פסקי דין על עו"ד יצחק מולכו | פסקי דין על המנהל המיוחד | פסקי דין על עו"ד מיכאל רוהר | פסקי דין על כונס הנכסים | פסקי דין על בועז יונה | פסקי דין על מרדכי יונה

1554/08 בשא     07/07/2009




בשא 1554/08 עו"ד יצחק מולכו, המנהל המיוחד, עו"ד מיכאל רוהר, כונס הנכסים, בועז יונה נ' מרדכי יונה




בעניין:

בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בירושלים
בש"א 1554/08
בש"א 5075/08

פש"ר 4217/07

לפני:
כבוד השופט יעקב צבן

07/07/2009




בעניין:
1 . עו"ד יצחק מולכו
, המנהל המיוחד

2 . עו"ד מיכאל רוהר
, כונס הנכסים

המבקשים




ובעניין:
בועז יונה

החייב





ובעניין:
מרדכי יונה
המשיב

החלטה


1.
בקשת המנהל המיוחד
למכירת רכב מסוג מרצדס 430 מ.ר. 36-014-57 (להלן: "הרכב") הרשום על שם החייב בועז יונה
(להלן: "החייב") הנמצא בהליכי פשיטת רגל. מרדכי יונה
, אביו של החייב (להלן: "המשיב") מתנגד למכירת הרכב, בטענה כי החייב מכר לו את הרכב לפני מספר שנים.

אין חולק כי הרכב רשום על שם החייב במשרד הרישוי. המנהלים המיוחדים אף מניחים כי קיים הסכם בדבר מכירת הרכב מאת החייב למשיב (כפי שנטען בתצהיר המשיב מיום 7.1.09 ובתצהיר גילה בניאן ששימשה כמזכירתו של החייב. כן אין חולק כי הרכב נמצא בשימושו של המשיב וכי הוא נושא בהוצאות השוטפות הכרוכות בשימושו ואף הוצא לו תו נכה על רכב זה (סעיפים 8, 11-12 לדו"ח המנהלים המיוחדים מיום 7.12.08 (בשא 5075/08)). המחלוקת בעיקרה הינה בשאלה האם המשיב שילם לחייב תמורת הרכב, ומה משמעות שאלה זו על קביעת הבעלות ברכב.

טענות הצדדים

2.
לטענת המנהלים המיוחדים, אמנם הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי ואינו יוצר זכויות, אולם חשיבותו רבה, ונטל ההוכחה לסתרו מוטל על הטוען לבעלות, היינו, המשיב, והוא לא עמד בנטל. חזקה ברכב אינה מספיקה לשם הוכחת בעלות ויש להראות כי שולמה תמורה בגין העברת הבעלות ברכב. טענת המשיב כי התשלום בוצע באמצעות רישום בספרי החברות לא הוכחה: העברת התמורה לא תועדה בכרטיסי החובות והזכויות של החייב והמשיב וגם לא בהצהרות ההון של כל אחד מהם, היות והסתבר כי אין הצהרות הון של החייב והמשיב לשנת 2005. בכל מקרה, כרטיסי החו"ז של החייב והמשיב מעידים לכל היותר על העברות ומשיכות שביצעו החייב והמשיב מול החברות ולא זה כלפי זה. אף אם היתה מאותרת פעולה כזו בכרטסת החובות והזכויות של החייב והמשיב לא היה בכך כדי להועיל. מבדיקה בכרטיסי החו"ז של המשיב והחייב עולה כי לא היתה הפרדה בין כרטסת החו"ז של המשיב לכרטסת החו"ז של החייב, שכן בסוף השנה הכרטסת התאחדה (ואיחוד דומה נעשה גם בסוף השנים הקודמות). לאור האמור, ניתן לומר כי המשיב והחייב התנהלו כלפי החברות כגוף אחד וההבחנה ביניהם היתה מלאכותית. לכך יש להוסיף כי עולה תמונה לפיה כרטיס החו"ז של המשיב בחפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ היה כרטיס ששימש את החברות לרישום כל פקודות ההפקדה והמשיכה של בעלי השליטה מכל החברות שבהקפאת הליכים (הפרטיות לפחות). בנסיבות אלה לא ניתן לראות בפעולות שנרשמו בכרטיסי החו"ז כמייצגות בהכרח פעולה אמיתית בין החייב למשיב.

לטענת המשיב,
הנטל להוכיח כי הרכב הינו בבעלות החייב מוטל על כתפי המנהלים המיוחדים, אולם הם לא עמדו בנטל זה, וכל שהוכח הוא כי הרכב רשום במשרד הרישוי על שמו. הרישום במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד, והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהעברת בעלות ברכב בין בני משפחה. תמיכה לכך ניתן למצוא בעובדה כי בסמוך למסירת החזקה ברכב למשיב, היה בבעלות החייב רכב אחר והמשיב מכר באותה העת רכב קודם ששימשו ומלבד הרכב נשוא הליך זה לא היה בחזקתו רכב נוסף. המסקנה אודות בעלותו של המשיב ברכב מתחזקת נוכח העובדה כי הוא נשא בהוצאות החזקת הרכב, הוצא לו תו נכה בגין השימוש ברכב והרכב הותאם לצרכיו. משמעות החזקה בחפץ לשם הוכחת בעלות נלמדת גם מהוראת סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 הקובעת כי הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו ומסעיף 2 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971 הקובע כי הבעלות במיטלטלין היא הזכות להחזיק ולהשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה. המשיב הצהיר כי העביר לחייב את מלוא התמורה בגין הרכב ובכך עמד בנטל ההוכחה כי הוא הבעלים של הרכב, מסקנה המעוגנת גם בחזקה לפיה המחזיק בנכס הוא בעליו. הנטל לסתור חזקה זו מוטל במקרה זה על המנהלים המיוחדים, אך בזאת לא עמדו.

טענת המנהלים המיוחדים בדבר איחוד כרטיסי חובות וזכויות של המשיב והחייב וביטול כל פעולה שבוצעה ביניהם היא טענה בעלת השלכות כבדות משקל, ואין די בדברי המנהל המיוחד
כי נעזר ברואי חשבון, אלא היה עליו להוכיח טענתו זו בראיות ממשיות.

דיון
3.
הרישום במשרד הרישוי הוא רישום דקלרטיבי ולפיכך מהווה ראיה לכאורה בשאלת הבעלות ברכב. יחד עם זאת, גם אם במישור המהותי אין די ברישום במשרד הרישוי כדי להקים זכות בעלות, הרי במישור הראייתי, יש ליתן משקל לרישום, במובן זה שהרישום מעביר את נטל ההוכחה אל מי שמבקש לסתור את נכונות הרישום (ה"פ (חיפה) 308/02 רוחי אלחג' נ' החסוי משה בן הרואה ואח', תק-מח 2003 (2) 12916, פיסקה 13). בכך נדחה הניסיון להקיש מסעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 הקובע מעין חזקה הניתנת לסתירה לפיה אם המיטלטלין עוקלו כשהם בחזקתו של החייב חזקה שהם בבעלותו. על-פי סעיף 28 הנ"ל, הנטל משתנה אפוא בהתאם לאלמנט ההחזקה בנכס, וללא קשר למעמדם של הצדדים, אם כתובע ואם כנתבע, אם כזוכה ואם כחייב. אולם, במקרה בו ישנה אי התאמה בין בעלים של רכב על פי רישומי משרד הרישוי לבין זהות המחזיק ברכב, רישום הרכב "מנטרל" את היתרון הראייתי העומד למחזיק ברכב מכוח סעיף 28 (שם, פיסקאות 12-13).

אם כן, המנהלים המיוחדים אשר ביקשו לממש את הרכב עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בכך שהוכיחו כי הרכב רשום על שם החייב. רישום זה מהווה הוכחה לכאורה לכך שהרכב הינו בבעלות החייב. מכאן, עובר הנטל אל כתפי המשיב להוכיח כי למרות הרישום הרכב הינו בבעלותו.

4.
הרכב היה בשנים האחרונות בשימושו של המשיב, והוא נשא בהוצאות השוטפות של החזקת הרכב כגון תשלום אגרות, טיפולים שוטפים וכד'. כמו כן אין חולק שהוצא למשיב תו נכה בגין השימוש ברכב זה. בנוסף, עולה מתצהירו של המשיב כי בוצעו ברכב התאמות לאור מגבלותיו הרפואיות. המנהלים המיוחדים לא חקרו את המשיב על תצהירו, לפיכך אפשר להניח לצורך דיון זה, כי בתקופה הרלוונטית, בבעלות החייב היה רכב אחר וכי בסמוך לפני העברת החזקה ברכב למשיב, מכר המשיב רכב קודם ששימש אותו. זאת, אף כי טענות אלה לא הוכחו על ידי הסכמי מכר, תשלום אגרות, רישום במשרד הרישוי וכד'. עם זאת, טענת המשיב כי מלבד הרכב נשוא הליך זה לא היה בחזקתו רכב נוסף, נסתרת מתו הנכה בו מצוין רכב נוסף אליו מתייחס התו (נספח ה' לדו"ח מטעם המנהלים המיוחדים).

5.
מן האמור עולה כי הרכב שימש את המשיב בשנים האחרונות והוא שנשא בהוצאות השוטפות בגין השימוש ברכב. אולם כבר נקבע כי החזקה אינה תנאי מכונן לבעלות, ואינה מגדירה את הבעלות, אף אם נכללת היא כדבר שבשגרה במתחם הזכויות של הבעלים (ת"א (ירושלים) 7645/04 המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' תק-של 2007 (1) 22520, פיסקה 27). השאלה העולה היא אם כן האם די בהוכחת החזקה ברכב כדי לגבור על הרישום במשרד הרישוי או שמא נדרש להוכיח בנוסף, כי בגין העברת הבעלות ברכב הועברה תמורת הרכב. לשאלה זו יכולות להיות תשובות שונות במקרים שונים. במקרה שלפנינו, טען המשיב שתי טענות מצטברות: האחת, חזקה ברכב (שהוכחה). השנייה – קניה בתשלום, ורישום הפעולה הכספית. סעיף 1 לחוק המכר קובע כי מכר הוא "הקניית נכס תמורת מחיר". משהעברת התמורה הינה תנאי מכונן לעסקת מכר, ומשזו לא הוכחה אין אלא לומר כי המשיב לא הצליח לסתור את מצב הזכויות הרשום.

הצהרתו של המשיב כי העביר התמורה לחייב וכי תמורה זו תועדה בספרי החברה לא הוכחה. כאמור בדו"ח המנהלים המיוחדים, מבדיקה מקיפה שבוצעה בספרי החברות אותרו כרטיסי חו"ז של החייב והמשיב בשלוש חברות: חפציבה בניה פיתוח והשקעות בע"מ, חפציבה חב' לבנין עבודות ופיתוח בע"מ ובוני הבירה בניה והשקעות בע"מ, ובכרטיסי החו"ז האמורים לא זוהתה פעולת תשלום תמורת הרכב. העתקים של כרטיסי החו"ז של המשיב והחייב בספרי החברות האמורות במועדים בהם נטען כי הועברה למשיב הבעלות ברכב (ינואר עד מרץ 2005) צורפו לדו"ח, משכך אין לקבל את טענת המשיב כי לא ניתנה לו הזדמנות לעיין במסמכים ולהוכיח טענתו (לגבי מועד ההעברה הנטענת ר' סעיף 2 לתצהיר המשיב). לאור האמור, לא מצאתי מקום לדון בטענה כי המשיב והחייב פעלו למעשה כגוף אחד, וכי משאוחדו הכרטסות של החייב והמשיב לא ניתן עוד לייחד פעולה מסוימת לחייב או למשיב.

6.
מן האמור עולה, כי הרכב רשום במשרד הרישוי על שם החייב. המשיב מחזיק ברכב מזה מספר שנים. אף אם נאמר כי החזקה זו יוצרת חזקת בעלות, הרי שהוכח פוזיטיבית כי לא היה תשלום ולפיכך לא היתה הקניה, ובכך נסתרת החזקה. דווקא בנסיבות בהן מדובר בעסק משפחתי בו פעילים מספר בני משפחה ובהעדר פיקוח, יש להקפיד על רישומי הזכויות בנכסים השונים, שכן, אחרת עלול להיווצר כר נרחב להברחת נכסים וערפול במרשמי הזכויות השונים. לעניין זה נאמר כי:

"...גם אם אין הרישום קונסטיטוטיבי אין חולק על חשיבותו. הרישום יוצר מאגר מידע בידי רשות, עליו מסתמכים רוכשי רכב כדי לוודא בעלותו של המוכר ברכב הנמכר בטרם ירכשוהו. עיקולים ושעבודים נרשמים על הרכב במשרד הרישוי ומתאפשר מעקב אחר חובות של בעלי כלי הרכב והחלפת הבעלות בהם. ברישום יש כדי לתרום בעקיפין למלחמה בנגע הגניבות של כלי רכב. לפיכך, גם אם אין הרישום בגדר אקט קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי, חשיבותו רבה ולרישום העברת בעלות ברכב מוקנה מעמד מיוחד שאין להעברתם של מטלטלים אחרים וראוי שהרשויות המוסמכות תיתנה את הדעת לנושא זה המצריך בדיקה והסדר..."
(רע"א 5379/95
"סהר" חברה ישראלית לביטוח נ' בנק דיסקונט, פ"ד נא (4) 464, פיסקה 9).

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.

התוצאה

7.
הבקשה מתקבלת.
אני מורה למנהלים המיוחדים למכור בהליכי מכרז כמקובל את הרכב הרשום על שם החייב, מרצדס 430 מ.ר. 5701436 ולחייב את קופת פשיטת הרגל בהוצאות שמירת הרכב במגרש ההוצאה לפועל, כל עוד הרכב יוחזק במגרש.
המשיב ישא בהוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ + מע"מ.
עם זאת, עקב נכות המשיב יש לאפשר לו תקופת הערכות של 90 יום.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו בתמוז התשס"ט (7 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.

יעקב צבן
, שופט








בשא בית משפט מחוזי 1554/08 עו"ד יצחק מולכו, המנהל המיוחד, עו"ד מיכאל רוהר, כונס הנכסים, בועז יונה נ' מרדכי יונה (פורסם ב-ֽ 07/07/2009)