פסקי דין על אלעד בורשטיין | פסקי דין על מלרם-מוקד לשירותים רפואיים בע"מ

4999/09 דמ     18/02/2010




דמ 4999/09 אלעד בורשטיין נ' מלרם-מוקד לשירותים רפואיים בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב -יפו
דמ 004999/09


בפני
:
כב' הרשמת דגית ויסמן


18/02/2010




בעניין
:
אלעד בורשטיין



ע"י ב"כ
עו"ד לזר
התובע

נ
ג
ד


מלרם-מוקד לשירותים רפואיים בע"מ



ע"י ב"כ
עו"ד פולטין
הנתבעת


פסק דין

1.
המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, אם התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת.

2.
להלן העובדות המהוות רקע לסכסוך בין הצדדים -

א.
התובע עבד כמנהל מוקד אצל הנתבעת ותנאי עבודתו הוסדרו בחוזה עבודה (נספח א' לכתב התביעה).

ב.
התובע החל עבודתו ביום 17.2.08 ופוטר ביום 2.11.08, על רקע צמצומים בנתבעת. במכתב הפיטורים (נספח ב' לכתב התביעה), נרשם כי סיום העבודה בפועל יהיה ביום 1.12.08, היינו ניתנה לתובע הודעה מוקדמת בת חודש ימים.

ג.
מתן הודעה מוקדמת מעבר לקבוע בחוק נעשה ביוזמת הנתבעת, מתוך רצון טוב של מר שמיל בצלאל, הממונה על התובע והערכתו לתובע (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 4- 6 ועמוד 9 לפרוטוקול, שורות 19-22).

ד.
לאחר שהנתבעת הודיעה לתובע על פיטוריו, נתנה לו שני מכתבי המלצה (נספחים ג'1 וג'2 לכתב התביעה).

ה.
ביום 16.11.08 הודיעה הנתבעת לתובע כי עבודתו מופסקת לאלתר וזאת בנימוק שהתובע הגיש מועמדות לעבודה בחברה מתחרה, המהוה הפרת סעיפי שמירת סודיות בחוזה העבודה (נספח ד' לכתב התביעה).


ו.
שכרו החודשי של התובע היה 11,000 ₪.

3.
לטענת התובע, משהנתבעת נתנה לו הודעה מוקדמת בת חודש ימים, ובמהלך תקופת ההודעה המוקדמת, ויתרה על עבודתו בפועל, עליה לשלם לו תמורת הודעה מוקדמת עד סוף החודש. התובע הדגיש כי ההודעה המוקדמת שניתנה לו לא היתה מותנית בתנאי כלשהו וכי לא הפר את חוזה העבודה.


לטענת הנתבעת, על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001, התובע היה זכאי רק ל – 13.5 ימים. ההודעה המוקדמת בת חודש ניתנה לו לפנים משורת הדין, ומאחר שהתובע ניצל לרעה את רצונה הטוב ופעל בניגוד לחוזה העבודה, אינה חייבת בתשלום כלשהו לתובע.

4.
הארוע שהביא לפיטוריו של התובע לאלתר הינו אפשרות שהתעוררה כי התובע יעבוד אצל מתחרה של הנתבעת, חברת נטלי. התובע תאר בעדותו את נסיבות הקשר עם "נטלי"–


"במהלך חודש נוב' כיומיים לפני ה – 13.11 נשלחתי על ידי גב' רחל, חשבת השכר של הנתבעת, בידיעתו ובאישורו של מר צבי עופר שהוא הבעלים של הנתבעת, לחב' נטלי לבצע החלפת צ'קים. במסגרת שהותי שם, פגש אותי מר גבי לרנר שהוא סמנכ"ל תפעול של נטלי ובשיחת מסדרון הוא אמר לי שיש איזשהו תפקיד שהוא חושב שאתאים לו ואמרתי לו שאשמח לשקול את ההצעה ולצורך המשך ההליך אני מבקש ממנו, שמיל שהוא המנהל הישיר שלי, על מנת לקבל חוות דעת מקצועית מצד אחד ועל מנת לוודא את התכנות הנושא מצד שני." (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 2-8).


בעקבות זאת, נעשתה פניה מ"נטלי" לנתבעת וכך נודע למר בצלאל על האפשרות שהתובע יעבור לעבוד בחברה
המתחרה (ור' גם עדותו של מר בצלאל בעמ' 2 לפרוטוקול, ש' 1-2).

5.
כעסו של מר בצלאל התעורר משום שהתובע ביקש ממנו מכתב המלצה שמסר ל"נטלי", תוך שהוא מסתיר ממנו כי מדובר במכתב המלצה לחברה מתחרה. על תגובתו של מר בצלאל, הוא העיד –


"...גם דבר שמאד הכעיס אותי ברמה האישית, כי הרגשתי שניצלו אותי ובקשתי ממנו להודיע על ביטול המועמדות שלו. התובע ביקש להתייעץ משפטית ובקשתי שביום א' יודיע מה החלטתו. ביום א' 16.11 הוא לא בא, קראתי לו ושאלתי מה תשובתו והיא היתה כי לאחר שהוא קיבל ייעוץ משפטי הוא לא מתכוון להסיר את מועמדותו, אמרתי לו באותו מעמד, שאם כך, הוא יאלץ להפסיק את עבודתו מיידית והוא לא יקבל את התקופה שבמכתב." (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 6-11).

יש לציין כי התובע העיד שמכתב ההמלצה השני התבקש לשם שליחתו למספר חברות, לאותו תפקיד (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 16-28).

6.
מלבד הקשר הראשוני שנוצר עם "נטלי", לא הוכח קשר נוסף עימה. התובע העיד כי לא עבד בחברה זו, המועמדות לתפקיד מסויים ב"נטלי" הפכה למועמדות לתפקיד אחר שלא היה קשור לתפקידו אצל הנתבעת ובסופו של דבר התובע בחר שלא לעבוד שם (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 26-29).

7.
הנתבעת אינה טוענת כי התובע גזל סודות מסחריים, אלא לטענתה, עצם הפניה לחברה מתחרה, די בה כדי להצדיק את שלילת ההודעה המוקדמת החוזית.


לאחר שקילת הדברים, איני מקבלת טענה זו. ההודעה המוקדמת שנמסרה לתובע, הינה בשיעור העולה על זה שנקבע בחוק. משכך, חלים עליה דיני החוזים הכלליים. מדובר בהצעה שאין בה אלא כדי לזכות את התובע (סעיף 7 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973) ומשכך קמה החזקה כי התובע קיבל אותה. מה עוד שעובדתית ברור שהתובע לא התנגד לה. משכך, החוזה המעניק לתובע את הזכות נכרת במועד מתן ההודעה המוקדמת, ביום 2.11.08.


על מנת להביא לביטולו של החוזה, יש להראות כי התקיימה אחת העילות הקבועות בחוק. לענייננו, האפשרות היחידה שיכולה להיות רלוונטית היא טעות, לפי סעיף 14(א) לחוק הקובע כי ניתן לבטל חוזה אם אלמלא הטעות המבטל לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך. הנתבעת לא טענה לטעות המצדיקה את ביטול החוזה וניתן היה להסתפק בכך.
גם בחינת הראיות אינה תומכת בטיעון זה.
נציג הנתבעת לא העיד כי לא היה קובע הודעה מוקדמת ארוכה, אם היה יודע על קשר בין התובע ובין "נטלי", אם כי הדבר משתמע מעדותו. לעומת זאת, התובע העיד שלא חשב שישנה בעייתיות בנושא –


"לא היתה מועמדות ולא ידעתי שאני הולך להגיש להם. לא ידעתי איך לנהוג כי התפקיד שדיברו איתי עליו היה תפקיד שונה. לא חשבתי שיש בעייתיות. לא אמרתי לשמיל שלא חשבתי שאני צריך להודיע לו על כל מועמדות שלי.

ש.
לטענתך, אם היית פונה לשמיל ומבקש ממנו לכתוב מכתב המלצה, הוא היה נותן לך.

ת.
אני לא יודע לענות לכך, אני מבין בדיעבד היום שלא. אני אישית ביקשתי ממר לרנר לפנות לשמיל. אני לא פניתי כי לא ידעתי איפה הדברים עובדים. נכון שעד אותו רגע שמיל פרגן לי, הבטיח עזרה ולשלוח מכתבי המלצה. אם הייתי רוצה להסתיר לא הייתי מבקש בצורה מפורשת מאותו מר לרנר לפנות לשמיל."

(עמוד 6 לפרטוקול, שורות 3-11).


עדות זו אינה מבססת מסקנה כי התובע יכול היה לדעת כי אם הנתבעת היתה יודעת על פניה ל"נטלי", לא היתה מסכימה להודעה מוקדמת של חודש ימים. גם אם ייטען כנגד התובע כי בשים לב לתפקידו בחברה, היה עליו להיות ער לבעייתיות שבהתקשרות עם חברה מתחרה, אין בכך להביא למסקנה כי היה על התובע לדעת או לצפות שאם יפנה לנטלי, לא יקבל כל סכום מעבר לזה הקבוע בחוק. דווקא עדותו של התובע תומכת בכך שהיה ער לבעייתיות כללית ולכן ביקש שהנושא יוסדר בין שתי החברות. עדותו אינה תומכת במסקנה כי יכול היה לצפות את תגובתה של הנתבעת.

8.
גם בחינת הסיטואציה באספקלריה של שמירה על סודותיה המסחריים של הנתבעת, מביאה לאותה התוצאה.


בחוזה העבודה של התובע הוטלה עליו חובה לשמירת סודות הנתבעת וכן חובה שלא להתחרות בנתבעת. משהתובע כלל לא עבד ב"נטלי", לא הופרה הוראה בדבר אי תחרות. הנתבעת טענה כי התובע הפר את חובת הסודיות ולשם כך ניסתה לחלץ מעדותו של התובע הודאה כי היה מודע לסודותיה המסחריים. נושא זה נותר שנוי במחלוקת בין הצדדים. גם אם אניח, כי התובע נחשף לסודות מסחריים של הנתבעת במסגרת עבודתו אצלה, לא הוכח כי התובע גילה סודות אלה לחברה המתחרה. התובע היה מיועד לתפקיד שונה מזה שביצע אצל הנתבעת ובפועל לא החל לעבוד בחברה המתחרה. משכך, טענותיה של הנתבעת לגבי הפרת סודות מסחריים נותרו חששות ותו לא. אין די בחשש לגילוי סודות מסחריים, להגבלת עיסוקו של עובד, ובענייננו - לביטול חוזה שנכרת עימו (השווה ע"ע (ארצי) 164/99 פרומר – רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (1999), שם נפסק - "עובד שמצוי בידו 'סוד מסחרי' אינו מנוע לעבוד אצל מעסיק מתחרה...").

9.
לסיכום כל האמור לעיל, לא קמה לנתבעת זכות לבטל את החוזה מיום 2.11.08, היינו את ההתחייבות במכתב הפיטורים שניתן לתובע, לתת לו הודעה מוקדמת בת חודש ימים.

10.
סוף דבר –התביעה מתקבלת.


הנתבעת תשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת בסך 5,691 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08 ועד התשלום בפועל.


עוד תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 500 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק.

11.
על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 15 ימים.

ניתן היום ד' באדר, תש"ע (18 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.


דגית ויסמן
, רשמת








דמ בית דין אזורי לעבודה 4999/09 אלעד בורשטיין נ' מלרם-מוקד לשירותים רפואיים בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/02/2010)