פסקי דין על סלומאה מיכאל | פסקי דין על עזבון קורנגולד | פסקי דין על אדרס איתן | פסקי דין על קידר אידה |

2897/00 עב     09/12/2002




עב 2897/00 סלומאה מיכאל נ' עזבון קורנגולד, אדרס איתן, קידר אידה




12
בתי הדין לעבודה
עב 002897/00
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
9/12/02

כב' השופט מיכאל שפיצר

בפני
:

סלומאה מיכאל

בעניין:
התובעת
אלקלעי שמואל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . עזבון קורנגולד

2 . אדרס איתן

3 . קידר אידה
הנתבעים
בנר אלכסנדר

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. תביעתה של גב' סלומאה מיכאל
שבפני
נו - עניינה שאלת מעמדה כעובדת של המנוח אריה קורנגולד ז"ל שהלך לעולמו ביום 25/8/98 (להלן: "המנוח").

2. התובעת, הועסקה לדבריה מאז שנת 1991 כעובדת משק בית וזאת לאחר שהמנוח, שהיה חבר של אביה עוד מארץ מוצאם, הכיר אותה באמצעותו.

3. לטענת התובעת, המנוח לא שילם לה עבור עבודתה והבטיח לה "שיפצה אותה (ואביה) על כך וכי יצווה רכושו לתובעת לאחר פטירתו". אכן, ביום 21/5/96, נערכה על ידיו צוואה לפיה ציווה את רכושו לתובעת.

4. משנפטר המנוח, הוגשה צוואתו לקיום, אולם הנתבעים 2 ו-3 התנגדו לקיומה, מהטעם שביום 25/5/97 ערך המנוח צוואה מאוחרת, ובה הוריש את כל רכושו לנתבעים אלו שהם קרובי משפחתו.

5. בית המשפט לענייני משפחה שדן בסוגייה (תיק עז' 341/98) דחה את בקשת התובעת לקיום הצוואה שנערכה לטובתה, וקיים את הצוואה המאוחרת, לזכות נתבעים 2 ו-3.
6. התובעת טוענת כי הועסקה ע"י המנוח בהיקף העסקה של לפחות 50 שעות בחודש, וזאת פעמיים בשבוע - 4 שעות בכל פעם.

7. השכר לו טוענת התובעת הוא 30 ש"ח לשעה, ומכאן לטענתה זכאית היא לתשלום של
-.1,500 ש"ח לחודש, וזאת למשך 78 חודשי עבודה, ובסה"כ -.117,000 ש"ח.

8. כן סבורה התובעת שהיא זכאית לפיצוי בגין צער ועוגמת נפש לאחר שהמנוח ביטל את צוואתו לטובתה - ותביעתה ברכיב זה עומדת על -.33,000 ש"ח (בקיזוז ההוצאות שנפסקו לזכות הנתבעים 2 ו-3 בהליך העזבון).

9. לצורכי אגרה, מעמידה התובעת את תביעתה על סך -.125,000 ש"ח.

ההגנה

10. טענתם הראשונה של הנתבעים היא כי התביעה התיישנה, כולה או חלקה.

11. כן טוענים הנתבעים כי גם אם אמנם עבדה התובעת בשירות המנוח בתמורה לחלק בצוואתו - הרי שבכך נעשתה עיסקה בירושת המנוח, ומן הדין להכריז על "עיסקה" זו כבטלה ומבוטלת.

12. הנתבעים כופרים בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין המנוח לתובעת, וטוענים כי עבודתה בביתו, ככל שנעשתה, היתה על בסיס התנדבותי, או מכח ציפיה לקבל חלק מעזבונו - אך לא במסגרת יחסי עבודה.

13. מכאן, שלדעת הנתבעים יש לדחות את התביעה.

14. התובעת הגישה תצהיר ונחקרה עליו במסגרת הליך של גביית עדות מוקדמת, וכן הוגש תצהירו של מר אריה שולצינר, שהיה בן זוגה בתקופה הרלבנטית. הנתבעים לא הגישו תצהירים (למעט תעודת פטירה של בן המנוח) ותצהיר של עו"ד י. בראל, שערך צוואה קודמת של המנוח, וכאמור, העדות היחידה שנשמעה בפני
נו היתה של התובעת.

15. יום לפני המועד לישיבת ההוכחות - הגישו ב"כ הצדדים הודעה על "הסכמה דיונית" ולפיה מוותרים הם על חקירת עדים, מבלי שיהווה הדבר הודאה מצידם בנכונות גירסת הצד השני. כן התבקשנו להורות על הגשת סיכומים בכתב.

השאלות שבפני
נו: -

16. שתיים הן השאלות שבפני
נו והן: -

א) האם התקיימו בין התובעת למנוח יחסי עובד-מעביד.

ב) אם אכן התקיימו יחסי עבודה - מהן זכויותיה של התובעת.

הכרעה

17. סע' 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע: -

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד מהמקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו, ואלה המקרים: -

(1)....
(2) העדות היא של בעל דין
(3)...
(4)התובענה היא נגד עזבון...
(5)..."

18. בית הדין הארצי, נדרש לסוגית תחולת סע' 54 הנ"ל בבית דין זה, וזאת על רקע הוראת סע' 32 לחוק בית הדין לעבודה הקובע ש"בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות...". בענין זה קבע בית הדין הארצי כי הלכה פסוקה היא, שעל אף האמור בסע' 32 קשור בית הדין לעבודה בעקרונות מתחום דיני הראיות, אולם פסק, שסע' 54 אינו יורד לעקרונות. (דב"ע מ"ג/121-3 תכשיטי אבדור בע"מ נ. כספי, פד"ע ט"ו, 212, 216).

19. יחד עם זאת, סבורים אנו, שבית הדין הארצי היה סומך ידיו על פסק דינו של בית הדין האזורי בת"א, מפי כב' הש' טננבוים שקבע בהתייחסו לסע' 54 לפקודת הראיות כי: -

"ההגיון שביסוד הזהירות המתחייבת טרם פסיקה על פי עדות יחידה, מקום שהאידך גיסא איננו בין החיים על מנת להזים את גירסתו של בעל עדות היחידה - ברור ומובן. גם בית הדין לעבודה בבואו לשקול את העדות היחידה במקרה זה, ינקוט בזהירות רבה. דרך זו של הערכת משקלה של אותה עדות תאומץ בבית הדין לעבודה, גם אם אין מקום לאימוץ סע' 54 בשלמותו, על פרטיו ודקדוקיו." (עב' 33188/97 (ת"א) דן וילי נ. שירות ייצור שקיות פלסטיות בע"מ- סע' 6 לפסה"ד).

20. כאמור, סבורים אנו שכך, עלינו לנהוג במקרה כמו זה שבפני
נו וכי הדברים מתיישבים עם פסיקתו של בית הדין הארצי. אומנם, מטעם הנתבעת הוגש תצהיר נוסף של מר אריה שולצינר, והגם שלא נחקר בפני
נו בשל ויתור הדדי של הצדדים, הרי שתצהירו מבוסס על עדות שמיעה, והוא היה בתקופה הרלבנטית, בן זוגה של התובעת, כך שלטענתו - אין משקל כלשהו, ועדות התובעת, היא בבחינת עדות יחידה.

21. יחד עם זאת, בבואנו לדחות את התביעה, סבורים אנו שיש בסיס לדחייתה על בסיס חומר הראיות שבפני
נו - אף מבלי שנבחן את עדות התובעת בצורה זהירה ודקדקנית, כמצוות סע' 54 לפקודת הראיות.

22. לטעמנו, אין ספק שהיחסים בין התובעת למנוח, לא היו יחסים של עובד ומעביד אלא, ככל שהתקיימה מערכת כלשהי - הרי שזו לא חרגה מבסיס התנדבותי וידידותי.
23. כבר מסע' 6 לתצהירה של התובעת מסתמנת מגמת ההתנדבות: -

"מאז שובי לארץ, הן אבי והן אני (ולעיתים אף ילדי) שרתנו את המנוח..."

דברים אלו, מבטאים בעינינו עזרה על בסיס מזדמן ולפי צורך, שעה שהקשר הינו על בסיס החברות ארוכת השנים בין אבי התובעת למנוח, כשלקשר זה נשזרת ככל הנראה הציפיה מצד התובעת ומשפחתה לרשת את עזבונו, שכן התובעת ומשפחתה נרתמים לעזרת המנוח.

24. גם דבריה בתביעה כי המנוח התחייב לפצות אותה ואת אביה תומכים בסברה זו, והגם שציפיה זו נכזבה - אין בכך להקים יחסי עובד ומעביד.

25. להסכם שטוענת התובעת שנכרת בינה לבין המנוח אין הגיון, שעה שמיישמים אותו על יחסי עובד ומעביד. שהרי התובעת, שעה שהמנוח הבטיח להוריש לה את רכושו, או בשנת 1996, עת ערך את הצוואה, לא ידעה, מה תוחלת חייו, ומתי תקבל את שכרה, מהו היקף עזבונו, והאם לא יווצר מצב בו תצטרך ככל שיזדקן, להוסיף "שעות עבודה", שעה שממונו יילך ויתכלה.

26. לערטילאיותה של עיסקה זו, מתווספים דבריה בעדותה בפני
נו כי "למעשה על כסף לא דיברנו, הוא תמיד הזכיר את הקטע שהוא יעזור לי ויצווה את הרכוש שיש לו על שמי" (עמ' 2), וכי לא דובר על "שכר עבודה" אלא על "גמול" (שם).

27. מכאן - שאין מדובר ביחסי עובד ומעביד - אלא בעזרה וסיוע, שזכו לגירסת התובעת בהוקרת המנוח, ככל שניתן לתת אמון בגירסה זו.

28. ואולם, גם צוואותיו השונות של המנוח - עומדות לרועץ לגירסתה של התובעת. בתצהירה של התובעת, לא מצאנו ביטוי למועד בו הבטיח לה המנוח כי יוריש לה את רכושו, ועל כך נשאלה במהלך עדותה בפני
נו, ותשובתה היתה, ש"הנושא שהמנוח יצווה לי את רכושו עלתה אחרי כמה חודשים טובים, לפחות אחרי חצי שנה" (עמ' 2).
על פי לוח הזמנים שהתוותה התובעת, עולה שההבטחה האמורה ניתנה במהלך שנת
1992.

29. כאמור, הנתבעים הגישו לתיק את תצהירו של עו"ד יהושע בראל, שערך צוואה אחרת של המנוח ביום 14/10/94, ובה הוריש את רכושו לאדם אחר, בשם נתנאל אברהם ליברמן.

30. צוואה זו, נכתבה שנתיים לאחר שהתובעת עבדה כבר אצל המנוח, ותקופה לא פחות ארוכה מזו שלאחריה הבטיח לה לדבריה, להוריש לה את רכושו.

31. לכך נוסיף את צוואתו של המנוח לטובת הנתבעים 2 ו-3 שנערכה ביום 25/5/97 כמבססת את המסקנה, שהמנוח ראה עצמו חופשי לנהוג ברכושו ככל העולה ברוחו, ומכאן - שככל הנראה, לא התחייב כלפי התובעת בדרך כלשהי.

32. עוד נציין שגם בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, כעולה מהחלטה של כב' הש' קינן, טענותיה של התובעת נגד הצוואה לטובת הנתבעים 2 ו-3 התמצו בטענות כלפי כשרות הצוואה, ותו לא.

33. גם העובדה שתביעה זו הוגשה רק לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין למשפחה, אומרת דרשני (התביעה הוגשה לבימ"ש השלום בחיפה והועברה לכאן).

34. זאת ועוד. נמצאה לפחות סתירה מהותית אחת בין גירסתה של התובעת לראיות שבפני
נו, והדברים אמורים במותו של בן המנוח, אברהם מנחם קורנגולד ז"ל.

35. בעדותה בפני
נו טענה התובעת שבנו של המנוח נהרג לפני שהגיעה אליו - ובכך רצתה לחזק את גירסתה שהתובע היה שרוי בבדידות שעה שהחלה לעבוד בשרותו - אלא שמתעודת הפטירה שהוגשה לתיק, עולה כי בן המנוח נפטר רק ביום 7/1/93, כשנה ויותר, לאחר תחילת הקשר הנטען בינה לבין המנוח.

36. בענין לילי גוטפריד נ. עזבון המנוח גרטרוט קראוס ז"ל, פד"ע י"א, 214, (המוזכר בסיכומי הנתבעים) מכיר בית הדין הארצי במצב דברים זה של סיוע, מבלי שהדבר ייחשב ליחסי עובד ומעביד, באמרו: -

"יצויין, כי מקובל במקרים שבהם מושיט אדם לרעהו עזרה מתוך ידידות, שמקבל העזרה יזכה את ידידו בצוואתו..."

37. אכן, במקרה שלפנינו, נכזבה התקווה, וצוואה אחרת, ביטלה את זו שנכתבה בבית החולים לטובת התובעת, אולם בכך - אין להקים לתובעת עילת תביעה כלשהי, כלפי העזבון או כלפי היורשים.

38. כאמור, במקרה זה, לא קמו יחסי עבודה בין התובעת למנוח - ואין יפים מדבריה בפני
נו כי "באתי מתוך רצון טוב לעזור לו" (עמ' 2), לבטא כי אכן כך היו פני הדברים.

39. למעלה מהדרוש - נציין כי גם אם היינו מקבלים את הפן העקרוני של התביעה, ומכירים בתובעת כעובדת, היתה תביעתה נדחית מהטעם שלא הוכחו על ידיה אופן עבודתה, וכן ימי ושעות העבודה.

40. התובעת גם לא הביאה ראיות לגבי גובה השכר שנהג בעבודות מסוג זה בתקופה הרלבנטית לתביעה.

41. אין גם ספק שחלקה של התביעה התיישן.

42. מסקנתנו היא שהתובעת לא הרימה ולו מקצתו של נטל ההוכחה המוטל עליה בתביעה כמו זו, הן בשאלת היותה עובדת, והן לגבי התשלומים המגיעים לה.
43. מכאן - שדין תביעתה להידחות.

44. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסכום של -.3,500 ש"ח בצירוף מע"מ (מסכום זה יקוזז הסכום שנפסק לטובתה ביום 20/5/2001, במידה והסכום האמור טרם שולם לה).

45. בתיק זה קיימת מחלוקת עובדתית, והושמעה עדות, ונציגי ציבור לא נכחו אף לא בדיון אחד, והוגשו סיכומים בכתב. לפיכך, ומכח הלכת לוג'יק בע"מ נ. אהרון ולנשטיין (דב"ע נא/8-2 פד"ע כ"ט, 560) נחתם

פסק דין
זה בדן יחיד.
ניתן היום ד' בטבת, תשס"ג (9 בדצמבר 2002) בהעדר הצדדים.
מיכאל שפיצר
, שופט
002897/00עב 710 ר.ס.








עב בית דין אזורי לעבודה 2897/00 סלומאה מיכאל נ' עזבון קורנגולד, אדרס איתן, קידר אידה (פורסם ב-ֽ 09/12/2002)