פסקי דין על יוסף עטיה | פסקי דין על אלכס ניר

6896-11/08 א     09/06/2009




א 6896-11/08 יוסף עטיה נ' אלכס ניר








בית משפט השלום בנצרת




09 יוני 2009

ת"א 6896-11-08 עטיה נ' ניר






בפני

כב' השופט
אברהים בולוס

תובעים

1
.
יוסף עטיה




נגד

נתבעים

1. אלכס ניר


החלטה



לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין.

רקע כללי:


1. המבקש הגיש בקשה לסילוק התובענה הכספית שהוגשה נגדו ע"י המשיב, על הסף.

2.כנטען בכתב התביעה, המשיב היה אחד הבעלים במניות והמנהל של חברה שעסקה בהובלות. בשלב כלשהו בשנת 2000 , הוסכם בין הצדדים, כי המבקש יכנס בנעלי המשיב ירכוש את מניותיו ויטול על עצמו את התחייבויות המשיב , בין היתר, בחשבון מס' 208900/31 אצל בנק לאומי ( להלן: החשבון), וזאת בתנאי שהציוד והמשאיות הרשומות על שם המשיב יועברו לשמו ובעלותו של המבקש .

3. מהלך זה, כך טוען המשיב בתביעתו, קבל את ברכת הבנק והועלה על הכתב ביום 12.9.00.

4. המשיב , כך נטען, גילה נכונות בקיום ההסכם לרבות העברת בעלות המשאיות והנגררים למבקש, אף פנה בעניין זה רבות לבנק, אולם, כטענתו, מהלך זה התמהמה ולא יצא אל הפועל שלא באשמתו.

5. עוד ראוי לציין, שהמבקש אף חתם על מסמכים המופנים לבנק לאומי ובהם הוא קבל על עצמו את כל התחייבויות המשיב כלפי הבנק.

6. ביום 29.11.06, הוגשה ע"י הבנק תביעה כספית, בין היתר, נגד המבקש והמשיב בגין חובותיהם וחובות החברה בחשבונות שהתנהלו אצל הבנק .

7. הבנק יחס למבקש בתביעתו זו חובות בחשבון החברה להבדיל מהחשבון . בשלב מאוחר יותר
בין הבנק למבקש התגבש הסכם לפיו התחייב המבקש לשלם חלק מהחוב בחשבון החברה, נחתם הסכם פשרה שהוגש לבהמ"ש ואשר קיבל תוקף של

פסק דין
.

8. לאחר מתן פס"ד שאשר הסכם הפשרה,
הבנק עתר לצרף המבקש בשנית כנתבע נוסף בגין החוב בחשבון, מאחר והמשיב העלה כטענת הגנה את העובדה שהמבקש, הלכה למעשה, נכנס בנעלי המשיב בכל הנוגע לחשבון זה, כך שעל הבנק להיפרע דווקא מאת המבקש .
בקשת הבנק התקבלה, אם כי בשלב מתקדם יותר , הבנק ניסוג מטענותיו,
התביעה נגד המבקש נדחתה
ביום 5.11.08 תוך חיוב הבנק בהוצאות משפט בסך 20,000 ₪.

9. גם המשיב הגיע להסדר עם הבנק ביחס לחשבון, בהסכם פשרה
התחייב לשלם לבנק סך של 200,000 ₪, כן הצהיר והודה בסע' 2(א) להסכם זה בזו הלשון: החייב מאשר, מסכים ומודה, כי הוא היה ונותר הבעלים של חשבון 208900/31 ביחד עם מר דב הרטמן, וכי הוא אחראי ביחד ולחוד עם דב הרטמן לסילוק מלוא סכום החוב בחשבון המשותף".

10. המשיב טוען בתביעתו כי על המבקש, אשר נטל על עצמו את כל התחייבויות המשיב והסכים לשחרור
האחרון, לפצותו בגין כל סכום ששולם לבנק כן נזקים אחרים אותם הוא מפרט בכתב תביעתו.

טענות המבקש:

1. המבקש פתח בבקשתו בסקירה מקיפה לעובדות, והדגיש כי אכן חתם על מסמכים בהם נטל על עצמו התחייבויות המשיב כלפי הבנק, אולם כניסת הסכמים אלה לתוקף הייתה מותנית בקיומו של תנאי מתלה, והתנאי הוא שהמשיב ידאג להעברת הבעלות במשאיות והנגררים לשמו של המבקש, דבר שלא בוצע.

2. המבקש הוסיף, כי תנאי זה היה בידיעת הבנק ומכאן גם הבנק נאות לדחיית התביעה נגדו על אף
חתימתו על המסמכים הקושרים אותו לחשבון.

3.המבקש טוען כי דין התביעה דחייה, הואיל ומתקיימים, בנסיבות העניין, מעשה בית דין על שני ענפיו, כי התביעה התיישנה, כן לנוכח העובדה שהמשיב משתמש לרעה בהליכי בית המשפט.

4. בישיבה שהתקיימה ביום 1.6.09, המבקש חזר בו מכל טענותיו למעט הטענה להשתק פלוגתא.



תשובת המשיב:

1. המשיב סבור, כי אין תחולה בענייננו לכלל של השתק פלוגתא הואיל ולא קיימת כל הכרעה פוזיטיבית באף פלוגתא בהליך הקודם, אלא עסקינן בהסכם פשרה שהושג בין הצדדים באותו הליך מבלי שבית המשפט שמע ראיות והכריע במחלוקות, שנטען ע"י המבקש, כי הן משליכות על ההתדיינות הנוכחית.

2.המשיב מוסיף וטוען, כי הסכם הפשרה שהושג עם הבנק והודאתו כי היה ונותר הבעלים של החשבון אינה סותרת את טענתו בתביעתו הנוכחית כי
על המבקש להיכנס בנעליו ולשאת בעצמו בחוב כלפי הבנק. המבקש לא פעל בהתאם להתחייבותו דבר שאילץ המשיב ,שנותר כלפי הבנק בעל החשבון, לסלק את החוב בעצמו.

דיון וכרעה
.

1. לאחר סקירת העובדות וטענות הצדדים אכנס עתה לעובי הקורה ואבחן אם בכוחה של הצהרה זו ,שהינה חלק מהסכם שקיבל תוקף של פס"ד, כדי להקים מחסום דיוני בדמות השתק פלוגתא בפני
המשיב מלשוב ולעורר את נושא התחייבות המבקש כלפיו.

2. השתק פלוגתו הינו ענף של דוקטרינת מעשה בית דין, ומקדמת דנא נקבע כי כלל זה מושתת על מספר אדנים
. קיומה של שאלה עובדתית, שהייתה חיונית להליך הקודם, והיא הוכרעה באותו הליך מפורשות או מכללא, (ראה: נינה זלצמן
מעשה בית דין בהליך אזרחי
עמ' 147
(1991) (להלן :זלצמן ) ).

3. בענייננו אין חולק שלא קיימת הכרעה פוזיטיבית בפלוגתא הנוגעת לבעלות בחשבון או כל הכרעה אחרת בעלת השלכה על מערכת היחסים של הצדדים מושא ההליך הנוכחי. כזכור, לא התקיימה התדיינות אדוורסרית שבעקבותיה בהמ"ש הגיע לכלל מסקנה בדבר זיקתו של המשיב לחוב, אלא במסגרת אותו הליך קודם, המשיב והבנק השכילו להתפשר על בסיס הסכמת המשיב להודות בחוב ובאחריותו לחשבון.
4.
יחד עם זאת, אך לאחרונה חל מפנה שביסודו המגמה של הרחבת תחולת הדוקטרינה . נקבע שאף פס"ד שניתן בהעדר הגנה והכריע מכללא בפלוגתא עיקרית לטובת התובע, הנתבע מנוע מלהעלות פלוגתא זו לדיון נוסף (ראו ע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ. רלה וינשטיין [פורסם במאגרים] (להלן: פרשת וינשטיין) וזאת תוך סטייה מהלכה מושרשת קודמת לפיה כל עוד לא התקיים בהליך הקודם התדיינות לגופה של הפלוגתא אין בכוחה של הקביעה הקודמת כדי להקים השתק פלוגתא (ראו ע"א 202/70 אליהו נ. יחזקאל פ"ד כה(2) 426).
5. הנה כי כן, נקבע כי פס"ד שניתן ללא התגוננות מקים השתק פלוגתא באשר לכל פלוגתא עיקרית העומדת ביסוד הפסק. הנתבע לא יוכל בהליך אחר לחתור תחת הפלוגתאות העיקריות עליהן מושתת פס"ד אף אם פס"ד זה ניתן בהעדר הגנה. הדבר נכון, כך אני סבור, וביתר שאת באשר לפס"ד שניתן בהסכמת הצדדים, בו הנתבע גילה נכונות והסכמה מפורשת לכל יסודותיו של אותו פס"ד.
בעניין זה באה התייחסות ספציפית עוד לפני הלכת "וינשטיין" בנוגע לכוחו של פס"ד שניתן בפשרה להקים השתק פלוגתא וכך נקבע: "על כן יש לבחון בקפידה את טיב ההסכמה שהוצגה לבית המשפט ושעל פיה ניתן פסק הדין - בטרם יוחל השתק פלוגתא. לעניין זה יש לשאול "אם הסכמתו של בעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות המאוחרת למתן פסק הדין בהסכמה, כוללת בחובה גם הסכמה לקביעה מסוימת בפלוגתא כלשהי שהועלתה למחלוקת על ידי הצדדים, בבחינת הודאתו של בעל הדין בתוכנה המסוים של אותה קביעה... קביעה שנעשתה בהסכמת הצדדים לצורך

פסק דין
בהסכמה דינה כדין קביעה שנעשתה על ידי בית המשפט בעקבות בירור לגופה של הפלוגתא שבמחלוקת"(ברע"א 682/07
לב לבייב ואח' נ' שמעון גלר {פורסם במאגרים}.

6. יוצא אפוא, שפלוגתא מהותית אשר נקבעה גם בפס"ד שנתן תוקף של פשרה להסכמות הצדדים הינה בעלת פוטנציאל להקים השתק פלוגתא בכל התדיינות עתידית בין אותם הצדדים.
7.
קושי נוסף המוצב בין המבקש הינו העדרה של זהות בין המתדיינים בשני ההליכים. כזכור, פס"ד שעל קביעותיו סומך המבקש סב סביב מערכת היחסים שבין המשיב לבנק מבלי שהמבקש היה שותף לו, והרי מושכלות יסוד שפס"ד יצמיח מעשה בית

דין ויחייב אך את בעלי הדין, חליפיהם או מי שלו קרבה משפטיתׁ(
privity
) עם צד להתדיינ
ות
(ראו נינה זלצמן,
עמ' 377
).
8. המשמעות המקובלת לקרבה משפטית היא, שעל אף שאותו צד לא היה בעל דין פורמאלי בהתדיינות הקודמת הוא מיצה בפועל את זכותו להתדיין במובן שקיבל את יומו. הדגש הוא אם ניתנה לאותו צד זר הזדמנות להתדיין ע"י נציגיו המתדיינים הקודמים או מכוח העובדה ששלט בניהול המשפט. (ראו זלצמן, עמ' 378)
9.
בענייננו, אין זהות בין בעלי דין בהליכים השונים, אין להתייחס למבקש כחליפו של הבנק
וגם קיים קושי באיתור קרבה משפטית בין המבקש לבנק. מכאן, מתחייבת המסקנה שככל שהקביעה בהליך האחר הינה לטובת המבקש, הוא מנוע מלהסתמך על קביעות אלה בהתדיינות בה עסקינן. באשר למשיב, הרי הוא היה צד לאותה התדיינות אחרת, שלט בניהולה
וזכה
לשעת כושר מלאה להצגת עמדתו ולקבלת הכרעה השוקלת עמדה זו. אף על פי כן, אין די בכך ואין להסתפק בכך שצד אחד קיבל את יומו כדי שאותו צד יהיה מושתק למקרה והקביעה תהיה לרעתו, החלת ההשתק על הצד שקבל שעת כושר מלאה בהליך הקודם מותנית בקיומה של הדדיות.
10. הדדיות משמעה סימטריה בנטילת הסיכון הטמון בטענה למעשה בית דין, לאמור אין להלום מצב של החלת הכלל אך כלפי צד אחד להליך כשיריבו חופשי לחלוטין ואין הוא חשוף להעלאת טענה זו. כלל זה מחייב שהצד שיכול ליהנות מקביעות בהתדיינות אחרת, הוא יהיה באותה המידה כבול בקביעות אלה ככל שהן לרעתו.לא משתיקים טענת בעל דין אם לא היה בידיו להשתיק טענת יריבו אילו היריב הפסיד בדיון הראשון ( ראו ע"א 718/75 עמרם נ. סקורניק פ"ד לא (1) 29).
11. יוצא אפוא, שעל אף העובדה שהמשיב קבל את יומו בהתדיינות הקודמת, אולם עדיין אין די בהנחה זו משלא קיימת סימטריה אף כלפי המבקש שהינו זר להליך המקביל.
12.
יחד עם זאת, עם השנים התפתחה מגמת התנתקות מדרישות ההדדיות בכל הנוגע לענף של השתק פלוגתא להבדיל מהשתק עילה, כדבריו של כב' השופט בך בע"א 258/88 פכטנבוים נ. רשם המקרקעין [פורסם במאגרים]

: "

הדרישה של זהות הצדדים לצורך יצירת "השתק פלוגתא" נועדה לתת הזדמנות

לכל בעל דין לומר את דברו לפני בית-משפט, ומצד שני לוודא, שמי ש"היה לו

יומו" בבית המשפט לא ישמיע דברו בשנייה, למען יהיה סוף לריב ולדיונים (ראה ע"א

447/70

[7], בעמ'

838

). במקרה דנן, המימצא נושא "השתק הפלוגתא" הוא מימצא נגד המערער. כיוון

שהמערער הוא הצד המשותף לשתי התביעות, הרי "היה לו יומו" בבית-משפט. כל הטענות שיכול היה המערער לטעון כנגד רישום המקרקעין נטענו כבר על-ידיו בהתדיינות הראשונה, ועתה הוא מעוניין לפתוח התדיינות זו מחדש. הצד שלא היה לו "יומו בבית המשפט" ושלא הייתה לו הזדמנות לטעון את טענותיו - מינהל מקרקעי ישראל - הוא דווקא הצד המעוניין להסתמך על השתק הפלוגתא". אילו היה המימצא במשפט הראשון לטובת המערער, וזה היה מעוניין להסתמך עליו כנגד מינהל מקרקעי ישראל, הרי שעל-פי העקרונות המוצגים לעיל (ואם נתעלם לעניין זה מהאפשרות לראות במינהל מקרקעי ישראל וברשם המקרקעין צד אחד ­היינו המדינה) לא היה מקום לקבל את טענת "השתק הפלוגתא", שכן למינהל מקרקעי ישראל לא ניתנה, כאמור, הזדמנות לטעון טענותיו במשפט הראשון. כיוון שבנסיבות הנתונות כל האינטרסים, עליהם בא עקרון "זהות הצדדים" לשמור, מוגנים, ראוי במקרה זה להחיל את הכלל של "השתק פלוגתא"

( ראו גם ע"א 2590/90 ניסים נ. דניאל).
13. התנתקות זו אומצה בפסיקה כל עוד הצד הזר ( כמו המבקש בענייננו) נזקק לטענת השתק פלוגתא כטענת הגנה ( דיפינסיבי ) להבדיל מהשתק התקפי ( אופינסיבי ), בע"א 7831/99 אהרון צוריאני נ. ד"ר אברהם צוריאנו ואח' [פורסם במאגרים], באה התייחסות ספציפית לאבנה בין השתק פלוגתא התקפי לזה ההגנתי בזו הלשון: "אף במשפט הישראלי הפעלת כלל ההדדיות היא גמישה, פסיקת בית משפט זה סטתה מכלל ההדדיות באותם מקרים שהצד הזר נזקק בהם להשתק פלוגתא כטענת הגנה, וכאשר בנסיבות העניין לא נגרם לצד שהשתתף בהליך אי צדק".
14. מן המקובץ עולה, שהשתק פלוגתא הגנתי הנטען ע"י זר להליך כגון המבקש כאן, הוא בהחלט בעל נפקות ובכוחו להשתיק את המשיב. אולם לא כך ככל שפלוגתא או יותר בהתדיינות אחרת הינה לרעת המבקש, המשיב לא יוכל להתלות בטענות השתק פלוגתא התקפי כנגד המבקש שהינו צד זר להליך הואיל והאחרון לא קיבל את יומו ואין בינו לבין המתדיינים בהליך האחר קרבה משפטית.
15. הנה כי כן, העדרן של הדדיות והכרעה פוזיטיבית הפלוגתא
אין בהן כדי לחסום את דרכו של המבקש בהסתמכו על הכלל בו עסקינן. דברים אלה נאמרים ברמה העיונית
כאשר נותר לברר האם אותה פלוגתא חוסמת את המשיב בתביעתו הנוכחית והאם היא עומדת בסתירה עם תביעתו ובכוחה לשמוט את הקרקע תחת טיעוניו.

16. בבואנו ליישם כלל זה על עובדותיו של המקרה בו עסקינן נכון לנקוט במשנה זהירות על אף התכליות שעומדות ביסוד כלל זה ומבלי להקל ראש בחשיבותן, כל זאת אני סבור לנוכח העובדה שכלל זה במהותו חותר תחת זכותו של בעל דין לגשת לערכאות כך שבמקרים גבוליים, כגון המקרה בו עסקינן, עדיף לבכר דיון לגופן של המחלוקות תחת סילוק התובענה על הסף.

17. כבר הבעתי דעתי כי הנסיבות שבפני
גבוליות , מסקנתי זו מושתת על אי הבהירות האופפת הצהרתו של המשיב בהסכם הפשרה. דברים אלו אינם חדים דים ולשתי הגישות הקוטביות בהן דוגלים הצדדים עוגן ואחיזה בלשון ההצהרה. אפשרי כי בהודאתו זו המשיב הביע הסכמתו לסלק את החוב הואיל ופורמאלית הוא נותר הבעלים של החשבון וכמי שנושא באחריות בחוב כלפי הבנק ותו לאו, וזאת להבדיל מהודאתו בחוב אף בזיקה למערכת היחסים בין הצדדים תוך שחרור המבקש מכל אחריות לחוב, כאשר בפרשנות אחרונה זו אוחז המבקש.

18. העמידה על אומד דעתו של המשיב הינה חיונית לשם איתור הכוונה המסתתר מאחורי הכתוב בהסכם והרי חשיבות רבה נודעת אם בהסכמה טמונה הודאה מפורשת בפלוגתא מהותית שהועלתה על ידי הצדדים. אמנם, נטען בהליך הקודם ,מפי המשיב, כי המבקש נכנס בנעליו,
עם זאת אין לדעת אם הצהרתו של המשיב שמשה כחזרה מדעת מאותה טענה או שמא כהודאה בהיותו בעל החשבון הפורמאלי והרשום כלפי הבנק, משכך הוא מוכן לסלק חוב זה מבלי שהדברים להם הסכים מקפלים בחובם הודאה בכך שהמגעים שהתקיימו עם המבקש לא הבשילו לחוזה מחייב, לפיו היה על המבקש לשאת בעצמו בחוב . הווי אומר, האפשרות כי המשיב ראה להודות בחוב כלפי הבנק יכולה, אף אם בדוחק, לדור בכפיפה אחת עם טענתו כי המבקש הפר התחייבותו כלפיו ולא ראה לסלק חוב זה בעצמו.

19. כדי שאמחיש הקושיה שמקורה בעמימות האופפת ניסוחו של הסכם הפשרה, אניח לרגע כי טענתו המפורשת של המשיב נידונה והוכרעה, במקרה זה ובלי כל התלבטות הייתי מאמץ את גישת המבקש, הואיל וההכרעה הינה ברורה וסילקה כליל את הטענה בה נאחז המשיב. מסקנתי זו נטועה בבהירותה של ההכרעה וההבנה כי טענה זו הוכרעה מפורשות לרעת המבקש, כך גם לו הניסוח לא לקה באי בהירות וצוין בהסכם כי המשיב חוזר בו מטענתו כלפי המבקש והוא מודה כי המו"מ שהתנהל בין הצדדים לא הבשיל לכדי חוזה מחייב. שתי הסיטואציות שהמחשתי שונות בעניין מהותי מהמקרה דנא ומהן מתקבלת מסקנה אחת ויחידה השומטת את הקרקע תחת טיעונו של המשיב, ולא כך בניסוח הקיים .

21. המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים מחייבות בירור עובדתי, על סמך התשתית העובדתית החלקית שהונחה בשלב זה בפני
לא ניתן לאמץ את גישת המבקש כי עסקינן בהשתק פלוגתא.

סוף דבר.

לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה .

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

המבקש יגיש תצהירי עדיו תוך 30 יום מהיום והמשיב תוך 30 יום לאחר מכן.

הפגרה תובא במניין לעניין הימים.

הצדדים מוזמנים לק.מ מורחב בנוכחות בעלי הדין ליום 27.10.09 החל משעה 10:30 ועד 10:50.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.


ניתנה היום,
י"ז סיון תשס"ט, 09 יוני 2009, בהעדר הצדדים.






הוקלד על ידי .......







א בית משפט שלום 6896-11/08 יוסף עטיה נ' אלכס ניר (פורסם ב-ֽ 09/06/2009)