פסקי דין על שני לידר | פסקי דין על בנק דיסקונט סניף אפקה

174860/09 תאק     29/06/2010




תאק 174860/09 שני לידר נ' בנק דיסקונט סניף אפקה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 174860-09 בנק דיסקונט סניף אפקה
נ' לידר




בפני

כב' הרשמת שרון הינדה


המבקשת

שני לידר


נגד


המשיב

בנק דיסקונט סניף אפקה


החלטה

1.
בפני
בקשה לביטול

פסק דין
שניתן כנגד המבקשת בהיעדר הגנה.


הבקשה נתמכה בתצהיר המבקש ובעלה מר שלומי שני (להלן: "שלומי").

2.
פסק דין
שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול בשתי עילות, האחת – מחובת הצדק שעה נפל פגם בפסק הדין ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין, והשנייה – על פי שיקול דעת בית המשפט
תוך בחינת הסיבה לאי
ההתגוננות וסיכויי ההצלחה להתגונן כנגד התביעה.


ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 281 - 283

3.
פסק הדין ניתן בהסתמך על מסירת כתב התביעה לידי המבקשת.

המבקשת מודה בקבלת כתב התביעה, אולם טוענת כי לא זלזלה בהליך המשפטי אלא פנתה מיד למשיב וניהלה עימו משא ומתן.

נוכח הודאת המבקשת בקבלת כתב התביעה ומשהמבקשת לא העלתה כל טענה כנגד תקינות המסירה, מצויים אנו בבקשה לביטול פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט.

4.
לשם ביטול

פסק דין
על פי שיקול דעת בית המשפט, בוחן בית המשפט מהי סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן ומהם סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל, כאשר התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר.

ראו:
אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 282 – 283.

5.
לעניין סיבת המחדל, טוענת המבקשת, כאמור, כי ניהלה משא ומתן עם המשיב אשר השלה אותה להאמין שניתן לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט ופעל בחוסר תום לב כדי לבזבז את הזמן שהיה נתון לה כדי להגיש בקשת רשות להתגונן.

כלל הוא כי ניהול משא ומתן מחוץ לכותלי בית המשפט אינו עוצר את מניין המועדים הקבועים בחוק.

ראו:
בש"א 407/88 קרמרז' נ' הסתדרות הצופים העבריים בישראל, תק-על 89(1), 269.

המבקשת לא טענה כי גורם כלשהו אצל המשיב או במשרד בא כוחו, עמו ניהלה את המשא ומתן, אישר לה במפורש שלא להגיש בקשת רשות להתגונן במועד. משכך לא הוכיחה הבסיס לטענה כי הושלתה על ידי המשיב.

אשר על כן, לא מצאתי בטענות המבקשת הצדקה לאי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד.
6.
לעניין הגנת המבקשת, הלכה היא כי אינה חייבת להראות הגנה איתנה אלא די בהגנה אפשרית. יחד עם זאת שורה ארוכה של הלכות חזרה וקבעה כי על המבקש להתכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מתבססת הגנתו, ואינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות.
ראו:
ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431
אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 283.
ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה מהדורה שמינית (2006 )155.

7.
המבקשת סבורה כי יש לה הגנה טובה כנגד התביעה נשוא הבקשה וכנגד תביעה נוספת הנוגעת לחשבון
של חברת אריאל עלית השקעות בע"מ (להלן:"החברה"), אשר בבעלות המבקשת ושהמבקשת
ערבה לחובותיה.


המבקשת תיארה מסכת עובדתית לפיה סגן מנהל הסניף הודיע לשלומי, כי החברה זכאית להלוואה בסך מיליון ש"ח, אשר תגרום לשדרוג מעמדם בבנק ולקבלת ריבית טובה בחשבון המבקשת ואילו הריבית בחשבון החברה מוכרת כהוצאה במס.

כשהגיעו לבנק התברר כי מדובר בהעמדת הלוואה בחשבון אריאל עלית, העברת הכספים לחשבון המבקשת, סגירת הכסף בחשבון המבקשת ושעבודו לטובת חובה של אריאל עלית בחשבון נשוא התביעה המתנהלת נגדה.

לטענת המבקשת, בפועל
נוצרו פערי ריבית לרעת החברה בסכום שהמבקשת מעוניינת להעביר לבדיקת מומחה, אשר מוערך על ידי המבקשת בסך של כ- 70,000 ש"ח, אשר הגדיל את יתרת החובה בחשבון החברה וצבר ריבית נוספת עליו.

עמדת המשיב לעניין טענה זו היא כי מדובר בטענת הגנה מפני התביעה הנוספת שהוגשה כנגד החברה ולא בגין החוב הנתבע בתביעה זו.

מקובלת עליי עמדת המשיב.

המבקשת עצמה טוענת כי פערי הריבית הגדילו את יתרת החובה בחשבון החברה.
התביעה הנדונה כעת הינה בגין החשבון הפרטי של המבקשת ולא בגין חשבון החברה. לפיכך וככל שיש רלבנטיות כלשהי לטענה הרי היא במסגרת התביעה כנגד החברה ולא בתביעה זו.

8.
טענה שנייה של המבקשת היא כי נעשו העברות כספים מחשבון לחשבון
ללא קבלת אישורה.


המבקשת לא פירטה טענה זו כדבעי וכנדרש בבקשה מסוג זה.

המבקשת ציינה סכום אחד בלבד, של פיקדון אישי שלה, שהופקד בחשבון החברה ובכך הגדיל את יתרת החובה בחשבון. אולם מעבר לכך לא פירטה סכומים נוספים ככל שהיו כאלה, אשר הועברו מחשבון לחשבון, מתי הועברו וכיצד יש בכך להעיד כי המשיב עשה בחשבון כבתוך שלו.
המבקשת נחקרה על טענתה זו והוצג בפני
ה מכתב הכתוב וחתום על ידה, אשר סומן כמש/4 וממנו עולה כי המבקשת הורתה למשיב להעביר כסף בין החשבון האישי והעסקי ע"מ שלא יהיו בחריגה באופן קבוע. המבקשת אישרה חתימתה על המסמך. מסמך זה סותר את טענת המבקשת בדבר פעילות המשיב בהעברת כספים ללא רשות.
לפיכך, המבקשת לא גילתה הגנה כנגד התביעה בטענה זו, הן משום שלא פירטה הגנתה כדבעי והן מהטעם כי בהצגת מש/4 נסתרה גרסתה.


9.
טענה נוספת של המבקשת היא כי המשיב התנהל כלפיה באופן שרירותי ושינה את המדיניות שלו כלפיה חדשות לבקרים.

המבקשת טענה כי המשיב אפשר לה ולחברה לחרוג ממסגרת האשראי שניתנה להם בהיקף של פי שניים מן המסגרת המאושרת תוך גביית ריבית בהתאם וכי באוקטובר 2008 שינה ביום אחד את מדיניותו כאשר סרב לכבד שיק בסך של 2,000 ש"ח בשל החריגה ממסגרת
האשראי.

גם טענה זו לא פורטה כנדרש. המבקשת לא פירטה המועדים שבהם לטענתה המשיב שינה
את המדיניות כלפיה, באיזה אופן שינה את המדיניות בכל פעם, מהו שיעור האשראי שקיבלה וכיצד שונה, מה הייתה היתרה בעת שסירב לכבד שיק בסך 2,000 ש"ח וכיצד היה בכך כדי לחרוג מההסכמים שלה עם המשיב.

בנסיבות אלה סבורני כי אף בטענה זו לא גילתה הגנה.
10.
עוד טוענת המבקשת כי התנהלותו של המשיב נובעת מרצון לנקום בה ובחברה עקב רצונם לסגור את החשבון וכי נגרם נזק תדמיתי מול לקוחות החברה.

טענה זו נטענה באופן סתמי ללא פירוט מספק של דרכי התנהלות המשיב המעידה לטעמה של המבקשת על חוסר תום הלב ורצון הנקם של המשיב. יותר מכך, לא פורט מהו הנזק התדמיתי שנגרם לחברה ואיזו רלבנטיות יש לנזק שנגרם לחברה לגבי תביעה זו המתנהלת כנגד המבקשת בגין חשבונה האישי.
משכך, גם בטענה זו לא גילתה המבקשת הגנה.

11.
סיכומו של דבר, משהגעתי למסקנה כי המבקשת לא העלתה נימוק מניח את הדעת לאי ההתגוננות במועד ולא גילתה הגנה כנגד התביעה, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.


המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ + מע"מ כדין.

ניתנה היום,
י"ז תמוז תש"ע, 29 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 174860/09 שני לידר נ' בנק דיסקונט סניף אפקה (פורסם ב-ֽ 29/06/2010)