פסקי דין על אייל לוי | פסקי דין על לירון טיירי |

1947/09 בשפ     08/03/2009




בשפ 1947/09 מדינת ישראל נ' אייל לוי, לירון טיירי




החלטה בתיק בש"פ 1947/09



בבית המשפט העליון


בש"פ 1947/09



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


העוררת:
מדינת ישראל



נ


ג


ד



המשיבים:

1. אייל לוי



2. לירון טיירי


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בב"ש 92469/08 (ת"פ 40259/08) שניתנה ביום 1.3.09
על-ידי השופט נויטל

תאריך הישיבה:
ז' באדר תשס"ט (3.3.09)
בשם העוררת:
עו"ד יוסי קורצברג
בשם משיב 1:
עו"ד ירום הלוי
בשם משיב 2:
עו"ד תמיר סננס

החלטה

רקע והליכים

א.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נויטל) מיום 1.3.09 בב"ש 92469/08 (ת"פ 40259/08), בה הורה לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

ב.
כנגד המשיבים ושמונה אחרים הוגש ביום 10.12.08 כתב אישום לבית המשפט המחוזי, שעניינו עבירות שונות, וביניהן נשיאת נשק, תחמושת ואבזר לנשק, קשר לפשע, החזקת נכס חשוד והכנת עבירה בחומרים מסוכנים.
בתמצית
נטען, בכל הנוגע למשיבים דכאן, כי היו שותפים בפרשה להסתרת כלי נשק – הכוללים אקדח טעון, מחסנית ובה שמונה כדורים, משתיק קול ואחד עשר כדורים נוספים – בכוונה לעשות בהם פשע או עוון, או כדי לאפשר לאחר לעשות בהם פשע או עוון; וכי נכחו באירוע האמור והיו מודעים למשמעותו.

ג.
בו ביום ביקשה העוררת את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 19.1.
09 (ב"ש 92469/08) קבע בית ה
משפט קיומן של ראיות לכאורה כנגד הנאשמים, ובכללם המשיבים. זאת, בין השאר, על סמך סרטי מצלמת האבטחה במקום; דו"ח פעולה לגבי תפיסת הנשק; ומזכרים ותמונות. המשיבים, יצוין, שמרו על שתיקה בחקירתם.

ד.
בהחלטה מיום 1.3.09 דן בית המשפט בבקשת המשיבים לשחררם לחלופת מעצר. נקבע, כי חלקו של המשיב 2 בפרשה לא היה גדול, ביחס לחלקם של האחרים; וכי חלקו של המשיב 1, אף שהיה משמעותי מזה של המשיב 2, נותר פחות משל נאשמים אחרים. בית המשפט שקל את עברם של המשיבים: נאמר, כי לחובתו של המשיב 1 חמש הרשעות, לרבות עבירות אלימות (שחלקן התיישנו); וכי נשא בעבר בעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. עברו הפלילי של משיב 2 נקי. נזכרו תסקירי מעצר, אשר נמנעו מהמלצה; לגבי המשיב 1 נאמר בתסקיר, כי המעצר הנוכחי "מטלטל", כי המפקחים המוצעים בטוחים ביכולתם לפקח, וכי יש קושי בהערכת הסיכון, נוכח הפער בין דבריו של המשיב 1 לבין המעשים המיוחסים לו. לגבי המשיב 2 הצביע התסקיר על קושי דומה בהערכת המסוכנות, ונאמר כי המפקחים המוצעים מודעים למשמעות הפיקוח. בסיכומו של דבר הורה בית המשפט קמא על שחרור המשיבים בתנאים מגבילים, הכוללים מעצר בית מוחלט; הפקדה במזומן; ערבות עצמית וערבות צד ג'; איזוק אלקטרוני; פיקוח צמוד למשך עשרים וארבע שעות; איסור יצירת קשר עם המעורבים בפרשה; איסור יציאה מן הארץ; והפקדת דרכון בבית המשפט. שחרור המשיבים עוכב בהסכמה למשך 48 שעות, ובהחלטתי מיום 2.3.09 עוכב עד לדיון בערר, ולאחריו - בהחלטה מיום 3.3.09.

הערר והדיון

ה.
בהודעת הערר מצביעה המדינה על כך שבהחלטה מיום 19.1.09 לא נעשתה הבחנה בין המשיבים לבין יתר המעורבים בפרשה, וכי כולם מעורבים בה באופן משמעותי. נטען, כי שתיקת המשיבים עד כה מקשה על סתירת חזקת המסוכנות (זאת, בין השאר, בהסתמך על האמור בהחלטה נשוא הערר). עוד נטען, כי המשך המעצר נחוץ, הואיל וכוונת המשיבים היתה לכאורה לבצע פשע (או עוון) באמצעות כלי הנשק (זאת, בין השאר, מכיוון שמדובר במשתיק קול). לבסוף נזכר, כי תסקירי המבחן נמנעו מהמלצה על שחרור לחלופה.

ו.
בדיון הוסיף עו"ד קורצברג מטעם המדינה, כי הרכבת משתיק קול על נשק שמחסנית בתוכו מצביעה על כוונה קטלנית; והמעצר מטרתו למנוע עבירה. ועוד נטען, כי כפי שעולה מן המיון שערך השופט בך בב"ש 625/87
אבו מוך נ' מדינת ישראל
,
פ"ד לז(3) 668, 671, ובעקבותיו נפסק בבש"פ 10610/08
אמסילי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), המדובר בעבירה פלילית אפשרית המסכנת את שלום הציבור, ועל כן מצויה ברף המסוכנות הגבוה. עוד נטען, כי שתיקת המשיבים מותירה את המסוכנות על כנה, כעולה מפסיקה כמו בש"פ 8638/96
קורמן נ' מדינת ישראל
,
פ"ד נ(5) 200. נאמר גם, כי שירות המבחן לא היה מסוגל להעריך את המסוכנות; ומשהראיות שעל קיומן הוחלט כוללות התעסקות של מספר אנשים, לרבות המשיבים, בהטמנת נשק, ובהיעדר גירסה, יש חשש ניכר למסוכנות. עוד הוטעם, כי למשיב 1 עבר פלילי, לרבות עבירות אלימות. אשר לחלופות נטען, כי אין להן מקום כשמדובר באנשים המעורבים בקשר קושרים שמטרתו ביצוע פשע - ומטרת המעצר היא למנוע את הפשע.

ז.
מנגד טען עו"ד הלוי למשיב 1, כי הערר אינו במקומו; לדידו לא היתה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא, והתיק יצא מפרופורציות. משיב 1, למשל, נטל - כעולה מן הסרט - סכין והחזיר אותה וניגש לאחר ודיבר אתו, ואין מחלוקת באשר לכך שהיה במקום אקדח אך הוא לא נגע בו. אכן יש ראיות לכאורה, ונוכח העבירה המיוחסת יש עילת מעצר; השתיקה היא רכיב בשקלול, אך אין לשדרגה, כך נטען, לרמה המונעת שחרור. אשר לעבר הפלילי של משיב 1, רובו היה מימי נוער; הוא אמנם הורשע בעבירת תקיפה לפני מספר שנים, אך לא הורשע מימיו בתחום הנשק, לא ריצה מאסר בפועל ואין כנגדו מאסר על-תנאי. גם התסקיר מצביע על כך שהמעצר היה גורם "מטלטל" לגבי משיב זה; מעצר בית עם איזוק אלקטרוני די בו, והתנאים מחמירים.

ח.
עו"ד סננס טען למשיב 2, כי עברו של שולחו נקי; אין להשוות, לעניין השתיקה, תיק זה למקרים אחרים שבהן מנעה השתיקה שחרור; המשיב 2 מצוי מנובמבר 2008 במעצר, החלופה שהוצעה טובה, למשיב זה רקע נורמטיבי, כולל שירות קרבי; אין להקיש איפוא בין עניינו למקרים אחרים הקשורים בנשק.

ט.
עיינתי בתסקירי שירות המבחן למבוגרים לגבי המשיבים. אחזור ואציין כי המשיב 1 - ספר המעסיק גם אחרים במספרתו - תיאר באוזני השירות את המעצר כמשבר, כ"מטלטל" וכגורם נזק כלכלי. המפקחים תוארו כנורמטיביים; השורה התחתונה היא "הפער בין דבריו של אייל לאישומים כנגדו מקשים על יכולתנו להעריך את מידת הסיכון בשחרורו... כמו גם מידת ואופי הפיקוח הנדרש במצבו". גליון הרישום הפלילי של משיב 1 ראשיתו ב-1988, בהיותו בן 15, בעבירת תגרה (ללא הרשעה), והוא עמד עוד ארבע פעמים לפני בתי משפט - לרבות בעבירת שימוש ברכב בלא רשות (בלשון העם, גניבת רכב), ובעבירות אלימות - עד כאן בתקופת נוער, ובעונשים קלים; לימים הורשע בעבירות עדויות סותרות ותקיפת בן זוג, לאחרונה בעבירה מ-2004 וגזר דין מ-2005, שכלל חודשיים מאסר בעבודות שירות.

י.
התסקיר לגבי המשיב 2 תיאר רקע נורמטיבי ומפקחים נורמטיביים; השורה התחתונה - "כאמור לירון שלל מעורבות בפלילים בכלל ובנסיבות שהביאו למעצרו, התיחסות העומדת בפער ניכר לאישומים המיוחסים לו. נוכח זאת אנו מתקשים להעריך את מעורבותו השולית ואת רמת הסיכון במידה וישוחרר ממעצר".

הכרעה

י"א.
ברי כי הנסיבות מחשידות ביותר, על פניהן "קשר קושרים" לעבירה, וכל בר דעת מבין כי הנאספים באותו אירוע שתועד, בחברת ה"אורח" - אקדח ועליו משתיק קול, לא היו שם למטרה תמימה, לומר תהלים בצוותא או לקיים חוג לימוד ועיון. החלטת השופט נויטל מיום 19.1.09 מדברת בעדה, ו"סוף דבר" שלה מתאר נשיאת נשק חשוד כגנוב, תחמושת ואבזרי נשק, החזקת אקדח ועליו משתיק קול, טעון בכדורים - ומכאן ראיות לכאורה. איני רואה צורך להידרש, כפי שעשו בעלי הדין, לשאלה אם מה משמעות מלותיו של בית המשפט באשר לביטוי "בכוונה לעשות בהם פשע או עוון"; הדעת נותנת כי לשון זו ננקטה בכתב האישום כיוון שזו לשונו של סעיף 499(א) לחוק, שעניינו קשירת קשר לפשע או לעוון.

י"ב.
משתיק הקול מצא לו, כנראה, אפיק – והשתיק את קולם של המשיבים. השתיקה מצטרפת להחשדה, ואחזור על שנאמר בע"פ 1707/08
אריש נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)
כי "אין צורך להכביר מלים על כך שככלל, והחריגים יהיו נדירים, יסבור בית משפט כי השותק - יש לו מה להסתיר". אכן, שתיקתם של המשיבים עשויה לחזק את הראיות נגדם, כאמור בנוסח האזהרה בסעיף 28(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. בפרשת
קורמן
הנזכרת ציין השופט זמיר (עמ' 260), כי נאשם שיש נגדו ראיות לכאורה בדבר ביצוע עבירה חמורה "אינו יכול ליהנות משני העולמות בעת ובעונה אחת; גם לשתוק, על אף הנטל הרובץ עליו להפריך את חזקת המסוכנות, וגם להשתחרר מן המעצר על אף שהוא נותר בחזקת מסוכן". ואולם, באותו מקרה היה המדובר בהריגה; למרבה המזל, המשיבים דנן נעצרו
טרם הספיקו לבצע את הפשע לו קשרו לכאורה. החשדנות הסטטוטורית והשיפוטית הטבועה, ואודה ולא אבוש כי חש אני חשדנות כלפי השותקים, היא רק אחד המרכיבים. בא כוח המשיב 1 הפנה גם לבש"פ 8794/07
מדינת ישראל
נ' ישעיה

(לא פורסם) (השופטת חיות) בו שוחרר המשיב חרף שתיקה, וכן בש"פ 11083/08
נחשונוב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) ובש"פ 11129/08
אנקווה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), בהם הוזמן תסקיר מעצר חרף שתיקה; ראו גם בש"פ 9944/08
חביב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (השופט לוי). אכן, השתיקה מוסיפה היבט של חומרה לראיות שישנן, אך היא חלק ממכלול ואינה כמובן "שורה תחתונה" כשלעצמה.

י"ג.
כך או אחרת, פרט למקרים שבהם אין אפשרות לכל חלופה נוכח הנסיבות הזועקות בקול גדול (ראו ניתוחו של השופט עדיאל בבש"פ 9198/04
אבדולייב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)), יש לזכור תדיר את סעיף 21(א)(ב)(1) לחוק המעצרים, קרי, יש לבדוק אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת, קרי - חלופה.

י"ד.
אכן, אין שחרור בערובה בעבירות נשק עניין פשוט. כאמור ניתח נושא זה השופט בך בפרשת
אבו מוך,
שם פורטו נסיבות שונות לעניין שחרור בעבירות נשק. החזקת נשק לשם מעשים פליליים היא בין החמורים שבסיווגים, אם כי בנדון דידן לא הוברר עד תום טיב העבירה שסוכלה. שני הצדדים הצטיידו באסמכתאות שונות מבית משפט זה, שלפיהן נעצרו נאשמי עבירות בנשק עד תום ההליכים, ומנגד - אסמכתאות שבהן שוחררו בתנאים. העיון בהן מצביע על כך שהמדובר בהחלטות תלויות נסיבות. ברי כי במקרי החזקת נשק גנוב, יתכן מאוד מעצר עד תום ההליכים (ראו בש"פ 2854/98
אלפיניש נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), ובש"פ 2262/99
ארפינו נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (שניהם מפי השופט טירקל), האחרון ביניהם - מקרה של משתיק קול ותוך שתיקה); אך באחד מהם היה מדובר ברובי 16
m
שנגנבו מצה"ל ולא נמצאו, ובשני במי שטביעות אצבעותיו נמצאו על האקדח; ראו גם בש"פ 922/01
עיראקי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (השופטת - כתארה אז - ביניש)); וכך גם בש"פ 3462/02
מדינת ישראל
נ' אגבריר
(לא פורסם) (השופט לוי), שם הודגשה תקופת הפיגועים בה אירעה הפרשה (28.4.02); ומאותה תקופה אף בש"פ 3603/02
נססרה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (השופט לוי). עוד ראו גם בש"פ 10388/05
עבד אל קאדר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (השופטת ארבל), במקרה של סחר בנשק; בכל אלה נעצרו הנאשמים עד תום ההליכים. עם זאת, בנסיבות אחרות שוחררו נאשמים בערובה - למשל בש"פ 5042/04
אברג'יל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (השופטת - כתארה אז - ביניש); בש"פ 6838/04
מדינת ישראל
נ' אלאסד
(לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 418/05
קצב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 8596/05
מדינת ישראל
נ' אלחואג'ה
(לא פורסם) (השופטת חיות); בש"פ 2644/07
מדינת ישראל
נ' אלקיעאן
(לא פורסם) (השופטת חיות); בש"פ 9741/08

הייב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (השופטת ארבל); בש"פ 10160/08
מדינת ישראל
נ' אלהרוש
(לא פורסם) (השופט דנציגר); בש"פ 1061/08
אמסילי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם).

ט"ו.
בנידון דידן סבורני, כי חרף הנסיבות המחשידות, אין עסקינן לגבי שני משיבים אלה במצב שבו לא תסכון כל חלופה ואין לבדקה; זאת גם אם מובנת התלבטותו של שירות המבחן נוכח נסיבות הפרשה במכלולן והשתיקה. ניתן לבדוק חלופה, תוך שמניעת החשש לעבירות נוספות, שיקול מרכזי כאן, תיעשה במעצר בית מלא, איזוק אלקטרוני, והפקדות וערבויות גבוהות, בדירוג בין המשיבים - שכן משיב 1 חמור אף ממשיב 3, כפי שציין בית המשפט המחוזי.

ט"ז.
בסופו של יום נראה לי איפוא, כי אין מקום להתערב בהחלטתו הבסיסית של בית המשפט המחוזי באשר לאפשרות השחרור בערובה. ואולם, באתי לכלל מסקנה כי יש לערוך בה שינויים לחומרה, כדי להדק את הפיקוח נוכח הנסיבות והחששות. ההחלטה תתוקן איפוא, ובכך יתקבל הערר חלקית.

י"ז.
באשר ל
משיב 1,
שהחשדות לגביו כבדים יותר במיוחד נוכח עברו, תוגדל ההפקדה לסך 30,000 ₪ והערבויות יוגדלו ל-75,000 ₪. באשר למקום מעצר הבית, כשהמדובר במסוכנות של נשק, ככלל אין מעצר בפיקוח קרובי משפחה מדרגה ראשונה טוב דיו, והוא החריג בעבירות חמורות (ראו בש"פ 7602/04
מדינת ישראל
נ' אבו אלהוא
(השופט גרוניס) ובש"פ 4850/08
אבו הניה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). כדי לוודא כי המעצר יכובד במלוא הרצינות הראויה, יומצא מקום אחר למעצר הבית שאינו בבית המשיב או אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה. גם מספר המפקחים שנקבע גדול מדי, וכדברי חכמינו (
בבלי ערובין
ג', א') "קדרה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא" (קדירת שותפים אינה חמה ואינה קרה), וכמאמר הפתגם כי מרוב טבחים יגלוש הסיר; וקשה להלום שיהא פיקוח נאות תוך תיאומים בלתי פוסקים בין אנשים רבים. על מספר המפקחים להצטמצם לארבעה לכל היותר. שאר התנאים שקבע בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם. מקום המעצר ושמות המפקחים יוגשו לשירות המבחן ללא דיחוי, והשירות יואיל ליתן חוות דעתו בתוך שבוע לאחר שיימסרו - ואני מקדים לו תודה; בית המשפט יבדוק ויחליט.

י"ח.
אשר למשיב 2, לא בלי התלבטות, אך נוכח עברו הנקי, החלטתי שלא להתערב במקום המעצר, ואולם יווסף איזוק אלקטרוני (כמו למשיב 1) וההפקדה תוגדל ל-15,000 ₪, והערבויות ל-40,000 ₪. גם כאן יישארו שאר התנאים בעינם.

י"ט.
לגבי שני המשיבים תוכל המשטרה לבקר לפי שיקולה כדי לודא קיומם של תנאי השחרור, ואף מומלץ שתעשה כן.

כ'.
הערר מתקבל איפוא חלקית לפי האמור. המשיבים – שניתן לקוות כי למדו לקח מן המעצר עד הנה – מוזהרים בכל לשון לקיים את התנאים ככל משפטם וחוקתם; הפרה עלולה, בסיכוי גבוה, להביא לכך שישובו וייעצרו.


ניתנה היום, י"ב באדר תשס"ט (8.3.09).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09019470_t04.doc

מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 1947/09 מדינת ישראל נ' אייל לוי, לירון טיירי (פורסם ב-ֽ 08/03/2009)