פסקי דין על קיבוץ טירת צבי | פסקי דין על עליזה פרידמן | פסקי דין על מיכאל פרידמן | פסקי דין על מנחם פרידמן | פסקי דין על אסתר פרידמן |

4897/01 א     30/11/2003




א 4897/01 קיבוץ טירת צבי נ' עליזה פרידמן, מיכאל פרידמן, מנחם פרידמן, אסתר פרידמן




1
בתי המשפט

א 004897/01
בית משפט השלום עפולה
30/11/2003
תאריך:
כב' השופטת ג'אדה בסול

בפני
:
קיבוץ טירת צבי

בעניין:
התובע
ש. כהן ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. עליזה פרידמן

2. מיכאל פרידמן

3. מנחם פרידמן

4. אסתר פרידמן

5. אברהם פרידמן

הנתבעים
יונתן בך
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
א. עובדות ונסיבות

1. התובע הינו קיבוץ המאוגד כדין.

2. הנתבעת 1, ניצולת שואה, ילידת גרמניה, הינה חברת התובע החל משנת 1943, הנתבעים 2 עד 5 הינם ילדיה של הנתבעת ויורשיו החוקיים של בעלה המנוח.

3. בשנות ה - 50 החלה הנתבעת 1 ובעלה לקבל סכומי פיצוי מממשלת גרמניה בשל היותם נפגעי המשטר הנאצי.
סכומים אלה, כטענת התובע, היו משני סוגים:
פיצויים שהתקבלו בסכומים חד פעמיים (להלן: "השילומים").
ופיצויים שהתקבלו כרנטה חודשית (להלן: "הרנטות").

טענה זו הינה נתונה במחלוקת בין הצדדים, הנתבעים מצידם טוענים כי אין מקום להבחין בין סוגי תשלומים שונים לאבחנה כזו מאחר ואין לה עיגון או אחיזה במציאות.

4. בשנת 1958 לאחר דיונים ארוכים בהם היה שותף פעיל גם מר שמחה פרידמן ז"ל, בעלה של הנתבעת ואביהם של הנתבעים 5-2, קיבל הקיבוץ החלטת אסיפה שכותרתה תקנון בדבר קבלת שילומים (להלן: תקנון השילומים). על פי החלטה זו נקבע כי החברים שקיבלו שילומים ימסרו את הכסף לקיבוץ, כאשר הקיבוץ ינכה ממנו 10% לטובת מטרות ציבוריות, כל חבר שקיבל שילומים יהא רשאי להשתמש ב - 300 ל"י והיתרה תעבור לקיבוץ ותרשם בחשבון מיוחד.
חבר שיעזוב את הקיבוץ יהיה זכאי לקבל לידיו את הפקדון כשהוא צמוד למדד. בשנת 1983 תוקן "תקנון השילומים". על פי התיקון "כספי השילומים" והירושות שנצברו בחשבון המיוחד, יוחזרו לחברים העוזבים כשהם צמודים לערך המרק הגרמני.

5. ביום 13/4/96 קיבל הקיבוץ החלטה בשם "הודעה לתיקון נוהל רכוש", אשר מהווה בעצם תיקון לתקנון השילומים, לפי התיקון, חברים אשר הפקידו כספם על פי התקנון, יוכלו לקבל את כספם מבלי שיעזבו את הקיבוץ. על פי ההחלטה הכספים יוחזרו בפריסה של 5 שנים החל משנת 1996.

6. הקיבוץ מינה צוות, על מנת לבצע את ההחלטה וערך חישוב של הכספים אותם יש להחזיר לחברים.
על פי חישובים אלה, נמצא כי הנתבעת זכאית להחזר סכום של 80,000 מרק גרמני וסכומים אלה הועברו לידיה במהלך חמש שנים החל משנת 1996.
הנתבעת ערערה על נכונות הסכום הנ"ל, וטענה כי חלק מכספי הרנטות שקיבל בעלה ז"ל, אמורים היו להתקבל כסכומים חד פעמיים ועל כן יש להתייחס אליהם כאל כספי הפקדון.

7. באפריל 96 החליטה הנתבעת, בניגוד לתקנון הקיבוץ, להפסיק להעביר לקיבוץ את כספי הפנסיה מהכנסת אותם היא מקבלת כאלמנתו של חבר כנסת, וביולי 96 היא הפסיקה להעביר לקיבוץ גם את קצבאות השארים ורנטות הזקנה מגרמניה. למחלוקת האמורה על גובה הסכום המגיע לידי הנתבעת, נוספו מחלוקות נוספות ולאחר שהצדדים לא הצליחו ליישב מחלוקות אלו בכוחות עצמם ערכו הקיבוץ והנתבעת, בסיוע עורכי דינם, הסכם גישור אשר נחתם ביום 16/7/97 (להלן: "ההסכם").
על מטרתו של הסכם הגישור, תוקפו ותחולתו חלוקים הצדדים ביניהם ועל מחלוקת זו נבוא בהמשך.

8. בהסכם הגישור נקבע בין היתר, כי כספי קצבאות השאירים להם זכאית הנתבעת כאלמנת ח"כ יועברו לקיבוץ ואילו כספי הרנטות יופקדו בחשבון חסכון שבעל זכות החתימה בו יהיה מזכיר הקיבוץ, אך הקיבוץ לא יהיה רשאי לעשות שימוש בכספים בחשבון והם יוותרו בו עד להכרעה בדבר זהות הזכאי לקבלם. בנוסף, נקבע בהסכם הסדר המתייחס למימון הוצאות הייעוץ המשפטי של הנתבעת ונקבע כי הוצאות אלו ישולמו בחלקים שווים מקצבאות השארים והרנטות מגרמניה. על היקפה של ההתחייבות למימון ההוצאות, פרשנות המונח "ייעוץ משפטי" והאם זה כולל בגדרו ייצוג משפטי חלוקים הצדדים ביניהם כפי שיובהר בהמשך.

9. במשך שנה וחצי ניסו שני הצדדים להגיע להסכם פשרה ביחס לסוגית השילומים, הנסיונות לא צלחו והחל מינואר 99 לא התקיימו יותר מגעים בין הצדדים בנושא.

10. בחודש יולי/2001 הגישה הנתבעת יחד עם ארבעת בניה (נתבעים 2 עד 5), תביעה נגד הקיבוץ בבית המשפט המחוזי בנצרת ת.א 1217/01, במסגרתה היא עתרה לסעד הצהרתי לפיו כלל השילומים אשר קיבלו הנתבעת ובעלה ז"ל במרוצת השנים, אם חד פעמיים ואם רנטות חודשיות, בהתאם לתקנון השילומים, שייכים לנתבעת ולילדיה ומוחזקים בנאמנות עבורם בידי הקיבוץ.

11. בתאריך 10.10.01 שלחו ב"כ הקיבוץ מכתב לב"כ הנתבעים והודיעו על ביטול הסכם הגישור, במכתב טענו ב"כ התובע כי ההסדרים הקבועים בהסכם הגישור מתייחסים למצב בו מתקיים הליך של הדברות וגישור בין הצדדים, ועל כן, משבחרה הנתבעת לנטוש את דרך הגישור והגישה תביעה כנגד הקיבוץ, פקע הסכם הגישור מאליו ולהסדרים השונים בו אין יותר תוקף. עוד נאמר במכתב כי במידה ונמשכו מכספי הפנסיה וכספי הרנטות שבחשבון הנאמנות, סכומים לצורך תשלומי שכ"ט הקשורים בהכנת התביעה והגשתה, מתבקש ב"כ הנתבעת להורות למרשתו על השבתם המיידית לקיבוץ ולחשבון הנאמנות בהתאם. ועוד, הובהר במכתב, כי אין עוד כל היתר למשיכת כספים כלשהם, ומכל סוג לשם מימון שכר טרחת עוה"ד של הנתבעת או עלויות אחרות הקשורות לתביעה.
גם במכתב שנשלח בתאריך 18/11/01 צויינו אותם הדברים המפורטים לעיל.

12. בתאריך 12/12/01 הוגש כתב התביעה דנן ויחד עם כתב התביעה, הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני למתן צו זמני, אשר יאסור על הנתבעים, או מי מטעמם, להעביר לרשותם או לעשות שימוש כלשהו בכספי הרנטות המתקבלים על שמה של הנתבעת ו/או בכספים המתקבלים לידיה מן הכנסת, ובפרט יאסור עליהם להשתמש בכספים אלו לשם מימון שכר הטרחה של עורכי דינם.

החלטה לגבי צו המניעה נתקבלה בתאריך 22/12/02, ולפיה צו המניעה כנגד נתבעת מס' 1 - גב' עליזה פרידמן
נדחה, אולם התקבל לגבי הנתבעים 2 עד 5.
הדיון שבפני
נו כעת, מתנהל לגבי התביעה העיקרית בתיק דנן.

13. כתב התביעה מונה מספר סעדים.
התובע דורש מבית המשפט שיקבע את הדברים הבאים:

א. שהסכם הגישור בטל בחלקו, כך שהחלק הדן בהסדר מימון ההוצאות המשפטיות של התובע, בטל ומבוטל.
ב. לחלופין, כי הסכם הגישור פקע מאליו ביום בו החליטה הנתבעת להגיש תביעה כנגד הקיבוץ.
ג. לחילופי חילופין - הסכם הגישור הגיע לסיומו עם גילוי דעתו של הקיבוץ, כי אינו מסכים להמשך הארכת ההסכם ככל שהוא נוגע למימון שכ"ט עורכי דינה של הנתבעת.
ד. עם ביטול/פקיעת/סיום ההסכם כאמור לעיל, זכאי התובע להשבת כל הסכומים שנוכו על ידי הנתבעת מן הכספים שהועברו על ידה לקיבוץ ולקרן הנאמנות, החל מהיום בו פסקו המגעים לפישור.
ה. סך הסכומים אותם עתר התובע להשיב לידיו בתוספת ריבית והצמדה עד למועד הגשת התביעה, עמד על סך 115,910 ₪ ביום הגשת התביעה.
ו. התובע זכאי להשבת הסכומים שלעיל, גם ובעיקר מכח עקרון ההשבה הקבוע בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט - תשל"ט 1979.
ז. כמו כן, זכאי התובע להשבת הגזלה וכן לפיצוי בגין מעשה הגזל עצמו, וזאת כאמור בסעיף 55 לפקודת הנזיקין.
ח. לא יכול להיות ספק לכך שהסכם הגישור, אינו מטיל חובה כלשהיא על הקיבוץ לממן את שכר טרחתם של הנתבעים 2 עד 5 שאינם צד להסכם.

הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם את הטענות שהועלו על ידי התובע, הנתבעים הוסיפו וטענו שהגשת התביעה דנן, הינה התנהגות חסרת תום לב מצדו של התובע, אשר מהווה שמוש לרעה בהליכי המשפט, שכל כוונתה הינה למנוע את בירור המחלוקת בין הצדדים לגבי התיק העיקרי אשר התנהל באותם מועדים בבית המשפט המחוזי בנצרת.

יצויין, כי בתאריך 13/7/03 ניתן פסק הדין בתביעה שהתנהלה בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בנצרת ע"י כב' השופטת ד"ר נאוה אפל-דנון, אשר הכיר בין היתר בזכותם של הנתבעים 5-2, לתבוע מכח ירושתם גם את אביהם ז"ל וכן קיבל את תביעתה של גב' פרידמן וילדיה וניתן צו הצהרתי לפיו תקנון השילומים חל מ - 1958 ועד 1975 על כל כספי החברים שנתקבלו כפיצויים מגרמניה, סכומים חד פעמיים ותשלומים חודשיים כאחד.

דיון

האם דין טענת התובע לגבי בטלות הסכם הגישור באופן חלקי, כך שהחלק הדן בהסדר מימון ההוצאות המשפטיות של הנתבע בטל ומבוטל, להתקבל?

לטענת התובע, הסכם הגישור ניתן לביטול חלקי בהתאם להוראות סעיף 7(ג) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970, זאת הואיל והחלק הדן במימון ההוצאות המשפטיות של הנתבעת הוא טפל לעיקרו של ההסכם, האמנם?

לשונו של סעיף 7(ג) לחוק החוזים הינה:

"(ג) ניתן החוזה להפרדה לחלקים והופר אחד מחלקיו הפרה שיש בה עילה לביטול אותו חלק אין הנפגע זכאי לבטל אלא את החלק שהופר, היתה בהפרה גם משום הפרה יסודית של כל החוזה, זכאי הנפגע לבטל את החלק שהופר או את החוזה כולו".

האם ההסכם ניתן להפרדה לחלקים, האם החלק הדן במימון שכ"ט הינו טפל לעיקר?

המטרה שעמדה מול עיני מנסחי ההסכם, הוגדרה כדלקמן:

"הואיל ובין הצדדים נתגלעו מחלוקות בדבר הגדרת והיקף התשלומים הטעונים החזרה או שהינם בגדר רכוש החבר, ובקשר עם מספר נושאים אישיים בין הקיבוץ לבין גב' פרידמן ומשפחתה.
הואיל וברצון הצדדים ליישב בהסכמה את מקצת המחלוקות ולנסות ולישב בדרך של פישור את יתרתן, הכל כמפורט להלן".
מהנוסח לעיל לומדים שהמטרה מהסכם הגישור, הינה נסיון לישוב המחלוקת בין הצדדים בדרכי שלום.

סעיף 7 להסכם מתייחס לנושא שכ"ט עורכי דינה של גב' פרידמן ולשונו היא:

"7.1 מבלי לגרוע בעמדתה וטענותיה תעביר גב' פרידמן לקיבוץ תוך שבעה ימים ממועד חתימת הסכם זה ו'או ממועד קבלת כל תקבול עתידי, את כל הסכומים שנתקבלו ו/או שיתקבלו אצלה בגין רנטות (מחודש 7/96 ואילך) ובגין קצבאות שארים (מחודש 4/96 ואילך), לרבות פירותיהם, בניכוי סכומים ששולמו בפועל ושישולמו על ידה בעתיד לצרכי קבלת ייעוץ משפטי. זאת, כפוף לאמור בסעיף 8 להלן. הוצאות הייעוץ המשפטי יישולמו על ידי עליזה בחלקים שווים מקצבאות השארים ומהרנטות מגרמניה".

סעיף 8.2 לאותו הסכם מוסיף:

"8.2. הקיבוץ לא יעשה שמוש בכספים האמורים והם יוותרו בחשבון עד להכרעה (בין בהסכמה ובין שלא בהסכמה) בדבר זהות הזכאי לכספים".

סעיף 8.4 להסכם קובע:

"10 ימים לאחר ההכרעה (בהסכמה או על ידי בורר או בית משפט) בדבר הזכאות לכספים, יעביר הנאמן את הכספים לידי מי שזכאי להם אלא אם ינתן, בתוך תקופת עשרת הימים, צו מאת גוף מוסמך המופנה לנאמן והמעכב את ביצוע ההעברה".
מעיון בהסכם הגישור, מבינים שהמחלוקת בין הצדדים היתה בסוגיה שאינה פשוטה כלל, ונכון יותר להגדירה כסבוכה, אי לכך עניין הייצוג המשפטי הינו עניין מהותי וחיובי, הנחוץ על מנת להגיע להסדר בין הצדדים, דבר שאיננו עולה בקנה אחד עם נסיון התובע להציג את הנושא, כעניין הטפל להסכם.
מכאן, שטענת הביטול החלקי, נדחית.

האם פקע הסכם הגישור מאליו ביום בו החליטה הנתבעת להגיש תביעה כנגד הקיבוץ?

בכתב תביעתו טען התובע כדלקמן:

"25.1 בשל אופיו של ההסכם כפי שתואר לעיל וכוונת הצדדים הבאה לידי ביטוי בו, יש לקבוע כי הסכם הגישור הוא למעשה הסכם עם תנאי מפסיק מכללא, לפיו כאשר אחד הצדדים בוחר להפסיק את ההידברות ולהגיש תביעה, פוקע ההסכם מאליו לאור זאת יש לראות את ההסכם כאילו פקע, הסתיים ביום בו החלה התובעת להגשת תביעתה, דהיינו: במועד בו התקיים התנאי המפסיק".

האמנם?

תנאי מפסיק מהו?
ג' שלו בספרה דיני חוזים (עמ' 346-345) מגדירה את ה"תנאי מפסיק" כדלקמן:

"תנאי מפסיק הוא אירוע בלתי-ודאי, חיצוני לחוזה, כי החוזה יחדל להיות בתוקף אם וכאשר יתרחש התנאי המפסיק.
.
.
.
כאשר הצדדים לחוזה מגלים את דעתם לגבי מהות התנאי ותוצאותיו, אין קושי רב בהתחקות אחר כוונתם. קשיי הפרשנות מתעוררים ביתר שאת במקרים שבהם נלמדת הכוונה מתוך נוסח החוזה ונסיבות העניין... לדעתי אין ספק כי גם תנאי חיצוני מתלה או מפסיק - יכול להיות מוסק מכללא מאומד דעתם של הצדדים".
האם בהסכם שבפני
נו ישנו תנאי מפסיק?

מעיון בסעיפי ההסכם, אין זכר לתנאי מפסיק כלשהוא אשר בהתרחשותו חדל החוזה מלהתקיים. וכאן יש מקום לבדוק האם ניתן להסיק על קיומו של תנאי מפסיק מכללא מאומד דעתם של הצדדים?

על אומד דעתם של הצדדים, ניתן ללמוד הן מאופן ניסוחו של ההסכם והן מהתנהגותם של הצדדים.

סעיף 2 להסכם וניסוחו כדלקמן:

"תיערך הידברות בלתי מחייבת , על דרך פישור, בין הקיבוץ לבין גב' פרידמן באמצעות יועציהם המשפטיים, עו"ד שלמה כהן ועו"ד יונתן בך
(להלן: "היועצים") ליישוב המחלוקת ביניהם בדבר הגדרת והיקף השילומים הטעונים החזרה".
סעיף 4 להסכם וניסוחו כדלקמן:

"לא עלה בידי היועצים לגבש פתרון מוסכם שיתקבל על דעת שני הצדדים תוך 45 יום למן חתימת הסכם זה ויהא כל צד רשאי להפעיל, כהבנתו, ולמצוא זכויותיו וטענותיו. תקופת 45 הימים ניתנת להארכה בהסכמה".

סעיף 7.1 וניסוחו כדלקמן:

"מבלי לגרוע מעמדתה וטענותיה תעביר גב' פרידמן לקיבוץ תוך שבעה ימים ממועד חתימת הסכם זה ו/או ממועד קבלת כל תקבול עתידי, את כל הסכומים שנתקבלו ו/או שיתקבלו אצלה בגין רנטות (מחודש 7/96 ואילך), ובגין קצבאות שארים (מחודש 4/96 ואילך) לרבות פירותיהם, בניכוי סכומים ששולמו בפועל ושישולמו על ידה בעתיד לצרכי קבלת ייעוץ משפטי. זאת כפוף לאמור בסעיף 8 להלן - תוצאות הייעוץ המשפטי ישולמו על ידי עליזה בחלקים שווים מקצבאות השארים ומהרנטות מגרמניה".

סעיף 8 להסכם ממשיך ומוסיף את הבא:

"8.2 הקיבוץ לא יעשה שימוש בכספים האמורים והם יוותרו בחשבון עד להכרעה (בין בהסכמה ובין שלא בהסכמה) בדבר זהות הזכאים לכספים".
.
.
.
8.4. 10 ימים לאחר ההכרעה (בהסכמה או על ידי בורר או בית משפט) בדבר הזכאות לכספים, יעביר הנאמן את הכספים לידי מי שיימצא זכאי להם אלא אם יינתן בתוך תקופת עשרת הימים, צו מאת גוף מוסמך המופנה לנאמן, המעכב את ביצוע ההעברה".

מעיון בסעיפים הנ"ל, יכול אדם סביר להסיק כי בפני
מנסחי הסכם הגישור, היתה קיימת האופציה שלפיה ייתכן ולא יימצא למחלוקת בין הצדדים פתרון במסגרת הליך הגישור ועל כן יהיה צורך לפנות לבוררות או לערכאה שיפוטית לשם ישובה, דבר המחזק את המסקנה לפיה במסגרת התשלום עבור "ייעוץ משפטי עתידי", נלקחה בחשבון אפשרות הפניה לבתי המשפט, והדבר לא נתחם רק במסגרת הייעוץ המשפטי במסגרת הליך הפישור בלבד כנטען על ידי התובע.

מסקנה זו מוצאת לה חיזוק נוסף, גם כן בראיות שהובאו בפני
בית משפט זה, דוגמת ההתכתבויות שהיו בין הצדדים בנוגע לנקודה ספציפית זו.
ב"כ הנתבעים הגיש מכתב שהתקבל במשרדו מיום 29/5/97 מאת עו"ד שלמה כהן, אליו צורפה טיוטת הסכם המוצעת על ידי התובע אשר לפיו שכר טרחת עו"ד של גב' עליזה פרידמן
ישולם רק בגין השירותים שניתנו על ידו במסגרת הליך הידברות הפישור בין הצדדים (סעיף 7 דן בנושא דנן, נוסח כדלקמן):

"7. הקיבוץ ישלם ליועצה המשפטי של עליזה את שכר טרחתו בגין השירותים המשפטיים שניתנו עד כה ועד סיום ההידברות כאמור בסעיף 4 לעיל, בסכומים המקובלים על הקיבוץ".

הנוסח הנ"ל לא אומץ בהסכם הסופי, דבר המלמד על דחייתו של אותו סעיף ע"י הנתבעים.
בישיבה מיום 16/7/03, כשנחקר עד התביעה מס' 1 מר מייק ארליך לגבי העניין דנן, הוא השיב כדלקמן (עמ' 7 שורות 5-2):

"אתה מציג לפני את טיוטת ההסכם שהציג הקיבוץ לנתבעים (מוצג ג' 2 במוצגי הנתבעים), אתה מקריא בפני
את סעיף 7... לטענה אם באותו שלב היה חשוב להדגיש שהסדר תשלום שכ"ט יהיה אך ורק בתקופת הפישור ועד לשלב זה בלבד, אני משיב שאנו בטיוטה הזאת ניסינו להדגיש מספר דברים, ההסכם שנוסח בסוף הוא שונה באופן מהותי מהטיוטה הזאת".
לפי האמור לעיל, ניתן ללמוד הן מלשון ההסכם והן מהראיות שהובאו בפני
בימ"ש על העדר קיומו של התנאי המפסיק, לו טען התובע בכתב תביעתו.

יתר על כן, ובנוסף למובא לעיל, ניתן לראות בהתנהגות הצדדים כאינדיקציה לאומד דעתם, ולכוונתם של הצדדים בקשר להסכם. הסכם בין הצדדים נערך ונחתם בתאריך 16/7/97, הצדדים לא הגיעו ביניהם להסכמה למרות ישיבות הפישור, דבר שהביא את הנתבעים לנקוט בצעדים משפטיים, על מנת להגיע לפתרון המחלוקת.

על כוונתם ועל רצונם לפנות לערכאה שיפוטית הודיעו הנתבעים ע"י בא כוחם לב"כ התובע במכתב שנשלח אליו בתאריך 25/10/99:

" בהמשך לשיחתנו, במהלך החודש האחרון, ומאחר והקיבוץ לא הגיע לעמק השווה עם משפחת פרידמן באשר לנושאים המקדמיים... נראה שאין מנוס מנקיטת צעדים משפטיים לשם אכיפת זכויות מרשתי בתיק זה".

התובע מימן בכל התקופה, מיום כריתת ההסכם בין הצדדים, את שכ"ט עורכי דינם של הנתבעים ללא כל התנגדות מצידו, בהתאם להסכם החתום ביניהם ולפיו: "הוצאות היעוץ המשפטי ישולמו ע"י עליזה בחלקים שווים מקצבאות השארים, ומהרנטות מגרמניה".

על הסכמתו של התובע לגבי ההסדר הנ"ל, ניתן ללמוד גם כן מההתכתבויות בין הצדדים.
במכתב אשר נשלח ע"י ב"כ התובע מיום 9/5/01 ( מועד שעד אליו עברו כארבע שנים מיום חתימת ההסכם) :

"1....
2.ברצוני להסב את תשומת ליבך לנושא שכר הטרחה - בהסכם שנחתם ביולי 97 נקבע כי: "הוצאות היעוץ המשפטי ישולמו ע"י עליזה בחלקים שווים מקצבאות השארים ומהרנטות מגרמניה".בבדיקה שערך הקיבוץ לאחרונה, התברר שמתוך הסכום הכולל של 214,465 ₪, שכ"ט ששילמה לך עליזה בשנים 1997 - 2001, רק 43,700 ₪ נלקחו בחלקים שווים מהרנטות ומהפנסיה כקבוע בהסכם, ואילו היתרה, סך 170,176 ₪, נוכתה כולה מהכספים שהתקבלו אצל עליזה מקצבת השארים מהכנסת.
אי לכך, מבקשך לדאוג לכך שמחצית הסכום הנ"ל, דהיינו: 85,388 ₪, יועברו בהקדם מהקרן לקיבוץ".

ב"כ הנתבעים השיב למכתבו של ב"כ הקיבוץ בזו הלשון:

"באשר לאמור בסעיף 2, בדקתי עם מרשתי ולטענתך אין שחר. מוצע כי מרשתך תבדוק את טענתה בשנית".

בתאריך 9/7/01, התקבל מכתב תגובה מב"כ התובע, ואשר בו הוא כותב כדלקמן:

"1. לאחר בדיקה נוספת התברר כי טענת הקיבוץ ביחס למקור מימון שכר הטרחה לא היתה נכונה, אנו מתנצלים על כך.
2. לעניין הבוררות - אני מסכים עמך כי המצב המשפטי הוא כזה המחייב פנייה לבית המשפט, אך מרשתך רשאית כמובן לנקוט בכל צעד שתראה לנכון".

מהנ"ל מגיעים למסקנה שבמשך יותר מ - 4 שנים מיום חתימת ההסכם, התובע לא העלה כל טענה כנגד מימון שכ"ט עורכי דינה של הגב' עליזה פרידמן
, ואף עולה מההתכתבויות שהתשלומים בוצעו בהסכמה, לפי ההסכם שנחתם בין הצדדים, למרות ידיעתו של התובע אודות כוונותיה של הגב' פרידמן לנקוט בהליכים משפטים כנגדו.

מהאמור לעיל, אין מקום להנחה שקיים תנאי מפסיק בהסכם, אשר לפיו עם הפסקת ההדברות ופניה לערכאה משפטית, ההסדר לגבי תשלום שכר הטרחה פוקע, הדבר ניתן ללמדו הן מלשון ההסכם והן מהתנהגות הצדדים שחזקה שמשקפת היא את אומד דעתם.

אפילו אם נצא מנקודת הנחה, שהתובע לא התכוון בהסכם משנת 97 לממן את שכר הטרחה להגשת תביעה משפטית שתתנהל כנגדו, יכל הוא ברגע שנודע לו אודות כוונת הגב' פרידמן לנקוט בהליכים משפטיים כנגדו, ואודות הכוונה הזו היתה לו ידיעה, להתנגד לתשלום שכר הטרחה ולהפסיק את התשלומים שהועברו על ידו בגין שכר טרחת עורכי דינה של הגב' פרידמן, אבל דבר מהנ"ל לא נעשה, וכאן מתבקשת השאלה האם אין במקרה דנן כריתת חוזה דרך התנהגות.

לעניין זה, ראה דיני חוזים, גבריאלה שלו, עמ' 137:

"כאשר משתמעת מן ההצעה הדרישה למעשה לביצוע החוזה או להתנהגות אחרת כדרך קיבול נאותה, נכרת החוזה עם ביצוע המעשה או התרחשות ההתנהגות".

במקרה המוצג בפני
נו, ההנחה ההגיונית והמקובלת יותר תהיה, שהקיבוץ הסכים להמשיך ולממן את הוצאות הייעוץ המשפטי, חרף העובדה שידע אודות כוונת הגב' פרידמן להגיש כנגדו תביעה משפטית, זאת למדים אנו משתיקתו הממושכת ומהתנהגותו של התובע משך תקופה ארוכה, וכאן אין להתעלם מהעובדה שמדובר בגוף שזכה לייצוג משפטי הולם לאורך כל התקופה הנ"ל .

טענה נוספת שהועלתה בכתב התביעה הייתה, שהסכם הגישור הגיע לסיומו, עם גילוי דעתו של הקיבוץ כי אינו מסכים להמשך הארכת ההסכם ככל שהוא נוגע למימון שכ"ט עורכי דינה של הנתבעת, גב' עליזה פרידמן
, האומנם ?
בתגובה לטענה הנ"ל משיב ב"כ הנתבעים בכתב ההגנה כדלקמן :

"הסתמכות המשפחה על ההסכם היא עצומה , היה ברור לפני שהוגשה התביעה העיקרית שיש מקור למימונה על פי ההסכם , לא ניתן כעת , לשמוט תחת רגלי המשפחה מקור זה.
.
.
.
המשפחה ידעה כבר למעלה מארבע שנים ובטרם חתמה על ההסכם והחזרת הרנטות וכספי קצבת השארים לקיבוץ (הממשיכים להיות מועברים לקיבוץ מדי חודש) באם לא יצליחו הצדדים להגיע לפתרון בהדברות, יעמדו למשפחה כספים אלה לתשלום שכר טרחה לעורך דין, עד לפתרון המחלוקת, ובהתאם לידיעה זו הם פעלו. לו היו יודעים אחרת היו נערכים אחרת".
טענה זו של ב"כ המלומד של הנתבעים, הינה טענה משכנעת, במיוחד לאור העובדה שהגעתי למסקנה שהסכם מעין זה אכן קיים בין הצדדים, אשר לפיו יישא התובע בשכר טרחת עורכי דינה של הנתבעת עד להכרעה סופית במחלוקת ביניהם, על כן הסתמכות הנתבעת לפיה ישא התובע בשכ"ט עורכי דינה, דבר שנעשה בפועל תקופה העולה על 4 שנים, הינה הסתמכות סבירה לחלוטין.

קביעה כי לא היה מקור למימון התביעה, תביא לתוצאה בלתי צודקת ותיצור כמצב של אי ודאות שהשלכותיו אינן ראויות ובלתי רצויות הן.

צירופם של הנתבעים 5 - 2 לתביעה:

לטענת התובע:

1. אין לנתבעים 5-2 כל זכות מכח ההסכם, ששכר טרחתם ימומן על ידי הקיבוץ.

2. הגב' פרידמן הפרה את ההסכם, בכך שמימנה ללא ידיעת הקיבוץ את ייצוגם של בניה על חשבונו של הקיבוץ.

האם לנתבעים 5-2 ישנה כל זכות שהיא מכח ההסכם, ששכר טרחתם ימומן על ידי הקיבוץ?

אין חולק לגבי אי זכאותם של הנתבעים 5-2 למימון שכר טרחת עורכי דינם, על ידי הקיבוץ מכח ההסכם.

אולם, השאלה המתבקשת הינה, האם שכר טרחת עורכי דינם של הנתבעים 5-2 מומן אכן ע"י הקיבוץ?

טיוטת התביעה הועברה לב"כ הקיבוץ בתאריך 23/4/01, הטיוטה הנל כללה רק את גב' עליזה פרידמן
, התובעת היחידה.
בניה של הגב' פרידמן צורפו כתובעים בכתב התביעה שתוקן בשלב מאוחר יותר פחות מ - 3 חודשים מיום הגשת הטיוטה.

האם צירופם של הנתבעים 5-2, הינו הכרחי לבירור המחלוקת בין גב' עליזה פרידמן
לבין קיבוץ טירת צבי
? 60221
האם ניתן לפתור את המחלוקת ללא צירופם של הנתבעים 5-2?

המחלוקת בין הקיבוץ לבין גב' עליזה פרידמן
, מצריכה הכרעה גם כן בכספי השילומים - לענין זה ראו את סעיף 10 לכתב התביעה שהוגש מטעם הקיבוץ:

"10. ... על אף לשון החלטת 96 קבע הצוות, כי הנתבעת זכאית גם לכספי השילומים שנתקבלו על שם בעלה המנוח. ובסה"כ על פי הרישומים המיוחדים בחשבון, היתה הנתבעת זכאית להחזר סכומים בשווי של 80,000 מרק וסכומים אלה הוחזרו לה במהלך החמש שנים".

לענין זה ראו גם כן, את תצהירו של מר שמשון כספי, גזבר הקיבוץ משנת 1990:

"עליזה פרידמן
ערערה על נכונות הסכום לו היתה זכאית על פי קביעת הצוות, וטענה כי חלק מכספי הרנטות שקיבל בעלה ז"ל, אמורים היו להתקבל כסכומים חד פעמיים ועל כן יש להתייחס אליהם כאל כספי פקדון מאוחר יותר, טענה עליזה פרידמן
כי כל הכספים שהתקבלו על שמה ועל שם בעלה המנוח, לרבות כספי הרנטות ורנטות הזיקנה שנרכשו ע"י הקיבוץ, היה פקדון שהופקד בידי הקיבוץ ועל כן יש להחזירם לה בהתאם להחלטה שהתקבלה בשנת 96".

גם בעדותו של עד התביעה מס' 3 - עו"ד בך, מבהיר עו"ד בך בישיבה שהתקיימה ביום 16/7/03 עמ' 18 שורה 17-12 לפרוטוקול, את הדברים הבאים:

"בחודש 1/97 וב - 1/97 ראינו כולנו גם הקיבוץ וגם וגם אנחנו את עליזה כבעלת העניין
ואת כל הנכסים כולל הנכסים שהורשו על ידי שמחה פרידמן ז"ל ככלולים במסגרת
ההתדיינות ואיש לא טען אחרת.
אבקש להוסיף שניסחתי את טיוטת כתב התביעה שהמצאתי אותה לחברי עו"ד כהן,
היתה מלכתחילה רק על שם התובעת בלבד, לאחר מכן שחשבנו על הענין מבחינה
משפטית הגענו למסקנה שיש צורך להוציא צו ירושה כדי להגיש את התביעה לבימ"ש
מטעם כל היורשים של המנוח וכך עשיתי".

מהאמור לעיל, ניתן להבין שלא היתה הפרדה בין כספיה של הגב' עליזה פרידמן
לבין כספיו של המנוח מר שמחה פרידמן שיורשיו הינם היא והנתבעים 5-2.

זכותה של הגב' פרידמן לפי ההסכם, היתה לגבי כל כספי השילומים, דבר המלמד על הצורך בצירופם של הנתבעים 5-2 על מנת להגיע לבירור המחלוקת ולהכרעה סופית בענין.

האם ידע הקיבוץ אודות מעורבות בני משפחת פרידמן בהליך המתנהל בין הצדדים?

מהטענה שהעלה הקיבוץ מצטיירת תמונה שהקיבוץ ניהל את המשא ומתן לגבי המחלוקת בסוגיה שבין הצדדים מול הגב' עליזה פרידמן
בלבד, אולם החומר הראייתי שהובא בפני
מראה אחרת.

חיזוק לאמור לעיל, אבהיר בדוגמאות הבאות:

ההתכתבויות בין הצדדים:

אציג חלק מהמכתבים שהוחלפו בין ב"כ התובע לב"כ הנתבעים שביכולתם ללמדנו אודות התייחסות הקיבוץ לצדדים שבמחלוקת דנן.

מכתב שנשלח על ידי ב"כ התובע - עו"ד כהן בתאריך 29/5/97 לב"כ הנתבעים מציין כדלקמן:

"2. נא קבל אישור ממרשיך להצעה זו".

מכתב מיום 25/5/97 שנשלח ע"י ב"כ הנתבעים אל ב"כ התובע מציין כדלקמן:

"בהמשך לפגישתנו מיום 21/5/97 ולטיוטה המודפסת ששלחתי לך בעקבות הפגישה, קבעתי פגישה עם משפחת פרידמן ליום רביעי הקרוב לדיון בטיוטה החדשה".
מכתב שנשלח בתאריך 13/4/97 ע"י ב"כ התובע לב"כ הנתבעים:

"הודעה - משפחת פרידמן קיבוץ טירת צבי
...".

מכתב שנשלח ב - 29/5/97 ע"י ב"כ התובע לב"כ הנתבעים:

"1. הנני מצרף בזה טיוטת הסכם אשר מוצעת על ידי קיבוץ טירת צבי
ומבוססת על הצעתך מיום 21/5/97.
2. נא לקבל אישור ממרשיך להצעה זו".

מכתב שנשלח ע"י ב"כ התובע לב"כ הנתבעים בתאריך 24/12/98 מציין כדלקמן:

"1. לצערנו ביטלתם באופן חד צדדי ...
.
.
.
4. אנו חוזרים וקוראים למשפחה לקיים בהקדם את פגישת הגישור המתוכננת, בה ניתן יהיה ללבן את המחלוקות המשניות אשר עלו במכתבך".

מהנ"ל לומדים אנו, שהמשפחה היתה תמיד חלק מהתמונה ולקחה חלק פעיל בהתדיינויות בין הצדדים, דבר הסותר את הטענה שהעלה התובע אודות אי ידיעתו לגבי מעורבות משפחת פרידמן בכל ההליך המתנהל כנגדו.

מסקנתי הינה, שבירור המחלוקת בין הצדדים לגבי עליזה פרידמן
לבין קיבוץ טירת צבי
, לא יכולה להגיע לסיומה בלי שהנתבעים 5-2 יכללו בה.
באשר לעניין שכ"ט עורכי דינם של הנתבעים, הסביר זאת עו"ד בך בעדותו שניתנה בישיבה מיום 16/7/03 (עמ' 23, שורה 23-17):

"לשאלתך אם סברנו באותו זמן שנכרת ההסכם, שברור המחלוקת על פי ההסכם כולל בתוכו גם את טענותיהם של כל בני המשפחה, אני משיב שכן.
לשאלתך אם בכל הסכסוך הזה ישנם טענות שהן רלוונטיות אך ורק לילדיה של עליזה ולא רלוונטיות לגבי עליזה, אני משיב כמשפטן אינני סבור שיש מצב כזה, כל הטענות מתייחסות גם לעליזה וגם לילדים בעת ובעונה אחת.
לשאלתך אם העובדה שהילדים צורפו לתביעה בנצרת השפיעה על היקף שעות העבודה שהושקעו בתיק, אני משיב שלהערכתי לא, למעט הגשת הבקשה למתן צו ירושה וקבלת צו ירושה".

לאחר עיון בחומר הראייתי, ולאחר שמיעת עדותו של עו"ד בך, הגעתי למסקנה שצירופם של הנתבעים 5-2 היה הכרחי, על מנת לברר את הסוגיה שבמחלוקת בין הצדדים, ויהיה זה בלתי אפשרי לעשות כן לגבי כל הסכומים, ללא צירופם של הנתבעים 5-2 יורשיו של מר שמחה פרידמן ז"ל.

הפרת צו המניעה הזמני:

האם הופר צו המניעה הזמני ע"י הנתבעים 5-2?

בית משפט זה נתן החלטתו לענין צו המניעה הזמני בתאריך 22/12/03 ואשר לפיה:

"20. החלטתי זו נוגעת היא לעניינה של המשיבה מס' 1 בלבד בעוד שלשם מימון שכר טרחת עורכי הדין ככל שהדבר נוגע למשיבים 5-2 אין הנ"ל זכאים לקבל מימון כלשהוא מהכספים הנל לשם ניהול ענייניהם המשפטיים מול המבקש והכספים שיועברו כאשר יועברו, יהיו לכיסוי שכר הטרחה המתבקש לייצוגה של המשיבה מס' 1 בלבד".
לעניין תשלומי שכ"ט עורכי הדין לאחר ההחלטה בעניין הצו המזני, העיד עו"ד בך בישיבה מיום 16/7/03 עמ' 21 שורות31-24 לפרוטוקול כדלקמן:

"ת. ההבדל בין המשרד שלנו לצורה בו הוא גובה לבין משרדכם איך הוא גובה שכ"ט, זה שאתם שולחים חשבון ומקבלים תמורה עבורו לנו הצטבר חוב למעלה מ - 400,000 ₪ עבור ניהול המשפט בנצרת ועבור כתיבת הסיכומים (100 עמודים) התיק בנצרת היה תיק גדול והובאו בו הרבה עדויות, היו בו סיכומים משפטיים ובסופו של דבר החוב שנוצר הוא חוב גדול מאוד, והחוב הזה נוגע כולו לגבי פרידמן כי כולו נוגע להגדרה של השילומים , החוב של הבנים, זאת שאלה פתוחה, החוב לגבי נצרת הוא גם שאלה פתוחה וסה"כ אם אסתכל על החובה כמה הם חייבם לי היום, הילדים חייבים לי 130,000 ₪ והם עצמם קובעים זאת בתצהיר של מירה פרידמן".
ובעמ' 22, שורות 11-7 לפרוטוקול:
זה נכון שהשינוי היה בחתימת הסכמי שכ"ט ויש הסכמה של הילדים שהם חייבים למשרד שלנו 113,140 ₪ והם מכירים בחוב הזה ומודים בו, הם מבקשים לא לשלמו בשלב זה אלא יותר מאוחר.
לא רק שחתמנו הסכם שכ"ט אלא יש הסכמה של הילדים שהם חבים למשרד שלנו את הסכום שציינתי".

לענין זה ראו גם תצהירו של מר מיכאל פרידמן
, שצורף לתיק בית המשפט ואשר לפיו:

"יחד עם זאת, עם מתן צו המניעה הזמני ביום 21/12/2002 עצרנו, אנו ואמנו, הנתבעת 1, מטעמי זהירות את כל תשלום חשבונות שכר הטרחה בתיק זה.
מאז מתן הצו, לא אנו ולא אמנו משלמים שכר טרחה בתיק זה, ויתרת חוב שכר הטרחה בו כלל המשפחה מחויבת בתיק בעפולה, עומדת, נכון למועד תצהיר זה, על סך 129,067.2 ₪".
גם בתצהיר התשובות המשלים, מצהיר מר מיכאל פרידמן
את הבא:

"בהתאם להסכם בין אמנו, הגב' פרידמן, בשמה של המשפחה לבין קיבוץ טירת צבי
, אני או מי מהנתבעים 5-3, לא שילמנו סכום כלשהו עבור הטיפול בת.א 1217/01 (נצרת) עליזה פרידמן
ואח' נ' טירת צבי, יחד עם זאת, בגין צו המניעה הזמני שהוציא מלפניו כבוד בית המשפט ביום 22/12/2002, העלינו (הנתבעים 5-2) על הכתב הסכם שכר טרחה עם בא-כוחנו, לפיו אנו מחויבים לשלם כ - 20% (ר' שיעור חלקנו בעיזבון אבינו המנוח) מסכום שכר הטרחה הגלובלי, אשר ישולם בתיק זה ממועד מתן הצו.
נכון להיום עומד סכום זה על סך של 113,143 ₪, והוא כלול ביתרת חוב שכר הטרחה של כלל המשפחה (לרבות הנתבעת 1) למשרד עו"ד בך, ארד, שרף ושות' בתיק זה, העומדת נכון להיום על סך של 412,535.8 ₪".

דבריהם הנ"ל של עו"ד בך ושל מר מיכאל פרידמן
בתצהירו, לא נסתרו על ידי ראיות כלשהן, התובע לא הרים את הנטל המוטל לשם בגין הוכחת טענתו . על כן אין מקום להכריע שצו המניעה הזמני הופר.

טענה נוספת הועלתה על ידי התובע בכתב תביעתו, הינה שהתובע זכאי להשבת הסכומים ששילם כשכ"ט מכח חובת ההשבה הקבועה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, ומכח עוולת הגזל שבסעיף 55 לפקודת הנזיקין, האמנם?

לאור הנימוקים שהבאתי לעיל, אני רואה לנכון לדחות את טענות ההשבה הנטענות מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט ומכח פקודת הנזיקין, שהרי במקרה דנן לא התקיימו התנאים המזכים את התובע בתביעה מכח העילות הנ"ל.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום ה' בכסלו, תשס"ד (30 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.
ג'אדה בסול
, שופטת
004897/01א 115 זוהר בוחבוט








א בית משפט שלום 4897/01 קיבוץ טירת צבי נ' עליזה פרידמן, מיכאל פרידמן, מנחם פרידמן, אסתר פרידמן (פורסם ב-ֽ 30/11/2003)