פסקי דין על בל"ל לישראל בע"מ | פסקי דין על ע.י.נ בתי קפה | פסקי דין על יעקב נאמן | פסקי דין על אלינור בן הרוש (נאמן) |

2164/09 תאק     21/07/2010




תאק 2164/09 בל"ל לישראל בע"מ נ' ע.י.נ בתי קפה בע"מ, יעקב נאמן, אלינור בן הרוש (נאמן)








בית משפט השלום בירושלים



תא"ק 2164-09 בל"ל לישראל בע"מ
נ' ע.י.נ בתי קפה בע"מ
ואח'


בפני

כב' הרשם
אורי פוני


התובע

בל"ל לישראל בע"מ


נגד

נתבעים
1.ע.י.נ בתי קפה בע"מ
2.יעקב נאמן
3.אלינור בן הרוש (נאמן)



החלטה


1.
ביום 2.2.09
הגיש התובע תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעים הבאים:
א) חברת ע.י.נ. בתי קפה בע"מ (להלן – החברה), ב) נאמן יעקב
ג) הנתבעת.

2.
על פי הנטען בכתב התביעה פתחה החברה חשבון בסניף שערי העיר של התובע בירושלים.

3.
בחודש אוקטובר 2001 חתמה הנתבעת על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום וביום 19.10.01
נמסרה לה הודעה בגין ערבותה והיא אף אישרה בחתימתה את קבלת ההודעה על היותה ערבה לחיוביה של החברה כלפי התובע.

4.
בחודש דצמבר 2007
אושרה לחברה לבקשתה הלוואה בסך של 60,000 ₪
אשר היתה אמורה להיפרע ב-36 תשלומים החל מחודש ינואר 2008.
5
על פי אישור התובע מיום 28.1.09 נותר בחשבון החברה יתרת חוב המורכבת
משני סכומים. האחד יתרת חוב בחשבון החברה בסך של 104,622 ₪ והשני, יתרת הלוואה שלא סולקה בסך של 40,220 ₪.

6.
כנגד הנתבעת ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה ביום 26.3.09. לבקשה למתן פסק הדין צורף אישור מסירה + תצהיר המוסר לפיו ביום 20.2.09 ביקר המוסר בכתובת ברחוב אברהם שטרן
37/5 בירושלים ומסר את כתב התביעה לידי חמה, הוא אביו של הנתבע מס' 2 הנ"ל. חמה סירב לחיתום על אישור המסירה חרף העובדה כי הוא נטל את כתב התביעה לידיו.

7.
למען הסדר הטוב יוער כי אף כנגד הנתבעים 1+2 ניתנו פסקי דין לאחר שלא הגישו בקשה לרשות להגן.

8.
במסגרת בש"א 6294/09 שהוגשה ביום 4.8.09
עותרת הנתבעת לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

בתצהירה בתמיכה לבקשה מיום 2.8.09 ( להלן – התצהיר הראשון)
טוענת הנתבעת כי מזה כ-4 שנים היא מתגוררת בישוב אדם שבמזרת בנימין. לתמיכה בטענה זו
צירפה העתקים של חשבונות גז, ארנונה, חשמל וכו'.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי המצאת כתב התביעה לידי חמה כנטען על ידי התובע אינה המצאה כדין ודי בכך כדי לבטל את פסק הדין.

עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי קיום פסק הדין כנגדה נודע לה מאת חמה, וזאת ביום 26.6.09 ומיד פנתה לב"כ לטיפול בעניין.

לגוף התביעה טוענת הנתבעת כי מאחר ולא היו לה כל מניות בחברה הרי שהיא נכנסת להגדרה של ערב יחיד על פי חוק הערבות. בהמשך טוענת היא כי בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק הערבות ולאור העובדה כי הוחתמה על ערבות בלתי מוגבלת בסכום הרי שהיא פטורה מערבותה.

עוד מוסיפה היא כי על התובע היה לגלות לו שהיא בגדר ערב יחיד ומשלא עשה כן
היא פטורה מהערבות.

טענה נוספת
בפיה הינה כי התובע לא מילא אחר הוראות סעיף 26א' לחוק הערבות
בכך שלא הודיע לה כי החברה שהיא החייבת העיקרית
אינה פורעת את החוב. לבסוף, לשיטתה,
היא גם בגדר ערב מוגן
ולפיכך על התובע להיפרע תחילה מהחברה.

9.
בתגובתו לבקשה עותר התובע לדחיית הבקשה, ובפיו הנימוקים הבאים:
ראשית, הנתבעת ידעה על קיומו של פסק הדין נגדה עוד ביום 20.4.09 . עובדה זו נלמדת מכך
כי בסמוך להגשת הבקשה
למתן פסק הדין בהעדר הגנה ואף לאחר היתה הנתבעת מיוצגת על ידי עו"ד אשר
ניהל עם ב"כ התובע מו"מ לפרעון החוב. יתרה מכך, הנתבעת בעצמה ביום 21.4.09
(נספח א' לתגובה)
שלחה לב"כ התובע חומר באשר למצבה הכלכלי וזאת בהמשך למו"מ
שניהל בשמה
ב"כ עובר לשליחת החומר.
ומכאן כי המועד האחרון להגשת בקשה לבטול

פסק דין
היה לכל המאוחר ביום 20.5.09 ומאחר והבקשה הוגשה רק ביום 4.8.09
החמיצה הנתבעת את המועד
להגשת הבקשה לביטול

פסק דין

ולפיכך היה עליה לעתור להאריך לה את המועד להגשת הבקשה
לביטול פסק הדין והליך זה לא ננקט על ידה.

מעובדות אלה
טוען התובע כי הנתבעת היתה מודעת להליכים המשפטיים שהתנהלו כנגדה ואף היתה מלווה בייעוץ משפטי בטרם ניתן פסק הדין
ולאחריו, ולפיכך יש בנסיבות אלה להעדיף
את כלל הידיעה על כלל ההמצאה.

שנית,
על אף שבידי התובע היה מצוי

פסק דין
לטובתו מיום 26.3.09 הרי שלאור המו"מ שהתנהל בין הצדדים התחייב התובע שלא לפתוח תיק הוצל"פ עד יום 16.4.09.

שלישית,
לנתבעת אין כל הגנה כנגד התביעה. הנתבעת בניגוד לאמור בתצהירה הראשון היתה בעלת ענין בחברה שכן בעת יסוד החברה במהלך חודש אוקטובר הוקצו לה כ-100 מניות רגילות. די בעובדה זו כדי לשלול את טענתה כי הינה בגדר ערב יחיד.

10.
בתגובתה לתגובת התובע צירפה הנתבעת תצהיר נוסף מיום 17.9.09 (להלן – התצהיר השני) .

בסעיף 3 לתצהיר השני טוענת הנתבעת בפעם הראשונה כי כאשר נודע לאביה שכזכור אף הוא היה נתבע בתיק וכנגדו אף קיים

פסק דין
על הגשת תביעת התובע , הציע לה כי עדיף לה לפנות לתובע לשם הגעה להסדר בגין החוב וכך אכן עשתה.
עוד הוסיפה בתצהירה השני כי בשנת 2001 בהיותה כבת 20 וחיילת משוחררת לבקשת אביה נפתחה החברה על שמה אך בפועל לא נטלה חלק בניהול החברה.


הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בחודש פבר' 02 היא יצאה מהחברה. עוד מוסיפה היא כי לאחר עזיבתה את החברה פנה אביה בשנת 04 לתובע וחתם על כתב ערבות ר בתור הבעלים החדש של החברה וזאת ע"מ לבטל את ערבותה.
ההלוואה הנזכרת בכתב התביעה נלקחה על ידי החברה באמצעות אביה .

11.
לאחר עיון בחומר שבתיק ובשים לב לחקירתה של הנתבעת ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

בין אם
יבוטל פסק הדין מחמת הצדק והן מכח שיקול דעת ביהמ"ש הרי שלאור מסכת העובדות העולות מהחומר שבתיק אין לנתבעת כל הגנה כנגד התביעה. בנסיבות אלה ביטולו של פסק הדין לא יהא בו משום תועלת לנתבעת ואל לו לביהמ"ש לנהל הליך סרק שתוצאתו ידועה מראש.

מן החומר שבתיק עולות העובדות הבאות:

במועד
יסוד החברה ביום 14.10.01 היתה הנתבעת בעלת המניות היחידה בחברה. עובדה זו מקבלת חיזוק לאור האמור בסעיף 6 לתצהירה השני והן לאו העובדה כי הנתבעת היא זו אשר חתמה על מסמכי פתיחת החשבון של החברה . הנתבעת אף היתה מורשת החתימה
היחידה של החברה
כעולה מנספח ג' לתגובת התובע לבקשה.

בהיותה בעלת המניות היחידה ומורשית החתימה הבלעדית בחשבון הרי שהיא זו אשר חתמה
על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום וכן על ההודעה לערב ביום 19.10.01. סעיף 1 לכתב הערבות מגדיר
את הסכומים עליהם חלה ערבותה של הנתבעת עם חתימתה על כתב הערבות. בנסיבות אלה אין הנתבעת לא בגדר ערב יחיד ובוודאי גם לא ערב מוגן.

אמנם כעולה מתצהירה של הנתבעת ומפלט רשם החברות עולה כי בעל המניות היחידי בחברה מיום 5.5.03 הינו הנתבע מס' 2 אביה של הנתבעת. אביה אכן חתם
על ההלוואה כנטען בסעיף 3 לכתב התביעה אך אין בעובדה זו כדי להועיל לנתבעת. הנתבעת
על פי כתב הערבות וההודעה לערב ערבה לכל חוב של החברה חרף שינוי בעלי המניות. על מנת שהנתבעת תהא פטורה מערבותה
הדרך היחידה שעמדה בפני
ה היא להציג מסמך החתום על ידה והתובע לפי היא פטורה מערבותה. מסמך כזה לא הוצג
וגם טענותיה לענין זה במסגרת התצהיר השני
הינן טוענות סתמיות וחסרות כל ביסוס.

העולה מן האמור לעיל כי הנתבעת חבה בחוב החברה מכח ערבותה ואין היא בגדר ערב יחיד ו/או מוגן .

בנסיבות שהובאו בפני

אין מקום לבטל את פסק הדין
מחמת הצדק.
מן החומר שבתיק שוכנעתי כי הנתבעת אף בהנחה שכתב התביעה לא נמסר לה פיזית ביד הרי שהיא היתה מודעת לקיום ההליך המשפטי . הנתבעת במכתבה לב"כ התובעת מיום 21.4.09
ובחקירתה הנגדית, מאשרת כי עו"ד הרוש ניהל בשמה ובהסכמתה מו"מ עם התובע לשם הגעה להסדר החוב ואף שלחה לבקשת התובע מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי הקשה. מכאן שב"כ וכמי שפעל בשמה
היה בקשר עם ב"כ התובע לפני יום 21.4.09 ואף הוא קיבל מידע על קיום התביעה ופסק הדין.

עובדות אלה עומדות בסתירה לטענת הנתבע כי רק 26.6.09 קיבלה מחמה את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל,
וכי זו הפעם הראשונה בה נודע לה על ההליך המשפטי המתנהל כנגדה.

במאמר מוסגר יש לציין
את העובדה המתמיהה כשלעצמה מטעם הנתבעת כי חמה במועד שקיבל את כתב התביעה לא טרח להרים אליה טלפון על מנת לעדכנה על קבלת התביעה , ומנגד דווקא עם קבלת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל הוא טרח להרים אליה טלפון ולעדכנה על כך.

12.
לאור כל האמור לעיל הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.


הנתבעת תישא בהוצאות ההליך בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.


המזכירות תמציא העתק מההחלטה לדדים.

ניתנה היום,
י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 2164/09 בל"ל לישראל בע"מ נ' ע.י.נ בתי קפה בע"מ, יעקב נאמן, אלינור בן הרוש (נאמן) (פורסם ב-ֽ 21/07/2010)