פסקי דין על בן דוד פנחס | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על אגף המכס ומע"מ |

7141/01 עפ     08/01/2002




עפ 7141/01 בן דוד פנחס נ' מדינת ישראל, אגף המכס ומע"מ




1
בתי המשפט
עפ 007141/01
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
08/01/02
תאריך:
כב' השופט ג.גלעדי
, נשיא
כב' השופט נ.הנדל

כב' השופטת ר.יפה-כ"ץ

בפני
:
בן דוד פנחס

בעניין:
המערער
א.דורות וש.נקר

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
מדינת ישראל
, אגף המכס ומע"מ


המשיבה
ג'אנה אור לב

ע"י ב"כ עו"ד
פסק - דין

הנשיא ג. גלעדי:

1. 1. בפני
נו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום באשדוד (כב' סגן הנשיא, השופט ש.חמדני), על פיה הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, בסיוע לאדם אחר, לזייף חשבוניות ולהטעות פקיד מכס במטרה להתחמק מתשלום מס.
אלה הן העובדות הצריכות לענין:

המערער שימש כפקיד רישוי, כמובנו בפרק הרביעי של חוק סוכני המכס, תשכ"ה-1964.
בתפקידו זה, היה על המערער, להגיש חשבונות מקוריים, לשלטונות המכס, עבור יבואן ישראלי ולאחר אישור המכס, לשחרר את הסחורות מהנמל .

המערער עבד כעצמאי (פרילנסר) במסגרת חברת עמילי מכס טרה טרנס בע"מ.

אחד מלקוחותיו של המערער, היה חיים חלפון, יבואן לאריחי קרמיקה, שפעל באמצעות חברת אריחי איריס בע"מ.

חלפון רכש אריחים מספרד ובשלב מסוים נתגלה, שחלפון זייף חשבונות מקוריים של היצואנים הספרדים והקטין את סכומי החשבוניות, בצורה משמעותית והחשבוניות המזוייפות הוגשו למכס בישראל.

על ידי כך, הצליח חלפון לשלם פחות מכס, על הסחורה שהוא קיבל וכך הוא חסך לעצמו תשלומים שהסתכמו בקרוב למיליון ₪.

כאשר התגלה הדבר למכס, פתחו שלטונות המכס בחקירה וחלפון הודה בחקירתו, כי הוא זייף חשבונות של יצואנים ספרדיים, במטרה להונות את המכס הישראלי.

בחקירה זו, הסתבר, שמנהלת חשבונות בחברת אריחי איריס בע"מ, סיגלית טויטו שמה, עזרה לחלפון, שהיה מעבידה, בעבודות הזיוף.

כאשר נחקרו חלפון וסיגלית במכס בקשר לעבירות הנ"ל, העידו שניהם, כי המערער היה שותף פעיל למעשי הזיוף, אם כי הוא לא זייף בעצמו.
לגירסותיהם, המערער ידע על מעשי הזיוף של חלפון וסיגלית והוא אף היה נוכח מספר פעמים כשנעשו מעשי הזיוף.

לא רק זאת, אלא שמעשי הזיוף נעשו חלקם באמצעות סורק של המחשב, שהעתיק את הלוגו של היצואן הספרדי ואחר כך תוקנו הסכומים בחשבונות של הלוגו "המתוקן".

לגבי יצואן אחד מספרד, ששמו "מטרופול", הנייר שאותו יצואן השתמש בו לכתיבת חשבונותיו, היה מאיכות מיוחדת , שלא ניתן היה באמצעות הסורק, להעתיק את הלוגו שלו.

על כן, פנה המערער - על פי גירסת חלפון - לבית דפוס בפתח תקוה והזמין חשבונות מקור על שם אותו יבואן ואח"כ השתמשו בחשבונות מקור אלה לעריכת הזיופים, של החשבונות מאותו יבואן.

כאשר הודה חלפון בזיופים, הוא נדרש לשלם למכס את ההפרשים המגיעים למכס, אותם חסך חלפון בזמנו על ידי הזיופים וחלפון שילם כמיליון ₪ למכס לפיצוי נזקי המכס.

בנוסף לכך, הוגש כתב אישום נגד חלפון ובעקבות הסדר טיעון, הודה חלפון בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום והוא הורשע על פי הודאתו.
חלפון נדון לעונש מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים ועונש זה הוא ריצה בדרך של עבודות שירות .

בנוסף לכך, נדון חלפון לתשלום קנס בסך 10,000 ₪ ולעונש מאסר על תנאי לתקופה של 19 חודשים.

בטיעוניו לעונש, טען בא כוחו של חלפון, כי חלפון התחייב להעיד כנגד המערער, במשפטו של המערער והוא ביקש להתחשב גם בעובדה זו לקולת העונש.

הוגש משפט נגד המערער ובמשפטו כפר המערער בכל העובדות שיוחסו לו. לטענתו הוא לא ידע שחלפון מזייף חשבונות ובוודאי שלא היה שותף או מסייע לכך.

גירסתו היא, שחלפון מעליל עליו, שכן חלפון חשד שהמערער הוא שהלשין עליו למכס בקשר לזיופי החשבונות ועל כן החליט חלפון לנקום במערער וטפל עליו אשמת שווא כאילו המערער סייע לחלפון בזיופים ובהטעיית פקידי המכס.

לגבי סיגלית, טוען המערער, שסיגלית היתה לא רק פקידתו של חלפון, אלא נתקיימו קשרים בין חלפון לסיגלית, שחרגו ממסגרת מעביד ועובד ועל כן סיגלית מצייתת לכל דרישה של חלפון והיא שיתפה עם חלפון פעולה גם בעלילת השווא נגד המערער.

2. 2. בית משפט קמא, קבע בהכרעת דינו, כי הוא מאמין לעדויותיהם של חלפון וסיגלית ועל כן הוא הרשיע את המערער באישומים שיוחסו לו.
בערעור זה, מנסים באי כח המערער לשכנע אותנו, כי לא היה מקום להאמין לגירסותיהם של חלפון וסיגלית ולחילופין, כי יש לראות בחלפון ובסיגלית עדי מדינה, שעדויותיהם זקוקות לסיוע ובהעדר סיוע, אין לבסס הרשעה.

לחילופי חילופין, טוענים באי כח המערער, כי אפילו אם חלפון וסיגלית אינם עדי מדינה, הרי הם בוודאי שותפים לדבר עבירה של המערער, וגם כשותפים, יש צורך בחיזוק לגירסותיהם וחיזוק כזה לא נמצא.

באת כח המדינה, מאמצת בטענותיה את מסקנות בית משפט קמא וטוענת, שערכאת הערעור לא תתערב בדרך כלל, בשאלת המהימנות שנקבעה בערכאה, שהיה לה היתרון לראות ולשמוע את העדים ולהתרשם מהם, בדרך בלתי אמצעית.

3. עיינתי בכל טענות באי כח המערער, הן אלה שהועלו על הכתב בפני
נו והן אלה שנטענו בעל פה כטיעוני השלמה ומסקנתי היא, שאין עילה להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא.
כדי לקבל את טענותיו של בא כח המערער, יש צורך להגיע למסקנה, שהעדים חלפון וטויטו, רקמו מזימה להעליל על המערער עלילת שווא.

מסקנתי היא, שלא היתה סיבה, שסיגלית טויטו או חלפון יעלילו עלילת שווא על מערער.

אם המערער לא ידע על מעשי הזיוף וההטעייה של חלפון, כפי שהוא טוען, הרי שהמערער פעל כסוכן תמים ולא היה שותף לעבירות של חלפון.

אם כך, איזו עילה היתה לחלפון להעליל על המערער ?
כבר בחקירתו לפני חוקרי המכס, נשאל המערער, לגבי עובדה זו והוא השיב (בחקירה שהוקלטה ולגביה הוגש תמליל מתוקן מטעם באי כח המערער, שהוא נספח לסיכומיהם בכתב בערעור זה, עמוד 3 של התמליל):
" חוקר : תגיד לי פיני, איך תסביר את זה שהגירסה של סיגלית טויטו שתיכף תכנס לפה תואמת את הגירסה של חיים?
פיני: (המערער בפני
נו) : "איך אמר... הסבר הגיוני - תנסה אתה להגיע להסבר הגיוני. מה אתה רוצה ממני? אני צריך לדעת מה...
חוקר: לא לא, אתה לא צריך,אתה צריך לתת לי הסברים, אתה לא צריך לדעת, אתה לא צריך שום דבר, אתה צריך לתת לי הסברים.
פיני: אתה יודע מי חוקר לב וכליות? הקדוש ברוך הוא.
חוקר: אל תתן לי ... אל תתן לי עכשיו פירושים.
פיני: מה אתה רוצה? אני יודע מה מתבשל בכל אחד בתוך הבן אדם?
חוקר: אל תתן לי פירושים של זה.
פיני: תראה, אני שלושה שבועות לא יצרתי קשר בכלל עם הכיוון ההוא בכלל.
אתה רוצה שהיום אני אדע מה מסתתר מאחורי כל הדברים האלה? מה ... בודדתם אותם מאנשים."

רואים אנו, שהחוקר מבקש מהמערער, פעם פעמיים ושלוש, להציע לו הסבר הגיוני, מדוע חלפון וסיגלית יעלילו עליו והמערער איננו מצליח למצוא הסבר כזה.

4. בבית המשפט, כבר הבין המערער, כי עדיף יהיה מבחינתו, אם יהיה לו הסבר מדוע מעלילים עליו ואז הוא הציע את ההסבר, שככל הנראה חלפון חשב שהמערער הלשין עליו לשלטונות המכס ולכן חלפון נקם במערער, על ידי כך שסיבך אותו, כשותף בעבירות אלה.
הרי דברי המערער, בעדותו בבית משפט קמא (עמ' 62 שורה 6):
"הוא כנראה הניח שאני הלשנתי עליו בגלל שהוא הפסיק לעבוד איתי, כך שמעתי ואז דיברתי עם אחיו הגדול אליעזר ושאלתי אותו מה זה שהוא הלך והלשין עלי? מה עשיתי? הוא אמר שהוא מההתחלה חשד שאתה הלשנת עליו".

הסבר זה שמציע המערער, יש בו קושי מבחינת המערער.
אפילו אם נצא מההנחה שהמערער סובר באמת, שהסיבה שחלפון העיד נגדו במכס, נובעת מכך שהמערער הלשין על חלפון, הרי אנו יודעים היום שכאשר חלפון נחקר במכס, הוא מיד הודה באשמתו. כלומר, אם המערער הלשין על חלפון, הרי שהמערער ידע שלהלשנה זו יש בסיס עובדתי. כלומר המערער ידע שחלפון מזייף חשבונות של יצואנים מספרד, כדי לרמות את המכס. והרי, כל גירסת המערער בבית המשפט, היתה שהוא כלל לא ידע שחלפון מזייף את חשבונות או מרמה את המכס.
מאידך, אם המערער ידע שחלפון מזייף חשבונות של יצואנים ומרמה את המכס, הרי המערער סייע לחלפון לרמות את המכס, שכן אין מחלוקת שהמערער הוא שפנה למכס עם החשבונות של היצואנים מספרד והוא הגיש את כל החומר למכס.
ראה: עדות המערער בבית משפט קמא בעמ' 49, 50, 54, 56, 58.

המסקנה היא, שגם על פי ההסבר שמציע המערער, הוא ידע בזמן אמת, שחלפון מרמה את המכס, שכן אחרת, לא יכול היה להלשין עליו.

5. יתרה מזאת, בחקירתו במכס, סירב המערער לומר, שחלפון וסיגלית משקרים כשהם מפלילים את המערער. כל מה שהיה מוכן המערער לומר בהקשר זה, היה שהדברים אינם נכונים.
הרי ציטוט מהתמליל המתוקן שהגישו ב"כ המערער, כנספח לסיכומיהם, מהאימות שנעשה בין המערער וסיגלית (עמ' 6):
"חוקר: פיני, יש לך משהו להוסיף? להגיב?
חוקר: כלומר אתה לא מוכן להגיד שהם משקרים, אתה לא מוכן להגיד...
חוקר: לא, הוא אומר שהדברים שלהם לא נכונים אבל... הם לא משקרים.
פיני (המערער): "אסור להגיד לבן אדם שקרן.
חוקר: בסדר להתגונן אתה לא מוכן...
פיני: תרביץ לי, אני לא אגיד על בן אדם שהוא שקרן, למה שאני אגיד את המילה, חריפה כזאת?
חוקר: שאלה אחרונה, מה התגובה שלך על מה שהם אומרים?
פיני: אין לי תגובה".

עמדתו של המערער בהקשר הדברים הנ"ל, היא יותר מאשר תמוהה.
מציגים בפני
ו גרסאות של לקוח ותיק שלו ושל פקידתו של אותו לקוח ועל פי גירסאות אלה, מאשימים אותו השניים בעבירה פלילית חמורה, היכולה לגרום, בנוסף לעונשים שיטיל בית המשפט, גם אובדן רשיונו לעסוק במקצוע שהוא עוסק בו כ-17 שנה.
כל פרנסתו בנויה על רשיונו כפקיד רישוי.

והנה, כל מה שיש לו להגיב על כך הוא שאין לו תגובה ושהוא לא מוכן לומר על חלפון וסיגלית שהם שקרנים.
אין זאת תגובה טבעית של אדם שמעלילים עליו עלילת שווא, בעבירה חמורה, שעלולה לפגוע בפרנסתו.

אדם רגיל, שמעלילים עליו, על לא עוול בכפו יגיב בכך שיאמר שהשניים הם שקרנים והם מעלילים עליו כדי לפגוע בו וכיוצא באלה דברים.

אולם המערער ששומע האשמות כה חמורות שמוטחות כנגדו מפי לקוח ותיק שלו ומפי פקידתו של אותו לקוח, מגיב בשוויון נפש וברגיעה ומשיב שאין לו תגובה ואין הוא מוכן לומר על השניים שהם שקרנים.
נראה לי, שגם התנהגות זו של המערער, מחזקת את גירסת חלפון וסיגלית.

6. כאמור לעיל, טענו באי כח המערער בפני
נו, כי גם חלפון וגם סיגלית הם בבחינת עדי מדינה. סיגלית קיבלה טובת הנאה, בכך שלא הוגש נגדה כתב אישום בפרשה זו וחלפון קיבל טובת הנאה, בכך שבהסדר טיעון הוא זכה בעונש קל יחסית. תשובת המדינה היתה ששניהם אינם עדי מדינה ולא קיבלו טובות הנאה. לגבי חלפון, הסדר הטיעון נולד, לאחר שחלפון פיצה את המכס בסכום של קרוב למיליון ₪, היינו הנזק שנגרם למכס כתוצאה מהעבירות שביצע חלפון. סיגלית יצאה מהתמונה ללא כתב אישום, מכיון שהיא היתה פקידה שמילאה את הוראות מעבידה וגם לא הבינה כל כך את משמעות מעשיה.
מכל מקום לדעת המדינה, לא היתה לסיגלית כוונה פלילית, לרמות את המדינה או את המכס.

אני מוכן לצאת מההנחה , מבלי לפסוק כך, שיש לראות את חלפון וסיגלית כעדי מדינה בפרשה זו. גם כך יש ראיות סיוע לעדויותיהם של חלפון וסיגלית.
על פי ההלכה , עדות הצריכה סיוע, יכולה לשמש סיוע לעדות אחרת.
לשון אחרת, שני שותפים לעבירה שביצע אדם שלישי, יכולים להעיד נגד אותו אדם וכל אחת מהעדויות יכולה לשמש סיוע.
ראה לענין זה :
ע.פ. 4009/90 (מדינת ישראל
נגד פלוני), פד"י כרך נז', חלק ראשון, עמוד 292, שם נדון מקרה של נאשם שהואשם במעשים מגונים נפרדים לגבי שתי קטינות. הקטינות לא העידו בבית המשפט, אלא בפני
חוקרת הילדים. עדויותיהן בפני
חוקרת הילדים, הוגשו כראיה לבית המשפט, אולם כל עדות כזאת היתה טעונה סיוע.
כל אחת מהקטינות העידה לגבי המקרה שנעשה בה ולא היתה עדה למקרה שנעשה בקטינה השניה.
בית המשפט המחוזי, זיכה את הנאשם מהנימוק שלא היתה ראיית סיוע לאף אחת מהקטינות, לגבי כל מעשה שנעשה באותה קטינה.

בית המשפט העליון, קיבל את הערעור וקבע, כי כל אחת מהעדויות של הקטינות לפני חוקרת הילדים, יכולה להיות סיוע לעדות הקטינה השניה בפני
חוקרת הילדים, למרות ששתי העדויות טעונות בעצמן סיוע ולמרות שכל אחת מהעדויות מתייחסת למקרה שנעשה בה, שהוא שונה מהמקרה שנעשה בקטינה השניה.

נכון הדבר, שבית המשפט העליון ציין באותו

פסק דין
, שכאשר מדובר בקטינים, שלא העידו בבית המשפט, השימוש בעדות קטין אחד כסיוע לעדות קטין אחר, תהיה חריג ויופעל רק כאשר בית המשפט ישלול חשש לשיתוף פעולה בין שני העדים וניסיון להעליל עלילת שווא כנגד הנאשם.

ראה גם: ע.פ. 804/95 (גרינברג נגד מדינת ישראל
), פד"י כרך נט' חלק רביעי, עמוד 200, בעמוד 207 ליד אות השוליים ב' .
ד"נ 25/80 (קטשוילי נגד מדינת ישראל
), פד"י כרך לה' חלק שני, עמוד 457.

במקרה שבפני
נו, חלפון וסיגלית העידו בפני
בית המשפט ובית המשפט קבע בהכרעת דינו, שהוא מאמין לשניהם.

יתרה מזו, אפילו אם הייתי סובר, שלחלפון היתה סיבה להתנקם במערער, הרי לסיגלית לא היתה כל סיבה לנקום במערער.

סיגלית לא היתה בעלת העסק ולא היתה שותפה בעסק, אלא היא היתה פקידה ועסקה בהנהלת החשבונות.

חלפון עצמו שלל בעדותו כל קשר רומנטי בינו לבין סיגלית והוא טען רק שאשתו היא חשדנית וחושדת תמיד, שמא אוחיון איננו נאמן לה.

סיגלית עצמה העידה בבית משפט קמא, כי היא היתה ידידה של המערער ובוודאי שלא היה עולה בדעתה להעליל עליו. (עמ' 45 ש' 19-20).

על כן, גם אם הייתי מקבל את טענת באי כח המערער, כי סיגלית וחלפון, יש לראותם כעדי מדינה, הייתי סובר שיש סיוע לגירסת כל אחד מהם.

7. הוסיפו וטענו באי כח המערערים, כי לעדותה של סיגלית אין כל משקל מבחינת המערער. שכן, סיגלית העידה, כי רק בחודשיים האחרונים לפני פתיחת החקירה, היא עסקה בזיופים של החשבונות אולם החקירה החלה בפברואר 98' ועל כן חודשיים קודם לכן מביאים אותנו לתאריך סוף 97' ובסוף 97' כבר הפסיק חלפון להיות לקוח של המערער ועל כן המערער לא יכול היה לראות כל זיוף שעשתה סיגלית.

התשובה היא, שכאשר בודקים היטב, את עדותה של סיגלית טויטו, מגיעים למסקנות אחרות.
סיגלית העידה, (בעמ' 41) כי בשנים 96 ו-97, היא עבדה כמנהלת חשבונות בחברת "אריחי איריס" .

בא כח המערער שאל את סיגלית בחקירתו הנגדית, (בעמ' 45 שורה 8):
"אבל ידוע לך שהפסקתם לעבוד עם בן דוד והתחלתם לעבוד עם אביעד?"
תשובת סיגלית היתה: "לא, גם בינואר לפני המקרה עוד ראיתי את בן דוד ודיברתי איתו".

רואים אנו שסיגלית העידה במפורש שגם בינואר 98' היא נפגשה עם המערער.
במקום אחר אמרה סיגלית לגבי המערער:
"שאלה: ספרי לביהמ"ש באיזו צורה ובאיזה חלק הוא היה מעורב?
תשובה: קרה שהרבה פעמים הוא התקשר אלי ושאל אם החומר מוכן, והיו פעמים שהוא ישב לידי והדפסתי את זה בנוכחותו והוא לעיתים היה עושה הגהות והייתי מתקנת מה שצריך. הדפסתי חשבונית כמו שביקשו ממני, לשנות מחירים של הספקים בחו"ל.
שאלה: מי ביקש ממך לעשות את זה?
תשובה: בדרך כלל חיים (חלפון) היה נותן לי את ההוראה ואם חיים לא היה נמצא, הייתי מקבלת הוראה מפיני (המערער)."

רואים אנו שסיגלית מעידה במפורש כי המערער נתן לה הוראות לשנות מחירים.
ולגבי הטענה שבסוף 97', הפסיק חלפון להיות לקוח של המערער, התשובה היא, שבנספח לכתב האישום בבית משפט קמא, בו מפורטות כל החשבונות של הספקים הספרדיים, שבהם נעשו שינויים, יש חשבונית מ-31/12/97 (חשבונית שמספרה הסידורי בנספח הוא 67 ויש עוד 6 חשבוניות שתאריכיהם מדצמבר 97').
החשבוניות הוצאו בספרד והסחורה נשלחה באוניה מספרד לישראל.

תאריכי החשבוניות הם התאריכים שנרשמו על החשבונית בשנת הוצאתה בספרד.
הסחורה משוחררת מישראל, רק כאשר האונייה מגיעה לישראל, כלומר כעבור שבוע או יותר.

ברור אם כן, שחלק מהסחורה הנ"ל הגיעה לישראל בתחילת 1998 והרי בעדות סיגלית המצוטטת לעיל, הקשר בינה לבין המערער היה גם בינואר 98'.

על כן יש לדחות טענה זו של באי כח המערער.

8 הוסיף וטען בא כח המערער, כי בית משפט קמא לא ידע לומר בהכרעת דינו, בכמה חשבונות היה מעורב המערער, במלאכת הזיוף.
אין בכך מאומה, שכן המדובר בעשרות חשבוניות שבהן נעשה הזיוף.
לצורך ההרשעה בדין, מספיק אם המערער היה מעורב בידיעה או בסיוע לגבי חשבונית אחת, שהוא הגיש למכס כדי לשחרר את הסחורה, ביודעו שהיא מזוייפת.

לאור עדויות חלפון וסיגלית, ברור שהמערער היה מעורב בהרבה חשבוניות כאלה, אם כי לא ניתן היה לדייק במספרן.

המדובר בזיופים שנעשו לאורך תקופה ארוכה ועל כן קשה לקבוע לגבי כל חשבונית וחשבונית בנפרד אם המערער היה שותף או מסייע לגביה.

9. סיכומו של דבר, דעתי היא, שיש לדחות את כל טענות באי כח המערער בערעור זה ואין עילה להתערב במסקנות בית משפט קמא, שקבע שהוא מאמין לעדויותיהם של חלפון וסיגלית, שלא היתה להם סיבה להעליל על המערער.

דעתי היא וכך אני מציע לחבריי במותב, שיש לדחות את הערעור על ההרשעה בדין.

העונש שהוטל על המערער איננו חמור יתר על המידה ואין הצדקה להתערב בו.

המערער נדון לתשלום קנס בסך 5,000 ₪ וכן 8 חודשי מאסר על תנאי.
אדם שניצל את מעמדו ורשיונו כדי לסייע לאדם אחר להונות את המדינה ולגזול מהמדינה כספים שהגיעו לה, הוא אדם שצריך להענש בענישה מתאימה ומרתיעה, גם אם תוצאת ההרשעה, עלולה להיות שלילת רשיונו להמשיך ולעסוק בתפקידו כפקיד רישוי.

אשר על כן, דעתי היא שיש לדחות את הערעור.

__________________
השופט ג. גלעדי - נשיא
כב' השופט נ. הנדל:
אני מסכים.
______________
נ. הנדל - שופט
כב' השופטת ר. יפה-כ"ץ:
אני מסכימה.
_______________
ר. יפה-כ"ץ - שופטת
לכן הוחלט כאמור בפסק דינו של אב"ד הנשיא ג. גלעדי.
ניתן היום ה' בשבט תשס"ב (8 בינואר 2003) במעמד הצדדים.
_______________ ________________ ________________
ג. גלעדי - אב"ד נ. הנדל - שופט ר. יפה-כ"ץ - שופטת








עפ בית משפט מחוזי 7141/01 בן דוד פנחס נ' מדינת ישראל, אגף המכס ומע"מ (פורסם ב-ֽ 08/01/2002)