן,
בקשת הרשות להגן נדחית.
הבנק זכאי ל

פסק דין
לטובתו בהתאם לכתב התביעה.
ב"כ הבנק יגיש נוסח

פסק דין
מתאים לחתימתי בתוך 14 יום מהמסירה.

ניתן היום 15/04/03 בהעדר הצדדים.
ד.גבע
, שופטת

מזכירות: להעלות אלי את התיק לעיון ביום
18/05/03.







א בית משפט שלום 200842/02 בנק המזרחי המאוחד בע"מ סניף חצרות יפו נ' כהן ובניו דגי נוי וחיות בע"מ, כהן חיים, כהן יוסף ואח' (פורסם ב-ֽ 15/04/2003)