פסקי דין על פארי שלמה | פסקי דין על פארי מרים | פסקי דין על ליכטנברג יצחק | פסקי דין על ליכטנברג סמדר | פסקי דין על חן דוד | פסקי דין על חן דפנה | פסקי דין על חן רוני | פסקי דין על חן שרון | פסקי דין על מנורי שמשון | פסקי דין על מנורי דליה | פסקי דין על אבן יעקב | פסקי דין על אבן מיכל | פסקי דין על בית נחמיה מושב עובדים להתיישבות בע"מ

2725/98 א     02/05/2004




א 2725/98 פארי שלמה,פארי מרים,ליכטנברג יצחק,ליכטנברג סמדר,חן דוד,חן דפנה,חן רוני,חן שרון,מנורי שמשון,מנורי דליה,אבן יעקב,אבן מיכל נ' בית נחמיה מושב עובדים להתיישבות בע"מ




1
בתי המשפט
א 002725/98
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
02/05/2004
תאריך:
כב' השופטת גדות שרה

בפני
:

1 . פארי שלמה

2 . פארי מרים

3 . ליכטנברג יצחק

4 . ליכטנברג סמדר

5 . חן דוד

6 . חן דפנה

7 . חן רוני

8 . חן שרון

9 . מנורי שמשון

10 . מנורי דליה

11 . אבן יעקב

12 . אבן מיכל
התובעים
תובל יורם

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
בית נחמיה מושב עובדים להתיישבות בע"מ
הנתבעת
פסק דין

1. זוהי תביעה ל

פסק דין
הצהרתי ולצו מניעה קבוע שהגישו התובעים כנגד הנתבעות.

2. העובדות
א. התובעים הם חברי האגודה בית נחמיה, בעלים ומחזיקים במשקים במושב בית נחמיה.

ב. הנתבעת הינה מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות שיתופית בע"מ, הרשומה אצל רשם האגודות (להלן: "המושב" או "האגודה").

ג. תביעה זו הוגשה במקורה גם כנגד "חברי אגודת בית נחמיה באמצעות מזכיר המושב", אולם בהחלטה מיום 26.6.00, שניתנה לבקשת התובעים, נמחקו נתבעים אלו מכתבי התביעה.

ד. ביום 30.7.96 נחתם חוזה שכירות בין מינהל מקרקעי ישראל (להלן:"המינהל") מצד אחד, לבין הסוכנות היהודית לא"י מצד שני לבין האגודה מצד שלישי (להלן: "הסכם המשבצת") (נספח א' לכתב התביעה).
עפ"י הסכם המשבצת השכיר המינהל לסוכנות היהודית את משבצת הקרקע של מושב בית נחמיה לתקופה של שלוש שנים, המתחדשת מפעם לפעם.
עוד קובע הסכם המשבצת כי הסוכנות היהודית מוסרת, בהסכמת המינהל, את המשבצת לשימושה של האגודה כבר רשות (ר' ס' 18 א' להסכם).

ה. ביום 3.7.95 קיבלה מועצת מינהל מקרקעי ישראל החלטה מס' 727 שכותרתה: "החלטה בדבר קרקע חקלאית שיעודה שונה למטרה אחרת" (להלן: "החלטה 727").
עיקרה של החלטה 727 הוא, בין היתר, כי אם ישונה יעודה של קרקע
מייעוד חקלאי ליעוד אחר רשאי המינהל לבטל את חוזה "החכירה
של חוכר בתנאי נחלה" (ס' 2(ג') להחלטה 727).
במצב דברים מעין זה יהיה "החוכר בתנאי נחלה" זכאי לפיצוי כספי מתקבולי המינהל כפי שיתקבלו בפועל משיווק הקרקע שיעודה שונה, או לחילופין יהא החוכר זכאי לבקש ולקבל בחכירה חלק מהקרקע ביעודה החדש, והכל בשיעורים כפי שנקבעו בהחלטה. (ר' ס' 2 (ג)-(ו), להחלטה 727).

ו. בעקבות פירסום החלטה 727 החליט המושב לפעול על-פיה, למרות שמועד מימוש תוכנית שינוי הייעוד טרם הגיע.
ביום 16.6.98 התקשר המושב בהסכם עם ש. א. פ. בע"מ, ורנסנס פעמונים השקעות ונכסים בע"מ (להלן:"היזם" ו-"ההסכם") (נספח ג' לכתב התביעה).
ההסכם מתייחס לחלק ממשבצת המושב (להלן: "שטח העסקה").

בהסכם עם היזם נקבע, בין היתר:
1) המושב ימכור את זכויות האגודה בשטח העסקה ליזם, דהיינו את הזכות לחתום עם המינהל על חוזה פיתוח ביחס לשטח שיוותר בידי האגודה לאחר שינוי היעוד, וזאת כנגד קבלת תמורה כספית ביחס לשטח זה (ר' ס' 10 להסכם).
2) העסקה תהייה עיסקת קומבינציה, לפיה יבנה היזם על חשבונו דירות למגורים ו/או שטחי מסחר ו/או תעשייה והצדדים יתחלקו בתמורות שיתקבלו בגין מכירה ושיווק של השטחים (ר' סעיף 10.2 להסכם).

3) שטח התוכנית עליו יחול ההסכם עם היזם יהא 104 דונם במקרקעין עליהם מצוי פרדס המשותף לכלל חברי האגודה, וכן 460 דונם במקום הנקרא "תל-יצחק". אזור זה מהווה חלקות ב' שהן חלק מנחלות חלק מחברי האגודה ומוחזקות על ידם כאשר גם חלקות ב' של התובעים 7,4,3 ו-8 מצויות בתוך אותם 460 דונם.

4) בסעיף 7.9 להסכם הוסכם כי היזם ילווה לאגודה סך של 13 מיליון ₪ אשר יהפוך, לפי בחירת המושב, למקדמה על חשבון התמורה (להלן:"המקדמה"). (ר' ס' 7.13 להסכם).

ז. ביום 23.6.98 אושר ההסכם עם היזם באסיפה הכללית של המושב, בכפוף למספר הסתייגויות שהתקבלו באסיפה.

ח. המושב הודיע כי מהמקדמה אשר תתקבל מהיזם הוא מתעתד להחזיר חובותיו, לרבות חובות בגין החזר גרעונות, אשר חב הוא לחלק מחברי המושב כיום, ולחלק מחברי המושב לשעבר.
החזר גרעונות זה אושר בהחלטת האסיפה הכללית מיום 8.3.94 אשר קבעה לאשר החזר גרעונות (להלן:"החזר גרעונות") כדלקמן:
"לאשר החזר גרעונות 82-85 בהתאם לערכם של חשבונות מכולת, פרדס, הוצאות כלליות ובוסטר. סכומים אלה יזוכו לאותם חברים שחויבו ואין הסכמים מיוחדים איתם או שהם לא יזוכו בדרך אחרת".

ראוי לציין כי לאחר קבלת ההחלטה בעניין החזר הגרעונות פנו מספר מחברי המושב וביניהם התובעים בתביעה לבית המשפט לבטל החלטה זו.
כב' השופט (בדימוס) ש. אלוני, אשר התמנה כבורר במחלוקת זו, דחה את תביעת החברים וקבע כי החלטת האסיפה הכללית מיום 8.3.94 התקבלה כדין.

בסיכומיהם (ס' ד(3)) מצהירים התובעים כי אין בכוונת התביעה הנוכחית לתקוף את ההחלטה להחזר גרעונות או את פסק הבוררות של כב' השופט (בדימ') ש. אלוני.

ט. ביום 1.7.98 החליט ועד האגודה לזכות את כרטיסי החברים הזכאים להחזר גרעונות.
התובעים בתביעה זו אינם נכללים בין אותם החברים הזכאים להחזר הגרעונות.

י. האגודה קיבלה לידיה את המקדמה אולם חלק מהכספים עוכבו בעקבות צו מניעה זמני שניתן ביום 8.12.98 בתיק זה, במסגרת בש"א 107711/98, ע"י כב' השופט א. שלו ז"ל שפסק כדלקמן:
"ינתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים לחלק מתוך הכספים שתקבל מאת היזם עימו התקשרה בהסכם, את החלק היחסי של הסכומים שהיו מגיעים למבקשים, אם היו מתחלקים הכספים הללו באופן שיוויוני, בין 71 בעלי המשקים באגודה, וזאת, לאחר תשלום כל החובות הישירים הנובעים מן העיסקה עם אותו יזם. ביתרת הכספים האגודה תעשה כפי שהיא רוצה. ומהכספים הללו שיעוכבו עפ"י אותו צו, לא ישולמו חובות האגודה אשר אינן נובעות ישירות מן העסקה. הצו הזה יעמוד בתוקפו עד מתן פס"ד בתביעה העיקרית, או עד למתן החלטה אחרת. "

יא. ביום 21.1.01 במסגרת בש"א 3320/01, אושר הסדר אליו הגיעו הצדדים לפיו יובטחו הכספים עד מתן

פסק דין
בתיק זה.

יב. תביעה זו עניינה, אם כן, בקשה להצהיר כי כל כספי התמורות שיתקבלו ממימוש הזכויות במקרקעין בהתאם להסכם עם היזם יחולקו אך ורק בין החברים שהיו חברים באגודה ביום קבלת כספי התמורה, כי כספים אלה יחולקו באופן שווה בין כל חברי האגודה, לרבות התובעים, וכי יינתן צו מניעה קבוע האוסר חלוקה של הכספים עד למילוי התנאים המצטברים, כמפורט בתובענה.

3. דיון
התובעים טוענים כי אין להחזיר את חובות האגודה, לרבות חובות בגין החזר גרעונות, מכספי התמורות אותם מתעתד היזם לשלם לאגודה במסגרת הסכם היזמות, מאחר וכספי תמורת העיסקה כולה (כולל המקדמה) שייכים לכלל חברי האגודה.
לטענתם, יש לחלק את כספי תמורות ההסכם בין כלל חברי האגודה באופן שווה.
לטענת התובעים כספי תמורות העיסקה שייכים לכלל חברי האגודה.

4. החלטת האסיפה הכללית מיום 22.3.94
בתביעתם מסתמכים התובעים על החלטת האסיפה הכללית מיום 22.3.94 אשר קבעה, בין היתר, כדלקמן:
1. "כל הזכויות במקרקעי חלקות ב' וג' של המושב שאינן לשימוש לחקלאות שייכות לכלל חברי האגודה ותמורתן תחולק באופן שווה בין בעלי משקים חברי האגודה.
2. האגודה רשאית להפקיע מידי החברים חלקות ב' שמיועדות לשימוש שאינו לחקלאות כנגד מתן פיצוי לחבר או מתן קרקע חלופית לפי בחירת החברים וכן לפצות את החברים בגין השקעותיהם בקרקע".

התובעים טוענים כי החלטה זו אשר התקבלה באסיפה הכללית של המושב קובעת כי יש לחלק את התמורות אשר יצמחו למושב ממימוש זכויות במקרקעי ב' וג' באופן שווה בין "בעלי משקים חברי האגודה" כיום.
החזר גרעונות מכספי התמורה הללו לחברים לשעבר, כפי שמתעתד המושב לעשות, נוגד את ההחלטה הנ"ל אשר קובעת כי התמורה תחולק באופן שווה בין "בעלי משקים חברי האגודה".
מכאן, טוענים התובעים, אין להחזיר גרעונות מתוך כספי התמורה הללו ויש לחלקם רק בין החברים כיום .

5. גדר המחלוקת בין הצדדים בנושא זה הנה, אם כן, האם לאורה של החלטה זו מיום 22.3.94 רשאי המושב להחזיר חובות לרבות החזר גרעונות מכספי התמורה או שמא עליו לחלק לחבריו את התמורה כולה תוך התעלמות מחובותיו והוצאותיו.
בא כוחו של המושב היטיב להגדיר את המחלוקת בין הצדדים בעמוד 8 לסיכומיו: "האם ה"תמורה" לחלוקה בין החברים, הינה ה"תמורה ברוטו", כטענת החברים או ה"תמורה נטו"(קרי- רווח) כעמדת המושב".

לשם הכרעה בסוגייה זו יש להידרש לפרשנותה ומשמעותה של המילה "תמורתן" המופיעה בהחלטת האסיפה הכללית מיום 22.3.94.

לטעמי הדין עם המושב הטוען כי המילה "תמורתן", היינו התמורה אשר תתחלק באופן שווה בין החברים, הינה תמורה נטו (רווח) שמשמעותה תמורה בניכוי הוצאות העיסקה עם היזם, ולאחר הפחתת הוצאות האגודה וחובותיה לרבות החזר גרעונות .

פרשנות זו עולה בקנה אחד עם דיני האגודות השיתופיות, ועם תקנון המושב (להלן: "התקנון").
סעיף 39 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן:"הפקודה") שכותרתו מה יעשה ברווחים קובע בסעיף 5 כדלקמן:
(5) "על האגודה לחשב את הרווחים שבכל שנה בטרם תשלם כל דיבדנדה או הענקה (בונוס) או בטרם תיתן הנחה לחברים..."

כמו כן ס' 40 לפקודה שכותרו חלוקת יתרת הרווחים קובע:
"בהתחשב עם הוראות ס' 39, מותר לחלק בכל שנה בין החברים את יתרת הרווחים של אגודה, לאחר שתיעשה ההפרשה הקבועה לקרן השמורה, יחד עם כל ריווח שנצטבר משנים חולפות. ואם האגודה היא אגודת יצרנים או אגודת צרכנים, מותר לחלק את היתרה הנ"ל גם בין שאינם חברים עד לשיעור ועפ"י התנאים שנקבעו בתקנות שעפ"י פקודה זו או בתקנות של אותן האגודות".

ר' גם תקנה 2 (ב) לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות),
תשל"ו 1976 :
2. חלוקת רווחים.
(ב) "על אף האמור בתקנות האגודה, יחולק הרווח הנקי (הראלי) שיוותר לאחר התיאום האינפלציוני ולאחר ניכוי כל הוצאות האגודה..."

זאת ועוד. בס' 147 לפרק ה' לתקנון המושב הדן בפעולות האגודה ועסקיה נקבע במפורש כיצד יש לנהוג בתמורה המתקבלת במסגרת עסקי האגודה:

147. "עודפי ההכנסות וההוצאות, שיוצרו כתוצאה ממפעלים משותפים של האגודה ומעסקי האגודה, יחולקו שווה בשווה בין חברי האגודה, שהם בעלי משק חקלאי בישוב בית נחמיה ובהתאם למספר יחידות המשק הקיימות ביישוב והפעילות בו".

מן האמור לעיל וכפי שעולה מדיני האגודות השיתופיות יש לקרוא את המילה "תמורה" לחלוקה בין בעלי המשקים כתמורה בניכוי הוצאות העסקה וחובות האגודה, היינו, "יתרת התמורה".
לאורה של פרשנות זו רשאי המושב לחלק בין חבריו רק את יתרת רווחיו, קרי הכנסות בניכוי הוצאות לרבות חובות והחזר גרעונות.
מכאן שהחזר גרעונות כפי שמתעתד המושב לעשות אינו נוגד את ההחלטה מיום 22.3.94, כפי שטוענים התובעים, אלא עולה בקנה אחד עמה, עם תקנון המושב ועם דיני האגודות השיתופיות.

6. אין מחלוקת בין הצדדים כי לכל אחד מחברי המושב מגיע חלק שווה ממימוש זכויות בחלקות ב' וג' שבמשבצת המושב, כפי שקובעת ההחלטה. יחד עם זאת, לאור החלטות האסיפה הכללית של המושב, לאור דיני האגודות השיתופיות ומהאמור בתקנון המושב יחולקו אך הרווחים בלבד לאחר החזר חובות המושב.
מכאן שהחזר גרעונות לחברים מכספי המקדמה, עפ"י החלטת האסיפה הכללית מיום 8.3.94, בדין יסודה.

7. התובעים התייחסו לעיסקה דומה קודמת שנערכה בין המושב לבין חברת שיכון ופיתוח (שו"פ) אשר בה, במסגרת החלטות 533 ו-611 של המינהל, חילק המושב בין חבריו רק את יתרת רווחיו לאחר ניכוי חובותיו ולא את התמורה ברוטו כפי שטוענים החברים.

בעניין זה טוען ב"כ המושב, בעמ' 9-10 לסיכומיו:
"הכספים שחולקו בין החברים והחברים בכללם היוו את יתרת התמורה בגין מכר הזכויות לשו"פ - לאחר ניכוי חובות שחב המושב - הן בגין עצם התקשרות בעסקה והן חובות, אחרים, לצדדים שלישיים - שאין בינם לבין העיסקה ולא כלום.

עיקר החובות לצדדים שלישיים שנפרעו מכספי עסקת שו"פ - מקורם בתקופה שקדמה לרכישת משקי החברים ולקבלתם כחברים במושב; ואין שום שוני בין חובות אלה - לחובות המושב בגין החזרי הגרעונות.
אין שוני בין חובות האגודה לחבריה לבין חוב לבנק, לדוגמא.

ברור, אם כן כי גם בעיסקת היזמות הקודמת, פעל המושב כמתחייב מדיני האגודות השיתופיות מתקנונו, וחלק לחברים רק את רווחו (קרי תמורה בניכוי הוצאות המכר וכלל התחייבויות המושב באותה עת); ולא את התמורה ברוטו, כטענת החברים."

עובדות אלה מופיעות באופן מפורש ומפורט בס' ג' (2) לתצהירו של מר אוהב ציון אשר צורף לתגובת המושב בבקשה לצו מניעה זמני (107711/98).
בהסכמת הצדדים הוגש תצהיר זה גם כתצהיר עדות ראשית בתיק העיקרי.
עובדות אלו המפורטות בתצהירו של מר אוהב ציון לא נסתרו ואף בסיכומי התובעים לא העלתה כל טענה כנגד עובדות אלה.
משום כך ניתן לקבוע כי גם בעסקה דומה קודמת שנערכה בין המושב לבין שו"פ, חולקה יתרת התמורה בין החברים לאחר ניכוי החובות שחב המושב הן בגין העסקה עצמה והן חובות אחרים לצדדים שלישיים שאינם קשורים לעסקה.
צודק המושב הטוען כי אין שוני בין חובות האגודה לחבריה שאותם הוחלט להשיב לחברים במסגרת "החזר גרעונות" לבין חוב לבנק.
אלה ואלה הינם חובות שעל המושב לפרוע לפני חלוקת יתרת התמורה לחברים.
עובדות אלה תומכות אף הן בעמדתו של המושב ביחס לחלוקת כספי העסקה.

8. בס' 1.2 לסיכומים טוענים התובעים כי ייתכן ו"הדעת היתה סובלת" אפשרות לפיה הנתבעת היתה מחליטה להחזיר את כספי הגרעונות מ"הסכום הכללי" שיתקבל עבור העיסקה והיתרה תחולק באופן שווה בין 71 חברי המושב, אולם לטענת התובעים, לא כך פעל המושב.
טענה זו היא תמוהה ובצדק תוהה ב"כ המושב בס' i(4) לסיכומיו:
"תמהנו - מה השוני, בין פרעון החוב בגין הגרעונות מכספי ההלוואה (מקדמה) לבין פרעונו מהסכום הכללי שיתקבל עבור העסקה."

העובדה לפיה החליט המושב לפרוע אדת חוב הגרעונות מהמקדמה שהתקבלה אינו שולל את העקרון לפיו חב הגרעונות משולם מהסכום הכללי והיתרה תחולק בין חברי המושב באופן שווה, עקרון שאותו "ייתכן כי הדעת היתה סובלת".
האמור בס' i (4) לסיכומי התובעים תומך גם הוא, לטעמי, בעמדת המושב.

9. המקדמה שהתקבלה היא רק חלק מהתמורה הכוללת האמורה להשתלם למושב ע"י היזם וחברי המושב יהיה זכאים לקבל את חלקם מיתרת התמורה שתתקבל.

10. הזכויות בקרקע נשוא ההסכם
טוענים התובעים כי האגודה חתמה על הסכם המשבצת כשלוחתם של חברי האגודה ומכאן שקיבלה לידיה בשם החברים ועבורם את הזכויות במקרקעין נשוא הסכם זה.
הואיל והקרקע שייכת לחברי האגודה אזי ההסכם עם היזם נעשה ע"י האגודה כשלוח וכנאמן של כל חברי האגודה, כך לטענת התובעים, והתמורה אשר התקבלה אינה שייכת למושב (השלוח) אלא לגורם בשמו פעלו, קרי חברי המושב.

אף דינה של טענה זו להידחות.
ב- ע.מ.הכ. 148/56 אגודה שיתופית א. ב בע"מ נ' פקיד השומה, נתניה, פס"מ יב 140, בעמ' 142:
"הכלל הוא כי הגוף המאוגד הנו נבדל אבדלה גמורה מחבריו, כי רכושו אינו רכושם וחובותיו אינם חובותיהם. . ."

יחד עם זו הפסיקה הכירה במצבים מיוחדים בהם יווצרו יחסי שליחות בין האגודה לבין חבריה.

ראה: ע"א 524/88+525/88 פרי העמק - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ו-30 אח' נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח', פד"י מה(4) 529, 539-540 שם נפסק מפי כב' השופט ברק (כתוארו אז) כי אגודה שיתופית איננה, מעצם קיומה, שלוחה של חבריה:
"אמת, אגודה שיתופית היא תאגיד מיוחד במינו. עם זאת, אין ייחוד זה.. מוביל לתוצאה, כי מעצם קיומה של אגודה שיתופית היא משמשת שלוחה של חבריה. אכן, המבקש לבסס את מעמדה של אגודה שיתופית כשלוחה של חבריה חייב להרים את הנטל ולהראות, כי בנסיבותיו של מקרה מיוחד העניק חבר האגודה הרשאה לאגודה לפעול בשמו, או שקיימת הוראת דין מיוחדת, ההופכת את האגודה השיתופית לשלוח של חבריה לעניין מסויים" (הדגשה שלי - ש.ג)
ר' גם בג"ץ 333/85 אלי אביאל ואח' נ' שר העבודה והרווחה ואח' פ"ד מה(4) 581, 589, מפי כב' השופט ברק (כתוארו אז):
"לשם יצירת יחסי שליחות נדרשת התנהגות של החברים (כלפי האגודה השיתופית או כלפי צד שלישי), המעניקה לאגודה
השיתופית הרשאה לפעול בשמם כלפי צד שלישי (ס' 3 לחוק השליחות). בהיעדר התנהגות כזו, אין לראות באגודה שלוחה של החברים. עצם קיומה של אגודה שיתופית אינו עושה אותה לשלוחה של חבריה".

ר' גם פרופסור סמדר אוטולנגי/אגודות שיתופיות, דין ונוהל, 1995 בעמ' 51-52:
"שונה הדבר, אם האגודה פעלה באופן מפורש כשלוח של חבריה, על פי בקשתם המפורשת. במקרה כזה, פעולת האגודה יוצרת קשר ישיר בין החבר לבין הצד השלישי, והאגודה "יוצאת מן התמונה"; אך בשום פנים ואופן אין להסיק מעצם קיומה של האגודה השיתופית את פעולתה כשלוחה של חבריה. דרושים יחסים מיוחדים - ונדרשת הרשאה מיוחדת - כדי להעניק לאגודה את מעמדה כשלוח. "

מן האמור לעיל עולה כי לשם יצירת יחסי שליחות בין אגודה לבין חבריה נדרשת התנהגות או הרשאה מפורשת של החברים לפעול בשמם או קיומו של דין מיוחד ההופך את האגודה השיתופית לשלוחה של חבריה.
בהעדר התנהגות או הרשאה מפורשת אין לראות באגודה כשלוחה של חבריה.
התובעים הם הטוענים לקיום יחסי שליחות בין האגודה לחבריה ומכאן שעליהם להרים את הנטל ולהראות כי נתנו הרשאה מפורשת לאגודה לפעול בשמם.
מחומר הראיות בתיק זה לא הוכחה כל התנהגות ו/או בקשה ו/או הרשאה מפורשת של התובעים אל האגודה כי תפעל בשמם, כשלוחתם.

11. בס' ב(3) לסיכומיהם מפנים התובעים להסכם שנחתם בין המושב לבין שו"פ ביום 8.1.94 אשר בו הגדירה עצמה האגודה: "כשלוחה וכנאמנה של חברי האגודה" ומכאן מבקשים הם ללמוד, גם בענייננו, כי המושב פעל כשלוחם של חברי המושב.
מבלי להתייחס למשמעות ההגדרה בהסכם מיום 8.1.94 שנחתם בין המושב לבין שו"פ - עיון בהסכם היזם מיום 16.6.98, שהוא נשוא

פסק דין
זה, מעיד כי אין הגדרה דומה לאגודה ואין האגודה מוגדרת בענייננו כ"שלוחה וכנאמנה של חברי האגודה".
משום כך, הפניה להסכם מיום 8.1.94 לא רק שאינה תומכת בעמדת התובעים אלא שעפ"י עמדתם שלהם, מכלל הן אתה שומע לאו.
בהסכם עם היזם מיום 16.6.98 לא הוגדרה האגודה כשלוחה וכנאמנה של חברי האגודה ומשום כך המצב הוא כעמדת המושב - אין הוא שליחם של חברי המושב בעסקה.

12. התובעים טוענים כי תקנון האגודה מהווה הסכם בין האגודה לחבריה ותקנה 134 קובעת כדלקמן:
"האגודה תפעל, בכל הנוגע להתיישבות, אדמה ומקרקעין, בשם חבריה, תבוא בדברים ותנהל משא-ומתן עם בעלי הקרקע או בעלי זכויות על הקרקע ותחתום, אם יהיה צורך בכך, על חוזים והסכמים."

מכוח סמכותה זו לפעול בשם החברים, כך טוענים התובעים בס' 1.2.2 לסיכומיהם, חתמה האגודה על הסכם המשבצת וקיבלה לידיה, בשם החברים ועבורם, את הזכויות במקרקעין נשוא הסכם זה.
חברי האגודה הם השולחים והאגודה - שלוחתם בלבד, לעניין זה, כך לטענתם.
עוד טוענים התובעים בס' 1.3 לסיכומיהם כי הואיל והקרקע שייכת לחברי האגודה עפ"י האמור לעיל, כי אז ההסכם עם היזם נעשה ע"י האגודה כשלוח וכנאמן של כל חברי האגודה והתמורה מהעסקה אינה שייכת לשלוח או לנאמן אלא לחברי האגודה.

אינני סבורה כי תקנה 134 לתקנון המושב יכולה להועיל לתובעים ולהביא למסקנה לפיה המושב חתם על הסכם המשבצת כשלוח חברי המושב וכי חתם גם על הסכם היזמות כשלוח של חברי המושב.

לשון תקנה 134 איננו שולל את האפשרות לפיה המושב ירכוש מקרקעין שלא כשליח חברי המושב, וכי העסקה תעשה עם האגודה בלבד.

יתירה מכך - ס' 21 לפקודת האגודות השיתופיות קובע כדלקמן:
"21. משנרשמה אגודה הריהי נעשית גוף מאוגד בשם שבו נרשמה ותהא לה... הסמכות לרכוש... נכסי מטלטלים ונכסי מקרקעים..."

מהאמור לעיל עולה בבירור כי עפ"י פקודת האגודות השיתופיות מוסמכת האגודה לרכוש מקרקעין.
תקנון האגודה השיתופית איננו יכול לעמוד בסתירה לפקודת האגודות השיתופיות ומשום כך יש לפרש את תקנה 134 לתקנון המושב כמאפשרת לאגודה לרכוש מקרקעין.

זאת ועוד. ס' 4 לתקנון הנושא כותרת "סמכויות" קובע בס' 4(א) כי לאגודה הסמכות "לרכוש ולהעביר מקרקעין, זכויות חכירה וזכויות אחרות בהם" היינו, המושב מוסמך לרכוש מקרקעין מכוחו הוא כאגודה, ביחד עם סמכותו לעשות כן גם בשם החברים.

13. אשר על כן, ולסיכום נושא זה, ניתן לקבוע כי הסכם המשבצת והסכם היזמות נעשו ע"י המושב בשמו הוא ועבור עצמו ולא בשליחות חבריו ועבורם.

14. מעמדו של המושב במקרקעי המשבצת הכוללים את שטח העסקה נקבע בחוזה המשבצת.
עפ"י חוזה זה הושכרו המקרקעין לסוכנות, והיא מצדה מסרה אותם לשימוש המושב כבר רשות, כקבוע בס' 18 א' להסכם המשבצת:
"המישבת (הסוכנות - ש.ג.) מוסרת בזה בהסכמת המשכיר את המשבצת, לשימושה של האגודה בתורת בת רשות בלבד . . .
האגודה מאשרת בזה כי על ידי חתימתה על חוזה זה היא קבלה את המשבצת מידי המישבת כבת רשות, כאמור לעיל. למען הסר ספק, מצהירה בזה האגודה במפורש, כי היא רואה במתן רשות לחזקה ולעיבוד של יחידת משק על ידי המישבת לחבר באגודה או למי שאושר ע"י המישבת כמתישב במושב כמתן רשות לאגודה באותה יחידה בהתאם לחוזה זה... "

הסכם המשבצת מבחין בין האגודה לחבריה, ואיננו מקנה מעמד עצמאי לחברי המושב.
בעניין זה ראה ע"א 103/89 מזל אזולאי נ' פנינה אזולאי ואח', פ"ד מ"ה (1) 477, 481:
"במאמרה של פרופסור ס' אוטולונגי, "ההסדרים
המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים" ... סוקרת המחברת המלומדת את מיגוון ההסדרים המשפטיים הקיימים בנוגע לזכויות המתיישבים במושבי עובדים. נראה, כי את ענייננו הולמת החלופה הבאה -
"...שעדיין ישנם מושבים רבים, אשר אפילו זכות חכירה טרם נרשמה על-שמם, וכל מעמדם הינו של בני-רשות של הסוכנות או של המינהל. מעמדם המשפטי של חברי המושב במקרה כזה הינו עגום ביותר: אין הם אלא בני רשות של בני רשות!".

ראה גם בענין זה: ת. א (ת"א)2562/80 יעל יוסף נ' מרדכי ג'מעה ואח', פס"מ תשמ"ו - 1921986, חלק א', בעמ' 208-209.

מכאן שאין בהסכם המשבצת כדי להוות נימוק נוסף לתביעה זו ואין כל יסוד לטענתם של התובעים כי יש להם זכויות בקרקע מכוח הסכם המשבצת. זכויותיהם נגזרות מזכויות המושב בלבד, כאמור בהסכם המשבצת.

15. הזכות לפיצוי עפי החלטה 727
טענה נוספת מעלים התובעים והיא כי הם זכאים לפיצוי מכוחה של החלטה 727 אשר קובעת בסעיף 2 אשר בה פיצויים לחוכר בתנאי נחלה.
התובעים טוענים כי הם חוכרים בתנאי נחלה ומכאן שהינם זכאים לפיצוי הנזכר בהחלטה 727.

גם דינה של טענה זו להידחות.
הזכאי לפיצוי עפ"י ס' 2 להחלטה 727 הינו, כאמור, "החוכר בתנאי נחלה".

סעיף 1 להחלטה 727 מגדיר מי הוא "חוכר בתנאי נחלה":
"חוכר שהוחכרה לו קרקע לדורות בתנאי נחלה, בהתאם להחלטות המועצה, וכן אגודה שיתופית חקלאית המהווה יישוב חקלאי שהושכרה לו קרקע כמשבצת בתנאי נחלה בחוזים זמניים מתחדשים. "

לחברי המושב, כפי שפורט לעיל, אין חוזי חכירה לדורות עם המינהל וזכיותיהם נגזרות מזכויות המושב ומשום כך רק המושב זכאי לפיצוי מכוח היותו "אגודה שיתופית חקלאית המהווה יישוב חקלאי שהושכרה לה קרקע במשבצת כתנאי נחלה בחוזים זמניים מתחדשים" כמפורט בס' 1 להחלטה 727.
בסעיף iii(ב) לתצהירו של מר יגאל אוהב הצהיר מר אוהב כי לחברי המושב אין חוזי חכירה לדורות עם המינהל.
עובדות אלה לא נסתרו, גם לא בסיכומי התובעים, ומשום כך ניתן לקבוע כי לחברי המושב אין חוזי חכירה עם המינהל והם אינם זכאים לפיצוי מכוח החלטה 727.

16. התובעים עותרים לבית המשפט כי יתן צו מניעה קבוע האוסר חלוקה של כספי התמורה עד להסדרת זכויות החברים אשר משטחיהם הופקעו מקרקעי העיסקה, ומתן פיצוי לתובעים בגין השקעותיהם בקרקע, כפי שנקבע בהחלטת האסיפה הכללית מיום 22.3.94.

המושב אינו חולק על זכותם של התובעים 7,4,3 ו-8 לבחור בקרקע חלופית או פיצוי כספי עם מתן הודעה על ידי המושב כי הוא מפקיע את חלקתם, כפי שנקבע בס' 2 להחלטה.
יחד עם זאת, טוען המושב, טרם נדרשו תובעים 3,4,7 ו- 8 לפנות את חלקות ב' שלהם, הם עדיין מחזיקים בחלקות ומשום כך טרם התבקשו לבחור בין פיצוי כספי לקרקע חלופית (ר' ס' iv 3 לסיכומים).
עוד מוסיף המושב וטוען כי עפ"י ההסכם עם היזם, התחייב המושב למסור את החזקה במקרקעי העסקה רק עם אישור תוכנית בנין מקומית למקרקעין, תוכנית הנמצאת עדיין בדיונים בועדה המחוזית לתכנון ובניה ובשלב זה גם טרם באה דרישה מהמנהל לפינוי המקרקעין.
משום כך, טוען המושב, אין מקום לעכב את חלוקת המקדמה ע"י מתן צו מניעה קבוע.

טענות ועובדות אלה נטענו באופן מפורש בס' iג(3) (ע' 7) לתצהירו של מר אוהב ציון.
עובדות אלה לא נסתרו ולא מצאתי כי התייחסות מניחה את הדעת מטעם התובעים בסיכומיהם לנושא זה ומכל מקום, אין בטיעוני התובעים כדי לדחות את טענות המושב בעניין זה.
משום כך, ומנימוקיו של המושב שפורטו לעיל, דין התובענה לצו מניעה קבוע כנגד חלוקת כספי התמורה עד הסדרת זכויות החברים אשר משטחיהם הופקעו מקרקעי העסקה, להידחות.

17. התובעים עותרים גם ליתן צו מניעה קבוע כנגד חלוקת כספי התמורה עד מתן פיצוי לתובעים 7,4,3 ו-8 בגין השקעותיהם בקרקע.

גם בעניין זה הצהיר מר יגאל אוהב ציון, בס' 3ג(4) לתצהירו כי התובעים 7,4,3 ו- 8, אשר להם חלקות ב' בתחום מקרקעי העיסקה, אינם עוסקים כלל בחקלאות, הם אינם עושים כל שימוש חקלאי או אחר בחלקות ב' שלהם, אין כל תכסית ברת פיצוי בחלקות אלה וממילא אין הם זכאים לפיצוי עבור תכסיות.

גם עובדות אלה לא נסתרו אף שהובאו במפורש ובמפורט בתצהיר עדות ראשית מטעם המושב, אשר שימש במקור כתצהיר תשובה בבקשה לצו מניעה זמני.
המושב חזר על טיעונים אלו בס' iv 4 לסיכומיו ולא מצאתי התייחסות מטעם התובעים לטיעונים אלה אשר עשויים לבסס נימוק לקבלת צו מניעה קבוע.
משום כך אני מקבלת את עמדת המושב גם בנושא זה ודין התביעה לצו מניעה קבוע עד מתן פיצויים לתובעים בגין השקעותיהם בקרקע להידחות.

18 . סוף דבר
התביעה נדחית.
צו המניעה הזמני שניתן בבש"א 107711/98 יבוטל.

19. התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו למושב הוצאות בסכום כולל של 25,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

20. המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה בדואר רשום לצדדים.

ניתנה היום, י"א באייר, תשס"ד (2 במאי 2004), בהעדר הצדדים.
גדות שרה
, שופטת








א בית משפט מחוזי 2725/98 פארי שלמה,פארי מרים,ליכטנברג יצחק,ליכטנברג סמדר,חן דוד,חן דפנה,חן רוני,חן שרון,מנורי שמשון,מנורי דליה,אבן יעקב,אבן מיכל נ' בית נחמיה מושב עובדים להתיישבות בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/05/2004)