פסקי דין על ידיעות תקשורת בע"מ | פסקי דין על חן יוסף חיים

13293/02 א     14/03/2004




א 13293/02 ידיעות תקשורת בע"מ נ' חן יוסף חיים




1
בתי המשפט

א 013293/02
בית משפט השלום בירושלים
14/03/2004
לפני כב' השופט דוד מינץ
ידיעות תקשורת בע"מ

בעניין:
התובעת
ע"י ב"כ עו"ד א' אלבאום

נ ג ד
הנתבע
חן יוסף חיים

פסק דין
התובעת מנהלת ועורכת את העיתון "ירושלים" (להלן: "העיתון"), במסגרתו פורסמו בין השנים 1999-2000 מודעות פרסום עבור "מרכז רפואי שוש בלוקה". לטענת התובעת, הנתבע, החתום באופן אישי על הזמנות הפרסום, התחייב לשלם על הפרסומים אך טרם פרע את החוב במלואו ונשארה יתרה בסך של 9,725 ₪ ועל סכום זה הגישה את תביעתה. הנתבע לא חלק על כך שהתובעת ביצעה את הפרסומים לשביעות רצון הלקוח, אך טענתו היתה כי אין מקום לחייבו באופן אישי לאור העובדה ששימש אך כ"יועץ פרסום" אצל מזמינת הפרסום, "שוש בלוקה", ובכל מקרה הוא גם העלה טענות לגבי גובה החוב.

בשולי הישיבה המקדמית שנערכה ביום 4.3.04 ולאחר שהצדדים מסרו את גרסתם לפני בית המשפט, הם הסכימו שבית המשפט ייתן את פסקו ביניהם בפשרה. עוד הוסכם, שבכל מקרה, ביצוע פסק הדין יעוכב למשך 45 יום על מנת ליתן לנתבע את האפשרות להמציא לב"כ התובעת אסמכתאות על פרעון שני שיקים (מיום 14.01.00 ומיום 12.02.00 ולהלן: "השיקים") ע"ס כולל של 3,040 לפקודת התובעת. כך, שאם יתברר ששני שיקים אלו (או חלקם) אכן נפרעו לטובת התובעת, כל סכום ששולם ינוכה מהחיוב שבפסק הדין. להלן אפוא, נימוקי פסק הדין בתמצית.

ראשית, לעניין זהות החייב וחיובו האישי של הנתבע. כאמור, הנתבע טען כי שימש אך כ"יועץ פרסום" אצל מזמינת הפרסום, ועל כן אין מקום לחייבו באופן אישי. ברם, מעדותו בבית המשפט עלה כי למעשה בעלת המניות והמנהלת של מזמינת הפרסום "שוש בלוקה" היא אישתו וכן כי השניים עבדו מאותו משרד ממש ובו גם פועלת חברה נוספת בשם "חברה רפואית מטל" שבעליה ומנהליה הם הנתבע ובתו ושעל שמה של חברה זו גם הוצאו הזמנות פרסום נשואי המחלוקת בתיק זה. בנוסף, נרשם מפורשות בשוליה של ההזמנה כי במידה שהמזמין הינו תאגיד, החותם על טופס ההזמנה יהא ערב אישית לביצוע התשלום עפ"י ההזמנה.

אכן נכון, הנתבע טען שלמרות שחתם על טופס ההזמנה, מדובר בתניה בלתי הוגנת שלא ניתן היה לצפות ממנו לקוראה והיא נכתבה בגופן קטן במיוחד, הדורש זכוכית מגדלת כדי לשים אליה לב. כמו כן, הוא הצביע על כך שעל גוף אחת ההזמנות הוספה הערה בלשון-"אורלי, תחתמי ותחזירי לי בפקס'"-דבר המלמד שכוונת מוציא ההזמנה הייתה שאשת הנתבע תחתום על ההזמנה ולא הוא. ברם, עיון בטופס ההזמנה מגלה כי למעשה ההתניה רשומה ממש בסמוך למקום המיועד לחתימה על ההזמנה. לכן, לאור העובדה שהנתבע בעצמו טען שהוא משמש כ"יועץ פרסום", לא נראה כי ניתן לקבל את טענתו כי "אין זה הוגן לבקש ממנו שישים לב לתנייה זו". הנתבע גם ידע לערוך משא ומתן באשר לתנאים אחרים של העסקה ולא נראה כי היה מקום להתעלם מקיומה של תנייה חשובה זו דווקא. כמו כן, באותה הזמנה ממש, בה נרשמה ההערה "אורלי תחתמי וכו'", מופיע בשוליה הערה נוספת באותיות קידוש לבנה התיבה "לחתום" בליווי חץ המצביע על המקום המיועד לחתימת המפרסם. שם חתם הנתבע ולא אישתו, אורלי.

לכן, נראה לי על פי שקלול כל הנסיבות שהדין בעניין זה עם התובעת וכי הנתבע חייב באופן אישי בחוב.

ובאשר לגובה החוב. הגב' קלאודיה חזן, העובדת במחלקת הנהלת החשבונות של התובעת, נחקרה בבית המשפט והבהירה שגובה החוב עמד נכון לתקופת היווצרותו על סך של 6,343 ₪. לטענתה, הנתבע התקשר עם התובעת ב"עסקת עמודים", כשעל תשלום של 20 עמודים שלמים הוא היה זכאי להנות מהטבה של 5 עמודים שלמים בחינם. סוכם כי ההטבה תינתן באופן יחסי (בניגוד לנוהג הרגיל בו בסוף כל הפרסומים, המזמין מקבל את ההטבה, במקרה זה סוכם כי עם פרסום כל 4 עמודים שלמים, יהנה הנתבע מקבלת פרסום של עמוד אחד שלם בחינם). לטענתה, גובה החוב עודכן על סמך חישוב מספר העמודים השלמים שהוזמנו בפועל ועל סמך התשלומים שבוצעו תוך מתן פרסום בחינם כפי שנתחייב. מנגד, הנתבע טען בעניין זה שהוא היה זכאי לקבל את ההטבה של "עמוד שלם בחינם" גם על הזמנת חצאי עמודים או רבעי עמודים, וזאת בתנאי שסך הכל היקף העסקה יישאר בעינו. בעת מסירת עדותו הוא הגיש דף חישובים של החיובים והזיכויים של המזמינה וביקש ללמד מהם כי למעשה מצב החשבון של המזמינה אצל התובעת נמצא בזכות של 354 ₪.

למעשה, לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון בחישובי הנתבע, נלמד כי לא הייתה מחלוקת כי שולם סך של 39,886 ₪. בנוסף על האמור, אין מחלוקת כי אם יעלה ביד הנתבע להוכיח ששני השיקים אכן שולמו בפועל לתובעת ונפרעו על ידי הנתבע, סכום זה ינוכה מסכום החוב. המחלוקת שנותרה הייתה אך לגבי היתרה בסך 3,303 ₪ (3040-6,343). סכום זה הוא פועל יוצא מטענת הנתבע כי הגיע לו פרסומים חינם שטרם זכה לקבלם.

עיון בדף החשבון שהגיש הנתבע מגלה כי הוא פרסם 8 פרסומים של עמוד שלם (בעלות 3,773 ₪) ואילו יתרת הפרסומים היו של חלקי עמודים בלבד. לכן, הואיל ומקובלת עלי פרשנות ההסכם מטעם התובעת שפרסומי החינם ניתנו רק בתנאי שיפורסמו עמודים שלמים, לנתבע הגיעו 2 פרסומים חינם. ההיגיון הכלכלי מחייב זאת, שכן לא יעלה על הדעת שהמזמין יזכה בפרסום חינם שעלותו 3,773 ₪ אם למשל פרסם פרסומים בעלות של מאות בודדות של שקלים. שווי ההטבה צריך להיות ביחס ישיר לשווי הפרסומים. ואכן, עולה כי עלות כל הפרסומים שבוצעו על יד הנתבע בניכוי שני פרסומים חינם, הייתה 42,551 ₪ והואיל והנתבע שילם כאמור, 39,886 ₪ הוא נותר חייב סך של 2,665 ₪ בלבד וזהו הסכום שעליו לשלמו.

הסכום האמור ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 11.7.00 ועד התשלום המלא בפועל. עם זאת, וכמוסכם, אם יעלה ביד הנתבע להוכיח תוך 45 יום מהיום כי שילם את הסכום הנוסף בסך 3,040 ₪, המשמעות תהיה כי הוא פרע את מלוא החוב ויהיה על התובעת להחזיר לו סך 375 ₪ בהתאם. ולא,

פסק דין
זה יהיה חלוט.

בנסיבות העניין ולנוכח התוצאה, אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ח באדר, תשס"ד (11 במרץ 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
דוד מינץ
, שופט








א בית משפט שלום 13293/02 ידיעות תקשורת בע"מ נ' חן יוסף חיים (פורסם ב-ֽ 14/03/2004)