פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על הועדה המחוזית לתכנון ולבניה | פסקי דין על אוליאל יגאל | פסקי דין על גל רהיט (1989) |

2245/02 פ     04/01/2004




פ 2245/02 מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ולבניה נ' אוליאל יגאל, גל רהיט (1989) בע"מ




17
בתי המשפט

פ 002245/02
בית משפט השלום חיפה
04/01/2004
תאריך:
כב' השופטת רחל חוזה
- סגן נשיא
בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

הועדה המחוזית לתכנון ולבניה

בעניין:
- נ ג ד -
הנאשמים
1. אוליאל יגאל

2. גל רהיט (1989) בע"מ
ב"כ המאשימה - עו"ד מר בלוק

הנאשם מס' 1 - בעצמו
ב"כ הנאשמים - עו"ד טל
ממשרד עו"ד שילה
נוכחים:
החלטה

בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים נטען כי ביום 6.1.02 ביקר מפקח בניה מטעם המאשימה, מר רון ניסטל, במקרקעין הנמצאים בגוש 10551 מגרש 57 ביישוב מגדים הנמצא בתחום מועצה אזורית חוף הכרמל (להלן: "המקרקעין") וגילה כי במקרקעין מתנהל עסק בשם "גל רהיט" המשמש לייצור, לתצוגה ולמכירת רהיטים (להלן: "גל רהיט").

כן מצא המפקח כי במקרקעין נבנו ללא היתר סככה בשטח של כ- 1,800 מ"ר עשויה מאסכורית ומתכת המשמשת כאולם תצוגה, גלריה ומשרדים של גל רהיט, סככה בשטח של כ- 380 מ"ר עשוייה מאסכורית בטון ומתכת המשמשת כמרפדיה ומתפרה של גל רהיט, סככה בשטח של כ- 600 מ"ר וסככה בשטח של
כ- 680 מ"ר העשויות מאסכורית ומתכת המשמשות את גל רהיט.

עוד נטען כי במקרקעין הוצבו ללא היתר קרוון בשטח של כ- 44 מ"ר המשמש פינת חי מאחורי גל רהיט, ומכולה בשטח של כ- 30 מ"ר. כן בוצעה הכשרת שטח של כ- 1,000 מ"ר אספלט המשמש לחניה.

בכתב האישום נטען עוד כי על המקרקעין חלה התוכנית המאושרת חכ/12 שייעדה את המקרקעין כקרקע חקלאית והם אף הוכרזו כקרקע חקלאית בהודעה בדבר אכרזה על קרקע חקלאית שפורסמה בילקוט הפרסומים 3504 מיום 30.11.87 בעמ' 364.

לטענת המאשימה, השימוש הנעשה בגל רהיט הינו שימוש מסחרי המהווה שימוש חורג ללא היתר בקרקע חקלאית.

הנאשם 1 הינו מי שהוחזק כבעלים במקרקעין ו/או מי שמוטלת עליו החובה להשיג את ההיתר ו/או מי שמוטלת עליו החובה להשיג ההיתר ו/או מי שעושה השימוש החורג בקרקע חקלאית ללא היתר ומנהלה של הנאשמת 2.

הנאשמת 2 הינה מי שעושה שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר.

הוראות החיקוק שיוחסו לנאשמים בגין מערכת עובדתית זו הינן: שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר - סעיף 156, הוראות התוספת הראשונה, סעיפים 204 (א), 204 (ג), 208 (א) ו- 253 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון"), שימוש ללא היתר - סעיפים 145, 204 (א), 208 (א) ו- 253 לחוק התכנון , סעיף 212 לחוק התכנון והוראות סימנים ד' ו- ה' לפרק ו' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

מטעם התביעה העיד מר רון ניסטל, המשמש כמפקח בניה מטעם היחידה הארצית לפיקוח על הבניה.

לאחר שנסתיימה פרשת התביעה וב"כ המאשימה הכריז "אלו עדיי", טען ב"כ הנאשמים כי "אין להשיב לאישום" וביקש דחייה על מנת להגיש סיכומים בכתב. 60221

ב"כ הנאשמים טען בסיכומיו כי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה אינו "אישום" על פי ניסוחו בחוק, ועל כן איננו יכול להוות "אישום" המהווה יסוד להליך פלילי כנגד הנאשמים.

ב"כ המאשימה גרס בתגובה כי הפסיקה קבעה שסעיף 212 (5) לחוק התכנון והבניה ניתן להפעלה בשני אופנים: דרך אחת היא על ידי הגשת כתב אישום נגד מי שעבר את העבירה, אולם אם יגיע בית המשפט למסקנה שנעברה העבירה אך הנאשם אינו בר עונשין, יוכל לתת צו הריסה.
דרך אחרת היא שהסמכות תופעל, כאשר מוגשת לבית המשפט בקשה לפעול על פי סעיף 212 (5) ומוכחות לו העובדות הדרושות.

לטעמו של ב"כ המאשימה, כאשר מוגש כתב אישום בגין שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר ובגין שימוש ללא היתר, מוצדק הוא שלא לפצל את ההליכים על ידי הגשת בקשה נפרדת לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה וזאת בנוסף לכתב האישום.

בע"פ 874/78 - מוסטפא קאסם סואעד נ' הוועדה המקומית לתכנון, פ"ד לה(1), 678 עמ' 680-681 נקבע כי התנאים להפעלת הסמכות על-פי סעיף 212 (5) הם:

(א) שנעברה בבניין עבירה לפיה ניתן היה לצוות על הריסתו לפי סעיף 205 לו הורשע העבריין.
(ב) שעבריין זה אינו בר עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו לחוקית.

הנני דוחה את טענת ב"כ הנאשמים לענין זה.

לקביעתי, כאשר המאשימה מוכיחה כי נעברה עבירה אשר לפיה ניתן היה לצוות על הריסת המבנים הבלתי חוקיים, אם מבצע העבירה היה מורשע, מתמלא התנאי לשימוש בסעיף 212 (5) (א).

עוד טען ב"כ הנאשמים כי המאשימה לא הצליחה להוכיח שהקרקע נשוא כתב האישום הוכרזה כקרקע חקלאית , כאשר הפרסום בילקוט הפרסומים בו מפורטות הקרקעות שהוכרזו כקרקע חקלאית, מלמד כי המקרקעין נשוא כתב האישום אינם כלולים בפרסום.

ב"כ המאשימה ביקש לדחות טענה זו של הסניגור והפנה את בית המשפט לעדותו של המפקח, עד התביעה, מר רון ניסטל. עד זה נתבקש בחקירה נגדית על ידי הסניגור להציג את הפרסום הקובע כי גוש 10551 הינו קרקע חקלאית.

במסמך ת/3 פורטו מספרי הגושים שהוכרזו כקרקע חקלאית. ואכן, גוש 10551 איננו מצוי ביניהם.
אולם, המפקח העיד כי בתיק היחידה שהיה מצוי בידי העד בעת מתן עדותו, קיימת מפה ובה מופיע הגוש 10703 שבחזקת הנאשם כקרקע חקלאית.
כן עולה כי מספרו של גוש זה שונה וכיום הינו גוש 10551.

עדותו זו של המפקח מאמתת את טענת המאשימה כי מדובר בגוש 10551, שמיספורו בעבר היה 10703 והוא הוכרז כקרקע חקלאית.

זאת ועוד; גם בהודעתו של הנאשם כפי שנגבתה על ידי עד התביעה (הודעה שהוגשה וסומנה ת/1), נכתב? כי "המקום מגדים משק 57, גוש 10551/10703 חלקה 57".

אשר על כן , הנני דוחה אף טענה זו של ב"כ הנאשם.

טענה נוספת שהועלתה על ידי ב"כ הנאשמים היא כי בידי המפקח מצוי מסמך אשר לכאורה מראה כי גיל המבנים נשוא כתב האישום יכול להצדיק מחיקת האישום עקב טענת התיישנות.
ב"כ הנאשמים טוען כי "הסתרת" מסמך זה מצדיק מחיקת האישום מחמת התיישנות.

ב"כ המאשימה הפנה בתגובה להודעת הנאשם ת/1 שם נאמר בפירוש כי לטענת הנאשם המבנים נבנו
ב-1986 כך שהמאשימה לא ניסתה להסתיר דבר מבית המשפט. ואכן, אין מדובר בעבירת בנייה אלא בעבירה של שימוש חורג נמשכת ועל כן אין עליה התיישנות.

באשר לטענת ב"כ הנאשמים כי המאשימה לא טרחה להביא כראיה את תוכנית תממ/6 אשר מאפשרת שימוש בקרקע לתעסוקה לא חקלאית ציין ב"כ המאשימה כי "תוכנית בנין ערים היא בגדר תקנה ולפיכך היא גם בגדר "חיקוק" ואין צורך להציגה כראיה במהלך הדיון אלא ניתן להפנות אליה.

ואכן, ב"כ המאשימה צירף לתשובתו לטענות ב"כ המאשימה את תממ/6.

עיון בתוכנית זו מראה כי על אף שבתנאים מסויימים ניתן להשתמש בקרקע חקלאית ל"תעסוקה לא חקלאית" הנאשם לא עמד באותם תנאים, מה עוד שהוראות תממ/6 מאפשרות שימוש בתעסוקה הלא חקלאית בשטח שאינו עולה על 500 מ"ר במבנה אחד וכן קיימת הגבלה לגבי מקומות החניה (סעיף 7 לנספח א' לתמ"מ הנ"ל).

המפקח העיד כי השימוש במבנים נשוא כתב האישום משתרע על שטחים רחבים בהרבה ועל מבנים החורגים מהתנאים הנ"ל, ולפיכך גם דין טענה זו להידחות.

לעניין טענת ב"כ הנאשמים כי המאשימה לא הביאה כל ראיה ביחס למהות ההיתרים הקיימים על הקרקע וזאת למרות שהמאשימה הודתה כי לחלק מהמבנים יש היתר, הרי קיימיים מבנים נוספים שאין עליהם היתר ועל הנאשם להביא את ראיותיו ולהציג את ההיתרים שיש בידיו, אם יש בידיו היתרים כחוק.

עולה מן המקובץ, כי כל טענותיהם של הנאשמים נדחות על ידי והנני קובעת כי על הנאשמים להשיב לאישומים כנגדם.
ניתנה היום י' בטבת, תשס"ד (4 בינואר 2004) במעמד הצדדים.

רחל חוזה
, שופטת
סגן נשיא

ב"כ הנאשם:
מבקש לקבוע מועד להמשך שמיעת ההוכחות.

החלטה
הנני קובעת להמשך הדיון, בנוכחות הנאשם, ליום 9.2.04 בשעה 9.00.
על ההגנה לעשות לזימון כל עדיה.

ניתנה היום י' בטבת, תשס"ד (4 בינואר 2004) במעמד הצדדים.

רחל חוזה
, שופטת
סגן נשיא
הקלדנית: פנינה








פ בית משפט שלום 2245/02 מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ולבניה נ' אוליאל יגאל, גל רהיט (1989) בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/01/2004)