פסקי דין על ענת הראל | פסקי דין על אבנר צמח | פסקי דין על אורנה צמח | פסקי דין על רעות צמח ואח' |

2549/09 תק     27/01/2010




תק 2549/09 ענת הראל נ' אבנר צמח, אורנה צמח, רעות צמח ואח'








בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון



27 ינואר 2010

ת"ק 2549-09 הראל נ' צמח ואח'







בפני

כב' השופטת
מיכל עמית - אניסמן


התובעת

ענת הראל


נגד

הנתבעים
1. אבנר צמח
2. אורנה צמח
3. רעות צמח
4. קארין צמח
5. אורטל צמח




פסק דין


לפני תביעה על הסך של 28,233 ₪ אשר עניינה חוזה שכירות שנכרת בין התובעת, המשכירה, לבין הנתבעים 1 ו- 2, אשר הנתבעות 3 ו- 4 ערבות להתחייבויותיהם על פי חוזה השכירות.

1.
התובעת הינה הבעלים של דירת מגורים ברחוב סירקין 7/11,
בעיר יהוד (להלן: "הדירה").

2.
הנתבעים 1-2 (להלן: "השוכרים") הינם בני זוג אשר שכרו מאת התובעת את הדירה לתקופת שהחל מיום 1.5.2008 וכלה ביום 30.7.2009 על פי חוזה מיום 4.4.2008 (להלן: "חוזה השכירות").

3.
הנתבעות 3-4 הינן בנותיהם של השוכרים, אשר ערבו לחיוביהם בשולי חוזה השכירות.

4.
הנתבעת 5 הינה בת נוספת של הנתבעים 1-2, אשר הפקידה בידי התובעת שלושה שיקים לביטחון להבטחת חיובי השוכרים.

5.
בחוזה השכירות נקבע פיצויי מוסכם על סך 20,000 ₪ למקרה של הפרה יסודית. לטענת התובעת, השוכרים הפרו מספר הפרות יסודיות וחמורות אשר אילצו את התובעת להגיש כנגדם תביעת פינוי.

6.
בין היתר, כללו הפרות הנתבעים - איחור בתשלום חשבונות גז; חשבון חשמל שולם רק לאחר ניתוק וחוב לועד בית שולם רק לאחר שהוגשה על ידי התובעת תביעת פינוי (נספח ב' מהווה יתרת חוב לעיריית יהוד בגין מיסי עירייה ולחברת חשמל, אשר לא נפרעו עד למועד הגשת התביעה).

7.
לטענת התובעת, על אף התחייבות השוכרים למסור מראש 15 שיקים דחויים ומעותדים לכל תקופת השכירות, הסתבר לנתבעת מיד לאחר הפקדת השיק הראשון, כי לא ניתן לעשות בהם שימוש מאחר וחשבון הבנק של השוכרים מוגבל. השוכרים ביקשו להמיר את השיקים המעותדים לשיקים חלופיים, שישולמו מידי חודש מחשבון אחר.

8.
לטענת התובעת, הדבר מנע ממנה למסור את השיקים למשמרת בבנק וכן לטרחה מיותרת, המלווה בשרשרת תיאומים טלפוניים מדי חודש.

9.
עוד מוסיפה התובעת, כי על פי חוזה השכירות היה על השוכרים להמציא כתנאי מוקדם לקבלת המפתח ערבות בנקאית על סך 10,800 ₪ שתוקפה מיום 1.5.2008 ועד ליום 30.9.2009, ואולם, בפועל, המציאו הנתבעים "ערבות" של בנק מזרחי שתוקפה רק עד ליום 30.4.2009. מאוחר יותר, כשפנתה התובעת לבנק בחודש 4/09 על מנת
לברר הארכת תוקף הערבות, הסתבר כי הנתבעים הונו ורימו והוליכו את הנתבעת שולל, כאשר מסרו לידה רק "העתק" הערבות, השאירו בידם את הערבות המקורית וזמן קצר לאחר הוצאתה החזירו אותה לבנק בטענה כי "העסקה" לא יצאה לפועל. לטענת התובעת, המדובר בתרגיל עוקץ, פשוטו כמשמעו, מצד השוכרים.

10.
לטענת התובעת, משנוכחה לדעת את מעשי הנוכלות של השוכרים, החליטה להגיש נגדם תביעה לפינוי מושכר.
תביעה זו הוגשה בת.א 2108/09 בבימ"ש השלום ראשל"צ ונידונה בפני
כבוד השופט יחזקאל קינר (פרוטוקול הדיון צורף כנספח ז' לכתב תביעה).

11.
ביום 30.6.2009 התקיים דיון בתביעת הפינוי שבסופו הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של

פסק דין
, ולפיו הוסכם כי השוכרים יפנו את הדירה עד ליום 31.7.2009, וכן שורה ארוכה של הסכמות נוספות.

12.
התובעת טוענת כי הדירה נמסרה לשוכרים לאחר שיפוץ מאסיבי ואולם לאחר עזיבת השוכרים, הסתבר, כי הם הותירו את הדירה מלוכלכת, לא צבועה ועם חורים בקירות. עוד מוסיפה התובעת כי נתגלו בדירה ליקויים, אשר בחלקם נגרמו לטענתה בשל חבלה בזדון. כך למשל, שולם הסך של 582 ₪ לאינסטלאטור לפתיחת סתימה בצינור שבכיור הגג שמקורה ביציקת בטון לא סבירה.

13.
לאור האמור לעיל, התובעת עותרת לקבלת הסך של 28,233 ₪, לפי הפירוט הבא:
13.1.
הסך של 20,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם הקבוע בחוזה;
13.2.
הסך של 8,191 ₪ בגין נזקים במושכר על פי פירוט בנספח שצורף לכתב התביעה;
13.3.
הסך של
42 ₪ בגין עמלת חיוב החזרת שיק.

14.
מנגד, בכתב הגנה שהגישו הנתבעים נטען כי עוד טרם הגיע מועד פינוי הדירה אותה שכרו מהתובעת, הגישה התובעת תביעת פינוי, אשר בסופו של יום הסתיימה בהסדר פשרה. לטענתם, גם אחרי הסכם הפשרה המשיכה התובעת לרדוף אותם ואף ניסתה לקבל לידיה כספי נאמנות שנועדו להבטיח את הפינוי במועד, אולם ביהמ"ש הנכבד דחה את ניסיונה חסר תום הלב של התובעת ואף חייב אותה בהוצאות לטובת הנתבעים, בסך של 1,000 ₪.

15.
לטענתם, עניין הערבות הבנקאית והשיקים שנמסרו לתובעת במסגרת הסכם שכירות כבר נדונו בפני
בית המשפט בתביעת הפינוי והתובעת הגיעה בעניין זה עם הנתבעים להסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ואף צורף על ידה כנספח לתביעתה. מכאן, שאין להתיר לתובעת לשוב ולהעלות טענות עם הערבויות שנמסרו לה.

16.
הנתבעים טוענים כי הם פינו את דירת התובעת, בנוכחות עדים, והדירה נמסרה, לא לפני שהתובעת הודיעה טלפונית לעורך דין שייצגה את הנתבעים בהליך המשפטי, כי הדירה נמסרה במצב תקין, בזו הלשון: "על פניו הכול נראה תקין" (הודעת המייל של התובעת מהווה נספח ד' לכתב הגנה).

17.
כמו כן, הנתבעים גורסים כי הליקויים אותם מצאה התובעת בדירה, קרי, קילוף דלת ויציאת צירים,
מהווים בלאי סביר ולכן כל שיכולה התובעת
לדרוש הוא הסך של 200 ₪ בגין אהיל שנשבר שלא בכוונה תחילה כמובן, ואשר את סכומו הבטיח הנתבע 1 לשלם לתובעת לאחר שהיא תשלם את הוצאות המשפט שביהמ"ש פסק לטובתו על הסך של 1,000 ₪.

18.
לטענתם, רק לאחר שבית המשפט חייב את התובעת בהוצאות משפט פרצה התובעת לגירסתם במסע נקמה נגד הנתבעים וביום 9.9.09, למעלה מחודש ימים לאחר פינוי הדירה, שלחה התובעת אל עורכת הדין שייצגה את הנתבעים מכתב ותצהיר על נזקים לכאוריים שנמצאו בדירה.

19.
לאור כל האמור לעיל, הנתבעים טוענים כי אין בתביעת התובעת מאומה וכי היא הוגשה מטעמים זרים במסגרתה נטענו טענות בלתי רלוונטיות ולכן דינה להידחות.

דיון

20.
לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על כל נספחיהם, ושמעתי את הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ואנמק.

21.
אין חולק כי הנתבעים פינו את הדירה במועד על פי ההסכם שבין הצדדים אשר קבל תוקף של

פסק דין
. בדיון שהתקיים לפניי העידה התובעת כי לאחר שהנתבעים פינו את המושכר התגלו נזקים רבים, אשר חלקם נגרמו במזיד, ועלות תיקונם עמד על הסך של 8,000 ₪ בקירוב (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 14-22).

22.
מנגד, הנתבע 1 חזר בעדותו על האמור בכתב ההגנה
והכחיש כי הוא ובני משפחתו גרמו לנזק כלשהו במושכר.
בנוסף, הנתבע 1 תמך את עדותו בעדות של
העד מר משה בן יצחק, אשר הוביל את תכולתם של הנתבעים ביום פינוי המושכר,
ולפיה התובעת ראתה את הדירה אחרי הפינוי שהיא נקייה ושטופה ואף חתמה לנתבע 1 על פתק לפיו היא קיבלה את הנכס במצב ראוי ותקין (ראה עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 1-3).

23.
באשר לפתיחת סתימה בצינור שבכיור הגג- טענתה של התובעת לפיה הנתבעים גרמו לחבלה מכוונת על ידי יציקת בטון מהסיפון לא הוכחה, שעה שהנתבע 1 טען בדיון שהתקיים לפני כי לאורך כל תקופת השכירות, סבלו הנתבעים מהצפות כאלו ואחרות כתוצאה מצינור לקוי (ראה עמוד
2 לפרוטוקול, שורות 20-23).

24.
באשר להחלפה והתקנה של אסלות, צינור לאמבטיה, מוט מקלחת, צבע ומברשות- לא מצאתי לנכון לפסוק בנסיבות העניין פיצוי כספי בגין הרכבה והתקנה של המתקנים והאביזרים המצוינים לעיל, שעה שככל שנגלו פגמים כאלו או אחרים באביזרים אלו, הרי שהם בגדר בלאי סביר, ואיני מקבלת את הטענה בדבר מפגע מכוון. לכך יש להוסיף כי התובעת אישרה לב"כ הנתבעים קבלת הדירה במועד הפינוי ופרטה את הנזקים שנגלו בדירה, ואין כל איזכור בצורך בהחלפת אסלות, נזק שניתן לגלותו מיד עם הפינוי (נספח ד' לכתב ההגנה). באשר לעלויות צביעת הדירה, הרי שאין חובה על פי חוזה השכירות להשיב את הדירה כשהיא צבועה, ולפיכך, אין מקום להשית על הנתבעים חובה זו.

25.
באשר לנזקים הכספיים שנגרמו לתובעת בגין החלפת שקעים, ניקוי כתמים מהשטיח, החלפת מתג חשמלי, החלפת מושב אסלה, רכישה של אהיל זכוכית ותיקון דלתות המושכר לרבות המנעולים והחלפת ברז מטבח-
מצאתי לנכון לקבל את עמדת התובעת. השוכרים התחייבו לשאת בכל הוצאות התיקון שיחולו בזמן תקופת השכירות, למעט בלאי סביר (ראה לעניין זה סעיף 6 ג' לחוזה שכירות). בהיעדר ראיה לסתור, אני קובעת כי היה עליהם לתקן את הנזקים המפורטים לעיל על חשבונם. באשר לאהיל – הנתבעים מודים בשבירתו, וכל היתר הינם נזקים המגובים בתצהיר השוכרים החדשים ואינם מהווים בלאי סביר. לאור האמור לעיל,
מצאתי לנכון לפסוק כי הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת הסך של 2,858 ₪.

26.
באשר לנזק
הכספי בגין ניקיון המושכר- מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל המוטל על כתפיה לפיה הדירה לא היתה נקיה במידה סבירה וזאת בניגוד להוראות
סעיף 11 א' לחוזה שכירות הקובע כי "בתום תקופת השכירות על השוכר להחזיר למשכיר את המושכר במצב טוב ותקין". אמנם, החוזה אינו מחייב את השוכרים
לצבוע את המושכר בעת מועד הפינוי, ואולם יש להחזירו במצב טוב. לפיכך, מצאתי להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעת בגין ראש נזק זה בסך של 1,000 ₪.

27.
באשר לטענת התובעת לפיה היא זכאית לפיצוי מוסכם על סך 20,000 ₪ בגין הפרה של התניות הקבועות בחוזה-
סעיף 11 ח' לחוזה שכירות בין הצדדים קובע כי "במידה ולא יפנה המשכיר את הדירה בתום תקופת השכירות ישלם השוכר למשכיר פיצוי מוסכם
מראש עקב אי פינוי המושכר או אי שמירת המושכר בסך של 20,000 ₪...".

28.
אין חולק כי המושכר פונה במועד, בהתאם להסכמה שבין הצדדים אשר קיבלה תוקף של

פסק דין
, ומכאן שאין מקום לספיקת פיצוי מוסכם בגין אי פינוי המושכר במועד. כמו כן, לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי על סך 20,000 ₪ בגין "אי שמירת המושכר" כלשון סעיף החוזה, שעה שהתובעת בחרה לתבוע גם את עלות התיקונים המסתכמים בסך של 8,000 ₪ וגם את הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה שכירות. זאת ועוד, הפרות הנתבעים בכל הנוגע לאי שמירת המושכר אינם עולים כדי הפרה יסודית המזכה את התובעת בפיצוי מוסכם בגובה שנקבע בחוזה השכירות.

29.
לעניין טענת התובעת לפיה הנתבעים לא שילמו עד למועד הגשת התביעה יתרת חובות לעיריית יהוד ולחברת החשמל- הנתבע 1 העיד לפניי כי ככל
שימצאו חובות תשלום
בגין
תשלומי מיסים לעיריית יהוד ו/או לחברת חשמל הוא ישלם זאת ללא התנגדות. "לגבי החוב לעירייה אני משלם בלי בעיה..." (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 26-27). מאחר וחשבונות הארנונה והחשמל הינם על שם הנתבע, הרי שבנסיבות אלו, מצאתי לנכון לפסוק כי הנתבע ישלם את מיסי העירייה ישירות לעיריית יהוד ואת חובו לחברת החשמל בגין השימוש בתקופת השכירות, וזאת תוך 30 יום
ממועד קבלת פסק הדין. ככל שלא יעמוד בחובה זו יחוייב לשלם הסכומים ישירות לתובעת כנגד הצגת אישורים עדכניים מתאימים.

סוף דבר

30.
הנתבעים ישלמו לתובעת ביחד ולחוד הסך של 3,858 ₪
בגין הנזקים המנויים לעיל. מסכום זה יקוזז הסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, אותו חבה התובעת לנתבע 1 בגין הוצאות שנפסקו לה בהליך משפטי בתביעה לפינוי מושכר (וזאת לאחר שהשיק שנמסר על ידי התובע לנתבע הופקד בתיק בית המשפט מאחר ולטענת הנתבע אין לו חשבון בנק ואין באפשרותו לגבות התשלום באמצעות שיק). כמו כן, ישאו הנתבעים בחובם ישירות לעירית יהוד ולחברת החשמל בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

31.
כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת ביחד ולחוד, הסך של 350 ₪ בגין הוצאות משפט.
התשלום יבוצע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין על ידי הצדדים, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
י"ב שבט תש"ע, 27 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 2549/09 ענת הראל נ' אבנר צמח, אורנה צמח, רעות צמח ואח' (פורסם ב-ֽ 27/01/2010)