פסקי דין על לוי יואב | פסקי דין על לוי יעל | פסקי דין על מועצה מקומית פרדסיה
15142/00 א 17/04/2006
א 15142/00 לוי יואב, לוי יעל נ' מועצה מקומית פרדסיה
בעניין:
1
בתי המשפט
בית משפט השלום נתניה
א
015142/00
בפני
השופט יחזקאל קינר
תאריך:
17/04/2006
בעניין:
1 . לוי יואב
2 . לוי יעל
ע"י ב"כ עוה"ד
חימי יהודה
התובעים
נ
ג
ד
מועצה מקומית
פרדסיה
ע"י ב"כ עוה"ד
סולברג נועם
הנתבעת
פסק דין
מבוא ורקע עובדתי
1.
עניינה של תביעה זו הוא מחסום שהוצב בשנת 1997 על ידי הנתבעת (להלן גם: "המועצה") בשד' בן גוריון בפרדסיה
בסמוך לביתם של התובעים. מחסומים הוצבו על ידי המועצה בשלוש כניסות ליישוב, אולם בעוד ששתי הכניסות הנוספות נסגרות בשעות הלילה, נותרת הכניסה מרחוב בן גוריון, שהיא הכניסה הראשית ליישוב, הכניסה והיציאה הבלעדית מהיישוב בין השעות 24:00 ועד 07:00.
2.
המחסום ברחוב בן גוריון כולל תא לשומר ("בודקה") המוצב באמצע הכביש על אי התנועה המפריד בין נתיבי הכניסה ליישוב והיציאה ממנו, ובנוסף לכך הותקן בכל אחד מנתיבים אלה מוט הרמה עם פתיחה/סגירה מבוקרת על ידי השומר המאייש את המחסום.
3.
ביתם של התובעים נמצא בתחילת רחוב בן גוריון (פינת רחוב הדקל) והוא הבית הקרוב ביותר לכניסה ליישוב המתבצעת מהכביש הראשי הבין עירוני (כביש 5613 – שד' הנשיא/רחוב הצנחנים). לפי חוות דעת שמאי שהוגשה על ידי התובעים מוצב מבנה המחסום במרחק של כ-23 מ' מהפינה הדרום מזרחית של בית התובעים וכל האגף המזרחי של הבית (הכולל מטבח, פינת אוכל, מבואה, חדר שינה הורים עם מרפסת וחדר שינה נוסף עם מרפסת) פונה אל המחסום.
4.
לטענת התובעים פגע המחסום קשות באיכות החיים שלהם ובערכו הכלכלי של הנכס שבבעלותם. טרונייתם של התובעים הינה לגבי שעות הלילה בהן מהווה כניסת בן גוריון הכניסה והיציאה היחידה מהיישוב, כשבשעות אלה מורד המחסום והשומר מבצע בדיקה לכלי הרכב ועקב כך נגרמים להם מטרדי רעש קשים עקב פתיחת וסגירת המחסום, דו שיח וצעקות, רעשי עצירה וחריקות בלמים של כלי הרכב, טריקת דלתות, האצת מנועים וצפירות של נהגים שנועדו לזרז את פתיחת המחסום.
לבד מכך טוענים התובעים כי ארוע מוחי שני שהחמיר את מצבו של התובע 1 (להלן: "התובע") נגרם עקב המחסום ועקב מריבה בין התובע לבין השומר במחסום.
בתביעתם עתרו התובעים לסעד כספי בלבד בסך 426,000 ₪ הכולל ירידת ערך נכס התובעים בסך 55,000$ ופיצוי לשני התובעים בגין סבל, עוגמת נפש, סכנה לבריאות ואבדן הנאה מהנכס וכן הוצאות התאמה הנדרשות למזעור הנזק והמטרד בעתיד בסכום כולל של 200,000 ₪.
5.
המועצה טוענת כי הפעלת המחסום איננה עולה כדי מטרד, כי לחלופין עומדות לה ההגנות הקבועות בפקודת הנזיקין וכי לחלופי חלופין לא הוכיחו התובעים את נזקי הגוף והממון שנטענו על ידם.
6.
מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם ואילו מטעם הנתבעת העיד גזבר המועצה.
כמו כן העידו לא פחות משבעה מומחים: שני שמאי מקרקעין, אחד מכל צד, שני פסיכיאטרים, אף הם אחד מכל צד, ושלושה מומחים לאקוסטיקה, שניים שחוות הדעת שלהם הוגשו מטעם כל אחד מהצדדים, ומומחה שלישי שהכין חוות דעת עבור המועצה אך נקרא לעדות על ידי התובעים.
העילה המשפטית – מטרד ליחיד
7.
עילת התובעים מבוססת על סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה" או "פקודת הנזיקין") הדן בעילת המטרד ליחיד וקובע כדלקמן:
"מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם, אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק."
8.
כפי שנכתב
בספרו של
ד' קרצ'מר, מיטרדים, דיני הנזיקין- העוולות השונות- בעריכת ג. טדסקי עמ' 39 "עניינה של עוולת המיטרד ליחיד הוא באיזון בין דרישתו של אדם להנאה מלאה מזכויותיו במקרקעין לבין דרישותיהם של אחרים לנהל פעילות המשפיעה על הנאה זו"
בע"א 436/60 מאיר עזרי ו-3 אח' נ. ויקטור קליין ו-4 אח', פ"ד טו(2) 1177, 1188 נכתב כך:
"החוק בנוגע למטרד היחיד מבוסס על העקרון של הדדיות ולא בלעדיות. לכל אדם הזכות לעשות שימוש לגיטימי ברכושו ולהפיק ממנו הנאה מתקבלת על הדעת תוך הקרבה הדדית והתאמה הדדית כך שאדם ושכנו יוכלו לעבוד ולחיות זה ליד זה, לחיות ולתת לחיות" .
ובבג"צ 195/70 ק' כהנוביץ ואח' נ' מנהל התעופה האזרחית, פ"ד כו(1) 590, 593
נכתב כך אודות איזון האינטרסים:
"...אין להקריב את האינטרסים של האחד על מזבח האינטרסים של השני. בכל מקום שבו גר אדם, אין לשלול ממנו אפשרות של חיים אנושיים שלא יהיו מופרעים במידה בלתי סבירה בשים לב לטיב המקום ולתנאי הסביבה".
9.
איזון האינטרסים מצוי הן בסעיף הדן בעוולת המטרד והן בהגנות הקיימות לפי הפקודה (בהן נעסוק בהמשך).
כך, אין די כי ההתנהגות השימוש או הניהול של המקרקעין של האחר יהא בה משום הפרעה, אלא נדרש שתהא בכך "הפרעה של ממש". לא די גם בכך כי תהא זו הפרעה של ממש לכל שימוש של הניזוק, אלא נדרש כי ההפרעה תהא לשימוש "סביר" או להנאה "סבירה" במקרקעין על ידי הניזוק (ר' קרצ'מר, שם בעמ' 59).
איזון נוסף נעשה בסעיף באמצעות קביעת הוראה כי יש להתחשב במקומם וטיבם של המקרקעין. כך, מי שמתגורר באזור חקלאי לא יוכל להלין על כך נגרם מטרד ריח עקב גידול פרות בסמוך, אך לא כך הדבר לגבי מי שבחר לגדל בעלי חיים בלב יישוב עירוני וגורם בכך מטרד לשכניו.
10.
גם סוגיית הסעדים המוענקים מהווה אחד האיזונים הקיימים.
לעיתים יימנע בית המשפט מליתן סעד שמשמעו הפסקת הפעילות המטרידה ויסתפק במתן סעד של פיצוי כספי.
ר', למשל, הדיון המקיף בנושא זה במסגרת פסק הדין שניתן
בע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ. שוורץ, פ"ד ל(3) 785 שם בחן בית המשפט את זכותו של המוטרד לקבלת סעד של צווי, לעומת זכותו של המטריד גם לאורו של סעיף 74 לפקודה ("בית המשפט לא יתן ציווי, אם הוא סבור שהפגיעה או הנזק שנגרמו לתובע הם קטנים וניתנים להערכה בכסף ולפיצוי מספיק בתשלום כסף, ומתן ציווי יהיה בו משום התעמרות בנתבע, אך רשאי הוא לפסוק פיצויים").
11.
דברים אלה נכונים לא רק לגבי היחסים בין אדם וחברו אלא גם מקום בו ניצבת רשות ציבורית מול הפרט וכפי שנכתב בהמשך פסק הדין בעניין כהנוביץ:
"עקרונות דומים החלים על יחסי שכנות, כוחם יפה בתחום המשפט הציבורי, הפומבי, לא פחות מאשר בתחום המשפט האזרחי הפרטי. "איזון האינטרסים" הוא הראשית והאחרית של חיים נאותים בחברותא, ועל רשות ציבורית המפעילה שירות ציבורי לשוות תמיד לנגד עיניה עיקרון יסודי זה. עם זאת ברור, כי במילוי תפקיד זה אין הרשות הפוסקת האחרונה בו, ועל בית המשפט, המנסה למצוא את לשון המאזניים בין האינטרסים המנוגדים לשקול בכל מקרה את העניין מכל צדדיו ולהתאים את העקרונות הכלליים הנ"ל של החוק לתנאיו המיוחדים"
(שם, עמ' 593, ור' גם ע"א 404/80
בני עטרות מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח',
פ"ד לח(4) 30, 45).
12.
כאשר המעשה המטריד נובע משימוש במקרקעין סמוכים לטובת הציבור קמה לנתבעת הגנה נוספת הקבועה בסעיף 48ב' לפקודה, המחייבת אף היא עריכת איזון בין האינטרסים המתנגשים. וכך קובע סעיף זה:
"שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מטרד לעניין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר; אולם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים - אם בתשלום חד-פעמי ואם בתשלומים חוזרים - אם נגרם לבעל המקרקעין נזק ממון".
13.
לסיכום נושא עוולת המטרד ליחיד נכון יהיה להביא את הדברים הנכוחים שנשמעו בעניין זה מפיו של כב' השופט (כתוארו דאז) שמגר בפסק הדין בע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ. שוורץ, פ"ד ל(3) 785, 795-797:
"שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק. ראשית, זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת. לענין הפרעה חולפת אך מובן הוא כי החשיבות של יסוד הזמן נמצאת ביחס הפוך לחוזק ההפרעה, היינו במידה וגדלה עצמתה של ההפרעה, קטנה החשיבות היחסית של זמניותה של התופעה. זאת ועוד, בייחוד כאשר נגרם נזק ממשי, הרי אין חשיבות לכך שהפגיעה היתה חולפת כי לגבי מי שנפגע, למשל, על-ידי אבן הנופלת מבנין, אין נחמה בכך שהמדובר באירוע חד-פעמי וחולף.
ב
שנית, מידתה של ההפרעה, כממשית או כקלת-ערך, נמדדת על-פי אמת-המידה של הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם. אין בפני
נו איפוא אמת-מידה אבסולוטית הישימה בכל אתר ובכל עת, אלא עלינו להציג זה לצד זה את מידת ההפרעה (הממשית) ואת זכות השימוש וההנאה הסבירים של התובע והנפגע ולקבוע מה סביר בנסיבות המקום והזמן. בחינתה של הסבירות נעשית על-פי אמת-מידה אובייקטיבית, היינו על-ידי ההערכה של מהותה ועצמתה של ההפרעה לפי דעתו של מסתכל אובייקטיבי, כמובא ב-
restatement
:
...
ו
טיב הנכסים והשימוש שנעשה בהם, הסביבה בה הם מצויים והחברה השוכנת בה - כל אלה הם גורמים בעלי חשיבות הקובעים את השימוש האפשרי בנכסים וההנאה שאפשר להפיק מהם (ע"א 436/60, (3), הנ"ל), אך מובן הוא כי האינטרסים של המחזיקים במקרקעין, השוכנים זה לצד זה, אינם זהים בהכרח, גם כאשר כל אחד מהם אינו חורג מן השימושים המותרים. מתחייבת על-כן מעין התאמה ואף פשרה - המותירה מקום לפעלו של כל צד, ובלבד שאינו חורג מעבר לסביר ואינו מגיע כדי "הפרעה ממשית".
נ
...
ב
אחריות בנזיקין עולה רק מקום בו הפגיעה או הסיכון עולים על מה שהאדם נדרש לשאת בו, בנסיבות הענין: סעיף 44 לפקודה הנ"ל בא להגן על זכותו של אדם לתנאי חיים בריאים, הוגנים ואנושיים (ע"א 436/60 (3) הנ"ל, בע' 1184, ו-ע"א 403/73, בצלאל נ' סימנטוב, (4), בע' 45) ויש לשאוף לכך שההתקדמות הטכנולוגית תשפר תנאים ולא תרע אותם. אם ההפרעה הנגרמת לאדם היא כה ממשית, עד שהיא פוגעת בנוחות הפיזית ובקיום אנושי הוגן בהתאם להשקפה המקובלת והמפוכחת של בן חברתנו הרגיל - הרי תוצאתה היא מעשה עוולה. מי שגר בעיר אמנם אינו יכול לדרוש כי מעטה שתיקה
ושלווה יקיפוהו בכל עת, אך מאידך-גיסא גם אין ספק ספיקא כי רעש תעשייתי חזק ומתמיד, עשרים וארבע שעות ביממה, המגיע לחדר השינה של פלוני, אינו בגדר התופעות החייבות להיסבל."
14.
על התובעים להוכיח, אפוא, ראשית, כי המחסום גורם להפרעה של ממש לשימוש סביר בביתם בהתחשב במיקומו. הכרעה זו הינה, בין היתר, פרי איזון בין שיקולים שונים אם כי במוקד מצויה זכות התובעים שלא להיות מוטרדים בתוך ביתם. אם עמדו התובעים בנטל זה, יהא מקום לבחון אם עומדת למועצה הגנה מן ההגנות שבפקודה, ואם התשובה לכך תהא שלילית, יהא צורך לעבור לסוגיית הנזקים והפיצוי המגיע לתובעים בגינם.
מן הכלל אל הפרט
15.
הערכת מהותה ועוצמתה של ההפרעה תיעשה אכן על ידי המסתכל האובייקטיבי, כפי שנקבע בעניין אתא נ' שוורץ, אך ברור כי עדותם של התובעים בעניין זה, כמי שמתגוררים פיזית בנכס "המוטרד" הינה מהותית לצורך ההתרשמות בנושא זה.
עדותה של התובעת 2 (להלן: "התובעת") בנושא המחסום וההפרעות הנגרמות ממנו הותירה רושם של עדות אמינה וכנה היוצאת מהלב. מעדותה התברר כי המחסום הוצב תחילה סמוך מאד לביתם של התובעים, ליד הכניסה לחניה לבית ורק בעקבות פניותיהם למועצה הוזז המחסום כעבור מספר חודשים למקומו הנוכחי למרחק של כ-15-20 מ' ממקומו הקודם (עמ' 19 ש' 9-17). התובעת הסבירה כי היתה תקופה בה היתה יורדת שלוש-ארבע פעמים בלילה לבקש שקט (עמ' 19 ש' 9), הסבירה כי כשבעלה מתעורר עקב הרעש מהמחסום, גם היא מתעוררת כי היא דואגת לו עקב מצבו הרפואי (לאחר שני אירועים מוחיים), והביאה דוגמא של לילה קודם שבו אוטובוס פרק בני נוער בארבע לפנות בוקר ליד המחסום (עמ' 13 ש' 25-27). היא תיארה גם פניות למועצה בשל הצפצופים והרעש (עמ' 14 ש' 11-12) ותיארה מריבות שלה ושל בעלה עם השומרים (עמ' 14). בתצהיר עדותה הראשית
הוסיפה התובעת ופירטה את מטרדי הרעש עקב התנקזות כלי הרכב בשעות הלילה דרך המחסום המהווה כניסה ויציאה יחידה, דו שיח ולעתים צעקות בין שומר המחסום לשומרי חברת השמירה, שימוש במחסום כ"נקודת מפגש והתרעננות" לשומרים המנויידים ביישוב, צעקות ודיבורים בין שומר המחסום לנוסעי המכוניות, רעשי עצירה וחריקות בלמים של כלי הרכב, טריקות דלתות בסגירתן והאצת מנועים בהמשך תנועת המכוניות, וצפירות נהגים קצרי רוח כדי לזרז פתיחת המחסום.
גם התובע תיאר בתצהירו את הנושאים הנ"ל. בעדותו הוסיף כי הפרעות השינה שלו החלו עם הקמת המחסום, ציין רעשים שהקימו השומרים ומריבות עימם, וציין התעוררות אחת עקב צפירות ב-04:30 לפנות בוקר, ביום בו העיד בפעם השניה (עמ' 8 ש' 15-20 ישיבת 8.4.03). גם עדותו של התובע בנושא זה הותירה בי רושם אמין (יכול היה הרי לציין גם שתיים או שלוש התעוררויות בלילה שלפני הדיון). התובע במצב רפואי לא מן המשופרים, לוקה לעתים בזכרונו, אך אין ספק כי נושא המחסום והרעשים הנגרמים בעטיו מציק לו מאד.
ניתן להסיק מעדותם של התובעים כי התקופה הקשה ביותר היתה תקופת החודשים הראשונים שלאחר הקמת המחסום, כשהיה קרוב הוא מאד לביתם, ואף כי עם הרחקתו מביתם לא נפתרה הבעיה, פחתה היא במעט עם הרחקת המחסום כ-15-20 מ' נוספים. עם זאת, אין להקל ראש ברעשים הנשמעים גם לאחר מכן ממיקומו הנוכחי של המחסום, וכמו כן אין האמור לעיל חל לגבי כל הרעשים, שכן רכב המתקרב למחסום מכיוון היישוב וצופר סמוך להגעתו למחסום, יכול לעשות זאת ממש מול ביתם של התובעים.
16.
פן נוסף בנושא מטרדי הרעש הוא הפן ה"מדעי" יותר שבא לידי ביטוי בחוות הדעת של המומחים השונים, כולם בתחום האקוסטיקה.
(א)
מטעם התובעים מסר חוות דעתו ד"ר יולי קלר אשר ביצע מדידות בבית התובעים בין השעות 23:00 – 01:00. מסקנותיו היו כי מפלסי הרעש הנגרמים מפעילות באזור המחסום, כגון עצירה וזינוק של כלי רכב, דיבור וצעקות, גורמים למפלסי רעש גבוהים מאד בשעות הלילה העולים במידה משמעותית מאד על מפלס הרעש המירבי המותר לפי התקנות למניעת מפגעים, עד פי 20-30 מעל אנרגיית הרעש המותרת. המומחה מוסיף בחוות דעתו כי צפירות הנהגים וצעקותיהם מהוות רעשים התקפיים אימפולסיביים הגורמים למטרדים והפרעות יתר בבית התובעים כאשר אקלים רעש נוצר בכל החדרים הממוקמים בחזית המזרחית של הבית ונגרמים מטרדי רעש והפרעות שינה קשות המונעות אורח חיים תקין ובריא.
(ב)
מטעם הנתבעת מסר לעומת זאת את חוות דעתו המהנדס עוזי לבני שאף הוא ביצע מדידות רעש בבית התובעים בין השעות 23:00 – 01:00. מסקנות מומחה זה היו כי מפלס הרעש בבית התובעים לא עלה במשך השעה שלאחר הפעלת המחסום (ב-24:00) לעומת השעה הקודמת להפעלת המחסום. לדעתו קיים מטרד מרעש תחבורה בבית התובעים, אולם מטרד זה נובע ממיקום הבית ליד הכביש הבין עירוני 5613 (שד' הנשיא) והכביש הפנימי (שד' בן גוריון) ולא מהמחסום. רעש תחבורה זה מהווה גורם דומיננטי ברעש.
עם זאת מציין המומחה כי בין השעות 24:00 – 01:00 ספר 7 צפירות ליד המחסום וכן הבחין בדיבורים ליד המחסום במספר מקרים. לדבריו, הצפירות נבעו מכך שהשומר שהתעכב בשיחה עם אנשים המוכרים לו ביציאה מהשכונה לא שם לב לרכב שנכנס באותה עת אשר צפר על מנת שיאפשר לו להיכנס. המומחה מוסיף כי אין לקבל את תוספת הרעש עקב צפירות ודיבורים, קטנה ככל שתהיה, וכי יש להורות לשומר באופן חד משמעי להימנע מכל דיבור מיותר עם בעלי הרכב וכן להיות ערני לרכב המגיע לישוב על מנת למנוע צפירה.
(ג)
חוות דעת שלישית שהונחה בפני
בית המשפט היתה חוות הדעת של המהנדס עמוס יפה שהוזמן על ידי המועצה עוד בשנת 1999 לבדוק את נושא תלונות התובעים. מומחה זה לא ביצע מדידות בשעות הלילה אלא בשעות היום, כשהמחסום לא פעל. המומחה קבע כי הגורם העיקרי לרעש הוא התנועה בכביש הכניסה ליישוב (שד' בן גוריון) ובכביש הבין עירוני (שד' הנשיא). עם זאת, מקובל עליו שהמחסום יוצר רעשים שיכולים להיות מאוד מטרידים דווקא בשעות הלילה וזאת עקב הצורך בעצירת כלי רכב, צפירת מכוניות כאשר הנהגים קצרי רוח, קולות דיבור וצעקות בין יושבי המכוניות לבין השומרים, רעשי עצירה של רכבים, טריקת דלתות בסגירתן, וכן האצת מנועים. המומחה ציין כי ברור לו שבשעות הלילה המאוחרות, כשבמקום שורר שקט סביבתי, כשמפלסי רעשי הסביבה נמוכים מאד, יכול מפלס רעש של 55-58
db(a)
כפי שנמדד מעת לעת במדידתו ליצור מטרד קשה – אפילו כדי בהלה , אם הוא מופיע בפתאומיות, כשדיירי הבית ישנים את שנתם.
המלצות מומחה זה היו להתקנת חלונות מבודדים אקוסטיים שיבודדו את הרעשים לגמרי או בניית קיר מיגון אקוסטי לאורך כ-15 מטר שהוא קטע הכביש הסמוך למחסום ובגובה של 4 מ'. קיר זה לא ימנע לחלוטין את הרעשים אבל יקל במידה מסויימת על התובעים. המומחה המליץ על הפתרון הראשון כעדיף, אך ציין כי יהא בו משום הכבדה על חיי דיירי הבית בשל הצורך בסגירת החלונות על מנת להשיג בידוד מהרעשים. המומחה סיפק גם מפרט מדוייק לחלונות אלה וציין כי עם התקנתם יופחת הרעש החיצוני לדרגה מינימלית ובלילה יפחת עד לרמה שלא תהווה מטרד לדיירי הבית.
חוות דעתו של מומחה זה הוגשה דווקא על ידי התובעים שצירפו אותה לכתב התביעה.
שלושת המומחים הנ"ל העידו בבית המשפט.
17.
בכל הקשור לחוות דעתו של ד"ר קלר, המומחה מטעם התובעים, אני מסכים עם חלק גדול מטענות המועצה לגבי חוות דעתו.
עדותו של מומחה זה הותירה לצערי רושם מביך ואתייחס למספר נקודות שיפורטו להלן:
(א)
המומחה לא ציין בחוות הדעת את התאריך שבו ביצע את הבדיקה בבית התובעים, וכשנשאל בקשר לכך לא יכול היה לנקוב בתאריך הבדיקה והשיב כי אין לכך חשיבות ודי בכך שרשם את שעות הבדיקה (עמ' 24 ש' 13-17). אין דעתי כדעתו. כך, למשל, התברר מתאריך בדיקת מומחה הנתבעת, מר לבני, כי הבדיקה בוצעה בערב יום השואה, ואולי במועד זה בו בתי העינוגים סגורים התנועה דלילה יותר. יש גם חשיבות מבחינת נפח התנועה לשאלה אם הבדיקה בוצעה באמצע השבוע או בסוף שבוע ובאיזו עונת שנה בוצעה הבדיקה.
(ב)
המומחה לא צירף לחוות דעתו מסמכי עזר כלשהם, וגם לבית המשפט לא הביא עימו מסמך כלשהו. בהקשר זה יצויין כי חוות הדעת של מומחה זה ציינה נתונים של "מפקד תחבורה" שנערך על
ידו בשד' הנשיא ובשד' בן גוריון במשך השעתיים בהן בוצעה הבדיקה, תוך חלוקה לחצאי שעות והוא הדין גם לגבי מספר צפירות כלי רכב בכל חצי שעה. כמו כן נמדדו על ידי המומחה רעשי רקע ומפלסי הרעש באמצעות "מד מפלסי קול תקני" כפי שצויין בחוות הדעת ואף כאן נרשמו נתונים לגבי כל חצי שעה של מדידה. עוד יצויין כי בכל הקשור ל"מפקד התחבורה" בולטות על גבי חוות הדעת שלוש מחיקות בטיפקס ורישום מספרים בכתב יד ולא בהדפסה כפי שנעשה ביתר חלקי חוות הדעת.
בנסיבות אלה ברי כי יש חשיבות לרישומי העזר, אולם המומחה משיב לשאלות בעניין זה כי די בהצהרתו בחוות הדעת כי הכל בה אמת לאמיתה ובהזהרתו על ידי בית המשפט בפתח עדותו (עמ' 24 למטה ועמ' 25 למעלה). בהמשך, כשנשאל המומחה פעם נוספת לגבי העדר רישומים וכיצד ניתן לדעת שצפירות הרכב הרשומות בחוות הדעת נעשו ליד המחסום, השיב המומחה תשובה מדהימה למדי בזו הלשון: "אתה לא יכול לדעת, פעם אחרת שאני אעשה בדיקה אני אזמין אותך. ואם אני משקר אני יכול להוסיף כמה שאני רוצה ואתה לא תדע. גם מהרישומים אי אפשר לדעת וצריך לסמוך עלי" (עמ' 30 ש' 22-23).
למותר לציין כי חשיבות רישומי העזר הנערכים על ידי מומחה היא רבה לצורך היכולת לבחון את אמינות בדיקתו. המומחה מר יפה צירף, למשל, לחוות דעתו לא פחות מ-29 עמודי נספח המפרטות את תדפיסי מפלס הרעש בבית התובעים, אך כשנשאל המומחה מר קלר בנושא זה, השיב כי אין צורך במכשיר המפיק תדפיסים ותשובתו היתה כלהלן:
"לשאלת בית המשפט האם המכשיר הזה מוציא פלט מסויים, או נייר, אני משיב שלא. וגם אין צורך. השאלה הזו נדונה כאשר הייתי לא פעם בבתי משפט ומנסיוני כלפי, כל הנושא הזה בדיקות, תמיד נפסלו על ידי שופטים כל הנושא של קו החקירה הזה. כל ההתעסקות שגוזלת זמן מכולנו היא היות ואין מה להגיד בקשר לחוות הדעת, וזה מנסיוני וחוות דעתי.
קיימים מכשירי מדידה שמוציאים פלט כזה, אבל הם מיועדים לדברים אחרים. אם כי גם במקרה הזה שהוא מקרה פשוט יחסית מבחינת המדידה יכולים להוציא פלט, אבל איזה טעם יש לעדות של מומחה כאשר מפקפקים באמינותו.
לפי דעתי אין צורך בפלט ברגע שהבנאדם מצהיר מספר פעמים.
אני משמש כמומחה בית המשפט המחוזי והופעתי בהרבה מאד בתי משפט מכל הצדדים. אני נתקלתי בסוג כזה של שאלות אולי פעמיים שלוש בקריירה שלי של 30 שנה בארץ".
מתשובה זו ומתשובות אחרות נראה כי המומחה איננו מבין את תפקידו כמומחה המוסר עדות בבית המשפט, ואיננו מבין גם כי הצטיידות בניירות העזר בהם ערך רישומים בזמן אמת היא מהותית לצורך חקירתו. לדעתו, עדותו קמה ונופלת על אמינותו, ומאחר ובאמינות זו אין להטיל ספק לשיטתו, אין צורך בכל אותן שאלות מטרידות שמטרתן להטיל ספק באמינות זו.
למותר לציין כי מומחה איננו אמור להישאל רק לגבי נושאים מקצועיים, ולעתים יש חשיבות רבה לדרך בה ביצע את הבדיקה. מומחה איננו מורם מעם. אמינות בדיקתו איננה מהווה אקסיומה שאין להטיל בה ספק. ניתן גם ניתן להטיל ספק במהימנות הבדיקה ומומחה חייב להיות ערוך לשאלות בקשר לכך, ולהשיב עליהן תשובות משביעות רצון.
דברים אלה נאמרים מבלי לקבוע קביעות כלשהן בעניין מהימנות המומחה, אך מצטיירת כאן תמונה עגומה לגבי הלך רוחו של מומחה זה בכל הקשור לעדותו בבית המשפט ולהיקף החקירה שניתן לדעתו לערוך לו. בנוסף לכך, יש צדק בדברי ב"כ המועצה בסיכומיו כי משקלה של חוות דעתו של המומחה ד"ר קלר איננו משקל ראייתי של ממש בהעדר רישומי העזר המצביעים על מה שהמומחה קלט בחושיו ורשם מתוך צג מכשיר המדידה שאיננו מפיק תדפיסים.
(ג)
בחוות דעתו ציין המומחה כי השתמש לביצוע הבדיקה במכשיר מדידה אחד ובמיקרופון. גם בחקירתו הנגדית לא התייחס אלא למכשיר אחד (עמ' 25 ש' 29-30; עמ' 26 ש' 1-3; עמ' 27 ש' 22-28), וציין כי המכשיר הזה משחרר אותו מכל הפעילויות הנדרשות בזמן המדידה, שכן הוא מודד בצורה אוטומטית וקובע בצורה אוטומטית את מפלס הרעש.
דא עקא, כאשר נתקל המומחה בקושי להסביר כיצד הבחין בין רעש המכוניות הנכנסות לבין רעש המכוניות היוצאות, טען הוא כי "יש לי כמה מכשירים. יש מכשיר שהוא מבצע בדיקות של
leq
ובידיים יש לי מכשיר אחר"
(עמ' 31 ש' 3-4), ומכאן ואילך עומד הוא בתוקף על גרסתו כי השתמש בשני מכשירים, וכשנשאל מדוע לא ציין זאת בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית אלא התייחס למכשיר אחד בלבד משיב הוא כי "אין חשיבות להדגיש אם יש לי מכשיר אחד או שניים. מה שחשוב האם הבדיקות בחדר בוצעו על פי התקנות" (עמ' 31 ש' 14-15).
(ד)
התגלתה סתירה בין עדות ד"ר קלר לבין עדות התובעים, כשד"ר קלר ציין כי לא יצא במשך הבדיקות מהחדר בו בוצעו הבדיקות (עמ' 26) בעוד התובעים העידו כי ד"ר קלר יצא מספר פעמים מהחדר. לאחר מכן ומשנשאל כיצד קבע את קביעותיו לגבי אקלים רעש קשה שנוצר בכל החדרים הממוקמים בחזית המזרחית של הבית, השיב כי לא שהה בחדרים אלה אלא עבר בהם ולא זכר לומר כמה פעמים עבר בהם (עמ' 34 ש' 4-15).
(ה)
סתירה נוספת התגלתה בין עדות ד"ר קלר לבין עדות התובעים כשלדברי המומחה סיים את המדידות בשעה 01:00, התארגן ויצא מהבית בשעה 1:15 – 1:30 (עמ' 25 ש' 5-10). לעומת זאת העידה התובעת כי המומחה הלך מהבית לפנות בוקר, בסביבות השעה 06:00 – 06:30 (עמ' 17 ש' 2-4). לאחר שעומת המומחה עם תשובתה של התובעת השיב שאיננו זוכר אם נשאר כמה שעות נוספות וכי זה איננו הנושא, אלא אם קיבל מספיק מידע על מנת להכין את חוות הדעת (עמ' 25 ש' 18-25).
המועצה מעלה בסיכומיה השערות כי המומחה קלר נרדם במהלך הבדיקות והתעורר רק בבוקר (שכן אחרת לדבריו איננו נשאר אף פעם לאחר הבדיקות שהסתיימו לדבריו ב-01:00), או שביצע בדיקות נוספות אותן לא גילה. לא אביע דעה בנושא זה, אף כי ההיתכנות לשתי האפשרויות קיימת, אך אין ספק כי הדבר מהווה נדבך נוסף לבעייתיות הקיימת בעדותו של המומחה.
18.
משנסכם את הנושאים שנסקרו לעיל, את אי הוודאות לגבי תאריך הבדיקה והזמן שחלף מאז ביצועה ועד הכנת חוות הדעת, העדר רישומי עזר כלשהם המהותיים ביותר לצורך חוות דעת זו, הסתירות בעדות המומחה עצמה ובינה לבין חוות דעתו לגבי מספר המכשירים ששימשו את המומחה לצורך הבדיקה, ואת הסתירות הקיימות בין עדות המומחה לבין עדות התובעים בכל הקשור ליציאת המומחה מהחדר ובכל הקשור למועד סיום הבדיקות ויציאתו מהבית, אני מגיע לכלל מסקנה כי קיים קושי רב לסמוך על האמור בחוות דעתו. בהעדר הרישומים הנ"ל ובהצטרף לכך הנושאים הנוספים, לא ניתן לקבוע כי הנתונים שנרשמו בחוות הדעת נקלטו בחושיו של המומחה בזמן ביצוע הבדיקה בפועל. לכך יש להוסיף את עדותו של המומחה מר לבני, המתייחסת לחוות דעת המומחה מר קלר ומציינת את הטעויות שנפלו בה לפי דעתו.
19.
האם אי היכולת להסתמך על חוות דעת המומחה מר קלר שוללת מהתובעים את האפשרות להוכיח את עילת המטרד? לטעמי התשובה לכך שלילית. כבר הבהרתי קודם כי המומחים התייחסו לפן "המדעי" אולם כולם ללא יוצא מן הכלל הסכימו כי מהמחסום עולות צפירות, נשמעים דיבורים ועוד רעשים המצטרפים לרעש הסביבתי הקיים ומהווים מקור רעש נוסף שיש לו משמעות רבה בשעות הלילה השקטות. לכך מצטרפת עדות התובעים עצמם שכאמור היתה אמינה עלי בנושא זה. יצויין גם כי לא הובאה כל עדות מטעם הנתבעת שיש בה כדי לשלול קיומו של רעש הנוצר עקב המחסום כגון צפירות, טריקות דלת, ודיבורים. לא הובאה עדות שומר כלשהו מהמחסום ואף לא כל עדות אחרת בעניין זה.
20.
סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 (להלן: "החוק") קובע כי "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום....".
לפי סעיף 5 לחוק יתקין השר כללים לביצוע הסעיף והוא רשאי, בין השאר, לקבוע מהו רעש חזק או בלתי סביר.
בסעיף 13 לחוק נקבע כי כל הפרה של הוראות החוק כדין מטרד היחיד.
הותקנו תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן-1990 (להלן: "התקנות"), ובסעיף 2 להן נקבע מהו רעש בלתי סביר.
דא עקא, בתקנות לא נקבע מהו רעש "חזק" לפי החוק אלא רק מהו רעש בלתי סביר. יתרה מזו, כבר נקבע בפסיקה כי אמות המידה שבתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) התש"ן-1990 אינן אמות המידה הבלעדיות לקביעה מהו רעש בלתי סביר.
בע"פ 151/84 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' פנחס פרשט ו-4 אח', פ"ד לט(3), 1 נדון נושא קובלנה פרטית שהגישו המשיבים נגד המערערת בגין רעש הבוקע בשעות הלילה מתחנת הכח רדינג ד'. המשיבים לא הביאו ראיות להוכחת היות הרעש בלתי סביר לפי המבחנים הקבועים בתקנות, אלא העידו 4 עדים מדיירי הסביבה. המערערת טענה כי אין להוכיח רעש "חזק" או "בלתי סביר" אלא לפי התקנות.
בית המשפט דחה מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן את טענת המערערת שם וקבע בזו הלשון:
"הגבלת אמצעי ההוכחה לאלה שנקבעו בתקנות תביא למצבים בלתי רצויים, שבהם יעמוד האזרח חסר אונים וחסר הגנה, כשמטרת החוק היא להגן עליו, וכשלשון החוק רחבה דיה לעשות כן.
בחוק נזכרים הביטויים "רעש חזק או בלתי סביר". התקנות מגדירות רק "רעש בלתי סביר" ; מכאן, שאין התקנות מטפלות ברעש "חזק", ולפחות לעניין "חזק" נזקקים אנו לפירוש, שייתן לביטוי זה בית המשפט, ללא הזדקקות לקריטריונים שבתקנות. ראוי להבהיר, שלא בסמאנטיקה עסקינן אלא בהבחנה, שהגיונה ומעשיותה בצדה, משום שיכול רעש להיות "חזק" - ובכל זאת "סביר", כגון אם הוא חולף או אם הוא נשמע בסביבה רועשת ומשלב ברעש רקע ועוד, ויכול רעש להיות "חלש" - ובכל זאת "בלתי סביר", כגון טפטוף מונוטוני קבוע ומתמשך על רקע של שקט סביבתי. לפיכך, לא בכדי הבחין המחוקק בין רעש "חזק" לבין רעש "בלתי סביר" ולגבי שניהם קבע, שיש לבחנם לאור ההפרעה שהם מהווים או עלולים להוות לאדם"
(עמ' 6-7).
ובהמשך:
"...עדות מומחה וביקור במקום הם חלק מדרכי הוכחה, אבל לא בהכרח היחידים".... התקנות קובעות כלי עזר ראייתים - בין מטעם התביעה, בין מטעם ההגנה - המקלים, בתנאים מסוימים, הן על הצדדים והן על בית המשפט לקבוע, בעזרת חזקות, אם נעברה עבירה על החוק אם לאו. אין בשום פנים לגרוס, כי כלי עזר ראייתיים אלה הם בלעדיים ואין בלתם" (עמ' 7-8).
ועוד הוסיפה כב' השופטת שטרסברג-כהן:
"הביטוי "בלתי סביר" איננו זר בחקיקה האזרחית ואף לא בחקיקה הפלילית. בית המשפט נדרש למלאו תוכן על-פי שיקולים ראויים לכל עניין ונושא..... גם בעניינים פליליים .... נדרשים בתי-המשפט לפסוק מהי התנהגות ,סבירה' או ,בלתי סבירה', והסבירות היא שאלה מעורבת של משפט ועובדה התלויה, בדרך כלל, בנסיבות המיוחדות אשר בהן היא מתעוררת" (השופט ח' כהן בבג"צ 295/65 הנ"ל, בעמ' 322).
במישור האזרחי, בדונו ברעש בעילת מטרד, נדרש בית המשפט למלא ביטוי זה בתוכן לפי מבחן ה"אדם הסביר" ובהתחשב בנתונים הסביבתיים [ראה ת"א (חי') 972/63 הנ"ל ; ע"א 186/52; ע"א 436/60]. ההתייחסות לפסיקה הנ"ל, הדנה בשאלת הרעש מהיבט היותו "מטרד", מלמדת על התוכן שיצק בית המשפט למסגרת, התוחמת את גבולות סבירותו של רעש, אשר מעבר להם הופך הוא למטרד"
(עמ' 6).
והוסיף על דבריה כב' השופט בייסקי:
"קביעת נורמות מהו רעש בלתי סביר, בכפוף למשכו, למקום ולמבנים אליהם הוא מגיע, אם ביום ואם בלילה, וכן קביעת דרך למדידת רעש בעזרת מכשיר בהתחשב בנתונים האמורים, כל אלה כוחם רק להעביר את נטל הראיה כאמור בסעיף 10 (1) לחוק. או בלשון אחר: התקנות (ובמיוחד תקנות 4 ו-5) קובעות כלי עזר ראייתיים, המקלים בתנאים מסוימים על הצד, שעליו חובת ההוכחה, בעזרת חזקות, אם נעברה עבירה ואם לא....
לעניין משמעות התקנות והטענה המושמעת על-ידי המערערת, כי יש בכוחן להגביל את דרכי הוכחת רעש חזק או בלתי סביר במובן סעיף 2 לחוק, רק על-פי הכללים הקבועים בתקנות, יש לומר, כי אין לטענה זו על מה לסמוך. כשם שלפני היות התקנות ניתן היה להפעיל את החוק ולבצעו בדרכי הוכחה רגילות, היינו על-ידי עדים ששמעו את הרעש ושיש ביכולתם לתארו בדרך השוואתית או אחרת או בכל דרך הוכחה מקובלת על בית המשפט, כך גם לאחר קביעת הכללים בתקנות....
גם בהעדר מדידה במכשיר ועל-פי הקבוע בתקנות, אין מניעה להוכיח את היסודות הדרושים בסעיף 2 לחוק בדרכי הוכחה רגילות. אין איפוא כלום בכך, כי המשיבים לא הביאו ראיות על-פי התקנות, כאשר להוכחת תביעתם הביאו 4 עדים, ועל בית המשפט היה לבחון אותם באמות מידה מקובלות ולהסיק מהם המסקנות המתבקשות"
(עמ' 9-12).
21.
אם בהליך של קובלנה פלילית נקבע כי אין חובה להתבסס דווקא על המבחנים להיותו של רעש בלתי סביר לפי התקנות אלא ניתן להוכיח היותו של רעש בלתי סביר גם בדרכי הוכחה אחרת, קל וחומר שהדבר ניתן גם בהליכים אזרחיים, ועל אחת כמה וכמה כאשר התובעים אינם מחוייבים להוכיח דווקא כי הופרו הוראות סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, וביכולתם להוכיח את עילת המטרד גם ללא הסתייעות בחזקות העומדות לזכותם בחוק ובתקנות. השימוש בסעיפים 2, 10(1) ו-13 לחוק למניעת מפגעים ובתקנות שהותקנו על פיו נועדו להקל על התובע בעילת המטרד ולא להכביד עליו. אם אין הוא עושה בכך שימוש, עדיין עומדת לו הזכות לנסות ולשכנע את בית המשפט כי הוכיח את יסודות עוולת המטרד בדרכי הוכחה אחרות.
22.
המומחה מטעם הנתבעת, מר לבני, מונה כמומחה בית המשפט בתיק אחר שעניינו רעש בדירה ובחוות דעתו שם קבע כי
"גם אם הרעש שנימצא בדירה איננו בלתי סביר כמשמעותו בתקנות למניעת מפגעים לגבי שעות היום, אין ספק כי בשעות הלילה מהווים הרעשים האימפולסיביים מטרד רעש ברור, במיוחד בתנאי רעש הרקע הנמוך ביותר, כפי שנמדד על ידי בשעות הלילה"
. בחקירתו שם אישר כי הרעש שמצא איננו רעש בלתי סביר לפי התקנות אך הוסיף כי "ראיתי לנכון כמומחה מטעם בית המשפט להתייחס לקריטריונים מקצועיים נוספים על מנת לברר לא רק האם היה רעש בלתי סביר כמשמעותו בתקנות אלא האם קיים בדירת התובעים מטרד אקוסטי שמונע מהם לקיים חיים תקינים ולכן אני ביצעתי מדידות כפי שנתבקשתי על ידי בית המשפט ובניתוח המדידות נמצא כמו גם התרשמותי המקצועית שהייתה חלק מכתב המינוי שאכן קיים מטרד אקוסטי שנובעי מרעשים אימפולסיביים"
(ת.א. (ב"ש) 1345/99
רפפורט נ' שיכון עובדים (פורסם בנבו).
גם שם קבע בית המשפט כי אין חובה כי כדי שיתקיים מפגע יש למדוד רעש בלתי סביר לפי התקנות, ובהתבסס על דברי המומחה מר לבני קבע כי מתקיים שם מטרד והורה על ביטול חוזה רכישת הדירה הנדונה, השבת כספי המכר לתובעים שם ותשלום פיצויים.
23.
עיון בחוות דעתו הנוכחית של מר לבני מגלה, אגב, כי מפלסי הרעש אותם מדד בשעות הרלבנטיות עולים על הרמה המותרת של 40 דציבלים בשעות הלילה אלא שהוא מסביר כי רעשים אלה נובעים בעיקר מהרעשים הסביבתיים של הכבישים הסמוכים והרעש העולה מהמחסום הינו תוספת שולית להם. דווקא תוספת זו מעלה את מפלס הרעש ויש לה משמעות, כשאינני פוסל את האפשרות כי מפלס הרעש, כפי שנמדד על ידי המומחה מהווה רעש בלתי סביר לפי התקנות. המומחה הסביר אמנם כי התקנות בדבר רעש בלתי סביר מוציאות מגדרן רעש שמקורו בכלי רכב (סעיף 9(א)(3) לתקנות), אך הרעשים עליהם מלינים התובעים אינם רק רעשים שמקורם בכלי רכב אלא גם כאלה שמקורם בגורמים נוספים (כגון שיחות, צעקות) וגם אלה שמקורם בכלי רכב כגון הצפירות, נובעים מהימצאות המחסום במקום בו הוקם.
24.
בענייננו, השתכנעתי כי הרעשים הנשמעים בבית התובעים בין השעות 24:00 ועד 07:00 עקב הצבת המחסום סמוך לביתם הם רעשים חזקים ובלתי סבירים בנסיבות העניין, וכי יש בהם הפרעה של ממש ולא הפרעה גרידא לשימוש הסביר שעושים התובעים בביתם. סביבתם של התובעים המתגוררים בפרדסיה
איננה סביבה עירונית הומת אדם. הסביבה בה הם מתגוררים היא סביבה של בניה נמוכה הנושאת אופי כפרי יותר. אמנם, ביתם נמצא בסמוך לכביש בין עירוני ולכביש הכניסה ליישוב, ואין ספק כי אלה תורמים רעשים בלתי מבוטלים, אך על רעשים אלה מתווספים רעשים הנובעים מהמחסום ובעיקר צפירות, שיחות, צעקות וכיו"ב, שכאשר נשמעים הם בשעות הלילה המאופיינות בשקט יחסי, יש בהם כדי להפריע בצורה קשה את מנוחת התובעים להקשות על שנתם או אף להעירם.
גם המומחה מר לבני מטעם המועצה ראה ברעשים אלה רעשים מטרד אקוסטי והמליץ המלצותיו לשיפור ולתיקון המצב. מומחה זה רשם שבע צפירות ליד המחסום בין השעות 24:00 ועד 01:00 וזאת בנוסף לשיחות שניהל השומר עם עוברים מזדמנים. גם המומחה הנוסף, מר יפה, שערך חוות דעת לבקשת המועצה, הסכים מפורשות כי יש לראות
בתופעות אלה מטרד שיש לפעול כדי להסירו או לצמצמו למינימום. מבחינתו, סילוק המטרד הוא סילוק המחסום (עמ' 37 ש' 2) והוא אף ציין בעדותו כי למרות שלא ביקר במקום בשעות הלילה התבסס על נסיונו רב השנים, מה גם שהונחה כי הבעיה קיימת בשעות הלילה אף כי המועצה ביקשה ייעוץ מצומצם שכלל ביקור בשעות היום בלבד. יש חשיבות רבה לכך שחוות דעתו של מומחה זה הוזמנה על ידי המועצה, והדבר מעניק משקל בלתי מבוטל לאמור בה.
ר' בנושא זה גם סעיפים 15 ו-16 לעיל.
מצאתי הגינות רבה בחוות דעתו ובעדותו של מר לבני, כשלא התעלם ממה שראו עיניו ושמעו אזניו. בכל הקשור להמלצותיו של מר לבני בדבר מתן הוראות מתאימות לשומרים, אין ספק כי קבלת המלצות אלה ויישומן בשטח באופן דווקני יביא להפחתת מטרד הרעש. עם זאת, דומה כי מחסום, מטבעו, הינו מקור לייצור רעש שלא בכל המקרים תלוי בשומר המחסום דווקא אלא לעתים בנהגים עצבניים גרידא, היכולים, למשל, לצפור במקרה של בדיקה ממושכת מדי. אכיפת ביצוען של ההוראות על ידי השומרים כרוכה גם במאמץ בלתי מבוטל, והא ראיה כי במועד ביצוע הבדיקה על ידי מר לבני (1.5.02) כ-4.5 שנים לאחר הצבת המחסום נתקל הוא בחוסר אכפתיות ובחוסר מודעות השומר לנושא הרעשים (ניהול שיחות קולניות על ידו ואי מתן תשומת לב לכלי הרכב המגיעים, דבר המאלץ את הנהגים לצפור) הגם שלטענת המועצה, שתיסקר בהמשך, קיימים נהלים ברורים בנושא זה שנועדו למנוע מטרדי רעש כאלה. לפיכך אינני רואה במצב הנוכחי כי המלצותיו של מר לבני יפתרו את בעיית מטרדי הרעש.
המחסום הוא עובדה קיימת כבר למעלה מ-8 שנים במיקומו הנוכחי, וכך גם מתכונת הפעלתו שזכתה להצלחה מבחינת השגת יעדי המחסום. לא הובאה ראיה ואף לא טענה כי המחסום יוסר בשלב כלשהו, ואם יחול שינוי הרי יהא הוא רק בהגדלת נפח התנועה במחסום בשעות הלילה בשל הגידול הצפוי במספר תושבי פרדסיה
.
מדובר, אפוא, במטרד מתמשך לאורך זמן, שאין צורך אף לפי
פסק דין
אתא נ' שוורץ כי הפגיעה הימנו תהא חמורה מאד. בענייננו ולאור התיאורים דלעיל של מהות ההפרעה, אין ספק כי יש לראות בה הפרעה של ממש לשימוש הסביר של התובעים בביתם.
25.
לפיכך אני קובע כי התובעים הצליחו להוכיח כי הפעלת המחסום בין השעות 24:00 – 7:00 מהווה מטרד ליחיד בהתאם להוראות סעיף 44 לפקודה.
הגנות
26.
המועצה טוענת להגנה לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין הקובע (לפי נוסחו החל בענייננו לפני תיקון תשס"ה) כי "
בתובענה שהוגשה על עוולה, חוץ מרשלנות, תהא הגנה שהמעשה או המחדל שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן"
אני מקבל את טיעון המועצה כי המחסום הוקם לפי היתר בניה כדין, אך כבר נקבע כי אין מניעה לטעון לקיומה של עילת מטרד לגבי מבנה שהוקם לפי היתר כדין (בג"צ 16/50
איגרא רמא בע"מ נ' ועדת בניין ערים ת"א ואח', פ"ד ה' 229; ר"ע 62/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן פ"ד לח(1) 281).
27.
המועצה טענה גם כי המחסום הוקם לפי חיקוק שהוא סעיף 146 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א – 1950 שהוחל גם על צו המועצות המקומיות (ב), תשי"א – 1953 החל על המועצה, וזאת לפי סעיף 140א לצו האחרון.
סעיף 146 מסמיך את המועצה לפעול בכל עניין הנוגע לציבור בתחום המועצה, ובכלל זה גם לקיים "סדר, שלטון תקין ובטחון" [ס"ק 146(א)]. המועצה טוענת כי הצבת המחסום נעשתה לפי חיקוק זה, שכן מדובר בעניין הנוגע לציבור ונועד לשמור על בטחונו מפני גניבות ולפיכך חוסה היא בכנפי ההגנה הקיימת לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין.
אינני מקבל טיעונה זה של המועצה. סעיף 146 לצו המועצות המקומיות (א) הינו סעיף הקובע את סמכויות המועצה, זאת ותו לא. אם נקבל את טיעונה של המועצה, הרי כל מעשה הנעשה בגדר סמכויותיה יהא מוגן לפי הוראות סעיף 6 לפקודת הנזיקין. כך, למשל, סעיף 146(5) לצו המועצות המקומיות (ב) מסמיך את המועצות המקומיות "להקים ולקיים בניינים". אם תקים המועצה מבנה אשר יגרום למטרד, האם ניתן יהיה להעלות כל הדעת כי תוכל היא לטעון להגנה לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין, שכן הבניין הוקם "לפי חיקוק"? ברי כי לא זו היתה כוונת המחוקק.
המעשה או המחדל לו מוענקת ההגנה לפי סעיף 6 הוא זה שנעשה לפי חיקוק הקובע הוראות מפורטות וספציפיות, ולא חיקוק הקובע סמכויות כלליות בלבד. לעניין זה ר' למשל,
רע"א 6567/97 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון המנוח אליהו גת ז"ל, תק-על 98(2), 1627, שם הוענקה הגנה כאמור מפני תביעה שתקפה תעריף שנקבע בתקנות על ידי שרת התקשורת. כן ר' ת.א (ת"א) 1068/04 זהר שוורץ נ' רשות הנמלים והרכבות ואח' (פורסם בנבו).
לפיכך נדחית הטענה בדבר קיומה של הגנה לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין.
28.
המועצה טענה עוד להגנות נוספות לפי סעיפים 45 ו-48ב לפקודת הנזיקין.
29.
סעיף 45 קובע כי "בתובענה על מיטרד ליחיד תהא הגנה אם המעשה שעליו מתלוננים נעשה על פי תנאי חוזה או הסכם המחייבים את התובע ופועלים לטובת הנתבע".
המועצה טענה כי בינה לבין התובעים קיים הסכם מכללא לפיו אחראית המועצה לפעול לבטחון התובעים ורכושם וכי התובעים נהנים מהפעלת המחסום בכל הקשור לשמירה על רכושם.
אין לקבל טענה זו. אין כל הסכם מכללא בין הצדדים. אם פועלת המועצה מכח סמכויותיה, אין בכך כדי להקים הסכם המחייב את התובעים אשר הראו גם כי התנגדו להצבת המחסום ולהפעלתו במתכונתו הנוכחית ליד ביתם.
30.
סעיף 48ב' לפקודת הנזיקין קובע כי "שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מטרד לעניין סימן זה, אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה מלאה ממקרקעיהם, ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר"
(עדיין, גם אם מתקיימת ההגנה, ניתן לפסוק לתובע נזק ממון שנגרם לו עקב המטרד, כאמור בסייפת הסעיף).
על המועצה להוכיח במקרה זה כי הקמת המחסום והפעלתו הם לטובת הציבור וכי הנזק שנגרם לתובעים אינו חורג מתחום הנסבל וכי נקטה אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר.
31.
דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהקמת המחסומים ביישוב, לרבות המחסום נשוא התביעה נועדה לטובת הציבור. הקמתם נבעה מריבוי גניבות הרכב ופריצות לבתים בתחום המועצה, נעשתה בהמלצת המשטרה ואף השיגה את מטרתה בהפחיתה באופן משמעותי את כמות הגניבות והפריצות ביישוב. שומר המחסום בודק את כלי הרכב היוצאים מהיישוב בשעות הלילה, על מנת לוודא שאין בהם כלי רכב גנובים וכיו"ב, ובכך מושגת המטרה ששמה נגד עיניה המועצה להגביר את בטחון רכושם של התושבים.
עם זאת, חשיבותה החברתית של הפעילות הגורמת להפרעה, לא תהווה טעם לפטור את הנתבע מאחריות לאותה הפרעה, אם כי יכול שתהיה אחד מן השיקולים המובאים בחשבון בבחינת הסעד שיינתן לתובע, כפי שנקבע בעניין אתא נ' שוורץ (ור' לעניין זה גם ת"א (ירושלים) 964/94 שופרסל ביילסול נ' בזק- החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, תק-מח 2000(3), 10088 , 10103.
32.
אינני סבור עם זאת כי התקיימו שני התנאים הנוספים הקבועים בסעיף 48ב לפקודה.
הדרישה כי הנזק אינו חורג מתחום הנסבל יש בה העלאת הרף הקבוע בסעיף 44 לפקודה ("הפרעה של ממש"), שאם לא נאמר כן לא היתה משמעות לקביעת תנאי זה בסעיף 48ב.
משבוחן אני את המטרד הנגרם לתובעים בשעות הלילה עקב המחסום, סבורני כי חורג הוא באופן ממשי מהנסבל.
גם לדברי גזבר הנתבעת המחסום מורד בנתיב היציאה מהיישוב, שהוא הנתיב הסמוך לבית התובעים.
לא קשה לתאר כיצד יחוש כל אחד מקוראי פסק הדין אילו היתה מופרעת מנוחתו ושנתו בשעות הלילה בצפירות, שיחות וצעקות לא הרחק מחלון חדר השינה שלו. קיבלתי את עדותם של התובעים שנתמכה בעדות מומחי האקוסטיקה בדבר מהות ההפרעה הנגרמת להם. אמנם, כפי שיצויין בהמשך, אינני מקבל את טענות התובעים לגבי כל הנזקים שטענו הם כי נגרמו להם עקב המחסום, אך די במה ששמעתי בדברי העדים על מנת להגיע למסקנה כי המטרד חורג מתחום הנסבל. גם צפירה אחת או שתיים בשעה יכולות להעיר אדם משנתו או לגרום לכך שלא יירדם, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במספר צפירות רב יותר, אפילו לפי מדידת מומחה הנתבעת, כשמתווספות לכך שיחות בקול רם, אף זאת לא הרחק מחלון חדר השינה של התובעים. אין לשכוח גם כי מדובר במטרד מתמשך וקבוע למעשה הבא לידי ביטוי כל לילה.
33.
לעניין השאלה האם המועצה נקטה באמצעים סבירים על מנת להקטין ככל האפשר את הנזק שנגרם לתובעים, אציין ראשית, כי השתכנעתי כי מיקומו של המחסום הפתוח בשעות הלילה במיקומו הנוכחי דווקא סמוך לבית התובעים הינו מחוייב המציאות. לא היתה אפשרות להציבו ברח' בן גוריון במיקום מרוחק יותר מבית התובעים עקב קרבת הבית לכביש הבין עירוני. לא היתה גם אפשרות מעשית לקבוע את הכניסה הפתוחה בלילה באחד משני המחסומים האחרים שהוקמו ונימוקי גזבר המועצה בעניין זה נראים לי (עמ' 65-67). הכניסה ליישוב דרך רח' בן גוריון היא הכניסה המרכזית והנוחה ביותר, הכניסה הנוספת הרלבנטית (מרחוב התהילה) היא כניסה צדדית, איננה מתחברת לעורק תנועה לשום שכונה מרכזית ביישוב, ומובילה למרכז היישוב דרך כבישים צרים בצורה לא נוחה שיכולה להביא לאבדן התמצאות. בנוסף, הצבת המחסום הלילי בנקודה האחרת היתה פותרת אמנם את בעיית המטרד הנגרם לתובעים, אך גורמת למטרד למשפחה אחרת הגרה בסמוך לאותה כניסה.
עם זאת, לא השתכנעתי כי המועצה נקטה בכל האמצעים הסבירים על מנת להקטין את הנזק שנגרם לתובעים. לפי העדויות השונות חלק ניכר מהרעשים נגרם בעטיים של השומרים במקום, בין אם מדובר בשיחות שמנהלים הם עם שומרים אחרים, או נוסעי מכוניות העוברים בקרבתם, ובין אם בצפירות זירוז עקב חוסר ערנות שלהם למכוניות הקרבות למחסום. בתצהירו של גזבר המועצה אין מפרט הוא פעולה כלשהי שנעשתה על ידי המועצה בנושא זה. הנוהל עליו הוא מצביע בתצהירו (נספח "ד" לתיק מוצגי הנתבעת) הינו נוהל כללי של שמירה שאיננו נושא תאריך ואין בו אזכור מיוחד לנושא אמצעים להפחתת רעשים ומיטרד לתובעים במחסום הכניסה הראשית.
רק בחקירתו הנגדית טען הגזבר לנהלים הקיימים והנמסרים לשומרים ולפיהם עליהם להימנע מהצטברות כלי רכב סמוך למחסום, ולהקל במקרה זה על הבדיקות (עמ' 69 ש' 20-21), הקפדה שניידת השמירה לא תחנה ליד המחסום בלילה כדי שדיבורים לא יפריעו לשלוות השכנים ותיאום פגישה בין התובעים לבין הבעלים של חברת השמירה (עמ' 71 ש' 17-22). הגזבר הוסיף כי קב"ט המועצה אחראי לקיום הנוהל, כי הוא עצמו מוודא עם הקב"ט כי הנוהל מקויים ולעתים יותר רחוקות עורך ביקורים בשטח (עמ' 73 ש' 1-2).
בהתייחס לאמור לעיל אציין כי מוזר שהנושא לא פורט בתצהירו של גזבר הנתבעת אלא בעדותו בעל-פה בלבד. לא הוצג כל נוהל כתוב של המועצה בנושא זה, וערכן של שיחות בעל-פה, אם התקיימו בכלל, הינו מועט ביותר. לא היתה כל מניעה כי גזבר המועצה יציג נוהל מסודר וכתוב שניתן יהיה לעמוד על טיבו. לא הובא לעדות קב"ט המועצה כדי להעיד על הנוהל ועל הדרך שבו מתקיים פיקוח על הנוהל, שכן ברור כי אין להסתפק בהוצאת נוהל אלא יש להקפיד על ביצועו. התובעים לא נשאלו גם כלל על קיום פגישה עם בעל חברת השמירה האחראית לאבטחה.
המועצה הרחיקה אמנם את המחסום ככל הניתן מבית התובעים, אולם אין די בכך על מנת לקבוע כי ננקטו על ידה אמצעים סבירים להפחתת הנזק הנגרם לתובעים, וזאת משלא הוצגו נהלים והנחיות שנועדו להקטין את מטרדי הרעש ואף לא הובאה עדות ישירה לעניין קיום הפיקוח על נוהל זה, אם קיים הוא בכלל.
34.
לפיכך אין מתקיימת במקרה זה ההגנה לפי סעיף 48ב לפקודת הנזיקין.
הנזק
א.
כללי
35.
תביעתם של התובעים היא תביעה כספית בלבד. אין נדרש סעד של צו מניעה או צו עשה, שכן התובעים מבינים כי צרכי היישוב מחייבים הצבת המחסום סמוך לביתם ומודעים לכך כי סיכוייהם להביא לביטולו של המחסום או להעברתו למקום אחר קלושים.
דרך זו בה נקטו התובעים מוצדקת לחלוטין ומאזנת בין הצורך בקיומו של המחסום במיקומו הנוכחי לבין הפגיעה הנגרמת לתובעים עקב המטרד שנוצר כתוצאה מכך. סעד של מתן ציווי במקרה זה יהא סעד דרסטי אשר איננו הולם את נסיבות העניין, אך סעד של פיצוי כספי הינו סעד מתאים. הצורך בהקמת המחסום הינו צורך של כל תושבי היישוב. אין מקום להטיל את הנזק הנגרם עקב כך על כתפי התובעים בלבד, ויש מקום כי המועצה תפצה את התובעים בגין הנזק הנגרם להם, כשמשמעות הדבר היא כי נטל פיצוי זה יתחלק בין כל תושבי היישוב.
ב.
נזק ממוני
36.
ראש הנזק האחד הנתבע על ידי התובעים הוא בגין ירידת ערך ביתם עקב הקמת המחסום. הוגשה מטעמם חוות דעתו של שמאי המקרקעין מישל אלבז שהעריך את הפגיעה בשווי השוק של הנכס בגין מטרדי הרעש עקב המחסום ב-55,000$ - 60,000$ כשסכום זה כולל גם החלפת כל החלונות בבית לחלונות מזוגגים ומיזוג כל חללי הבית.
שמאי מקרקעין מטעם המועצה, מר אלי כהן, העריך כי לא נגרמה ירידת ערך לנכס עקב הקמת המחסום, וכי עלות התקנת חלונות ומערכת מיזוג אוויר הינה 30,000 ₪.
37.
לא אוכל לקבל את חוות דעתו של השמאי אלבז על קרבה ועל כרעיה.
ראשית, לא ביצע השמאי הפרדה בין העלות הנדרשת להתקנת חלונות מבודדים ולמיזוג הבית, לבין ירידת ערך הבית. מדובר בשני מרכיבים מהותיים שיש חשיבות להפרדתם זה מזה. ההגיון אומר כי ירידת ערך הבית, ככל שקיימת, תהא פחותה יותר אם יותקנו בו חלונות מבודדים, מזו הקיימת ללא התקנת חלונות אלה, אך השמאי לא ביצע גם אבחנה זו. טענת השמאי היתה אמנם כי ירידת הערך שנקבעה על ידו היא לאחר ביצוע הפתרון המוצע, אולם נראה בעליל כי קביעת ירידת ערך בשיעור 11-12 אחוז משווי הבית (שהוערך על ידו ב-490,000$) הינה מוגזמת מאד לאחר ביצוע הפתרון המוצע.
שנית, השמאי התייחס בחוות דעתו למטרדי הרעש הנוצרים עקב המחסום, אולם התעלם מכך כי רעשים אלה מתווספים למטרדי רעש אחרים הקיימים עקב סמיכות הכביש הבין עירוני וכביש הכניסה ליישוב לביתם של התובעים. משקיים יותר ממקור אחד למטרד רעש לבית התובעים, היה צורך לאבחן מהי ירידת הערך הנגרמת עקב הרעשים הנוצרים עקב פעילות המחסום בשעות הלילה לבין ירידת הערך הנגרמת עקב יתר הרעשים. השמאי אלבז לא התייחס כלל בחוות דעתו לרעשים הנוספים הנובעים מהתנועה בשני הכבישים הסמוכים לבית התובעים ולירידת הערך הנגרמת בגינם. הוא סמך גם על חוות דעתו של מר יפה שהתייחס במדידותיו למפלס הרעש הכולל מהסביבה ולא לרעש הייחודי הנובע מהמחסום. לפיכך יש לומר כי למרות דברי שמאי זה, ירידת הערך שנקבעה על ידו מתייחסת לכל מטרדי הרעש הקיימים ולאו דווקא לאלה הנובעים מהמחסום.
אוסיף עוד כי הנתבעים טענו בתצהיריהם כי שקלו למכור את הבית למרות כל הסנטימנטים שיש להם אליו, ומסרו נושא זה לטיפולם של שלושה מתווכים, אך עקב המחסום כל מי שהתעניין נסוג ולא מוכן היה להתקדם במו"מ. דא עקא, התובעים לא הביאו איש מהמתווכים או מהמתעניינים הנ"ל למתן עדות, וגם לא הציגו ראיות נוספות כגון פרסומים למכירת הנכס, ודבריהם בנושא זה לא יוכלו, אפוא, להשפיע על קביעת ירידת הערך.
38.
השמאי כהן מטעם המועצה סבר כי אין נגרמת ירידת ערך כלשהי עקב המחסום, בהסתמכו לצורך זה על חוות הדעת של מומחה האקוסטיקה מר לבני מטעם המועצה. השמאי כהן אישר כי אם היתה חוות דעת הקובעת כי יש מטרדי רעש עקב המחסום, היתה גם הפחתה בערכו של בית התובעים. השמאי אישר גם כי תהא הפחתה של שווי הנכס אם יותקנו חלונות אטומים ועקב כך יהא צורך לישון עם חלונות סגורים ועם מזגן פועל בקיץ, אך לא יכול היה לנקוב בירידת הערך באחוזים או בשווי כספי (עמ' 79 למטה ועמ' 80 למעלה).
39.
משקבעתי כי קיימים מטרדי רעש הנוצרים עקב המחסום, דומה כי קיימת הסכמה של שני השמאים כי מטרדים אלה יגרמו לירידת ערך נכסם של התובעים. ירידת ערך זו תפחת משמעותית לאחר ביצוע הפתרון המוצע של התקנת חלונות מבודדים ומערכת מיזוג (לדברי המומחה מר יפה פתרון זה ימנע לחלוטין את הרעשים הנובעים מהמחסום), אך תהא עדיין קיימת נוכח הצורך לישון עם חלונות סגורים כל העת ועם מזגן בקיץ. אינני סבור כי יש צורך להחליף את כל החלונות בבית לחלונות מבודדים אלא רק את חלונות האגף הפונה לכיוון המחסום, במיוחד כשמדובר בבידוד הרעש בשעות הלילה בלבד, ומשלא נטען כי הרעשים מפריעים שנתם של בני בית אחרים פרט לתובעים שחלונות חדר השינה שלהם פונים אל המחסום.
40.
העלות הנדרשת לצורך התקנת החלונות ומערכת המיזוג כפי שנקבעה על ידי השמאי כהן בחוות דעתו בסך 30,000 ₪ מקובלת עלי (לא ננקבה גם הערכה אחרת כלשהי) וסכום זה נכון ליום מתן פסק הדין מסתכם ב-31,433 ₪, לאחר שנוספו לו הפרשי הצמדה מיום חוות הדעת (4.7.02) ועד יום מתן פסק הדין. ברי כי על המועצה לשאת בסכום זה שיש בו כדי לצמצם את הנזק הנגרם לתובעים עקב מטרדי הרעש המגיעים מהמחסום ולהפחית את סבלם.
41.
באשר לירידת ערך ביתם של התובעים עקב מטרדי הרעש הנובעים מהמחסום לאחר ביצוע פתרון התקנת החלונות המבודדים ומערכת המיזוג, הרי כאמור, אין בידי קביעה של מי מהמומחים שאוכל להסתייע בה. בהתחשב בהפחתת המטרד עקב הביצוע של פתרון החלונות והמיזוג, בקיום מטרדי רעש נוספים ובהיות המטרד בשעות הלילה בלבד, מצאתי כי יש לקבוע ירידת ערך בשיעור 2.5% משווי הבית (490,000$), דהיינו 12,250$ המהווים בערכי יום מתן פסק הדין סך של 56,350 ₪.
ג.
נזק לא ממוני
42.
הנזק האחר הנתבע על ידי התובעים הינו נזק לא ממוני בשיעור 200,000 ₪.
43.
קודם לבחינת נזק זה יש יש להתייחס לטענות התובעים כאילו אירוע שהתרחש בין התובע לבין שומר המחסום גרם לתובע לאירוע מוחי, שני במספר, שהביא להחמרת מצבו הרפואי.
בתצהירי התובעים תואר ויכוח בין התובע לבין שומר המחסום שבו אמר השומר לתובע: "אם אתה רוצה לישון בשקט לך למועדון השיש ממול" (הכוונה לבית הקברות הסמוך – י.ק.). לדבריהם, בעקבות ויכוח זה אירע לתובע אירוע מוחי, כשהם אינם נוקבים בפרק הזמן שחלף בין הויכוח עם השומר לבין האירוע.
משנשאל התובע בחקירתו הנגדית
כמה זמן אחרי הויכוח עם השומר קיבל את האירוע המוחי השיב כי איננו יכול לזכור ואפילו איננו יכול לנקוב אם מדובר בפרק זמן של ימים, שבועות, חודשים או שנים (עמ' 27 ש' 21-22 – ישיבת 6.4.03).
התובעת העידה כי התקרית עם השומר היתה כמה שבועות לפני האירוע המוחי השני של התובע (עמ' 14 ש' 18-19). לאחר מכן תיקנה התובעת את תשובתה וטענה כי המריבה עם השומר היתה בלילה והאירוע המוחי היה בבוקר שלמחרת, ואילו קודם התכוונה שבפרק הזמן של מספר שבועות לפני האירוע המוחי יצא התובע בכל פעם לריב עם השומרים (עמ' 15 ש' 1-3).
התובעים לא פנו בתלונה בכתב למועצה בעקבות המריבה עם השומר (עמ' 15 ש' 10-12) ואין כל תיעוד הקושר בין המריבה המתוארת לבין האירוע המוחי שעבר התובע. התובע הופנה ביום 7.1.00 על ידי רופאת המשפחה ד"ר דפני לחדר המיון בבית החולים מאיר עקב חשד לאירוע מוחי. במכתב ההפניה של ד"ר דפני ובסיכום המחלה מאשפוזו של התובע בבית החולים מאיר בכפר סבא ביום 7.1.00 לא מוזכר אירוע המריבה עם השומר. אפילו בחוות דעתה של הפסיכיאטרית מטעם התובעים, ד"ר אברמוביץ, אין כל התייחסות לאירוע המריבה עם השומר כגורם לאירוע המוחי השני של התובע ובעדותה אמרה כי אינה מסוגלת לומר כי האירוע המוחי הנוסף הוא בגלל המחסום, ואף לא טענה זאת (עמ' 43 ש' 19-22).
הוצגה גם חוות דעת מיום 9.2.00 של ד"ר פריבורקין, נוירולוג מטעם התובע. לדברי התובע נערכה חוות הדעת עבור הביטוח הלאומי. בחוות דעת זו מציין ד"ר פריבורקין כי האירוע המוחי הראשון אירע לאחר התרגזות בעבודה, ואילו לגבי האירוע המוחי השני, מציין הנוירולוג כי ניתן לראותו כהמשך למחלה האיסקמית המוחית הראשונה משנת 1993, ללא אזכור כלשהו של המריבה עם השומר כגורם לאירוע.
נוכח כל האמור לעיל, לא הוכח קשר בין המחסום או בין מריבה עם שומר המחסום לבין האירוע המוחי הנוסף שאירע לתובע בחודש ינואר 2000 (האירוע המוחי הראשון הינו משנת 1993).
44.
טענה נוספת של התובעים היא כי חיי האישות של התובע נפגעו עקב המחסום שהוצב בסמוך לביתו. אין תימוכין לטענה זו פרט לעדויות התובעים בקשר לכך. ממסמכים רפואיים עולה כי בעיות בתחום זה התעוררו כבר לאחר האירוע המוחי הראשון. ד"ר אברמוביץ, המומחית הפסיכיאטרית מטעם התובע איננה מציינת כלל בין תלונות התובע תלונות בתחום זה. ד"ר אויפה מטעם הנתבעת מציין אזכורים בנושא זה בשיחותיו עם התובעים ומזכיר אף הוא את הירידה בנושא זה מאז האירוע המוחי הראשון.
אין די באזכור הבעיה הקיימת ועל התובעים מוטל הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בינה לבין המחסום. קשר סיבתי מעין זה לא הוכח. לפיכך, אינני מוצא יסוד לטענה זו של התובעים.
45.
נותר עוד להתייחס לחוות הדעת של ד"ר אברמוביץ, מומחית פסיכיאטרית מטעם התובע שחוות דעתה מיום 6.7.00 הוגשה לבית המשפט. המומחית קבעה בחוות דעתה כי המשך מגורי התובע בביתו עלול להביא לאבדן שליטה ולהתפרצות תוקפנות פיזית עוד קבעה כי המשך המגורים בקרבת המחסום עלול לדרדר את מצבו הבריאותי של התובע ולהגביר את הסכנה לאירוע מוחי חוזר. יצויין כי למרות שהמומחית קבעה בחוות דעתה כי חלה החמרה נפשית במצב התובע בשנתיים האחרונות, לא צויין שיעור נכות כלשהו עקב החמרה זו.
מטעם המועצה הוגשה חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר אויפה ולפיה אין הוא יכול לקבוע כי קיום המחסום החמיר את מצבו הנפשי של התובע, אך חל שיפור בתפקודו ואף הגדיל את שעות עבודתו. לדבריו, מקור התסמינים הגופניים והנפשיים מהם סובל התובע הוא באירועים המוחיים אותם עבר. כן ציין כי אין סכנה ממשית לפעילות נקמה של התובע.
46.
לא מצאתי כי בחוות דעתה של ד"ר אברמוביץ יש כדי להגדיל את הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעים בעטיו של המחסום. אין לי ספק כי נושא המחסום הוא לצנינים בעיני התובעים, וכי הם רוגזים על המצב אליו נקלעו. מצבו של התובע עקב האירועים המוחיים אותם עבר, מגדיל אולי את עגמת הנפש הנגרמת לו עקב המחסום. עם זאת, לא מצאתי יסוד למסקנותיה של המומחית כי המשך המגורים בבית עלול להביא להתפרצויות תוקפניות של התובע ובמהלך למעלה מ-5 שנים מאז כתיבת חוות הדעת לא אירעו אירועים כאלה. לאחר ביצוע פתרונות הבידוד והמיזוג שנסקרו לעיל, לא יהיו עוד רעשים בבית בלילות, באופן שגם אם היה סיכון כלשהו להישנות אירוע מוחי
עקב המחסום, ואינני סבור כך, הרי סיכון זה לא יהא קיים עוד עם ביצוע הפתרונות הנ"ל.
סיבה נוספת בעטיה קיים קושי לקבל את האמור בחוות דעתה של ד"ר אברמוביץ הוא מכתב שיצא תחת ידה ביום 7.7.00 המופנה לד"ר דפני, רופאת המשפחה של התובע. במסמך זה מציינת היא את תלונות התובע ואת תוצאות בדיקת התובע על ידה וממליצה על המשך מעקב פסיכיאטרי. אין כל אזכור במסמך זה לסיכון הנשקף לתובע לפי חוות דעתה מיום 6.7.00 עקב המשך הימצאותו בבית עם המחסום לידו.לא היה הסבר מספק בפיה של ד"ר אברמוביץ לשוני בין שני המסמכים שנערכו כה סמוך זה לזה. תשובתה כי ד"ר דפני צריכה לדעת את המצב הרפואי אך לא לגבי נושא המחסום, איננה סבירה. כרופאת משפחה, ודאי שעל ד"ר דפני לדעת על סיכון הקיים בהמשך שהייתו של התובע בביתו. יתרה מזו, מה פשוט היה יותר מלספק לד"ר דפני את חוות הדעת המקיפה שנכתבה ביום 6.7.00? אף בנושא זה אין תשובותיה של ד"ר אברמוביץ מספקות. קיים קושי רב, אפוא, להתייחס ברצינות להמלצותיה ואזהרותיה של ד"ר אברמוביץ שבחוות הדעת, כשלא מצאה היא כלל להביאן לידיעת רופאת המשפחה של התובע במסמך נוסף שנערך על ידה יום אחד בלבד לאחר מועד עריכת חוות הדעת.
הסבר אפשרי לשוני בין המסמכים, שלא ניתן על ידי ד"ר אברמוביץ, הוא כי המסמך הנוסף מיום 7.7.00 מיועד היה לביטוח הלאומי, ואכן צורף הוא לפנייתו של התובע מיום 29.8.00 לביטוח הלאומי, בה עתר התובע לקביעת החמרה עקב האירוע המוחי השני. ממילא, אילו היה נזכר במסמך מיום 7.7.00 נושא המחסום, היה הדבר גורע מסיכויי פנייתו של התובע אל המל"ל.
ואכן, במכתבו של התובע למל"ל מיום 29.8.00 מזכיר הוא רגשות כעס על עובדים במקום עבודתו באגד, מן הסתם, על מנת להגדיל את הסיכויים שתוכר על ידי המל"ל החמרה במצבו. מנגד, העידה ד"ר אברמוביץ כי כשבדקה את התובע בשנת 2000 לא עבד, ולכן גורם העבודה לא הובא בפני
ה כגורם בעייתי (עמ' 44 ש' 26-27).
אין זאת כי אם התובע בחר לנקוט בשני מסלולים נפרדים, האחד – פניה למל"ל מסוף חודש אוגוסט 2000 בטענה להחמרה בפגיעתו הקודמת שאירעה עקב עבודתו וזאת כתוצאה מהאירוע המוחי השני, והשני – הגשת התביעה נגד המועצה בעילת המחסום. מאחר ושני מסלולים אלה אינם עולים בקנה אחד זה עם זה, היה צורך בהכנת מסמכים שונים, כל אחד לצרכי ההליך המתנהל.
בנסיבות אלה אין מקום להתחשב באמור בחוות הדעת של ד"ר אברמוביץ במסגרת השיקולים בדבר נזקי התובע. התרשמותי היא כאמור כי המחסום והמטרד הנובע ממנו פגעו בתובעים, אך אלה ניסו להאדיר את נזקיהם ולשייך למחסום כל נזק מכל מין וסוג שהוא, גם אם גורמיו אחרים.
47.
נותרנו, אפוא, עם נזק בלתי ממוני שנגרם לתובעים שאין להקל בו ראש, אך אין גם להוציאו מהפרופורציות המקובלות.
בשיקולים לעניין קביעת גובהו של הנזק יש להתחשב בכך כי ביתם של התובעים הינו בית פרטי עם שטח בנוי רב על מגרש רחב ידיים שאמור להקנות פרטיות וגם שקט, אך מיקומו בכניסה ליישוב, בקרבה רבה לכביש הכניסה ולכביש הבין עירוני הסמוך גורם לרעש בלתי מבוטל שאיננו קשור למחסום. המטרד קיים בשעות הלילה בלבד, אך הוא משמעותי בשעות אלה בהן שורר שקט יחסי גם בסביבת ביתם של התובעים. המטרד גורם לאי נוחות רבה לתובעים, מפריע את שנתם ואת מנוחתם ואף יכול לגרום להתעוררותם. המטרד ניתן לפתרון באמצעות בידוד החלונות הפונים לכיוון מזרח, דהיינו לכיוון המחסום, באמצעות חלונות מבודדים והתקנת מערכת מיזוג.
48.
כקנה מידה להשוואה לעניין הפיצוי שייפסק לתובעים ניתן להסתייע בפסק הדין שניתן בעניין התחנה המרכזית החדשה (ת"א (תל-אביב-יפו) 1412/95 בצלאל אהובה ואח' נ' התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ ואח', תק-מח 2004(3), 2674. שם נקבע כי כל מי שהתגורר בדירות נשוא התובענה, יקבל פיצוי בגין המטרדים שסבל בסך של 10,000 ₪ לכל שנת מגורים. שם קבע בית המשפט כי משכונה שקטה הפכה השכונה בה התגוררו התובעים בין לילה לשכונה רועשת וסואנת במלוא מובן המילה, שכונה שלא ניתן היה להמשיך ולנהל בה אורח חיים רגוע ושקט. בין היתר, נשמע רעש בלתי פוסק של אוטובוסים, נגרם זיהום האוויר, ואל השכונה חדרו גורמים עבריינים, נפתחו מכוני ליווי והשכונה הפכה למקום בלתי ראוי למגורים. אמינה היתה על בית המשפט שם עדות התובעים כי הסבל היה קשה ובלתי נסבל. בנוסף, מדובר היה שם במטרד תמידי ולא רק בשעות הלילה.
בהשוואה לנזק בעניין התחנה המרכזית שהיה חמור פי כמה מהנזק בענייננו, מצאתי מקום לקבוע כי כל אחד מהתובעים יהא זכאי לפיצוי בסך 3,500 ₪ לשנה, כשסכום זה הינו סכום נכון ליום מתן פסק הדין, דהיינו נכלל בו גם מימד הזמן שחלף ושערוך. כן הובא בחשבון בקביעת סכום זה כי בחודשים הראשונים לאחר הקמת המחסום היו נזקיהם של התובעים רבים יותר, עד שהוזז המחסום למרחק רב יותר מבית התובעים לעומת מיקומו הראשוני.
49.
בית המשפט דחה בפסק הדין בעניין התחנה המרכזית את הטענה לפיה אין לפסוק פיצוי בלתי ממוני בנוסף לפיצוי הממוני שנפסק בגין ירידת ערך, וקבע כי אין מדובר בכפל פיצוי (ר' הדיון שם וניתוח מאמרו של פרופ' אפריים קליימן, "הפגיעה ממטרד ליחיד והתרופה המשפטית לה- הערות של כלכלן", משפטים ט (תשל"ט) 85, שנכתב בעקבות פסק הדין בעניין אתא נ' שוורץ ולפיו הפגיעה הרכושית הוא הביטוי המהוון של הפגיעה הבלתי רכושית).
אני מצטרף, בכל הכבוד, לנימוקי בית המשפט שם.
50.
באשר לתקופה בגינה מגיע הפיצוי, מדובר בתקופה למן המועד בו הוקם המחסום ועד המועד בו תהא בידי התובעים אפשרות להתקין את הבידוד והמיזוג הדרושים וכן למכור את ביתם, אם יחפצו בכך. מועד זה יהא לאחר שיקבלו התובעים לידיהם את הסכומים הדרושים להתקנת הבידוד והמיזוג הדרושים, וכן את הפיצוי בגין ירידת הערך. קבלת פיצויים אלה תאפשר התקנת הבידוד והמיזוג הדרושים וכן החלפת מקום מגוריהם של התובעים, כך שלאחר מועד זה לא יהא עוד מטרד לתובעים בגינו יש לשלם פיצוי לא ממוני. לעניין זה מקובלת עלי ההנחה המובעת במאמרו של פרופ' קליימן לפיה המוטרד יכול להפסיק את הפגיעה הבלתי רכושית הנגרמת לו אם ימכור או ישכיר את דירתו, אך נכון גם כי לצורך זה עליו לקבל את הפיצוי שיאפשר לו ביצוע העיסקה. לעניין זה ר'
הדברים שנאמרו בפסק הדין בעניין התחנה המרכזית:
"מכאן שגם לפי ניתוח כלכלי של הסוגיה שבפני
נו לתובעים שהתגוררו בדירה מגיע פיצוי גם עבור מטרד עד למועד בו נקבע שהיתה להם אפשרות להקטין את הנזק".
ועוד:
"בנסיבות אלה ראוי לקבוע שרק במועד קבלת תשלום על חשבון הפיצוי, בחודש דצמבר 2000, יכלו התובעים להשתמש בכסף שקיבלו כדי לשכור דירה חלופית, ולהקטין את נזקיהם. יחד עם זאת סביר שגם עם קבלת הכסף זקוקים היו התובעים לעוד שבועות ספורים כדי להתארגן למציאת דירה חלופית ולביצוע ההעברה.
לכן אני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי בגין המטרד מיום פתיחת התחנה ועד לחודש ינואר 2001"
.
51.
בענייננו, על התובעים לבצע ראשית את הבידוד והמיזוג, על מנת שהמטרד יפחת או ייעלם, וגם הפגיעה בשווי הדירה תהיה קטנה יותר, ולאחר מכן יוכלו הם להחליט אם בדעתם למכור את הנכס.
הנתבעת גילתה אמנם נכונות לפצות את התובעים בסכום כלשהו, אולם נכונות זו היתה מוגבלת ביותר ובאה לידי ביטוי במכתב המועצה אל התובעים מיום 8.11.99 לפיו אושרה "השתתפות של 50% מבידוד ומיזוג האוויר לקומת חדרי השינה בלבד ובכפוף לכתב ויתור שלכם לכל תביעה כנגד המועצה בנושא זה בעתיד".
מובן כי נכונות זו איננה מספקת לאור גובה הפיצוי שנקבע ב
פסק דין
זה כי התובעים זכאים לקבלו.
52.
באשר למועד התקנת המחסום, טענה המועצה כי המחסום הותקן בדצמבר 1997, ואילו התובעים טענו כי הותקן בספטמבר 1997. לתיק מוצגי המועצה צורף פרוטוקול ועדת התנועה מיום 26.11.97 לפיו הוצגו לוועדה התכניות להקמת המחסומים והוועדה אישרה הצבתם. מכאן שבאותו מועד טרם הוצבו המחסומים, ויש לקבוע כי מועד הצבתם היה ביום 1.12.97 (ניתן ללמוד זאת גם מכתבות בעיתונים שצורפו לתיק מוצגי הנתבעת).
מאחר ומועד תשלום הפיצוי כפי שייקבע על ידי במסגרת הסעד האופרטיבי הינו 1.6.06 ויש לאפשר לתובעים תקופת התארגנות של חודשיים לביצוע הדרוש לאחר מכן, דהיינו עד ליום 1.8.06, אני קובע כי התקופה בגינה מגיע לתובעים פיצוי עבור הנזק הלא ממוני שנגרם להם היא מיום 1.12.97 ועד ליום 1.8.06 (8 שנים ושמונה חודשים). לפי שיעור פיצוי שנתי של 3,500 ₪ לכל אחד מהתובעים, מגיע לתובעים פיצוי כולל של 60,667 ₪ בגין נזק לא ממוני בערכי יום מתן פסק הדין.
סיכום
53.
ב
פסק דין
זה נקבע כי המחסום בשד' בן גוריון בפרדסיה
והפעלתו מהווים מטרד ליחיד בשעות בהן המחסום מורד וסגורות יתר הכניסות ליישוב וכי אין עומדות לנתבעת ההגנות השונות הקבועות בפקודת הנזיקין. התובעים זכאים בגין כך לפיצוי ממוני בגין הוצאות ביצוע בידוד ומיזוג בביתם וכן בגין ירידת ערך הבית. כן זכאים הם לפיצוי לא ממוני בגין עגמת הנפש והסבל שנגרמו להם בתקופה הרלבנטית שנקבעה לעיל.
פירוט הפיצוי המגיע לתובעים הוא כדלקמן:
בגין עלות ביצוע השינויים בבית -
31,433 ₪
בגין ירידת ערך הבית -
56,350 ₪
בגין נזק לא ממוני -
60,667 ₪
סך הכל:
148,450 ₪
54.
התובעים זכאים גם להוצאות משפט בהן לא ייכללו הוצאות המומחים קלר ואברמוביץ, וזאת לאור הדברים שנאמרו בעניין חוות דעת אלה בגוף פסק הדין.
55.
אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 148,450 ₪ שישולמו לא יאחר מיום 1.6.06, ואם לא ישולמו עד אז יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט (בכפוף לאמור לעיל) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל, ובנוסף לכך שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪ ובתוספת מע"מ.
ניתן היום י"ט בניסן, תשס"ו (17 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.
יחזקאל קינר
, שופט
א בית משפט שלום 15142/00 לוי יואב, לוי יעל נ' מועצה מקומית פרדסיה (פורסם ב-ֽ 17/04/2006)