פסקי דין על צור פנינה | פסקי דין על קירזנר מרים | פסקי דין על לירום בניה (1992) | פסקי דין על עובדיה גאון | פסקי דין על עמי גאון |

101627/97 א     15/10/2001




א 101627/97 צור פנינה ,קירזנר מרים נ' לירום בניה (1992) בע"מ ,עובדיה גאון ,עמי גאון




1
בתי המשפט
א 101627/97
בית משפט השלום תל אביב-יפו
15/10/2001
תאריך:
כב' השופטת דניה קרת - מאיר
בפני
:

1. צור פנינה

2. קירזנר מרים

בעניין:
התובעות
נ ג ד
1. לירום בניה (1992) בע"מ

2. עובדיה גאון

3. עמי גאון
הנתבעים
פסק דין
1. עילת התביעה:
בכתב התביעה נאמר כי חברת "לירום בניה (1992) בע"מ
" (להלן: "הנתבעת 1") הינה חברה פרטית אשר הייתה בזמן הרלוונטי לכתב התביעה בניהולם ושליטתם של מר עובדיה גאון
(להלן: "הנתבע 2") ומר עמי גאון
(להלן: "הנתבע 3").

הגב' צור פנינה
(להלן: "התובעת 1") והגב' קירזנר מרים
(להלן: "התובעת 2") רכשו מהנתבעים שתי דירות מגורים בבנין שנבנה על ידם על מקרקעין הידועים כחלקה 590 בגוש 3926 הנמצא ברח' התאנה 7 או התומר 10 בראשון לציון (להלן: "הדירות").
העתק מהסכמי המכר והמפרטים הטכניים צורפו לכתב התביעה כנספחים א' - ד'.
לטענת התובעות, התחייבו הנתבעים בהתאם להסכמי המכר למסור לתובעת 1 את הדירה עד יום 31.1.97 ולתובעת 2 עד יום 31.12.96 אך בפועל נמסרו הדירות באיחור - בסוף חודש מרץ 1997. בנוסף הותנתה המסירה בתנאי שהתובעות תשלמנה לנתבעים כספים נוספים מעבר לתמורה המגיעה להם עפ"י הסכמי המכר.
בכתב התביעה נאמר כי מתוך לחץ שהופעל עליהם מצד הנתבעים, נאלצו התובעות לשלם כספים נוספים שלא הגיעו לנתבעת וכי הבניין בכלל והדירות בפרט לא היו ראויים למגורים בשל הפגמים, הליקויים ואי ההתאמות שנמצאו בהם.
לטענת התובעות, הסכימו בלית ברירה לקבל את החזקה בדירות לאור העובדה כי לא היה להן מקום מגורים אחר.
בכתב התביעה הוסיפו התובעות וטענו כי מאז קבלת החזקה בדירות פנו לנתבעים פעמים רבות וביקשו כי יתקנו את הליקויים השונים, הכל מתוך כוונה לשמור על יחסים טובים. אולם, הנתבעים ניצלו את תמימותן של התובעות, דחו אותן והוליכו אותן שולל בטענה כי הליקויים יתוקנו כהלכה וכי הכל יבוא על מקומו בשלום.
משראו התובעות כי הנתבעים לא עומדים בהתחייבויותיהם פנו למהנדס דב דוד על מנת שיבדוק את הדירות. בכתב התביעה פירטו התובעות את הליקויים שנמצאו על ידי מר דוד הן ברכוש המשותף והן בדירות.
התובעות הוסיפו וטענו כי הנתבע 2 ניהל בחברות שבשליטתו הנהלת חשבונות בניגוד להוראות החוק וחייב את לקוחותיו באופן שיטתי בתשלומי יתר מעבר לקבוע בהסכמי המכר וכך גם נהג בהתחשבנות הסופית שערך עם התובעות.

בכתב התביעה נאמר כי לאחר תשלום יתרת התמורה ערכה התובעת 1 בדיקה יסודית אשר העלתה כי שילמה שני תשלומים ביתר. האחד מיום 20.5.96 ע"ס 956 ש"ח והשני מיום 4.9.96 ע"ס 46,000 ש"ח.
התובעת 1 דרשה את החזרת הכספים בצירוף ריבית והצמדה כחוק אך הוחזר לה סכום הנמוך מסכום הקרן. על כן נטען בכתב התביעה כי התובעת 1 זכאית להחזר יתרת הכספים בסך 9,544 ש"ח המהווה את ההפרש בין הערך הריאלי של התשלום בניכוי התשלום שהוחזר בפועל בסך 43,039 ₪.
לטענת התובעות לא נעשה ההחזר מחשבונה של הנתבעת אלא מחשבון פרטי של גאון כרמלה.
באשר לתשלומי היתר שנגבו מהתובעת 2 נטען בכתב התביעה, כי ביום 27.3.97, עקב איומים של הנתבע 2, נאלצה התובעת 2 לשלם את יתרת התמורה ולקבל את הדירה למרות שלא הייתה ראויה למגורים. באותו יום הוציאה התובעת 2 סכום במזומן מחשבון הבנק שלה ומסרה אותו לחשמלאי שעבד אצל הנתבעים ובתמורה קיבלה אישור בכתב מאת הנתבע 2 לתשלום כל התמורה בגין הדירה.

בכתב התביעה נאמר כי משחזרה התובעת 2 מהבנק אל הדירה הופתעה לגלות כי הנתבע 2 סילק צינור מים זמני שהיה מחובר לדירה. הנתבע 2 סירב להמציא אישור לעירייה על מנת לחבר את הדירה לרשת המים העירונית ולהשלים את העבודות שהתחייב לבצע - כל עוד לא ישולם לו סכום של 13,276 ש"ח מעבר לסכום הקבוע בהסכם. בשל מצוקתה שילמה התובעת 2 ביום 31.3.97 סכום זה. בנוסף לכך התברר בבדיקת רו"ח מטעם התובעת 2, מר ע. חלפון, כי הנתבעים גבו תשלום יתר של 2,501 ש"ח בשל חישוב שגוי של הפרשי שער. התובעות הוסיפו וטענו כי לאור האמור זכאית התובעת 2 להחזר תשלום יתר בסך 15,777 ש"ח.

בכתב התביעה נאמר כי בניגוד לסעיף 2.3.6 לנספח התשלומים שנחתם בין התובעת 1 לנתבעים, נמסרו מפתחות למעלית לאחר חלוף 6 חודשים מיום מסירת החזקה בדירה. עקב כך נאלצה התובעת 1, שהנה אישה מבוגרת, לעלות במדרגות לקומה הרביעית והדבר היה כרוך במאמץ פיסי ועגמת נפש ועל כן זכאית התובעת 1 לפיצוי בסך 4,000 ש"ח.

התובעות הוסיפו וטענו כי לאור האיחור במסירת החזקה בדירה לתובעת 2, נאלצה התובעת לשאת בהוצאות מרובות שכללו דמי שכירות בגין דיור חלופי, דמי תיווך ודמי הובלה כפולים. כל זאת בנוסף לנזק הלא ממוני שכלל מצוקה שהייתה כרוכה בניהול משק בית על ארגזים, מטרד ועגמת נפש. בגין נזקים אלה נטען כי התובעת 2 זכאית לפיצוי בסך 13,500 ש"ח.
בכתב התביעה נאמר כי הדירות נמסרו לתובעות ללא עריכת פרוטוקול מסירה כקבוע בהסכמי המכר. כמו כן נטען כי הנתבעים 2 ו- 3 אחראים אישית כלפי התובעות לאור ערבותם האישית להסכמי המכר ועל יסוד מצגי השווא שהוצגו לתובעות בעת המו"מ לכריתת ההסכמים ולאחר מכן. בגין הנזקים שנגרמו לתובעת 1 נתבע סה"כ פיצוי כולל בסך 159,166 ש"ח ובגין הנזקים שנגרמו לתובעת 2 נתבע פיצוי כולל בסך 163,899 ש"ח.
בהתאם להסכמת הצדדים ועפ"י החלטתי מיום 4/1/00 נקבע כי על מנת לבדוק את ליקויי הבנייה הנטענים ע"י התובעות מונה כמומחה מכריע מטעם ביהמ"ש מהנדס מר פנחס וימר.

2. טענות ההגנה:
בכתב ההגנה נאמר כי התובעות מעולם לא פנו אל הנתבעים או מי מהם כמתחייב מהסכמי המכר והדין ביחס לליקויים ופגמים כביכול המפורטים בכתב תביעתן.
לטענת הנתבעים, ביצעה הנתבעת 1 את כל אשר היה טעון תיקון והכל לשביעות רצונן המלא של התובעות ומעבר לכך לא באה כל דרישה ולא הייתה לתובעות כל טענה נגד הנתבעים באשר לדירות. יתרה מכך, הנתבעים הוסיפו וטענו כי לבקשת התובעת 1 צבעה הנתבעת 1 תקרת גבס שהותקנה ע"י בעל מקצוע מטעם התובעת שאינו קשור לנתבעת 1.
בכתב ההגנה נאמר כי התובעות לא פנו כלל לנתבעת 1 על מנת שזו תבחן ותתקן בהתאם לצורך ליקויים ופגמים שבאחריותה, כמתחייב עפ"י הסכמי המכר ועפ"י הדין. התובעות שללו מהנתבעת 1 את זכותה לבצע את התיקונים.
הנתבעים טענו כי אף אם יש מקום לבצע תיקונים בדירות וברכוש המשותף, כנטען ע"י התובעות, הרי שהן עפ"י ההסכמים והן עפ"י הדין יש לאפשר לנתבעים לבחנם ולתקן את הטעון תיקון באחריות הנתבעת 1.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי הדירות והבניין בכללותו, לרבות הרכוש המשותף, נבנו ונמסרו לתובעות בהתאם להוראות הדין ועפ"י המוסכם עם כל אחת מהתובעות.
בדבר הטענה בגין חיוב בתשלומי יתר טענו הנתבעים כי התובעת 1 קיבלה את מלוא ההחזר המגיע לה בעוד התובעת 2 אינה זכאית כלל להחזר כלשהו.
בכתב ההגנה נאמר כי התובעות בדקו את מצב הדירות בעת מסירתן ולא הייתה להן הערה כלשהי אשר הצריכה עריכת פרוטוקול.

3. האם נגבו תשלומי יתר ע"י הנתבעים:
א. האם נגבו תשלומי יתר מהתובעת 1
בתצהיר עדותה הראשית העידה התובעת 1 כי ביום 23.1.97 נדרשה ע"י הנתבע 2 לשלם את יתרת התמורה בסך 249,000 ש"ח. לאחר ששילמה סכום זה נמסרה לה הדירה. לטענתה, לאחר שקיבלה את הדירה ערכה בדיקה יסודית של כל התשלומים ששילמה והתברר לה כי שילמה שני תשלומים ביתר. האחד, ע"ס 956 ש"ח מיום 20.5.96 והשני ע"ס 46,000 ש"ח מיום 4.9.96.
בתצהירה הוסיפה התובעת 1 כי לאחר דרישה הוחזר לה סכום חלקי בלבד בסך 43,039 ₪ הנמוך מסכום הקרן.
בתצהיר עדותו הראשית העיד הנתבע 3, מר עמי גאון
, כי עקב טעות בהנהלת חשבונות של הנתבעת 1, שילמה התובעת 1 סך של 43,039 ₪ ביתר וכאשר התגלתה הטעות החזירו הנתבעים את הסכום הנ"ל לתובעת 1. לטענתו, נגרמה הטעות עקב רישום מוטעה של אחד תשלומים בסך 46,000 ש"ח שהפקידה התובעת 1 כחלק מהתשלומים שהיה עליה לשלם תמורת הדירה אשר נרשם בטעות בחשבון של לקוח אחר.

מכל הראיות שהוצגו בפני
י עולה כי אין ממש בטענות הנתבעים וכי למעשה הוחזר לתובעת 1 סכום הנמוך מסכום הקרן ששילמה ביתר.

מנספח י' לתצהירה של התובעת 1 עולה כי ביום 4.9.96 משכה התובעת 1 שיק לפקודת הנתבעת 1 על סך 46,000 ₪.
במסמך המפרט את מצב החשבון של התובעת 1 ממרץ 97', אשר נערך ע"י הנתבעת, מצויין בסעיף "פירוט התקבולים" כי בתאריך 4.9.96 התקבל תשלום בסך 46,000 ₪ מהתובעת (נספח י"ג' לתצהירה של התובעת 1). מנספח י"ב לתצהירה של התובעת עולה כי ביום 25.2.97 פנתה התובעת 1 לנתבעת בבקשה להחזר התשלום.

מנספח י"ד 1 לתצהיר עדותו של הנתבע 3 עולה כי ביום 12.3.97 הוחזר לתובעת 1 סכום של 43,039.85 ₪ בגין תשלום יתר (וראה גם פירוט מצב חשבון נספח ט"ו 2 לתצהירו של הנתבע 3).
בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע 3 מדוע הוחזר לתובעת 1 סכום נמוך מהסכום ששולם על ידה וכך השיב בעמ' 22 לפרוטוקול מיום 29.1.01:
"ת. לא הגיע לה יותר. . . היא העירה את תשומת ליבנו וזה מה שהמחשב פלט. ערכנו מצב חשבון וזה הסכום שהמחשב פלט וזה מה שמגיע".

בתצהירו הוסיף הנתבע 3 והעיד כי מחשבונה של התובעת 1 קוזזו סכומים בגין שינויים שביצעה בדירה. לטענתו, הוסכם בין הצדדים כי תמורת השינויים תשולם לאחר קיזוז סכומים להם תהא זכאית התובעת 1 עם גמר ההתחשבנות.
גרסה זו של הנתבעים הועלתה לראשונה בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 3 ועל כן יש לדחותה. אולם, גם לגופו של עניין לא מצאתי כל ראיה אשר תתמוך בגרסה זו.

בתצהיר משלים מטעמה העידה התובעת 1 כי מעולם לא סוכם בין הנתבעים לבינה על ביצוע שינויים בתשלום. לטענתה, השינויים שנעשו בדירה נקבעו מראש, בעת שהוחל בבניית קומה 2 של הבניין, בטרם נחתם ההסכם וכתנאי לרכישת הדירה מהנתבעים. כמו כן הוסיפה התובעת 1 וטענה כי השינויים בוצעו בנוכחותה תוך כדי בניית קירות פנימיים בדירה כך שלא היה צורך בהריסה או בתיקון קירות.

גרסתה של התובעת 1 אמינה ומקובלת עלי לחלוטין. מנגד, הייתה עדותו של הנתבע 3 לעניין קיזוז הסכומים מפותלת ובלתי אמינה.
תחילה העיד בתצהירו כי בין הצדדים הוסכם כי שינויים שתבצע הנתבעת בדירה יקוזזו במסגרת ההתחשבנות הסופית בין הצדדים. אולם, בחקירתו הנגדית אישר הנתבע 3 את גרסת התובעת 1 לפיה קניית הדירה הותנתה בתוכנית השינויים.

וכך העיד בעמ' 23 לפרוטוקול מיום 29/1/01:
"ש. פנינה אומרת שכאשר היא רצתה לקנות את הדירה היא התנתה את קניית הדירה בשינויים שעוד לא היו ואתה הסכמת.
ת. נכון".

כמו כן, מחקירתו החוזרת עולה כי למעשה השינויים שעלותם קוזזה לא היו השינויים שנעשו בתכנון קירות הבית המקוריים, אלא שינוי של החלפת כיוון האמבטיה, שינוי האינסטלציה וקיצור קיר המרפסת.
לאור זאת, אין כל ממש בגרסת הנתבע 3 לפיה הייתה הסכמה כלשהי בין הצדדים באשר לקיזוז עלות השינויים מיתרת חשבונה של התובעת 1.

בכתב התביעה ובתצהירה טענה התובעת כי רו"ח מטעמה ערך חישוב והגיע למסקנה כי נעשה חשבון שגוי על ידי הנתבעים ולכן נדרש על ידה החזר בסך 9,544 ₪. רו"ח חלפון לא העיד מטעם התובעות וב"כ הנתבעים התנגד לעדות שמיעה.

אין לכן מקום לקבל את חישוביו ויש לפסוק לתובעת רק את ההפרש שבין סכום התשלום בסך 46,000 ₪ לסכום ההחזר בפועל, בסך 2,961 ש"ח נכון ליום 4.9.96.

ב. האם נגבו תשלומי יתר מהתובעת 2
בתצהיר עדותה הראשית פרטה התובעת 2 את סך התשלומים שבוצעו על ידה עד ליום 25.9.96. התובעת 2 העידה כי ביום 27.3.97, עקב איומים של הנתבע 2, נאלצה לשלם סכומים נוספים ולקבל את הדירה למרות שלא הייתה ראוייה כלל למגורים. לטענתה, ניגשה לבנק יחד עם החשמלאי של הנתבעת שעבד בדירתה והוציאה מחשבון הבנק שלה סכום במזומן בסך 69,085 ₪ בגינו הומצא לה אישור בכתב המאשר את תשלום כל התמורה בגין הדירה.
בתצהירה הוסיפה התובעת 2 והעידה כי למרות האישור שקיבלה נאלצה לשלם סכום נוסף בסך 13,276 ₪ על מנת שהדירה תחובר לרשת המים העירונית ויבוצעו כל העבודות אותן התחייב הנתבע 2 לבצע.
בתצהיר עדותו הראשית מטעם הנתבעים העיד מר חי גאון, מנהל בנתבעת 1, כי ביום 27.3.97 הסדירה התובעת 2 את התשלום האחרון שהייתה חייבת לנתבעת 1 וקיבלה את החזקה בדירה. לטענתו, כל התשלומים ששילמה התובעת 2 היו בהתאם להסכם עמה והטענה בנוגע לתשלום יתר הינה חסרת שחר.
מכל הראיות שהוצגו בפני
י עולה כי יש לקבל את גרסתה של התובעת 2 לעניין תשלומי היתר.

מנספח ו' לתצהירה של התובעת 2 עולה כי ביום 27.3.97 משכה התובעת 2 מחשבונה סכום של 69,085 ₪ במזומן. כמו כן, במכתב הנושא את תאריך אותו יום החתום ע"י הנתבעת 1, נאמר כי התובעת 2 סיימה את כל חובותיה בגין הדירה וכי הח"מ מתחייב לסיים את כל העבודה בדירה עוד באותו יום כולל צבע, טיח חשמל וכד' (להלן: "אישור גמר חשבון") (נספח ז' לתצהירה של התובעת 2).
על אישור גמר החשבון נרשם בתחתית העמוד : "חתום כעד: שבתאי כהן חשמלאי הדירה".
בחקירתו הנגדית נשאל מר חי גאון, האם החתימה על גבי אישור גמר החשבון הינה החתימה של אביו - הנתבע 2- וענה בחיוב. כמו כן אישר מר חי גאון כי מר שבתאי כהן הוא חשמלאי של הנתבעת 1 (עמ' 17 - 18 לפרוטוקול מיום 29.1.01).
מהאמור עולה כי התובעת שילמה את הסכום של 69,085 ₪ כגמר חשבון כנגד התחייבות הנתבע 2 לסיום כל העבודות בדירה.
בפירוט חשבון שהוצא ע"י הנתבעת 1 ביום 27.3.97 צויינה יתרה לתשלום בסך 13,276 ₪ (נספח ב' לתצהירו של מר חי גאון). אולם, בסעיף "פירוט תקבולים" לא נכלל התשלום בסך 69,085 ₪ אותו שילמה התובעת 2 באותו יום, אשר כיסה את יתרת התשלום בסך 13,276 ₪, כפי שהופיעה בפירוט החשבון.
המסקנה היא כי פירוט החשבון אינו מדוייק ואינו כולל את כל התשלומים ששילמה התובעת 2. על כן, אין בו כדי להצביע על חובה של התובעת 2 לנתבעת. לאור האמור אינני מוצאת כל מקום לחיוב התובעת 2 בתשלום הנוסף ששילמה ע"ס 13,276 ₪ לאחר שקיבלה אישור גמר חשבון בכתב מהנתבע 2.
גם התובעת 2 צירפה לתצהירה מצב חשבון שנערך ע"י רואה חשבון חיצוני מטעמה מר עמוס חלפון.
מר חלפון מצא כי בשל חישוב שגוי של הפרשי שער בניגוד לקבוע בנספח התשלומים חוייבה התובעת 2 ביתר בסכום של 2,501 ₪.
מר חלפון לא העיד בפני
והחשבון שערך נותר, כאמור, בגדר עדות שמיעה לה התנגד ב"כ הנתבעים.

התוצאה היא כי על הנתבעים להחזיר לתובעת 2 סכום של 13,276 ₪ שנגבה ביתר, נכון ליום 27.3.97.

4. האם אפשרו התובעות לנתבעת לבצע את התיקונים
סעיף 12 להסכמי המכר שנחתמו בין התובעות לבין הנתבעים (נספחים א'-ג' לכתב התביעה) פרטו את תקופת הבדק והאחריות לתיקון כל פגם או ליקוי שנתגלה בדירה או ברכוש המשותף והפנו להוראת חוק המכר (דירות) - התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק המכר").

סעיף 12.4 להסכמי המכר קבע כי:
"הקונה יאפשר לחברה, לקבלני המשנה, לעובדים ולכל הפועלים מטעמה לבצע את התיקונים בשעות סבירות, והוא מצהיר כי לא תהיה לו כל תביעה או טענה בגין זמן העבודות וביצוען ובגין אי הנוחות שתיגרם לו כתוצאה מכך".
כמו כן נקבע בסעיף 12.4 כי מניעת ביצוע התיקונים על ידי התובעות תיחשב כויתור על ביצועם.
סעיף 4.ב לחוק המכר שכותרתו "זכות תיקון אי-התאמה " קובע:
"התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר."
בהחלטה שניתנה על ידי ביום 9.12.98 נרשמה הצהרת ב"כ התובעות "כי ליקויים שניתן לתקן על פי חוות דעת המומחה מטעם בהמ"ש - יתוקנו על ידי הנתבעות בפיקוח המומחה" (ראה החלטתי מיום 9.12.98 מול שורות 23-26).
כבר בראשית דבריי אציין כי מהראיות שהוצגו בפני
י עולה כי התובעות אכן עשו כל שאל ידן על מנת לאפשר לנתבעים לבצע את התיקונים בהתאם למפורט בהסכמי המכר ופנו לנתבעים הן בכתב והן בע"פ אולם לא נענו.

בתצהירו העיד מר חי גאון כי התובעות מעולם לא פנו אל הנתבעת 1 בכתב בדרישה כי תתקן את הליקויים להם טענו בכתב התביעה ועל כן הפרו את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים.
גרסתו זו של מר גאון אינה נכונה ונסתרה מחומר הראיות.

בתצהיר עדותה הראשית העידה התובעת 1 כי לאחר קבלת הדירה פנתה פעם אחר פעם לנתבעים בבקשה לתקן את הליקויים שנמצאו והכל מתוך כוונה לשמור על יחסים תקינים ומתוך אמונה כי הנתבעים יעמדו בהתחייבויותיהם.

מחקירתה הנגדית של התובעת 1 עולה כי קיבלה את החזקה בדירה בחודש ינואר
97' אך למעשה נכנסה לדירה בחודש מרץ 97', רק במועד זה הבחינה בליקויים השונים בדירה (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 28.1.01).
עדותה של התובעת 1 הייתה אמינה עלי וגובתה בחומר הראיות.
מנספח ט"ו לתצהירה של התובעת 1 עולה כי ביום 16.3.97 פנה ב"כ התובעות לנתבעים באשר לתשלומי היתר. כמו כן, מנספח ה' לתצהירה של התובעת 1 עולה כי ביום 14.4.97 פנה ב"כ התובעות לנתבעים במכתב המפרט את טענותיה של התובעת 1 הן בדבר תשלומי היתר והן בדבר הליקויים הנטענים על ידה. עוד עולה מנספח ה' כי למעשה לא הייתה זו הפניה הראשונה של ב"כ התובעות לנתבעים וכי הנתבעים כבר היו מודעים לטענות המפורטות במכתב (וראה סמוכין לנספח ה').
בתצהירה העידה התובעת 2 כי למרות הדרישות שהפנתה לנתבעים בדבר תיקון הליקויים, דחו אותה הנתבעים שוב ושוב ולא קיימו את הבטחתם לתקן את הליקויים כנדרש.
מנספח י"א לתצהירה של התובעת 2 עולה כי ביום 21.5.97 (כחודשיים לערך לאחר קבלת החזקה בדירה) פנה ב"כ התובעות בכתב לנתבעת 1 ובו דרישה להחזרי תשלומי היתר ולביצוע תיקונים של הליקויים שנתגלו בדירה.

לאור כל האמור לעיל המסקנה היא כי התובעות עמדו בהתחייבותן הן עפ"י הסכמי המכר והן עפ"י החוק בכך שיידעו את הנתבעים על הליקויים שנמצאו ודרשו מהם את תיקונם.
בסיכומיו טען ב"כ הנתבעים כי מלכתחילה בחרו התובעות לנקוט בכל דרך אפשרית על מנת לסכל את ביצוע התיקונים. אולם, מהראיות שהוצגו בפני
עולה כי אין ממש בטענה זו וכי למעשה התובעות איבדו את אמונן בהבטחותיהם של הנתבעים כמפורט לעיל.
לאחר ביקור שערך המומחה מטעם בהמ"ש ביום 13.8.00 בדירות התובעות, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה נציג הנתבעת יזמין מחו"ל מרצפות כדוגמת המרצפות הדורשות לתיקון הליקויים בדירות התובעות ועם קבלתן יציג אותן לאישורן של התובעות. עוד הוסכם כי התחלת ביצוע העבודות בדירת התובעת 2 תהיה ביום 1.11.00. אולם, בעקבות נסיבות אישיות ביקשה התובעת 1 לא להתחיל בביצוע העבודות בדירתה.
בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת 1 :
"ש. אני מפנה לסיכום מיום 13 לאוג'. סוכם שעו"ד מלכה יפנה את תכולת הדירות.
ת. דובר על זה שאני לא יכולה להישאר בדירה, הבת שלי הייתה אצלי וביקשתי לשחרר אותי מהעניין, היא הייתה חולה במחלה סופנית".
(עמ' 10 לפרוטוקול מיום 28.1.01).
בתה של התובעת נפטרה בנוב' 2000.
מהאמור עולה כי התובעת 1 לא סירבה לאפשר לנתבעים את ביצוע התיקונים בדירתה מתוך כוונה למנוע את זכותם לתיקון, אלא בעקבות נסיבות אישיות קשות. על כן אין לראות את בקשתה להימנע מהתיקונים באותו מועד כסרוב למתן זכות התיקון.
יתרה מזו, עפ"י קביעת המומחה מיום 29.11.00 עולה כי האריח שהוצע לתובעות אינו תואם ואינו זהה לחלוטין בגוון ובמידות לאריח הקיים (סעיף 3 א' - נספח ט"ז לתצהירו של מר חי גאון). כמו כן עולה מהתכתובת שהוצגה בפני
כי בין התובעות לנתבעים נתגלו חילוקי דעות רבים הן לעניין הריצוף והן לעניין תיקון המעקה ושאר הליקויים (ראה נספחים י"ז - כ' לתצהיר משלים מטעם הנתבעים).
בתצהיריהן חזרו התובעות והעידו כי בנסיבות אלה לא נותר בהן כל אמון בנתבעים.
ההלכה היא כי:
"אין מנוס ממסקנה כי משנפגה אמינותה של הנתבעת בעיני התובעים, אין לחייב את התובעים להזדקק לתיקון הליקויים על ידי הנתבעת דווקא".
(סעיף 12 ל- ת"א (ירושלים) 580/95 קופנהגן ואח' נ' בן-אבו חברה לבניין ופיתוח בע"מ, תקדין מחוזי 98 (3) תשנ"ח/ט - 1998) .

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי הנתבעים אינם זכאים עוד לתקן את הליקויים הנטענים ואם יוכחו כאלה זכאיות התובעות לפיצוי על מנת שיוכלו להתקשר עם גורם אחר לביצוע התיקונים.
5. פיצוי בגין ליקויי בניה:
בהתאם להסכמת הצדדים מיום 9.12.98 מונה ביום 4.1.00 מר פנחס וימר, מהנדס בנין ושמאי מקרקעין, כמומחה מכריע מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה").
לאחר ביקור בדירות נשוא התובענה ביום 20.2.00 בנוכחות התובעות באי כוחם ומהנדסים מטעם התובעות והנתבעים, נתן מהנדס וימר את חוות דעתו ביום 5.3.00 באשר לליקויים הנטענים בדירות וברכוש המשותף (להלן: "חווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש).
בתצהיריהן העידו התובעות כי הן אינן מקבלות את קביעותיו של המומחה הן לעניין היקף הליקויים והן לעניין שיעורם. ב"כ התובעות ניצל את זכותו ושלח שאלות הבהרה למומחה. המומחה השיב על כל השאלות וערך תשובותיו במסמך מסודר ומפורט.
ההלכה היא כי "לא ייטה בית מהשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה (שמונה על ידו - ד.ק) בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח', תק-על 90 (2) 532 - סעיף 4).
לא מצאתי כל נימוקים כבדי משקל על מנת שיש בהם כדי לדחות את קביעותיו של המומחה. יחד עם זאת אבחן להלן את השגותיהן של התובעות לקביעותיו.

א. ליקויי הבניה בדירת התובעת 1
טיח פנים
בחוות דעתו קבע המומחה מטעם התובעת 1, מר דב דוד פיצוי בסך 4,000$ בעבור תיקוני טיח וצבע כולל עיבוד שולי חלונות. סכום זה הינו מופרז ואינני מקבלת אותו.

בחוות דעתו קבע המומחה מטעם בהמ"ש כי יש לפצות את התובעת 1 בסכום של 7,000 ₪ בגין החלקת פני טיח כולל תיקון סדקים וצבע על קירות ותקרה במקומות שונים בדירה.
בשאלות הבהרה מטעם ב"כ התובעות נשאל המומחה האם נכון שתיקוני הטיח מצריכים עבודת צבע כוללת של הדירה. בתשובתו הבהיר המומחה כי יש לבצע עבודות צבע במקומות בהם בוצעו תיקוני טיח בלבד וכי בחוות דעתו הביא בחשבון סך של 4,000 ₪ לעבודות צבע.

בחקירתו הנגדית נשאל המומחה:
"ש. כאשר הפרדת 4,000 ₪ לצבע ו- 3,000 ₪ לטיח, כאשר אמרת צבע התכוונת רק למקומות שיעשה בהם תיקון טיח
ת. כן".
(עמ' 1 לפרוטוקול מיום 28.1.01).
אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה בעניין זה, שכן אך הגיוני הדבר שיש לבצע תיקוני צבע רק במקומות בהם בוצעו תיקוני טיח ואין צורך בצביעה נוספת של כל שטח הדירה. לפיכך אינני מוצאת מקום לחיוב הנתבעים בתשלום עבור צביעת שטח כל הדירה.

בניה
בחוות דעתו מטעם התובעת 1 טען מר דוד כי יש צורך לפרק קירות עקומים ולבנותם מחדש ולבצע תיקוני ריצוף. עבודות אלה הוערכו ע"י מר דוד בסכום של 5,900$.
אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה מטעם בהמ"ש אשר הפריד בין עלות הבניה לבין הריצוף וקבע כי אין צורך בפירוק ובנייה מחדש של הקירות.
בסעיף שהתייחס לתיקוני הבנייה קבע המומחה כי יש צורך ביישור קטע קיר ליד המקרר, בפרוזדור הכניסה ובחדר השינה. עלות התיקון הוערכה על ידו בסכום של 1,200 ₪.
בתשובה לשאלת הבהרה בנושא הבניה ובניגוד לחוות דעתו של מר דוד, קבע המומחה כי אין צורך בפירוק הקירות אלא בעבודות יישור בלבד של הטיח והריצוף.
בחקירתו הנגדית חזר המומחה מטעם בימ"ש ואמר כי :
"ת. יש בנושא של סטיה מקו אופקי סטיה מותרת, לא כל סטיה היא סטיה כמשמעותה, יש סטיות שלעד 2 אחוז הן מותרות. לא צריך לפרק קיר בשביל זה. אפשר לתקן סטיה כזו".
בחקירתו הנגדית הוסיף המומחה כי אמנם הסטיה במקרה הנדון הייתה של למעלה מ- 2% אולם ציין כי:
"ת. אם העובי של הטיח הוא יותר מ- 3-4 ס"מ אז צריך לפרק את הקיר, לא זה המקרה פה".
(עמ' 2 לפרוטוקול מיום 28.1.01).

בשאלות ההבהרה אשר נשאלו ע"י ב"כ התובעת 1 נשאל המומחה מדוע לא אישר תיקון קיר פינת האוכל והקיר מול בית השימוש.
עפ"י קביעת המומחה, קיר פינת האוכל והקיר ליד המקרר (אליו התייחס בחוות דעתו) הינו אותו מקום. לעניין הקיר מול בית השימוש קבע המומחה כי בקיר זה לא נמצאה כל סטיה ועל כן אין כל צורך ביישור קיר זה (ראה סעיף 3.3.2 (ג) לתשובת המומחה).

המסקנה היא כי יש לקבל את קביעת המומחה בגין נושא הבנייה ואת הערכת הפיצוי שנקבע על ידו בסך 1,200 ₪.
שירותים
בחוות דעתו מטעם התובעת 1 קבע מר דוד כי יש לבצע חיזוק של מיכל ההדחה בעלות של 100$ בעוד על פי קביעתו של המומחה מטעם בהמ"ש מדובר בעלות של 100 ₪.
כפי שהובהר ע"י המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה כל מחירי התיקונים אשר נקבעו על ידו הינם מחירי קבלן המבוססים על מאגר מחירי שיפוצים ובניה בהקפים קטנים בהוצאת "דקל".
לאור האמור, אני מקבלת את הסכום שנקבע ע"י המומחה.

חדר אמבטיה
בחוות דעתו מטעם התובעת 1 קבע מר דוד כי יש להחליף את האמבטיה ולבצע התקנה תקנית.
מנגד קבע המומחה מטעם בהמ"ש כי יש לסגור את פתח הגישה למנוע הג'קוזי ולחזק את מיכל ההדחה, תיקון המוערך בסך של 400 ₪. מקביעתו זו של המומחה עולה כי אין צורך בהחלפת האמבטיה כולה כפי שנקבע ע"י מר דוד.
במסגרת תוכנית השינויים שנערכה בדירת התובעת 1, אוחדה מרפסת השירות עם חדר האמבטיה. בגין תיקון חלון האלומיניום בחדר האמבטיה קבע המומחה מטעם בהמ"ש סך של 2,200 ₪.
המומחה לא נחקר בגין הערכה זו ולא נשאלה כל שאלת הבהרה באשר לעלות שנקבעה על ידו. על כן אני מקבלת את הערכתו באשר לעלות התיקון אתו יש לבצע בחדר האמבטיה.
אלומיניום
מחוות דעתו של המומחה מטעם בהמ"ש עולה כי אין צורך בהחלפת חלונות ודלתות האלומיניום, שכן כל אשר נדרש הוא תיאום הפעלה וסגירה של החלונות.
לעומתו נקבע ע"י מר דוד כי יש להחליף את החלון בפינת האוכל בעלות של 2,200$ וכן שני חלונות רפפה בעלות כוללת של 1,200$.

בתשובה לשאלת הבהרה בעניין עלות החלפת החלונות בפינת האוכל קבע המומחה סכום של 4,500 ₪ בלבד לעומת 2,200$ שקבע מר דוד (ראה סעיף 3.3.5 ג' לתשובות המומחה). אולם לגופו של עניין קבע כי אין צורך בהחלפת החלון בפינת האוכל, שכן מדובר בחלון רגיל שלא בוצע בניגוד לסעיף 2.28 א' לתקנות (עמ' 2 לתשובות לשאלות הבהרה).
בחקירתו הנגדית חזר המומחה על קביעתו:
"ש. אני מפנה לחלון פינת אוכל - שאלה 3.3.5 ב'. יש סעיף בתקן שאומר שצריך לנקות את אותו חלון, הגודל של החלון והמשקל שלו מאפשר לנקות אותו מבחוץ
ת. כן. אפשר לפרק אותו. החלון עונה על התקנות. לא ראיתי שיש לו דבר שהוא שונה מחלון רגיל".
(עמ' 3 לפרוטוקול מיום 28.1.01).
בעניין חלונות הרפפה קבע המומחה כי הם עומדים בתקן נושא חדירת מים ואויר (ת' 1068) (סעיף 3.3.5 ד' לתשובות לשאלות הבהרה.
אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה מטעם בהמ"ש לפיה אין צורך בהחלפת החלונות וניתן לבצע תיאום הפעלה וסגירה של החלונות בעלות של 500 ₪.
ריצוף
מסיכום ביקור בדירת התובעות עולה כי הצדדים הגיעו להסכמה באשר להחלפת הריצוף לפי חוות דעתו של המומחה. כפי שקבעתי לעיל יש לקבוע פיצוי הליקויים שנתגלעו בריצוף לאור העובדה כי בפועל לא עלה בידי הצדדים להביא למימוש ההסכמה אליה הגיעו מיום 13.8.00 (נספח ו' לתצהירו של מר חי גאון).
לאור האמור אני מקבלת את קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש לפיה בגין ליקוי בריצוף יש לבצע פירוק והחלפה של כ- 3 מ'"ר מרצפות קרמיקרה פגומות בגודל 30/30 במקומות שונים בדירה בעלות של 600 ₪.

ב. ליקויי הבניה בדירת התובעת 2
טיח פנים
לאור הנימוקים שפורטו בסעיף טיח הפנים בדירת התובעת 1, אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה לפיה יש לבצע החלקת פני טיח כולל תיקון סדקים וצבע על גבי הקירות והתקרה במקומות שוינם בדירה בעלות של 7,500 ₪.

בניה
בחוות דעתו קבע המומחה כי יש לבצע יישור קיר בפינת טלויזיה ובחדר השינה. בשאלות הבהרה התבקש המומחה להבהיר מדוע לא אישר לתקן קירות נוספים בדירה וקבע כי "ההפרשים במקומות אלה הם בגדר הסביר" (סעיף 4.3.2 לתשובות לשאלות הבהרה).
לאור האמור אני מקבלת את קביעתו של המומחה וקובעת פיצוי בגין הליקוי בבניה בסך 1,200 ₪.
שירותים
בחוות דעתו קבע המומחה כי בגין הליקוי בשירותים יש לבצע השלמת צינור אוורור מחופה בטיח רביץ עד צד חוץ ולחזק את מיכל ההדחה.
המומחה לא נחקר לעניין קביעה זו ולא התעוררה כל השגה לגביה. על כן אני מקבלת את קביעתו וקובעת פיצוי בסך 1,400 ₪.

חדר אמבטיה
בגין הליקוי שנמצא ע"י המומחה בחדר האמבטיה נקבע על ידו כי יש לבצע פירוק והחלפת האמבט הפגום ולשפר את הגימור סביב קופסאות הביקורת ברצפה. בשאלות ההברה התבקש המומחה לבאר ממה מורכב הסכום שפסק. בתשובתו טען המומחה כי קביעתו מתבססת על עלות אמבט וחומרים בסך 800 ₪ ועבודה בסך 1,000 ₪.
קביעת עלויות אלה נראית סבירה בעיני ועל כן יש לקבל את הערכת המומחה לעניין זה כלשונה.

אלומיניום
לאור הנימוקים המפורטים בליקוי האלומיניום בדירת התובעת 1, אני מקבלת את קביעת המומחה לפיה אין צורך בהחלפת החלונות אלא יש לבצע תיאום הפעלה וסגירה של החלונות ואיטום סיבב החלונות בפינת האוכל.
אני מחייבת את הנתבעים פיצוי הנתבעת 2 בגין ליקוי זה בסך 1,100 ₪.

ריצוף
בחוות דעתו קבע המומחה כי יש לבצע פירוק והחלפה של הריצוף הקרמי בשטח 10 מ"ר אשר נמצא פגום בחדר הילדים.
לטענת התובעת 2 היו מרצפות פגומות גם בחדר המגורים וגם בחדר העבודה. בתשובה לשאלת הבהרה בעניין זה קבע המומחה כי חוות דעתו כוללת החלפת הריצוף של כל שטח חדר הילדים על מנת לבצע החלפה של המרצפות הפגומות בחדר המגורים וחדר העבודה.

על פי התוספת לחוות הדעת של המומחה עולה כי המרצפות שהוצגו על ידי הנתבעים אינן מתאימות. מקובלת עלי טענת התובעות כי אין הגיון לעקור מרצפות מחדר אחד ולרצף חדר שני. יש לכן לפצות את התובעת 2 בגין ריצוף מחדש של חדר המגורים. המומחה מטעם בימ"ש העיד כי עלות הריצוף, כולל פירוק, היא 9,200 ₪.

מזגן
בחוות דעתו קבע המומחה מטעם בהמ"ש כי יש להתקין צינור ניקוז מוטמן בקיר השירותים. ב"כ התובעות לא העלה כל טיעון לעניין קביעה זו ועל כן יש לקבלה.
לאור האמור על הנתבעים לשלם לתובעת 2 סך של 800 ₪ בגין עלות הליקוי
במזגן.

ג. ליקויי בנייה המשותפים לשתי הדירות
פיצוי בגין ירידת ערך
1. שירותי אורחים - בכתב תביעתן טענו התובעות כי בתי השימוש נבנו
בסטיה גדולה מ- 2% המותרים עפ"י החוק.
בחוות דעתו קבע המומחה כי בתוכנית המכר לא נקבעו מידות אורך ורוחב של השירותים וכי בביקור בדירת התובעת 1 נמצאו המידות 135x86 ס"מ (שטח של 1.16 מ"ר) ובדירת התובעת 2 נמצאו המידות 147 x 86 ס"מ.
בסעיף 2.04 (6) לתקנות התכנון והבנייה התש"ל - 1970 (להלן: "תקנות התכנון והבנייה") נקבע רוחב מינימלי של השירותים 0.80 מ' ושטח מינימלי 1.1 מ"ר. לפיכך קבע המומחה כי אין מקום לירידת ערך.
בחקירתו הנגדית אישר המומחה כי לפי תוכנית הבנייה "הקו הפנימי יכול להיות 87 ס"מ על 151 ס"מ" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 28.1.01).
כמו כן מתוכנית הבנייה (ת/ 27) עולה כי הקו החיצוני של שירותי האורחים הינו 97x 151 ס"מ אורח פנימי.

2. 2. שטח חדר המגורים - בחוות דעתו קבע המומחה כי המידות שסומנו בתוכנית המכר אינן מספיק ברורות וחד משמעיות לפיכך לא מצא המומחה לנכון לקבוע ירידת ערך לפי הנתונים שהיו בידו.
בתוכנית הבנייה (ת/ 27) מצויין על חדר המגורים להיות ברוחב של 4 מ'. בעוד שלטענת התובעות נבנה חדר המגורים בדירת התובעת 1 ברוחב של 3.80 מ' ובדירת התובעת 2 ברוחב של 3.73 ס"מ.

לאור האמור לעיל, אין ספק כי למעשה קיימת סטייה של יותר מ- 2% בגודל שטחי שירותי האורחים וחדרי המגורים בדירותיהן של התובעות. יש לכן לקבוע פיצוי כספי בגין ירידת ערך. אולם, אין להתעלם מהעובדה כי למעשה לא מדובר בסטייה של ממש שיש בה כדי להפריע לשימוש הסביר של התובעות ולפגוע במכירת הדירה.
לאור האמור יש לפצות את התובעות בפיצוי כולל בגין הסטיות אלה בסך של 5,000 ₪ לכל דירה.

מרפסות חדר דיור
בהתאם לחוות דעתו של מר דוד טענו התובעות כי יש להחליף את מעקה המרפסת ולבצע הגבהה של המעקה הבנוי הקיים.
בחוות דעתו קבע המומחה מטעם בהמ"ש כי יש לבצע הגבהה של המעקה הבנוי לגובה של 1.05מ' ולבצע שינוי של מיקום המעקה ממסגרת מתכת וזכוכית. מכאן עולה כי אין צורך להחליף את המעקה אלא רק לבצע שינוי במיקום.
מסיכום פגישה שנערכה בין הצדדים ובנוכחות המומחה מטעם בהמ"ש עולה כי הצדדים הגיעו להסכמה באשר להגבהת המעקה ולא להחלפתו (סעיף 8 לנספח ו' לתצהירו של מר גאון חי).
לאור האמור אני מקבלת את קביעתו של המומחה לעניין זה וקובעת פיצוי בסך 1,200 ₪ לכל אחת מהתובעות.

אדניות, חשמל ותקשורת
אני מקבלת את מסקנותיו של המומחה באשר לתיקונים שיש לבצע הן לגבי האדניות והן לגבי החלפת קופסת החיבורים ויישור שקעים ומפסקים במערכת החשמל בעלות כוללת של 1,100 ₪ לכל אחת מהתובעות.
בחקירתו הנגדית נשאל המומחה מדוע לא התייחס לירידת ערך בגין ביטול האדניות וכך השיב בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 28.1.01:
"ת. אני לא יודע אם אדניות מוריד ערך מבניין. זה לא חלק מפנים הדירה. זה נמצא בחזית החיצונית של הבניין. אני לא יודע אם אדנית הוסיפה לבניין ואם העדרה מוריד משווי הבניין".
נראה כי אין מקום לקבוע פיצוי עבור ירידת ערך בגין ביטול האדניות.

בידוד טרמי ומים חמים
אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה מטעם במה"ש לפי לא יינתן לקבוע באם קיים ליקוי בנייה לאור העובדה כי התובעות לא הציגו מסמך בדיקה של מכון מוסמך לגבי אי תקינות הבידוד הטרמי באשר לשתי הדירות.
יתרה מזו, המומחה ציין כי עפ"י מכתב שהיה מצוי בפני
ו של מ.אלון הנדסת בניין בע"מ מיום 2.3.00 אושר כי הגגות ניבנו ע"י בלוקים של איטונג והקירות מסביב ע"י בלוק פוסט טרמי ועל כן אין לקבוע קיומו של ליקוי.
ד. ד. ליקויי בניה ברכוש המשותף
מחסנים
בתביעתן טענו התובעות כי חדר האשפה בבניין הוקטן וחלקו הוסב למחסן פרטי בניגוד להיתרי הבנייה וכי את חדר המשאבות שינו לשני מחסנים.
בעניין זה קבע המומחה מטעם בהמ"ש כי הקטנת שטח חדר האשפה הינה סוגיה במישור החוזי בין הצדדים וכי משניתן אישור האגף לאיכות הסביבה לטופס 4, אין לקבוע כי קיים ליקוי הנדסי (סעיף 5.3 א' לחוות הדעת).
לאור סעיפי ההסכם העוסקים בהוצאת חלקים שונים מהרכוש המשותף (סעיף 13.7 לחוזה המכר וסעיף 5.1 למפרט הטכני - נספח א'-ג' לכתב התביעה) ולאור העובדה כי למעשה לא נמצא כל ליקוי הנדסי בהקטנת חדר האשפה אינני מוצאת מקום לפסוק פיצוי כלשהו לתובעות בעניין זה.
יתרה מזו, מהבקשה להיתר בניה (הוגש וסומן ת/ 28) עולה כי רוב הדייירם הביעו את הסכמתם להקטנת חדר האשפה ושינוי חדר המשאבות ועל כן אין מקום לטענותיהן של התובעות בעניין זה.

חניה
בחוות דעתו קבע המומחה מטעם בימ"ש כי בוצעה חינה פרטית נוספת בחלק הצפוני של החצר. תוכנית זו טרם אושרה ע"י העירייה.
לאור סעיף 5.1 למפרט הטכני הקובע את הוצאת החצר מהרכוש המשותף אינני מוצאת כל מקום לקביעת פיצוי בעניין זה.

ליקויים נוספים ברכוש המשותף
בחוות דעתו מצא המומחה קיומם של ליקויים שונים ברכוש המשותף שעניינם חיפוי קירות, ליקויים במחסן הדודים הקומתי בו נדרשת התקנת פתחי אוורור בדלתות, החלפת דוד מים פגום, שינוי מיקום דוד מים והזרנוק על מנת לאפשר פתיחת הדלת והתקנת חלון אוורור במבואת הכניסה, ביצוע שילוט לעמדת כיבוי אש ונעילה של דלתות עמדת הכיבוי.
לאור חוות דעתו של המומחה בעניין זה הינני קובעת פיצוי בהתאם לחלקם היחסי של התובעות ברכוש המשותף בסך 2,200 ₪ לכל אחת מהתובעות.

6. פיצוי בגין עגמת נפש ואי נוחות:
בחוות דעתו קבע המומחה כי תיקון הליקויים יארך כ- 30 יום. אין ספק כי לתובעות תיגרם אי נוחות בגין הצורך בביצוע התיקונים ובהמתנה לבעלי המקצוע השונים. אני פוסקת לכל אחת מהתובעות פיצוי בסך 4,000 ₪ בגין אי הנוחות שנגרמו להן בעבר ויגרמו להן בעתיד.

7. סיכום
המסקנה מכל האמור לעיל היא כי אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לפצות את התובעות. הנתבעים 2 ו- 3 חתמו על כתב ערבות אשר צורף להסכם עם התובעת 1. מדובר בכתב ערבות סטנדרטי שיש לראות בו חלק בלתי נפרד מההסכם. לא צורף כתב ערבות להסכם עם התובעת 2. אולם, הסכמי המכר זהים ויש לראות בערבות, גם אם לא נחתמה כחלק בלתי נפרד מההסכם. יש לכן לראות בנתבעים 2-3 כחייבים ביחד ולחוד עם החברה בחיוביה.

הפיצוי יהיה כלהלן: -

פיצוי התובעת 1
תשלום יתר - 2,961 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום
4.9.96 ועד לתשלום בפועל.
ליקויי בניה - 12,300₪
ירידת ערך - 5,000 ₪
פקוח הנדסי - 1,500 ₪
רכוש משותף - 2,200 ₪
אי נוחות - 4,000 ₪

לסכום הפיצוי בגין ליקויי הבנייה + הרכוש המשותף והפיקוח ההנדסי, יש להוסיף מע"מ כדין.
כמו כן, יתווספו לסכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן חווה"ד 5.3.00 ועד ליום התשלום בפועל.
לסכום הפיצוי בגין אי נוחות יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל.

פיצוי התובעת 2
תשלומי יתר - 13,276 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין
מיום 27.3.97 ועד ליום התשלום בפועל.
ליקויי בניה - 25,300₪
ירידת ערך - 5,000 ₪
פיקוח הנדסי 1,800 ₪
רכוש משותף - 2,200 ₪
אי נוחות - 4,000 ₪

לסכום הפיצוי בגין ליקויי הבנייה + הרכוש המשותף והפיקוח ההנדסי, יש להוסיף מע"מ כדין.
כמו כן, יתווספו לסכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן חווה"ד 5.3.00 ועד ליום התשלום בפועל.
לסכום הפיצוי בגין אי נוחות יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל.
אינני מוצאת לנכון לפסוק לתובועת את שכה"ט בגין המומחה מטעמן שכן חוות דעתו, כאמור, רחוקה ביותר מלהתאים לחוות הדעת מטעם המומחה של בהמ"ש.
עם זאת, אני מחייבת את הנתבעים בהחזר תשלום שכה"ט אשר שולם על ידם למומחה מטעם בהמ"ש, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הפקדתו בקופת בימ"ש ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מסכום הפיצוי הכולל אשר ישולם ע"י הנתבעים לתובעות, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לום התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ח בתשרי, תשס"ב (15 באוקטובר 2001) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין בדאר רשום לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבימ"ש המחוזי
מותר לפרסום מיום 15.10.2001
דניה קרת - מאיר
, שופטת סגן נשיא








א בית משפט שלום 101627/97 צור פנינה ,קירזנר מרים נ' לירום בניה (1992) בע"מ ,עובדיה גאון ,עמי גאון (פורסם ב-ֽ 15/10/2001)