פסקי דין על ועד העובדים הארצי של מרכז משען בע"מ | פסקי דין על הסתדרות העובדים הכללית החדשה

1664/99 א     01/09/1999




א 1664/99 ועד העובדים הארצי של מרכז משען בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה






בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
בפני
כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל
ת.א. 1664/99
בש"א 54774/99
בעניין: ועד העובדים הארצי של מרכז משען בע"מ
המבקש

- נ ג ן -

1. אנגל יזום בנייה וביצוע שלוש (94) בע"מ
ׁ(התובעת)
2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה

3. חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ

המשיבות

החלטה

א. מהות הבקשה

זו בקשה ל[ותן צו מניעה זמני המורה למשיבות להימנע מלחתום על כל הסכס הנוגע למכירת הזכויות חוק. המשירות 2 ו3- במרכז משען בע"מ (להלן: "משען") למשירה 1 או לכל מציע אחר, כך עוד לא תמלאנה המשיבות 2 ו3- אחר כל ההתחייבויות שהתחייבה בהו כלפי המבקש ביום 5.99. 1.
היה ונחתמה עסקה כלשהי, מתבקש בית משפט ליתן צו מניעה המורה למשיבות לעצור אוז יישום ההסכם.

ב. עובדות רלבנטיות

המבקש, ועד העובדים הארצי של מרכז משען בע"מ
, מייצג את 1,800 עובדי מרכז משען בע"מ (להלן: "משען"), חברה שבבעלותה רשת של בתי אבות ומוסדות נוספים ברחבי הארץ. המשיבה 1, הינה חברה פרטית, שמניותיה מוחזקות על ידי דנבאר משאבים ופיתוח בע"מ. האחרונה יא חברה ציבורית נסחרת בבורסה לני"ע בתל-אביב. שתי החברות נמנות על קבוצת אנגל, קבוצה של חברות ציבוריות ופרטיות, העוסקות בבניה ציבורית ובניה למגורים, נדל"ן, ייזום ועסקים נוספים.

המשיבה 3, חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ (להלן! "חברת העובדים") הינה אגודה שיתופית המשמשת כזרוע הכלכלית והמשקית של המשיבה 2, ההסתדרות הכללית החדשה בישראל (להלן: "ההסתדרות"). מעמדה של חברת העובדים במשען "כחבר תמידי" מקנה לה, בין היתר, 75% מזכויות ההצבעה במשען ואת הזכות למנות מנהלים במשען ו/או להעבירם מתפקידם (נספח 1ב') .

בסוף שנת 1998, התעניינו גורמים שונים במשק ברכישת השליטה במשען. המשיבה 1 נתבקשה להגיש הצעתה לרכישת הזכויות. לאחר מו"מ, הציעה המשיבה 1 הלוואה בסך 100,000,000 ש"ח כנגד קבלת זכויות "החבר התמידי" במשען למשך חצי שנה, במהלכה תגבש הצעה לרכישת השליטה בדרך קבע. להצעתה צירפה, ביום 2.99. 21 המחאה על סך 20,000,000 ש"ח כמקדמה על חשבון ההלוואה אותה הציעה.

ההמחאה נמסרה לידי עו"ד משה שחל, עו"ד חברת העובדים (להלן: "עו"ד שחל") וצורף לה כתב הוראות לנאמן, לפיו במידה ויתקבלו מחברת העובדים כל האישורים הדרושים לצורך חתימה על זכרון דברים מחייב (להלן: "זכרון דברים א"'), וזכרון הדברים אכן ייחתם בפני
הנאמן, אזי עו"ד שחל יהא רשאי להעביר את כספי הנאמנות לידי ההסתדרות, כחלק מההלוואה כמפורט בזכרון הדברים שייחתם (נספח ב' לבש"א 37017/99 )

ב22.2.99- קבלה המשיבה 1 הודעת זכיה בכפוף לחתימה על זכרון הדברים א' ואישור המוסדות המוסמכים בחברת העובדים לתנאיו. עוד בהודעה נכתב כי ההמחאה ע"ס 20,000,000 ש"ח תוחזק בנאמנות ע"י עו"ד שחל ותועבר להסתדרות עפ"י דרישתה (נספח ג' לבש"א 37017/99)
לדברי המשיבה 1, נציגי חברת העובדים מסרו לה כי ההסתדרות וחברת העובדים גמרו בדעתם להתקשר עמה וכי האישור של המוסדות המוסמכים הוא פורמלי בלבד. לפיכך, הסכימה המשיבה 1 לבקשתם להעביר את סכום המקדמה על סך 20,000,000 ש"ח לידי ההסתדרות עוד בכורם יתקבל האישור הפורמלי הנ"ל (נספח ה' לבש"א 37017/99

בין המשיבה 1 לחברת העובדים התנהל מו"מ נוסף בעניין נוסחו הסופי של זכרון הדברים א', מבלי לשנות את התנאים היסודיים המוסכמים של העסקה. במקביל היה על המשיבות 2 ו3- לפעול לקבלת האישור הפורמלי לעסקה במוסדותיהן המוסמכים. לשם כך נקבעה ישיבה של הנהגת ההסתדרות.

בעקבות גילוי הפרטים על המו"מ למכירת הזכויות במשען, פנו העובדים ביום 26.2.99 לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (להלן: "ביה"ד") בבקשה למתן סעדים זמניים שונים, ובה התבקש בין היתר לאסור על ההסתדרות ומברת העובדים לדון ו/או לאשר את העסקה עם המשיבה 1 ולאסור עליהן לבצע כל פעולה בקשר לעסקה עם המשיבה 1, לרבות קבלת כספים ממנה.

לאמר דיון בבקשת העובדים במעמד כל הצדדים קבע כבוד השופט י. לובוצקי בהחלטה מיום 2.3.99 (נספח 1ה לבקשה):

"חובת תום הלב ביחסים קיבוציים, היא "חובה מוגברת" (דב"ע נז/4-44 חיפה כימיקלים נ' הסתדרות העובדים הכללית ואח' עמ' 34 לפס"ד מיום 18.2.97). חובה מוגברת פירושה זהירות מוגברת. נקיטת צעדים ממשיים למימוש עסקת ההלוואה, כמו נטילת מקדמה בקשר אליה, טרם היוועצות עם העובדים וטרם מסירת מידע מלא על העסקה העומדת להתגבש, אינה מתיישבת עם החובה המוגברת של תום הלב. עם זאת, העובדה שהמשיבים או מי מהם לא מסרו מידע מלא לעובדים ולא התייעצו איתם כיאות טרם פתיחת ההליכים הממשיים לביצוע העסקה, איו פירוש הדבר שמדובר במעשה שאינו ניתן לתיקון. המשיבים רשאים ויכולים לפעול מעתה, על פי הכללים שגובשו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, היינו עשיית איזון בין זכויות העובדים לזכויות המעביד המבקש לשמור על קניינו, וחובתו להדגיש כאן כי "אין לארגון היציג זכות ווטו על ההפרטה".

האיזון הנכון אינו הסתפקות בהצהרה ע)ההסכם ת/2 או הסכס ההלוואה שומר על זכויות העובדים. האיזון הנכון הוא גם הקפדה על "הליך היוועצות מאוזן" טרם ההפרטה בפועל. הליך כזה יקוים אם העבדים יקבלו מידע נאות וזמן סביר, שנוצל ע"י המשיבים להיוועץ עם העובדים טרם נקיטת צעדים ממשיים לכריתת הסכם ההלוואה הספציפי.
לפיכך החלטנו להורות למשיבים למסור לעובדים תוך 3 ימים מידע מלא ורלבנטי הנוגע לזכויותיהם בעסקת ההלוואה, לרבות הצגה לפניהם של טיוטת "זכרון הדברים" או הסכם ההלוואה. כמו כן על המשיבים לאפשר לעובדים לטעון טענותיהם כנגד ההסכם, אם יחפצו בכך, ולהיוועץ עימם בקשר לדרך הטובה ביותר לשמירת זכויות העובדים. הליך הגילוי יסתיים תוך 3 ימים והיוועצות בין העובדים למשיבים תסתיים לכל המאוחר ביום 16.3.99. עד לאותו הרועד (16.3.99) מנועים המשיבים או מי מהם לחתום על הסכם הלוואה עם אנגל.
הדיון בהליך העיקרי ייקבע לדיון לפני המותב הנוכחי, אם מי מהצדדים יסבור שהסכסוך טרם תם, ויודיע על כך לבית הדין עד ליום 3.99. 31 אם לא תימסר הודעה כזאת, ייראה בית הדין את "הסעד הזמני" שניתן בהמלטה הנוכחית, מיצה את הסעד שהתבקש בהליך העיקרי."

ב3.5.99- פנתה המשיבה 1 לבית המשפט בבקשה (בש"א 37017/99) ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כנגד ההסתדרות וחברת העובדים המורה להן להימנע מלנהל מו"מ עם גורם שלישי למכירת הזכויות במשען, ולהימנע מלחתום עם העובדים על הסכם או מסמך כלשהו המעניק לעובדי משען זכויות כלשהן מעבר לזכויות הקיימות על-פי מערך ההסכמים הנוכחי שלהם, או המאריך את תוקפם של הסכמים אלו, ללא קבלת הסכמת המבקשת ככתב ומראש; לחילופין אם סוכם או נמתם מסמך כזה, צו-מניעה זמני המורה להן להימנע מביצוע כל פעולה לאישורו במוסדותיהן או בכל פורום אחר, וכן צו מניעה זמני המורה להן להימנע מלבצע כל פעולה לביצועו של הסכם או מסמך זה (להלן: "צו המניעה הראשון")
צו ארעי ניתן כמבוקש.

ב5.5.99- הגישו ההסתדרות וועד העובדים לביה"ד הודעה המסכמת את המו"מ שנוהל ביניהם וביקשו להביא את שהושג לאישור ביה"ד

"במוצ"ש 1.5.1999 קוים דיון נוסף בסדרה של דיונים שהתקיימו עם ועד עובדי משען ונציגיו, לרבות נציג הסתדרות הפקידים.

בדיון זה הצליחו הצדדים להגיע לכלל סיכום על כל המחלוקות.

עקרונות הסיכום המרכזיים, הינם בין היתר - הארכת תוקפו של ההסכם הקיבוצי בשבע שנים. השינויים המוסכמים בין הצדדים; פיטורי צמצום רק לאחר שתינתן לעובדים המיועדים לפיטורין הצעה לפרישה מרצון
אפשרות לפרישה מרצון במידה שתועבר הבעלות במשען, ולפרק זמן שיקבע בין הצדדים. כמו כן יקוימו תנאיו של הסכם מענק יו"ר ההסתדרות, במקרה של שינוי מבני במשען

מרגע הסיכום ועד עובדי משען וכל מי מטעמם אינו עוסק בנושא של רכישה ו/או שיוני בעלות ו/או כל שינוי מבני במשען. הצדדים רואים בסיכומים הנ"ל דבר סופי ומוחלט.

יו"ר ההסתדרות ייפה כוחנו להודיע כי הוא מחוייב לסיכומים שהושגו ביום 5.1999. 1 והם מהווים תנאי לחתימת ההסכם עם אנגל, וברגע שיוסר הצו שניתן ביום 3.5.99 ביהמ"ש המחוזי בת.א. 1664/99 ייחתם ההסכם עם עובדי משננן, בהתאם לעקרונות שסוכמו וזאת מבלי למעט מן הסיכומים עם אנגל." (הודעה א' שצורפה לפרוטוקול דיון מיום 5.5.1999, נספח ו' לבקשה.)

ב19.7,99-, אחר זיון במעמד כל הצדדים ב12.7.99-, לפני שנתן כבוד השופט זפט החלטתו בבש"א ולאחר שהועברה אליו ב18.7.99- ע"י המשיבה 1 הודעה ובקשה לפיה נחתם הסכם בין המשיבות שקיבל אישור כל המוסדות המוסמכים (להלן: "זכרון הדברים"),. ביטל הוא את הצו הומני לעניין המו"מ עם גורם אחר למכירת הזכויות במשען בלבד. לעניין העובדים, נותר הצו על כנו. נפסק כי אס תתבקש הכרעה לגבי צו זה, הצד המעונין יוכל לעתור למתן החלטה בבקשה.

לטענת המבקש, למרות כל ההתחייבויות שניתנו לו בעל-פה ובכתב, לרבות הסיכומים שהוצהר עליהם בביה"ד ב- 5.5.99, נודע לו כי הנהגת ההסתדרות אישרה כ13.7.99- את טיוטת זכרון הדברים בין המשיבות (נספח י"ב1). ההתייחסות היחידה לזכויות העובדים הינה בסעיף 14, ממנו עולה כי המשיבות מנסות "לפתוח" את הסיכומים שהושגו עם המבקש וכי בכוונתן לנהל מו"מ חדש עם העובדים לגבי זכויותיהם

לטענתו, הסיכומים עם העובדים קודמים לזכרון הדברים, הן מבחינת הסטטוס המשפטי ודיני העבודה, והן מבחינת סדר הזמנים והקדימות הכרונולוגית של הדברים
על-פי הסכם העבודה הקיבוצי החל היום, הרי שתוקפו הינו עד 12.99. 31, ואי החתימה על הסכם העבודה הקיבוצי נספח 1ז' פוגע בעובדים, בביטחון התעסוקתי שלהם, ובכל הקשור לזכויותיהם, בעיקר לנוכח הליך ההפרטה הצפוי.
במידה וזכרון הדברים ייחתם וייצא לפועל לפני שייחתם ההסכם הקיבוצי עלול הזבד לגרום לדרדור מיותר ביחסי העבודה באופן שלא ניתן לחזותו מראש
זאת ועוד, לסיכום שהיה בין המשיבות, אם היה כזה לפני ה26.2,99- אין כל תוקף מאתר ולא שיתפו ההסתדרות וחברת העובדים את העובדים במו"מ למכירת הזכויות במשען לפני הליך ההפרטה. המשיבה 1 ידעה זאת ולכן מהרה להפקיד 20 מיליון ש"מ בידי ההסתדרות על חנת ליצור מצג כאילו גובש הסכם בין המשיבות. על פי הסיכום מיום 5.99. 1, חתימת ההסכם הקיבוצי עם המבקש צריכה להיעשות לפני יישומו והוצאתך לפועל של זכרון הדברים. הפרת ההסכמות בין המבקש להסתדרות מהווה הפרת יסודית של חוזה, שכן אחרת לא היה מסכים המבקש להסרת צו התניעה זמני ביום 5.5.99 ולא היה מוחק את ההליך בביה"ד.

עוד טען המבקש כי המשיבה 1 ידעה באופן ברור אודות הסיכומים וגרמה ביודעין לסיכול ההסכמות שהושגו בין המבקש למשיבות 2 ו5-. הוצאת צו המניעה הארעי במעמד צד אחד ע"י המשיבה 1 בטענה שזכרון הדברים הראשון (נספח 1ב') הינו מחייב וסופי תוך המשך המו"מ וניסוח טיוטת זכרון הדברים (נספח 1י"ב), תוך בזמן הארכות לתגובת ההסתדרות וחברת העובדים לצו המניעה הזמני שהוציאה, מנעה מההסתדרות, חברת העובדים והמבקש לחתום על הסכם העבודה הקיבוצי. המשיבה 1 נהגה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, כאשר ברור כי לא היה ממש בבקשה למתן הצו הארעי.

לאור כל האמור לעיל, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת העובדים. הנזק שייגרם להן עולה לעין ערוך על אי הנוחות או הנזק שייגרם למשיבות. יתרה מזו, בקשת המבקש חייבת להתברר לפני ביצוע הליך המכירה בשל הכורח והצורך של המעריך את שווי העסקה לדעת את זכויות העובדים.

על-כן, פנה המבקש בבקשה לבית משפט ליתן את הסעדים הבאים::

א. ליתו צו מניעה זמני המורה למשיבות להימנע מלחתום על כל הסכם הנוגע למכירת הזכויות של המשיבות 2 ו3- במשען למשיבה 1 או לכל מציע אחר כל עוד לא תמלאנה המשיבות 2 ו3- אחר התחייבויות שהתחייבו בהן כלפי המבקש ביום 5.99. 1 (נספחים 1ו' ו-1ז')

ב. ב.היה ונחתמה עסקה כלשהי למכירת משען בין המשיבות, ליתן צו מניעה זמני המורה למשיבות לעצור את יישום ההסכם על כל סעיפיו - מינוי מעריך לקביעת שווי העסקה, העמדת המסמכים הדרושים למעריך, מינוי ד"ך אבי אלתר כיועץ מקצועי, הקפאת כל המועדים ליישום ההסכם.

ג. לחילופין, צו הצהרתי זמני המצהיר שכל עסקה הנוגעת למכירת הזכויות במשען, ע"י המשיבות 2 ו3- למשיבה 1 או לכל מציע אחר תלויה ומותנית במילוי אחר הסיכומים שסוכמו בין המבקש לבין המשיבה 2 באמצעות יו"ך ההסתדרות ביום 1.5.99.

לטענת המשיבה 1, המבקש, שהוא נתבע בתובענה העיקרית, ביקש צו מניעה נגד המשיבה 1 שהיא התובעת בתובענה העיקרית ונגד המשיבות 2 ו3- שהן הנתבעות התובענה העיקרית. המדובר מהפלוגתא אחרת מהפלוגתא שנידונה כאן ולכן אין מקום ליתן את הצו במסגרת תובענה זו. קל וחומר שעה שהנתבע לא הגיש כתב הגנה מסודר לבית המשפט ושעה שהצו המבוקש סותר צו זמני אחר שניתן ע"י בית המשפט.

בינתיים, ב3.8.99-, הגיש המבקש כתב הגנה מטעמו וכתב תביעה שכנגד בו הוא 'התובע שכנגד והמשיבות הן הנתבעות שכנגד.

טוענת המשיבה 1, כי המבקש אינו נוהג בניקיון כפיים ועל כן יש לדחות בקשתו. שכן, נספח ז1 הוא מסמך מיום 99 9.5, כלומר 6 ימים לאחר מתן צו המניעה הראשון. דהיינו, המבקש מבקש לאכוף התחייבות שניתנה לו לאחר שניתן צו מניעה האוסר התחייבות כזו. לכן, עצם הגשת הבקשה הינה בבחינת ביזיון הצו הראשון. זאת ועוד, המבקש היה מודע לכך ולכן לא הזכיר את קיומו של המסמך בתגובתו לצו המניעה הראשון ב12.5.99-, במכתביו למשיבה 1 ולחברי ההסתדרות ב15.7.99-. המשיבות טוענות כי זכרון הדברים שביניהן אינו מצדיק צו מניעה. המשיבות התחייבו לשמור על זכויות העובדים בהסכם הקיבוצי כעולה מתוך סעיף 14 לזכרון הדברים. זכרון הדברים אינו עסקת שינוי בעלות אלא טיוטת הסכם שבו מקימים הצדדים מנגנון הכנה לשם יצירת מיזם משותף -, הוא מעניק למשיבה 1 זכות ראשונים להציע הצעה לרכישת השליטה במשען. אדרבא, הוא קובע שאם לא תושג הסכמה, לא ייחתם ההסכם לשינוי הבעלות. זכרון הדברים קובע כי ינוהל מו"מ בטרם תחתם העסקה לשינוי הבעלות

צו המניעה הזמני, אם יינתן, אינו מייתר את הצורך במו"מ עם העובדים אך עוצר את ביצוע העסקה כולה, גם את האלמנטים שאין להם קשר להתחייבויות העובדים. לכן, מאזן הנוחות נוטה דווקא נגד המבקש. המשיבות 2 ו3- חוששות כי שפעולות המבקש עלולות לסכל את הבראתן ולהזיק לכל הנוגעים בדבר,

ג. הפלוגתאות

- הקיימת זכות למבקש לצו מניעה זמני;
- האם זכרון הדברים נוגד את ההתחייבויות שניתנו לעובדים וסיכומים אליהם הגיעו עם ההסתדרות ב5.99-. 1;
- לאייה צד נוטה מאזן הנוחות;

י. זכות המבקש לצו המניעה הזמני
המשיבה 1 טענה שלמבקש אין מעמד לעניין צו מניעה זמני הן בהיותו נתבע מקורי והן מכיון שלא הגיש כתב הגנה כדין.

סמכות בית המשפט ליתן צווי מניעה זמניים מקורה בסעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד 984- 1 הקובע כדלקמן:

"כל בית-משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת

פסק דין
הצהרתי, צו-עשה, צו-לא-תעשה, צו-ביצוע-בעין וכל סעד אחר ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו".

מכאן אנו למדים שדבר מתן הסעד, אם זמני ואם תמידי, נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט ללא כל הגבלה שהרי התנאי היחידי הדרוש הוא "ככל שיראה נכון בנסיבות שלפניו" (ראה גם ע"א 86/62 "עולי טהרן אגודה עותמאנית, ת"א נ' ועד בית-הכנסת ב. חקאק לעולי איראן, פ"ד ט"ז (3) 1769, בעמ' 1771-2, שם טענה המשיבה (התובעת) שבקשת צו-מניעה זמני ע"י המערערת (הנתבעת) יכולה להיות מוגשת רק כשהיא צמודה או קשורה עם תביעה או תביעה-נגדית(

חיזוק לדברי אלה ניתן למצוא בע"א 425/69 פוטרמילק נ' פלד, פ"ד כ"ג (2) 385, בעמ' 388:

"...אמור מעתה: לא הגשתה של תביעה שכנגד, אלא סמכותו של בית-המשפט המחוזי להיזקק לתביעה שכנגד, אילו הוגשה, היא הנותנת...כדרך שבית המשפט המחוזי שמר על המצב הקיים בתתו לתובעים צו מניעה, כך מוסמך הוא לשם אותה מטרה, לשמור על המצב הקיים לטובת הנתבעים. אין זה מתקבל על הדעת שסמכותו של בית המשפט לשמור על נכס השנוי במחלוקת, תהא קיימת כלפי בעל דין אחד ולא תהיה קיימת כלפי בעל דין אחד".

המשיבה 1 בקשה מבית משפט זה בבש"א 37017/99 ליתן צו מניעה זמני שימנע מהמבקש והמשיבות 2 ו3- לנהל מו"מ עם גורם שלישי למכירת הזכויות במשען, ולמתום עם העובדים על הסכם קיבוצי או מסמך כלשהו. כעת, לשם הקפאת המצב מבקש המבקש מבית המשפט שייתן צו מניעה המונע מן המשיבות לחתום על זכרון דברים שיפגע, לטענתו, בזכויות העובדים.

לא שוכנעתי בנכונות הנקודה הטרומית שהועלתה ע"י המשיבה 1. יש מקום לדון בבקשה בהליך זה, אם כי אינני סבורה שיש טעם לקבלה. את נימוקי אביא בהמשך.

ה זכרון הדברים

נשאלת השאלה האם מבסס המבקש עילה לבאורה לפיה זכרון הדברים הוא למעשה הסכם לשינוי הבעלות. שכן, אם המדובר בהסכם לשינוי בעלות, הרי שלפי הסיכומים בין ההסתדרות ומברת העובדים לבין המבקש, צריך היה להיחתם הסכם קיבוצי קודם לחתימה על הסכם זה. שאלה נוספת המתעוררת היא האם הצליח המבקש להראות בהסתברות גבוהה כי זכרון הדברים פוגם בזכויות העובדים ובהסכמות שהושגו ב5.99-. 1.

בחינת זכרון הדברים מעלה כי הוא דן בנושאים הבאים:

א. בהסדרת ההלוואה על סך 20 מיליון ש"ח שניתנה ע"י המשיבה 1 להסתדרות - אם תצלח ההתקשרות, סכום ההלוואה יהווה מלק מהתשלום הכולל, אם לא תצלח ההתקשרות, יש פירוט להחזרתה ופירוט הבטוחות לה.
ב. הסדרת מינוי מעריך שווי העסקה ומינוי עו"ד אברהם אלתר כמציע מבנה ההתקשרות.

ג. הסדרת המו"מ לגבי ההתקשרות לאחר קבלת חוות הדעת, ביטול זכרון הדברים ע"י כל אחד מהצדדים
וזכות הסירוב הראשונה למשיבה 1.

ד. הסדרת זכויות העובדים: המשך כיבוד וקיום הוראותיו של ההסכם הקיבוצי מיום1.1.1998 ע"י משען,
ה. הסתדרות וחברת העובדים תקיימנה התחייבויותיהן עפ"י הסכם מענק יו"ר ההסתדרות.
ו. בנוסף, צוטטו לתוך זכרון הדברים, בסעיף 14.1, ההסכמות שהושגו בין ההסתדרות וחברת העובדים לבין
ז. המבקש ב5.99-. 1 והצהרה על מחויבותו של יו"ר ההסתדרות לכל אלה שהוכתבו לפרוטוקול בביה"ד
ח. ב5.5,99- (ראה לעיל). על סמך הסכמות אלה הסכים המבקש להסיר את צו המניעה שניתן ע"י ביה"ד לגבי
ט. ההתקשרות עם המשיבה 1.
י. כן צוינה העובדה שעומד בתוקפו צו המניעה הראשון. הוסכם כי על-אף צו המניעה, ינהלו הצדדים מו"מ
יא. עם המבקש ובלבד שהמשיבה 1 תשותף בהליכי המו"מ. כמו-כן, נכתב באופן חד משמעי כי במידה ולא
יב. יצליחו הצדדים לגשר על חילוקי הדעות ביניהם ולא יגיעו להסכמות לגבי זכויות העובדים, אזי לא
יג. ייחתם ההסכם למכירת משען.
יד.
טו. מסקנה אפרטיבית:
טז.
יז. איני רואה בזכרון הדברים משום הפרת ההתחייבויות שנתנה ההסתדרות למבקש. כל שעושה זכרון הדברים
יח. הוא הסדרת ההלוואה שניתנה, דבר שהוא אך לגיטימי מצד המשיבה 1 שכן מדובר בסכום נכבד של כסף
יט. שהועבר מרשותה אל ההסתדרות לפני שהחלו ההליכים המשפטיים בביה"ד.
כ. מינוי מעריך ומציע מבנה התקשרות אינו פוגע בעובדים. אין ממש בחששם כי הערכת השווי תהיה שגויה
כא. מאחר שלא נחתם הסכם עם העובדים. לכל היותר, שווי העסקה יהיה גבוה יותר. זהו סיכון שהנוגעים
כב. בדבר מוכנים לקמת
כג.
כד. המשיבות הכניסו לתוך זכרון הדברים את כל ההסכמות שהושגו עם המבקש ולא תסכו דבר. נהפוך
כה. הוא, הם ציטטו כלשונו את הפרוטוקול, אשר לדברי המבקש, בעטיו הסכים לבטל את צו המניעה שניתן
כו. ע"י ביה"ד. זאת ועוד, המשיבה 1 הסכימה על אף צו המניעה שיתנהל מו"מ עם העובדים. בקשה אחת
כז. ולגיטימית יש לה - להיות שותפה במו"מ מאחר וקיים סיכוי שהיא תהיה המעבידה של עובדים אלה
כח. בעתיד. אין בכך כדי לפגוע בעובדים, שכן נכתב במפורש שאם לא יגיעו להסכמות הנוגעות לזכויות
כט. העובדים הדי שלא תושלם העסקה.

לטענת המבקש, אין מקום למו"מ נוסף עם העובדים שכן קיים נוסח מוגמר של הסכם קיבוצי מיוחד שעליו הסכימו המבקש וההסתדרות (נספח 1ז'). עוד טוען המבקש, כי בהסתמך על נוסחו הספציפי של ההסכם הקיבוצי המיוחד הסכימו העובדים להסיר את צו המניעה בביה"ד לדברי המצהיר מיכאל נאור, חבר מזכירות ועל העובדים הארצי (להלן: "מר נאור"), בפגישה ב5.99-. 1 עברו על ההסכם סעיף סעיף (עמ' 3).
תמוהה בעיני טענה זו -, אם אבן נוסח ההסכם הקיבוצי המיוחד עוד ב5.99-. 1 הרי היה מובא הוא בפני
ביה"ד. המבקש הסכים להסיר את צו המניעה על סמך על סמך ההסכמות שהוכתבו לפרוטוקול ולא על סמך הסכם זה.
המבקש מביא כאסמכתא את מכתבו של יו"ר ההסתדרות מיום 9.5.99 לפיו יו"ר ההסתדרות מאשר כי;

"1. הנני לאשר כי נוסח ההסכם הקיבוצי המצורף למכתבי זה (1), הינו תולדה של משא ומתן מתמשך ופורה בין נציגי ועד עובדי משען והסתדרות הפקידים לבין הח"מ ובי האמור בנוסח זה משקף נאותה את ההסכמות וההתחייבויות שנטלו על עצמם הצדדים, כפי שסוכמו באופן סופי ביום 5.99. 1"

לא עולה מנוסח הסעיף כי ההסכם הקיבוצי היה כתוב ומאושר ביום 5,99. 1 אלא כי הוא משקף את ההסכמות וההתחייבויות שנטלו על עצמם הצדדים ושהוכתבו לפרוטוקול ב5.5.99-. מאחר וצו המניעה הראשון ניתן ע"י בית משפט זה ב3/5/99- נמנע מההסתדרות והמבקש לחתום על מסמך המשנה את זכויותיהן הקיימות של העובדים, הרי שלא היה באפשרותו של יו"ר ההסתדרות לחתום על מכתב כזה ולצרף אליו את ההסכם הקיבוצי המיוחד שלא צורף בביה"ד ב5.5.99-. המבקש טורח לציין את חוסר תום ליבן של המשיבות אולם ניסיון למחטף משותף בינו לבין ההסתדרות על סמך המכתב מיום 9.5.99 ועל סמך הסכם קיבוצי שלא היה קיים ב5.99-.ו גם לא יתקבל. המבקש טוען כי ההסכמות לפי ההסכם הקיבוצי המיוחד אינן מהוות תנאי בזכרון הדברים. הכיצד? הרי לטענתו ההסכם הקיבוצי המיוחד מבוסס על ההסכמות שהושגו ב1.5.99- הוכתבו לפרוטוקול בביה"ד ב5.5.99-. כאמור, הסכמות אלו מצוטטות לתוך זכרון הדברים. איך ייתכן שזכרון הדברים מכיל בתוכו את ההסכמות מיום 5,99. 1 אך לא מכיל את תנאי ההסכם הקיבוצי אם ההסכם הקיבוצי המיוחד משקף את הסכמות 5.99. 1?
בנוסף, לא מדובר בחתימה על הסכם לשינוי הבעלות אם כי סביר להניח שלכך חותרים הצדדים. לפיכך, אין סתירה בין זכרון הדברים לבין התחייבויות יו"ר ההסתדרות במכתב מיום 9.5.99, לפיהן "ע7 לחתימת ורישום ההסכם הקיבוצי המיוחד לא תיחתם עסקת שינוי בנזלות".

זאת ועוד, ב"כ ההסתדרות אמר בפירוש על מנת להסיר ספק כי לפני שינוי בעלות ייחתם הסכם עם העובדים (עמ' 16(.

טוען המבקש כי צו המניעה הראשון ניתן ללא בסיס. טענתו זו מקומה בבקשה אחרת. כבוד השופט זפט בהחלטתו מיום 19,7.99 כתב כי "הצד המעונין בכך יוכל לעתור למתן החלטה בבקשה". אם-כן, פתוחה בפני
המבקש הדרך לפנות בבקשה להסיר את צו המניעה הקיים. עם זאת, בקשתו הנוכחית אינה מוצדקת,
מכל האמור לעיל עולה כי המבקש לא הצליח להוכיח זכותו לכאורה.

לשם שלמות התמונה נציין אף כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות ולא לטובת המבקש. לא תהיה שום פגיעה במבקש אם ימונו מעריך מקצועי שיבצע הערכת שווי ומומתה (ד"ר אברהם אלתר) שיקבע את המבנה המיסוי הנכון. נהפוך הוא, לאחר שמומתים אלה ישלימו עבודתם התמונה תהיה בהירה יותר לכל הצדדים הנוגעים בדבר. מנגד, זכרון הדברים מבטיח כי זכויותיהן של העובדים לא תפגענה. הוא מחויב להסכמות שהושגו ובאו לידי ביטוי בביה"ד לעבודה ב5.5.99-. בשום אופן לא מדובר בפתיחה מחדש של כל המו"מ
ולסיומו של ענין: בימ"ש דן בסוגיות שמובאות לדיון בפני
ו, יתד עם זאת יש מקום, במקרים המתאימים, שהוא יתייחס גם לקבוצות אחרות שיכולות להיפגע מתוצאות דיונים משפטיים. כוונתי במקרה זה למשתכני משען לא נפרשו בפני
ביהמ"ש מלוא הפונקציות שממלאת משען בהוויה הישראלית. מהידע האזרחי-משפטי "הרגיל", לא נראה לי שמשען הינה חברה כלכלית רגילה. כשמה כן היא. משען לאנשים בגיל הזהב ויצירת בית הולם להם, בתנאים סבירים.

בכל ההתדיינות והמסמכים המרובים שהוגשו, לא ראיתי ולא שמעתי התייחסות מפורשת למשתכנים, שמירה על זכויותיהם הם לאפשרות שלצורך שמירה על מצבה המשגשג של משען כיום, וזכויות העובדים, יוכבד העול על משתכנים קיימים, ממתינים ועתידיים.
אני ערה לסעיף 18 להסכם (נספח י"ב), ברם לאור ניסוחו הרחב והחלתו "בשינויים המחויבים" איני משוכנעת שלעת מצוקה הוא ישרת כהלכה את משתכני משען.
לאור כל זאת, ובהיות הנושא באינטרס הציבורי הכללי, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, ולצרף כצד נחוץ את היועץ המשפטי לממשלה, כדי שיביע עמדתו, אם ימצא לנכון, בנושא בכללותו.

לא ייפסקו הוצאות בבקשה זו.

ניתן היום 9.99. 1 במעמד

המזכירות תמציא עותק לב"כ הצדדים שלא נכחו, ולב"כ היועמ"ש.

ד"ר דרורה פלפל
, שופטת










א בית משפט מחוזי 1664/99 ועד העובדים הארצי של מרכז משען בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (פורסם ב-ֽ 01/09/1999)