פסקי דין על מאיר בן עובדיה דנוך

3668/03 בש     19/08/2003




בש 3668/03 מדינת ישראל נ' מאיר בן עובדיה דנוך




1
בתי המשפט
בש 003668/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
19/08/2003

כב' השופטת דיסקין מרים

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
מבקשת
כהן מיכאל
, מתמחה
ע"י ב"כ
נ ג ד
מאיר בן עובדיה דנוך


משיב
ונטורה

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה
בפני
בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בעקבות כתב אישום בת.פ. 7479/03, המחזיק ארבעה אישומים, המייחס לו באישום הראשון עבירות של גניבת רכב, שהינו במקרה זה אופנוע סאן יאנג מ.ר. 24-988-12 (להלן: "האופנוע א'") וזיוף סימן זיהויו, באישום השני מיוחסת לנאשם שורה של עבירות שבוצעו שעה שנהג באופנוע א' כשהוא נושא עליו לוחית זיהוי מזויפת ובה מספר זיהוי כוזב - 48524-38. על פי עובדות האישום השני, באותן נסיבות, חצה המשיב צומת בניגוד לאור אדום, ולאחר שנתקל בשוטר לא ציית להוראותיו לעצור והמשיך בנסיעה מואצת כשהשוטר דולק בעקבותיו. במהלך המרדף נהג המשיב בקלות ראש ברחובות תל - אביב, ביצע עבירות תנועה חמורות, תוך סיכון המשתמשים בדרך, ולא הסתפק בכך וגם תקף את השוטר הדולק בעקבותיו והכשילו בתפקידו מספר פעמים, בכך שבעט ברגלו בקטנוע, ובאחת הפעמים הצליח להפילו על רכב חונה וכתוצאה מכך נחבל השוטר. משהצטרף שוטר שני למרדף ובשלב מסוים חסם את דרכו של המשיב על ידי העמדת ניידת לרוחב הכביש כשהוא נעמד בתווך, ניסה המשיב לתקוף גם אותו בכך, שהמשיך לנסוע תוך האצת האופנוע למרות שהבחין בשוטר, ואילץ את האחרון לזוז הצידה כדי לא להפגע.
את שרשרת העבירות הנגזרת ממעשים אלה, ובהן נהיגה בקלות ראש, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ניסיון תקיפת שוטר, הכשלת שוטר ואיומים, שימוש בלוחית זיהוי מזויפת ושימוש ברכב ללא רשות, ביצע המשיב, על פי הנטען, כשהוא נוהג באופנוע בהיותו בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח. באותן נסיבות, גם החזיק ברכוש החשוד כגנוב ובכלל זה מכשירי פריצה.
האישום השלישי מייחס לנאשם החזקת שורה נוספת, הפעם בביתו, של פריטים החשודים כגנובים, ואילו האישום הרביעי מייחס לו עבירות של פריצה לרכב, שהינו קטנוע אחר, מסוג טייפון 6545236 (להלן: "אופנוע ב'"), גניבת שיקים ומסמכים מתוכו והחזקת כלי פריצה נוספים.

מעצרו של המשיב מתבקש עד לתום ההליך הפלילי נגדו נוכח אופי העבירות ומהותן, המקימות שתי עילות מעצר מסוכנות לביטחון הציבור וחשש לשיבוש הליכי משפט הנלמד מן התעוזה ועזות הפנים שגילה באופן המלטותו מפני השוטרים שדלקו אחריו כדי לעוצרו שנעשה תוך שימוש באלימות פיזית ומילולית ופגיעה בשוטרים וסיכון אחרים. מסוכנות המשיב מתעצמת, לשיטת המבקשת, גם לנוכח עברו הפלילי, הנודע משלוש הרשעות קודמות, מתוכן אחת בגין שוד וגניבת רכב והרשעות נוספות של הפרעה לשוטר ואיומים וגניבה וקיומו של תיק נוסף בגין גניבת רכב המתנהל בימים אלה בבית משפט זה.

לטענת המבקשת, בידיה ראיות מוצקות לכאורה להוכחת שורת האישומים האמורים כנגד המשיב, המבוססות על דוחות מפורטים והודעות של השוטרים שהשתתפו במרדף, הותקפו על ידי המשיב ותפסו את הרכוש הגנוב, הודאות חלקיות של המשיב המודה בגניבת האופנוע על ידי מציאה, הודעת בעל האופנוע הגנוב שזיהה את האופנוע א' בו נסע המשיב כאופנוע שנגנב ממנו, הודעת איציק וזנה שמסר למשיב אופנוע אחר שאת לוחית הזיהוי שלו התקין המשיב על גבי האופנוע הגנוב והודאת המשיב בביצוע הפריצה לאופנוע ב' ותפיסת המסמכים הגנובים ברשותו.

לא נעורה מחלוקת ראייתית לגבי קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום השני. גדר המחלוקת נסובה סביב הוכחת האישומים הראשון והשלישי, לגביהם גורס הסניגור להיעדר תשתית ראייתית שבכוחה להביא להרשעת המשיב ואילו לגבי האישום הרביעי, טוען ב"כ המשיב כנגד דיותן של הראיות באישום זה. להשקפתו, אין עצמת הראיות, חרף הודיית המשיב בהודעתו, עומדת ברמה המצדיקה מעצר, למצער גורס הוא, כי יש בחולשתן כדי להקים בסיס לדיון בחלופת מעצר.

לאור המחלוקת בין הצדדים באשר לקיומה של תשתית לכאורית לגבי האישום הראשון, השלישי והרביעי, נדרשתי לבחינת חומר החקירה שבתיק התביעה בהתייחס לאישומים אלה.

ראיות התביעה בהתייחס לאישום הראשון מבוססות על עדות של בעל האופנוע, מר שמעונוף אפרים, שמסר בהודעתו, כי החנה את אופנועו, מסוג יאן נושא מ.ר. 24-988-12, בחניה מתחת לעיריית גבעתיים, משם נגנב ביום 11.5.03 בשעות אחר הצהרים. עד זה מסר כי רכש את האופנוע לפני כ-3 שנים וזה היה מספר הרישוי שלו, כעולה מרישיון הרכב שלו. בדיקה העלתה כי מדובר באופנוע בעל מספר שלדה 019083. בהודעתו מסר שמעונוף, כי אין הוא מכיר כלל את המשיב, גם לא כמי שעוסק בתחום שעוני מים.
מתוך החקירה עולה, כי המשיב נתפס כשהוא נוהג באותו אופנוע שעה שמורכבת עליו לוחית זיהוי של אופנוע אחר. בחקירתו מסר מספר גרסאות לגבי האופן בו הגיע האופנוע לידיו. מהמזכר מיום 5.8.03 של רס"ר בן ארוש עולה, כי בתשאול שנערך לו על ידו טען תחילה, כי קיבל את האופנוע ממשרד שליחויות שפעל מהכתובת המרד 29 תל - אביב. אחר - כך הבהיר כי נטל את האופנוע ללא רשות מהמוסך, שאת שמו לא זכר, ובהמשך לשאלות מפורשות של החוקר האם גנב את האופנוע השיב בחיוב באומרו: "כן. גנבתי אותו אף אחד לא נתן לי את האופנוע".
בהודעתו הראשונה מיום 5.8.03 מסר המשיב כי נטל את האופנוע לפני מספר חודשים מחניון ברחוב המרד 29 לאחר שחנה שם זמן רב כ"אבן שאין לה הופכין" ומאז הוא משמש אותו לנסיעותיו. לדבריו, התניע את הקטנוע באמצעות מפתח שמצא מתחת לכסא הנהג. המשיב טען בחקירתו זו, כי אין הוא מכיר אישית את בעל הקטנוע ואישר כי לא יידע אותו בנטילתו. לטענתו, כלי הפריצה שנמצאו ברשותו שמשוהו לעבודתו כמפרק שעוני מים.
בהודעה נוספת מיום 7.8.03 שינה המשיב טעמו כשטען, כי מדובר באופנוע השייך למעבידו הקודם, איציק ואזנה, המרצה כיום עונש מאסר (עמ' 5 שורה 6 ואילך). אליבא גרסה זו, הואיל והקטנוע עמד בחניה מושבת זמן רב, השתמש בו לצרכיו מספר חודשים, שימוש שנעשה בידיעתו של אותו ואזנה.
בעדות נוספת שנגבתה מהמשיב, חזר המשיב על גרסתו לפיה נטל את האופנוע ללא רשות מראש של ואזנה, אלא על דעת עצמו בלבד.

ואזנה נחקר אף הוא אודות אותו אופנוע ומסר גרסה שונה בתכלית מגרסתו "המתוקנת" של המשיב. לדבריו, 8 חודשים טרם גביית הודעתו ביום 7.8.03 דהיינו, במהלך חודש ינואר, מסר קטנוע למשיב ללא תמורה וללא תשלום, ואין הוא יודע מה עשה בו ולאיזה תכלית השתמש בו. המדובר בקטנוע מסוג ג'וקי 125 בצבע בורדו, שניתן לזהותו על ידי מכה שספג בחלקו הקדמי. לגרסתו, כשמסר למשיב את האופנוע הייתה מותקנת עליו לוחית זיהוי מקורית שאת מספרה לא זכר.

עיננו הרואות. בין הודעות המשיב לוזאנה באשר לנסיבות הגעת האופנוע לרשות המשיב קיימות סתירות מהותיות, זאת מעבר לעובדה שגרסתו של וזאנה כי מסר את האופנוע למשיב לפני כ-8 חודשים, הופרכה על ידי בעל האופנוע - שמעונוף, שהתלונן על גניבת אופנועו שלו 5 חודשים מאוחר יותר.
די לי באלה, כמו גם בהסבריו המתפתלים של המשיב לגבי נסיבות הגעת הרכב לרשותו בצירוף העובדה שנתפס נוהג בו כשלוחית זיהוי מזויפת מורכבת עליו, כדי לבסס את התשתית הראייתית הצריכה להחלטת המעצר לגבי האישום הראשון.

באשר לאישום השלישי, הרי שבחקירתו במשטרה לא היה בפי המשיב הסבר ראוי וסביר לגבי נסיבות הגעת של מרבית הפריטים שנמצאו בדירתו לחזקתו ובכך קם הבסיס לקיומן של ראיות לגבי אישום זה.

ומה באשר לעוצמת הראיות בהתייחס לאישום הרביעי. מעבר להודייתו של המשיב בהתפרצות לאופנוע ובגניבה פריטים מתוכו, כפי העולה מהודייתו בעת עיכובו כשאמר כי נטל את הפריטים שנמצאו בחזקתו על ידי מציאה, הודייה עליה הוא חוזר מפורשות בהודעתו מיום 11.11.02 (שורה 4 ואילך), הרי גם בנסיבות מעצרו יש כדי להוות ראיית חיזוק, שכן נתפס עם שלל הגניבה בתוך תא מתחת לכסא האופנוע בו נהג.

בהערכת הסיכוי הסביר הטמון בהפיכת ראיות אלה לראיות רגילות ובחינת הפוטנציאל הראייתי הטמון בהן, הנני סבורה כי ראיות גולמיות אלה מקימות יותר מסיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל להרשעת המשיב בכל האישומים המיוחסים לו.

עתה נותר לי לדון בשאלה האם קמה עילה למעצרו של המשיב, וגם על כך התשובה הינה חיובית. עילה זו קמה על מכונה על יסודן של שתי עילות - מסוכנות לציבור והחשש להמלטות מאימת הדין.
מסוכנותו של המשיב נלמדת מאופיים וטיבם של המעשים המיוחסים לו, הן מסוכנות לביטחון הציבור הנובעת ממעשי הגניבה והפריצה שביצע לכאורה, והן ובעיקר מהתנהגותו שלוחת הרסן במהלך המרדף שנערך בעקבותיו, כשלא נרתע שלא לציית לשוטרים, לתקוף שוטר אחד ולנסות לדרוס שוטר שני בניסיון להיחלץ מתפיסתו בכף, כשהוא עושה זאת לאחר שרשיונו נפסל. מסוכנות זו מקבלת משנה תוקף על רקע עברו הפלילי של המשיב, הכולל, בין היתר, הרשעה בעבירת שוד וגניבת רכב, לצד הרשעות בעבירות של הפרעה לשוטר, איומים וגניבה.
התעוזה והנחישות שגילה בהמלטותו מפני השוטרים, כשהוא נעזר לצורך השגת מטרתו גם באלימות פיזית, מקימה גם עילה נוספת של חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט.

בנסיבות אלה הנני סבורה, כי חזקת המסוכנות לא הופרכה, ולא ניתן להסיר את הסכנה הנודעת מהמשיב לציבור ובטחונו בדרך של חלופת מעצר במסגרת מעצר בית אצל אחיו או אשתו של המשיב. כאשר מדובר במי שלא נרתע להמלט מהמשטרה במרדף פראי ומסוכן ולצורך זה גם העז לתקוף שוטרים, אין בחלופה המוצעת כדי להפיג חששות אלה.
התוצאה היא שאני מורה על מעצרו של המשיב על לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

התיר יועבר בדחיפות לקביעת מותב שידון בו.

ניתנה היום כא' באב, תשס"ג (19 באוגוסט 2003) במעמד הצדדים.

מ.דיסקין, שופטת









בש בית משפט שלום 3668/03 מדינת ישראל נ' מאיר בן עובדיה דנוך (פורסם ב-ֽ 19/08/2003)