פסקי דין על אברהם אביטל | פסקי דין על עיריית קרית - שמונה

1204/07 עפג     27/10/2010




עפג 1204/07 אברהם אביטל נ' עיריית קרית - שמונה








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים



עפ"ג 1204-07 אביטל נ' עיריית קרית - שמונה





מספר בקשה:2

בפני

כב' השופטת
אסתר הלמן


המבקש

אברהם אביטל


נגד


המשיבה

עיריית קרית - שמונה



החלטה


1.
ביום 13.12.07 ניתן

פסק דין
בשני ערעורים שהגישו המבקש והמשיבה, על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית שמונה מיום 19.6.07 בתיק עמ"ק 226/05 .

2.
בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש ונתקבל ערעור המשיבה, באופן שהוגדל הקנס שהוטל על המבקש וכן נקבע כי עליו לשאת בכפל האגרה בסך 47,780 ₪ (במקום סכום האגרה בו חויב – 23,890.3 ₪).

3.
ביום 7.9.10 הגיש המבקש בקשה בהולה להבהרת או תיקון פסק הדין ובקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לתיקון. בגוף הבקשה נטען, כי לאחרונה נודע למבקש שהסכום שנקבע בפסק הדין ככפל אגרה כולל למעשה כפל היטלים נוספים, לפיכך מבקש בית משפט להבהיר את פסק הדין או לתקנו.

4.
המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי אין פסק הדין דבר הטעון הבהרה, שכן סכום כפל האגרה ננקב מפורשות בפסק הדין. יתרה מכך, לטענת המשיבה, לא מדובר בטעות סופר אלא בתיקון מהותי, לשמו בכוונת המבקש להמציא לבית המשפט נתונים וחישובים חדשים, לפיכך, גם לו הוגשה הבקשה בתיק במועד הקבוע בחוק, לא ניתן היה להיעתר לה. עוד טוען ב"כ המשיבה, כי נתון עובדתי מהותי, כמו סכום האגרה, היה מונח, וגם מוסכם, בפני
בית משפט השלום ובפני
ערכאת הערעור, ולא ניתן לשנותו במסגרת בקשה לתיקון טעות סופר.

באשר לעיתוי בו הוגשה הבקשה, טענה המשיבה כי אין בבקשה כל נימוק מדוע יש להאריך את המועד לתיקון פסק הדין.

5.
בעקבות החלטתי מיום 19.9.10 לדחות את הבקשה, מאחר והוגשה באיחור, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בבקשתו, תוך הפניה לכך שבקשתו הכילה בקשה להארכת המועד. עוד טען המבקש, כי מן הראוי שההחלטה בבקשה תינתן על ידי ההרכב לאחר קביעת מועד לדיון.

6.
הואיל וגם מבקשה זו חסרה התייחסות לסיבות בגללן הוגשה הבקשה באיחור, ניתנה למבקש הזדמנות לפרט התייחסותו למועדים. בתגובה, טען המבקש, כי לבית המשפט סמכות טבועה להאריך את המועד להגשת בקשה לתיקון פסק הדין ומן הראוי לעשות כך, במקרה הנוכחי מאחר והעניין נתגלה למבקש רק לאחרונה.

7.
המשיבה חזרה על עמדתה, לפיה לא הצביע המבקש על סיבה לדון בבקשתו
3 שנים לאחר שניתן פסק הדין, בקשתו איננה מוסברת ואיננה נתמכת בתצהיר. יתרה מכך, קביעת סכום האגרה מחייבת שמיעת עדויות והצגת ראיות, כך שלא מדובר בטעות סופר.

8.
דין הבקשה להידחות.

9.
פסק דינה של ערכאה זו הינו

פסק דין
חלוט שניתן לפני כשלוש שנים. פסק הדין איננו טעון הבהרה, מה גם שהמבקש לא הצביע על מקור סמכותו של בית המשפט להבהיר פסק הדין.

10.
בית המשפט רשאי לדון בבקשה לתיקון טעות בפסק הדין, בגדר סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, שלא בהסכמת הצד שכנגד, ובלבד שהוגשה בתוך 21 יום ממתן פסק הדין.

בד"נ 29/83 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' מריו כהנקא
, נקבע כי מועד זה ניתן להארכה, כמו מועדים אחרים שנקבעו בחיקוק,
וזאת על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר אינן חלות בענייננו. גם פסקי הדין אליהם הפנה המבקש (רע"א 519/08 עו"ד מועין חורי נ' סמיר עוואד וע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר), דנים בתיקון

פסק דין
בהליך אזרחי.

11.
בדין הפלילי, לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועדים, וכן סמכות מכח סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 ליתן כל הוראה בסדרי דין שאין עליו הוראה בחיקוק, לשם עשיית צדק. בכלל זה, ניתן לקבוע כי בסמכותו להאריך המועד להגשת בקשה לתיקון טעות שנפלה בפסק הדין בהליך פלילי. יחד עם זאת, ברי, כי נוכח עקרון סופיות הדיון, בית המשפט יפעיל סמכותו רק כאשר בפי המבקש טעם ממשי המצדיק הארכת המועד. במקרה הנדון, חלפו כ- 3 שנים מיום מתן גזר הדין בבית משפט השלום (שגם בו נקב בית המשפט בסכום האגרה השגוי, לגרסת המבקש), וקרוב לתקופה זו מאז מתן פסק הדין בערעור. על פי פסק הדין, על המבקש היה לשאת בתשלום כפל האגרה עד ליום 1.6.08. אין בבקשה כל הסבר מדוע רק לאחרונה גילה המבקש כי נפלה, כביכול, טעות בפסק הדין כאשר היה עליו לפעול להסדרת התשלום עוד לפני למעלה משנתיים, לפיכך, הבקשה איננה מגלה טעם ממשי להארכת המועד.

12.
הנימוק העיקרי לדחיית הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה נעוץ בסיכוייה הקלושים להתקבל. המבקש עותר לקבוע כי הסכום שפורט בכתב האישום, בגזר הדין של בית המשפט קמא ובפסק הדין של ערכאה זו איננו הסכום הנכון המגלם את שווי אגרת הבניה. לא מדובר בבקשה לתיקון "טעות" כהגדרתה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט – טעות לשון – טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצ"ב. המבקש חותר לתיקון טעות מהותית, שהחלה לפי גישתו עוד בכתב האישום בו הודה.

יש להבהיר כי בגזר הדין של בית המשפט קמא חויב המערער לשלם אגרת בניה בסך
23,890.30 ₪ וזאת עד ליום 1.6.08. על פסק הדין הוגשו שני ערעורים, המבקש ערער על
חומרת העונשים שהוטלו עליו, מבלי שחלק על גובה האגרה. בפסק הדין של בית משפט זה חויב המבקש לשלם את כפל האגרה, כשהסכום נקבע על ידי הכפלת סכום האגרה המצוין בגזר הדין, ואשר לגביו, כאמור, לא הייתה מחלוקת. מכאן, כי לא מדובר בבקשה שנועדה להעמיד את לשון פסק הדין על כוונתו האמיתית, אלא להביא לתיקון מהותי בקביעה, שנעשתה למעשה, עוד בבית משפט קמא, כאשר המבקש לא ניצל את ההזדמנות שהייתה לו, במועד הגשת הערעור על גזר הדין לערער על קביעה זו.

13.
בנסיבות המפורטות, צודקת המשיבה בטענתה, כי גם אם יוארך המועד להגשת הבקשה, לא ניתן יהא להיענות לבקשתו. ממילא, בהעדר הסכמה, יהא צורך גם בהבאת ראיות להוכחת טענות המבקש, ראיות שלא הובאו בבית משפט השלום, לא נטענו ולא הוכחו גם בפני
ערכאת הערעור.

14.
בשולי הדברים, יאמר, כי מדובר בבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הדין, ככזו, אין מניעה לדון בה בדן יחיד, ולא הייתה סיבה לקיים דיון בה בפני
ההרכב, כפי שביקש ב"כ המבקש, מה גם שכיום נדונים ערעורים בענייני תכנון ובניה בפני
דן יחיד.

סוף דבר – הבקשה נדחית.






ניתנה היום,
י"ט חשון תשע"א, 27 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.














עפג בית משפט מחוזי 1204/07 אברהם אביטל נ' עיריית קרית - שמונה (פורסם ב-ֽ 27/10/2010)