פסקי דין על דוד טובול

5665/10 תתע     07/07/2010




תתע 5665/10 מדינת ישראל נ' דוד טובול





בפני
כב' השופט מרדכי כדורי

המאשימה
מדינת ישראל
באמצעות לשכת תביעות תעבורה ירושלים

נגד

הנאשם
דוד טובול
<#2#>
נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד חנא קובטי

ב"כ הנאשם עו"ד צבי מנדל

הנאשם בעצמו
הכרעת דין

הנאשם הובא לדין באשמה של נהיגה בשכרות בכך שסירב לדרישתו של שוטר ליתן דגימה של אויר ינשוף.

במועד ההקראה הודה הנאשם בסירובו לדרישה אך טען כי דרש לבצע כל בדיקה אחרת, כולל בדיקת דם, על מנת להזים את חזקת השכרות. לדבריו, הוא עוכב במשך למעלה מ- 3 שעות לשם ביצוע בדיקת דם, שלא נעשתה לבסוף, ולאחר ששוחרר לדרכו איפשרו לו השוטרים לנהוג.

מטעם המאשימה העידו שוטר מתנדב, מר קורנל טמבורו (להלן:המתנדב) והשוטרת אתי מזרחי (להלן:השוטרת).

על פי עדותם של השוטרים נעצר הנאשם על ידי המתנדב בשעה 03:50, והתבקש על ידו לבצע בדיקת אינדיקציה. הנאשם סירב לבצע את הבדיקה ולשוחח עם השוטרים. הנאשם מסר לשוטרים כי אינו מאמין בבדיקה מאחר וקרא בתקשורת שזה "לא טוב ולא חוקי".
השוטרים העידו כי הסבירו לנאשם את מטרת הבדיקה ואת משמעות הסירוב, כי הנאשם סירב לשתף עימם פעולה, לא הסכים לבצע בדיקת מאפיינים, להשיב לשאלות ולחתום על מסמכים.
בחקירתם הנגדית שללו שני השוטרים את גרסת ההגנה לפיה הנאשם ביקש מהם לבצע בדיקת דם או בדיקה אחרת.
השוטרת העידה כי באירוע השתתפו היא והשוטר המתנדב בלבד, רק בשלב מאוחר יותר השתתפה שוטרת נוספת, אשר פעילותה הסתכמה בכך שהזיזה את רכבו של הנאשם.

הנאשם בעדותו גרס כי עדי המאשימה הינם עדי שקר. לדבריו לא נעצר בשעה 03:50 אלא בשעה 00:30 לערך, הוא לא נעצר על ידי המתנדב אלא על ידי שוטר אחר, באירוע השתתפו שוטרים רבים, כולל קצינה שפרטיה לא נמסרו, הוא הודיע לשוטרים שהמכשיר לא אמין ושהוא מוכן לעשות כל בדיקה אחרת. בעדותו טען הנאשם שהוא כלל אינו מכיר את השוטרת וכי המתנדב היה השוטר השלישי או הרביעי ששוחח עימו. לגרסתו, סירב לשוחח עם המתנדב מאחר וזה צעק ואיים עליו. עוד העיד הנאשם כי נדרש על ידי הקצינה להמתין במקום על מנת להילקח לבדיקה, אולם לאחר שעוכב למעלה מ- 3 שעות הוא לא נלקח לבדיקה.
עוד העיד הנאשם כי הוא סובל ממחלה קשה בכליות, לאחר כריתה של כליה אחת וייתכן לפני כריתה של כליה נוספת. לגרסתו, מצבו הרפואי אינו מאפשר לו לשתות אלכוהול, שכן הדבר יהווה גזר דין מוות עבורו.
הנאשם כפר בגרסת עדי המאשימה כי הסבירו לו מה המשמעות של סירוב לבדיקת ינשוף וכי הציעו לו לבצע בדיקת מאפיינים. עוד העיד הנאשם כי באותו ערב לא שתה כלל אלכוהול, וכי טענת השוטרת כי מפיו נדף ריח של אלכוהול הינה "טעות גדולה".

הלכה למעשה, אין מחלוקת כי הנאשם סירב לבצע בדיקת נשיפה. לטעמה של ההגנה, הנימוק שעמד בבסיס סירובו של הנאשם, אי אמון במכשיר הינשוף לאור מידע עליו נמסר בתקשורת, יש בו כדי להפריך את חזקת הסירוב החלה ברגיל על מי שמסרב לבדיקת ינשוף, וכדי לחייב את המשטרה לאפשר לנאשם לבצע בדיקת דם.
אין בידי כדי לקבל את עמדת ההגנה.

כלל מושרש היטב בפסיקה הוא כי אין לנאשם זכות לבחור את האופן בו תיערך לו בדיקת השכרות. נאשם אינו זכאי לדרוש בדיקה ספציפית שכן אין בחקיקה, בתקנות או בפסיקה כל אסמכתא המקנה לנבדק הפוטנציאלי סמכות להורות לבודק באיזה אמצעי מדידת אלכוהול ישתמש (ע"פ (תל אביב) 70007/01 אלבו נ' מדינת ישראל
, פסקה 6 לפסק הדין). שיקול הדעת בעניין הדרישה למתן דגימה לאויר ינשוף נתונה לשוטר דווקא, מה גם שהדרישה למתן דגימת דם עניינה בנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים על פי סעיף 64 (ב) לפקודת התעבורה (ע"פ (ירושלים) 4978/09 אלדר נ' מדינת ישראל
(21/1/2010)). נבדק חייב לבצע את הבדיקה באופן סמוך להוראה שניתנת על ידי השוטר, והוא אינו רשאי להציב על דעת עצמו תנאים בעניין (ע"פ (תל אביב) 7026/09 בנימיני נ' מדינת ישראל
). אין זה מקומם של השוטרים לשכנע ולהתעמת עם חשודים המסרבים להיבדק. מי שלא נבדק אין לו להלין אלא על עצמו (תת"ע (ירושלים) 16233/09 מדינת ישראל
נ' הליסי).

חוסר אמונו של הנאשם במכשיר הינשוף, אשר נרכש כתוצאה מפרסומים שונים בתקשורת, אינו מהווה נימוק המצדיק את סירובו של הנאשם, ואין בו משום צידוק להפר את ההוראה הקבועה בסעיף 64ד (א) לפקודת התעבורה, המחייבת נהג ברכב לתת דגימה על פי דרישת שוטר.
יתרה מכך, נקבע כבר בפסיקה כי כאשר הרשעה מבוססת על סירוב להיבדק, לא תשמענה טענות כנגד מכשיר הינשוף (ע"פ (ירושלים) 2287/08 קיטמן נ' מדינת ישראל
).

אינני מוצא לתת משקל להודעת משרד התחבורה שהציגה ההגנה (נ/1), ולו מאחר ולא היה בה כדי לשמש נימוק לסירובו של הנאשם. זאת ועוד, אין בהודעת משרד הרישוי כדי לבסס הנחה שנהג רשאי לסרב לדרישתו של שוטר לבצע בדיקת נשיפה לגילוי אלכוהול.

אני דוחה את גרסת הנאשם לפיה השתתפו באירוע שוטרים נוספים, ובכלל זאת קצינה אשר הודיעה לו שימתין במקום על מנת שיילקח לבדיקת דם, וכי האירוע החל בשעה 00:30, ולא בשעה שציין המתנדב.
אין לגרסתו זו של הנאשם כל זכר במסמכים שנערכו על ידי השוטרים במועד האירוע, וזו הוכחשה על ידי השוטרים בעדותם.
אילו היה הנאשם מבקש שתיערך לו בדיקת דם לא היתה כל מניעה שהשוטרים יציינו זאת במסמכים הנערכים על ידם, כפי שנעשה במקרים רבים אחרים. שעה שנבדק דורש לבצע בדיקת דם והשוטרים אינם מוצאים לנכון להיעתר לבקשתו, הם אינם מנועים, וכך נעשה כדבר שבשגרה, לציין את דרישתו במסמכים הנערכים במועד האירוע. העובדה שדרישה כאמור אינה באה לידי ביטוי במסמכים שנערכו, ונשללה בעדותם של השוטרים, מצביעה באופן ברור על כך שאין רגליים לגרסתו של הנאשם.
כך גם אין סיבה כי השוטרים יציינו פרטים כוזבים בנוגע למועד עצירתו של הנאשם ובנוגע לזהותו של השוטר אשר עצר את הנאשם. אילו היה הנאשם נעצר במועד אחר או על ידי שוטר אחר, אין כל סיבה לכך שיצויינו פרטים אחרים במסמכים שנערכו.
לא מצאתי פגם בכך שהנימוק לסירובו של הנאשם לבצע את הבדיקה נזכרה במקום המיועד לדברי הנהג על גבי ההזמנה לדין (ת/3) ולא בתיאור הנסיבות. זהו בדיוק המקום בו על השוטרים לציין את דבריו של הנהג, ובכלל זאת את נימוקיו לבצע את הבדיקה.

אינני מוצא לקבל את גרסת ההגנה לפיה קיימת סתירה בין עדויות השוטרים. המתנדב ציין כי את העמוד הראשון בת/4 רשם בסמוך לאחר שהנהג נעצר על ידו, אז לא היה באפשרותו להבחין במאפיינים המצביעים על חשד לשכרות, וזאת לאחר שהנאשם הדליק סיגריה. השוטרת הצטרפה לאירוע רק לאחר מכן וציינה כי היה באפשרותה להבחין בריח חריף מאוד (ההדגשה במקור) של אלכוהול מפיו של הנהג, בעת ששוחחה עימו כאשר יצא מרכבו ללבוש מעיל. הנה כי כן, מדובר בשני זמנים שונים ולכן אין כל סתירה בין עדויות השוטרים בעניין זה.

בפסק הדין שניתן בת"פ (ירושלים) 782/06 מצא בית המשפט לזכות את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות לאחר שלא הוכח בצורה מפורשת כי לנאשם הוסברה משמעות הסירוב. אולם, בעניינינו הנאשם אשר בעדותו הראשית העיד כי משמעות הסירוב לא הוסברה לו, חזר בו בחקירתו הנגדית והעיד בצורה ברורה כי השוטרים הסבירו לו שאם הוא מסרב לנשוף הוא ייחשב כשיכור (עמ' 9 לפרו', שורה 21). זאת ועוד, העובדה שהשוטרים הסבירו לנאשם את מטרת הבדיקה ואת משמעות הסירוב הוכחה על ידי המאשימה באופן ברור שאינו נתון לספק הן מהעולה מסעיף 8 לת/1, והן מעדותה של השוטרת, כמפורט בת/3.
אינני מקבל את סברת ההגנה כי הדוח ת/1 מולא לאחר מועד האירוע. השוטרת העידה כי המסמך נערך על ידי המתנדב במהלך הטיפול בנאשם (עמ' 6 לפרו', שורה 8), בכך גם עולה מתוכן המסמך עצמו, בו נדרש הנבדק לחתום על הדברים במהלך האירוע.

באשר למצבו הרפואי של הנאשם אומר כי לא הוצגו בפני
י חוות דעת רפואיות שיש בהם להוכיח את טענת ההגנה בסיכומיה לפיה אילו היה שותה הנאשם אלכוהול היה הדבר מוביל לאיבוד הכרתו. בית המשפט איננו רופא, ואין במחלתו של הנאשם, כשהיא לעצמה, משום הוכחה כי אין כל אפשרות שישתה אלכוהול.

ולבסוף, הנאשם לא העיד מי מבני משפחתו עימם שהה קודם לאירוע, על פי גרסתו. כידוע, המנעות מהבאת ראיה מבססת הנחה כי אילו היתה אותה ראיה מוגשת היה הדבר פועל לחובתו של הנמנע.

לאור כל האמור באתי לידי מסקנה כי המשיבה הוכיחה את האישום המיוחס לנאשם מעבר לכל ספק סביר, וכי לא נמצא צידוק לסירובו של הנאשם לבצע את בדיקת הנשיפה.
לכן, אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ה תמוז תש"ע, 07/07/2010 במעמד הנוכחים.
מרדכי כדורי
, שופט
גזר דין

הנאשם שלפני הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שסירב ליתן דגימה של אויר נשוף.

נהג המסרב להיבדק במכשיר הינשוף מבסס בסירובו הנחה כי רמת שכרותו גבוהה, ולכן סירב להיבדק. אין בכך שהנאשם טען כי הוא מסרב להיבדק עקב חוסר אמון במכשיר הינשוף כדי לסייע בידו, שאם תתקבל טענה זו יבחר כל מי שבדמו מצוי אלכוהול ברמה גבוהה ביותר לסרב להיבדק בטענה כי אינו מאמין במכשיר הינשוף.

לא מצאתי גם כי יש באמור במסמך נ/1 כדי להקל עם הנאשם. כמפורט בהכרעת הדין, לא היה לתוכנו של המסמך כדי להשליך על התנהגותו של הנאשם.
זאת ועוד, דומה כי המסמך האמור מבחין בין זכותו של שוטר לבקש מנהג לבצע בדיקת נשיפה, אף ללא חשד בנהיגה בשכרות, לבין הזכות לדרוש בדיקת דם או שתן העומדת לשוטר רק בהתקיים חשד לנהיגה בשכרות.

עברו של הנאשם רווי עבירות תעבורה רבות ומגוונות. לנאשם 46 הרשעות קודמות, כולל אי ציות לרמזור אדום, מהירות, עבירה קודמת של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ועוד.
עם זאת, לזכותו של הנאשם עומדת העובדה שמרבית העבירות נעברו עד לשנת 1998. החל משנת 2000 צבר הנאשם 6 הרשעות קודמות בלבד, ואילו עבירת השכרות נעברה לפני כ- 21 שנה.

הפסיקה פירטה ארוכות את הסכנות הרבות הגלומות בנהיגה בשכרות, ואת חובתו של בית המשפט להטיל על מי שהורשע בעבירה זו ענישה מכבידה, אשר תרתיע את הנאשם עצמו ונהגים אחרים מפני ביצועה של העבירה.
לכן, אין מנוס מלהטיל על הנאשם פסילה ממושכת.

עם זאת, לא ניתן להתעלם ממצבו הרפואי הקשה של הנאשם. הפסילה הממושכת שתוטל עליו תיאלץ אותו להסתייע באחרים ובכך תקשה עוד יותר את חיי היום יום שלו.
לכן, אני מוצא לפחות להימנע מלהטיל על הנאשם קנס כספי.
לאור משך הפסילה שתוטל על הנאשם, אינני מוצא מקום להטיל בנוסף פסילה על תנאי.
משלא נתבקשתי על ידי המאשימה, לא יוטל על הנאשם מאסר על תנאי.
אני דן איפוא את הנאשם לפסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים. הנאשם יפקיד רישיונו או אישור משרד הרישוי על העדר רישיון במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 1/10/2010, וזאת לנוכח שביתת מזכירות בית המשפט.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

<#8#>

ניתן והודע היום כ"ה תמוז תש"ע, 07/07/2010 במעמד הנוכחים.
מרדכי כדורי
, שופט
הוקלד על ידי: הילה כהן-טיאר
1
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים
תת"ע 5665-10 מ.י. מדינת ישראל
-לשכת תביעות תעבורה נ' טובול
07 יולי 2010









תתע בית משפט לתעבורה 5665/10 מדינת ישראל נ' דוד טובול (פורסם ב-ֽ 07/07/2010)