פסקי דין על קק"ל - מנהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על יוסף פרגר | פסקי דין על אלקיביאדיס סטרבורבדיס | פסקי דין על יוסף גרוס ואח' |

2681/96 א     05/02/2001




א 2681/96 קק"ל - מנהל מקרקעי ישראל נ' יוסף פרגר, אלקיביאדיס סטרבורבדיס, יוסף גרוס ואח'




בעניין:

1




בתי המשפט


בית משפט השלום נתניה
א
002681/96


בפני
כבוד השופט הרווי גרובס

תאריך:
05/02/2001


בעניין:
קק"ל - מנהל מקרקעי ישראל






תובעת


נגד



1. יוסף פרגר

2. אלקיביאדיס סטרבורבדיס
3. יוסף גרוס
4. דוד בן צבי
5. נפתלי אברמסון
6. אברהם בורשטיין
7. אריה שניידר





נתבעים




פסק דין

1.
העתירה
1.1
בפני
תביעה של המדינה באמצעות מנהל מקרקעי ישראל לפינוי וסילוק יד של מקרקעין, לצו מניעה קבוע ולתשלום דמי שימוש ראויים.


1.2
התובעת הינה הבעלים של חלקה הידועה כגוש 8324 בחלקה 17, בשטח של 2,500 מ"ר בתחום הישוב חבצלת השרון (להלן- "המקרקעין"). מדובר במקרקעין לחוף הים שהגדרתם בדין
הם מקרקעי ייעוד.

1.3
הנתבעים החזיקו ועדיין מחזיקים בסככות וצריפים שהקימו על המקרקעין, מבנים לאיחסון ציוד ספורט ימי, מכולות, מבנה טרומי, סוככים וגדרות סוף, ומקיימים במקום פעילויות שונות ובעיקר מסעדה ומועדון ריקודים. כל הפעילויות האמורות נעשו ללא כל אישור חוקי, ללא אישורה של התובעת וכמו כן, ללא תשלום של תמורה כלשהיא, מכיוון שמדובר במקרקעי יעוד שאינם יכולים להיות מוחכרים לנתבעים על ידי התובעת על פי דין. הנתבעים 1 ו-2 (להלן- "הנתבעים") למעשה מנהלים במקום מסעדה מסחרית שהינה מוקד לארועים הפועלת כבר במשך מספר שנים.
הנתבעים 3 עד 7 הקימו והחזיקו במקום מתקנים לציוד ספורט ימי. התובעת עתרה לפינוי כל הנתבעים מהמקרקעין כולו.

2.
רקע דיוני ועובדתי ועמדות הצדדים

2.1
הנתבעים בכתב הגנתם טענו שהוצגו בפני
הם מצגים בעל פה, בכתב
ובהתנהגות הן על ידי המועצה האזורית עמק חפר (להלן-
"המועצה"),
והן על ידי אחרים אשר פעלו, לטענתם, מטעם התובעת,
כי פעולתם על המקרקעין מוסכמת וכי תוסדר. על סמך כל אותם

מצגים הם השקיעו במסעדה מהונם ומאונם לרבות שיקום המקום לאחר שריפה, נקיון החוף וכיוצה בזה. לפיכך, התובעת מושתקת מלטעון ביחס לזכות הנתבעים במקום וכל העתירה נגועה בשיקולים זרים ובחוסר תום לב.
כל שאר הנתבעים (להלן- "נתבעים 3 עד 7"), לא התגוננו וסיפקו לתובעת התחייבויות בכתב לפינוי השטח מרצונם באם בית המשפט יתן על כך צו. משום כך הוצהר כבר בתחילת הדיון (ביום 04/02/1997) שאין עתירה כנגד הנתבעים 3 עד 7 על סמך התחיבויותיהם. על כן מאותו מועד ואילך הנתבעים 3 עד 7 לא השתתפו עוד בדיונים, ובפני
היום אין כל עתירה כנגדם.

2.2
בסוף שנות ה - 80 הוקם מועדון ספורט על חוף הים בחבצלת השרון על ידי מספר תושבים מקומיים (להלן - "העמותה"). במהלך פעילות זו הוחלט כי בנוסף למתקנים לשמירת ציוד הספורט, מוטב להקים קיוסק לנוחיותם של החברים. תוך זמן קצר הנתבעים הגיעו למקום על מנת לנהל את הקיוסק שהפך במהרה למסעדה. מכלל הראיות ברור שתוך זמן קצר התגלו סכסוכים פנימיים שפקדו את אנשי העמותה ושהביאו לפיצול בין שתי קבוצות החברים. חלקם סברו שהמסעדה חייבת לשרת אך ורק את חברי המועדון, ואילו אחרים תמכו בנתבעים ועזרו להם אף להפוך את המזנון למסעדה מסחרית, המקיימת גם ארועי חוף המוניים עם כל המשתמע מכך.
אותם חברים אף פנו למועצה
וכן לתובעת בעתירות להסדרת הפעילות ולהשארת המסעדה בשטח.
בצד השני היו עתירות הפוכות לסילוק הנתבעים והפסקת הפעילות במקום, בנוסף לכך הן חברי העמותה והן אנשים בסביבה העידו
על כך שסבלו ממטרדים מהותיים כתוצאה מהפעילות העניפה של הנתבעים.

2.3
אין מחלוקת שמדובר במקרקעי יעוד ולנתבעים אין זכויות על פי חוזה שכירות, או על פי חוזה חכירה, או כל זכות אחרת על פי כל דין. בית המשפט מוכן להניח לטובת הנתבעים כי עד חודש ספטמבר 1995 אכן החזיקו במקרקעין כברי רשות מטעם המועצה, אשר נציגיה ידעו על פעילותם ואף חלקם תמכו בה.
אולם בסמוך למועד זה המועצה עצמה הוציאה צו מנהלי להפסקת הפעילות במסעדה על פי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים. ואם לא די בכך, התובעת עצמה הוציאה מכתב לנתבעים ביום 26/04/1996 (ראה נספח ג' לכתב התביעה) אשר תוכנו ברור לחלוטין
כי על הנתבעים להפסיק את הפעילות במקרקעין באופן מיידי ואם לא כן תוגש תביעה לפינוי ולסילוק יד. לפיכך, לכל היותר בוטלה כל הרשאה או רשות להחזיק במקום מחודש אפריל 1996. הנתבעים לא פינו את המקרקעין, ומכאן התביעה.

2.4
באשר לדיונים שהתנהלו בפני
בית המשפט: לאחר שחרור הנתבעים 3 עד 7 להמשך הדיונים, שמע בית המשפט את עדי התביעה
בימים
13/05/1997, 17/06/1997 ו- 24/06/1997. בסוף הדיון באותו מועד הוצהר במשותף על ידי הצדדים כי העמותה הכן הניעה את התובעת להגיש תביעת פינוי, וזאת בהמשך ל

פסק דין
שניתן על ידי כב' השופט רצ'בסקי בדיונים שהתנהלו בתיק אזרחי 3880/95 ובב"ש 1287/96באותו דיון הצהיר עו"ד נווה על סיום הבאת עדי התביעה ועו"ד סיבק אשר ייצג באותו שלב את שני הנתבעים שמר על טענותיו להבאת ראיות בנוגע לשיקולים זרים וחוסר תום לב של התובעת.

מסיבות אשר יפורטו בחלק האחר של פסק הדין אשר דן בהוצאות הדיון, לא הושמעו ראיות ההגנה עד לסוף שנת 1999.

3.
דיון והחלטה

אני מקבל את התביעה באופן מלא , ולהלן הנימוקים לכך:

3.1
אין מחלוקת בנוגע לבסיס המשפטי לעתירות התובעת לפינוי המקרקעין ולתשלום דמי שימוש.

הנתבעים מעולם לא הפכו להיות דיירים או חוכרים של המקרקעין או כל חלק ממנו.

גם לפי האמור בכתב הגנתם, וכפי שהצהירו הנתבעים במהלך הדיון, לנתבעים היה מעין רשיון , אך רשיון זה בוטל בצורה סופית ומוחלטת באפריל 1996, והם מצמצמים את טענותיהם לטענת חוסר תום לב, הפוגעת לעצם הגשת התביעה ולחלופין, לאורכה למתן צו הפינוי באם אכן ינתן.


3.2
מקובל על בית המשפט
כי
קיים מושג
של בר רשות בדיני ישראל
והרשות יכולה להנתן על פי התנהגות בשתיקה, כגון תיק זה. כמו כן, בית המשפט מוכן להניח כי עד מתן ההודעה באפריל 1996, הנתבעים סברו כי
תוסדר להם הרשאה להמשך פעילותם במקום. על טענה זו לא יוכלו הנתבעים להסתמך לאחר הגשת התביעה לפינוי. לנתבעים אכן הזכות לטעון את טענותיהם לגבי שיקולים זרים ואף לטעון לשיהוי צו הפינוי על ידי בית המשפט.




3.3
הנתבעים בעצמם לא טרחו להעיד. לא נשמעה בבית משפט כל טענה
מפיהם, על כך שהתובעת או מי מטעמה הוליכה אותם שולל, פיתתה אותם או נתנה להם הבטחות כלשהן. רוב דבריהם של העדים אשר אכן התייצבו מטעם הנתבעים, תמכו עובדתית ומשפטית בטענותיה של התובעת. ולא היה בהם ולא כלום לגבי טענות הנתבעים. מסקנתי היא שהנתבעים לא הוכיחו ולו לכאורית אף אחת מטענותיהן.

עלי להתייחס בקיצור, לדברי חלק מהעדים:

&nbs;




.















4.










א בית משפט שלום 2681/96 קק"ל - מנהל מקרקעי ישראל נ' יוסף פרגר, אלקיביאדיס סטרבורבדיס, יוסף גרוס ואח' (פורסם ב-ֽ 05/02/2001)