פסקי דין על אריה רוזן (סוכנות ביטוח) | פסקי דין על דב בהיר (סוכנות לביטוח)

12806-07/08 א     01/12/2009




א 12806-07/08 אריה רוזן (סוכנות ביטוח) נ' דב בהיר (סוכנות לביטוח)








בית משפט השלום בחיפה



01 דצמבר 2009

ת"א 12806-07-08 רוזן נ' בהיר





מספר בקשה:10

בפני

כב' השופטת
אילת דגן

התובע

אריה רוזן (סוכנות ביטוח)
ת.ז 054688908


נגד

הנתבע
דב בהיר (סוכנות לביטוח)
ת.ז 059951053



פסק דין


לפניי בקשה לדחיית תביעה על הסף.


הלכה פסוקה היא כי סעד של דחייה על הסף הוא סעד מרחיק לכת ואין להיזקק לו אלא במקרים חריגים. אני סבורה כי התביעה בעניננו נמנית על המקרים החריגים הראויים לסילוק על הסף.


בתביעה זו מתבקש בית המשפט ליתן סעד בפרשה שהונחה לפתחם של ארבעה בתי משפט בעבר כשהתובענה הנוכחית היא למעשה החמישית שבהן, והסעד המבוקש בה הוא סך 55,000 ₪ המורכבים מהתשלומים שהושתו על התובע כפיצוי בערכאות הקודמות לרבות הוצאותיו בגין אגרה ושכ"ט עו"ד באותן תביעות שהסתיימו.

עיקרון סופיות הדיון מחייב כי יושם סוף להטרדת בתי המשפט וצדדים אחרים מעורבים באותה פרשה בה ניתן לתובע יומו בבית המשפט וניתנו פסקי דין, בין לאחר שמיעת ראיות ובין בהסדר דיוני בו ביקש לוותר על שמיעת עדים, ותחסם כבר עתה דרכו של התובע שלא הסכים עם תוצאות פסקי הדין (והערעורים שהוגשו עליהם) ומבקש בתביעתו זו לערוך "מקצה שיפורים" ולהתחיל את ההליכים מבראשית כאילו לא היה דבר.

ובמה דברים אמורים,

התובע הוא סוכן ביטוח והבעלים של סוכנות ביטוח פרטית העוסקת בתווך לענייני ביטוח (שיקרא להלן: "סוכנות רוזן" או "התובע" לפי העניין).

הנתבע מר דב בהיר הוא סוכן ביטוח ששימש בזמנים הרלבנטים לתביעה כסוכן משנה של סוכנות התובע שהיתה מבצעת, ע"פ הטענה, את פעולת החיתום עבור עסקאות הביטוח שהועברו אליה באמצעותו (שיקרא להלן: "הנתבע" או "דב בהיר").

בשנת 2001 התקשרו הצדדים בהסכם לפיו יוכל הנתבע לקבל הצעות לביטוח ללקוחותיו אצל חברות ביטוח איתן קשורה סוכנות רוזן כשהעמלה בגין הפוליסות תתחלק בינהם.

הנתבע העסיק בסוכנות את בנו אייל בהיר וסיגלית שאינם סוכני ביטוח.

בדיעבד הסתבר כי ביום 03.03.02 ערך הבן אייל בהיר (להלן: "אייל") הצעה לביטוח מקיף לרכב לבני הזוג זובידאת. על מנת להוזיל את הפרמיה זייף אייל את תאריך הלידה של המבוטחת/גב' זובידאת ליום 01.01.72 (במקום 05.12.72) כך שזו תחשב מעל גיל 30 ותזכה להנחה. יובהר כי גב' זובידאת לא נתנה הסכמתה לרישום מוטעה זה וכלל לא ידעה אודותיו בזמן אמת.
משראתה המבוטחת גב' זובידאת את הפוליסה וסברה שאייל טעה בתום לב, העמידה אותו על טעותו, ברם ימים ספורים לאחר מכן (וטרם תיקון הטעות) ארעה ת"ד באשמת המבוטחת ונגרם נזק בגובה כ- 60,000 ₪ לצד ג' וכ-15,000 ₪ למבוטחת.

המבטחת של זובידאת, הראל חברה לביטוח בע"מ, (להלן: "הראל") סירבה ליתן כיסוי ביטוחי מאחר והפוליסה מכסה נהגים מעל גיל 30 בעוד המבוטחת היתה מתחת גיל 30 בעת התאונה והפרטים מולאו באופן כוזב.


המבוטחת נאלצה לתקן את רכבה על חשבונה ותבעה את אייל בשיפוי הוצאותיה. תביעה זו התנהלה בבית משפט השלום בחיפה בפני
כב' ס. הנשיא הש' רקם (כתוארו אז) בת.א 21713/02. אייל הגיש באותה תביעה הודעת צד ג' נגד סוכנות רוזן. כב' הנשיא רקם (כתוארו היום) קיבל את התביעה נגד אייל תוך דחיית טענתו לפיה אינו אחראי לרישום המוטעה, וקביעה כי הוא האחראי הבלעדי למחדל הביטוחי. על

פסק דין
זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 2945/04 ) ובפסק הדין נקבע כי כל אחד מהצדדים שם (דהיינו אייל, סוכנות רוזן והראל) ישא ב-1/3 מהחיוב. יצוין כי

פסק דין
זה אינו מנומק הואיל וניתן לאחר שאייל והראל הסכימו להצעת בית המשפט לשאת ב-1/3 ושסוכנות רוזן נתנה הסכמתה למתן

פסק דין
לא מנומק.


בגין אותה תאונת דרכים הפעיל צד ג' את הביטוח שלו ואילו המבטחת שלו, אליהו חברה לביטוח בע"מ הגישה נגד גב' זובידאת תביעת שיבוב בשל אחריותה לתאונה. הראל לא ניאותה כאמור ליתן לגב' זובידאת כיסוי ביטוחי, גב' זובידאת לא התייצבה לדיון וניתן

פסק דין
נגדה בהיעדר. בקשה שהגישה לביטול פסק הדין נדחתה והיא נאלצה לשלם סך 58,467 ₪ בתיק הוצל"פ שנפתח למימוש פסק הדין נגדה.




גב' זובידאת הגישה תביעה לבית משפט השלום בגין סכום זה בו נשאה, נגד אייל, סוכנות רוזן והראל. תביעה זו (ת.א 1313/05) התנהלה בפני
י. ב

פסק דין
שניתן על ידי ביום 18.5.08 חילקתי את האחריות באופן שנקבע במחוזי דהיינו אייל, הראל וסוכנות רוזן בחלקים שווים תוך שקבעתי אשם תורם לגב' זובידאת בשל הזנחתה את הטיפול בתביעה נגדה והורתי על ניכוי שיעור זה מחלקם של סוכנות רוזן והראל.

הודעת צד ג' שהגיש אייל נגד אביו מר דב בהיר נדחתה.

על פסק דיני זה הגיש התובע ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 642/08).

במקביל להגשת הערעור, הוגשה התביעה דנן ביום 29.7.08, שנותבה לטיפולי.
לשם שלמות התמונה יצוין כי הערעור (ע"א 642/08) נדחה ב

פסק דין
מיום 24.3.09.

הטענות המועלות בתביעה בפני
י הינן נגד דב בהיר, בטענה שהסתיר מהתובע מידע שאילו היה נחשף אליו היו התוצאות אחרות. לפי הטענה הציג דב בהיר את בנו אייל כסוכן ביטוח שעה שלא היה סוכן.


נראה כי הערעור על ת.א 1313/05 והתביעה שבפני
י זהים במהות הטיעונים. ככל שנפלה טעות בפסק דיני ת.א 1313/05, הדרך הנכונה להשיג עליו היתה בערעור ואילו היו מתקבלות טענות סוכנות רוזן בערעור, בכולן או בחלקן, היה טעם בשמיעת תיק זה, ברם משנדחה הערעור, בהמלצת בית המשפט המחוזי ובהסכמת התובע כאן, נראה כי נסתם הגולל על הפרשה ואין מקום לפתוח מחדש את ההכרעה החלוטה.


עיקרון סופיות הדיון והעיקרון של מעשה בית דין מושתתים בין השאר על הרעיון כי זכותו של חייב היא שלא יהא נטרד יותר מאשר פעם אחת בגין אותה עילה (במובן הרחב של המונח עילה דהיינו מסכת העובדות שהולידו את התביעה). בענין זה קובעות תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, כי מותר לו לתובע לוותר על מקצת הסעד כדי להביא את העניין בגדר שיפוטו של בית משפט מסוים ואם החליט לא לתבוע את המגיע לו אינו זכאי עוד לתבוע בעתיד סעדים נוספים בגין אותה עילה בעתיד אלא אם קיבל מבית המשפט היתר לפיצול סעדים ( תקנות 9(8), 44, 45).


בעניננו, נכון כי הנתבעים בת.א 1313/05 היו סוכנות רוזן, אייל והראל ואילו דב בהיר לא היה נתבע ברם מי שסבר שיש לו חזית ישירה נגד דב בהיר היה אייל שהגיש הודעת צד ג' נגד דב בהיר בעוד סוכנות רוזן לא מצאה לנכון לנהוג כך, ובכך גילתה דעתה כי אין לה חזית נגדו.


אכן סוכנות רוזן לא מחויבת להגיש הודעת צד ג', ברם עיקרון תום הלב החולש אף על ההתנהלות המשפטית מחייב כי אם צד שנתבע סבור שעל צד אחר לשאת בחיוב שהוא עלול להתחייב בו, עליו לפתוח חזית ישירה נגדו ולשטוח טענותיו במהלך ליבון אותה פרשה בפני
כל המעורבים ולא להמתין 3 שנים ולחכות שיסתיימו כל ההליכים ולהתחיל מבראשית תוך הטרדת הצדדים מחדש, העסקת בית משפט נוסף והסיכון לקבל הכרעות סותרות. הוא לא עשה כן ואין לו אלא להלין על עצמו ומן הראוי שלא יטריח שוב את בית המשפט.

לא זו אף זו, הצדדים הודיעו בישיבת ק"מ מיום 13.12.07 בתביעה ב-ת.א 1313/05, על הסכמתם למתן

פסק דין
בהסתמך על החומר שבתיק ועל סיכומים תוך ויתור על חקירות עדים. היתה זו סוכנות רוזן שביקשה באותה ישיבה כי ההכרעה תהא אף במחלוקות שבין הצדדים השונים בינם לבין עצמם. לבקשת הצדדים אף כתבתי בהחלטתי שם בזו הלשון: "
לבקשת הצדדים אני מבהירה כי פסק הדין ע"פ הסכמתם יהיה לסילוק כל המחלוקות בין כל הצדדים, וכל טענות עתידיות ביחס לפרשה זו
". נראה כי הדברים מדברים בעד עצמם.


אילו סבר התובע כי אין די בראיות שהוגשו לבית המשפט או כי יש מקום לחקור את העדים לא היה צריך להסכים לדרך הדיונית של קבלת

פסק דין
על סמך החומר שבתיק תוך ויתור על חקירת עדים. הסכמתו לעשות כן היא הבסיס לפסק הדין.


כשלעצמי, אני סבורה כי בזמן אמת ראה התובע את אייל ואת אביו דב בהיר כגוף אחד שצריך לשאת בפיצוי, אחרת לא ניתן להבין את התנהלותו. כיום, בדיעבד, ולאור ההכרעות החלוטות שאינן תואמות את ציפיותיו, סבור התובע ככל הנראה ששגה בהתנהלותו המשפטית בעבר אך מובן ששינוי טעמיו אינו מצדיק שמיעת הפרשה מחדש ולא זו הדרך לתקן טעויות בניהול התיק או ב"כדאיות העסקה".

ההכרעה בפסק הדין (ת.א 1313/05) התייחסה לשאלת האחריות בין כל הגורמים המעורבים בפרשה לרבות הנתבע כאן
לפי הראיות שהונחו בפני
בית המשפט הטענות המפורטות בכתבי ביי-דין והתובע קיבל את יומו בבית המשפט.


יש ביחס לדב בהיר קביעות בפסק הדין (ת.א 1313/05), המהוות למצער השתק פלוגתא, אם לא השתק עילה ממש. בפסק דיני קבעתי כי העובדה שאייל עבד אצל דב בהיר כשכיר אינה משיתה אחריות שילוחית אוטומטית לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין שכן מעשה מכוון בניגוד לדין, חורג מכל הרשאה של מעביד ואין כל טענה, לא כל שכן שמץ ראיה, לפיה דב בהיר ידע אודות הפרטים הכוזבים שמלא אייל בהצעת הביטוח. גם לגופו של עניין פסקתי כי דב בהיר הורה לבנו לא לבטח את זובידאת וכי זה פעל על דעת עצמו.

בפסק הדין יש אף התייחסות לאחריות סוכנות רוזן שהיתה צריכה לבדוק את רישיונות סוכן הביטוח של דב בהיר ושל אייל ומשלא עשתה כן מוטלת חלק מהאחריות על כתפיה.

את שאלת קיום רישיון או העדרו של רישיון לאייל ניתן היה ללבן כבר בתביעה הראשונה בפני
כב' הש' רקם עת נחקר אייל בבית המשפט. התובע לא שאל בענין זה ולא יכול עתה להעלות טענה חדשה לפיה לא ידע שאייל פועל ללא רישיון סוכן, ובכלל כאמור וכפי שקבעתי בפסק הדין, אם ענין זה לא היה ידוע לרוזן הרי בכך יש משום התרשלות שלו.
מכל מקום, בהליך הקודם שבפני
י (ת.א 1313/05), כבר ידע התובע כי דב בהיר מתכחש למעשה בנו ואף טוען כי בנו לא היה סוכן ביטוח ומשכך אין שום ראיה חדשה שנודעה המצדיקה תביעה חדשה.

ובכלל, התובע טוען בתשובתו לבקשה לסילוק כי תביעה חדשה זו הוגשה לאחר שהגיעו לידיו ראיות חדשות שלא היו בהליכים קודמים ולמה מכוונים דבריו? לאמור בתצהיר עדות ראשית של גב' זובידאת ממנו למד התובע לכאורה כי דב בהיר שיקר בהליכים קודמים במצח נחושה. טענה זו אינה בהירה ומפורטת ומכל מקום תצהיר זה של זובידאת, כמו גם תצהיר דב בהיר, עמדו לפני התובע עובר לישיבת קדם המשפט בה נתקבלה ההחלטה על סיכומים ללא חקירות עדים. מכאן שאין מדבר בגילוי חדש שהתגלה לאחר מתן פסק הדין ואם סבר התובע כי יש חשיבות בחקירות עדים מדוע ויתר עליהם?

הטענות הנוספות של התובע הנטענות ביחס לכך שבבוקר הדיון בערעור נודעו כביכול לתובע פרטים חדשים, לא נתמכות בתצהיר, נטענות בסתמיות ולא ברורה הרלבנטיות שלהן ומכל מקום יש להזכיר שישיבת הערעור התקיימה אחרי הגשת התביעה שבפני
י ולכן הטיעון לפיו הראיות החדשות שהתגלו מצדיקות הגשת תביעה חדשה, אינן מתיישבות עם הכרונולוגיה אלא עם הצדקות שבדיעבד...


השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני
תביעה נוספת באותה עילה שמוצתה בהליך הקודם ומונע מהצדדים או חליפיהם לחזור לתבוע באותה עילה אפילו הם מבקשים להעמיד למחלוקת פלוגתאות שלא הועלו בתובענה הראשונה, וכך יש ליישם גם בעניננו.


לענין הנזק הנתבע- אילו היה מתבקש סעד נפרד ישיר עצמאי ייחודי לתביעה שבפני
י ניחא אבל הנזק היחיד המתבקש הוא אותם סכומים בהם חויב בפסקי דין ואותן הוצאות שהושתו עליו בהליכים הקודמים.

ככל שאלה הוטלו שלא כדין או תוך טעות של הערכאה המבררת, המקום הראוי לתקן טעויות אלו היה בערעור לערכאת הערעור (ולא בתביעה חדשה). המציאות היא שערכאות הערעור פסקו את שפסקו נגד התובע או אשרו את פסק הדין דלמטה וההכרעות חלוטות.
כך גם ביחס להוצאות משפט (הרכיב השני בתביעה זו). הוצאות מושתות, בהתאמה, על מי שהפסיד בהליך לפי שיקול דעתו של אותו בית משפט ששומע את התיק. אם יש טעות בהוצאות שנפסקו, גם זה ענין לערעור ולא לתביעה חדשה. גם מטעם זה כשלעצמו הנזק אינו בר פיצוי ומן הדין לסלק את התביעה כבר עתה על הסף.

אשר על כן ומכל הטעמים לעיל, אני דוחה את התביעה על הסף. התובע ישא בשכ"ט עו"ד הנתבע בסך 5,000 ₪ + מע"מ.


ניתן היום,
י"ד כסלו תש"ע, 01 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 12806-07/08 אריה רוזן (סוכנות ביטוח) נ' דב בהיר (סוכנות לביטוח) (פורסם ב-ֽ 01/12/2009)