פסקי דין על יעל לוי | פסקי דין על יאיר פלד רון | פסקי דין על אליהו זמיר |

46018/07 א     24/09/2009




א 46018/07 יעל לוי נ' יאיר פלד רון, אליהו זמיר






בפני

כב' השופט משה סובל
התובעת בת.א. 46018/07
יעל לוי
נגד
הנתבעים בת.א. 46018/07
והתובעים בת.א. 12624/08

1. יאיר פלד רון

2. אליהו זמיר
נגד

הנתבעים בת.א. 12624/08 1. יעל לוי

2. רועי לוי
פסק דין
א. מבוא
1. לפניי תביעה כספית ע"ס 1,280,000 ₪, שהגישה התובעת כנגד הנתבעים, לתשלום יתרת התמורה בסך 100,000$, בגין נכס מקרקעין ברח' הושע 10, תל אביב (להלן: "הנכס"), אשר רכשו הנתבעים מהתובעת בהתאם להסכם מכר מיום 11.12.05 (להלן: "ההסכם"), וכן לתשלום הפיצוי המוסכם שנקבע בסעיף 13 להסכם, בסך 200,000$. (ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה המתוקן). (ת.א. 46018/07).

2. הנתבעים הגישו כנגד התובעת (להלן: "יעל") וכנגד הנתבע 2, שהינו בנה (להלן: "רועי"), תביעה כספית ע"ס 1,303,750 ₪, במסגרתה נתבעו על ידי הנתבעים נזקים שנגרמו להם לטענתם בגין התרשלותם של יעל ו-רועי בקיום ההסכם. כן נתבע על ידי הנתבעים במסגרת התביעה פיצוי מוסכם בגין הפרות יסודיות של ההסכם בידי יעל. בנוסף עותרים הנתבעים למתן סעד הצהרתי לפיו ייקבע כי על התובעת לשאת ו/או לשפות את הנתבעים, בכל סכום אותו יידרשו הנתבעים לשלם לאנשי מקצוע שהיו מעורבים בהכנת והגשת התב"ע התקפה החלה על הנכס.(ת.א. 12624/08).

3. בהתאם להחלטתי מיום 18.11.08, ומאחר ובשתי התביעות מדובר באותה מערכת עובדות, אשר בבסיסה עומד ההסכם, אוחד הדיון בתביעות הצדדים.

4. במסגרת הליך הבאת הראיות, שמעתי עדויות הצדדים כדלקמן:
מטעמה של התובעת, שמעתי עדותם של יעל; רועי; רות לוי שהינה כלתה של התובעת (להלן: "רות"); עו"ד ישראל ליברובסקי שהינו ב"כ התובעת ומי שייצגה גם במסגרת ההסכם (להלן: "עו"ד ליברובסקי"); ד"ר נבו מרגלית, נוירוכירורג, אשר חוות דעת מטעמו הוגשה על ידי התובעת (להלן: "ד"ר מרגלית").
מטעמם של הנתבעים שמעתי עדותו של הנתבע 2 (להלן: "זמיר"); עדותו של עו"ד אגמי עזר אשר ייצג את הנתבעים במסגרת ההסכם (להלן: "עו"ד אגמי"), וכן עדותו של פרופ' צבי רפפורט, נוירוכירורג, אשר חוות דעת מטעמו הוגשה על ידי הנתבעים (להלן: "פרופ' רפפורט").

5. בהתאם להחלטתי הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב.
סיכומי התובעת והנתבעים שכנגד הוגשו ביום 23.7.09.
סיכומי הנתבעים והתובעים שכנגד (למען הנוחיות ייקראו להלן: "הנתבעים"), הוגשו ביום 30.8.09.
סיכומי תשובה הוגשו ביום 9.9.09.

ב. הרקע
1. יעל שהינה הבעלים של הנכס, התקשרה ביום 11.12.05, בהסכם עם הנתבעים, לפיו רכשו הנתבעים את הנכס, בתמורה לסך של 1,770,000$, כפי שזו נקבעה בסעיף 8 להסכם.

2. לצורך ביצוע העסקה ריכזו הנתבעים קבוצה של 11 רוכשי משנה (להלן: "קבוצת הרוכשים"), באופן שכל אחד מקבוצת הרוכשים, ובכללם הנתבעים, רכש חלק יחסי של 1/13 מהנכס, כאשר הנתבעים פעלו כנאמנים עבור קבוצת הרוכשים מכח הסכמי נאמנות שנכרתו ביניהם.

3. הנתבעים ביצעו התשלומים על פי ההסכם, כאשר חלק מהתשלומים שולמו לחשבון הנאמנות שניהלו באי כוחה של יעל , וחלקם האחר בוצע ישירות על ידי הנתבעים לידיה של יעל.

4. תביעתה של יעל הוגשה לאחר שמבדיקת חשבונות הבנק של יעל וסך התשלומים ששולמו לידיה על פי ההסכם, התברר כי קיים חוסר של כ - 100,000$.

5. בהתייחס לטענתה של יעל לחוסר הנטען, הציגו הנתבעים מסמך שנחתם על ידי יעל ביום 12.3.06, לפיו היא מאשרת קבלת סך של 215,000$, על חשבון התמורה בגין מכירת הנכס, וכן קבלת סכום נוסף בסך 100,000$ במזומן. (צורף כנספח ד' לכתב ההגנה המתוקן).

6. הנתבעים אישרו טענתה של יעל, לפיה לא קיבלה לידיה הסך של 100,000$, כפי שצוין על גבי המסמך, אולם לטענתם בחתימתה על המסמך הסכימה יעל לוותר על קבלת הסך האמור, לאחר שהנתבעים הציגו בפני
ה את הנזקים שנגרמו להם לטענתם מהצעתו של רועי לבטל את ההסכם ולאחר מכן מחזרתו מהצעתו לביטול. (להלן: "מסמך הויתור"). הנתבעים הוסיפו וטענו כי היתה זו יעל אשר הציעה לפצותם בגין נזקיהם הנטענים, על ידי הפחתת סך של 100,000$ מסכום התמורה הנקוב בהסכם המכר.

7. הנתבעים הוסיפו לטעון כי מסמך הויתור נוסח באופן שיעל מאשרת קבלת סך של 100,000$, שכן הצדדים ביקשו להימנע מלערוך שינויים בהסכם, וכן על פי בקשתה של יעל, אשר ביקשה להימנע מחיכוכים הצפויים להתעורר בתוך משפחתה, ובעיקר מצד בנה רועי, בעקבות הסכמתה להפחית מסכום התמורה.

8. בהתייחס לטענות הנתבעים בכל הנוגע למסמך הויתור, טענה יעל כי אין תוקף לחתימתה. את טענתה זו ביקשה יעל לבסס על הטענה לפיה במועד חתימתה על מסמך הויתור סבלה היא מגידול בראשה, אשר התגלה מספר חודשים לאחר חתימתה, ואשר השפיע על מצבה הקוגניטיבי בעת החתימה. לפיכך טוענת יעל כי אין תוקף לחתימתה, מפאת כך שהוטעתה על ידי הנתבעים אשר ניצלו את מצבה, וכן מפאת העובדה שלא הבינה על מה הוחתמה.

9. במסגרת תביעתה כאמור, נתבעת על ידי יעל יתרת התמורה שלא שולמה לידיה בגין המכר בסך 100,000$, וכן סכום הפיצוי המוסכם בסך 200,000$, בגין כך שהנתבעים הפרו את תנאי התשלום בגין ההסכם, תנאי שהינו תנאי יסודי מתנאי ההסכם.

10. במסגרת התביעה שהוגשה על ידי הנתבעים, טוענים הנתבעים לנזקים בסך 150,000$, אשר נגרמו להם לטענתם עקב התרשלותם של יעל ו-רועי בקיום הסכם המכר. בנוסף תובעים הנתבעים פיצוי מוסכם בגין שתי הפרות יסודיות של הסכם המכר בידי יעל; האחת, שימוש בכספי הנאמנות שלא בהתאם להוראות הסכם המכר, והשנייה, הפרת ההתחייבות להעביר את האישורים וכן להשלים את העברת הזכויות בנכס על שם הנתבעים במועד, כפי שזה נקבע בהסכם. הנתבעים עותרים גם לסעד ההצהרתי, כפי שפורט על ידי בסעיף א'2 לעיל.

11. בדיון מיום 4.3.09, הודיע ב"כ הנתבעים כי ככל שתתקבל גרסתם של הנתבעים לעניין מסמך הויתור, לפיה יעל הסכימה להפחית מהתמורה שנקבעה בהסכם, סך של 100,000$, אזי אין הנתבעים עומדים על תביעתם לנזקים שנגרמו להם בגין ביטול הצעתו של רועי לביטול ההסכם וכן בגין חזרתו מהצעתו לביטול. (ראה פרוטוקול מיום 4.3.09, שורות 5-6).

ג. העובדות שהוכחו – תביעתה של יעל
1. הנתבעים כאמור, אינם חולקים על טענתה של יעל לפיה לא קיבלה לידיה הסך של 100,000$, כפי הנחזה ממסמך הויתור. לפיכך, טענתם של הנתבעים לפיה, במסגרת חתימתה על מסמך הויתור, הסכימה יעל להפחית הסך האמור מסכום התמורה על פי ההסכם, הינה בבחינת טענת "הודאה והדחה", ועל כן הנטל רובץ על כתפם להוכיח טענתם לויתור הנטען.

2. במסגרת תצהירו של זמיר, הוצגה השתלשלות האירועים אשר קדמו לפגישתו עם יעל ביום 12.3.06, הוא יום חתימתה על מסמך הויתור – כפי הנטען.

3. לטענתו של זמיר, בנה של יעל – רועי, היה מעורב בפרטי העסקה עובר לחתימה על ההסכם ואף היה מעורב בניהול המו"מ וכן בגיבוש תנאי ההסכם. כפי הנטען, מספר ימים לאחר שנחתם ההסכם, הודיע עו"ד אגמי לזמיר על פנייה שנעשתה מצד בא כוחה של יעל, לפיה יעל ו-רועי מבקשים לבטל את העסקה בשל בעיות משפחתיות ואף מציעים לשלם לידי הנתבעים פיצוי בסך 150,000$ ,בגין הביטול.
הדברים אושרו במסגרת תצהירו של עו"ד אגמי. (ראה סעיף 3 לתצהירו).

4. בעקבות הפנייה האמורה, נפגשו הנתבעים עם רועי, וזה האחרון הסביר להם כי הנכס הובטח לחמו ועל כן ובמטרה למנוע סכסוך משפחתי פנימי, מתבקש ביטול העסקה. לטענתו של זמיר, הנתבעים הבהירו לרועי כי ביטול העסקה יגרום להם לנזקים, בין השאר בשל התחייבויותיהם כלפי קבוצת הרוכשים וכן לנוכח הפגיעה בשמם הטוב, כמי שעוסקים בשוק הנדל"ן.(סעיפים 3-9 לתצהירו של זמיר, עמ' 16 לפרוטו' שורות 1-3).

5. לטענתו של זמיר, הנתבעים מסרו לרועי במסגרת הפגישה כי יהיו מוכנים לבטל העסקה בכפוף לכך שיעל תשלם לידיהם פיצוי בסך 250,000$ וכן בכפוף לקבלת הסכמת קבוצת הרוכשים לביטול העסקה. (סעיף 9 לתצהירו של זמיר). במהלך עדותו הוסיף וטען זמיר כי לאחר מו"מ בין הצדדים על סכום הפיצוי, הסכים רועי לדרישת הנתבעים לפיצוי בסך 250,000$, בגין ביטול ההסכם וזאת ללא קשר לנזקים שנגרמו לנתבעים בעקבות הביטול. (עמ' 13 לפרוטו' שורות 25-31).

6. בעקבות הסיכום אליו הגיעו עם רועי, הודיעו הנתבעים לטענתם לקבוצת הרוכשים על ביטול העסקה והתחייבו לפצותם בחלק היחסי מכספי הפיצוי שיתקבלו בגין הביטול. אלא, שלאחר הפגישה נותק הקשר בין הנתבעים לרועי ובחלוף מספר ימים הודע לנתבעים, באמצעות בא כוחה של יעל, כי זו מבקשת לקיים את ההסכם.(ראה סעיף 11 לתצהירו של זמיר ונספחים ג'1-ג'3, ראה עדותו של זמיר בעמ' 15 לפרוטו' שורות 16-19, שם טען זמיר כי אחרי יומיים או שלושה הודיע רועי כי אינו מסכים לביטול).

7. לטענת זמיר, בעקבות "ביטול הביטול", שניים מחברי קבוצת הרוכשים הודיעו לנתבעים כי הם אינם מעוניינים עוד להמשיך בביצוע העסקה, וכי הם דורשים השבה של כספם וכן תשלום פיצויים. כפי הנטען, בלית ברירה, השיבו הנתבעים לרוכשים אלה את כספם ואף התחייבו בפני
הם לפצותם בעתיד. בעקבות פרישתם של שני הרוכשים, נאלצו הנתבעים לטענתם, ליטול על עצמם ההתחייבויות הכספיות והעמדת המימון במקומם של רוכשים אלו וכן לשאת בפיצויים של אותם רוכשים. (ראה סעיפים 12-16 לתצהירו של זמיר והנספחים המצורפים). במסגרת עדותו אישר זמיר כי טרם פיצה את שני הרוכשים האמורים. כן הוסיף כי יתר הרוכשים שנשארו בעסקה אינם דורשים פיצוי בגין "ביטול הביטול".(עמ' 15 לפרוטו' שורות 13-16).
עו"ד אגמי אישר בעדותו כי ידוע לו על שותף אחד מקבוצת הרוכשים שביקש לפרוש וקיבל בחזרה את כספו. לדבריו, לא ידוע לו כי השותף שפרש קיבל מעבר לסכום שהשקיע. (עמ' 10 לפרוטו' שורות 18-22).

8. על הרקע האמור, נפגשו הנתבעים ביום 8.2.06, עם יעל במסעדה ברמת גן. כפי טענתם, במהלך הפגישה הבהירו לה כי ההצעה לביטול ההסכם וכן החזרה מהביטול, גרמו להם לנזקים. לטענתו של זמיר בתצהירו, יעל הבטיחה בפני
הם לבחון את הדברים ולמצוא דרך לפצותם. (סעיף 17 לתצהירו של זמיר, עמ' 16 לפרוטו' שורה 27). במסגרת עדותו הוסיף וטען כי במהלך פגישה זו לא העלה בפני
יעל דרישה לתשלום פיצוי וכלל לא דיברו על סכומים, אלא סיפר לה על מעשיו של בנה.(עמ' 17 לפרוטו' שורות 9-15).

9. לטענת זמיר, ביום 5.3.06, נערכה פגישה נוספת בין הנתבעים ליעל במסעדה בתל-אביב. במהלך פגישה זו, הציעה לטענתו יעל לפצות את הנתבעים בסך של 100,000$, על ידי הפחתת סכום זה מסכום התמורה הנקוב בהסכם. לטענתו, לאור רגישות העסקה, בעקבות ביטולה ו- "ביטול הביטול", ולנוכח מעורבותם של קבוצת הרוכשים, ביקשו הנתבעים להימנע מלערוך שינויים בהסכם המכר, וכך גם יעל אשר טענה באוזניהם כי היא מעוניינת להימנע מחיכוכים בתוך משפחתה, ובעיקר מצד בנה, העשויים להתעורר בעקבות הסכמתה להפחית מסכום התמורה כפי שנקבעה על פי ההסכם. לפיכך הגיעו לכדי הסכמה כי במסגרת האישור שתוציא יעל לנתבעים, בדבר קבלת התשלום הרביעי על פי ההסכם, יצוין על ידה כי שולם לידיה במזומן סך נוסף של 100,000$ (סעיפים 22-25 לתצהירו של זמיר). זמיר חזר על הדברים בעדותו. (עמ' 18 לפרוטו' שורות 9-14).

10. ביום 12.3.06, נפגש זמיר לטענתו עם יעל, ומסר לידיה המחאה על חשבון התשלום הרביעי ואילו יעל חתמה על מסמך הויתור, אשר הוכן מבעוד מועד, בהתאם לסיכום אליו הגיעו הצדדים. (עמ' 18 לפרוטו' שורה 2). ביום 11.4.06, נערכה פגישה נוספת בין הנתבעים ליעל, בה נכחו גם בנה של יעל ואשתו, במסגרתה שולם לידי יעל התשלום האחרון על פי ההסכם בסך 740,000$, באמצעות שתי המחאות. (סעיפים 26-28 לתצהירו של זמיר והנספחים שצורפו). זמיר אישר בעדותו כי יעל לא ביקשה לקבל לידיה העתק ממסמך הויתור עליו חתמה. (עמ' 17 לפרוטו' שורה 30).

11. לטענתו של זמיר, יעל או באי כוחה לא הביעו בפני
הם כל הסתייגות עם קבלת הסכום המופחת במסגרת תשלום האחרון, החזקה בנכס נמסרה לידיהם, והם אף קיבלו מבא כוחה של יעל את ייפוי הכח הבלתי חוזר עליו חתמה יעל לצורך העברת הזכויות בנכס על שמם. (סעיף 31 לתצהירו של זמיר). כפי טענתו, פנייה ראשונה מצד בא כוחה של יעל לעו"ד אגמי, בטענה כי סכום התמורה הינו חסר, נשלחה רק ביום 23.10.06, בחלוף למעלה מחצי שנה ממועד ביצוע התשלום האחרון על פי ההסכם. (סעיף 32 לתצהירו של זמיר והנספחים שצורפו, ראה גם סעיף 8 לתצהירו של עו"ד אגמי).

12. במהלך עדותו נשאל עו"ד אגמי בעניין ידיעותיו אודות מסמך הויתור וטען:
"לפי המסמך שנמסר לי הם שלמו במזומן. אני לא נכחתי בעת התשלום של ה – 100 אלף דולר. על ביצוע התשלום למדתי ממה שאמר לי זמיר, ומהאישור שהציג לי. הוא אמר לי עוד הרבה לפני שהיא עושה להם וויתור על 100 אלף דולר. הוא אמר לי שיש וויתור על ה – 100 אלף דולר עשו מסמך הוא לא אמר לי ששילם בפועל".
(עמ' 8 לפרוטו' שורות 19-22).
בהמשך הוסיף כי במענה לפנייתו של ב"כ התובעת (נספח י'1 לתצהירו של זמיר):
"...אני צרפתי אישור של הקבלה שנמסרה לי. זאת הקבלה שאני קיבלתי. אני לא יודע מה
הסיבות שלהם שבמסמך כתבו "קיבלתי".
כן הוסיף וטען כי במועד כתיבת מכתבו י'1, ידע כי בוצעה הפחתה של 100,000$ מסכום
התמורה שנקבעה ההסכם. (עמ' 9 לפרוטו' שורה 2).
13. גרסת הנתבעים בדבר פנייתו של רועי לבדיקת האפשרות לביטול ההסכם כנגד תשלום פיצוי בסך 150,000$, אושרה על ידי רועי בתצהירו. רועי הוסיף ואישר כי במסגרת הפגישה היחידה שנערכה עם הנתבע 1 בלבד, העלה האחרון דרישה לפיצוי בסך 250,000$.(סעיפים 2-4 לתצהירו של רועי). לדבריו הדגיש בפני
ו הנתבע 1 כי הביטול מותנה בהסכמתם של קבוצת הרוכשים.

14. כפי גרסתו של רועי, למחרת הפגישה ולאחר שבדק עם גיסו דרישת הפיצוי שהעלו הנתבעים, הודיע בשיחה טלפונית לנתבע 1, כי גיסו "ירד מהנושא", וכי אין עוד צורך לבדוק את אפשרות ביטול ההסכם.(סעיף 6 לתצהירו של רועי).

15. רועי שב וטען בתצהירו כי אימו לא היתה מודעת לשיחות שניהל עם הנתבעים בעניין האפשרות לבטל את ההסכם. (סעיפים 2 ו-7 לתצהירו של רועי, עמ' 29 לפרוטו' שורה 1). בעדותו טען כי מסר לנתבעים כי אימו אינה "בסוד העניינים". (עמ' 27 לפרוטו' שורה 3). לטענתו, כל שנעשה על ידו הוא בדיקת אפשרות לביטול ההסכם, וממילא לא היה מגיע לסיכום כזה או אחר עם הנתבעים ללא אישורה של אימו וכן של באי כוחה. (ראה עדותו בעמ' 26 לפרוטו' שורות 7-16). רועי הוסיף וטען בעדותו כי אינו יודע לומר האם בא כוחה של אימו, עו"ד ויור, יידע אותה אודות פנייתו של רועי בדבר בדיקת האפשרות לביטול ההסכם. (עמ' 26 לפרוטו' שורה 18).
יעל טענה בעדותה כי ידעה מרועי שחמו מתעניין ברכישת הנכס, אולם לטענתה, "מעבר לזה לא נתתי דעתי". (עמ' 31 לפרוטו' שורות 3-4). לטענתה לא עודכנה על ידי בא כוחה בעניין פנייתו של רועי אליו בדבר האפשרות לבטל את ההסכם, "גם לא היה צריך כי אין שום דבר".(עמ' 38 לפרוטו' שורה 18).

16. רועי ביקש לטעון בעדותו כי אימו הסכימה להפחית 100,000$ מסכום התמורה, לאחר שהנתבע 1 איים בפני
ה כי יתבע את רועי:
"הוא כמה שאני מבין כשחזרתי לארץ הוא איים בפני
ה ואמר שאני אתבע את רועי ויעשה לו חיים קשים, אמי בעקבות המצב הרפואי שהיתה לאחר גידול קשה במוח זה השפיע על שיקול הדעת שלה". (עמ' 29 לפרוטו' שורות 10-12).
בהמשך הוסיף וטען כי אימו חתמה כיוון שהיתה נתונה בלחץ נפשי. (עמ' 29 לפרוטו' שורה 14).

17. כנשאל רועי בעדותו מתי שמע לראשונה על הטענה בדבר חוסר סך של 100,000$ מסכום התמורה השיב: "אני חושב רק לאחר שלפני קבלת התשלום האחרון זה נודע. שמעתי את זה מעו"ד ליברובסקי שעשה את החשבונות". (עמ' 30 לפרוטו' שורות 8-10).

18. עו"ד ליברובסקי טען בתצהירו כי בחודש מאי 2006, פנו אליו ילדיה של יעל וביקשו לקבל הבהרות בעניין כספי התמורה שנתקבלו על פי ההסכם.(עמ' 45 לפרוטו' שורות 8-11). לדבריו לאחר פניות בכתב לעו"ד אגמי המציא האחרון לידיו ביום 20.11.06, את מסמך הויתור.

19. בתצהירו טען עו"ד ליברובסקי כי הופתע לגלות כי יעל קיבלה מהנתבעים כספים ישירות לידיה שכן כפי טענתו, לאחר החתימה על ההסכם עמד עו"ד אגמי על כך שהתשלומים על פי ההסכם ייעשו במשרדו של עו"ד ליברובסקי.(סעיף 7 לתצהירו, כן ראה עדותו בעניין זה בעמ' 43 לפרוטו' שורות 7-15, שם אישר כי הוראות ההסכם אינן מתייחסות לעניין זה). בעדותו כבר אישר כי ידע שיעל מקבלת תשלומים לידיה לאחר התשלום שבוצע ביום 9.2.06, "על עצם התשלום ישירות לידיה של יעל לא הופתעתי..".(עמ' 45 לפרוטו' שורה 20, עמ' 46 שורה 5). לדבריו יעל לא עדכנה את משרדו לגבי כל תשלום ותשלום שקיבלה לידיה, כן הוסיף: "אין לי ספק שלא הרמתי טל' ושאלתי אם היא קיבלה את התשלומים השוטפים". (עמ' 45 לפרוטו' שורות 3-6). בנוסף אישר בעדותו כי עד למועד בו פנו אליו ילדיה של יעל חשב כי שולמה מלוא התמורה על פי ההסכם. (עמ' 46 לפרוטו' שורה 22). בעדותה טענה יעל כי אינה זוכרת אם עדכנה את משרד בא כוחה בכל תשלום שקיבלה ישירות מהנתבעים. (עמ' 34 לפרוטו' שורה 12).

20. עו"ד אגמי ביקש לטעון בעניין זה בעדותו, כי על פי ההסכם ההמחאות לא היו אמורות להגיע לידיו של עו"ד ליברובסקי כפי הנטען על ידו:
"לפי ההסכם השיקים לא אמורים להגיע אליך. מבחינת הנוחות אלי ביקש שאעביר את השקים אליכם והעברתי. אותו הזמן אלי היה זמין ואמר שהולך להיפגש עם יעל ואמר שיעביר אליה את השיקים". (עמ' 6 לפרוטו' שורות 29-31).

ג.1. הראיות שהובאו בדבר מצבה של יעל עובר לחתימתה על מסמך הויתור
1. בעדותה אישרה יעל כי במהלך שנת 2006 , התקיימו מספר פגישות בינה לבין הנתבעים, כאשר בחלקן העבירו לידיה הנתבעים תשלומים על פי הסכם המכר.(עמ' 32 לפרוטו' שורה 15 ואילך).

2. יעל טענה בעדותה כי בדיעבד ידוע לה על פגישה שנערכה בינה לבין נתבעים, קודם לפגישה מיום 12.3.06. לדבריה היא זוכרת כי הפגישה האחרונה עם הנתבעים, לקבלת התשלום האחרון, היתה ביום 11.4.06, אליה הגיעה כשהיא מלווה בבנה ובכלתה.(עמ' 33 לפרוטו' שורות 1-9). יעל אישרה כי באותה הפגישה כלל לא ידעה כי יש בראשה גידול, לדבריה: "בדיעבד אני יודעת שהייתי אפטית..." (עמ' 33 לפרוטו' שורה 17 ואילך).

3. יעל העידה כי בפגישה שקדמה לפגישה מיום 12.3.06, העלו בפני
ה הנתבעים טענות בעניין נזקים שנגרמו להם בעקבות מעשיו של בנה רועי, והיא מצידה אמרה להם כי תבדוק את טענותיהם. לטענתה, במסגרת הפגישה הנתבעים כלל לא העלו בפני
ה דרישה לפיצוי. לפי דבריה:
"הם טענו לנזקים ואמרתי שאני אבדוק. לא היו לי שום עובדות שמה שהם אמרו זה נכון. הם לא שאלו אם בדקתי, הם לא עוררו את העניין עד שהם החתימו אותי...אני לא זוכרת אם אחרי הפגישה כשאמרתי שאבדוק אכן בדקתי...". (עמ' 36 לפרוטו' שורות 12 ואילך, עמ' 37 לפרוטו' שורות 1-6).
בהמשך ביקשה לטעון כי היא בטוחה שלא התחייבה לפצות את הנתבעים כיוון שאף פעם לא התחייבה ללא התייעצות עם עו"ד, גם לא בעל-פה. כשנשאלה על מידת וודאות טענתה, השיבה:
"אני זוכרת עד כמה שאני זוכרת שלא הבטחתי דבר כזה בשום פנים ואופן".
(עמ' 37 לפרוטו' שורות שורה 20 ואילך, עמ' 38 לפרוטו' שורות 3-4).

4. במסגרת תצהירה מיום 5.2.09 (להלן: "תצהירה הראשון"), טענה יעל לעניין חתימתה על מסמך
הויתור (סעיף 24):
"היום אין אני זוכרת שחתמתי וברור שאין תוקף לאותה החתימה, בין אם בגלל שאני הוטעתי ובין אם בגלל שלא הבנתי על מה מחתימים אותי בבית הקפה שלא בנוכחות עורכי דיני ולכל היותר הבנתי שחתמתי על קבלת השיק על סך 215,000$".

ואולם, כשנשאלה בעדותה האם החתימה על גבי מסמך הויתור הינה חתימתה השיבה:
"זה נראה כמו חתימתי.
נראה לי שאני זוכרת שהיתה חתימה. אני לא מסויגת יש דברים שאיני זוכרת.
אני זוכרת שחתמתי. החתימה נראית כחתימתי".
(עמ' 34 לפרוטו' שורה 14 ואילך).

כשעומתה עם החלופות הנ"ל, הנטענות בסעיף 24 לתצהירה התקשתה ליתן הסבר לדברים וטענה כי אינה זוכרת על מה חשבה כשחתמה: "בדיעבד מסתבר שיש כל מיני אפשרויות לחתימתי".
כשנשאלה בהמשך האם הבחינה כי כתוב שהינה מקבלת 100,000$ במזומן, השיבה :
"לא. בשבילי זה היה קבלה על קבלת שיק. ראיתי קבלה על שיק וחתמתי. לא התייחסתי לעניין של ה – 100 אלף דולר. אני לא זוכרת אם הבחנתי שכתוב 100 אלף דולר בזמן החתימה. גם לא בסכום של 215 אלף דולר נתנו לי שיק וחתמתי. אני האמנתי באנשים".
(עמ' 35 לפרוטו' שורה 5 ואילך).

5. יעל לא ידעה לספק בעדותה הסבר מדוע לא נכתב במסמך הויתור כי היא מוותרת על 100,000$ מכלל התמורה על פי ההסכם. על השאלה האם לטענתה החתימו אותה הנתבעים על מסמך הויתור לפיו קיבלה 100,000$ במזומן, במטרה לרמות אותה השיבה בחיוב. (עמ' 35 לפרוטו' שורה 24, עמ' 36 לפרוטו' שורה 2, סעיף 18 לתצהירה השני מיום 26.2.09).
אולם, כשנשאלה בהמשך האם לטענתה הנתבעים ידעו על מצבה הבריאותי וניצלו אותו על מנת להחתימה על מסמך הויתור, השיבה:
"אני לא טוענת את זה אבל הם ראו שאני פועלת בתום לב ותמימה ולא בודקת שיקים וחתימות, הם יצאו מהנחה שאני נאיבית. אין קשר למחלה הם לא ידעו שאני חולה. איני יודעת איזה מסקנות הם הסיקו מהתנהגותי. היום אני אומרת שהם ניצלו את מצבי. הם ניצלו להחתים אותי על מסמך מעורפל ששימש אותם למשהו אחר לגמרי". (עמ' 39 לפרוטו' שורות 20-24, עמ' 40 שורה 5).

6. יעל אישרה בעדותה כי אינה יכולה להצביע על החודש המדויק שבו כבר היתה תחת השפעת הגידול, אשר לטענתה פגע בשיקול דעתה, לדבריה: "עד הניתוח לא ידעתי שום דבר. הניתוח היה בתחילת דצמבר 2006".(עמ' 39 לפרוטו' שורה 17).

7. עוד אישרה יעל בעדותה כי האמור בסעיפים 7-14 לתצהירה הראשון נודע לה בדיעבד מבני משפחתה וכן מבא כוחה: "בוודאי שהם חיפשו איפה 100 אלף דולר שקיבלתי. אני לא יודעת את זה מעצמי הם סיפרו לי את זה, אני לא מטפלת במסמכים".(עמ' 40 לפרוטו' שורות 13-14).

8. עו"ד ליברובסקי טען בתצהירו, כי בסמוך למועד פנייתם אליו בחודש מאי 2006, סיפרו לו ילדיה של יעל כי מצבה, "ממש לא טוב" (סעיף 9 לתצהירו).

9. בהתייחס לטענותיה של יעל בדבר מצבה בעת חתימתה על מסמך הויתור, טען זמיר בתצהירו, כי במסגרת כל הפגישות אשר קיימו הנתבעים עם יעל, התנהגה היא באופן רגיל לחלוטין וכלל לא נראתה מבולבלת.(סעיף 21 לתצהירו של זמיר). בנוסף, ועל מנת לסתור טענתה של יעל לפגיעה בזיכרונה ובכושרה השכלי, צורף לתצהירו של זמיר תמליל שיחה טלפונית שקיימו הנתבעים עם יעל, שם מאשרת יעל כי הציעה לפצות את הנתבעים בסך 100,000$, בגין מעשיו של בנה רועי: "אבל אני אמרתי, אבל שוב, אבל הבעיה שאני אמרתי את הדברים האלה כשלא הייתי במצב נורמלי". (עמ' 6 לתמליל שורה 6, צורף כנספח יא' לתצהירו של זמיר).

10. כלתה של יעל, רות, אישרה בתצהירה כי לא היתה מעורבת בשלבי המכירה של הנכס או בתנאי ההסכם. לדבריה בחודש אפריל 2006 התלוותה ביחד עם בעלה ליעל, לפי בקשתה, לפגישה עם הנתבעים שהתקיימה במסעדה. לדבריה, במהלך הארוחה מסר הנתבע 1 לידי יעל מסמך או המחאה. באותה הפגישה לא ידעה היא כי מדובר בתשלום האחרון על פי ההסכם. בעדותה אישרה כי לא חשבה שיש מקום להתערבותה בענייניה של יעל במהלך הפגישה, מפאת מצבה השכלי של יעל: "לא ממש לא. הליכה למכולת או לקופ"ח היא היתה מסוגלת לבצע. וגם לקבל צ'ק מעסקה". (עמ' 20 לפרוטו' שורות 9-10).

11. על פי גרסתה של רות, במהלך החודשים שחלפו לאחר אותה הפגישה נוכחו בני משפחתה של יעל כי מצבה הקוגניטיבי והפיזי של יעל מתדרדר. בעדותה טענה כי: "היתה כבר באפריל דעיכה לעומת מצבה הקודם". (עמ' 19 לפרוטו' שורה 31). בהמשך הוסיפה: "יכול להיות שזה זיקנה. אני לא יכולתי לקבוע אם הדעיכה נובעת מזיקנה או ממחלה".(עמ' 20 לפרוטו' שורות 2-3).

12. לאחר בדיקת סי.טי. שבוצעה ליעל בחודש נובמבר 2006, נקראה רות לטענתה לשיחה עם הרופאה שביצעה את הבדיקה, וזו מסרה לה כי בראשה של יעל נמצא גידול וכי עליה לעבור ניתוח להסרתו. לטענתה, באותה התקופה הבחינו בני המשפחה כי יעל מתקשה לנהל את ענייניה, ובכלל זה את ענייניה הכספיים, לטענתה: "כאשר התחלנו לשאול שאלות נוכחנו לדעת שאין היא זוכרת מה היא קיבלה, או מה שילמה, למי שילמה וכמה כסף נותר לה בבנק".(סעיף 17 לתצהירה).

13. לטענתה של רות, לאחר שהתגלה הגידול בראשה של יעל, בחודש נובמבר, החליטה היא לבדוק את כל נושא הכספים שהתקבלו על פי ההסכם. רות אישרה טענתו של עו"ד ליברובסקי כי נעשתה אליו פנייה לקבלת פירוט התשלומים שהתקבלו מהנתבעים על פי ההסכם.(סעיפים 18-19 לתצהירה, עמ' 20 לפרוטו' שורות 15-16, עמ' 22 לפרוטו' שורה 4).

14. בעדותה אישרה רות כי יעל היתה מעורבת "מעט מאוד", בנושא של בדיקת החשבונות.(עמ' 21 לפרוטו' שורה 8 ואילך). כשנשאלה רות בעדותה האם פנתה ליעל ושאלה אותה האם קיבלה 100,000$ במזומן, השיבה:
"איזה תקופה? בתקופת הניתוח? בוודאי שלא. היא היתה במצב של כמעט צמח.
ש: ואחר כך?
ת: הרבה חודשים אחר כך, פחות משנה, להערכתי כמה חודשים טובים. דיברנו בכלל על כל נושא
העסקה, ודיברנו על איפה הכספים של העסקה".
(עמ' 21 לפרוטו' שורות 24-30).
בהמשך נשאלה: "אשרי לי כי הפעם הראשונה שהיא מתחילה להבין שיש טענות לגבי הכספים היא באמצע 2007?"
והשיבה: "לא, לדעתי אנו שוחחנו על זה עוד לפני הניתוח. המצב היה הדרגתי בהתחלה, לאחר מכן ההידרדרות היתה יותר מהירה. לאט לאט בשלב מאוחר יותר כשהתחלנו לעבור על המסמכים והזיכרון התחיל לחזור היא לא זכרה שקיבלה 100 אלף דולר במזומן ולא הכירה את המסמך אבל כן זיהתה את חתימתה. אני לא זוכרת אם היא זוכרת או אם היא זכרה את נסיבות החתימה על המסמך".
כשנשאלה: "אמרת שהיא לא ידעה מה זה המסמך הזה?
השיבה: "בהתחלה היא לא ידעה במה מדובר, אח"כ היא זיהתה את החתימה. היא זכרה שהיא נפגשה עם הרוכשים בבתי קפה ומסעדות. היום היא הרבה יותר מודעת למה שהיה, זה תהליך".
(עמ' 22 לפרוטו' שורות 7-11).
כשנשאלה רות, מה היתה תגובתה של יעל לטענה כי ויתרה על 100 אלף דולר, השיבה:
"לדעתי היא שללה את זה. לפי מה שאני זוכרת. השלילה היתה אצל עורך הדין. אני חושבת שהיא חשבה שרימו אותה, שניצלו את המצב.היא היתה מודעת שהיא עברה מצב מאוד קשה כי סיפרנו לה בדיעבד. היא זכרה באותו שלב שהיא חתמה על מסמך שלפי הבנתה היא מאשרת קבלת צ'ק. היא אומרת שהיא אפילו לא התייחסה למשפט שאומר שהיא מקבלת את הסכום במזומן. היא מבחינתה חתמה על מסמך שמאשר קבלת הצ'ק. היא לא היתה מודעת לתוספת של המאה אלף דולר, לזה התכוונתי".
(עמ' 23 לפרוטו' שורות 11-18).

ג.2. חוות דעת מומחה שהוגשו מטעם הצדדים
1. חוות הדעת שהוגשה מטעם הצדדים מתייחסות לשאלת מצבה התפקודי והקוגניטיבי של יעל בחודש אפריל 2006.

2. על מנת להוכיח טענתה בדבר מצבה בעת חתימתה על מסמך הויתור, הוגשה מטעמה של יעל חוות דעתו של ד"ר מרגלית, שהיה זה שביצע את ניתוח הסרת הגידול מראשה של יעל, ולהלן עיקריה:
א. ד"ר מרגלית העיד כי פגש את יעל מספר ימים לפני הניתוח ולא היה הרופא המטפל שלה. בחוות דעתו מציין ד"ר מרגלית כי: "קשה לקבוע בוודאות כמה זמן התפתח הגידול אצל גברת לוי, אך מניסיון קודם ומסקירת הספרות העוסקת בגידולים אלה, מדובר בגידול איטי המתפתח לאורך שנים ולעיתים אף שנים רבות". כן מציין ד"ר מרגלית כי: "קריאת תיקה של גברת לוי יעל מראה תמונה אופיינית של הפרעות קוגניטיביות המופיעות במנינגיומות פרונטאליות". ד"ר מרגלית מאזכר בחוות דעתו מאמרים לפיהן נמצאה קורלציה בין מידת הבצקת סביב מנינגיומות פרונטאליות ימניות למידת ההפרעות הפסיכיאטריות בחולים וכן להתפתחות הפרעות קוגניטיביות.

ב. בפרק הסיכום של חוות הדעת מציין ד"ר מרגלית:
"מדובר באשה שאובחנה כסובלת ממנינגיומה פרונטלית ימנית שנדרשה לעבור ניתוח להסרת הגידול. החולה והסובבים אותה התלוננו על ירידה כללית במצבה ובעיקר על ירידה קוגניטיבית אופיינית בתקופה שקדמה לאבחון ולניתוח. ההפרעות הקוגנטיביות בהן מדובר הן התלונות השכיחות ביותר בגידולים מעין אלה ובחולים רבים הן מופיעות שנים לפני שהאבחנה נעשית..".

ג. ד"ר מרגלית אישר בעדותו כי אינו יכול להעיד באופן בוודאי על מצבה של יעל בחודש מרץ 2006, בעת שחתמה על מסמך הוויתור כיוון שלא בדק אותה באותו מועד לדבריו: "אני יכול רק להעריך מה היה מצבה באותו מועד".(עמ' 66 לפרוטו' שורות 11-12). לדבריו: "אין ספק שבמרס המצב היה קשה פחות מנובמבר. אני לא בדקתי אותה במרס אני יכול לעשות הערכה, מי שמגיע עם כזו תלונות ובמצב גידול בנובמבר לא סביר בעיני לטעון שבמרס לא היה לו כלום, למרות שאין לי ממצאי בדיקה ממרס. אני מסכים שבמרס היא לא פנתה". (עמ' 69 לפרוטו' שורות 16-19).
בנוסף, ד"ר מרגלית אישר בעדותו כי לא ראה מסמך לפיו פנתה יעל לרופא בתלונות הקשורות עם תפקודה, קודם לפנייתה לד"ר שניידר מיום 10.11.06. (עמ' 67 לפרוטו' שורה 6). ד"ר מרגלית הסביר כי בדיקת "המיני מנטאל" שעברה יעל, בה קיבלה את הציון המירבי, אינה בודקת יכול שיפוט אלא פותחה בעיקר על מנת לבדוק מצב של דימנסיה, לדבריו: "יש הרבה מצבים בהם המיני מנטאל תקין ולחולה יש הפרעות מנטאליות שונות".(עמ' 70 לפרוטו' שורות 12-13).

3. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של פרופ' רפפורט, ולהלן עיקריה:
א. פרופ' רפפורט ציין בחוות דעתו הסכמתו עם קביעתו של ד"ר מרגלית, לפיה הגידול בראשה של יעל התפתח במשך שנים רבות. פרופ' רפפורט מציין בחוות הדעת כי: "במקרה הנוכחי היתה כמות הבצקת עניפה ובוודאי השפיעה על מצבה הקליני של גב' לוי כאשר פנתה לטיפול רפואי בנובמבר 2006....צילום הסי.טי בנובמבר 2006 אינו יכול להוות מדד למצב התפקודי של גב' לוי מעל חצי שנה מוקדם יותר כאשר כמות הבצקת היתה בסבירות קטנה יותר". פרופ' רפפורט מציין כי מבחן "המיני מנטאל", לפיו הוערכה יעל מהווה אמצעי מהימן לסקירה של הפרעות קוגניטיביות. עוד מציין פרופ' רפפורט כי בסיכום המחלה של מרכז רפואי רעות הודגש כי יעל תפקדה בצורה תקינה על בסיס יומיומי לפני הניתוח.

ב. בפרק המסקנות קובע פרופ' רפפורט: "בהעדר תיעוד רפואי או נסיבתי על הפרעה קוגניטיבית מהותית כחצי שנה לפני הניתוח ומדד mmse תקין בנובמבר 2006, סביר יותר להניח שגב' לוי היתה במצב קוגניטיבי נורמטיבי באפריל 2006".

ג. במסגרת עדותו שב פרופ' רפפורט וציין כי לא ניתן לקבוע רטרואקטיבי מה היה מצבה של יעל במועדים הרלבנטיים בעבר, לדבריו: "יש איזה סבירות שאם חולה מפתח סימנים שמפריעים בתפקודו קרוב לאותו זמן הוא יבקש סיוע רפואי".(עמ' 55 לפרוטו' שורות 15-22). פרופ' רפפורט חזר והסביר בעדותו כי מצילום הסי.טי. עצמו אין אפשרות להעריך את המצב הקוגניטיבי של החולה, לדבריו: "סביר שסוג זה של תמונה הולך בצורה סבירה עם הפרעות קוגניטיביות זה לא מוכרח להיות, אבל זה מתיישב עם הפרעות קוגניטיביות".(עמ' 57 לפרוטו').
כשנשאל האם חרף כך שיעל קיבלה את הציון המירבי בבדיקת "המיני מנטאל", אפשר שבדיקה זו אינה מבחינה בירידה קוגניטיבית, השיב:
"הכל אפשרי אבל כפי שסיכמתי בחוות הדעת אנחנו לא יכולים להגיד בדיוק מה היו הליקויים אם בכלל חצי שנה קודם, יש לנו תהליך של בדיקה. ב – 10.11.06, אצל ד"ר שניידר סך הכל ההתרשמות מהמצב הקוגניטיבי היה סביר ואז הוסף המיני מנטאל שגם בודק ......אנו צריכים להשליך אחרונית 7 חודשים וניסיתי להגיד בחוות הדעת שאין הכרח שבגלל נוכחות הגידול עם הבצקת במועד של נובמבר 2006, זה בהכרח אמר שהחולה היתה במצב קוגניטיבי לא תקין או תקין 7 חודשים לפני כן....אי אפשר לקבוע מה היתה רמת אי התקינות אלא רק מעדויות נסיבתיות שאנשים מדווחים איך היא תפקדה. כשכתבתי את חוות הדעת לא היו בפני
ראיות נסיבתיות כפי שציינתי". (עמ' 59 לפרוטו' שורות 1-13).
בהמשך הוסיף כי:
" בשל הבצקת ייתכן כי הירידה הקוגניטיבית המשמעותית לא החלה דווקא בחודש מרס או אפריל אלא יכולה היתה להיות תקופה קצרה לפני נובמבר 2006".(עמ' 60 לפרוטו' שורות 3-5).

ד. דיון והכרעה
1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לרבות הסיכומים שהוגשו מטעמם, שמעתי העדויות שהובאו לפניי, ובחנתי מכלול הראיות, מצאתי כי דין תביעתה של יעל כנגד הנתבעים, להידחות.

2. מהראיות שהובאו לפניי מצאתי כי לא נסתרה גרסתם של הנתבעים לפיה בחותמה על מסמך הויתור הסכימה יעל להפחית מסכום התמורה שנקבעה בהסכם, סך של 100,000$. מנגד, מצאתי כי יעל לא עמדה בנטל להוכיח טענתה בדבר מצבה הקוגניטיבי במועד חתימתה על מסמך הויתור. אוסיף ואציין כבר כאן כי ספק רב בעיני, אם היתה עומדת ליעל טענתה לביטול חתימתה, אף במקרה בו היתה מוכיחה הפגם הקוגניטיבי ממנו סבלה במועד החתימה, כפי הנטען.

3. גרסתם של הנתבעים לעניין עצם פנייתו של רועי אליהם לביטול ההסכם וכן חזרתו מהצעתו לביטול, אושרה על ידי רועי בעדותו. גם יעל עצמה אישרה בעדותה כי בנה רועי סיפר לה על התעניינותו של חמו בנכס. בנוסף לכך, גרסתם של הנתבעים לפיה נפגשו עם יעל קודם ליום 12.3.06, והעלו בפני
ה טענותיהם לנזקים שנגרמו להם בעקבות הצעתו של רועי לביטול ההסכם וכן בעקבות חזרתו מהצעתו לביטול, אושרה אף היא על ידי יעל במסגרת עדותה, אשר העידה כי בתגובה לטענות שהעלו בפני
ה הנתבעים הבטיחה לבדוק ולברר הטענות.

4. עדותם של הנתבעים מצאה לה תמיכה בעדותו של עו"ד אגמי, אשר העיד כי ידע כי הנתבעים לא שילמו לידיה של יעל 100,000$ במזומן על פי מסמך הויתור, וכי זמיר סיפר לו, עוד טרם מסר לידיו העתק ממסמך הויתור, כי יעל הפחיתה מהתמורה שנקבעה על פי ההסכם סך של 100,000$.

5. לא מצאתי כי יש בעדותה המסויגת של יעל כדי לסתור גרסת הנתבעים בדבר הסכמתה להפחתה. יעל שבה וסייגה עדותה כאשר טענה פעמים רבות כי אינה זוכרת. כך למשל טענה כי אינה זוכרת אם בדקה הטענות שהעלו בפני
ה הנתבעים בפגישה שקדמה ליום 12.3.06, כן טענה כי אינה זוכרת אם הסכימה להפחתה הנטענת על ידי הנתבעים, ואף הגדילה לסייג טענותיה כשהעידה: "אני זוכרת עד כמה שאני זוכרת".
יתרה מכך, בתמליל השיחה שהוגש על ידי הנתבעים (נספח יא' לתצהירו של זמיר), מאשרת יעל כי אמרה לנתבעים כי תפחית מסכום התמורה סך של 100,000$, אולם טוענת כי אמרה את הדברים כשלא היתה במצב נורמלי.

6. לא הוצגה בפני
י כל גרסה נגדית מטעם יעל להסבר שסיפקו הנתבעים לעניין ניסוח מסמך הויתור, כפי שנוסח, לפיו כאמור מאשרת יעל קבלת סך של 100,000$ במזומן לידיה. לפיכך, אין לי אלא לקבל את גרסתם של הנתבעים בעניין זה כמות שהיא.

7. אוסיף ואציין כי העובדה שחודשים רבים לאחר קבלת התשלום האחרון שנמסר לידיה ואף לאחר מסירת החזקה בנכס וכן ייפוי הכח להעברת הזכויות, לא הועלתה על ידי יעל כל טענה בדבר חוסר בסכום התמורה שנתקבל מאת הנתבעים על פי ההסכם, מעידה אף היא על אי סבירות טענתה כעת. למעשה, כפי שהתברר בפני
י, למעשה טענה זו לחוסר הנטען, לא הועלתה כלל מצידה של יעל, ובנקודה זו ארחיב בהמשך.

8. לפיכך, מצאתי לקבוע כי טענתם של הנתבעים, לפיה בחותמה על מסמך הויתור הסכימה יעל להפחית סך של 100,000$, מסכום התמורה על פי ההסכם, לא נסתרה ואין לי אלא לקבלה. כל שנותר לי כעת הוא לדון בטענתה של יעל להעדר תוקף לחתימתה בשל מצבה הקוגניטיבי והתפקודי במועד החתימה על מסמך הויתור.

9. כפי שכבר ציינתי לעיל בפתח הדברים, מצאתי לקבוע כי יעל לא עמדה בנטל להוכיח טענתה.

10. ראשית אציין כי לא מצאתי כי טענתה של יעל לבטלות חתימתה ולהעדר תוקף למסמך הויתור הושתתה על איזו מעילות הביטול המשפטיות הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973 (להלן: "חוק החוזים").

11. חרף הנטען בתצהירה של יעל לפיו רומתה והוטעתה על ידי הנתבעים אשר ניצלו את מצבה והחתימו אותה על מסמך הויתור, הרי שבעדותה אישרה כי אין בפיה כל טענה כלפי הנתבעים כי החתימו אותה על מסמך הויתור ביודעם כי הינה חולה. בנקודה זו אציין למעלה מן הצורך כי טענה בדבר "איומים" על יעל מצד הנתבעים עובר להחתמתה, נטענו על ידי רועי במהלך עדותו, וכלל לא נזכרו בין טענותיה של יעל.

12. כידוע, אימץ חוק החוזים את המבחן החיצוני-אובייקטיבי לקיומה של גמירות הדעת, לפיו מושם הדגש על הגילוי החיצוני של ההסכמה ולא על הכוונות או המחשבות המלוות אותה. משכך, יתכן מקרה בו חוזה יהיה בר תוקף, חרף העובדה כי אחד הצדדים לחוזה היה חסר גמירות דעת סובייקטיבית, וזאת כאשר ניתן היה להסיק באורח סביר מדבריו או מהתנהגותו גמירת דעת להתקשר עם הצד השני בחוזה. (ראו: ג' שלו, "דיני חוזים", בעמ' 85 (מהדורה שנייה , 2003).

13. לא הוכח בענייננו כי הנסיבות האובייקטיביות והתנהגותה החיצונית של יעל בעת חתימתה על מסמך הויתור העידו על אי גמירות דעת מצידה. מסמך הויתור נחתם ביום 12.3.06, לאחר שקודם לפגישה זו התקיימה בין הצדדים פגישה במסגרתה העלו הנתבעים טענותיהם בפני
יעל בדבר נזקים שנגרמו להם עקב מעשיו של רועי. בהתאם לגרסתו של זמיר, יעל התנהגה באופן רגיל לחלוטין במהלך כל הפגישות שקיימה עימם וכלל לא נראתה מבולבלת. אף כלתה של יעל רות לא מצאה לנכון להתערב בענייניה הכספיים כאשר התלוותה אליה לפגישה עם הנתבעים בחודש אפריל 2006, במסגרתה מסרו הנתבעים לידיה של יעל את התשלום האחרון על פי ההסכם. לא זו אף זו, חתימתה של יעל על מסמך הויתור יש בה כדי להעיד חיצונית-אובייקטיבית על גמירות דעתה. (ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 589).

14. טענתה של יעל בדבר העדר תוקף לחתימתה על מסמך הויתור הינה הלכה למעשה טענת "לא נעשה דבר".(ראה סעיף 20 לכתב התביעה המתוקן).

15. יעל מאשרת בעדותה כי היא זוכרת שחתמה על מסמך הויתור וכן מזהה את החתימה המופיעה בו כחתימתה, וטענותיה מכוונות כלפי התוקף שיש ליתן לחתימה זו לנוכח מצבה הנטען במועד החתימה.

16. הנטל להוכיח טענת "לא נעשה דבר", מוטל על הטוען זאת, וההלכה קובעת כי מדובר בנטל כבד במיוחד, שכמות הראיות הנדרשת לצורך ביסוסו ומשקלו – רבה מזו הנדרשת במשפטים אזרחיים העוסקים בעניינים אחרים (ע"א 36/99 ראובן יפה נגד עיזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל, פ"ד נה(3) 272). הרציונל להלכה הקובעת שיש לקבל את הטענה רק בנסיבות מיוחדות נעוצה בהלכה שלפיה, ברגיל, "אדם החותם על מסמך בלי לדעת את תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא אותו ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב שכן "חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא". (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117; ע"א 7456/97 מלכה מליחי נ' חב' שמשון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם).

17. ואולם, עדותה של יעל, בצירוף הראיות האחרות שהובאו בפני
י בעניין זה, והרושם שנוצר מהם, אינם ממלאים אחר הנטל האמור.

18. חוות דעת המומחים שהונחו בפני
י, כמו גם עדותם של המומחים, שעיקריה פורטו על ידי לעיל, מלמדות כי אין בידיהם של השניים כדי להתחקות אחר מצבה של יעל במועד חתימתה על מסמך הויתור.בנקודה זו אציין כי מצאתי לנכון לאמץ במלואה מסקנתו של פרופ' רפפורט, כפי שהובאה על ידו בחוות דעתו.

19. לא הוצג בפני
י כל תיעוד רפואי המלמד על פנייה של יעל לטיפול רפואי, בקשר עם תלונות על מצבה התפקודי והקוגניטיבי, קודם לפנייתה לד"ר שניידר בחודש נובמבר 2006.

20. כל עדותה של יעל בדבר מצבה בעת חתימתה נובעת מדברים שנאמרו לה בדיעבד, ואין באלה כדי לסייע בידה בטענתה. העדה היחידה שהובאה מטעמה של יעל, על מנת שזו תעיד על מצבה בתקופה הרלבנטית, היא כלתה רות. אלא, שלא מצאתי כי יש בעדותה של זו כדי לסייע ליעל בטענתה. בחנתי היטב עדותה של רות, ומצאתי כי אין לייחס לזו משקל רב, בין היתר מהטעם שמדובר בעדות כלתה של יעל שהינה בבחינת "צד מעוניין". בנוסף, חרף כך שרות ביקשה לטעון בעדותה כי כבר בחודש אפריל 2006 היתה דעיכה במצבה של יעל, אישרה היא כי לא מצאה לנכון להתערב בענייניה של יעל במסגרת הפגישה עם הנתבעים, אליה התלוותה יחד עם בעלה בחודש אפריל 2006. רות אף אישרה כי יעל היתה מסוגלת לבצע באותו המועד פעולות רבות בעצמה, לרבות "קבלת צ'ק מעסקה".

21. בהתאם לכל האמור, מצאתי לקבוע כי יעל לא עמדה בנטל ההוכחה המוגבר המוטל עליה להוכיח טענתה, לעניין מצבה בעת החתימה.

22. ואולם, וכפי שכבר ציינתי לעיל, אף אם היה בידה של יעל להוכיח טענתה לפיה במועד החתימה על מסמך הויתור נפגע כושרה השיכלי ו/או התיפקודי, גם אז הנני סבור כי לא היתה עומדת לה טענתה להעדר תוקף לחתימתה ולבטלות המסמך, כפי שיוסבר להלן.

23. יעל נדרשה להוכיח ברמה גבוהה של הוכחה את יסודותיה המהותיים של טענת לא נעשה דבר, קרי שלילת רצונה החופשי והעדר רשלנות מצידה. באשר ליסוד הראשון, לפיו נדרשת קיומה של כפיה "קיצונית", אשר שללה לחלוטין את יכולת הבחירה של החותם, בעניינו כלל לא הוכחה פגיעה בכושרה הקוגניטיבי של יעל במועד החתימה על מסמך הויתור. ואולם, אף אם היה מוכח בפני
י מצב מעין זה, אין בעובדה זו בלבד כדי להוכיח ברמה גבוהה של הוכחה כי לא הבינה על מה חתמה.(ראה והשווה: ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, (אתר נבו), שם מציין בית המשפט העליון כי חולה נפש אינו מפגר ואף חולה נפש יכול להבין על מה הוא חותם).

24. יעל לא הוכרזה מעולם כפסולת דין, ומשכך לא נסתרה החזקה המשפטית בדבר כשרותה לבצע פעולות משפטיות לפי סעיף 2 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962. לפיכך, אדם אשר לא הוכרז כפסול דין, חזקה עליו כי הפעולות המשפטיות אשר ביצע הן בנות תוקף.

25. לפיכך, אין לי אלא לקבוע כי יעל לא עמדה בנטל המוטל עליה באשר לא סתרה את החזקה לפיה מוחזקת היא שחתמה לאור הבנתה והסכמתה.

26. אשר על כן דין תביעתה של יעל על שני רכיביה להידחות, שהרי משקבעתי כי בחתימתה על מסמך הויתור הסכימה יעל להפחית סך של 100,000$ מסכום התמורה על פי ההסכם, ממילא לא איחרו הנתבעים לבצע התשלום האמור ולא הפרו ההסכם בהפרה יסודית המזכה את יעל בפיצוי מוסכם.

27. בשולי הדברים הנני מוצא לנכון לציין התרשמותי, כפי שגם עלה מהעדויות שהובאו לפניי, כי תביעה זו התגבשה על ידי בני משפחתה של יעל, עוד בטרם טרחו הם לברר עימה את העובדות לאשורן. אינני יכול שלא לציין כי קיבלתי הרושם שטענותיה של יעל, ובעיקר אלה שנטענו בכתבי הטענות שהוגשו מטעמה, לרבות בתצהירה, "הוכנסו לפיה של יעל", והראייה שחלקן המהותי אף נסתר על ידי יעל עצמה בעת עדותה בפני
י.

ה. העובדות שהוכחו – התביעה שכנגד
1. משדחיתי את תביעתה של יעל, הרי שלנוכח הסכמת הנתבעים לוותר על תביעתם לנזקים שנגרמו להם בגין מעשיו של רועי, כפי שהובאה על ידי בסעיף ב'11 לעיל, נותר לי לדון בתביעת הנתבעים לפיצוי מוסכם בגין שתי הפרות יסודיות של ההסכם וכן בתביעתם לסעד הצהרתי.

2. במסגרת תצהירו של זמיר הועלתה טענה כי השימוש בכספי הנאמנות שהופקדו על ידי הנתבעים על פי סעיף 8.3 להסכם, נעשה תוך הפרה יסודית של ההסכם (סעיף 13 להסכם), המזכה את הנתבעים בפיצוי מוסכם בסך 200,000$.

3. לטענתו של זמיר בתצהירו, בהתאם להוראת סעיף 8.3 להסכם, ומאחר ובמועד ביצוע התשלום האחרון טרם המציאה יעל לידיהם של הנתבעים את מלוא האישורים הדרושים לצורך העברת הזכויות בנכס על שמם, שילמו הנתבעים סך של 300,000$, מתוך התשלום האחרון לידיהם הנאמנות של באי כוחה של יעל.

4. לטענתו של זמיר, לאחר שהתברר כי קיים ליעל חוב בגין היטל השבחה המעכב קבלת האישורים הדרושים, הסתבר לו לטענתו כי נעשה שימוש בכספי הנאמנות, תוך הפרה יסודית של הוראות ההסכם, באופן שלא נותרו די כספים בחשבון הנאמנות לצורך הסדרת החוב בגין היטל ההשבחה והסדרתו נתעכבה. זמיר מוסיף וטוען כי בהתאם לסעיף 8.3 להסכם נקבע כי הכספים בחשבון הנאמנות יועברו לידיה של יעל, רק לאחר המצאת כל אישורי המיסים הדרושים לנתבעים לשם רישום הזכויות בנכס על שמם.

5. במסגרת סעיף 48 לתצהירו, מפרט זמיר, מתוך דפי פירוט התנועות בחשבון הנאמנות, משיכות אשר בוצעו על ידי יעל מחשבון הנאמנות, עובר למסירת מלוא האישורים הנדרשים להעברת הזכויות בנכס על שם הנתבעים. כפי טענתו בסעיף 49 לתצהירו, יעל העבירה את האישורים הדרושים לצורך העברת הזכויות בנכס על שם הנתבעים באיחור, ולאחר המועדים בהם נמשכו הכספים מחשבון הנאמנות.

6. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 4.3.09, הוגשו בהסכמה, מטעמה של יעל וכחלק מראיותיה, הקבלות המעידות על השימוש שנעשה בכספים שפורטו בסעיף 48 לתצהירו של זמיר. (עמ' 4 לפרוטו').

7. במסגרת סיכומיהם מאשרים הנתבעים כי השוואת הסכומים המפורטים בסעיף 48 לתצהירו של זמיר, לסכומים המפורטים בקבלות שהוגשו על ידי יעל, מעלה כי כל הסכומים המפורטים בסעיף 48 לתצהיר מתייחסים לתשלומים שבוצעו לרשויות המס ולוועדה המקומית, זאת לטענתם , למעט סך של 32,500 ₪, אשר נמשך מחשבון הנאמנות ביום 25.6.07. כפי טענתם, מדפי החשבון וכן מהקבלות שהמציאה יעל עולה כי סכום זה נמשך מחשבון הנאמנות, טרם היו בידי יעל כל האישורים הנדרשים להעברת הזכויות בנכס על שם הנתבעים וכן טרם בוצעו על ידה כל התשלומים הדרושים לשם קבלת האישורים.(סעיפים 230-231 לסיכומי הנתבעים).

8. עו"ד ליברובסקי אישר בעדותו כי התמנה ביחד עם עו"ד ויור כנאמנים על פי ההסכם. כן אישר כי חשבון הנאמנות נועד להבטיח את תשלום המיסים הנדרשים לצורך קבלת אישורים לרישום העברת הזכויות.(עמ' 50 לפרוטו' שורות 2-6).

9. עו"ד ליברובסקי אישר בעדותו הטענה כי על פי דפי החשבון, הסך של 32,000 ₪, נמשך מחשבון הנאמנות ביום 25.6.07, אולם כשנתבקש לאשר כי הסכום האמור לא שימש לתשלום היטל השבחה ומס שבח, השיב:
"לא יודע. התמיהה היתה שאין לך את האישורים ואתה משתמש בכסף לתשלום האישורים. קשה לי להאמין, יש הסכם, יש אישורים. אני לא יודע באותה תקופת זמן כמה כסף היה בפיקדון, כמה כסף דרשו מאיתנו עבור אישורים וכמה עבר. קשה לי להאמין שהוצאו כספים שלא למטרות אישורים טרם שהומצאו כל האישורים באותה נקודת זמן".(עמ' 50 לפרוט' שורות 22-24, עמ' 51 לפרוטו' שורות 1-2).

10. במסגרת סיכומיה של יעל נטען, כי הכספים אשר הופקדו בחשבון הנאמנות שימשו והספיקו דיים לתשלום כל תשלומי המיסים, כפי הנדרש על פי ההסכם, באופן שלאחר ביצוע התשלום האחרון הועברה לידיה של יעל יתרה שנותרה בחשבון הנאמנות בסך 47,000 ₪. (סעיף 15.9. לסיכומים, ראה גם נספח י' לתצהירה הראשון של יעל).

11. לטענת זמיר בתצהירו, יעל הפרה בהפרה יסודית התחייבות נוספת שנקבעה בסעיף 5.1 להסכם, לפיה התחייבה להעביר הזכויות בנכס על שם הנתבעים עד ליום 15.7.06. כן לטענתו הפרה התחייבותה על פי סעיף 5.2 להסכם, שכן גם לאחר מלוא תשלום התמורה על פי ההסכם, לא המציאה לידי הנתבעים האישורים השונים הדרושים לשם העברת הזכויות לרבות ייפוי כח בלתי חוזר. כפי טענתו של זמיר בתצהירו מרבית האישורים המפורטים בסעיף 5.2 להסכם, הועברו לידי הנתבעים רק ביום 16.8.07, באיחור של כ- 13 חודשים.
בדומה טען עו"ד אגמי בתצהירו כי באי כוחה של יעל העבירו לידיו מסמכי העברת הזכויות באיחור ניכר. (סעיפים 6-8 לתצהירו).

12. בתצהירה הראשון טענה יעל כי נאלצה לשכור שירותיה של שמאית מקרקעין עקב בעיות שהתעוררו בעניין היטל ההשבחה, ואף מונה שמאי מכריע. מחלוקת נוספת התעוררה לטענתה גם בשומת המס לגבי מס השבח. כפי טענתה, לאחר שהגיעה לכדי הסכמות עם רשויות המס, שילמה החובות והאישורים הדרושים הועברו לידי הנתבעים. לטענתה, ב"כ הנתבעים היה מודע להליכים שננקטו על ידה אל מול רשויות המס והסכים להמתין עד לסיום הטיפול בהשגות שהוגשו מטעמה. (סעיפים 35-36 לתצהיר והנספחים שצורפו).

13. בתצהירה השני טענה יעל כי משיכות הכספים מחשבון הפיקדון, המפורטות בסעיף 48 לתצהירו של זמיר נעשו לצורך ביצוע התשלומים על פי ההסכם. בנוסף טענה יעל כי טענות אלו מועלות על ידי הנתבעים לראשונה במסגרת התביעה, לאחר שקיבלו לידיהם החזקה בנכס. (סעיף 24 לתצהירה השני).

14. עו"ד ליברובסקי אישר בעדותו כי העברת הזכויות בנכס על שם הנתבעים לא בוצעה במועד על פי ההסכם, לדבריו: "אין ספק שההעברה לא נעשתה במועד. והשאלה מדוע ולמה. איני יכול לשים אצבע על כך. למשל בהיטל השבחה מי שטיפל בכל הנושא בהסכמה מלאה של הצד השני היתה נירה אגמי אמא של עו"ד אגמי". (עמ' 48 לפרוטו' שורות 11-14).

15. עו"ד אגמי אישר בעדותו כי אימו טיפלה בנושא ההשגות שהגישה יעל להיטל השבחה ומס שבח (עמ' 5 לפרוטו' שורה 27).

16. עו"ד ליברובסקי הוסיף וטען בעדותו כי מכתבו של עו"ד אגמי מיום 13.12.06, (נספח טו'3 לתצהירו של זמיר), בדבר הפרה נטענת בגין אי העברת האישורים, נשלח רק לאחר שנשלח אליו מכתבה של יעל בעניין חוסר של 100,000$ מסכום התמורה על פי ההסכם. (עמ' 48 לפרוטו' שורות 22-23, עמ' 49 לפרוטו' שורות 1-2).

17. בעותרם לסעד הצהרתי, טוענים הנתבעים במסגרת תצהירו של זמיר כי על פי ההסכם, חבה יעל בתשלום הוצאות הנובעות מהשבחת הנכס, באמצעות תב"ע שהופקדה ואושרה לפני חתימת ההסכם. (ראה גם עדותו של זמיר בעמ' 11 לפרוטו' שורה 27). זמיר מפנה בתצהירו לדרישות תשלום שכ"ט שהופנו לטענתו לנתבעים בגין התב"ע האמורה (נספח טז' לתצהירו), וכן להסכם פשרה שהושג בין בעלי הזכויות במגרשים עליהם חלה התב"ע התקפה לאדריכל אשר טיפל בהכנתה. במסגרת הסכם הפשרה טוען זמיר, נאלצו הנתבעים לשלם סך של 35,000 ₪. (הסכם הפשרה צורף כנספח יז' לתצהירו). זמיר מוסיף וטוען למצגים שהוצגו על ידי יעל בקשר עם התב"ע, עובר לחתימה על ההסכם (סעיף 60 לתצהירו). כן טען בתצהירו כי מחיר הנכס בהסכם נקבע בין היתר בהתאם למצבו התכנוני, לרבות האפשרויות הגלומות בו לאור התב"ע התקפה. (סעיף 61 לתצהירו).

18. עו"ד ליברובסקי אישר בעדותו כי יעל שילמה את היטל ההשבחה בגין תב"ע 2611 שחלה על הנכס (אישור על תשלום צורף כנספח ז' לתצהירה הראשון של יעל). כן אישר כי סביר להניח כי התב"ע אושרה לפני חתימת ההסכם.(עמ' 51 לפרוט' שורות 7-10).

ו. דיון והכרעה
1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחנתי העדויות והראיות שהובאו בפני
י, מצאתי כי דין התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים, להידחות.

2. לא מצאתי כי יש ממש בטענות הנתבעים להפרות היסודיות הנטענות של ההסכם בידי יעל, ועל פי התרשמותי תביעה זו באה לעולם באופן מלאכותי ורק בעקבות הגשת התביעה כנגד הנתבעים. בנוסף, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הנתבעים למתן סעד הצהרתי.

3. באשר לטענתם של הנתבעים להפרה יסודית בגין שימוש שלא כדין בכספי הנאמנות;
סעיף 13 להסכם קובע את הפיצוי המוסכם שישולם בגין: "הפרה יסודית", של ההסכם, ולפיו : "התחייבות יסודית" כלעיל משמעה הוראות סעיפים 4 ו-8 על כל סעיפי המשנה שבהם".

4. סעיף 4 להסכם עניינו מסירת החזקה בנכס לידי הנתבעים, ואילו סעיף 8 להסכם עניינו התמורה אשר תשולם על ידי הנתבעים בגין המכר.

5. בסעיף 8.3 להסכם נקבע כי:
"הסכום המפורט בסעיף 8.2.5 ישולם למוכרת רק אם המציאה המוכרת את כל האישורים הדרושים. לא המציאה המוכרת אשור מס שבח והיטל השבחה, יועבר הסכום של 300,000$ לידי עוה"ד ליברובסקי ו/או ויור בנאמנות עבור המוכרת ויושקע בחשבון נאמנות שייפתח עבורה עפ"י הוראות המוכרת. הסכום על פירותיו יועבר למוכרת רק עם המצאת כל האישורים החסרים".

6. לכאורה מדובר בסעיף יסודי להסכם, אלא שאינני סבור כי זה הופר על ידי יעל.

7. כפי שעלה מהראיות שהובאו לפניי, אין בפי הנתבעים טענה לאי תשלום של איזה מתשלומי המיסים שחלו על יעל על פי ההסכם, או לחילופין טענה כי כספי הנאמנות לא כיסו את כל תשלומי המיסים שנדרשו. הנתבעים אף לא העלו טענה מעין זו בפני
יעל בזמן אמת. לפיכך, אינני מוצא כי סעיף זה הופר על ידי יעל. הראייה, שעל פי דפי החשבון של חשבון הנאמנות (נספח י' לתצהירה הראשון של יעל), לאחר תשלומי כל המיסים (בחודש נובמבר 2007), נותרה בחשבון הנאמנות יתרה בסך 47,913.80 ₪, אשר על פי עדותו של עו"ד ליברובסקי הועברה לידיה של יעל.

8. כל טרונייתם של הנתבעים מסתכמת בטענה לפיה סך של 32,000 ₪ נמשכו מחשבון הנאמנות, עוד בטרם שולמו כל תשלומי המיסים ובטרם הועברו לידיהם האישורים הנדרשים.
כפי שכבר ציינתי לעיל, מדובר בטענה מלאכותית שלטעמי כלל אינה מהווה הפרה של ההסכם, וממילא ככל שמועלית טענה מעין זו, על הנתבעים להפנותה כלפי מי שמונו כנאמנים על פי ההסכם ולא כלפי יעל. הנני דוחה הטענות שהעלו הנתבעים בסיכומיהם בעניין זה (סעיפים 250-251). אין בפסיקה שצורפה על ידי הנתבעים כדי לסייע בידם שכן במקרה שלפני מדובר בהתחייבות אישית שנטל על עצמו נאמן על פי ההסכם ואין לייחסה ליעל, כפי שמבקשים הנתבעים לעשות.
למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי אף אם היה בידי הנתבעים לייחס ליעל הטענות, ממילא היה מקום לטעמי לקבוע כי במקרה זה אכיפת החוזה הינה "בלתי צודקת בנסיבות העניין", כהגדרתו בסעיף 3(4), לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א -1970.

9. לפיכך, הנני דוחה תביעתם של הנתבעים לפיצוי מוסכם בטענה של שימוש שלא כדין בכספי הנאמנות.

10. באשר לטענת הנתבעים לפיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של יעל בהתחייבותה להשלים רישום הזכויות בנכס על שם הנתבעים – סעיף 5 להסכם עוסק בסוגיית הרישום והעברת הזכויות בנכס על שם הנתבעים. חרף טענת הנתבעים הרי שאין מדובר בסעיף יסודי בהסכם. סעיף 13 להסכם קובע במפורש מהם הסעיפים שהפרתם תיחשב כהפרה יסודית של ההסכם, וסעיף 5 להסכם אינו בא בכללו. לפיכך, ולו מטעם זה דין טענתם של הנתבעים להידחות.
אין בידי לקבל הטענות שהועלו בעניין זה על ידי הנתבעים בסיכומיהם (סעיפים 275-281 לסיכומים). אין בפסיקה אשר צורפה בתמיכה לטענות כדי לסייע בידי הנתבעים שכן בחלק מפסקי הדין שצורפו נדונו מקרים בהם נקבעה תניית פיצוי מוסכם גורפת או לחילופין מקרים בהם לא הוגדרו כלל הסעיפים שהפרתם תיחשב כיסודית, זאת להבדיל מהמקרה דנן, כאן נקבע במפורש מהם הסעיפים שהפרתם תיחשב כהפרה יסודית.

11. למעלה מן הצורך, ואף שהדבר אינו דרוש לי לאחר שממילא דחיתי הטענה אציין, כי לא נסתרה טענתה של יעל, כי האיחור בהמצאת האישורים נעשה בהסכמתו של ב"כ הנתבעים אשר היה מודע לעובדה כי אימו מטפלת בהשגות שהגישה יעל לרשויות המס- עובדה אשר אושרה על ידי עו"ד אגמי בעדותו. כן לא נסתרה טענתו של עו"ד ליברובסקי כי טענותיו של עו"ד אגמי עלו רק לאחר שנשלחה אליו פנייה בדבר חוסר שהתגלה בתשלום התמורה על פי ההסכם.

12. על כן, משלא הוכח בפני
י כי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם, הנתבעים אינם זכאים לפיצוי המוסכם הנתבע על ידם. הנתבעים לא טענו להפרה רגילה של ההסכם וממילא לא פורטו והוכחו בפני
י נזקים נטענים בגין ההפרה (למעט טענה כללית בתצהירו של זמיר בדבר "נזקים רבים וכבדים"), ולפיכך אין לי אלא לדחות הטענה.

13. הנתבעים עותרים כאמור לסעד הצהרתי לפיו ייקבע כי יעל מחוייבת לשאת בכל תשלום לאנשי המקצוע השונים שהיו מעורבים בהכנת ובהגשת תב"ע 2611 לאישור, אשר ייקבע כי על הנתבעים לשאת בו וכן לשפותם בכל תשלום כאמור בו ישאו.

14. כפי שהוכח בפני
י מדובר בתב"ע אשר אושרה טרם נחתם הסכם המכר, והיטל השבחה בגינה אף שולם על ידי יעל.

15. כפי טענת הנתבעים, ב"הואיל", השני להסכם נקבע כי: "המוכרת מצהירה כי הממכר נקי מכל חוב ו/או שעבוד ו/או עיקול ו/או משכנתא ו/או זכות צד ג' כלשהיא וכי אין כל מניעה, עפ"י דין ו/או הסכם, להעברת זכויות החכירה בממכר משמה לשם הקונים ולמסירת החזקה הבלעדית בו לקונים".

16. לפיכך, כפי טענת הנתבעים, על יעל לשאת בכל חוב שנוצר בקשר עם התב"ע שאושרה, טרם מכירת הנכס לנתבעים. אלא, שהנני סבור כי אין מקום להיעתר במקרה דנן לסעד ההצהרתי לו עותרים הנתבעים.

17. הלכה היא כי מתן סעד הצהרתי לבעל דין הוא עניין שבשיקול דעת. בית המשפט יימנע מלתיתו, כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה, אם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת, ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות. אין בית המשפט נוטה להעניק סעד הצהרתי, מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי, או כאשר מבקש פלוני להצהיר שאינו חייב לאלמוני, אלא אם כן קיימות נסיבות המצדיקות את הדבר. (רע"א 1810/90 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' קנדי חברה להשקעות ולבניין בע"מ, פ"ד מד(2) 737).

18. בהתאם לעקרונות הנ"ל שהותוו בפסיקה, וכפי שכבר ציינתי לעיל, הנני סבור כי אין מקום במקרה זה ליתן סעד הצהרתי. הוראות ההסכם קובעות במפורש חובתה של יעל לשאת בחובות שנתגבשו טרם מכירת הנכס. הנתבעים אינם עותרים במסגרת תביעתם לחיובה של יעל לשאת בדרישת תשלום קונקרטית שהופנתה אליהם בקשר עם הכנת התב"ע. לפיכך, כל אימת שיידרשו ו/או ייתבעו הנתבעים לתשלום בקשר עם התב"ע, החל לדידם על יעל, יהא בידם להפנותו אליה, אם בדרך של הודעת צד ג' ואם בדרך של תביעת שיפוי.

19. אשר על כן, הנני דוחה עתירתם של הנתבעים לסעד הצהרתי.

20. במסגרת סיכומיהם, ייחדו הנתבעים פרק המתייחס לאופן ניהול ההליכים על ידי יעל וחבותה בתשלום הוצאות משפט. לנוכח כך שקבעתי כי יש לדחות את התביעות ההדדיות שהגישו הצדדים, הנני סבור כי יהא זה מן הראוי שכל צד יישא בהוצאותיו הוא.

ז. לסיכום
אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן:
א. התביעה וכן התביעה שכנגד נדחות בזאת.
ב. לאור התוצאה אליה הגעתי, יישא כל צד בהוצאותיו ובשכ"ט בא כוחו.
המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' בתשרי תשס"ט, 24 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו
23 ספטמבר 2009
ת"א 46018/07 לוי נ' פלד רון ואח'

ת"א 12624/08 רוני ואח' נ' יעל ואח'
עמוד 1 מתוך 28









א בית משפט שלום 46018/07 יעל לוי נ' יאיר פלד רון, אליהו זמיר (פורסם ב-ֽ 24/09/2009)