פסקי דין על שלום ברגיג | פסקי דין על עופר לוי

300111/98 עע     12/07/2000




עע 300111/98 שלום ברגיג נ' עופר לוי




בבית הדין הארצי לעבודה עע 300111/98
שלום ברגיג
המערער
עופר לוי
המשיב
בפני
הנשיא ס' אדלר
, סגן הנשיא י' אליאסוף, השופטת א' ברק,
נציגת עובדים נ' שמאי, נציג מעבידים ה' דודאי

בשם המערער: עו"ד יעקב וסטשניידר

בשם המשיב : עו"ד נמרוד אשכול
פ ס ק ד י ן

השופטת אלישבע ברק
מושא הערעור שבפני
הוא הסכם מיום 22.1.1992 בין המערער, אמרגן במקצועו ובעל משרד לאמרגנות, והמשיב, אמן במקצועו. המערער תבע את המשיב בגין הפרת הסכם האמרגנות. את תביעתו הגיש המערער לבית הדין האזורי בתל אביב. בית הדין האזורי, מפי השופט ר' כהן (בתב"ע נה/755-3) העלה מיוזמתו את שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. הצדדים התבקשו להגיש סיכומים בשאלה זו בלבד. בית הדין האזורי הגיעה למסקנה שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים ומחק את התביעה על הסף. בית הדין לא מצא לנכון להעביר את הדיון לבית משפט אחר מאחר וסבר שלשם כך יש לנסח כתבי טענות הולמים. בית הדין האזורי סבר, אם כן, ששני הצדדים טעו בפירוש היחסים ביניהם.
קיום יחסי עובד-מעביד
ההסכם בין הצדדים מושא הסכסוך ביניהם מסדיר את מערכת היחסים בין אמרגן לאמן, כפי שנאמר במבוא להסכם. בסעיף 5 להסכם, שכותרתו היא "משכורת - תנאי תשלום", נאמר:

"א. מוצהר ומוסכם בין הצדדים כי האמן הינו עובד של האמרגן, וישררו ביניהם יחסי עובד-מעביד.
ב. (1) תמורת מילוי התחייבויותיו של האמן בהתאם להסכם זה, יקבל האמן משכורת חודשית כפוף למספר הופעותיו בחודש, בהתאם לפרוט טבלת שכר דלהלן:
מספר הופעות משכורת חודשית ברוטו
.....
......
......

(2) האומן יקבל חופשה שנתית ודמי הבראה כדין ו/או בהתאם להסכמים קיבוציים.

ג. המשכורת תשולם אחת לחוד, לא יאוחר מן היום השביעי בכל חודש גרגוריאני, עבור החודש הקודם.

ד. האמרגן יהא זכאי ו/או רשאי לנכות ממשכרות האמן, לפני ביצעו התשלום בפועל, את כל המסים ו/או תשלומי החובה אשר האמרגן יהא חייב לנכותם בהתאם לחוק ו/או על פי הוראות כל דין.

ה. האמרגן יהא אחראי לשאת בכל הוצאה הקשורה באמן לצורכי הופעותיו, פרסומת, ארגוני מופעים ונסיעות.

ו. האמרגן מתחייב לרכוש לאמן, חליפה אחת לחודש לצורכי הופעותיו".

ההסכם קובע פיצוי מוסכם מקרה שהאמן יפר את ההסכם, וזאת מבלי לפגוע בזכויותיו על פי חוק:

"8. פיצויים:
מבלי לפגוע בכל סעד ו/או תרופה העומד לצדדים בהתאם לחוק, מוסכם בין הצדדים, כי באם האמן יפר התחייבויותיו בהתאם להוראות הסכם זה, יהא חייב לפצות את האמרגן בסך של -.50,000$ דולר/ארה"ב, וזאת כפיצוי קבוע ומוערך מראש, בגין השקעותיו של האמרגן באמן, ומבלי כל צורך בהוכחתם כדין ו/או בדרך כלשהיא".

בדיון בפני
רשם בית הדין האזורי הצדדים סיכמו מוסכמות ופלוגתאות. מוסכמה מספר 4 קובעת כי
"בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד".

מוסכמה מספר 5 קובעת:
"סעיף 8 להסכם ... קובע פיצוי קבוע ומוסכם מראש במקרה של הפרת הסכם העבודה".

המערער הנפיק למשיב תלושי שכר במשך כל תקופת ההתקשרות ביניהם. התלושים כוללים גם ניכויים למס הכנסה וביטוח לאומי, דמי הבראה ותוספות יוקר.
לאחר תום הדיון המוקדם ולאחר שהצדדים הגישו את תצהיריהם על נספחיהם עורר שופט בית הדין האזורי מיוזמתו את השאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. הצדדים נתבקשו להגיש את טענותיהם בנקודה זו בכתב. שני הצדדים טענו כי התקיימו בנסיבות העניין ועל פי החומר שהומצא על ידי שני הצדדים, יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. למרות זאת הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד ולכן מחק את התביעה על הסף.
לא נראה לי שהיה מקום לבחון את השאלה ועל כל פנים לא היה מקום להגיע למסקנה זו במקרה דנן. זאת ממספר סיבות.

א. כוונת הצדדים
על פני הדברים ברור שהצדדים התכוונו ליצור ביניהם יחסי עבודה. גם ההסכם, גם תלושי השכר שהונפקו באופן קבוע, גם המוסכמות, גם פנייתם של הצדדים לבית הדין ללא עוררין, גם טיעוני שני הצדדים בסיכומיהם בשאלת קיום יחסי עובד-מעביד, גם טיעוני שניהם בערעור בשאלה זו, מצביעים בבירור על כך שזו היתה כוונתם הסובייקטיבית ומטרתם של הצדדים. תכלית ההסכם ביניהם היתה יצירת יחסי עובד-מעביד. מדובר מעל לכל ספק במפגש רצונות בין הצדדים. במקרה כגון דא יש לתת משקל מכריע לאוטונומיה של הרצון של הצדדים, לכוונתם הסובייקטיבית. בפרשנותו של חוזה יש לתת קודם כל משקל לכוונתם הסובייקטיבית של הצדדים. זאת בעיקר כאשר כוונה זו אינה פוגעת בזכויותיו המוקנות של הצד השני. הדברים עשויים היו להיות שונים אילו תבע המשיב תביעות על סמך קיום יחסי עובד-מעביד והצד השני היה מתגונן בטענה שלא התקיימו יחסים כאלה. גם לאחר הגשת התביעה לא טען איש מהצדדים שבקיום יחסי עובד-מעביד יש משום פגיעה בזכויותיו מכוח יחסי העבודה. נהפוך הוא. שני הצדדים טענו לקיום יחסי עובד-מעביד. לא היה מקום על כן לבטל את רצונם של הצדדים במקרה כגון דא ולהעביר את הדיון לבית משפט אחר.

ב. האם הלכה למעשה התקיימו יחסי עובד-מעביד
לאור המסקנה אליה הגעתי אין לי צורך לדון בשאלה זו. מעבר לדרוש אבחן בקצרה את מהות היחסים בין הצדדים. בית הדין סמך את קביעתו לפיה לא התקיימו יחסי עובד מעביד על מספר אדנים. בית הדין סבר שההתקשרות החוזית אינה ליחסי עבודה במובן employment אלא ליחסי עבודה במובן work. בית הדין גם הסתמך בהחלטתו על עילת התביעה - היינו, שהמשיב לא התייצב להופעות כפי שנדרש. בית הדין ראה בעילת התביעה כפיית שירות אישי שאין לכפותו על המשיב.
אין בכך רבותא. הטענה היא כי העובד הפר את מחויבותו. אין באכיפה משום אכיפת שירות אישי על המעביד, באשר הוא זה שמבקש את האכיפה. מעבר לכך, עילות התביעה מתבססות על הנזק שנגרם למעביד בגין הפרת ההסכם. תביעתו היא לפיצוי כספי. לא מתעוררת כלל שאלת אכיפת שירות אישי. שאלה זו מקומה בעת הדיון לגופו. בית הדין שוקל בכל מקרה האם מוצדק הוא לאכוף את היחסים ובמקרים המתאימים הוא עשוי לאכוף את יחסי העבודה.
אין כמובן גם רבותא בהגדרה שמילון אבן שושן מגדיר אמרגן.
מסקנתו הסופית של בית הדין היא שהמשיב לא השתלב במפעלו של המערער. אבחן זאת. על פי תצהירו של המערער הוא עסק בארגון, הפקה, ניהול מוסיקלי וכל יתר הפעולות הקשורות בארגון פעילותו המוסיקלית והאומנותית של המשיב במטרה לקדמו ולפתח את הקריירה של המשיבהדבר גם עולה מההסכם בין הצדדים. המשיב הוא זמר ותפקידו היה להופיע בהופעות שנקבעו על ידי המערער. זוהי תכליתו הישירה של מפעלו של המערער. . משרד אמרגנות פועל בצורה זו על מנת להסדיר את הופעותיהם של אמנים. הוא היה קשור למסגרת הארגונית של מפעלו של המערער. גם אילו היה המשיב משתתף חופשי free contributor) או (freier mitabeiter, הייתי רואה בו עובד (ראה בג"צ 5168/93 שמואל מור נ. בית הדין הארצי לעבודה וגדעון אנגל, פ"ד נ(4), 628). במקרה שבפני
נו לא מדובר במשתתף חופשי אלא במי שהיה חלק אינטגרלי ממפעלו של המערער ועיסוקו היה חלק בלתי נפרד מעיסוקו של המערער. לא היה לו עיסוק משלו. עילת התביעה נובעת מטענה של הפרת הסכם העבודה בין הצדדים. על כן גם לגופו של עניין מדובר בעיני ביחסי עובד-מעביד.
ראוי לציין, כי גם בצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), התשל"ב-1972 מוזכר בתוספת הראשונה המגדירה מיהם "עובדים" גם אמן (מספר 13 לתוספת הראשונה).
כאמור מאחר ושני הצדדים הסכימו כי מדובר ביחסי עבודה ולא נפגעה אף זכות בשל כך יש לתת משקל מכריע לכוונת הצדדים.

סיכומו של דבר הערעור מתקבל. העניין מוחזר לבית הדין האזורי בתל אביב על מנת שידון בתביעה לגופה. מאחר והתקיים דיון מוקדם וסוכמו מוסכמות ופלוגתאות, יועבר התיק למותב בית הדין האזורי לשמיעת הוכחות.

מאחר והשאלה של יחסי עובד-מעביד הועלתה על ידי בית הדין בניגוד למוסכם על שני הצדדים, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' בתמוז ה'תש"ס (12.7.2000)

____________ ________________ ____________
הנשיא ס' אדלר
סגן הנשיא י' אליאסוף השופטת א' ברק

________________ _________________
נציגת עובדים נ' שמאי נציג מעבידים ה' דודאי
- 1 -
עע 300111/98








עע בית הדין הארצי לעבודה 300111/98 שלום ברגיג נ' עופר לוי, [ פד"ע: לה 544 ] (פורסם ב-ֽ 12/07/2000)