פסקי דין על עזבון המנוחה ויצמן אורלי חיה ז"ל | פסקי דין על ליאון ויצמן | פסקי דין על תהל ויצמן ואח' | פסקי דין על אורט ישראל | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על דוד עמיר ואח' |

4456/06 א     08/09/2009




א 4456/06 עזבון המנוחה ויצמן אורלי חיה ז"ל, ליאון ויצמן, תהל ויצמן ואח' נ' אורט ישראל, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, דוד עמיר ואח'










בית משפט השלום בעכו




08 ספטמבר 2009

ת"א 4456-06 עזבון המנוחה ויצמן אורלי חיה ז"ל
ואח'

נ' אורט ישראל
ואח'





בפני

כב' השופטת
ג'ני טנוס

תובעים
1.

עזבון המנוחה ויצמן אורלי חיה ז"ל

2.

ליאון ויצמן

3.

תהל ויצמן (קטינה)
4.

לידן ויצמן(קטין)

נגד

נתבעים
1. אורט ישראל
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
3. דוד עמיר
4. ועד הארצי של עובדי המינהל - אורט ישראל
5. חיים אלגריסי


החלטה

הנתבעים 4-5 הגישו בקשה לסילוק התביעה נגדם על הסף. הטעמים לבקשה נסמכים על שלושה נימוקים, ואלה הם: החובה למצות את המחלוקת עם התובעים באמצעות הליך בוררות בשל החובה למיצוי הליכים בין חברי ההסתדרות לוועד העובדים באמצעות בוררות בפני
רשות השיפוט בהסתדרות; העדר סמכות עניינית, כאשר סמכות זו נתונה, לטענת הנתבעים, באופן ייחודי לבית הדין האזורי לעבודה; ולבסוף, עקב חוסר עילה.

לחילופין, עותרים הנתבעים 4-5 למחיקת התביעה נגד הנתבע 5 בשל חוסר יריבות.

התובעים הגישו תגובה מטעמם ובה התנגדו לבקשה.

זה המקום לציין, כי התביעה הוגשה נגד הנתבעים 4-5 ונתבעים נוספים בתיק, על רקע דחיית תביעתם של יורשי המנוחה ויצמן אורלי ז"ל (להלן- המנוחה), שעיזבונה הוא אחד התובעים, לתשלום תגמולי ביטוח מאחת חברת הביטוח – הנתבעת 2 - אשר ביטחה את עובדי מכללת אורט ישראל
בה עבדה המנוחה.

הסיבה לדחייה הנ"ל נסמכת על טענת חברת הביטוח בדבר העדר כיסוי ביטוחי בשל אי תשלום דמי ביטוח.

עיקר התביעה נגד הנתבעים 4-5 מתבססת על הטענה בדבר ייצוג לא הולם של המנוחה אל מול חברת הביטוח ואי דאגה לאינטרסים שלה.

להקלת הדיון, אתייחס לכל אחד מהנימוקים הנ"ל לפי הסדר שהובא לעיל.

א.
עיכוב הליכים בשל בוררות:
לטענת הנתבעים 4-5, סעיף 1 בפרק י"ג לחוקת ההסתדרות מעניק ל'רשות השיפוט', שהיא גוף פנימי בהסתדרות, הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בתביעות של חברי ההסתדרות כנגד חברי ההסתדרות ו/או גופיה ו/או מוסדותיה – לפיכך, על התביעה דנן להתברר בפני
רשות שיפוט פנימית, כאמור.

אין בידי לקבל טענה זו. כפי שציינו התובעים בתגובתם, הם אינם חברי ההסתדרות ותביעתם כנגד הנתבעים 4-5 אינה "הסתדרותית" באופייה, אלא נזיקית מובהקת. לפיכך, התובעים – שהם כזכור יורשי המנוחה – אינם עונים על התנאי המוקדם שבסעיף 1 לחוקת ההסתדרות, שעניינו תביעה של "חברי הסתדרות" נגד גוף מגופי ההסתדרות.

זה המקום להעיר, שאף הנתבעים 4-5 אינם טוענים במפורש, כי חוקת ההסתדרות חלה על חליפיהם של הצדדים/הגופים המתדיינים, ואילו הטענה הכללית שנזכרה בבקשה בדבר כניסת התובעים בנעליה של המנוחה, אין בה די.

על יסוד האמור, אני דוחה את הטענה בדבר חובת התדיינות בפני
רשות שיפוט מטעם ההסתדרות.

ב.
חוסר סמכות עניינית:

לטענת הנתבעים 4-5, לבית הדין האזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתביעה נגדם, שכן על יסוד האמור בסעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון "בתובענות שבין עובד לארגון עובדים הקשורות בחברות או בתחום פעילותו של הארגון בענייני עבודה".


גם טענה זו דינה להידחות.


להבדיל מעניינים אחרים שנמסרו לסמכותו הבלעדית של בית הדין האזורי לעבודה לפי סעיף 24, שכוללים תביעות בעניינים המפורטים שם והנוגעות לבעלי העניין או חליפיהם - כגון, סעיפים 24(א)(1) ו-24(א)(3) - הרי שסעיף 24(א)(4) אינו כולל הוראה דומה ביחס לחליף.

במקרה דנן, עזבונה של המנוחה הוא חליפה, אולם בשל העובדה כי סעיף 24(א)(4) אינו כולל התייחסות מפורשת לתביעת חליפים, להבדיל מסעיפי משנה אחרים באותו סעיף, אין לומר כי לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענה.

ג.
העדר עילה:
לטענת הנתבעים 4-5, התביעה נגדם אינה מגלה כל עילה שכן ועד העובדים (וכל מי שפועל במסגרתו) אינו שלוח של כל עובד ועובד, ואילו הם פעלו לטובת כלל עובדי המינהל באורט ישראל
עת התקשרו עם חברת ביטוח אחרת – היא הנתבעת 2 – שעה שהמבטחת הקודמת הפסיקה את התקשרותה איתם, וזאת כדי להבטיח כיסוי ורצף ביטוחי לעובדים.

הנתבעים 4-5 הפנו לפסיקה שונה באותו נושא ועיקרה כי ועד העובדים אינו נציגו של כל עובד ועובד – אלא נציגם של כלל העובדים.

התוצאה הנ"ל אליה מכוונים הנתבעים 4-5 מרוקנת מתוכן את הוראת סעיף 6 לחוקת ההסתדרות, לפיה "ועד העובדים יפעל בעניינים הקשורים בתנאי העבודה של כל עובד ושל כלל העובדים, וכן יטפל בנושאי פרט...". ובנוסף, אם עובד – בתור יחיד - אינו יכול לתבוע את ועד העובדים, אז לצורך מה נחקק סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה, אליו הפנו הנתבעים 4-5 ?

גם הפסיקה שהובאה בידי הנתבעים 4-5 אינה שוללת מניה וביה תביעות כנגד ועד העובדים בשל ייצוג לא הולם של אחד העובדים – להבדיל מתביעה בכגון דא נגד ההסתדרות. זה המקום להוסיף, כי בעניין אשר נידון בפרשת חברת החשמל נגד פרבוסקי (דיון לה/3-18 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מאיר פרבוסק, פד"ע ו' 253) התייחס בית הדין לשאלת השליחות בהקשר של יחסי גמלאים וועד העובדים שבאותו מקום עבודה, ולא ליחסי שליחות עם העובדים עצמם. יתרה מכך, ההוראות הרלוונטיות בחוקת העבודה שם שונות מההוראה המקבילה בחוקה דנן, שם צוין מפורשות כי ועד העובדים הוא נציגות מוסמכת של "כלל העובדים" (סעיף 9 בעמ' 265 לפסק הדין), להבדיל מהציטוט שהובא לעיל לגבי היחסים בין הנתבע 4 לבין כל עובד ועובד בנפרד.

מכל מקום, אין לומר כי לתובעים אין עילת תביעה כנגד הנתבע 4 באופן שיצדיק סילוק התובענה על הסף. יש מקום לברר את התביעה לגופה, ואין באמור כדי להצביע על תוצאת ההליך בבוא היום.

ד.
חוסר יריבות עם הנתבע 5:

לבקשת הנתבע 5 , ובהסכמת התובעים, אני מורה על מחיקת התביעה נגדו.


על יסוד האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה נגד הנתבע 5 ללא צו להוצאות. באותה מידה איני עושה צו להוצאות ביחס לנתבע 4.

באשר להוספת נתבע נוסף, כפי שביקשו התובעים בשולי תגובתם – הבקשה הועלתה שלא על דרך הגשת בקשה מפורטת, ולכן איני רואה מקום לדון בה. יחד עם זאת רואה אני לנכון להעיר, כי גם לשיטת התובעים, 'ארגון עובדים' אינו בר-תביעה בעניינים שקשורים לעניינו האינדיווידואלי של כל עובד ועובד. ולכן, גם מטעם זה אין להיעתר לבקשה.


ניתנה היום,
י"ט אלול תשס"ט, 08 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 4456/06 עזבון המנוחה ויצמן אורלי חיה ז"ל, ליאון ויצמן, תהל ויצמן ואח' נ' אורט ישראל, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, דוד עמיר ואח' (פורסם ב-ֽ 08/09/2009)