פסקי דין על אביגיל אטיאס | פסקי דין על עיריית רמת-גן

54/09 תלפ     28/12/2009




תלפ 54/09 אביגיל אטיאס נ' עיריית רמת-גן








בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן



28 דצמבר 2009

תל"פ 54-09 אטיאס נ' עיריית רמת-גן






בפני

כב' השופט
רמי חיימוביץ


מבקשת

1
.
אביגיל אטיאס


נגד


משיבה

1. עיריית רמת-גן



החלטה

בפני
"בקשה לביטול הליכים פעולות ודרישות תשלום המתנהלים כנגד המבקשת", ובפשטות: בקשה לביטול ארבעה דוחות חנייה שניתנו לרכב בבעלות מבקשת בשנים 2000 ו- 2001 וכיום ננקטים בגינם הליכי הוצאה לפועל.

2.
המבקשת טוענת כי לא קיבלה לידיה את דוחות החנייה האמורים ואף לא דרישות תשלום בדואר רשום כמתחייב בחוק, וכי למדה על קיום הדוחות רק בשנת 2007, משהחלה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל. לבקשתה מצרפת המבקשת תדפיס של משרד הרישוי המעיד כי עד ליום 04/08/2001 התגוררה במושב שדי תרומות שבעמק בית-שאן (ד.נ. עמק בית-שאן 4 דירה 15, שדי תרומות), וכי החל ביום 05/08/2001 החלה מתגוררת בכתובת אחרת בבני-ברק. המשיבה מצידה דוחה את טענות המבקשת מכל וכל, ולטענתה הודעות הקנס נשלחו למבקשת בדואר רשום לכתובת הנכונה ובמועדים הקבועים בחוק. כחיזוק לטענותיה מציגה המשיבה תדפיסים שונים שהפיקה ממחשביה בנוגע למשלוח הדוחות ולמסירת רשימת דברי דואר רשומים לדואר ישראל. המשיבה מוסיפה ומצרפת מכתב תשובה ששלח ב"כ המשיבה למבקשת כבר בשנת 2004, אך יצוין כי המבקשת מכחישה כי פנתה למשיבה במועד זה.

3.
לאחר שעיינתי בבקשות ובמסמכים ביקשתי לקיים דיון במעמד הצדדים, ברם המשיבה ביקשה כי אכריע בבקשה ללא קיומו של דיון כאמור. ב- 28/12/2009 נעתרתי לבקשתה וקבעתי כי אכריע על יסוד המסמכים שהגישו הצדדים בלבד. להלן החלטתי.

דיון והכרעה

4.
נמצא לי כי יש לקבל את הבקשה. תנאי בסיסי לקיומה של חזקת המסירה המצויה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד- 1974 (להלן: "התקנות") הוא מסירת הודעות הקנס לדואר ישראל לצורך שליחתן בדואר רשום. רק עם מסירת המסמכים לדואר קמה "חזקת המסירה", ומועבר הנטל לנמען להוכיח "שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

5.
במקרה דנן לא הוכיחה המשיבה כי המסמכים נמסרו לדואר ישראל, שכן כל שהוצג הוא תדפיסים פנימיים שהופקו ממחשב העירייה, ללא תצהיר המעיד על מסירת המסמכים לדואר וללא אישור של דואר ישראל כי אכן קיבל לידיו את המסמכים לצורך שליחתם. אין אפוא כל ראיה אופרטיבית למשלוח הדוחות למבקשת, ומכאן שלא נתקיימו התנאים לגיבושה של חזקת המסירה שבתקנות. חשוב להדגיש כי תוצאה זו עולה בקנה אחד עם פסק דינה של כב' השופטת שיצר בעפ"א (תל-אביב-יפו) 80074/07 מור מילמן אפרת נ' עיריית תל-אביב (פורסם בתקדין) – עליו נסמכת המשיבה – והבהירה זאת כב' השופטת שיצר בעפ"א (תל-אביב-יפו) 80201/07 חגי נירה נ' עיריית תל-אביב (פורסם בתקדין), שם זיכתה את המערערת מ-17 דוחות לאחר שנמצא לה כי:

"בערכאה הדיונית ב"כ המשיבה הגישה, כראיה למשלוח ההודעות, את תדפיסי המחשב בלבד ללא אישורי הדואר המעידים על מסירת הודעות הקנס לשליחה בדואר רשום ... בשל מחדל זה אין מנוס מהקביעה, כי למרות התנהלותה המקוממת של המערערת, לא הוכח כראוי משלוח 17 דו"חות חניה למערערת, שעל כך יש לזכותה, מחמת הספק".

6.
הנה-כי-כן, אין די בתדפיסים ממחשבי המשיבה כדי להוות ראיה כי רשות הדואר קיבלה את הדוחות למשלוח בדואר רשום (בוודאי כשלא הוגש גם כל תצהיר לעניין זה) ומכאן שדין הבקשה להתקבל.

7.
אוסיף ואציין כי מן המסמכים שצירפה המשיבה עצמה עולה שהדוח שמספרו 808998-8-3 נשלח למשיבה ביום 23/10/2001, לכתובת אותה עזבה כחודשיים קודם לכן, וכי אין כל ראיה למשלוח הדוח לכתובתה הנכונה באותו מועד. אשר-על-כן, ממילא דינה של הבקשה לגבי דוח זה להתקבל גם מן הטעם הזה.

8.
בשולי הדברים, ואף שבית-משפט זה אינו מוסמך לעסוק בהתיישנות עונשים (ראו פסק דינו המפורט של כב' השופט אטדגי בה"פ 201211/05 מנדלוביץ נ' עיריית תל-אביב (פורסם בתקדין), אציין כי ממסמכי המשיבה עולה כי הוסיפה לשלוח למבקשת הודעות והתראות לכתובת במושב שדי חמד עד לשנת 2007, שש שנים וחצי לאחר שחדלה מלהתגורר בה. כאמור, לטענת המשיבה המבקשת פנתה אליה עוד בשנת 2004, ומכאן שהייתה מודעת לקיומו של החוב כבר במועד זה, ברם יצוין כי מכתב התשובה של ב"כ המבקשת הופנה לכתובתה החדשה של המבקשת – בבני ברק. מכל מקום, אין לי, כאמור, צורך לעסוק בסוגיה זו שממילא אינה בסמכותי.

9.
סוף דבר: הבקשה מתקבלת.






ניתן היום,
י"א טבת תש"ע, 28 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














תלפ בית משפט לעניינים מקומיים 54/09 אביגיל אטיאס נ' עיריית רמת-גן (פורסם ב-ֽ 28/12/2009)