פסקי דין על יוסף בירן | פסקי דין על דליה הרצוג | פסקי דין על לימור הרצוג |

2967/06 בשא     16/10/2006




בשא 2967/06 יוסף בירן נ' דליה הרצוג, לימור הרצוג




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום רמלה
בשא002967/06

בתיק עיקרי: א
003695/06

בפני
:
כב' הרשם דן סעדון
תאריך:
16/10/2006




בעניין
:
יוסף בירן



ע"י ב"כ עו"ד
אגם
מבקש (נתבע)

נ
ג
ד


1. דליה הרצוג

2. לימור הרצוג


ע"י ב"כ עו"ד
פורי
משיבות (תובעות)


החלטה

זוהי בקשה למחיקת המלים "בסדר דין מקוצר" מכותרת כתב התביעה.

העובדות הצריכות לעניין
:

התובעות הינן אלמנתו וביתו של המנוח מיכאל הרצוג ז"ל (שיכונה להלן - "מיקי") ויורשותיו ע"פ דין. על- פי הנטען בכתב התביעה ייסדו מיקי והנתבעים- ובכלל זה המבקש-
חברה בשם א.מ.י.א אחזקות בע"מ (להלן:"החברה"). את מערכת היחסים ביניהם עיגנו הצדדים באמצעות הסכם מייסדים (צורף לכתב התביעה כנספח ב'; להלן:"ההסכם").

בסעיף 11 להסכם נקבע כי במידה והחברה תקלע לקשיים, יכסו מיקי והנתבעים יחדיו את הפסדיה כאשר כל אחד מהם יהיה אחראי לכיסוי שליש מן החובות ממקורותיו הוא. לצורך הפעלת עסקי החברה נפתח עבורה חשבון בנק בבנק אוצר החייל, סניף רעות (להלן:"הבנק") ומיקי והנתבעים חתמו על כתב ערבות מתמדת, בלתי מוגבלת בסכום להבטחת התחייבויות החברה לבנק.

בסופו של יום, כשלה החברה בעסקיה וחשבון הבנק שלה צבר יתרת חובה משמעותית. כתוצאה מכך נאלץ מיקי לשלם לבנק סך של 1,286,570 ₪ ביום 29.10.01 לכיסוי יתרת החובה של החברה בבנק. כמו כן, טוענות התובעות כי בנוסף לסכום האמור שילם מיקי לבנק תשלומים נוספים מעת לעת והן שומרות על זכותן לתבוע בבוא העת גם בגין סכומים אלה.

על יסוד כל האמור טוענות התובעות כי על הנתבעים לשפותן בשיעור של שליש מן התשלום ששילם מיקי לבנק בגין חובות החברה וזאת בין מכוח ההסכם ובין מכוח ערבותם המשותפת של מיקי והנתבעים ובין מכוח כל דין אחר.

המבקש – הוא הנתבע 1 בתביעה שהגישו התובעות – עותר כאמור למחיקת המלים "בסדר דין מקוצר" מכותרת כתב התביעה. תורף טענתו היא כי
במקרה שלפנינו לא מתקיים ולו אחד מן התנאים הקבועים בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי כתנאי לכשרות התובענה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר.

לעניין דרישת קיומו של חוזה או התחייבות הנסמכים על ראיה בכתב טוען המבקש כי ההסכם איננו חוזה וכי מעבר להסכם שצורף לכתב התביעה יש בנמצא הסכם מחייב בעל פה מקיף יותר ומציג בצורה נאותה יותר את אומד דעת הצדדים לו. כן נטען כי ההסכם נחתם כשנה וחצי לאחר התחלת פעולת החברה ומטרתו הייתה אך להעלות על הכתב מקצת ההבנות שהושגו בין הצדדים. לחלופין טוען המבקש כי לשון ההסכם אינה ברורה ואינה חד משמעית כך שוודאי שלא ניתן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים מניסוחו ויש מקום, לצורך כך, לשמוע עדים וראיות נוספות.
בנוסף, טוען המבקש כי סעיף 9.3 להסכם קובע כי בהתאם לחלוקת התפקידים בין הצדדים היה על מיקי להשקיע סך של 400,000 דולר בפרויקט וכן להעמיד בטחונות כמפורט בסעיף 9.2 להסכם בנוסף לאותה השקעה כספית. משלא השקיע מיקי את הסכום לו התחייב הרי שהביטחונות השלימו את יתרת הסכום כך שבפועל לא היה זכאי מיקי (והתובעות הבאות בנעליו) להשבה של כל סכום.

טענה נוספת שמעלה המבקש היא כי ההסכם הופר על ידי מיקי או על ידי התובעות. כך, נקבע כי על מיקי להשקיע 400,000 דולר בעוד שבפועל הושקע על ידי מיקי סך של 250,000 דולר. בנוסף, ההסכם הופר בכך שמיקי קיבל לרשותו דירה אותה הייתה אמורה לקבל החברה מבלי לוודא כי הנתבעים נהנים מחלוקה זהה של הרווח, בהתאם לסעיף 11 להסכם. מכיוון שההסכם הופר על ידי מיקי, אין זה ראוי, לטענת המבקש, כי המשיבות הבאות בנעליו של מיקי יתבעו מכוחו של הסכם זה ולמעשה, אם ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המבקש, אין מדובר בתביעה מכוח "הסכם".

טענות קשות יש למבקש גם ביחס לקציבותו של סכום התביעה. סעיף 11 להסכם קובע בעיקרו כי ההפסדים יכוסו של ידי מכירת דירתו של קלמרו, החזרת המשכנתא בגינה לבנק, ושימוש ביתרת התמורה בגינה לצורך כיסוי ההפסדים. לשיטת המבקש, די בכך על מנת לראות כי לא בסכום קצוב עסקינן שכן מקריאת הסעיף לא ברור מהו אותו "סכום קצוב". זאת ועוד: מנוסח סעיף 11 עולה, לטענת המבקש, כי היה על התובעות לפעול תחילה למימוש דירתו של קלמרו – אשר אין לדעת מה שוויה ולשם כך נדרשת חוות דעת או ראיות אחרות - או לתבוע את קלמרו בגין תמורת הדירה ורק לאחר מכן לחלק את החבות הנותרת בין מיקי (או: התובעות הבאות בנעליו) לבין הנתבעים.

התובעות מתנגדות לבקשה. לטענתן אין כל בסיס לבקשה וכי דינן של טענות המבקש להתברר בבקשת הרשות להתגונן ולא בבקשה זו.

דיון
עסקינן בתובענה כספית לסכום כסף קצוב ומדויק שעניינה החזר חלקם של הנתבעים, ובכלל זה המבקש, בסכום כסף ששולם על ידי מיקי לבנק בגין חובות שצברה החברה. טענות המבקש בנוגע לדרך בה היה על מיקי (או התובעות) לפעול לשם קבלת חלק הנתבעים ובנוגע לגובה הסכום המגיע הינן, במהותן, טענות הגנה שאף אם יש מקום לקבלן לגופן (שאלה הטעונה בירור במסגרת בקשת הרשות להתגונן ולא במסגרת הליך זה ) אין בכך כדי לפגוע בכשרותה של התביעה להתברר בסדר דין מקוצר.

לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המבקש בדבר אי היותו של ההסכם "חוזה". על פניו מדובר בחוזה מחייב ומפורט ולא ברור על שום מה אין תחולה בנסיבות המקרה להוראת תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי. העובדה, אם אכן עובדה היא, כי בין הצדדים קיימות הסכמות נוספות שלא בא זכרן עלי כתב אינה פוגמת כמובן בכשרותה של התובענה להתברר בסדר דין מקוצר שכן לצורך בחינת כשרות התביעה להתברר בסדר דין מקוצר די ב"ראשית ראיה" בלבד. מיותר לציין כי ההסכם שצורף עונה לדרישה מקלה זו.

הוא הדין בנוגע לתוקפו של ההסכם– גם אם נניח כי קיימת מניעות להגשת תביעה מכוחו של ההסכם הרי שמניעות זו אינה עולה מן ההסכם עצמו ולכן נראה כי טענה זו יש לברר במסגרת הליך בקשת רשות להתגונן ולא במסגרת דיונית של "מחיקת כותרת".

גם טענות המבקש בעניין קציבות סכום התביעה דינן להידחות.
הסכום שנתבע
בכתב התביעה הינו, ללא ספק, סכום קצוב שכן דרך חישובו ברורה ופשוטה ללא כל צורך בחקירה או דרישה נוספים (השווה: ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג., פ"ד מה(5) 850). המבקש חולק אמנם על דרך חישובו של הסכום שראוי היה לתבוע בנסיבות העניין ומעלה ספקות בנוגע לפשטות החישוב של הסכום שהיה מגיע למיקי (או לתובעות) אילו היה הוא פועל על פי ההסכם. ואולם, לעניין זה חשוב להדגיש כי קציבותו של סכום הנתבע נבחנת על פי כתב התביעה ולא על פי מה שכתב התביעה אמור היה לכלול, לשיטת המבקש. זאת ועוד: כידוע, לצורכי בקשה זו "סכום קצוב" לא חייב להיות בהכרח "סכום מוסכם". לפיכך, אין לקבל את הטענה בנוגע לקציבות הסכום הנתבע.

לאור כל האמור – ומשלא נמצא פגם בכשרות התובענה להתברר בסדר דין מקוצר - אני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם לתובעות הוצאות הבקשה בסך של 1500 ₪.

ניתנה היום כ"ד בתשרי, תשס"ז (16 באוקטובר 2006) בהיעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים



דן סעדון
, רשם











בשא בית משפט שלום 2967/06 יוסף בירן נ' דליה הרצוג, לימור הרצוג (פורסם ב-ֽ 16/10/2006)