פסקי דין על יעקב מועלם | פסקי דין על רון מועלם | פסקי דין על אבנר שרביט ואח' | פסקי דין על גינתון מושב עובדים להתיישבות שיתופית | פסקי דין על אבי אלימלך | פסקי דין על משה סידי ואח' |

26000/04 א     22/02/2010




א 26000/04 יעקב מועלם, רון מועלם, אבנר שרביט ואח' נ' גינתון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, אבי אלימלך, משה סידי ואח'






בפני

כב' השופט מיכאל תמיר
תובעים

1. יעקב מועלם

2. רון מועלם

3. אבנר שרביט
4. חיים שרביט
כולם ע"י ב"כ עוה"ד כרמל נפתלי ו/או רז נפתלי
נגד
נתבעים

1. גינתון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

2. אבי אלימלך

3. משה סידי
4. יוסף בכר
5. אבנר אבולש
6. יניב עמוס
7. ששון שמואל
8. דני בונמו
9. דוד מנור
כולם ע"י ב"כ עו"ד ח. נועם ואח'
פסק דין
פסק הדין ניתן בעקבות הגשת סיכומי הצדדים בכתב: סיכומי התובעים, סיכומי הנתבעים וסיכומי תשובה מטעם התובעים, וזאת במסגרת תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעים בגין סך של 1,334,479.90 ש"ח.

התובע 1 הינו חבר בנתבעת 1, אגודה שיתופית המסווגת כמושב עובדים (להלן: "האגודה"), והתובע_2 הוא בנו של התובע 1. התובע 3 מתגורר ומחזיק במשק עזר במושב גינתון (להלן: "המושב") והתובע 4 הוא בנו. על-פי כתב התביעה, התובעים הינם תושבי המושב, והתובעים 2 ו- 4 זכאים, בין השאר מכוח החלטות האסיפה הכללית ומינהל מקרקעי ישראל (להלן "המינהל"), למגרשים בתוכנית ההרחבה של המושב.

הנתבעת 1 הינה כאמור אגודה שיתופית. הנתבעים 2-9 הינם מי ששימשו בתקופה הרלוונטית כחברי ועד האגודה ו/או ועדת ההרחבה.
לטענת התובעים, בעקבות התנהגותם של הנתבעים וכתוצאה ממעשיהם ו/או מחדליהם המפורטים בכתב התביעה, נגזלה מהתובעים האפשרות לקבלת מגרשים בתוכנית ההרחבה של המושב. עוד נטען כי הנתבעים אשר ידעו שלא תאושר לתובעים קבלת המגרשים, פעלו בחוסר תום לב כלפי התובעים וכן הטעו ושיקרו אותם במתכוון, תוך ניסיון לגרום להם לוותר על זכויותיהם. על-פי כתב התביעה, לנתבעים 2-9 אחריות אישית, שכן עשו יד אחת על מנת לעשוק את התובעים, והכול תוך ידיעה כי אין אישור לעסקה בין השאר מתוקף היותם חברי ועד האגודה ו/או חברי ועדת ההרחבה, כאשר הם אף לא גילו לתובעים את כל הידוע להם בדבר הקצאת המגרשים.

בכתב התביעה מתואר כיצד ביום 29/10/95 נשלחו אל התובעים מכתבים מהנתבעת 1, שבהם נאמר כי על התובעים לשלם סך של 1,610 ₪ בגין דמי הרשמה להגרלת מגרשים בתוכנית ההרחבה של המושב - מכתבים אשר הופנו להוריהם של התובעים 2 ו- 4, התובעים 1 ו- 3 בהתאמה. כמו-כן מתואר כיצד ביום 1/1/96 נשלח מכתב נוסף מהנתבעת 1 לתושבי המושב, עליהם נמנים התובעים, שבו נכתב כי הגרלת המגרשים תיערך ביום 16/1/96, ויש להפקיד ערבות בנקאית על סך 60,000 ₪, וכן לשלם סך של 7,000 ₪ במזומן.

התובעים שילמו לאגודה סך של 75,000 ₪ (לא כולל הערבות הבנקאית), בין היתר בגין דמי מפתח.

בכתב התביעה טענה לפיה קבוצה גדולה של חברים ותושבים במושב נקטה בהליכים שונים הנוגעים לאופן הקצאת המגרשים בהרחבה, ועל-מנת לרצות את חברי הקבוצה, פעלו הנתבעים להקצות להם מגרשים, וזאת על חשבון התובעים בתביעה זו. לטענת התובעים, אי לכך והואיל והיה סיכון לכך שלא תתממש ההרחבה ו/או מחירי המגרשים במינהל יתייקרו בשיעור ניכר, יזם התובע 1 בהליך נגד האגודה אצל רשם האגודות השיתופיות, ובעקבות זאת הוחלט לשריין לתובע 1 מגרש אחד מבין 8 המגרשים שבמסגרת החלטה 737. התובעים תיארו כיצד במשך שש שנים ניסו לברר מה עולה בגורל המגרשים, וביום 11/10/01 נשלח מכתב אל התובעים שבו מודיעה הנתבעת 1 כי החלה הרשמה להגרלה בהרחבה אשר נקבעה ליום 1/11/01. באותו מכתב צוין כי למועמדים לא תהיה כל טענה כלפי האגודה או מי מטעמה באם לבסוף לא יוקצו המגרשים. לטענת התובעים, משקיבלו את המסמכים הדרושים לצורך ההרשמה, נדהמו לגלות כי עם חתימתם על ההסכמים החדשים הם מוותרים על זכויותיהם וטענותיהם כלפי האגודה על כי האחרונה לא הקצתה את המגרשים כפי שהתחייבה לעשות - פעולה שבעטיה היה צורך לפנות לרשם האגודות.

התובעים מתייחסים בכתב התביעה להתכתבות הענפה בין בא כוחם לב"כ הנתבעים, וביניהם מכתב ב"כ התובעים מיום 13/11/01 (נספח י"ב לכתב התביעה) המודיע כי אין בכוונת התובעים לחתום על מסמך שלפיו הם מוותרים על תביעותיהם, וכן מכתבה של הנתבעת 1 מיום 31/12/01 (נספח י"ג) שבו נכתב כי הואיל והתובע 1 נמנע מלחתום במודע על המסמכים להקצאת מגרש, מושבים לו בזאת הכספים אשר הופקדו בידי הנתבעת 1 בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן.
התובעים תובעים מהנתבעים סך כולל של 1,334,479.90 ₪ כמפורט להלן:
1) סך של 76,646.35 ₪ הפרש בגין הסכום הריאלי בגין הכספים שהופקדו אצל הנתבעת 1 והושבו לתובעים שלא על-פי ערכם הריאלי. סכום זה הינו בגין כל אחד מהתובעים 1 ו- 3, ובסך הכול 153,292.70 ₪.
2) סך של 556,293.62 ₪ בגין כל מגרש לפי שווי מגרש ליום 19/4/95, כאשר סכום זה צמוד למדד המחירים בתוספת ריבית שנתית צמודה, ובסך הכול 1,112,587.20 ₪.
3) סך של 45,000 ₪ המהווה סך של 10,000$ דולר ארה"ב בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד שהוצאו על ידי התובעים 1 ו- 3.
4) סך של 3,600 ₪ בגין עריכת חוות דעת שמאי.
5) סך של 20,000 ₪ המוערך על-ידי התובעים (לצרכי אגרה) בגין עוגמת נפש וסבל שנגרמו בעטיים של הנתבעים.

הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם את טענות התובעים הנ"ל. בכתב ההגנה נטען כי העדר הקצאת מגרשים בפרויקט ההרחבה הנוספת נשוא התביעה לא היה תלוי במי מהנתבעים אלא במינהל, בהחלטות בית המשפט העליון, ברשויות התכנון והבניה ובתובעים עצמם אשר לא שיתפו פעולה עם הנתבעים בעניין הקצאת המגרשים, אם הפרויקט היה מאושר על ידי המינהל.

מכתב ההגנה עולה כי בשנת 1995 החליטה הנתבעת 1 לבצע פרויקט הרחבה במושב על בסיס החלטה מספר 612 של המינהל, ולתת עדיפות לבניהם של חברי האגודה בעלי נחלות מעל גיל 18 ומעלה. בשלב מאוחר יותר קיבל המינהל החלטה נוספת, החלטה מיום 17/12/95 שמספרה 737, אשר החליפה את החלטה 612 והגדילה את הקצאת המגרשים ל- 115% על מנת לאפשר הקצאת מגרשים גם למי שאינם בעלי נחלות. בהחלטות הנ"ל נקבעו דמי היוון בשיעורים שונים, כאשר לפי החלטה 612 מדובר ב- 51% ולפי 737 מדובר בשיעור גבוה יותר של 66%, אולם משהוגש החומר עד ליום 31/1/96, ההקצאה התנהלה לפי החלטה 612 לרבות נושא תשלום דמי ההיוון.

בכתב ההגנה התייחסות לבקשה שהגיש התובע 1 לרשם האגודות השיתופיות לקבלת צו מניעה כנגד כינוס האסיפה הכללית של הנתבעת 1 ביום 24/1/96 – צו אשר ניתן, אך נקבע בהמשך כי יבוטל בתנאי שהאספה הכללית תאשר את הצהרת הנתבעת 1 כי התובע 1 יהיה זכאי למגרש מתוך שמונת המגרשים הנוספים שיוקצו בעתיד, אם וככל שיוקצו כאלה מתוך ה- 15% בהתאם להחלטה 737. בעקבות זאת התכנסה האספה הכללית ביום 24/1/96 וקיבלה ברוב קולות החלטה המאשרת את הקצאת המגרשים בהתאם להחלטות 612 ו- 737 בכפוף להחלטת הרשם ביחס לתובע 1, אולם הוחלט בנוסף כי על בעלי משקי העזר והמועמדים מטעמם כולם כאחד להסיר את טענותיהם כלפי האגודה ולקבל את הסכם הפשרה כפי שהוא.

בכתב ההגנה מתואר כיצד הנתבעת 1 פעלה במרץ להגשת תוכנית, והועדה המחוזית לתכנון ובניה אישרה את התוכנית ביום 10/2/02, אולם התובעים 1 ו- 3 לא הסכימו לחתום על הסכמי ההקצאה ועל המסמכים הנדרשים על ידי המינהל, ובכך לטענת הנתבים הכשילו במו ידיהם את האפשרות שיוקצו להם מגרשים במסגרת ההרחבה הנוספת, וזאת אם המינהל היה מאשר את הקצאת המגרשים מה שלא נעשה בפועל.

החלטות 717, 727 ו- 737 בוטלו בהמשך לפסק הדין שניתן בבג"צ 244/00 עמותת שיח חדש ואח'

נ' שר התשתיות הלאומיות ואח'

, פ"ד נו (6) 24, וכן נקבעו בעקבות זאת הוראות מעבר בהתאם לקווים מנחים ולמבחנים שנקבעו בפסק הדין. עוד עולה מכתב ההגנה עולה כי בעקבות פסק הדין מונתה ועדת ניסים לצורך הצעת נוסח של הוראות המעבר, ואכן על-פי הקריטריונים שנקבעו בועדת ניסים נכלל המושב במסגרת הוראות המעבר של החלטה 737, אולם היועץ המשפטי לממשלה לא קיבל את המלצות ועדת ניסים וגיבש נוסח חדש של הוראות יחד עם יו"ר המינהל מיום 2/9/03 (החלטה 972), כאשר על פי נוסח זה המושב לא נכלל בהוראות המעבר של 737.

בכתב ההגנה טענות מקדמיות לרבות טענת התיישנות ושיהוי, טענת היעדר יריבות ו/או העדר עילת תביעה וזאת במיוחד בנוגע לנתבעים 2-9. בהתייחס לנתבעים 2-9 נטען כי טענות התובעים כנגדם אינן מבוססות, כלליות וחסרות כל פירוט כנדרש על מנת להקים עילת תביעה כנגדם, ועל כן אין באפשרותם של הנתבעים להתגונן כנדרש מפני טענות שלא פורטו כלל.

לגופו של עניין נטען כי רק התובע 1 בעצמו אשר נכח באסיפה הכללית אוזכר מפורשות בהחלטה להקצות מגרש מבין השמונה וזאת בכפוף לקבלת החלטה 737. כן נטען כי כל התובעים חתמו על התחייבות לפיה הם מודעים לכך שאין כל ביטחון שיוקצו להם מגרשים וכי הם מודעים להחלטות האסיפה הכללית.

לבסוף הכחישו הנתבעים את טענותיהם של התובעים לגבי הנזק שנגרם להם. בהקשר זה נטען בכתב ההגנה כי הנתבעת 1 לא נותרה חייבת לתובעים 1 ו-3 סכומים כלשהם, שכן כל הכספים שהופקדו בידיה בנאמנות הושבו לתובעים 1 ו- 3 בצירוף ריבית, ולעניין זה נטען כי כל חישובי התובעים לעניין חוב נטענו ללא כל בסיס.

התובעים הגישו כתב תשובה ובו טענו, בין השאר, כי המינהל לא אישר את הקצאת המגרשים ו/או כל פעולה אחרת הנוגעת ו/או הקשורה למושב, עקב הפרת הנתבעים בכלל והנתבעת 1 בפרט את הסכם המשבצת שנחתם עם המינהל, וזאת עם חתימתו של הסכם עם חברת מגדלי הזוהר לבנין בע"מ (להלן: "עסקת מגדלי הזוהר") ללא אישור המינהל כנדרש על פי דין. עוד נטען כי בניגוד להוראות המינהל והדין הועברו מגרשים לתושבים שלא היו זכאים לקבל מגרשים לצדדים שלישיים ובכך נכנסו למושב תושבים זרים על חשבון התובעים. התובעים הוסיפו וטענו בכתב התשובה כי הנתבעים ובאי כוחם ידעו עוד בשנת 1998 כי לא יתקבלו מגרשים וזאת לאור הפרת ההסכם מול המינהל. לגבי טענת ההתיישנות נטענו מספר טענות חלופיות, לרבות הטענה כי רק ביום 5/5/2 נודע לתובעים אודות עילת התביעה, וכי בשנת 1996 התובעים 2 ו- 4 היו קטינים ולכן מרוץ ההתיישנות מתחיל מאוחר יותר לגביהם. עוד נטען כי התובע 1 לא השתתף באסיפה הכללית מיום 24/1/96 וכי בכל מקרה לא נזנחה כל תביעה מצידו. לעניין הנזק נטען כי לא הוצעה לתובעים להם על ידי מי מהנתבעים האפשרות להשבת הכספים המופקדים.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והתקיימו מספר רב של דיוני הוכחות בהתאם.

בתצהירי עדות הראשית של התובעים 1 ו-3, התייחסות והצהרות לגבי אמרות שנאמרו לטענתם על ידי הנתבעים 2-9, שמהן ניתן ללמוד כי הבטיחו לתת להם מגרשים. כך למשל נטען כי הנתבע 2 הודיע לתובעים 1 ו- 3, בדיוק באותו נוסח, בעת שכל אחד מהם שאל בנפרד מתי יקבל מגרש כי "אתה זכאי להקצאת מגרש", וכן הלאה לגבי יתר הנתבעים. הנתבעים 2-9 הגישו תצהירים בהתאם ושם נטען, בין השאר, כי הנטען כלפיהם באשר להבטחת הקצאת מגרש אינו אמת.

המצהירים מטעם הצדדים יחד עם עדים נוספים מטעמם נחקרו במסגרת חקירה נגדית ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

בסיכומי התובעים נטען בפתיח כי הייתה לנתבעים 2 ו- 4 זכות לקבל מגרשים בהרחבה של המושב, אולם לנוכח הסתרת מידע מהמינהל בנושא הפסקת שירותים למושב ולתושביו, נגרם לתובעים נזק רב. כך נטען כי הפלוגתא העיקרית בתביעה דנן הינה הסיבה לאי קבלת המגרשים שלהם זכאים התובעים. על רקע עדותו של מר ירון ביבי, מנהל מחוז מרכז במינהל נטען בסיכומי התובעים כי הנתבעת 1 מנעה התקדמות בהרחבה, וכי יכלו להקצות מגרשים אלמלא ההסכם שנחתם בין הנתבעת 1 לבין חברת מגדלי זוהר. כמו-כן נטען כי כל הנתבעים העידו שלולא הבעיות עם המינהל היו התובעים 2 ו- 4 מקבלים את המגרשים.

בסיכומי התובעים טענה נוספת לפיה זכאותם של התובעים למגרשים נובעת מעצם זימונם להשתתף בהגרלה שהתקיימה ביום 24/1/96 (ההגרלה הראשונה) שכן התובעים קיבלו הזמנות להשתתף בהגרלה הראשונה (ומפנה גם לת/6), כמו תושבים אחרים במושב, כאשר הכותרת מופנה לכל התושבים בהתאם:

"לכבוד
תושבי המושב
בתאי הדאר".

ב"כ התובעים למד מכך שההזמנה היא לכולם ללא כל הסתייגות, וגם לילדי התושבים, ובלבד שיעמדו בתנאי היחיד והוא תשלום הכספים וחתימה על המסמכים הדרושים בהתאם. בסיכומי התובעים התייחסות לכך שפועל השתתפו בהגרלה הראשונה תושבים אשר לא עמדו בקריטריונים.

ב"כ התובעים חזר בסיכומיו על כך שלא אישרו את ההרחבה לנוכח עסקת מגדלי הזוהר, ומפנה שנית לעדותו של מר ירון ביבי הנ"ל ולנ/5, החלטת הנהלת המינהל מיום 27/6/08, אשר הוגש במהלך עדותו של מר ירון ביבי הנ"ל. בסיכומי התובעים התייחסות לסנקציות שהוטלו על ידי המינהל אגב ההסכם שעליו חתמה הנתבעת 1 במסגרת עסקת מגדלי הזוהר, כאשר נטען לעניין זה כי הנתבעים הסתירו מידע זה מהתובעים בעת שהתנהלה ההגרלה השנייה. בסעיף 40.6 בסיכומי התובעים נטען כי יש להסיק את המסקנה המתבקשת מהתנהגותם של הנתבעים והיא שהסתירו מהתובעים את העובדה שלא יכלו להקצות המגרשים, כאשר הראיה לכך היא שלא הוקצו מגרשים עד עצם היום הזה, והכול מתוך ניסיון לגרום לתובעים לוותר על זכויותיהם. על רקע זאת נטען כי ההגרלה הייתה בעצם העמדת פנים והצגה.

ב"כ התובעים התייחס בסיכומי לבג"צ הקשת המזרחית בסיכומיו ואישר כי החלטת הבג"צ אכן טלטלה את נושא ההרחבות וההקצאות של המגרשים במושבים, אך טען כי החלטה זו שימשה "כפרי בשל לידי הנתבעים וסיפקו להם מחסה ומסתור למחדליהם בגין עסקת מגדלי זוהר והסנקציות שהטיל המינהל על המושב בגינה".

בסיכומי התובעים התייחסות לאחריות האישית של הנתבעים 2-9, ונטען תחילה כי יש לראותם אחראים בדרך של הרמת מסך, כאשר לטענתו ניתן להחיל זאת מדיני חברות גם על אגודות שיתופיות במקרים מסוימים כגון המקרה דנן שבו לכאורה הפרו הנתבעים את חובת תום הלב.

בסע' 85 התייחסות להוצאות שהוצאו על ידי התובעים במסגרת התביעה, 36,572 ₪ בגין אגרת בית משפט, 10,673 ₪ בגין הקלטות ותמלילים, 5,218 ₪ בגין חוות הדעת של המומחה מטעמם, שכר טרחת עו"ד בסך של 45,000 ₪ וכן העריכו את עוגמת הנפש אשר נגרמה להם בגובה 20,000 ₪.

בסיכומי הנתבעים נטען תחילה כי מדובר בתביעה קנטרנית וחסרת כל בסיס אשר דינה להדחות, וכן נטען כי התובעים מעלים לאורך המשפט טענות חדשות תוך שינוי קו טיעוניהם, וזאת במטרה להתעשר שלא כדין על חשבונם של הנתבעים.

בהתייחס לנתבעים 2-9 נטען כי לרוע מזלם, הנתבעים 3-7 שימשו בתפקיד חברי ועד הנהלת הנתבעת בשנת 1996 והנתבעים 2, 8 ו-9 שימשו כחברי ועדת ההרחבה (ועדת ההיגוי) ולא בתפקיד רשמי. בסיכומי הנתבעים נטען כי התובעים אף לא ידעו מימינם ומשמאלם, מי תפקד במה ומתי, ואף לא טרחו לברר זאת בחקירות הנגדיות.
לעניין עסקת מגדלי הזוהר נטען כי נושא זה הינו בגדר הרחבת חזית אסורה, כאשר כל הטענות אשר הועלו לעניין זה כלל לא הוזכרו בכתב התביעה, ואף לא נטען כי מי מהנתבעים היה מעורב בעסקה אשר נערכה בשנת 1997. בהקשר זה נטען כי התובע עצמו העיד שבחר לתבוע את כל מי שהיה בוועד בשנת 1996, ועל כן למעשה תבע נתבעים שלא מילאו תפקיד רלוונטי בנוגע לעסקת מגדלי הזוהר, פרט לנתבע 4, ומנגד לא תבע חברי ועד אחרים שהיו מעורבים בעסקה. כמו-כן נטען כי בפועל המגרשים לא הוקצו לנוכח נסיבות אשר כלל לא היו קשורות בנתבעים.

בסיכומי הנתבעים חזר ב"כ הנתבעים על הטענה כי תביעת התובעים התיישנה, שכן חלפו למעלה משמונה שנים מאת שניתנה החלטה על ידי רשם האגודות השיתופיות והאסיפה הכללית בעניין הקצאת המגרשים במסגרת ההרחבה הנוספת, כאשר קל וחומר לגבי התובע 3 אשר כלל לא תבע מגרש בשנת 1996. כן נטען בסיכומים כי דין התביעה להדחות על הסף שכן אין לבית משפט זה סמכות עניינית, וטענות התובע 1 צריכות היו להתברר בבוררות בפני
רשם האגודות השיתופיות, שכן התובע 1 חבר האגודה השיתופית, וככל שיש לו טענות כנגד חברי האגודה היה עליו לפעול להסדרת הסכסוך בבוררות.

בהתייחס לתובעים 1 ו- 3 עצמם, נטען כי מכוח החלטות 612 ו- 737 הם אישית כלל לא היו זכאים לקבל מגרש ואף לא תבעו זאת וכן העידו כי בניהם התובעים 2 ו- 4 הם הזכאים, ולאור זאת לא נגרם להם כל נזק ואין להם כל עילת תביעה כנגד הנתבעים.

בהתייחס לנתבעים 2 ו- 4 נטען כי היו בגירים בעת הגשת התביעה בשנת 2004, כאשר התובע 4 הוא אף עו"ד במקצועו, ויחד עם בחרו שלא להגיש תצהירים שלהם בתמיכה לתביעה, כשהתובע 2 לא נכח בדיון כלשהו והתובע 4 נכח בדיון אחד בלבד. עוד נטען כי התובעים 2 ו- 4 התנגדו למלא שאלון שהועבר להם וציינו כי "להם אישית לא היה כל קשר למי מהנתבעים". כך נטען כי בהעדר גרסה אודות הנזק אשר נגרם להם - אין לתובעים עילת תביעה כלשהי ודין התביעה להדחות.

לעניין ההגרלה הראשונה עצמה נטען בסיכומי הנתבעים כי התובעים 2 ו- 4 כלל אינם זכאים למגרש מכוח החלטה 612 עקב היותם קטינים במועד ההגרלה. כן נטען כי התובעים הצהירו שידוע להם שהרחבת המושב מתבצעת על בסיס החלטות האסיפה הכללית מיום 28/9/95, שתוכנן ונספחיהן הוסברו להם ושהם מתחייבים לפעול על פי החלטות אלה. בהקשר זה הפנה ב"כ הנתבעים לסעיף 3 לפרוטוקול האסיפה שבו צוין כי "הבסיס הוא להיצמד להנחיות ולבצע את ההרחבה על בסיס הזכאות לפי בסיס ההחלטה 612 בהנחיות המינהל", כאשר לפי ההחלטה, המומלצים לקבלת מגרשים להרחבה יהיו בני 18 ומעלה.

בסיכומי הנתבעים נטען כי משנקבע כך, והיות והתובעים 2 ו- 4 היו קטינים בשנת 1996, לא ניתן היה להקצות להם מלכתחילה מגרשים. כמו-כן נטען כי התובעים הסתירו מבית המשפט את התחייבויותיהם עוד במסגרת ההגרלה הראשונה כי לא הובטחו להם מגרשים וכי אם לא יזכו יהיו רשאים לקבל את כספם בחזרה בלבד ולא יהיו להם טענות או תביעות כנגד הנתבעת 1. נטען אם כן כי התובעים ידעו שאין התחייבות לזכות במגרש, אין לתת מגרש לקטין ויש לתת עדיפות לבעלי הנחלות כפי שהיה מקובל במושבים רבים ואושר פעמים רבות על ידי ערכאות שונות. עוד נטען כי אף בהתייחס להגרלה המאוחרת, התובעים הכשילו במו ידיהם את האפשרות כי יוקצה להם מגרש בכך שסירבו לשתף פעולה, וסירבו לחתום בשנת 2001 על כל המסמכים שנדרשו לחתום עליהם.

בהתייחס לתוכנית ההרחבה הנוספת נטען כי היא הוגשה בשנת 1996, אולם אושרה ופורסמה ברשומות רק בחודש יוני 2006. בהתייחס להגרלה זו נטען כי חברי האגודה והנתבעים פעלו כמיטב יכולתם על מנת לממש את ההרחבה, אולם הדבר לא התאפשר לנוכח שינוי ההחלטות לרבות 737. בעניין זה הפנה ב"כ הנתבעים בין היתר לעדותו של מר ירון ביבי הנ"ל, לפיה העיכובים חלו במושבים רבים ולא רק בגינתון לנוכח העדר התגבשות הוראות מעבר.

עוד נטען כי בניגוד לטענות התובעים, המינהל המשיך לתת שירותים לאגודה, לרבות בנוגע לקידום הליך ההרחבה, על אף עסקת מגדלי זוהר. בהקשר זה נטען כי אין לייחס כל משקל למכתביו של מר קריספין (ת/16 ו- ת/17) שעל פיהם כביכול המינהל הפסיק לתת שירותים עד לשנת 2004, שכן התובעים ויתרו על זימונו כעד עם כל המשתמע מכך, כאשר ככל הנראה לו היה מתייצב הוא היה מעיד שלא לטובת התובעים אשר רצו לזמנו מלכתחילה, וכן כי מר ביבי ירון אף אישר כי כן סיפקו שירותים במהלך התקופה הנ"ל.

בסיכומי הנתבעים התייחסות לעדותו של מר ירון ביבי הנ"ל לפיה בשל עסקת מגדלי הזוהר לא הייתה התקדמות בהרחבה ונטען כי עילת התביעה נבחנת לאור מועד הגשת התביעה, ומכאן שעדותו של מר ביבי ירון לא יכולה להיות חלק מהתביעה בהקשר זה. בנוסף לכך נטען כי מר ביבי ירון אישר כי היותה של העסקה גורם מעקב היא בגדר דעתו האישית, וכי מי שצריך לקבל את ההחלטות היא הנהלת המינהל ולא הוא בלבד. בסיכומי הנתבעים התייחסות לסתירות שונות בעדותו של מר ירון ביבי בהקשר זה.

בהתייחס לעסקה עצמה, עסקת מגדלי הזוהר, נטען כי מדובר בעסקה מיום 6/6/97, כאשר האגודה קיבלה ייעוץ משפטי לפיו ההסכם אינו עומד בניגוד להסכם המשבצת שבין האגודה ובין המינהל, וכן צוין בגוף ההסכם כי העברת הזכויות על פיו כפופה לאישור המינהל. בסעיף 67 לסיכומי הנתבעים נטען כי העסקה נבחנה על ידי המנהל והפרקליטות אשר החליטו בסופו של יום כי האגודה לא הפרה את הסכם המשבצת והוא חודש לתקופה נוספת. בנוסף נטען כי כל חברי האגודה ידעו אודות קיומו של ההסכם שכן הוחלט על ידי ועד הנהלת האגודה בישיבתו מיום 23/5/97 (נספח נד') להעמיד את ההסכם לעיונם, וההסכם אושר פה אחד באסיפה מיום 29/5/97 כשגם אימו של התובע 3 הצביעה בעד העסיקה (עמוד 130 שורה 1 לדיון ביום 16/10/07). לפיכך נטען כי יש לדחות את טענת התובעים לפיה הסתירו פרטים בנוגע לעסקה. בסעיף 69 לסיכומי הנתבעים טענה לפיה התובעים העלימו את העובדה כי משפחתם הקרובה של התובעים 1 ו- 3, וליתר דיוק אימותיהם, נהנו באופן ישיר מההסכם וקיבלו לידיהן מאות אלפי שקלים מכספי התמורה בגין עסקת מגדלי זוהר.

באשר לתביעות האישות שהוגשו כנגד הנתבעים 2-9, נטען כי התובע הודה שלא פנה כלל לנתבעים אלה במכתבים משנת 1996 ואילך, והפעם הראשונה שהעלה כנגדם טענות הייתה בכתב התביעה עצמו, שאף שם לא הועלתה הטענה הנוגעת להרמת מסך ולכן אין להידרש לטענה זו. כמו-כן נטען כי אין לקבל את הטענות נגד הנתבעים 2-9 גם הואיל וב"כ התובעים נמנע מלחקור אותם בקשר לטענות חמורות שהעלו כלפיהם, ובכלל נטען שגרסתם של הנתבעים כלל לא נסתרה בחקירה נגדית. בסעיף 84 לסיכומי הנתבעים התייחסות לכך שכל הראיות כנגד הנתבעים 2-9 מסתכמות בבליל רכילויות ואמירות שנאמרו כביכול בנסיבות חברתיות, ברחוב או ליד הצרכנייה, כמנטרה "אוטוטו המגרשים מגיעים". בסיכומי הנתבעים התייחסות פרטנית נוספת לגבי כל אחד מהנתבעים 2-9 וטענות על כך שלא הוכח דבר כנגדם.

לבסוף נטען בסיכומי הנתבעים כי התובעים כלל לא הוכיחו כי נגרם להם נזק, שכן הנתבעת השיבה להם את מלוא כספי תשלומי דמי הפיתוח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כאשר התובע 3 כלל לא ידע להסביר איך חושבה הריבית בחישובים שהוגשו על ידי התובעים וכאשר מעולם לא סוכם כי ישלמו ריבית מופרזת כפי שנתבע. כך נטען שבוודאי שאין מקום לחייבם בגין עלות של חוות דעת מטעם התובעים.

בהתייחס למגרשים נטען כי לא נגרם כל נזק שכן שווי המגרשים "0" היום. כן נטען כי השמאות הוערכה על בסיס תאריך שגוי, והמומחה אף הודה כי חוות הדעת אינה טובה עבור תאריך אחר, כאשר נטען בסיכומי הנתבעים לעניין זה כי ההגרלה נערכה בחודש ינואר 1996 והתושבים החלו לקבל את המגרשים בפועל רק בחודש אפריל 1996 ואילך. בנוסף נטען כי חוות הדעת התבססה על זכותם של התובעים 2 ו- 4 לקבל מגרשים, כאשר כלל לא היו זכאים לקבל מגרשים שכן היו קטינים ולא יכלו כלל לזכות במגרש, ומנגד חוות הדעת מטעם הנתבעת כלל לא נסתרה. בהקשר זה נטען כי לא ניתן ללכת לפי החלטה 737 לגבי ההרחבה השנייה, אלא לכל היותר לפי 959, שבה נדרש מקבל המגרש לשלם דמי היוון בגובה 91% מערך הנכס, ומכאן ששווי ההטבה למקבל מגרש היום הוא "0".

לסיום נושא הנזק נטען כי לא מגיעה עוגמת נפש, ואף יש לחייב את התובעים בעוגמת הנפש אשר נגרמה לנתבעים 2-9 אשר נגררו לתביעה ללא כל בסיס. בסיכומי הנתבעים פירוט בסוף לגבי הוצאות הנתבעים במסגרת התביעה ובקשה לחייב את התובעים בסכומים אשר פורטו שם בהתאם.

התובעים הגישו סיכומי תשובה שבהם נטען, בין היתר, כי הטענות שהועלו על ידי התובעים בקשר לעסקת מגדלי הזוהר אינן בגדר הרחבת חזית, שכן הטענות עלו בכתב התשובה אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהפלוגתאות, וב"כ הנתבעים אף חקר את עדי התובעים על כך. לעניין הטענה בדבר חובת פניה לבוררות, נטען כי הנתבעים 2 ו- 4 אשר זכאים למגרשים אינם חברי האגודה, ומכאן שסעיף בוררות באם חל, לא חל עליהם. בהתייחס לטענת הנתבעים לפיה התובעים 1 ו- 3 אינם זכאים להגיש תביעה, נטען כי "סעד התובעים 1 ו- 3 הינו לגבי כספים שלא הושבו בערכם המלא ובגין הוצאות שהוצאו על ידם בניסיונותיהם ליתן לבניהם את מה שהם זכאים לו", וכל זאת כאשר בניהם היו קטינים באותה עת ואין להם ידיעות אישיות כלשהן בנוגע לתביעה.

ב"כ התובעים הדגיש בסיכומי התשובה כי למעשה הוסכם בעקבות צו המניעה אשר בוטל עוד בשנת 1996 כי ישוריין מגרש, וכל זאת ללא ויתור של צד זה או אחר. לעניין זה נטען כי יתר המתמודדים בהגרלה השנייה לא קבלו מגרשים, אולם לא מעלים טענות שכן הם כן חתמו על טופס ויתור.

דיון

בפני
בית המשפט תביעה על סך 1,334,479.90 ₪. התביעה מורכבת, כאמור לעיל, מתביעה על סך של 76,646.35 ₪ לכל אחד מהתובעים 1 ו- 3 עבור הפרשי ריבית בגין הכספים שהופקדו אצל הנתבעת 1 והושבו לתובעים שלא ע"פ ערכם הריאלי, סך של 556,293.62 ₪ בגין כל מגרש לפי שווי מגרש ליום 19/4/95 צמוד למדד המחירים בתוספת ריבית שנתית צמודה ובהתייחס לשני מגרשים סך הכול 1,112,587.20 ₪, סך של 45,000 ₪ המהווה סך של 10,000$ דולר ארה"ב בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד שהוצאו על ידי התובעים 1 ו- 3, סך של 3,600 ₪ בגין עריכת חוות דעת שמאי וסך של 20,000 ₪ המוערך על-ידי התובעים (לצרכי אגרה) בגין עוגמת נפש וסבל שנגרמו בעטיים של הנתבעים.

אין בכתב התביעה אבחנה ברורה לאיזה תובע נגרם נזק זה או אחר. בסיכומי הנתבעים טענה אודות העדר עילת תביעה של התובעים 1 ו- 3, כאשר למעשה התובעים 2 ו- 4 הם שהשתתפו בהגרלה ולא קיבלו מגרש. רק בתגובה לטענת הנתבעים בעניין זה נטען כי התובעים 1 ו- 3 מימנו את ההוצאות של בניהם במסגרת ההגרלות והפסידו כספים בעקבות מחדליהם ומעשיהם של הנתבעים.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים העלימו מידע חשוב ביותר מהתובעים אודות העדר האפשרות לזכות ולקבל את המגרשים בפועל, אך רק בכתב התשובה נטען לראשונה כי לא הוקצו מגרשים בפועל לנוכח עסקת מגדלי הזוהר אשר נחתמה בין הנתבעת 1 לבין חברת מגדלי הזוהר בע"מ.

התובעים טוענים למעשה כי די היה במילוי דרישות הנתבעת 1 בנוגע להגרלה הראשונה שהתנהלה לפי החלטה 612 על מנת לשמש עבורם בסיס גם לקבלת מגרשים בעקבות ההגרלה השנייה. התובעים לא הציגו טיעון ברור ומסודר לעניין זה. למעשה טוענים התובעים כי לא היה עליהם לחתום על מסמכים כלשהם במסגרת ההגרלה השנייה מאחר שבעקבות החלטת רשם האגודות וצו המניעה הזמני שבוטל לאחר מכן, הובטחו להם מגרשים במסגרת תוספת המגרשים בהתאם.
התובעים כאמור התנגדו לחתום על מסמכים כלשהם במסגרת ההגרלה השנייה אשר החתימה עליהם הייתה תנאי להשתתפות בהגרלה, ומנגד קיימת החלטת האסיפה אשר ניתנה לפני שנים רבות לפיה התובע 1 יקבל מגרש. כאן קיים חוסר בהירות נוסף בהתייחס למצבם המשפטי של התובעים 1 ו- 2 ביחס למצבם של התובעים 3 ו- 4, שכן "לזכותו" של התובע 1 הסדר שאושר על פיו יקבל מגרש באם ישוחררו מגרשים לפי החלטה 737, ואילו התובע 3 כלל לא היה מעורב באותם הליכים ולא הוכח כי הובטח לו דבר.

קושי נוסף אשר מתעורר בתביעה שבפני
נו הוא שלמעשה התובעים מבקשים לקבל מגרשים על סמך הניירת וההפקדות אשר ניתנו במסגרת ההגרלה הראשונה, על-אף שבהגרלה זו התובעים 1 ו- 3 כלל לא ביקשו מגרשים עבור עצמם אלא עבור התובעים 2 ו- 4 אשר השתתפו בהגרלה הראשונה בעת שהיו קטינים, וכאשר לא היה להם כל סיכוי לזכות במגרש עוד בשנת 1996 במסגרת ההגרלה הראשונה.

בנוסף לא ברור על סמך מה טוענים התובעים כי יש להרים את מסך ההתאגדות של האגודה השיתופית על מנת לתבוע את הנתבעים 2-9 באופן אישי. הטענות כנגד הנתבעים 2-9 לא פורטו ברמת הפירוט הנדרשת כדי לבסס עילת תביעה כנגדם. בשני התצהירים של התובעים 1 ו- 3 מופיעים אותם סעיפים החל מסעיף 30.1, ובהם ציטוטים זהים אשר נאמרו לכאורה על-ידי הנתבעים 2-9 במדויק לכל אחד מהתובעים 1 ו- 3, שמהם עולה כי הובטח להם מגרשים וש"אוטוטו" יקבלו אותם. סעיפים זהים יחד עם ציטוטים זהים נראים כהעתקה לצורך הכנת התצהירים, ומקרינים חוסר מהימנות בהצהרה. אל מול זאת, הנתבעים הכחישו כי הבטיחו לתובעים מגרשים והצהירו כי לא אמרו אי פעם את שהתובעים ייחסו להם. לעניין זה יצוין כי אין תאריכים מדויקים וההצהרות, כאמור לעיל, כלליות.

הנזק העיקרי הנתבע, כאמור, הינו בגין אי העברת מגרשים לידי התובעים 2 ו- 4, אך התובעים 2 ו- 4 בחרו שלא לערוך תצהירים לגבי הנזק שנגרם להם בעקבות אי קבלת המגרשים בפועל.

בנוסף עולה מסיכומי הנתבעים כי למעשה התובע 1 ידע בהיותו חבר האגודה, כי ככל שיש לו טענות נגד האגודה או חבריה עליו לפנות לרשם האגודות השיתופיות תחילה, וזאת בהתאם לסעיף הבוררות בתקנון האגודה. התובעים טענו לעניין זה כי הנתבעים כלל לא הוכיחו כי קיימת הוראה מחייבת כזאת בתקנון, אלא שהתובע 1 עצמו הודה בחקירתו הנגדית כי הוא מכיר את סעיף הבוררות, ובמקרים מסוימים אף פעל על-פיו ופנה לרשם (פרוטוקול מיום 24/2/08: מעמוד 34 בשורה 25 ועד עמוד 35 בשורה 3). טענה חלופית של התובע 1 היא כי למעשה התביעה היא עבור בנו שאמור היה לקבל מגרש, ולכן סעיף הבוררות לא רלוונטי בעניינינו, אולם מנגד התביעה הוגשה גם על-ידי התובע 1 באופן אישי, והוא אף מסתמך לצורך התביעה על החלטה של רשם האגודות שניתנה לגביו ולא לגבי בנו.
דין התביעה להדחות.

ככל שמדובר בתביעות התובעים לקבל מגרשים, לא מדובר בתביעות של התובעים 1 ו- 3 אלא בתביעות של התובעים 2 ו- 4 בלבד. התובעים 2 ו- 4 לא הגישו תצהירים כלשהם במסגרת התביעה על מנת לבסס הפסד כספי או נזק אשר נגרם להם באופן אישי. לתובעים 2 ו- 4 לא היה כל סיכוי לזכות במגרשים במסגרת ההגרלה הראשונה אשר התנהלה בהתאם להחלטה 612 שכן הם היו קטינים ולא היו זכאים כלל לקבל מגרשים. במצב זה, אין כל מקום לתבוע שווי מגרש כפיצוי, מקום שלא ניתן היה להעניק לקטינים מגרשים בפועל. מנספח ו' לכתב ההגנה אף עולה כי התובעים 1 ו-2 אף חתמו על מסמך ממנו עולה בבירור כי "אין כל בטחון בכך שניתן יהיה להקצות מגרש לרוכש" וכי "אם לא יתאפשר הדבר, מכל סיבה שהיא, לא תהיינה לנו תביעות או טענות כלשהן, ונהיה זכאים לקבל מכם כספינו חזרה בלבד". בנוסף אושר כי "ידועות לנו החלטות האסיפה הכללית בקשר למתן עדיפות לבעלי משקים במקרה והמועמד אינו זכאי בהתאם להחלטה 612".

לטענת התובעים, הנתבעת 1 הזמינה למעשה גם את בניהם הקטינים להשתתף בהגרלה בצורה גלויה, שכן נשלחה הודעה: "לכבוד תושבי המושב בתאי הדאר", ובהיות בניהם הקטינים "תושבי המושב" ברור הוא כי היו זכאים לזכות במגרשים. בית המשפט אינו מקבל בהכרח פרשנות זו של התובעים, אולם ככל שלא הייתה אפשרות לקבל הצעה של קטין, היה מקום לברר זאת מראש או לאחר הגשת ההצעות על מנת לייתר גביית כספים שלא לצורך, ואתייחס לעניין זה בהמשך.

בהתייחס להחלטה 737, לא הוקצו מגרשים בהתאם לאותה החלטה עד היום, ועל כן אין מקום לפצות את התובעים 2 ו-4 בשווי המגרשים בהתאם. התובעים 2 ו- 4 אף לא מילאו את מסמכי ההגרלה השנייה, ולכן לא הייתה כל אפשרות להעניק להם מגרשים במסגרת אותה הגרלה, אף לו ניתן היה לחלק מגרשים בהתאם להחלטה 737.

התובע 1 טען כי למעשה הובטח לו מגרש בעקבות החלטת רשם האגודות והאסיפה הכללית הנ"ל. מכתב התביעה ומעדותו של התובע 1 עולה כי בנו הוא שהיה אמור לקבל מגרש. לפיכך, אף מבלי להתייחס לטענות הנתבעים בדבר התיישנות ושיהוי בנוגע לאותן החלטות, ככל שקיימת החלטה אשר מחייבת את הנתבעת 1 להעניק לתובע 1 עצמו מגרש, אין בהחלטה זו כדי לחייב את הנתבעת 1 לתת לתובע 2, בנו של התובע 1, מגרש במקום זה של אביו, והתובעים לא הרימו את נטל ההוכחה כדי להוכיח זאת בפועל. בנוסף לכך, ההחלטה לפיה התובע 1 זכאי לקבלת מגרש הייתה כפופה להקצאת 8 מגרשים נוספים, אותה תוספת של 15% הנ"ל, אשר אמורים היו להשתחרר לפי החלטה 737 אולם בהעדר מימוש ההחלטה והקפאתה, טרם התגבש המועד לצורך קבלת המגרשים בפועל.
תביעות התובעים 3 ו- 4 לעניין זה קלושות עוד יותר, שכן התובע 3 כלל לא היה צד לאותן החלטות לפיהן עומדת לתובע 1 זכות לקבלת מגרש באם ישוחררו מגרשים נוספים לפי החלטה 737.

יוצא אם כן, כי התובעים 2 ו-4 כלל לא היו זכאים לקבלת מגרשים במסגרת החלטה 612, ואף לא לקבלת מגרשים לפי החלטה 737, ומכאן שיש לדחות את תביעתם לקבלת שווי המגרשים.

בנוסף לכך, גם לעניין הנזק הנטען בכל הנוגע לתביעה לקבלת שווי המגרשים, הוכח במהלך חקירתו הנגדית של המומחה מטעם התובעים כי בסיס הנתונים שעל פיו הוכנה חוות הדעת לצורך הערכת שווי המגרשים היה מוטעה. לפיכך, למעשה, אין בפני
בית המשפט כל חוות דעת אשר יכולה לשמש ראיה לצורך קביעת שווי המגרשים בפועל.

בנוסף לכל אלה וכאמור לעיל, התובע 1 אישר במהלך חקירתו קיומן של הוראות בתקנון לפיהן בעצם התובע היה מנוע מלהגיש את תביעתו לבית משפט זה בטרם מיצוי הליכי בוררות כפי שהתחייב מכל חבר אגודה.

סעד נוסף שתבעו התובעים 1 ו- 3 הוא החזר הפרשי הצמדה וריבית בגין כספים שהופקדו במסגרת ההגרלה הראשונה.

בכתב התביעה נטען לעניין זה בסעיף 24.6.1 כי נתבעו "סך של 76,646.35 ₪ הפרש בגין הסכום הריאלי בגין הכספים שהופקדו אצל הנתבעת 1 והושבו לתובעים שלא ע"פ ערכם הריאלי. סכום זה הינו בגין כל אחד מהתובעים 1 ו-3 ובסה"כ 153,292.7 ₪. העתק דף החישוב מצ"ב לכתב תביעה זה ומסומן "כב"." עיון בדף החישוב הנ"ל מעלה כי נעשו חישובים לפי ריבית הפריים. אין כל טענה מסודרת מדוע יש לחשב את ההפרש הנטען לפי ריבית הפריים, וכן לא מדובר בחוות דעת אלא בחישוב שנעשה לפי תוכנה כלשהי, על בסיס נתונים שלא הוכחו כלל. בכתב התביעה ישנה התייחסות לסכום ההפרש שנתבע, מבלי להניח תשתית עובדתית על-מנת לבסס איזה סכום החזירה הנתבעת 1 בפועל ומתי הוחזר.

בנספח ו' לכתב ההגנה הודעה ואישור לנתבעת 1 מאת התובעים 1 ו-2 לעניין הפקדת הכספים ונסיבות החזרתם שממנו עולה כי "אם המועד יתארך מעבר לכ-6 חודשים, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית". בסעיף 68א' בכתב ההגנה נטען לעניין החזר הכספים כי הנתבעת 1 "לא נותרה חבה לתובעים מס' 1 ו-3 סכומים כלשהם, שכן כל הכספים שהופקדו בידיה בנאמנות הושבו לתובעים מס' 1 ו-3 בצירוף ריבית".
בכתב התביעה קיימת התייחסות למועדי הפקדת הסכומים, אולם כאמור אין כל התייחסות למועד השבתם והיקפם. בסעיף 95 לסיכומי הנתבעים הפניה לנספח ל"ו למוצגי הנתבעים, שבהם פורט חישוב הסכומים שהוחזרו לתובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנספח זה ישנה התייחסות לסכומים ושיעורי הריבית בפועל, וצוין כי על פי החישוב של הנתבעת 1, התובעים אמורים היו לקבל החזר של 108,786 ₪, אך בפועל שילמה הנתבעת 1 לתובעים סכום גדול יותר והעבירה להם המחאות על סך 110,000 ₪. לעניין זה מפנה ב"כ הנתבעים בסיכומיו לעדותו של התובע 1 לפיה הודה כי קיבל בחזרה בשנת 2001 סך של 35,000 ₪ יותר ממה ששילם (עמוד 119 שורה 27 לעדותו מיום 24/2/08). כמו-כן נטען כי התובע 3 כלל לא ידע להסביר איך חושבה הריבית שבחישובי התובעים (עמוד 76 שורה 24 לעדותו מיום 29/11/07).

מנספח ל"ו הנ"ל למוצגי הנתבעים עולה כי נעשה חישוב ריבית בשיעור של 4% שנתי, והתובעים כאמור לא הניחו בפני
בית המשפט תשתית עובדתית מספקת על מנת לקבוע כי היה על הנתבעת 1 להחזיר את הכספים בהתאם לשיעור ריבית פריים.

אשר על כן, הנני קובע כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה הדרוש לצורך הוכחת חיוב הנתבעים בגין סכום הפרשי ההצמדה והריבית הנתבע, כאשר הנתבעים פירטו את טענות הגנתם לעניין זה בהרחבה ואילו התובעים לא עשו כן.

לאור האמור לעיל, ועל רקע דחיית התביעות לקבלת שווי המגרשים והחזר הפרשי הצמדה וריבית, הנני קובע כי אין כל מקום לחייב את הנתבעים גם בגין הסכומים הנוספים אשר נתבעו במסגרת תביעה זו, קרי שכר טרחת עו"ד, שכרו של המומחה, אגרת בית המשפט ועוגמת נפש.

במאמר מוסגר יצוין כי התובעים לא העלו כל טענה ותביעה לפיה אסור היה לנתבעת 1 לקבל מהתובעים 2 ו- 4 הצעות להשתתפות בהגרלה, כאשר היה ידוע שהם קטינים ולא היה להם כל סיכוי לזכות במגרשים במסגרת ההגרלה אשר נערכה לפי החלטה 612. אילו הייתה מועלית טענה מעין זו והתובעים 2 ו-4 היו מצהירים כי הסתמכו על מצג כלשהו שיצרה הנתבעת 1 כלפיהם, ניתן היה לשקול פיצוי או עוגמת נפש בגין כך, אך טענה זו כאמור כלל לא נטענה על-ידי התובעים.

כאמור לעיל התובעים לא ביססו עילות תביעה כנגד הנתבעים 2-9 באופן אישי ובוודאי שלא מדובר בנסיבות שלפיהן יש לבצע הרמת מסך של האגודה השיתופית. התובעים כאמור לא פירטו את תביעותיהם כנגד אותם נתבעים כנדרש ולא הרימו את נטל ההוכחה הדרוש להוכחת התביעה, כאשר בית המשפט אינו מייחס מהימנות מספיקה לאופן שבו הוצגו אמרות לכאורה של הנתבעים השונים לפיהן התחייבו כביכול אישית להעניק מגרשים כנ"ל, אמרות אשר הוכחשו על ידי הנתבעים 2-9.

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את תביעת התובעים ומחייב כל אחד מהתובעים ביחד ו/או כל אחד לחוד לשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 12,000 ₪ + מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף לכך הנני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים, ביחד ו/או כל אחד לחוד הוצאות משפט בסך של 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' אדר תש"ע, 22 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

23/02/2010
ת"א 26000-04 מועלם ואח'

נ' גינתון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ
ואח'
1 מתוך 15








א בית משפט שלום 26000/04 יעקב מועלם, רון מועלם, אבנר שרביט ואח' נ' גינתון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, אבי אלימלך, משה סידי ואח' (פורסם ב-ֽ 22/02/2010)