פסקי דין על זינה לסטר | פסקי דין על גמודן הערכות בע"מ

35643-01/10 תק     19/03/2010




תק 35643-01/10 זינה לסטר נ' גמודן הערכות בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



19 מרץ 2010

ת"ק 35643-01-10 לסטר נ' גמודן הערכות בע"מ






בפני

כב' השופט
יחיאל ליפשיץ

התובעת:
זינה לסטר


נגד

הנתבעת:
גמודן הערכות בע"מ




פסק דין


1.
דירתה של התובעת מבוטחת מזה שנים בביטוח' הכולל בין היתר אובדן תכשיטים הכלולים בפוליסה (הפוליסות לא הוצגו, ועל כך בהמשך).
2.
כחלק מנוהל הנפקת פוליסות הביטוח, נשלח שמאי לביצוע הערכת תכולת בית התובעת.
3.
התובעת צירפה לכתב התביעה שני דוחו"ת שנערכו על ידי הנתבעת' שהינה חברה לשמאות אלמנטרית והערכות חפצי אמנות ותכולה – דו"ח שנערך בחודש 8/2003; והדו"ח נושא תיקנו שנערך בחודש 07/2005.
4.
עיון בדו"ח בנערך בחודש 8/2003, מעלה כי התובעת הציגה לסוקר, בין יתר פריטי ביתהּ, 6 פריטי תכשיטים בערך כולל של 34,500 ₪, ובין פריטים אלה את פריט מס' 4 – טבעת בשווי של 8,000 ₪.
5.
בדו"ח מחודש 07/05 צויין כי:"תכשיטים לא נמצאו בזמן הסקר בבית!" (ר' עמוד 1 לדו"ח).
6.
לטענת התובעת, בתאריך 1/10/2009 אבדה לה הטבעת לעיל (פריט 4), בשעה שענדה אותה על אצבעהּ. הטבעת אבדה לה, ככל הנראה, בחצר ביתה (ר' בנדון אישור משטרתי על אבידה שמולא על ידי התובעת לצורכי הביטוח; האישור צורף לכתב התביעה). לטענתה (וכן ר' דברי סוכן הביטוח מר מנדלסון בפרוטוקול הדיון) דרישתה לקבל את דמי הביטוח נדחתה, וזאת משום דו"ח הסוקר לעיל, שעל בסיסו נערכה הפוליסה שהיתה תקפה גם במועד אובדן הטבעת, שם נרשם כי לא נמצאו כל תכשיטים בבית התובעת בזמן עריכת הדו"ח.
7.
לטענת התובעת, היא הציגה את התכשיטים בפני
הסוקר בחודש 07/2005, ולכן – באם היה עושה מלאכתו נאמנה וכולל אותם כנדרש בדו"ח – הרי הם היו נכללים ברשימת הפוליסה, מה שהיה מוביל לקבלת דמי הביטוח לאחר אובדן הטבעת.

8.

נציג הנתבעת ובעליה – מר זסלר, טען כי הכיתוב בדו"ח משקף את שהיה בעת עריכת הסקר. מר זסלר המשיך וטען, כי אין לו כל אינטרס להשמיט רכוש מהדו"ח. נהפוך הוא – שכר טרחתו נגזר, בין היתר, משווי הרכוש הנסקר.

9.
אקדים ואומר, כי שני הצדדים הגיעו לבית המשפט כשתרמיליהם ריקים למחצה. התובעת, הגם שלוותה בסוכן הביטוח שלה, לא טרחה לצרף את פוליסת הביטוח ואת רשימת הביטוח. כמו כן, היא לא טרחה לצרף את התכתובות שקיימה בנדון, אם קיימה, כדי לאשש את טענותיה. הפוליסה נדרשה אף לצורך בחינת נושא הנזק הכספי שנגרם לה, שהרי גם אם חברת הביטוח היתה מקבלת את תביעתה, הרי שמהתשלום שהיתה מקבלת היו מופחתים דמי ההשתתפות העצמית. יחד עם זאת, נתתי אמון בבסיס גרסת התובעת וסוכן הביטוח מטעמה, כי אכן היתה מבוטחת בזמן אובדן הטבעת, וכי אותה פוליסה אכן הסתמכה על דו"ח הנתבעת.
גם הנתבעת, באמצעות נציגהּ, לא הגיעה מוכנה לדיון - מר זסלר לא טרח להביא עמו את תיק העבודה של הסקר שבוצע בדירת התובעת; וכן לא טרח להביא התצלומים שיש להניח שצולמו בזמן ביצוע הסקר.
10.
לכאורה, מדובר בתיק של גרסה מול גרסה – אל מול גרסת התובעת, אשר ציינה כי הציגה את תכשיטיה לסוקר; עומד דו"ח הסוקר, אשר מציין כי התובעת לא הציגה את תכשיטיה.
במצב דברים זה, היה לכאורה מקום להורות על דחיית התביעה, שכן נטל ההוכחה הוא על התובעת, וחזקה לכאורה על הדו"ח, שהינו דו"ח שגרתי ונעשה במהלך עסקים רגיל, שהוא משקף את שנטען בו.
דא עקא, שחזקה זו נסתרה –
ראשית, בניגוד לעדות מר זסלר (עמ' 1, שורה 23) כי הוא זה שביצע את הסקר, הרי עיון בדו"ח מחודש 10/09 מעלה, כי שם הסוקר הינו רוני ברמי. אותו רוני ברמי, על פי עדות מר זסלר הינו סוקר אחר בחברה. מר זסלר לא נתן הסבר לכך כי אותו רוני ברמי מצויין כסוקר, בעוד מר זסלר טוען כי הוא זה שביצע את הסקר.
שנית, תאריך ההזמנה המצוין בדו"ח הוא 24/7/2005 בעוד שתאריך ביצוע הסקר הוא 21/7/2005. לא ייתכן שמועד ההזמנה יהיה מאוחר למועד ביצוע העבודה.
שלישית, בדו"ח מצויין כי לתובעת אקדח מסוג ברטה 22. בעת הדיון טענה התובעת כי באותה תקופה החזיקה באקדח אחר, מסוג סמית' & ווסון.
שלושת הנקודות לעיל הובילו אותי למסקנה כי לא ניתן לסמוך על הדו"ח. ייתכן ומדובר בקטעים שהועתקו (
copy-paste
) מדוחות אחרים, וייתכן והסיבות אחרות. בכל אופן, המסקנה היא אחת – לא ניתן ליתן בדו"ח אמון ולומר כי הוא משקף את מהלך הדברים. לכך מצטרפת עדות התובעת שהיתה מהימנה.
11.
במצב דברים זה, הגעתי למסקנה כי הנתבעת אכן התרשלה בביצוע הדו"ח, מה שהוביל לאי הכללת התכשיטים שאכן הוצגו באותו דו"ח, ולאי ביטוחם של אותם תכשיטים.
12.
למרות מסקנתי לעיל, איני סבור כי יש לקבל את מלוא התביעה. כפי שצוין לעיל, והגם שנתתי אמון בגרסתה הבסיסית של התובעת (שגובתה במה שמסר סוכן הביטוח במהלך הדיון), התובעת לא צרפה מסמכים מהותיים, שהיה בהם כדי לפרוש תמונה שלמה. ציינתי לעיל את נושא ההשתתפות העצמית, וכאן מקום להוסיף כי ייתכן והאירוע היה יכול להיחסך באם התובעת ו/או חברת הביטוח היו נוהגים ביתר קפדנות ותשומת לב. מעדות מר זסלר עולה כי הוא נוהג לשלוח לחברת הביטוח (שהיא למעשה הלקוחה שלו) שלושה עותקים של הדו"ח. התובעת טענה כי לא קבלה עותק מדו"ח זה עובר לאובדן הטכעת. באם אכן כך, הרי האחריות למשלוח הדו"ח לתובעת אמורה ליפול על כתפי חברת הביטוח.
ייתכן ואם היתה מקבלת לרשותה את הדו"ח היתה התובעת שמה לב (ולכל הפחות צריכה לשים לב) לאותו כיתוב, על פיו התכשיטים לא נמצאו בבית בזמן הסקר. הוא הדין לגבי הפוליסה והרשימה שלא צורפו - יש להניח, כי גם שם ניתן היה ניתן להבחין ב"העדרם" את התכשיטים. עוד יש להניח, כי הפרמיה ששולמה היה נמוכה יותר ללא אותם תכשיטים.
13.
לאור האמור לעיל, ועל רקע ה"חללים" והחוסרים לעיל, אני אומד את הפיצוי הראוי על סך כולל של 4,000 ₪.
14.
זכות בקשת רשות ערעור מבית המשפט המחוזי תוך 15 יום, מקבלת פסק הדין.
15.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
ד' ניסן תש"ע, 19 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 35643-01/10 זינה לסטר נ' גמודן הערכות בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/03/2010)