פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ | פסקי דין על ש.ג. יאיר בניה ופיתוח שירותים | פסקי דין על יאיר קרואני ניתן | פסקי דין על לאה קרואני ואח' |

5020/04 א     23/02/2010




א 5020/04 בנק הפועלים בע"מ נ' ש.ג. יאיר בניה ופיתוח שירותים בע"מ, יאיר קרואני ניתן, לאה קרואני ואח'








בית משפט השלום בבאר שבע



23 פברואר 2010

ת"א 5020-04 בנק הפועלים בע"מ
נ' ש.ג. יאיר בניה ופיתוח שירותים בע"מ
ואח'





בפני

כב' השופט
גד גדעון

התובעת
בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מאיר צברי

נ ג ד

הנתבעים
1.ש.ג. יאיר בניה ופיתוח שירותים בע"מ
2. יאיר קרואני – ניתן


פסק דין

3. לאה קרואני
4. עזרא קרואני
5. אייל קרואני
6. יונה מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד יגאל מינדל

פסק דין


1.
פסק הדין ניתן
בתביעה נגד נתבעים מס' 3 עד 6, לאחר שכבר ניתן


פסק דין
נגד הנתבע מס' 2. הנתבעים מס' 3 עד 6, נתבעו לשלם לתובעת, את סכום החוב בחשבון הנתבעת מס' 2 אצל התובעת, מכח כתב ערבות להלוואה. הוחלט לדחות את התביעה נגד הנתבעים מס' 3 עד 6.

2.
הנתבעת מס' 1 (להלן: "ש.ג. יאיר" או "החברה"), ניהלה חשבון אצל התובעת. הנתבע מס' 2 שהינו בעל מניותה של ש.ג. יאיר, ערב לכל חובותיה כלפי התובעת מכוח כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום, עליו חתם ביום 31.10.98. הנתבעים מס' 3 עד 6 (להלן יכונו לצורך הנוחות בשמותיהם הפרטיים: לאה, עזרא, אייל ויונה, וכולם יחד "הנתבעים"), הינם אחיו ואחיותיו של הנתבע מס' 2, וכל אחד מהם ערב בעבר, להתחייבויות שונות של ש.ג. יאיר על פי כתבי ערבות עליהם חתמו, בשנים 1999 עד 2001 (להלן: "הערבויות הקודמות"). יצוין, כי גם רעייתו של הנתבע מס' 2, גב' אירית קרואני (להלן: "אירית"), חתמה על כתב ערבות להתחייבויות ש.ג. יאיר.



להלן פרטי הערבויות הקודמות, והחיובים בגינם נערכו:


ביום 2.2.99 חתמו לאה ועזרא, כערבים מוגנים למסגרת אשראי של ש.ג. יאיר עד סך 35,000 ₪, כאשר ערבות זו הסתיימה ביום 31.12.01. ביום 9.11.99 חתמו ארבעת הנתבעים כערבים יחידים למסגרת אשראי של החברה עד סך 80,000 ₪, ערבות שאמורה היתה להסתיים ביום 31.10.02, כאשר אין מחלוקת, כי קודם המועד האמור פנתה התובעת אל הנתבעים בדרישה לפרוע את החוב.

באותו מועד, 9.11.99 חתמו ארבעת הנתבעים, כערבים יחידים, על ערבות להלוואה שקיבלה החברה בסך 70,000 ₪, ערבות שהסתיימה ביום 15.11.01.

ביום 11.4.01 חתמו לאה, עזרא ואירית כערבים מוגנים, על כתב ערבות בגין מסגרת אשראי של החברה, בסך 20,000 ₪, ערבות שהסתיימה ביום 30.7.01.

ביום 12.4.01 חתמו לאה, עזרא ואירית, כערבים מוגנים, להלוואה שקיבלה החברה על סך 60,000 ₪, הלוואה שעתידה היתה להיפרע עד יום 12.4.04.

ביום 27.11.02 עמדה יתרת החוב של החברה בחשבונה אצל התובעת, על סך 128,364 ₪, מהם כ-86,171 ₪ יתרה שלילית בחשבון, וכ-42,193 ₪ יתרת חוב בהלוואה. במועד האמור, העמידה התובעת לחברה הלוואה על סך 133,000 ₪, כאשר ארבעת הנתבעים חתמו עוד ביום 25.11.02, על כתב ערבות להלוואה, כערבים יחידים, כאשר כל אחד מהם ערב למלוא הסכום. אין מחלוקת, כי עובר להעמדת הלוואה האמורה, כבר הפסיקה החברה לפעול, וההלוואה הועמדה כחלק מהסדר חוב של החברה לתובעת. יוער, כי נגד הנתבע מס' 3 ניתן
צו כינוס במסגרת הליכי פש"ר, ביום 23.12.02 (ר' נ/2), אשר בוטל בהמשך, ביום 4.9.03 (ר' נ/3). אין מחלוקת, כי העמדת ההלוואה בערבות הנתבעים, באה לאחר מכתב התראה ששלחה התובעת אל הנתבעים, ולאחר פגישות שהתקיימו אצל התובעת, בנוכחות מי מהנתבעים. עוד יצוין, כי אירית לא ערבה להלוואה האמורה.

ביום 6.7.04 פיגרה החברה בהחזר הלוואה, כאשר סכום הפיגורים עמד על 29,987 ₪, והתובעת הגישה בהמשך את התביעה שבפני
נו. הנתבעים מס' 3 עד 6, נתבעו מכוח כתב הערבות עליו חתמו ביום 25.11.02.

ביום 17.10.04, ניתן


פסק דין
נגד הנתבעים מס' 2 עד 6. בהמשך בוטל פסק הדין נגד הנתבעים מס' 3 עד 6. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן, במסגרתה טענו בין היתר, כי הוטעו ע"י התובעת, ביחס למצבם המשפטי מול התובעת, וביחס לערבויות שחתמו עובר לחתימת הערבות בגינה הוגשה התביעה.

ביום 26.1.06, קיבלה כב' הרשמת (כתוארה אז) ע. קויפמן, את בקשת הרשות להתגונן והתיק הועבר לדיון בסדר דין רגיל. הצדדים ניהלו בהמשך משא ומתן לפשרה, ואולם המשא ומתן לא צלח.

מטעם הבנק העידו, מנהלת המחלקה העסקית בסניף התובעת במועדים הרלוונטיים, הגב' נעמי בן זיקרי, וכן הגב' נורית קריקסמן, עובדת הבנק, אשר שימשה כרפרנטית במחלקה העסקית בסניף, וטיפלה בחשבונה של ש.ג. יאיר.

הנתבעים הגישו תצהירי עדויות ראשיות, אשר צורפו לבקשת הרשות להתגונן, ובהתאם להסכמת הצדדים, נחקרו הנתבעים 3, 5 ו-6 בלבד. ביחס לנתבע מס' 2, הוסכם שלא ייחקר, כאשר אין בהמנעות מחקירתו משום הסכמה לנכונות דבריו.

הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב.

3.
תמצית טענותיהם של הנתבעים, הינה: התובעת לא גילתה לכל אחד מהם את סיווגו כערב יחיד או ערב מוגן, וההיקף הכספי של ערבותו ביחס לחוב המקורי, עובר לחתימתם על כתב הערבות מיום 25.11.02, לא גילתה להם כי למעשה הגדילו את הסיכון, לו היו חשופים. לטענתם, הטעתה אותם התובעת לסבור, כי כל אחד מהם ערב למלוא החוב המקורי, ובכך אילצה אותם למעשה, לערוב להלוואה האחרונה, כאשר לטענתם, אילו ידעו את היקף הערבות של כל אחד מהם, היו נמנעים מלחתום על כתב הערבות החדש.


התובעת טענה מנגד, כי כל אחד מן הנתבעים ידע היטב את היקף ערבותו, וכי הנתבעים הסכימו לערוב להלוואה החדשה, תוך הגדלת הסיכון האישי שלהם, מתוך רצון לסייע לאחיהם, הנתבע מס' 2, שנקלע לחובות, לרבות חובות לנושים בשוק האפור.

4.
אין מחלוקת, כי הנתבעים ערבו להלוואה מיום 27.11.02, כערבים יחידים, כאשר כל אחד מהם ערב למלוא סכום החוב. אין מחלוקת גם, כי במועד הרלוונטי עמדו בתוקף רק
ערבויותיהם של הנתבעים, למסגרת אשראי עד סך 80,000 ₪ (ע"פ ערבות מיום 9.11.99), וערבויותיהם של לאה ועזרא, להלוואה בסך 60,000 ₪ (ע"פ ערבות מיום 16.4.01), כאשר היתרה בגינה, במועד חתימת הערבות ביום 27.11.02 עמדה על כ-42,000 ₪. אין גם מחלוקת, כי לאה ועזרא ערבו להלוואה מיום 16.4.01, יחד עם אירית, כערבים מוגנים, כל אחד בשיעור של שליש. נכונה אפוא טענת ב"כ הנתבעים, כי בערבותם להלוואה מיום 27.11.02, שסכומה היה כאמור 133,000 ₪, כאשר כל אחד מן הנתבעים ערב למלוא סכומה, הגדילו למעשה כל הנתבעים, את היקף ערבותם כלפי התובעת, והעמידו את עצמם בסיכון גדול יותר, מן הסיכון בו היו נתונים ערב חתימת ההלוואה. עדות התובעת, אישרו את העובדות האמורות, בחקירותיהן הנגדיות.

לתצהירי התובעת, צורף טופס "גילוי מידע לערב יחיד ומוגן", עליו חתמו הנתבעים. בסעיף 4 א' סומנה החלופה, הכוללת הצהרה: "ערבותי על פי חוזה הערבות הינה לחוב קיים בבנק, ידוע לי כי החוב הקיים נפרע/איננו נפרע (*) כסדרו", כאשר הוקפו בעט המילים "אינו נפרע". לא סומנה החלופה האחרת, בה נאמר: "ערבותי על פי חוזה הערבות הינה לחוב נערב המחליף חוב קיים בבנק. ידוע לי כי החוב הקיים נפרע/אינו נפרע (*) כסדרו".


במסמך האמור סומן ב-
x
,
ס"ק 4 ד' שכותרתו "מידע אחר", ואולם, לא פורט כל מידע, במקום המיועד לפירוט. במסמך האמור, לא גילתה התובעת, כי ההלוואה לה ערבו הנתבעים היתה הלוואת הסדר, אשר פרעה את מלוא חובותיה של החברה לתובעת, וכאמור,
לא גולתה העובדה, כי המדובר בחוב המחליף לפחות באופן חלקי, חוב נערב.

עדת התובעת, הגב' נורית קריקסמן אישרה בחקירתה הנגדית, כי מילוי הטופס לא היה מדויק, וכי צריך היה לסמן את החלופה המתייחסת לחוב נערב. לדבריה, "...האם נכון שאחד נכון יותר מהשני, אני משיבה שב' הוא יותר נכון, כי זה חוב נערב, ז"א שיש לו ערבים". הגב' קריקסמן גם אישרה, שקיים חוסר במסמך, בכך שלא פורט "מידע אחר" בס"ק 4 ד'. לדבריה: "לשאלה למה אין פירוט של מידע אחר, אני משיבה שאין פירוט. בעקרון היה צריך להיות כתוב שזו הלוואת הסדר, משהו שהערבים ידעו עליו. לא רשמתי את זה". עדות התובעת טענו, כי הנתבעים היו מודעים לכל רכיבי החוב, לרבות היקף ערבויותיהם הקודמות, וההיקף המדויק של הסיכון שנטל כל אחד מהם. לטענתן, הנתבעים גם היו מודעים למצבה של החברה במועד האמור.

שתי עדות התובעות, הגב' בן זיקרי והגב' קריקסמן, העידו לענין זה בתצהיריהן, בנוסח אחיד: "בעקבות קבלת מכתבי הדרישה הגיעו יאיר ואחיו הערבים, למעט אייל, למספר פגישות בסניף ע"מ לבחון את האפשרויות העומדות בפני
הם להסדרת החוב. יודגש כי האחים הביעו חשש, ביחס לאחיהם, שמא יזיק לעצמו, מאחר ולדבריהם יאיר היה "מסובך" בחובות לשוק האפור בסדר גודל של מאות אלפי שקלים, וכן משום שהיה באותה תקופה במשבר גירושין. לאור זאת, החליטו האחים ביניהם כי הם מבקשים לתמוך בו על אף שכל אחד ידע כי סכומי הערבות שונים מאח לאח.

יודגש כי הנתבעים ידעו לאשורו את מצבה הכלכלי של החברה ושל בעל העניין בה, יאיר.

בפגישות אלה אף הועלתה האפשרות כי כל אחד ישלם במזומן את חלקו היחסי בחוב, אך הם סרבו. בעיקר זכורה לי התנגדותן של לאה ויונה. לפיכך העדיפו האחים והחליטו לבחור באפשרות של פרישת כל החוב, וכי כולם יערבו לחוב שיפרש באופן הדדי.

יודגש כי הסכמתם לערוב באופן הדדי ליתרת החוב באה למרות ידיעתם כי כל אחד ערב לחוב באופן שונה עפ"י כתבי הערבויות עליהם חתמו בעבר. יתירה מזו, דבר זה הוסבר להם על ידי מספר פעמים, בעיקר לאור התנגדותו של האח הערב, אייל (להלן- "אייל")"
.

לעומת זאת העידו הנתבעים, כי התובעת לא גילתה להן את המידע האמור. הנתבעים העידו בהקשר זה, כי פקידת התובעת הבהירה להם, כי כל אחד מהם ערב למלוא החובות של הנתבע מס' 2, הסתירה מהם את מצבה של החברה, שלא היה ידוע להם לאשורו, והציגה בפני
הם מצג, לפיו ארבעת הנתבעים חייבים לחתום כערבים להלוואה, שאם לא כן, תפעיל נגדם התובעת באופן מיידי, הליכים משפטיים. כתוצאה מכך, הפעילו לאה, עזרא ויונה לחץ על אייל לערוב להלוואה, על אף שבתחילה, התנה חתימתו כערב, במימוש המשכון על כלי רכב ששימש בטוחה לחוב.
אייל העיד, כי כלל לא היה מודע לכך, שההלוואה הקודמת על סך 70,000 ₪ לה ערב, כבר נפרעה עובר להעמדת הלוואת ההסדר.

התובעת טענה כאמור, כי הפגישות עם הנתבעים, שהובילו להסדר, במסגרתו ערבו הנתבעים להלוואה האחרונה על סך 133,000 ₪, נערכו בעקבות מכתבי דרישה שהתקבלו אצלם. הגב' בן זיקרי העידה בחקירתה הנגדית, כי מכתבי הדרישה, אותם שולחת התובעת לערבים, כוללים את פירוט הסכומים שהערב נדרש לשלם. אילו היו מוצגים המכתבים, וככל שאכן היו מפורטים בהם סכומי החוב הנכונים, נכון למועד הוצאתם, היו עשויים לסתור את טענת הנתבעים, כי הוטעו ביחס לסכומי החובות להם ערבו עובר להעמדת הלוואת ההסדר, ואולם, המכתבים האמורים לא צורפו לתצהירי עדות התובעת, וגם לא הוכח כי נשלחו. הגב' קריקסמן העידה: "אם אתה מפנה אותי לסעיף 3 לתצהירי, שם אני כותבת בעקבות מכתבי דרישה שנשלחו לערבים ולשאלה האם אני שלחתי את המכתבים, אני אומרת שסביר להניח שכן כי אני טיפלתי בנושא. אני מאמינה שאני גם חתומה עליהם, או שמנהלת המחלקה. לשאלה האם יש לי הסבר למה העתקי המכתבים לא צורפו לתצהירי, אני משיבה שלא". עדותה לענין זה הינה אפוא, עדות סברה. גם הגב' בן זיקרי לא ידעה לומר בוודאות, אם חתמה על המכתבים. מכל מקום, התובעת נמנעה מהגשת המכתבים, שהינם לכאורה מסמכים רלוונטיים, ויש לזקוף זאת לחובתה במאזן הראיות.

עדות התובעת, העידו בתצהיריהן ובחקירתן הנגדית, כי הנתבעים ידעו את כל העובדות הרלוונטיות, עובר להעמדת ההלוואה, לרבות הסכום לו ערב כל אחד מהם במדויק. לטענת הגב' קריקסמן, עלתה הצעה לפיה, כל אחד מהנתבעים ישלם את חלקו, בהתאם לערבויות שעמדו אז בתוקף, ואולם הנתבעים הם שסרבו לכך. לטענתה, התקיימו מספר מפגשים בסניף הבנק, כאשר לא בכל המפגשים נכחה הגב' בן זיקרי. הובהר גם, כי אייל לא נכח באף אחת מהפגישות בהן נכחה הגב' בן זיקרי. אייל העיד לענין זה, כי הגיע לסניף הבנק פעם אחת בקשר להלוואה, ביום החתימה בלבד.

כאמור, עומדות עדויות התובעת בסתירה לעדויות הנתבעים, ביחס לתוכן הפגישות שהתקיימו בבנק. הן הגב' בן זיקרי והן הגב' קריקסמן העידו, כי נערכו תרשומות של הפגישות, והן מצויות בתיק הלקוח וביחידת הגביה. הגב' בן זיקרי העידה לענין זה: "לשאלה שהיו אצלי אנשים בפגישות, אני ניהלתי תרשומת של הפגישה, אני משיבה שכן. לשאלה האם היא ברת השגה, אני אומרת שהתיק עצמו נמצא ביחידת הגביה". בהמשך העידה לענין זה: "לשאלת...האם יש בידי תרשומות, אני משיבה שכן, בתיק הלקוח וביחידת הגביה". הגב' קריקסמן העידה לענין התרשומות: "לשאלה האם כל פגישה כזו תועדה בתרשומת, אני משיבה שמתעדים את מרבית הפגישות. אני זוכרת תרשומות בתיק, אבל לא ראיתי אותו. לשאלה האם התרשומות בכתב יד או ממוחשבות, אני משיבה בכתב יד". גם בתצהיר גילוי המסמכים, שמסרה התובעת על פי דרישת הנתבעים (נ/4), מוזכרת "תרשומת שיחה מיום 19/11/02 בין נציג הבנק לבין מי מהנתבעים".

עדות התובעת אישרו, כי לא כל הנתבעים נכחו בכל הפגישות. גב' קריקסמן העידה לענין זה: "לשאלה האם הייתה פגישה שאני ועדת תביעה 1 (הגב' בן זיקרי – ג.ג) וכל הערבים ישבנו יחד, אני משיבה שכן. אני לא יכולה לומר שכל 4 הערבים היו, אבל מן הסתם יונה ולאה כן היו בפגישה, עד כמה שזכור לי. לדעתי היה עוד מישהו שאינו אחד הערבים, אך איני זוכרת מי. דיברנו על איזה רכב". מכאן, שגם אם נקבל את דברי עדות התובעת, הרי כלל לא ברור, שכל הנתבעים ידעו את כל הפרטים. יודגש לענין זה, כי שתי העדות אישרו שלא עיינו בתיק הלקוח, לפני חתימת התצהירים, ולפני שהעידו בבית המשפט.

בנסיבות אלה, עשויות היו התרשומות להימצא חיוניות ביותר, משום שעשויות היו לשפוך אור על השאלות שבמחלוקת, לענין הפרטים שנמסרו לנתבעים, במסגרת המשא ומתן עם התובעת, ולהסיר את הספק, ביחס למצג שהוצג בפני
הנתבעים, עובר לחתימה על כתב הערבות. כאמור, אישרו העדות, כי התרשומות האמורות נמצאות בידי התובעת, ועל כן לא עמדה בפני
ה כל מניעה להגיש את המסמכים. הנתבעת לא עשתה זאת, המסמכים אינם בפני
נו, ובמצב זה, לא מן הנמנע כי אילו היו התרשומות מוגשות, היו עשויות דווקא לחזק את גרסת הנתבעים. יש אפוא לזקוף גם מחדל זה לחובת התובעת, במאזן הראיות.

סבורני, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, כאשר הוכח, כי הנתבעים שינו מצבם לרעה, עם חתימת כתב הערבות החדש, בגין מלוא החוב, וכאשר ערבותם החדשה תאמה דווקא את האינטרס של התובעת, לשפר את הבטוחות שבידה, רובץ על התובעת הנטל להוכיח כי מלוא המידע הרלוונטי גולה לנתבעים, עובר לחתימת הערבות. כאמור להלן, רובץ על התובעת הנטל גם מכוח הוראת סעיף 23(ב) לחוק הערבות התשכ"ז-1967, בשל הרישום הלקוי, בטופס הגילוי לערב יחיד.


במצב זה, וכאשר כאמור לעיל, הוכח כי טופס הגילוי לערב לא מולא כנדרש, ולא פורט במסגרתו בכתב מלוא המידע הנחוץ, סבורני כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה,
ויש להעדיף את גרסת הנתבעים, על פני גרסת התובעת.

5.
סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח תשמ"א-1981), אוסר על הטעיה מצד תאגיד בנקאי כלפי לקוחו. זאת, במסגרת ההגנה שמספק החוק ללקוח מול הבנק, נוכח פערי המידע והכוח השוררים בניהם (ר' לענין זה רע"א 4373, 4543/05 אבן חיים ואח'
נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ, סעיף 6 לפסק הדין, והפסיקה המוזכרת שם). סעיף 17 א' לחוק, מחיל את ההוראה, גם ביחס למי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי. הטעיה של ערב על ידי תאגיד בנקאי, גוררת בטלות של חוזה הערבות. זאת הן מכוח הוראות חוק הבנקאות, והן מכוח ההוראה הכללית בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד נ' ציגלר פ"ד מט (1) 369, וכן רע"א 4373, 4543/05 האמור לעיל, והפסיקה המוזכרת שם).

הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי ערבותם בטלה, גם בשל הפרת חובת התובעת לגלות להם, כי הערבות הינה ערבות לחיוב המחליף חיוב קיים. סעיף 22 לחוק הערבות תשכ"ז-1967, מפרט פרטים שעל הנושה לגלות לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות. בין היתר, מורה ס"ק 22(ב)(3), כי על הנושה לגלות לערב, אם הערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים, ואם אלה נפרעים. תוצאת אי הגילוי, הינה פטור ערב יחיד מערבותו, בהתאם להוראת סעיף 23(א)(5) לחוק, אלא אם הנושה הוכיח שהערב ידע את הפרטים הרלוונטים, שאז על פי הוראת סעיף 23 (ב) לא תחול ההוראה שבסעיף 23(א)(5). כאמור, אישרה הגב' קריקסמן בעדותה, כי החלופה שסומנה בסעיף 4.א לפיה, הערבות הינה "לחוב קיים בבנק", אינה החלופה הנכונה, וכי נכון היה לסמן את החלופה השניה, לפיה הערבות הינה "...לחוב נערב המחליף חוב קיים בבנק". המסמך נערך בהתאם להוראות סעיף 22(ב)(3) לחוק הערבות (ובהתאם להנחיית המפקח על הבנקים, ור' לענין זה ע"א (חי') 2143/02 בנק הפועלים בע"מ
נ' תאופיק והבה).

מעבר לכך שהתובעת לא מילאה כנדרש את טופס הגילוי שלה עצמה, הרי שבנסיבות הענין, גם אילו היתה ממלאת אחר הדרישה הטכנית, לא היתה יוצאת ידי חובת הדין, משום שהיה עליה להעמיד את הנתבעים באופן מלא ומדויק, על היקף החיובים הנערבים, עובר להעמדת הלוואת ההסדר, לרבות הסכומים להם ערב באותה עת, כל אחד מהנתבעים. נזכיר ונדגיש, כי התובעת עצמה כללה בטופס הגילוי, את ס"ק 4.ד, שכותרתו "מידע אחר", במסגרתו היה עליה להוסיף ולפרט, את כל המידע הרלוונטי, על מנת שהנתבעים יקבלו החלטה מושכלת, ביחס לערבותם החדשה, ואולם, התובעת לא פירטה את המידע הנדרש, וכאמור, לא הרימה את הנטל להוכיח, כי המידע האמור היה בידיעת הנתבעים.

בעניינו, משהתקבלה גרסת הנתבעים, נכון לקבוע כי הוטעו עובר לחתימת כתב הערבות, לכל הפחות במחדל, ביחס למצב החובות והערבויות, ויש על כן לקבל טענתם, ולקבוע כי חוזה הערבות בטל.

6.
התביעה נדחית אפוא, ואני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, והוצאות המשפט בסך 1,000 ₪.

ניתן
היום,
ט'
אדר תש"ע, 23 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.


_____________________


גד גדעון
, שופט








א בית משפט שלום 5020/04 בנק הפועלים בע"מ נ' ש.ג. יאיר בניה ופיתוח שירותים בע"מ, יאיר קרואני ניתן, לאה קרואני ואח' (פורסם ב-ֽ 23/02/2010)