פסקי דין על יוסף בן משה לוי

4055/03 בש     08/12/2003




בש 4055/03 מדינת ישראל נ' יוסף בן משה לוי




1
בתי המשפט

בש 004055/03
בית משפט מחוזי חיפה
08/12/2003
תאריך:
השופט יצחק כהן

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המבקשת

ע"י פמ"ח - עו"ד גב' הלה כץ
נגד
יוסף בן משה לוי
ת"ז 051230993

המשיב

ע"י ב"כ עוה"ד משה גלעד ומיכאל כרמל

החלטה

1. על המשיב הוגש כתב אישום, בתיק פל' 360/03, ובו מיוחסת למשיב עבירת ניסיון לרצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "החוק"), ונטען כי את העבירה ביצע המשיב כלפי אשתו (להלן - "המתלוננת").
2. לצד כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, ובקשה זאת היא הבקשה המונחת לפני עתה.
3. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 18.9.03, בסמוך לשעה 10:45 בבוקר, בעת שהנאשם שהה ביחד עם המתלוננת בבית מגוריהם שבזכרון יעקב, דחף המשיב את המתלוננת בעת שעלתה במדרגות שבתוך הבית, וחבט בה באמצעות סולם עץ כבד. כתוצאה מהדחיפה נפלה המתלוננת והתגלגלה במדרגות, וראשה נחבט. המשיב ניגש אל המתלוננת והחל לחבוט את ראשה מספר פעמים במדרגות הבית, ולפי הנטען כך עשה מתוך כוונה להמית את המתלוננת. בנוסף לכך, כרך המשיב את ידיו סביב צווארה של המתלוננת וניסה לחנוק אותה, ואף זאת עשה מתוך כוונה להמיתה.

נטען כי המתלוננת ניסתה לברוח מן הבית אך הנאשם מנע זאת ממנה, הגם שבכתה וצעקה לעזרה, יבבה והתחננה שהמשיב יניח לה. זעקות השבר של המתלוננת ורעש החבטות שהנאשם חבט בה נשמעו למרחוק, ואנשים שחשו לביתם של בני הזוג מצאו את המתלוננת שוכבת בתוך שלולית דם גדולה.

עוד נטען בכתב האישום, כי המתלוננת ספגה חבלות בכל חלקי גופה, עד כי היה צורך לאשפזה בבית חולים. בבית החולים נמצא כי נגרם למתלוננת שבר בגולגולת ודימום תוך מוחי, ובעקבות אלה נותחה המתלוננת ניתוח כירורגי פלסטי. כמו כן נטען, שעל גופה של המתלוננת נמצאו המטומות רבות, לרבות המטומות בראש, בגב ובבית החזה, וכן נמצא שטף דם מסביב לעינה הימנית של המתלוננת, סימני חניקה בצוואר, חתכים רבים, ובכללם חתך באורך 12 ס"מ בעורף, ושבר באגודל יד שמאל.
4. המשיב מכחיש האשמה המיוחסת לו, וגרסתו היא שהמתלוננת טופלת עליו אשמת שווא. לטענת המשיב, בני הזוג מצויים בסכסוך ממושך, והמתלוננת ניצלה אירוע שאירע עת נפלה מסולם ונפגעה, כדי להשיג יתרונות שונים שיביאו לה תועלת בסכסוך הגירושין עם המשיב. המשיב, רופא במקצועו, מוסיף וטוען, כי לאחר שהמתלוננת נפלה מהסולם ונפגעה, הוא חש לסייע לה ולטפל בה.
5. ראיות לכאורה:

תחילה בא אני לבחון, האם בידי המאשימה ראיות לכאורה שיש בהן כדי להביא להרשעת המשיב בעבירה המיוחסת לו.

(א) הודעת המתלוננת מתאריך 21.9.03:

באירוע מושא כתב האישום נכחו אך ורק המשיב והמתלוננת, ומטבע הדברים, הראיה המרכזית להרשעת המשיב היא הודעת המתלוננת עצמה.

בהודעתה מתאריך 21.9.03, בעודה מאושפזת בבית החולים בתל השומר (לשם הועברה מבית החולים הלל יפה בעקבות הפגיעה בראשה, כשהיא מורדמת ומונשמת), מסרה המתלוננת כיצד חבט בה המשיב בסולם, כיצד ניגש אליה והטיח את ראשה מספר פעמים ("פעמיים שלוש לפחות") במדרגות, וחנק אותה. המתלוננת הוסיפה ותיארה כיצד ניסתה לפתוח את דלת הבית ולברוח החוצה (ודבריה אלה מתיישבים עם הודעה שמסר מר עופר כהן, אליה אתייחס בהמשך).

כבר בשלב זה מבקש אני לציין, כי דברי המתלוננת, בדבר ניסיונו של המשיב לחנוק אותה, הוא עניין חשוב בעיני, וזאת לאור דברי סניגורו הקודם של המשיב, שנאמרו בישיבה מיום 1.10.03. מדברי הסניגור באותה ישיבה עלה, שהסניגור היה סבור, שהראיות הלכאוריות מצביעות לכל היותר על כך שהעבירה הנכונה שיש לייחס למשיב היא גרימת חבלה בנסיבות מחמירות ולא ניסיון לרצח. ואולם, לדעתי, אם אכן עשה המשיב ניסיון לחנוק את המתלוננת, כי אז הדבר עשוי ללמד על כוונתו להמיתה, ויש בכך כדי לבסס את עמדת התביעה, לפיה המשיב ביצע עבירה של ניסיון לרצח ולא "רק" גרימת חבלה בנסיבות מחמירות. המשיב טוען, כי סימני החניקה נגרמו למתלוננת במהלך הפעולות שביצע כדי לעזור לה, אך קשה לקבל עמדה זאת בשלב זה, שכן לא ברור איזה עזרה יכולה לצמוח לאדם שנפגע מנפילה מסולם, כאשר חוסמים לו את דרכי הנשימה.

המתלוננת נחקרה אף על גרסת המשיב, לפיה נפלה מסולם בעת שעלתה על הסולם כדי להחזיר מזוודות למקומן, שכן יום קודם לכן שבה מחו"ל, ועל כך השיבה:

"כן זה נכון שהחזרתי את המזוודות באמצעות הסולם אבל החזרתי את הסולם למקום שם הוא מונח בקומה התחתונה ביותר אבל זה לא היה באותו יום זה היה יום לפני כן הוא הכין את הסולם מראש לצורך עניין זה."

שוב מבקש אני להזכיר את עניין החניקה, ולהוסיף בהקשר זה, שאפילו אניח שהמתלוננת נחבלה עקב נפילתה מהסולם, ולא הוכתה על ידי המשיב, כפי שטוען המשיב, כי אז הניסיון לחנוק אותה, הוא כשלעצמו יכול לבסס את העבירה המיוחסת למשיב.

(ב) הודעתו של ד"ר ציון זיבלי מתאריך 21.0.03:

ד"ר זיבלי משמש כרופא במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים תל השומר, לשם הובהלה המתלוננת.

בהודעתו מסר ד"ר זיבלי כי כאשר המתלוננת הגיעה לבית החולים נעשתה לה בדיקת טומוגרפית ממוחשבת (ct) ואובחן כי נגרמו לה שבר באחת מעצמות הגולגולת וכן דימום תוך מוחי קטן. כמו כן מסר ד"ר זיבלי בהודעותו, כי ראה סימני חניקה על צווארה של המתלוננת, והמשיך ד"ר זיבלי ומסר (שם, שורות 14 עד 17):

"בהמשך דיברתי עם שולמית והיא סיפרה לי שבעלה הרביץ לה וזו הפעם הראשונה, וכן אמרה שבעלה זרק עליה את הסולם וגם אמרה שתפס לה בשיער ודפק לה את הראש במדרגה."

לשאלת החוקר השיב ד"ר זיבלי, כי הבחין במספר מכות וחבלות בראשה של המתלוננת "ולא יתכן שמדובר במכה אחת".

(ג) הודעת חליל חליל מיום 23.9.03:

מר חליל חליל עובד אצל הקבלן עובדיה דורזייה, ובתאריך 18.9.03 עבד בקרבת ביתם של המשיב והמתלוננת. בעת שאירע האירוע בו נפגעה המתלוננת, היה מר חליל בהפסקת אוכל וישב לאכול את ארוחתו ביחד עם חברו אימן אבו עאמר . לפתע שמע מר חליל דפיקות וצעקות חזקות, עד שהתחיל לרעוד "ובקושי יכולתי לאכול מהצעקות החזקות ומהדפיקות ששמעתי". לדבריו, הדפיקות והצעקות נמשכו כשתי דקות, והוא הפנה תשומת ליבו של הקבלן לכך, אך הוא עצמו לא הלך למקום ממנו נשמעו הצעקות.

(ד) הודעת איימן אבו עאמר מיום 23.9.03:

גם איימן אבו עאמר, שישב לאכול את ארוחתו ביחד עם חליל חליל מסר בהודעתו, כי שמע אישה צועקת. לדבריו הוא ומר חליל ניסו לחפש מהיכן באות הצעקות אך לא מצאו, והפנו תשומת ליבו של הקבלן לכך, והוא נסע לכיוון הצעקות. מר אבו עאמר הוסיף ומסר, כי שמע שהאישה הצועקת אומרת "אמא", וצעקותיה היו "חזקות מאוד". אציין, כי קיימות ראיות נוספות המצביעות על כך שהמתלוננת צעקה "אמא" או "אמא'לה" (וראה הודעת הגב' טלי דרמר והודעת הגב' יואלה טמיר).

(ה) הודעת מר עובדיה דרוזיה מתאריך 18.9.03:

מר דרוזיה הוא מעסיקם של ה"ה חליל חליל ואיימן אבו עאמר, וכאשר הגיע למקום בו הם עבדו, הפנו השניים תשומת ליבו לצעקות ששמעו. מר דרוזיה נסע לכיוון הבית עליו הצביעו השניים, והבחין במשיב, אותו הכיר מתקופה קודמת, שכן המשיב והמתלוננת גרו בעבר בקרבת ביתו בשכונת גבעת עדן.

להבדיל מאנשים אחרים שהגיעו למקום ובאותו שלב לא נכנסו לדירת בני הזוג, מר דרוזיה נכנס לדירה, ושם סיפר לו המשיב כי המתלוננת נפלה מסולם, בשעה שהמתלוננת הכחישה זאת וטענה כי הכה אותה ("אמרה לי "הוא הכה אותי הכה אותי מה הוא רוצה ממני""). בתגובה לדברי המתלוננת, כך מספר מר דרוזיה, קטע אותה המשיב בצעקות ואמר לה: "תסתמי את הפה מטומטמת, את נפלת מהסולם" (וראה עמ' 2 להודעה שורות 1 עד 2, וכן עמ' 3 שורות 20 עד 21).

לדברי מר דרוזיה, ועל יסוד היכרותו הקודמת את בני הזוג, ידוע לו שהמשיב מכה את המתלוננת. אמנם, מר דרוזיה לא ראה את המשיב מכה את המתלוננת בעבר, אך שמע את הצעקות והבכי שעלה מבית בני הזוג בתקופה בה התגוררו בקרבת ביתו, ומספר פעמים ראה עליה סימני חבלה.

אציין, כי לטענת הסניגור המלומד, מר דרוזיה העיד מדמיונו על דברים שלא היו ולא נבראו, וכל יתר העדים נגררו אחריו ומסרו גרסאות מנופחות שאינן תואמות את המציאות. עם זאת, יש לציין, כי שכן נוסף של בני הזוג, מר טום וייס (המתגורר בשכנות לביתם הנוכחי של בני הזוג) מסר בהודעתו מיום 18.9.03, כי מידי פעם שמע צעקות וקולות ריב מביתם של המתלוננת והמשיב. דברי מר טום וייס מלמדים לכאורה על כך, שדבריו של מר דרוזיה אינם תלושים מהמציאות כפי שהסניגור ניסה לציירם.

(ו) הודעת מר יוסף ברויער מיום 22.9.03:

יוסף ברויער הוא מתנדב בתחנת מגן דוד אדום בזכרון יעקב, ולדבריו קיבל קריאה להגיע לביתו של המשיב כיון שאישה נפלה מסולם. ככל הנראה, ההודעה למוקד מגן דוד אדום נמסרה על ידי המשיב עצמו, שכן על הטלפון בדירת הזוג נמצאו סימני דם, שבאו לכאורה מידיו של המשיב (וראה התמונות שצולמו במסגרת החקירה בדירת בני הזוג, והודעתה של הגב' טלי דרמר).

מכל מקום, מר ברויער מוסר, כי בהגיע האמבולנס למקום "בחוץ עמדו כמה שכנים שצעקו לנו "הוא מרביץ לה נותן לה מכות רצח", ביקשו שנכנס מהר ונביא את המשטרה".

מר ברויער הוסיף ומסר בהודעתו:

"נכנסנו לתוך הבית בתוך שלולית דם במרכז הסלון שכבה אישה כבת 51 שנה על הרצפה על הגב, צועקת ונמצאת באי שקט. לידה עמד בעלה ועוד שכן ששניהם מכוסים בדם ולידה במקביל אליה סולם עץ צהוב אני חושב שבור. היא צעקה כל הזמן "למה הוא עשה לי את זה" ואני חושב שגם צעקה פעם אחת "הוא מנסה להרוג אותי". בעלה טען שהיא עמדה על הסולם ניסתה להחזיר מזוודות לבוידם ונפלה ממנו, וכל משך הטיפול צעק עליה למה עלתה על הסולם, ובזמן שאנחנו מטפלים בה הוא כל הזמן ניסה לגשת אליה והפריע לנו לעבוד."

(ז) הודעת מר רוני דרורי מיום 18.9.03:

רוני דרורי הוא נהג האמבולנס, ובהודעתו מסר דברים דומים לאלה שמסר יוסף ברויער. גם רוני דרורי שמע את המתלוננת אומרת שהמשיב הפיל אותה והכה אותה ("הוא מרביץ לי כל הזמן מרביץ, למה הוא הפיל אותי"), ולעומתה המשיב הכחיש זאת ואמר שהיא ממציאה את הדברים, וכי נפלה מהסולם, ו"סיפר לי שאתמול היא חזרה מחו"ל והוא לא מבין למה היא מיהרה כל כך להחזיר את המזוודות למקום. לדבריו היא נפלה מהסולם."

מר דרורי הוסיף ומסר:

"היא כל הזמן פנתה אליו בשאלה למה ניסית להרוג אותי, למה אתה מרביץ לי, מה אני עשיתי ועוד משפטים כאלה, בו זמנית הוא כל הזמן הכחיש וטען שנפלה מהסולם."

(ח) הודעת הגב' טלי דרמר (דר) מתאריך 22.9.03:

הגב' דרמר שהתה בבניין בבניה בקרבת ביתם של המתלוננת והמשיב, ולפתע שמעה צעקות רמות . אדם שעמד לידה סבר כי מדובר בחיה שמתעללים בה, אך הגב' דרמר סברה כי "מדובר בבן אנוש שזקוק לעזרה". הגב' דרמר והאדם שהיה עמה התקרבו לבית בני הזוג, ולדברי הגב' דרמר נשמעו ממנו "בומים" חזקים, שהובילו אותה לחשש שמא מדובר באירוע חבלני. לדברי הגב' דרמר "הצווחות נשמעו כצווחות של אדם נואש וגם צעקות "אמא'לה אמא'לה". הבומים היו חבטות חזקות בתדירות גבוהה לפרק זמן קצר."

גב' דרמר הוסיפה ומסרה, כי שאלה את המשיב מה אירע בדירה, והוא השיב לה שהמתלוננת נפלה מסולם. כמו כן מסרה גב' דרמר, כי המשיב הורה למתלוננת לקום ולשבת על הספה, אך גב' דרמר, ששהתה מחוץ לדירה, צעקה לעברו שלא יזיז אותה שמא נגרמה לה פגיעה בעמוד השדרה. כלום אפשר שהגב' דרמר ידעה להעריך, שמי שנפל מסולם אולי נפגע בעמוד השדרה ואסור להזיזו, והמשיב, שהוא רופא משפחה, לא ידע זאת?

מכל מקום, למרות דברי המשיב, גב' דרמר לא השתכנעה שמדובר בנפילת המתלוננת מסולם, ועל כן סברה שיש להשגיח על המשיב עד לבוא המשטרה, שמא יבקש להימלט מהמקום.

(ט) הודעת מר עופר כהן מתאריך 18.9.03:

מר עופר כהן הוא קבלן בנין העובד בקרבת ביתם של המשיב והמתלוננת, ושמע את צעקותיה של המתלוננת. מר כהן חש לביתם של בני הזוג ודפק בחוזקה על הדלת אך איש לא פתח לו הדלת, ובהודעתו הוסיף ומסר:

"ראיתי את האישה מנסה לצאת מהבית. ראיתי אותה דרך חלון זכוכית צר ליד דלת הכניסה שמעתי אותה צורחת ומתחננת שיעזוב אותה למרות שלא ראיתי אותו מכה אותה שמעתי בברור את הבקשות של האישה שיעזוב אותה ואת ניסיונותיה להיחלץ ממנו."

(י) הודעת הגב' יואלה טמיר מיום 18.9.03:

גם גב' יואלה טמיר עמדה מחוץ לביתם של בני הזוג ושמעה את צעקותיה של המתלוננת ואת קריאותיה "אמא'לה אמא'לה", ואף היא שמעה את המתלוננת שואלת את המשיב "למה עשית לי את זה". גם גב' טמיר שמעה את הכחשותיו של המשיב ואת דבריו כי המתלוננת נפגעה כאשר נפלה מסולם.

(י"א) חוות דעתו של פרופ' י' היס מתאריך 26.9.03:

פרופ' היס, רופא משפטי ומנהל המרכז הלאומי לרפואה משפטית, בדק את המתלוננת בתאריך 24.9.03, היינו, ארבעה ימים לאחר האירוע.

על פי חוות דעתו, הדימומים התת עוריים בצווארה של המתלוננת מתיישבים עם לפיתה ידנית של הצוואר. כמו כן סבור פרופ' היס, שכל יתר הסימנים שנמצאו בגופה של המתלוננת "מתיישבים עם עיקרי תלונתה".

(י"ב) חומר רפואי:

בחומר החקירה מצוי תיעוד רופאי רב, המעיד על מצבה של המתלוננת לאחר האירוע שאירע ועל הטיפולים שקיבלה, וחומר זה תומך לכאורה בטענות הנטענות בכתב האישום בנוגע לפגיעות שנפגעה המתלוננת.

לא נעלם מעיני, שבחלק מהמסמכים הרפואיים נרשם, שהמתלוננת נחבלה כתוצאה מנפילה מסולם (אם כי בחלק מהמסמכים אף נרשם כי מדובר באפשרות של אלימות במשפחה). מכל מקום, אין אני סבור שהרישומים במסמכים הרפואיים, על דבר נפילת המתלוננת מסולם, מאיינים את ההודעות שמסרו העדים שהגיעו למקום מיד לאחר האירוע, אשר את הודעותיהם סקרתי לעיל. לא יהיה זה נועז להניח, שכאשר יבוא בית המשפט להעריך את הראיות שלפניו וליתן להן את המשקל הראוי, דברי עדי הראיה יקבלו עדיפות על פני רישומים רפואיים שנעשו על ידי אנשי סגל רפואי שלא היו עדים לאירוע.

6. כאמור, בפני
חזרו סניגוריו של המשיב על גרסתו, כי המתלוננת נפגעה בעקבות נפילתה מסולם, וכי המשיב חש לעזרתה. הסניגורים המלומדים מסכימים כי בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, אך לדבריהם, בדברי העדים קיימות סתירות רבות ובקיעים עמוקים, המצביעים על חולשת עוצמת הראיות שבידי התביעה.

הסניגורים אזכרו בהקשר זה את ההודעות שמסרו ילדיהם של בני הזוג, ששניהם מסרו כי בעבר לא היו גילויי אלימות בין בני הזוג. כמו כן הפנו הסניגורים תשומת לבי להודעתו של מר נדב לוי, אחיו של המשיב, מתאריך 21.9.03, אליה אתייחס להלן.

האירוע מושא כתב האישום אירע ביום חמישי, 18.9.03, ומר נדב לוי ביקר את המתלוננת בבית החולים תל השומר ביום השישי שלמחרת וכן ביום שבת. באשר לביקורו את המתלוננת ביום שבת (20.9.03), מסר מר לוי, כי המתלוננת שאלה אותו "למה יוסי (המשיב - י"כ) לא בא לקחת אותי הביתה כי אני רוצה כבר לחזור הביתה". מר לוי מוסיף ומוסר בהודעתו, כי לאחר מכן, בשעות הערב, שוב שאלה המתלוננת מדוע המשיב לא מגיע לבית החולים, ומר לוי השיב לה כי המשיב נתון במעצר. החוקר שאל את מר לוי לתגובת המתלוננת כאשר נודע לה שהמשיב נתון במעצר בעוון תקיפתה, ועל כך השיב מר לוי:

"כאילו היא באיזה שהוא שלב היא התחילה להיזכר ואמרה שזה משהו בקשר למכות שיוסי הכה אותה".

כאשר נשאל מר לוי האם המתלוננת אמרה לו שהמשיב הכה אותה השיב: "בדיוק במילים האלה ואמרה אני חושבת שזה חלום שיוסי הכה אותי."

הסניגורים מבקשים ללמוד מדברים אלה, שהמשיב כלל לא הכה את מתלוננת, ועובדה היא, שהמתלוננת, בעת שהייתה מאושפזת בבית החולים, ציפתה לכך שהמשיב יבוא לבקרה ולהחזירה הביתה. לדעת הסניגורים, רק כאשר מסר לה מר לוי שהמשיב עצור בעוון הכאתה, החליטה המתלוננת להלביש את הפגיעה שנפגעה, כתוצאה מנפילה מסולם, על הסכסוך הקיים בין בני הזוג, והחליטה להעליל על המשיב עלילת שווא שתשרת את מטרותיה.

אין אני מקבל טענות אלה, שכן לדעתי, ההודעות שמסרו העדים שהגיעו לבית בני הזוג בעת שנשמעו צעקותיה של המתלוננת, ודבריה באותה עת, שנשמעו על ידי אנשים מספר, כי המשיב הכה אותה, מדברים בעד עצמם, ומטילים צל על האפשרות, שהמתלוננת החליטה לאחר האירוע לעשות שימוש באירוע כדי להעליל עלילה על המשיב.
7. בדברי חלק מהעדים שמסרו הודעות במשטרה יש אכן סתירות שונות, אך נראה כי התמונה הכללית המצטיירת היא, שלכאורה המשיב תקף את המתלוננת והכה אותה ואף ניסה לחנוק אותה. אזכיר את העובדה, שחלק מהעדים הגיעו למקום בעוד צעקותיה של המתלוננת מהדהדות בחלל האוויר, ובעוד המתלוננת מטיחה בו את אשמתה ("למה עשית לי את זה").

נכון הדבר, שהעדים היחידים לאירוע, היודעים את האמת הצרופה, הם המשיב והמתלוננת, וגרסאותיהם שונות. ברור אפוא, שאחד מהם מנסה לזרות חול בעיני בית המשפט. ואולם, על צווארה של המתלוננת נמצאו "סימני לפיתה ידנית", המעידים על ניסיון לחנוק אותה, ואזכיר בעניין זה הן את הודעתו של ד"ר ציון זיבלי, שראה את המתלוננת כאשר הובאה לבית החולים תל השומר, והן את חוות דעתו של פרופ' היס. אין להניח שלאחר שהמתלוננת נפלה מסולם, כגרסת המשיב, ניסתה המתלוננת לחנוק את עצמה. הדברים מדברים אפוא, לכאורה, בעד עצמם, ויש בהם להצביע לכאורה, על הצד המבקש לזרות את החול בעיני בית המשפט.

הסתירות והבקיעים עליהם הצביעו הסניגורים אינם כאלה המאיינים את הראיות הלכאוריות שבידי התביעה, ואין בהם כדי לעמעם את עוצמת הראיות שבידי התביעה. על כן, לאחר שקראתי את חומר הראיות שנאסף, ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור שיש בחומר הראיות שבידי המאשימה פוטנציאל ממשי להרשעת המשיב בעבירה המיוחסת לו.
8. עילת מעצר:

בחלקה זה של החלטתי בא אני לבחון האם קיימת עילה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

ראשית, על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים"), מתקיימת בעניין שלפני החזקה שהמשיב יסכן בטחונו של אדם ("חזקת המסוכנות"), וחזקה זו לא נסתרה על ידי המשיב.

מלבד זאת, בישיבה שהתקיימה בתאריך 1.10.03 הורתי לערוך תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, ועתה מונח התסקיר לפני. בתסקיר התייחס שירות המבחן הן למסוכנותו של המשיב והן לחלופות המעצר שהוצעו על ידו. באשר למסוכנותו של המשיב קבע שירות המבחן בתסקיר, כי אין אפשרות לשלול אותה.

על כן, לאחר ששקלתי את כל נסיבות העניין, על רקע הראיות הלכאוריות המצויות בתיק החקירה, ובהתחשב בטענות ב"כ הצדדים, הנני קובע כי מתקיימת עילה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.
9. חלופת מעצר:

על פי הוראות חוק המעצרים, מצווה בית המשפט לבחון, האם ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופה שפגיעתה בחירות המשיב פחותה. אוסיף, כי בבואי לבחון את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, שמתי לנגד עיני את עומס העבודה הרב בו נתון בית המשפט, ואת החשש שמשפטו של המשיב עלול להמשך חודשים ארוכים.

אמנם, למשיב אין הרשעות קודמות, וזה לו המעצר הראשון, ונראה כי עד לאירוע מושא כתב האישום ניהל אורח חיים נורמטיבי. ואולם, מדובר במקרה חמור, בו לכאורה פגע המשיב באופן קשה ביותר באשתו, והניסיון לחנוק אותה מלמד לכאורה על כך שהמשיב ניסה לרצוח אותה. למצב דברים דומה התייחס בית המשפט העליון בתיק בש"פ 5773/03 מדינת ישראל
נ' אזולאי (פורסם ב"דינים ועוד ..."), מפי כב' השופט ס' ג'ובראן:

"העבירות, בהן מואשם המשיב, הן חמורות ומסוכנות ביותר, הן כוונו כנגד אשתו. מעשי העבירות כללו תקיפות פיזיות רציניות, ולאור התנהגות המשיב אין לפסול אפשרות כי בלהט יצריו אף ינסה, חלילה, לחזור על מעשיו ויגשים את איומיו.

בנתונים אלה, אין בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני הסכנה האורבת למתלוננת, מפני בעלה. ובהתקיים סיכון מפני הישנות עבירות אלימות במשפחה, גם הצבת תנאים של מעצר בית בריחוק מקום מהמתלוננת, אינו עונה בהכרח על הצורך להבטיח את מטרת מעצר הבית כראוי. בסערת רגשות, עלול המשיב לעזוב את מקום מעצר הבית, ולהגיע למתלוננת גם אם היא נמצאת במקום מרוחק ממנו, ולמרחק הגיאוגרפי ואף לערבויות כספיות כבדות ככל שתהיינה אין משמעות בהקשר זה. ניסיון החיים מלמד אותנו, כי במקרים של אלימות במשפחה, לפעמים, אין דרך אחרת מאשר להורות על מעצרו של בעל אלים, ובעניין כזה, בדרך כלל חלופת מעצר אינה מהווה פתרון."

מבלי חלילה לנסות ולהמעיט דבר מה מדברי כב' השופט ג'ובראן, ארשה לעצמי להוסיף, שככל שמדובר באלימות קשה יותר, כך מקבלים הדברים שלעיל משנה תוקף.

אף שירות המבחן לא מצא לבוא בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, והנימוקים לכך פורטו בתסקיר, ולדעתי, לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה.

בהערת אגב אוסיף, שב"כ המשיב הניח על שולחני תצהיריהם של אבי המבקש, אחיו וגיסתו, וזאת בתמיכה לאפשרות שהמשיב ישוחרר לחלופת מעצר בבית האח שבקרית ביאליק. ואולם, שלושת המצהירים מצהירים על נכונותם לפקח על המשיב בכל יום מהשעה 19:00 בערב ועד למחרת בשעה 07:00 בבוקר, ונראה, כי אין בידי המשיב להציע חלופה ראויה בה יהיה נתון בפיקוח אף במשך שעות היום. במצב דברים זה, אפילו הייתי מגיע למסקנה שיש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, החלופה המוצעת על ידו אינה חלופה ראויה.
10. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט להיעתר לבקשה, והנני מורה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק פל' 360/03 בבית משפט זה.
ניתנה היום י"ג בכסלו, תשס"ד (8 בדצמבר 2003) והודע בפומבי.

מותר להפצה מיום: 8.12.03.
יצחק כהן
- שופט








בש בית משפט מחוזי 4055/03 מדינת ישראל נ' יוסף בן משה לוי (פורסם ב-ֽ 08/12/2003)