פסקי דין על ריטה ביטון | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2040/02 בל     27/07/2003




בל 2040/02 ריטה ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בית הדין לעבודה
ב"ל 2040/02

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

השופט, חיים ארמון
בפני
:

ריטה ביטון

בענין:
המערערת
ע"י עו"ד גבריאל צדוק
נגד
המוסד לביטוח לאומי


המשיב
ע"י עו"ד עדי עינב-גולן
פ ס ק ד י ן
1. המערער, ילידת שנת 1959, עבדה בעבר בעבודות משק בית וגזרנות. בשנת 1999 לקתה המערערת בפקקת ורידים עמוקים. היו לה ארועים חוזרים של היווצרות קרישי דם ברגליה. מאז - מטופלת המערערת בנוגדי קרישה והיא מוגבלת בתפקודה.

2. המערערת פנתה למשיב בתביעה לשלם לה קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק").

3. ביום 31/1/99 נקבעה למערערת דרגת נכות רפואית בשיעור 40%. פקידת תביעות החליטה, ביום 25/12/00, להכיר במערערת כמי שאיבדה 75% מכושרה להשתכר, באופן זמני, לתקופה שעד ליום 31/12/01. בנימוקי פקידת התביעות לכך נרשם כי המערערת החלה בחודש אוקטובר 2000, ללמוד מקצוע אחר (מניקור, פדיקור ובניית צפרניים), וכי בתקופה שלגביה נקבעה דרגת אי-הכושר הזמנית - מתעתדת המערערת לסיים את לימודיה.
4. ביום 4/12/01, שוחחה המערערת עם פקידת שיקום. פקידת השיקום ציינה כי המערערת סיימה את הקורס שלמדה, ולמעשה היא רכשה מקצוע (מניקור, פדיקור ובניית צפרניים). פקידת השיקום ציינה כי המערערת טרם החלה לעבוד במקצוע שרכשה, וזאת בשל טענתה שהיא מתקשה לתפקד. עם זאת, חיוותה פקידת השיקום את דעתה שהמערערת יכולה להשתלב בעבודה במקצוע זה, שבו היא יכולה לקבוע לעצמה את סדר היום לפי מגבלותיה ויכולותיה. עוד סברה פקידת השיקום כי המערערת תוכל להשתלב במגוון עיסוקים אחרים, כגון "מוכרנות, קופאית וכד'". על סמך זאת המליצה פקידת השיקום שלא לראות את המערערת כמי שאיבדה מכושרה להשתכר.

5. ביום 3/1/02, הועמדה המערערת לבדיקת רופא מוסמך (לא ברור מדוע, שכן נכותה הרפואית נקבעה כבר ביום 31/1/99 באופן יציב). הרופא המוסמך שב וקבע כי למערערת נכות רפואית יציבה בשיעור 40%, בגין פקקת הורידים, לפי פריט 11(1)(ה) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

הרופא המוסמך חיווה באותו יום את דעתו כי המערערת מסוגלת לעבודה קלה ביום עבודה מלא, ללא מאמץ, ללא הליכה מרובה וישיבה מרובה, עם אפשרות לשינויי תנוחות הגוף.

6. עניינה של המערערת הגיע לפקידת תביעות, אשר החליטה ביום 23/1/02, כי דרגת אי-הכושר של המערערת פחותה מ-50%. למעשה, אימצה פקידת התביעות את האמור בחוות הדעת של פקידת השיקום ושל הרופא המוסמך.

7. על החלטתה של פקידת התביעות הוגש ערר על ידי גוף בשם "פיצוי נמרץ" שציין שהוא פונה בשמה של המערערת (לא ברור כיצד גוף זה ייצג את המערערת, אך מכל מקום המשיב לא דקדק בענין זה והוא ראה את מכתבו של אותו גוף כאילו הוא ערר שהוגש על ידי המערערת).

המערערת הוזמנה לדיון בפני
ועדה לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), ביום 7/7/02.
8. הועדה שמעה מפי המערערת כי המערערת ניסתה לעבוד במקצוע שאותו רכשה, אך מפאת האטיות בביצוע - היא לא הצליחה בכך. הלקוחות לא היו מוכנות שטיפול שאורך כ-45 דקות יארך כשעתיים. כן שמעה הועדה את תלונת המערערת על כך שהמערערת אינה יכולה לשבת למעלה מחצי שעה רצופה. הועדה החליטה לדחות את הערר. לדעת הועדה, המערערת מסוגלת לעבוד, יום עבודה מלא, בעבודות שמתבצעות לסירוגין בישיבה, עמידה או הליכה כגון המקצוע שרכשה, כגון דיילת מכירות במרכולים, כגון מיון דואר ופיזורו בין תאים.

9. הערעור שבפני
- הוגש כנגד ההחלטה האמורה של הועדה.

10. תמצית טענות ב"כ המערערת
א. המערערת אינה מסוגלת, עקב מגבלותיה, לעבוד במקצוע שאותו רכשה. לקוחותיה אינן מוכנות להמתין להתארכות הטיפול עקב מגבלותיה.
ב. עבודה של דיילת מכירות אינה יכולה להתאים למערערת, שן ידוע כי זו עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת.
ג. העבודות שצויינו על ידי הועדה כמתאימות למערערת, אינן מתאימות למגבלותיה ושום מעביד לא יקבל אותה לעבודה בשל המגבלות המצריכות מנוחות תכופות.
ד. הועדה התעלמה מגילה של המערערת ומתנאי שוק העבודה שלא יאפשרו למערערת, שהיא מוגבלת, להשתלב בעבודה חדשה.

11. תמצית טענות ב"כ המשיב
א. החלטת הועדה - סבירה. ההחלטה ניתנה כדין לאחר שהועדה שוחחה עם המערערת, עיינה במסמכים, שקלה שיקולים רלוונטיים. לא נפלה טעות משפטית בהחלטה.
ב. הועדה נימקה את החלטתה.
ג. הועדה מצאה שהמערערת מסוגלת לעבוד.
ד. הועדה פטורה מלוודא את סיכויי המערערת להיקלט בשוק העבודה.

בחינת החלטת הועדה

11. סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מאפשר לדון בערעורים מעין זה - בשאלות משפטיות בלבד.
12. עיקר טענותיו של ב"כ המערערת הוא בתחום התעסוקתי ובהשפעה של מצבה הרפואי של המערערת על כושרה לעבוד. אלה אינן טענות בתחום המשפטי, כך שאני מנוע מלקבלן.

13. בסעיף 209ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, נאמר מה השיקולים שעל פקיד התביעות להביא בחשבון בעת שהוא קובע דרגת אי-כושר. שיקולים אלה אמורים להיות גם שיקוליה של הועדה. כך נאמר שם:
"בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לענין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור.".

לאור זאת, צדקה ב"כ המשיב כשטענה שהועדה לא היתה אמורה להביא בחשבון את השתלבותה של המערערת בעבודה במקצוע שרכשה.

14. ברור שסעיף 209(ב) לחוק אינו קובע רשימה ממצה של שיקולים שאותם יש לבחון לצורך קביעת הכושר להשתכר, אך יחד עם זאת, אינני סבור שעל הועדה מוטל להביא בחשבון את מצב שוק התעסוקה, כפי שטען ב"כ המערערת.

בענין זה, חשוב להדגיש כי סעיף 209(ב) לחוק קובע כי יש להביא בחשבון את יכולתו של המבוטח לחזור לעבודתו, את יכולתו לרכוש מקצוע חדש מסוג אלה שהוא מסוגל לעסוק בהם, אך לאו דווקא את שאלת ההיצע הזמין של מקצועות מעין אלה. בנוסף, כוונת המחוקק בענין השיקולים שאותם יש להביא בחשבון, עולה גם מהסיפא של ס"ק (ב) בסעיף 209 לחוק, שבה נאמר במפורש כי אין להביא בחשבון אם הוצעה למבוטח עבודה "או אם לא השתלב בעבודה כאמור". המחוקק הגביל את השיקולים לכאלה שבהם נבחנת שאלת השפעת הנכות הרפואית על הכושר להשתכר, ולא לשאלת ההשתכרות בפועל.

15. לפיכך, אני סבור שגם ענין הגיל של המערערת לא היה שיקול שהועדה היתה חייבת להביא בחשבון; הגיל אינו חלק מהנכות. לשאלת הגיל יש אולי השפעה על הסיכוי למצוא עבודה בפועל, אך זה - כאמור - אינו שיקול שהועדה אמורה להביא בחשבון.

עוד לענין הגיל ראוי להוסיף שכשהמחוקק רצה שהגיל יובא בחשבון, הוא קבע זאת במפורש, כאמור בתקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית), התשמ"ד-1984. תקנה זו, המחייבת להתחשב בגילה של עקרת הבית, אינה חלה על מי שאינה עקרת בית.

16. מקובלת עלי טענתה של ב"כ המשיב, כי החלטתה של הועדה היתה סבירה.

ההחלטה המקורית (מיום 25/12/00) על קביעת דרגת אי-כושר זמנית, היתה במקומה, בהתחשב בכך שעקב הליקוי היה על המערערת לרכוש לעצמה מקצוע חדש. ההחלטה האמורה התיישבה עם רצונו של המחוקק כעולה מסעיף 210 לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר לקבוע דרגת אי-כושר לתקופה מוגבלת הדרושה לשם שיקום מקצועי (וראו בענין זה גם את תקנה 25 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984).

לאחר שחלפה התקופה המוגבלת, והמערערת רכשה מקצוע, שבו - לדעת הועדה (וכמצויין גם בחוות דעתה של פקידת השיקום) המערערת יכולה לעבוד תוך שהיא קובעת לעצמה את סדרי העבודה (כך שהיא יכולה לשבת ולקום לסירוגין), כבר לא היה צורך להמשיך ולראות את המערערת כמי שאיבדה לפחות 50% מכושרה להשתכר. במיוחד כך הדבר כאשר יש גם עבודות אחרות שבהן המערערת מסוגלת לעבוד.

בענין העבודות האחרות שהוזכרו על ידי הועדה, אעיר כך:
א. אין הכרח שדיילות מכירות תהיה בעמידה בלבד. תיתכן עבודת דיילות שנעשית בחלקה בעמידה ובחלקה בישיבה או בהליכה.
ב. שילוב של דיילות מכירות עם עבודה בקופה, לסירוגין, יכול להביא לעבודה שהיא בחלקה בישיבה ובחלקה בעמידה.
ג. עבודה של מיון דואר יכולה להיעשות בישיבה, בעוד העבודה של חלוקתו לתאים יכולה להיעשות בהליכה ובעמידה. כך שאין סיבה שלא לראות את המערערת כמסוגלת לעבודה של מיון דואר וחלוקתו לתאים.
לסיכום

17. לא מצאתי טעות משפטית בהחלטתה של הועדה. לפיכך, אני דוחה את הערעור.

18. אין צו להוצאות.

19. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על

פסק דין
זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.
ניתן היום, כ"ז בתמוז תשס"ג, 27 ביולי 2003, בהעדר הצדדים.
חיים ארמון
, שופט








בל בית דין אזורי לעבודה 2040/02 ריטה ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/07/2003)