פסקי דין על אביה אלימלך | פסקי דין על שירותי בריאות כללית

2292/02 עב     08/01/2004




עב 2292/02 אביה אלימלך נ' שירותי בריאות כללית




1
בית הדין לעבודה

בשא 001974/02
(עב 2292/02)
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
08/01/2004
בפני
כב' השופטת מיכל לויט

נ.צ. מר עמיר (מע)
נ.צ. מר מזרחי (ע)
אביה אלימלך

בעניין:
המבקשת
עו"ד פישר

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. שירותי בריאות כללית

ע"י ב"כ עו"ד בנש


2. מדינת ישראל - משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד שטיינברג - אפל
מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

המשיבים

החלטה
1. בפני
נו בקשה למתן סעד זמני להענקת תרופת ה-i.v.i.g. (אימונו - גלובולינים) למבקשת, ולחילופין - להעניקה למבקשת לפחות לתקופת ההריון אותו מתכננת המבקשת לקיים, על פי האמור בבקשה, "בשלהי גיל יכולתה להכנס להריון".

2. על פי האמור בבקשה ובתצהיר התומך בה, המבקשת בת 43, נשואה ואם לחמישה ילדים, חולה בטרשת נפוצה ומטופלת במרכז לטרשת נפוצה בבית החולים תל-השומר, על ידי ד"ר ענת אחירון, ד"ר מרב חן ואחרים.
3. על פי האמור בתצהיר, במסגרת ניסוי קליני בבית החולים ולאחר קבלת התקף, החלה המבקשת לקבל במשך 10 חודשים את הטיפול בתרופת ה-i.v.i.g. במסגרת ניסוי, אך אינה יודעת עד היום האם היא קיבלה תרופת "placebo", או האם את תרופת ה-i.v.i.g. עצמה.

המבקשת הצהירה כי ברצונה ובכוונתה להכנס להריון נוסף ולכן, ולפי המלצת כל הרופאים במרכז, אושרה לה במיוחד התרופה.

המבקשת הצהירה כי היא דואגת לא רק לשלמות גופה אלא גם לשלמות העובר שיתפתח ברחמה.

4. הבקשה נתמכת בטופס ערוך לפי תקנה 29 לתקנות הרוקחים (תכשירים רפואיים), התשמ"ו-1986 (להלן: "תקנות הרוקחים"). הרופאה הממליצה בטופס היא ד"ר אחירון.

בנוסף צורף לבקשה מכתבו של ד"ר מרב חן מיום 29.1.02, בו ביקש לאשר טיפול מונע ב-i.v.i.g. פעם בששה שבועות, נוכח כך שהמבקשת מתכננת להכנס להריון ובהתחשב בכך ש"כל התרופות למניעת התקפי טרשת נפוצה, בעלי השפעה טרטוגנית, מלבד i.v.i.g.".
בנוסף צורף מכתבה של ד"ר אחירון מיום 6.12.01. במכתב זה נאמר כי המבקשת כעת "זקוקה לטיפול מונע למשך שנה. שוחחתי עם החולה על האפשרויות הטיפוליות ועקב רצונה בהריון נוסף הועלתה האפשרות של מתן אימונוגלובולינים". (ההדגשה לא במקור).

5. בבקשה נטען כי הטופס על פי תקנה 29 לתקנות הרוקחים, הינו טופס סטטוטורי אשר כל הגורמים המוסמכים, לרבות הגורמים המאשרים במשרד הבריאות אישרו וחתמו עליו לגבי המבקשת, ועל פיו עולה כי הרופאים המטפלים במבקשת סבורים כי טובתה וטובת העובר אשר היא מתעתדת לשאת ברחמה מחייבים הנפקתו של חריג ישיר לעקרון הצמדת התרופה אך ורק להתוויה בה נרשמה היא בפנקס התרופות.

לטענת ב"כ המבקשת, מדובר בצוות רופאים שלם, נוירולוגים, רוקחים ורופאים בכירים מהנהלת בית החולים הממשלתי, אשר סומכים ידם ושיקול דעתם על מרשם זה ועל היותה טובתה של המבקשת, בעיקר בתקופת הריונה הקרוב - טמון בהיותה של המבקשת ועוברה "סוככים" תחת המטריה החיסונית הברוכה אשר אמורה לספק להם התרופה מפני סכנת ההתקפים.

6. ב"כ המבקשת נסמך בבקשה על הסכמת המשיבה 1 (להלן: "הקופה") להעניק את התרופה לחולי טרשת נפוצה, על אף שלא הותוותה לטיפול במחלה כאמור, בפרשת לילי כרמל (בג"צ 99/501 לילי כרמל ואח' נ' קופ"ח כללית והיועץ המשפטי לממשלה).

עוד נטען בבקשה כי בעקבות הניסויים בבחינת יעילותה של התרופה לעצירת או צמצום התקפי מחלת הטרשת הנפוצה בביה"ח של הקופה, ("בלינסון") תחת פיקוחו והנהלתו של הנוירולוג הבכיר וראש המחלקה שם הפרופ' אלדד מלמד, שהפקיד את ביצוע הניסויים בידי תלמידתו (דאז), הד"ר ענת אחירון, צמח כמעט דור שלם של חולות וחולים שהמשיכה ליטול את התרופה במימונה המלא של הקופה, עד היום.
על פי הנטען, הקבוצה מונה לפחות כ-100 חולים.
(נתונים אלו הובאו על ידי ב"כ המבקשת בבקשה מתוך טיעוני המערערות בפרשת לילי כרמל בפני
בית המשפט העליון).

7. לטענת ב"כ המבקשת, אך ורק מניעים זרים, פסולים ובלתי עניניים עומדים בבסיס סירובה של הקופה להעניק את התרופה למטופלותיה של ד"ר אחירון.
(לטענת ב"כ המבקשת, נוכח מאבק "מר מתיש ומכוער" הניטש בין המורה - פרופ' מלמד לבין תלמידתו, ד"ר אחירון.
שוב - כל זאת נטען בלא שהדברים נתמכו בתצהירה של ד"ר אחירון, או אף תצהיר אחר כלשהו).

8. עוד נטען כי הקופה קשורה בהסכמי רכש עם חברות התרופות אשר תרופותיהן נכללו בסל הבריאות, והן מותוות במפורש כנגד מחלת הטרשת הנפוצה (טבע, אגיס, ביוג'ן, וארס סרונו), שהן כדברי ב"כ המבקשת, חברות ענק, בעלות כח, השפעה, אמצעי פרסום ויחצ"נות רבים, כאשר לעומתן - תרופת ה-i.v.i.g. חסרה חברת תרופות כוחנית ועשירה, בהיותה תרופה ש"כפי הנראה" אין החברות שיצרו אותה בעבר מרוויחות עליה, כפי שהן מרוויחים על התרופות המותוות למחלה בסל השירותים, ולכן, על פי הנטען, אין תמריץ כלכלי לקופה להעניק תרופה זו דוקא לחולות הטרשת הנפוצה.
בנוסף נטען כי רופא הקופה, הד"ר אריאל מילר - מנסה להקים מרכז טיפולי לטיפול בחולות הטרשת הנפוצה בביה"ח הכרמל, והוא מתנגד עקרונית לשיטת הטיפול בתרופה כנגד התקפי הטרשת הנפוצה.

(שוב - כל הנטען, בלא תצהיר התומך בעובדות והנתונים הנטענים).

9. עוד נטען כי תוצאות מחקריה של ד"ר אחירון קיבלו גושפנקא בפרסומים מדעיים בירחון האמריקאי רב המוניטין nevrolog וכן אושרו על ידי "מיטב החוקרים והנוירולוגים שבאירופה".
(שוב - בלא תצהיר התומך בעובדות הנטענות).

10. עוד נסמכת הבקשה על החלטות שניתנו בבית דין זה, בהן הוחלט להעניק את התרופה בסעד זמני, (מיכל אלכסנדרוני נ' קופ"ח, כב' השופטת הראשית, השופטת וירט-לבנה; זיוה מגן נ' קופ"ח, כב' השופטת בן-יוסף; טאו עדיה נ' קופ"ח כללית, כב' השופט טננבאום; טל גנץ, איריס עבדה ומיכל נולר נ' קופ"ח כללית, כב' השופטת הראשית).

ב"כ המבקשת טוען כי בפרשת טל גנץ ואח' נועד הצורך בתרופה, לגבי אחת החולות, בשל אותו הרצון ליצור "מטריה" חיסונית לחולה בזמן הריון.

11. ב"כ המבקשת טוען כי יש לאבחן את ההחלטה שניתנה בביה"ד הארצי לעבודה בענין קופ"ח כללית נ' גיל אייל דקל (מפי כב' השופט פליטמן) מעניינה של המבקשת. זאת, משום שבעניינה, "הרי כבר העידה הד"ר אחירון כמעט בכל המקרים דלעיל, שהיא היא הרופא המומחית המטפלת שבכולם..." ומדוע לא לכבד את שיקול דעתה של הרופאה המטפלת בכל המקרים כולם.
לטענתו, הקופה בכל אותם מקרים לא הסבירה ולא הרימה את נטל הראיה להפריך את הוכחת ההפליה.

בנוסף נטען כי לעומת המכשיר שנדון בפרשת גיל אייל דקל (משעל), אשר אינו כלול כלל בסל הבריאות, תרופת ה-i.v.i.g. אכן כלולה בסל, אלא שאינה מותווית למחלת הטרשת הנפוצה.

12. עוד הפנה ב"כ המבקשת למקרים הספציפיים, בהם הוענק סעד זמני לנשים החולות במחלה ומצויות בהריון. או חפצות להכנס להריון.
(רותי בבחנוב נ' קופ"ח כללית; דפנה שילה טויזר נ' קופ"ח כללית - (שתיים מארבע העותרות בפרשת לילי כרמל; רחל טורקניץ נ' קופ"ח; מיכל נולר נ' קופ"ח (המבקשת כבר היתה בהריון).

13. בפני
נו העיד ד"ר מרב חן, לתמיכה בבקשה, והמבקשת נחקרה בקצרה.

ד"ר מרב חן הסביר בעדותו כי מחלתה של המבקשת מאופיינת בהתקפים לסירוגין.

ד"ר חן העיד כי הכיר את המבקשת באוקטובר 2000, כשהיה לה התקף תחושתי בפני
ם ובעקבותיו אובחנה המחלה.
בספטמבר 2001 היא פיתחה התקף עיני (לפי התיק הרפואי) שאז עקבה אחריה ד"ר אחירון.

ד"ר חן הבהיר כי המבקשת זקוקה לקבלת טיפול מניעתי למחלה, כאשר הטיפול המונע נועד להוריד את כמות ותדירות ההתקפים.
(הסיכון להתקף הוא די גבוה מיד לאחר הלידה ובמהלך שלושת החודשים שלאחריה).

אלא, שלשאלת בית הדין השיב ד"ר חן, באופן חד משמעי כי לולא רצונה של המבקשת להכנס להריון, בהחלט קיימות אלטרנטיבות טיפוליות לגבי המבקשת, לבד מהתרופה נשוא הבקשה, אשר כולן מותוות למחלה וכלולות בסל הבריאות.

"ש.בהנחה שלא עומד על הפרק, לגבי המבקשת, הריון מתוכנן קרוב, האם יש אלטרנטיבה טיפולית לבד מהתרופה נשוא הבקשה.
ת. כן.
כטיפול מונע לטרשת נפוצה, כהתויה, קיימות 4 תרופות. במקום הראשון (המועדף לפי הספרות) אינטרפרונים:
א. אוונקס.
ב. רביף.
ג. ביטפרון.
ד. קופקסון.
מניתי את התרופות על פי הסדר המועדף על פי הספרות.
לרופא יש שיקול דעת במסגרת תרופות אלו, בשיתוף עם החולה תוך התחשבות בסיכוני לואי, ותדירות הזרקה.
אלו תרופות המצויות בסל ומותוות לטיפול בטרשת נפוצה, בתנאי שהמחלה היא כבר מוגדרת, מסוג של התקפים לסירוגין.
בתנאי שהמבקשת אינה מתכננת הריון, אחת מארבעת התרופות האלה בהחלט מתאימה לטיפול מניעתי בין התקפים.

כאשר היא מתכננת כניסה להריון, אסור לת את התרופות האלה, לפחות לא מומלץ מכיוון שיש לתרופות האלו השפעה טרטוגנית, הם יכולות לגרום למומים עובריים".
(עמ' 2 לפרוטוקול, ההדגשות לא במקור).

14. באשר להיותה של תרופת ה-i.v.i.g האופציה היחידה הקיימת לשלב שטרם הכניסה להריון השיב ד"ר חן כי הוא אינו יכול לקבוע מראש של -i.v.i.g לא תהיה השפעה שלילית על ההריון או העובר וכי לא מוכרים לו מחקרים שבדקו ספציפית השפעה של אומונולובולינים על מהלך הריון ו/או על העובר בפני
עצמו, אך "בהתייעצות עם מרכז יעוץ תרופתי בהדסה ירושלים, תשובתם היתה חיובית שמותר לתת i.v.i.g לפני כניסה להריון".
(עמ' 3 לפרוטוקול).

לעדותו, המבקשת היא לא החולה הראשונה שתקבל את התרופה לפני הכניסה להרין. כבר ישנן חולות שקיבלו את ה- i.v.i.g לפני הכניסה להריון וסמוך לאחר הלידה.
(עמ' 3 לפרוטוקול).

15. באשר לטיפול הנדרש הבהיר ד"ר חן כי בהתאם למשקלה של המבוקשת מדובר בתחילת טיפול (העמסה) של 100 גר' ב-5 ימים (20 גר' כפול 5) ולאחר מכן 20 גר' פעם ב- 6 שבועות.

אין מינימום ואין מקסימום שנדרש. הטיפול ינתן עד לשלב הכניסה להריון. (עמ' 3 לפרוטוקול) (בטופס 29 נכתב שהטיפול נדרש לחצי שנה).
מאידך, הוסיף ד"ר חן כי דעתו שלא מומלץ לתת את ארבעת התרופות שעל בסיס האינטרפוני וגם הקופסון בתקופה שטרם הכניסה להריון היא דעה מקובלת, שכן "אף אחד לא רוצה להסתכן במומים מולדים".

עם זאת שב ואישר כי לגבי ה- i.v.i.g בהקשר של תופעת לוואי בהריון או מומים עובריים - אין מחקרים שמראים שיש תופעות לוואי, אולם גם אין מחקרים שמראים שאין תופעות לוואי.

המלצתו מבוססת על הנסיון שהיה לו עם חולות במרכז ובהתייעצות עם מרכז תרופתי הדסה.

16. ד"ר חן אישר כי תרופת ה- i.v.ig אינה רשומה בשום מקום בעולם בהתויה ספציפית לטרשת נפוצה וכי מדובר בטיפולים מחקריים.
(גם המבקשת קיבלה כאמור את התרופה במרכז במסגרת מחקר במרכז, כאשר 50% מהחולים קיבלו "placebo").

עוד אישר ד"ר חן כי תמונה הדמייתית של ה- m.b.i לא הוכיחה מספיק את היעילות של התרופה (המחקר הראה יעילות עד 63% בירידה בתדירות ההתקפים). עם זאת לעדותו, לא נכון לומר כי בדיקת ה- m.r.i רגישה יותר מהמצב הקליני - פונציונלי של החולה:

תפקוד מוטורי, תחושתי, קוארודינציה, יציבות, חדות הראיה תפקוד הסוגרים ותפקודים מיניים.

מכל מקום - אישר ד"ר חן כי אין דיעה חד משמעית לגבי יעילות התרופה, שהיא במהותה מניעתית ולא טיפולית, לטרשת הנפוצה.

17. המבקשת עצמה נחקרה קצרות והעידה כי רצונה להביא ילד נוסף לעולם בא בעקבות התקרבות שחלה ביחסיה עם אישה. המבקשת אישרה כי אינה מטופלת אצל רופא נשים בקשר לכניסה להריון וכי אינה צופה כל בעיה להכנס להריון.

18. לאחר הדיון שקיים צרפה ב"כ הקופה חוות דעת רפואית מטעמה, של פרופ' אברמסקי, אשר הוגשה בהליך אחר שנוהל בבית הדין (מיכל אלכסנדורני נ' שירותי בריאות כללית
) חוות הדעת אינה מתייחסת כמובן לב"כ המבקשת (באשר לא ניתנה כאמור בעניינה), נותנה לא עמד לחקירה נגדית על חוות דעתו ומכאן גם כמובן יגזר משקלה.

בחוות הדעת מובאת עמדתו של פרופ' אברמסקי באשר לפעילות תרופת
ה-i.v.i.g. הסיכונים הכרוכים בה, והתייחסות לטיפול בה במחלת הטרשת הנפוצה.

פרופ' אברמסקי מסכם כי ניסויים ב-i.v.i.g. בטרשת נפוצה הראו תוצאות חלוקות.
ד"ר אחירון ו- fasake הראו השפעה קלינית לטובה, אך לא m.r.i. רוב החוקרים האחרים לא הראו השפעה קלינית לטובה.
לפיכך, לדעתו אין כיום הוכחה מספקת ליעילות ה-i.v.i.g. בטרשת נפוצה. בנוסף, התרופה אינה רשומה לטיפול זה בשום מקום בעולם (נתון זה אושר גם על ידי ד"ר מירב חן).
לדעתו, יש בהחלט אפשרות לנסות טיפולים בתקופת הפוסט - פרטום כולל, ניסוי ב-i.v.i.g., אבל מתן זה צריך להיות כיום במסגרת ניסוי קליני מאושר ולא במסגרת טיפול שגרתי, אלא אם יוכח בעתיד שטיפול זה אכן יעיל.

19. ב"כ הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.

20. עמדת הקופה בתמצית, היא כי תרופת ה-i.v.i.g היא תרופה נסיונית אשר אינה מותווית לטיפול בטרשת נפוצה ועל כן מכח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד 1984 (להלן: "החוק") המבקשת אינה זכאית לקבלו.

ב"כ הקופה, הפנתה להלכה שנקבעה על ידי בית הדין הארצי (בדב"ע 7-4/97 שירותי בריאות כללית
נ' לילי כרמל ואח' פד,י ל"ג 415) ועל פיה לא חלה על קופת חולים חובה לספק ו/או לממן למבוטחיהם תרופות המבוקשות להתוויה שאינה כלולה בסל הבריאות.

בנוסף, ההתויה של טרשת נפוצה אינה כלולה ברישום של התרופה בפנקס התכשירים הרפואיים המנוהל על ידי משרד הבריאות.

לטענת ב"כ הקופה, אין בכוחו של ההיתיר שניתן בטופס 29, מכח תקנה 29 לתקנות הרוקחים כדי להטיל חובה כלשהי על הקופה, או להוסיף על סל השירותים אלא הטופס אך נועד להקנות לחולה שלו ניתן ההיתיר הכשר חוקי לעשות שימוש בתכשיר רפואי, על אף העדרו של רישום בפנקס התכשירים.
ב"כ הקופה אף הפנתה לכך שהמבקשת אישרה, על גבי הטופס, כי ידוע לה שהטיפול נחשב כטיפול נסיוני.

עוד ציינה ב"כ הקופה כי התרופה אינה רשומה ומאושרת לשימוש בשום מקום אחר בעולם, כעולה מהטופס עצמו (ואף עדותו של ד"ר מרב חן בפני
נו), כי מדובר בתרופה ניסיונית ובנוסף - כי אין פרוטוקולים רפואיים המוכיחים את יעילות התרופה בתקופת ההריון.

21. עוד פירטה ב"כ הקופה את מדיניותה בהתייחס למתן התרופה i.v.i.g. מחוץ להתווייתה הרשומה, וזאת במקרים הבאים:

א) מי שעונה להגדרת "חולה ותיק".

ב) מי שחולה במחלות הכלולות בקטיגוריות ה"מזכות" במסמך ד"ר וינר.

"חולה ותיק" - מי שהשתתף בניסוי שנערך בשנת 93 במרכז הרפואי "בלינסון" ובמרכזים נוספים בארץ ובחן את השפעת תרופת ה i.v.i.g. על מחלת הטרשת הנפוצה.

בתום הניסוי, נאותה הקופה, לפנים משורת הדין, לבקשתם של הרופאים המטפלים, לממן את התרופה למשתתפי הניסוי, הנמנים על חבריה, לאחר שהחברה היצרנית אשר סיפקה את התרופה לניסוי התנערה באופן פתאומי מהתחייבותה וחובתה כלפי החולים להמשיך ולספק להם את התרופה גם לאחר הניסוי.

גם לאחר כניסת החוק לתוקף, המשיכה הקופה לממן את התרופה לאותם חולים ותיקים, בכפוף לבחינה רפואית מתחדשת, הנערכת מדי זמן.
לגבי מסמך ד"ר וינר - מדובר במסמך מנובמבר 96' בו פרסם מנהל האגף הרפואי של הקופה, ד"ר וינר, כללי מדיניות לראשי מחוזות ובתי החולים של קופת חולים, להתווית והגדרת קריטריונים רפואיים ברורים, שמכאן והלאה רק בהתקיימם תאשר הקופה אספקת תרופת ה-i.v.i.g. לחולים הנוטלים אותה מחוץ להתוויתה הרשומה.

22. ב"כ הקופה טענה עוד, לחילופין, כי המדינה היא בעל הדין המתאים בתובענות לקבלת שירותים ותרופות שלא נכללו בסל הבריאות או שונים מאלו שהותוו בסל, ולא הקופה, באשר המדינה היא הממונה על פי החוק על גיוס והקצאת מקורות המימון לסל הבריאות והיא המחזיקה בכל מקורות המימון למערכת הבריאות הציבורית.

בנוסף - היא המוסמכת להוסיף שירותים ותרופות לסל, מכח סעיף 8 לחוק. לפיכך, המדינה היא אשר צריכה לתת דין וחשבון לבית הדין, אם וכאשר זה סבור כי אי הכללת תרופה ו/או התוויה פלונית בסל הבריאות, יש בהם כדי לפגוע במבוטח פלוני באופן המצדיק הענות לבקשתו לסעד זמני המכוונת לקבלת תרופה ניסיונית שאינה כלולה בסל התרופות. זאת, משום שהמדינה היא בעלת הסמכות היחידה לפעול לשינוי המצב.

משכך, המדינה היא שמוטל עליה לשאת בכל מימון ביניים של התרופה, עד לבירורה הסופי של התביעה, אם וככל שזה יקבע על ידי בית הדין.

23. המדינה טענה כי אין כל דחיפות בהענקת התרופה למבקשת, באשר עניינה של הבקשה אינה בהצלת חיי אדם המצויים בסכנה.
עוד נטען כי מכח ההלכה שנפסקה בבית הדין הארצי לעבודה בפרשת לילי כרמל הנ"ל, אין חובה על הקופה לספק את התרופה, הרשומה בסל הבריאות להתוויות אחרות, ואינה מותווית לטיפול במחלת הטרשת הנפוצה.

עוד נטען, כי ההסדר שהושג בענין לילי כרמל בבית המשפט העליון ייתר את הדין בעתירה וזו לא נדונה בבג"צ לגופה.

ב"כ המדינה הפנתה גם לקביעתו של כב' השופט בך בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד ואח', פד' נא (3) 724 ועל פיו, סל שירותי הבריאות אינו מתיימר לספק את כל השירותים הרפואיים הנדרשים, או העלולים להיות נדרשים למבוטחי קופות החולים, הואיל ומקורות המימון לעלותם של השירותים מוגבלים.

לטענת ב"כ המדינה, משלא ניתן

פסק דין
לגופו בבג"צ - מחוייב בית דין זה בהלכה התקדימית שנקבעה בבית הדין הארצי (בענין לילי כרמל) ואין לסטות ממנה.
באשר לטענת הפליה - הפנתה ב"כ המדינה (כמו גם ב"כ הקופה) לפסק דינו של בית הדין הארצי בפרשת גיל אייל דקל.

ב"כ המדינה הרחיבה וטענה כי בהתבסס על הידע המקצועי הקיים היום, אין מקום להכללתה של התווית התרופה למחלת הטרשת הנפוצה בסל השירותים, וכי הדברים קיבלו חיזוק בעדותו של ד"ר מרב חן בבית הדין.

ב"כ המדינה דחתה את טענות הקופה כי בית החולים הוא שמוטלת עליו החובה לממן טיפול בתרופה ניסיונית, אם ככל שנקבע חובת מימון ביניים על ידי בית הדין.

24. יצויין כי הן הקופה והן המדינה ביקשו כי הדיון בתיק העיקרי יאוחד עם שבע התביעות אשר כבר נדונות והעוסקות כולן באותו עניין, (בקשותיהן של חולי טרשת נפוצה לקבל את תרופת ה-i.v.i.g.), בפני
כב' השופטת הראשית.

ב"כ המבקשת הציע בסיכומיו כי יפסק סעד זמני למבקשת שיעמוד בתוקפו עד למתן

פסק דין
בתיקים המאוחדים הנדונים בפני
כב' השופטת הראשית, וכפוף לתוצאותיו.

המסגרת הנורמטיבית ויישומה במקרה זה:
25. מתן סעד זמני נתון לשיקול דעת בית המשפט והשאלה המרכזית אשר מן הראוי שתעלה בפני
בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו היא, אם מתן הסעד הזמני הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט עוד לפני שהוכרע בתובענה, כך שפסק הדין שינתן בסופו של דבר יהיה בר ביצוע ועל מנת שלא יווצר מצב שלא ניתן יהיה לממש את הסעד שבפסק הדין הסופי. ראה: ד"ר זוסמן, סדרי דין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 613; רע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג (4) 522).

בחינתם של השיקולים המנחים לענין סעד זמני וישומם בעניינה של המבקשת הביאנו למסקנה כי אין מקום במקרה זה ליתן בידה סעד זמני, כפי שיפורט להלן.

26. שאלת מגבלות החוק ומגבלות המימון מכוחו למתן תרופות ושירותים רפואיים שאינם כלולים בסל הבריאות, או אשר אינם מותווים במסגרתו למחלה כזו או אחרת, הינה סוגייה לא קלה אשר כבר נדונה בערכאות השיפוטיות השונות, הן בבתי הדין האזוריים, הן בבית הדין הארצי לעבודה והן בבית המשפט העליון.

סוגיות אלו, שבהן עולה ומתעוררת שאלת שמירה על חיים או איכותם, הארכתם, ולעיתים אף הצלתם, בבחינת "מפלט אחרון", מעוררות קושי, מעבר לקושי הרגיל המתעורר בכל בקשה למתן סעד זמני.
(ראה דבריה של כב' השופטת לבנה בבש"א 202808/99, בענין מיכל אלכסנדרוני).

27. אין חולק כי בנושא תוכנו של סל התרופות, אופן שינויו וחריגה ממנו, אמר המחוקק את דברו באופן ברור ומפורש, בקובעו בחוק מנגנון לקביעת והסדרת נושאים אלו.

אין לדידנו ספק כי סמכותו של בית הדין להכריע בנושא זה היא מוגבלת וכפופה לגבולות שאותם קבע המחוקק.

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח קביעתו האחרונה של בית הדין הארצי לעבודה בסוגיה כאובה זו, בעניינו של החולה גיל אייל דקל (ע"ע 001267/01).

28. משמעות הבקשה בפני
נו היא לחייב בצו זמני את הקופה ו/או את המדינה לממן עבור המבקשת תרופה אשר המחוקק לא סבר שיש לכלול בסל התרופות כתרופה לטרשת נפוצה ואשר היא למעשה עדיין בגדר תרופה ניסיונית לטיפול בטרשת נפוצה בעולם כולו.
במסגרת הוראות החוק ותכליתן ובשים לב לפסיקה המחייבת (יש לזכור בכל זאת כי עניינם של החולים בפרשת לילי כרמל לא הוכרע לגופו בבית המשפט העליון, אלא הענין הסתיים על דרך של הסכמה), עלינו לנקוט בדרך זהירה ומצמצמת ולהקפיד ליתן את הסעד הזמני אך ורק באותם מקרים שבהם מתן הסעד הינו חיוני, בין לצורך שימור מצב קיים, כאשר אופציות טיפוליות אחרות אינן בנמצא עבור החולה, או לצורך הצלת חיים, כאשר מה שעומד על הפרק הינו להיות או לחדול עבור חולה, שאותה תרופה, אשר אינה כלולה בסל הבריאות או אינה מותווית למחלתו בסל, הינה תקוותו היחידה ולעיתים גם האחרונה.

29. אין זה המקרה בפני
נו.

החלטתה של המבקשת, מבלי למעט כהוא זה מההבנה וההערכה שרוחש לה בית הדין, הינה החלטה הבאה מתוך מצב של בחירה בין אופציות שונות.

הרופא המטפל העיד בפני
נו כי התרופה אינה נדרשת למבקשת, לא לצורך שמירת חיים או הארכתם ואף לא לצורך שמירה על איכות חיים.
בפני
המבקשת עומדות ארבעת התרופות המותוות בסל הבריאות למחלה, כאשר ד"ר חן אף טרח וציין כי מנה אותן "על פי הסדר המועדף על הספרות".

הצורך המיוחד, (שאף לגביו יש מחלוקת מדעית), בתרופה מתעורר אך ורק כתוצאה מהחלטתה ובחירתה של המבקשת להכנס להריון בזמן הקרוב, במועד כלשהו.

בנסיבות כאלו, לא שוכנענו כי יש מקום ליתן בידה את הצו הזמני המבוקש.

30. הבקשה נדחית.

הואיל ומדובר בהליך למימוש זכויות נטענות בתחום הביטוח הרפואי ובנסיבות הענין - לא מצאנו כי יש מקום לחייב את המבקשת בהוצאות, על אף דחיית הבקשה.

31. ב"כ התובעת יודיע לבית הדין, תוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו לידיו, עמדתו לעניין בקשת הנתבעות בנוגע לאיחוד התיק העיקרי עם התיקים הנדונים בפני
כב' השופטת הראשית בענין דומה.
ניתנה היום ______________ בהעדר הצדדים.
__________________ _______________ ________________
מיכל לויט
, שופטת אב"ד נ.צ. מר עמיר (מע) נ.צ. מר מזרחי (ע)
יהודית








עב בית דין אזורי לעבודה 2292/02 אביה אלימלך נ' שירותי בריאות כללית (פורסם ב-ֽ 08/01/2004)